זה הזמן להפריט את דואר ישראל

משה כחלון אינו משרי האוצר הגדולים שקמו למדינת ישראל. כלכלנים רבים מותחים ביקורת על חלקים מהמדיניות אותה הוא מוביל, ובאופן כללי הוא נמנע מלהתעמת עם מוקדי כוח שמונעים מהמשק לממש את הפוטנציאל הגלום בו, כמו ועדי העובדים וההסתדרות. גם באתר זה לא חסכנו ביקורת מכחלון כאשר הדבר נצרך, אך כאשר מסתמנת מגמה חיובית במדיניות האוצר, חשוב לעמוד על כך ולחזק את ידיו.

לפני מספר ימים נערכה פגישה בין השר כחלון לגורמים שונים הקשורים לחברת דואר ישראל, בניסיון לקבוע את המדיניות הרצויה לצורך שיפור תפקודה. הפגישה כללה את אנשי משרדי האוצר והתקשורת, נציגי רשות החברות ובכירי דואר ישראל. כחלון ביקש מאנשי רשות החברות להציג מתווה לקידום הפרטה הדרגתית של חברת דואר ישראל, לאחר שבמשך שנים הוא עצמו עיכב את התהליך.

נדמה כי כיום אין חולק על העובדה כי רמת הדואר בישראל אינה עומדת ברף המינימלי הנדרש. בעוד שירותי המשלוחים בעולם מתקדמים ומתחדשים, הדואר בישראל תקוע מאחור עם חבילות שמגיעות ליעדן באיחור רב, ולעתים קרובות לא מגיעות בכלל.

מימין ומשמאל מוסכם כי על הדואר לשפר את שירותיו, אלא שהפתרון הנדרש משתנה לפי השקפת העולם – מימין מבקשים לקדם הפרטה, ואילו בשמאל מבקשים להזרים כספים נוספים לדואר ישראל כדי לאפשר לו לעמוד בעומס.

מדיניות הייבוש – האמנם?

בפוסט שפורסם בפייסבוק מטעם 'קרן ברל כצנלסון' נטען כי מדינת ישראל ייבשה את הדואר בשנים האחרונות ובכך הכשירה מבחינת דעת הקהל הציבורית את הפרטת המערכת שעבדה באופן מופתי עד 2006.

לטענת הקרן, השוק נפתח לתחרות חלקית ב-2008 אך לא ניתנה לדואר אפשרות להתחרות באופן הוגן, משום שהוא נאלץ להשאיר את מחיריו באותה רמה שבה היו טרם הרפורמה, בעוד יתר המתחרים יכלו להנמיך את המחיר. כמו כן, צוטט דו"ח מבקר המדינה שמעיד כביכול על "דרדור" של משרד האוצר והתקשורת את דואר ישראל ומאשים אותם בהבאתו למצבו הקשה הנוכחי.

כדי להפריך את  את אי הדיוקים בטענות שהובאו, יש לסקור תחילה את התהליכים שעברו על רשות הדואר מאז הקמתה כרשות הדואר הוקמה בשנת 1986. הרשות פעלה במשך שלושה עשורים כמונופול בשוק הדואר עד ל-2006, אז הפכה לחברה ממשלתית כחלק מניסיון לפתיחת השוק לתחרות.

ב-2007 נפתח שוק הדואר הכמותי בישראל, ולשוק נכנסו מספר מתחרות, שהבולטות שבהן הן חברות מסר ודיירקט-ליין. על דואר ישראל נאסר להוריד תעריפים, כדי לאפשר לחברות החדשות להתחרות ולאזן את היתרון בגודל אותו צבר הדואר עם השנים.

אלא שחשוב להזכיר פרט שאותו שכחו משום החברים בקרן כצנלסון – משרדי התקשורת והאוצר העניקו לדואר התחייבות למתן רשת ביטחון כספית לכיסוי ההפסדים, וגם לאחר מספר שנים שבהם שירות הדואר לא השתפר, נעשה ב-2014 ניסיון לבצע רפורמה שלא הצליחה לקדם מצבו באופן משמעותי.

בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2013 זוהו מספר כשלים בביצוע תהליך פתיחת השוק לתחרות. עיקרי ממצאי המבקר נגעו באי-ביצוע ההפרטה שהייתה אמורה להביא לתמריצים לייעול השירות: "החלטת הממשלה יושמה בחלקה בלבד; את החלק הנוגע למתווה ההפרטה של החברה לא יישמו משרדי האוצר והתקשורת. לפיכך, נמנעה מן החברה האפשרות לגייס הון עצמי לקידום תכניות הפיתוח וההשקעות שלה. הוראות חוק הדואר הנוגעות לשלב השלישי של פתיחת שוק הדואר לתחרות טרם יושמו במלואן. עיכוב קידומה של התחרות בשוק הדואר פגע בתמריץ ההתייעלות הגלום בעצם התחרות הן מההיבט התפעולי של החברה הן מהיבט שיפור איכות השירות ללקוחות שוק זה."

ככלל, גופי המדינה לא "ייבשו" את דואר ישראל כפי שנטען, אלא פינקו אותו יתר על המידה, כך שלא הורגש כל צורך לייעל את המערכת. התמיכות שהיו אמורות לחפות על היעדר הגמישות במחירים הובטחו עד שדואר ישראל יגיע לנתח שוק של 50% ומטה, אלא שזה לא קרה ולמעשה בשנה האחרונה השתנתה המגמה ונתח השוק של דואר ישראל עלה ל-61%.

החסם האמיתי – ההסתדרות

הקושי הכלכלי הגדול ביותר בדואר ישראל נובע מעלויות השכר שנקבעו בהסכמים קיבוציים ומפנסיות שנקבעו אי שם בשנות השבעים העליזות. כעת, דואר ישראל מתקשה לעמוד בעלויות השכר והוא אינו מסוגל לאזן את חובותיו והכנסותיו כך שיהיה רווחי. כמובן שמאזן זה מהווה תירוץ מעולה להמשך אינסופי של הזרמת התמיכות מטעם משרדי האוצר והתקשורת.

בשנת 2010 נוהל משא ומתן בין ההסתדרות למשרד האוצר בנוגע להסכם שכר במגזר הציבורי אליו הסכים להצטרף דירקטוריון החברה, על אף העובדה שלפי הערכותיו עמידה בהסכם תכניס את החברה לבעיה תזרימית כבר ב-2013, כאשר יאלצו להשתמש ב-50 מיליון שקלים מאגרות חוב.

מבקר המדינה מזכיר גם הוא את ההסכם שאינו יוצא דופן בהתנהלות דואר ישראל, ומביא מכתב מדהים של מנכ"ל החברה: "יצוין כי אישור תוספות השכר נעשה על אף מכתב בהול ששלח מנכ"ל חברת הדואר לשרי האוצר והתקשורת זמן קצר לפני כן, ביום 24.11.10 ,שכותרתו "איתנותה של חברת דואר ישראל". במכתב התריע המנכ"ל כי "בשל גורמים אשר אינם בשליטתה של חברת דואר ישראל… נשקפת סכנה לאיתנותה של החברה וליכולתה להמשיך לספק שירות אוניברסאלי במחיר ובתקן אשר נקבעו בתקנות וברישיון הכללי שלה".

כמו באינספור תחומים במשק, גם כאן ההסתדרות גרמה למאזן אימה שסופו לקרוס תחת העומס שהוא יוצר. אלא שבמקרה של הדואר, הכשלים התזרימיים והגרעונות האקטואריים אינם מובילים לסגירתו של העסק בסופו של דבר ולפינוי הדרך לחברה מצליחה יותר, אלא מחייבת את הממשלה לשלוח את היד עמוק לכיס ולכפר על הטעויות הללו עם הכסף של כולנו.

כיצד להפריט?

ההפרטה החלקית של הדואר כשלה מפני שהיא נתנה לחברה תמריץ הפוך – ככל שתיכשל החברה יותר, כך היא תקבל תשלומים גדולים יותר מהממשלה, במעגל קסמים של חוסר יעילות. כיצד אם כן יש על הממשלה לפעול בהפרטה הבאה עלינו לטובה, אם ברצונה למעט את ההשפעות השליליות העלולות להיווצר מהפרטה כושלת?

בראש ובראשונה, יש להפסיק את התלות של דואר ישראל בכסף ציבורי. כל עוד פעילות החברה נשלטת ברגולציה כאשר בתמורה החברה מקבלת תמיכות, אין כאן הפרטה. יש לשחרר באופן מלא את החברה לפעול ללא לדאוג למתחרים החדשים ולהגן עליהם מפני הכוח שנצבר בדואר ישראל. מתחרה חדשה ויעילה יותר תוכל להציע שירות טוב יותר לאזרחים, ואין שום סיבה שחברות בעלות שם ופריסה עולמית לא ייכנסו לשוק המקומי ויאפשרו תחרות והתייעלות.

הפרטה של דואר ישראל ופתיחת השוק לתחרות חופשית תהייה החלטה חשובה שתסייע הן לדואר להבריא את עצמו והן לאזרחי ישראל לקבל שירותים טובים יותר, יעילים יותר וזולים יותר.