אל תתבלבלו: השוק החופשי מוסרי יותר מהחלופות

בניגוד לטענות הנפוצות, מדע הכלכלה דווקא עוזר לאדם ולחברה לממש את ערכי המוסר שלהם על ידי ניצול מיטבי של משאבים

צמיחה כלכלית משרתת את טובת הכלל. מרכז קניות בישראל | פלאש90

אחת הדוגמאות הרווחות לשיח בקרב אנשים המגדירים את עצמם כתומכים במדיניות כלכלית ימנית היא הטענה הבסיסית כלפי פוליטיקאים לפיה “כסף לא צומח על העצים” ולכל החלטה כלכלית יש מחיר, או כפי שהגדיר זאת היטב מילטון פרידמן: “אין ארוחות חינם”.

הכלכלן נתפס פעמים רבות כמי שמצנן את ההתלהבות מפתרונות קסם לשלל בעיות, כאשר הוא מצביע על המחיר שאנו נדרשים לשלם בעבורם. בדיונים ציבוריים שונים נשמעות לא פעם אמירות המבקשת להקטין את תחום עיסוקה של הכלכלה ככזאת הרואה בצמיחה כיעד עליון, אך מזניחה ערכים חשובים יותר כמו חיים, שיווין וסולידריות.

על פניו נראה שמדובר בטענות כבדות משקל: הייתכן שנעדיף צמיחה כלכלית על פני ערכים מוחלטים כמו חיים? זו הרי חומרנות נוראה. כדי לענות על שאלה זו יש לחזור ליסודות מדע הכלכלה המוגדר כחקר השימוש במשאבים מצומצמים שיש להם שימושים חלופיים. כלומר, מהות החשיבה הכלכלית היא בחינת חלופות ביחס לשימוש שונה במשאבים המצויים בצמצום.

אם ניקח לדוגמא חלב כמשאב גולמי בעל כמות מוגבלת, הכלכלה תוכל להצביע על השימוש היעיל ביותר בו לצורך סיפוק של צרכי מירב האנשים – למשל בתור גלידה, יוגורט או גבינה. שימוש יעיל שכזה ינותב באמצעות מערכת המחירים, כך שכל צרכן יוכל להצביע בכיסו ביחס להעדפותיו בנוגע לשימוש בחלב.

הגדרה זו כאמור עלולה לעתים להיות נוגדת לאינטואיציה של רבים שנראה להם כי העיסוק בכסף הוא מהותה של הכלכלה, אך לאמיתו של דבר כלכלה עוסקת בתחומים רבים שאינם קשורים בהכרח לכסף, שהוא כלי בלבד לכימות הערך של המשאבים השונים בעיני הציבור. הכלכלה מנחה את אלו המקשיבים לה כיצד לייעל את השימוש במשאבים שלהם כך שהערך שלהם יהיה מקסימלי, וכתוצאה מכך גם כמות הכסף שבידיהם תגדל. הכסף אם כן איננו המטרה, אלא השימוש היעיל או מניעת הבזבוז של המשאבים שברשותנו. וכאן נכנס שוב לדיון הנושא המוסרי-ערכי.

ערך החיים – ערך עליון?

ניקח לדוגמא את דיוני סל הבריאות הממלכתי שנוהלו בזמן האחרון ובהם הוחלט אילו תרופות תסבסד  המדינה ואילו לא. התוספת השנתית לסל הסתכמה בסכום של 460 מיליון שקלים, וזאת מתוך עלות של 2.5 מיליארד שקלים של כלל התרופות שהוצעו.

לפנינו אם כן מקרה מובהק של משאב בצמצום (תקציב התוספת לסל) שיש לו שימוש חלופי: מחלות שונות הדורשות תקציב לטיפול. כיצד אם כן יש לבחור? ועדת סל הבריאות מורכבת ממומחים ממספר תחומים: רופאים שתפקידם להסביר את טיב המחלות הדורשות טיפול, כלכלנים הבוחנים את החלופות השונות ומצביעים על התמריצים שייווצרו וההשפעות שלהם, וכן מומחי אתיקה שתפקידם לשקול ערכים שונים שנמצאים בסתירה במסגרת הדיונים.

כל אחת מהקבוצות הללו פועלות במישורים שונים כדי להביא להחלטה הנכונה ביותר בנוגע לרווחה המצרפית שתיווצר עבור החולים במחלות השונות. זוהי דוגמה יפה לתפקידם של הכלכלנים בתהליך של קבלת החלטות. אנשי המוסר מגדירים ראשית את המטרה: לדוגמא תרופות מצילות החיים  הן בעדיפות עליונה משום שלחיי אדם ישנו ערך אינסופי. תפקידם של הרופאים להבהיר אלו תרופות מצילות חיים ואלו מאריכות חיים להסביר איך הן עושות זאת וכמה, ותפקידם של הכלכלנים הוא לחשוף את העלות האמיתית של כל חלופה במסגרת הנתונה: כך לדוגמא יוכלו הכלכלנים להסביר כיצד שימוש מסוים בכסף לצורך טיפול ימקסם את חיי האדם בתקציב הנתון ולהעדיף סבסוד חלקי לשני סוגים של תרופות על פני סבסוד מלא של תרופה אחת.

איך נקבעות התרופות שבסל הבריאות? | פלאש90

בחיינו האישיים כולנו מבצעים החלטות אתיות וכלכליות באופן תדיר, וזאת על ידי שקילה של החלופות היישומיות כדי להביא למימוש מלא ככל שניתן של המטרות שהגדרנו מראש. שני תחומי העיסוק הללו חשובים במידה שווה כאשר אדם מבקש לקבל החלטה כלשהי, ואין סיבה שהאחד יקבל עדיפות גבוהה יותר מהשני. כמו במקרה של סל התרופות, במקרים רבים ההחלטה הכלכלית הנכונה היא גם המוסרית ביותר.

כעת צריכה להיות מובנת הסיבה לטעות הנפוצה שהוצגה בהתחלה, כאילו מטרתו היחידה של מדע הכלכלה היא להביא לצמיחה במשק. מדע הכלכלה במהותו עוסק בבחירה בין חלופות שונות, הן של הפרט והן של הממשלה. בחינה מדוקדקת של החלופות ובחירה נבונה ביניהן מסוגלת להביא לייעול של השימוש במשאבים כך שהרווחה המצרפית באוכלוסייה כולה גדלה.

הצמיחה במשק מבטאת כאמור שימוש יעיל יותר במשאבים מצומצמים שאמור להרחיב את יכולתו של האדם לממש את רצונותיו, שהם הביטוי לתפיסה האתית שלו. כאשר המשק בצמיחה, האדם הממוצע יסיים את השנה עם יותר כסף בכיס ואז יוכל להחליט אם לתת חלק ממנו לצדקה, להשקיע בעתיד ילדיו או לקנות גלידה. הכול על פי העדפותיו וסולם הערכים האישי שלו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. סל התרופות הוא הנקודה בה הכלכלה נכשלת
    ללא סל תרופות כאשר יש תרופה מצילת חיים או משפרת חיים הכסף יגיע מהחולים או מביטוח מוגבל בסכום אז החברה תוריד את מחיר התרופה עד לנקודה בה יהיה לה רווח מקסימלי ואזרחים תהיה תועלת מקסימלית – זו הנקודה הנכונה כלכלית.
    לעומת זאת עם סל תרופות מתחיל מאבק לא כלכלי – לחברת התרופות יש לובי שיכניסו דווקא את התרופה שלהם לסל משיקולים לא כלכליים . לחולים יש לובי שדואג להפעיל לחץ להכניס את התרופה שלהם לסל ולכן מחיר התרופה שלא מהווה פרמטר מספיק חשוב להחלטה יעלה למעלה.
    ולרוב הדומם אין לובי ולא יגיע אליהם ולכן חולים ימותו או יפגעו .הכסף יזרום לנקודות הלא נכונות משיקולים לא כלכליים החברות יעלו את שורת הרווח והחולים ימותו.

    1. ההנחה שחברה תוריד את המחירים עד לנקודה שבה לה יהיה רווח מקסימלי ולאזרחים תועלת מקסימלית נכונה רק בחציה.
      היא תוריד את המחירים עד לנקודה שבה תהיה לה תועלת מקסימלית, וזו איננה בהכרח הנקודה שבה יהיה לאזרחים תועלת מקסימלית.

      לצורך הדוגמא – תרופה שעלות הייצור שלה 40,000. אם החברה תמכור אותם ב50,000 היא תרוויח 10000 ליחידה. לעומת זאת, אם היא תמכור אותה ב100000, היא תרוויח 60000 ליחידה.
      נניח שהכפלת המחיר ל100000 תוריד למחצית את מספר הקונים, כיוון שרק האמידים יותר יוכלו לשאת בעלות. עדיין, העלאת המחיר תגדיל את הרווחים פי 3.

    2. סל תרופות הוא לא “מקום שבו הכלכלה נכשלת”, הוא (עוד) מקום בו סוציאליזם נכשל.

    3. מי אמר שהאינטרס שלנו הוא לשלם לחברת התרופות כמה שפחות ?
      אולי האינטרס שלנו הוא לשלם לחברות האלה יותר בשביל שיהיה כדאי להם להמר להשקיע ולחקור יותר מוצרים בו זמנית ? אולי זאת הסיבה שהתרופה הזאת קיימת

  2. מהי אתיקה? המאמר מניח שיש לנו רצונות אתים אותם ניתן להגשים באמצעות הכלכלה, הוא לא מבין שהרצון האתי מתעב לא באופן מופשט אלא בתוך חברה, בסביבה, עבודה פעילות כלכלית, ושלל הפעולות שלנו, לכן כשאדם חושב על להרוויח הוא פועל מפתח בצורה מסויימת את הרצונות האתיים שלו וכשהוא נוסע להתנדב באפריקה הוא מפתח אותם אחרת לגמרי.
    זה לא אומר שצריך ליסוע לאפריקה
    גם לא שקפיטליזם הוא בהכרח טעות,
    אלא פשוט שהמאמר מתעסק בנושא סבוך בהרבה ממה שהוא מוצג בו..
    באופן אישי אני חושב שקפיטליזם הוא טוב בגלל שהוא עוסק ברווח אישי שהוא עניין מוסרי לדעתי
    והוא לא טוב בגלל שהוא מניח שאי אפשר לקדם באופן יזום ערכים מוסריים בחברה ממשית

  3. מסכים עם המאמר, אך הכותב מתעלם מכך שמדע הכלכלה מביא לא פעם כלכלנים לתת משקל רב יותר לערך הכלכלי (בהקשר הזה- הכספי, צמיחת המשק ורווחתו האישית של הפרט וכו’) מאשר לערכים אחרים. הדבר מצוי גם אצל כלכלנים ימניים וגם אצל כלכלנים שמאליים.
    אתן דוגמאות: אחד מגדולי הכלכלנים בישראל, איש ימין מובהק, אמר שכלכלית לא נכון למדינה להשקיע בפריפריה שלה. זכותו של אדם שרומה לגור בירוחם או בחצור הגלילית לעשות כרצונו, אך אל למדינה לתמרץ כלכלית ע”י הגדרת אזורי עדיפות לאומית וכד’. פה אנו רואים כיצד החישוב הכלכלי מעוות לדעתי ערך שאני מאמין שרוב אזרחי ישראל רואים אותו כערך חשוב גם בהתחשב בהשקעה הכספית בו- ערך ההתיישבות בנגב ובגליל. באותו ריאיון התבטא הכלכלן כך גם בנוגע לחקלאות הישראלית, שלדעתו מכיוון שאין לישראל יתרון יחסי בחקלאות אין טעם להשקיע בה. גם כאן נזנח ערך חשוב.
    כלכלן ימני אחר התבטא שצריך לצמצם את הילודה ואולי לעצור את עליית תוחלת החיים. זוהי כמובן התגברות השיקול הכלכלי (במובן הרחב כפי שמוצג במאמר) על הערך הנעלה ביותר – החיים.
    גם בצד השמאלי יש דוגמאות, אבל נראה לי שהרחבתי מספיק.
    זה לא סותר את מה שכתוב במאמר (כפי שאמרתי- אני מזדהה עם רובו) זה רק בא להביע שגם מדע הכלכלה טומן בחובו סכנה של זניחת ערכים אחרים, שיש להיזהר ממנה.

    1. בדוגמתך תארת פוליטיקה ולא כלכלה (הכלכלה היא לא מדע מדוייק אלא מתחזה ככזו כמו יתר מדעי החברה).

      לפי דוגמתך, מישהו רוצה לגור במדבר ולהקים לעצמו חווה חקלאית והכל על חשבונו – המדינה תשים לו רגליים, לא תאפשר לו לקנות את הקרקע, לא תאפשר לו לבנות כרצונו, לחפור בארות כרצונו להקים חווה סולרית כרצונו, וכו’, ואחרכך יבוא כלכלן כלשהו ויטען שאם מאפשרים לו אז כאילו מסבסדים את הפריפריה.
      סטף ורטהיימר הצליח במאמצים מרובים להקים את כפר וורדים ובו אזור תעשייה (שבזמנו שגשג) וכשל בהקמת ישוב דומה דרומה לבאר שבע. (הישוב כבר תוכנן לפרטיו, אך מנהל מקרקעי ישראל הכשיל אותו).

      מצפה רמון (וערי פריפריה נוספות) היו משגשגות אם היו נותנים ליזמים להקים שם בתי קזינו, אך המדינה לא מאפשרת זאת מסיבות פוליטיות, ולא מסיבות כלכליות.

      בקיצור – אין כלכלה אלא אידאולוגיה פוליטית שמוסווה ככלכלה. גם לברית המועצות היו כלכלנים חכמים ביותר שהיו חלוקים בדעתם לגבי דרכי פיתוח הכלכלה הסוביטית. הם כשלו כי כלכלה אינה מדע מדוייק.