תוצאות הבחירות באיטליה הן מסמר נוסף בארון האיחוד האירופאי

הרוב הגדול לו זכה הימין בקרב הבוחרים האיטלקיים מוכיח כי רובם מתנגדים להתערבות האיחוד בניהול השוטף של ענייני המדינה

חדשות מדאיגות לתומכי האינטגרציה. מוכר דגלים באיטליה | ויקיפדיה

העוקבים אחר חדשות החוץ שהעדיפו לבלות את ליל יום ראשון שעבר בצפייה בטקס האוסקר, פספסו תחרות מרתקת הרבה יותר: הבחירות לפרלמנט האיטלקי, שהיו צבעוניות לא פחות מהאירוע ההוליוודי, והעניקו יותר ממחצית הקולות למפלגות הפופוליסטיות התומכות בהפחתת המעורבות של האיחוד האירופאי בניהול ענייניה השוטפים של המדינה.

תוצאות הבחירות באיטליה. כחול: גוש ימין-מרכז, צהוב: 5 הכוכבים, אדום: שמאל-מרכז

אחת מהן, תנועת 'חמשת הכוכבים' שנוסדה על ידי הקומיקאי לשעבר בֶּפֶּה גּרילוֹ, זכתה בכ־32% מהקולות. מפלגת הימין 'הליגה הצפונית' זכתה ב־17.4%, ושילבה ידיים עם מפלגת 'פורצה איטליה' מהמרכז-ימין להקמת גוש השולט ב־36% מהקולות.

שני הפלגים מנהלים מאבק צמוד על הקמת ממשלה, ופירוש הדבר שכל שינוי מדיניות בעקבות תוצאות הבחירות עלול לארוך זמן רב. עם זאת, עובדה היא שרוב האיטלקים יצאו כעת נגד האיחוד האירופאי.

אלה הן חדשות מדאיגות עבור מי שקיוו כי האינטגרציה האירופאית, שהוסגה לאחור על ידי הברקזיט, חזרה שוב למסלולה לאחר תבוסת הלאומנים בהולנד בבחירות במרץ אשתקד, בחירתו של עמנואל מקרון בצרפת חודשיים אחר כך, וחזרתה בקושי רב לשלטון בגרמניה של חסידת הממסד, הקנצלרית אנגלה מרקל בחודש ספטמבר.

למעשה, רק ​​לפני ימים אחדים נשמו משקיפים אירופאים לרווחה כאשר מרקל הצליחה לסיים סוף סוף בהצלחה את המשא ומתן על הקמת קואליציה גדולה בין האיחוד הנוצרי־דמוקרטי בראשותה למפלגת השמאל הסוציאל־דמוקרטית.

קואליציה זו הצהירה על כוונתה לבצע רפורמה באיחוד האירופאי במטרה לקרב בין המדינות החברות בו לאחר פרישת בריטניה (הפרק הראשון בהסכם הקואליציוני הראשוני נקרא "התחלה חדשה לאירופה").

כמובן, הסיבה לכך שגרמניה נותרה במשך זמן כה רב ללא ממשלה חדשה היא שלמרות שהמפלגה הנוצרית־דמוקרטית של מרקל זכתה ברוב יחסי של הקולות, היא והמפלגה הסוציאל־דמוקרטית איבדו מכוחן בהצבעה בבונדסטאג לנוכח הזינוק שרשמה מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) – שהפכה להיות השלישית בגודלה במדינה וגם זכתה לראשונה לייצוג בפרלמנט.

אנגלה מרקל עם עמנואל מקרון (משמאל) | ויקיפדיה

עם ה־AfD הלאומנית הממתינה לשעת הכושר, ועם מרקל המוחלשת מכפי שהיתה במשך שנים, קשה להאמין שהקואליציה הגדולה תצליח לבצע רפורמות גדולות דווקא כעת.

באירופה היתה שׂמחה רבה לאֵידה של בריטניה בעקבות הקשיים שהיא מגלה ביישום הברקזיט, ובהחלט נכון לומר שממשלתה של תרזה מיי נאבקת כדי לעמוד על רגליה. אבל כפי שהחדשות מאיטליה בישרו לנו בשבוע שעבר, גם האיחוד האירופאי עצמו לא בדיוק נהנה מבריאות איתנה. קצת ענווה לא תזיק לבכירים בבריסל.

 

 


הטור המקורי פורסם באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: שאול לילוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *