"לכפות על עובדים להצטרף לוועד זו אנטיתזה לחירות"

בימים אלה נדונה בבית המשפט העליון בארה"ב עתירה שתוצאתה יכולה לשנות את כללי המשחק עבור ארגוני עובדים במגזר הציבורי. מארק ג'אנוס, עובד סוציאלי ממדינת אילינוי, ביקש שלא לשלם דמי טיפול לארגון העובדים שהוא לא חבר בו ואינו שותף לעמדותיו, אך החוק במדינת אילינוי מחייב אותו לשלם לארגון העובדים או לוותר על עבודתו.

ג'אנוס פנה אל תנועת 'הזכות לעבוד' האמריקאית וביחד הגישו לבית המשפט העליון עתירה שנדונה בשבוע שעבר. עתירות דומות שהוגשו בעבר לבית המשפט העליון נדחו, כמו למשל עתירה מלפני שלוש שנים שהסתיימה בתוצאה של ארבעה שופטים בעד וארבעה שופטים נגד. בעתירה הנוכחית של ג'אנוס נוסף שופט תשיעי, שצפוי להטות את הכף לכאן או לכאן.

תוצאותיה של העתירה יכולות להיות דרמטיות במיוחד. כיום, מיליוני עובדי המגזר הציבורי מחויבים לשלם דמי טיפול לארגוני העובדים בעקבות פסיקות בית המשפט העליון משנות ה-50 וה-60. משמעותו של ביטול החובה להעביר דמי טיפול לארגון העובדים היא מכה פיננסית וירידה משמעותית בכוחם של ארגוני העובדים, משום שאחוזים ניכרים מהעובדים צפויים להפסיק את התשלומים לארגון אם לא יחויבו בכך.

בעקבות העתירה שוחחנו עם גלן טאובמן, עורך דין של הקרן המשפטית של תנועת 'הזכות לעבוד', אשר מלווה את מאבקי התנועה וייצג מאות רבות של עובדים שנפגעו על ידי ארגוני העובדים בדרכים שונות.

"תנועת 'הזכות לעבוד' קיימת בארה"ב מאז שנות ה-50 והיא פועלת למען דבר אחד בלבד: איסור הכפייה על עובדים להצטרף לארגון עובדים או לשלם לארגון עובדים כתנאי להעסקתם", מספר טאובמן בראיון מיוחד ל'מידה'. על פי עורך הדין, המסר של התנועה הוא פשוט וישיר: "אנחנו לא עוסקים בחוקי שכר ושעות עבודה, או שום סוגיה אחרת הקשורה לתעסוקה, אלא רק מנסים למנוע את כפייה על עובדים להצטרף לארגון".

כחלק מעבודתו בתנועה, בה הוא נמצא כבר 35 שנה, טאובמן מייצג עובדים אינדיבידואלים שהיו קורבנות לכפייה של ארגוני עובדים, עובדים שנלקחו מהם דמי טיפול לשם פעילות פוליטית שהם מתנגדים לה או אנשים שארגון העובדים מנסה למנוע מהם להשתמש בזכויות המוקנות להם בחוק "אנחנו מספקים סיוע משפטי ללא תשלום ואין לנו מטרות רווח", הוא אומר.

מה המצב החוקי בארה"ב מבחינת חוקי עבודה והתאגדות?

"בארה"ב יש מעין מלאכת טלאי על טלאי של חוקי עבודה ורגולציה. לכל מדינה יש חוקי עבודה משלה לגבי עובדי המגזר הציבורי ובנוסף לאלה יש חוקי עבודה פדרליים למגזר הפרטי. ב-27 מדינות כיום יש לעובדים את הזכות שלא להעביר תשלומים לארגון עובדים, אבל ב-23 המדינות האחרות ייתכן שתחויב להצטרף לארגון עובדים או לשלם להם. יש עדיין מיליוני עובדים שמחויבים להצטרף לארגון עובדים או לשלם לארגון העובדים, אך למזלנו המספר הזה הולך ויורד ככל שאנחנו מעבירים את חוקי הזכות לעבוד"

טאובמן מספר כי חלק מפעילות התנועה הוא לא הפעלת לובי כדי להעביר חוקים, אלא גם פעילות משפטית כדי להגן על החוקים הקיימים. "ארגוני העובדים במדינות שהעבירו את חוקי הזכות לעבוד כמו ויסקונסין או מישיגן תבעו לבטל את החקיקה בבית המשפט, ואנחנו עוזרים להגן על המדינה כדי שהחוקים לא יבוטלו".

מהן ההשלכות של התפתחות מדיניות 'הזכות לעבוד'?

"ההשלכה הראשונה והחשובה מכל היא שחופש הביטוי וחופש ההתאגדות של העובדים מוגנים. החוקים האלה נועדו להגן על עובדים כדי שיוכלו לעשות בעצמם את בחירותיהם לגבי חיי העבודה שלהם.  שנית, מחקרים מראים שמדינות בהן קיים החוק מצליחות לייצר יותר מקומות עבודה. כיוון שחברות רוצות להשקיע במדינות שבהן לעובדים יהיה חופש בחירה, הן פותחות בהן עסקים ומפעלים. אנחנו רואים הקמה של הרבה מפעלים של יצרניות רכב ויצרני מטוסים לדוגמא. מפעלים בעלויות של מיליארדי דולרים נפתחים באלבמה, מיסיסיפי וקנטקי. יש סיבה שמפעלים נפתחים במדינות 'הזכות לעבוד' ואלה התוצאות העיקריות שאנחנו רואים".

הפרה חוקתית

בימים אלה כאמור נידונה בבית המשפט העליון העתירה בה לטאובמן ולתנועתו יש חלק מרכזי. "חוקת ארה"ב מכילה את התיקון הראשון שמבטיח חופש ביטוי וחופש התאגדות, ואנחנו תמיד טענו שכפייה של עובדים להצטרף או לשלם דמי טיפול לארגונים עובדים היא הפרה של חופש הביטוי וחופש ההתאגדות שלהם", הוא מסביר.

התקדימים בנושא נקבעו בסדרה של תיקים בשנות ה-50 וה-60 בהם קבעו שופטי העליון שלא ניתן לבטל לגמרי את ההתארגנות בכפייה, אבל כן ניתן לכפות עובדים לשלם על חלק מהוצאות ארגון העובדים שלא קשורות לפעילות פוליטית.

"במשך הרבה שנים אנחנו במאבק משפטי עם המערכת הזאת שיצר בית המשפט העליון. הטענה שלנו היא שבארגוני עובדים במגזר הציבורי כל מה שארגון העובדים עושה הוא פוליטי. להתמקח על שכר גבוה יותר והטבות גדלות יותר שמובילות למיסים יותר גבוהים זו פעילות פוליטית שמשפיעה על כספי הציבור. לא ניתן למתוח קו בין פעילות פוליטית ומשא ומתן קיבוצי במגזר הציבורי", אומר טאובמן ומוסיף כי לאחרונה החל בית המשפט להביע ספקות ברעיון של כפיית דמי טיפול.

במקרה שנדון השבוע, ג'אנוס נגד ארגון העובדים המוניציפליים (AFSCME), נטען כי יש לבטל את ההחלטות הקודמות של בית המשפט ואת כפיית תשלום דמי הטיפול בכל המגזר הציבורי. "אין כאן התקפה על דמי טיפול במגזר הפרטי, אלא רק במגזר הציבורי – מורים, שוטרים, וכן הלאה", הוא מדגיש.

מדוע המגזר הציבורי שונה מהמגזר הפרטי בענייני התארגנות?

"במגזר הציבורי הממשלה היא המעסיק שלך והיא מכריחה אותך להצטרף או לשלם לארגון, זה המנדט שלה בחוזה ההעסקה שלך. החוקה האמריקאית נועדה להגן על האזרחים מפני הממשל, ואם הממשלה עצמה אומרת לך שאתה לא יכול להתבטא או שאתה חייב להתבטא באופן מסוים, יש כאן הפרה חוקתית. על מעסיק פרטי יש הגבלות אחרות, אבל כיוון כשהממשלה עושה חוק כזה זוהי התקפה על חופש הביטוי ועל חופש ההתארגנות של העובדים"

מה הטיעונים שהועלו בבית המשפט העליון?

"הטיעון הבסיסי הוא שבמגזר הציבורי לא ניתן לקחת דמי טיפול במגזר הציבורי ולחלק אותם לרכיב פוליטי ורכיב לא פוליטי. במגזר הציבורי הכל פוליטי. ארגון העובדים פועל מול הממשלה ישירות כדי להגדיל מיסים עבור שכר גבוה יותר, הטבות ופנסיה לקבוצה הספציפית הזאת של עובדים. זה יוצר קונפליקט בסיסי בין הממשלה, שאמורה לייצג את ציבור משלמי המיסים בכללותו, ובין החיוב שלה לקבוצת אינטרס מיוחד, שמקבלת כוח מיוחד מול הממשלה".

טאובמן מסביר עוד כי לארגונים יש כוח מיוחד על ידי כפיית דמי תשלום ואיסוף של כספים רבים, אותם הם תורמים לקמפיינים של פוליטיקאים שיתמכו בהם בהמשך הדרך, יתנו להם יותר שכר והטבות וכן הלאה. "כל משא ומתן קיבוצי הוא לובינג פוליטי מול הממשלה ואסור לכפות על אף עובד לשלם על כך. התובע העיקרי במקרה הזה, מארק ג'אנוס הוא עובד סוציאלי במדינת אילינוי והוא אומר: אני לא נגד ארגוני עובדים ולא נגד מה שארגוני עובדים עושים. אני נגד הארגונים שעושים לובינג עם הממשלה בשמי, עבור סדרי עדיפויות שאני לא מאמין בהם ולא צריך להיות מחויב לתמוך בהם".

כיצד המקרה הזה שונה ממקרים קודמים שנדונו בבית המשפט העליון?

"אחד הדברים שטענו במקרה הזה, בהתבסס על הניסיון של העשורים האחרונים, הוא שבית המשפט העליון טעה בהחלטתו הקודמת לכפות תשלום דמי טיפול. הניסיון הראה שאי אפשר להפריד בין משא ומתן קיבוצי ובין לובינג פוליטי. העובדה היא שארגוני העובדים הפכו לארגונים כל כך חזקים וזה מראה שכל המערכת הזאת לא עובדת".

על פי טאובמן, לפני 40 שנים בית המשפט העליון לא קיבל את הטיעונים האלה, וארגוני העובדים טענו שהם ארגונים קטנים שרק מנסים לעזור לעובדים שלהם. "במהלך השנים ראינו שלארגוני עובדים יש אחיזת חנק על ממשלה מקומית בערים ומדינות רבות. צריך להסתכל רק על ערים כמו שיקגו או לוס אנג'לס או על מדינות כמו קליפורניה, בהן לארגוני העובדים יש הכנסה שוטפת של מיליונים מדמי טיפול כפויים. הם משתמשים בכסף כדי לגרום לבחירתם של פוליטיקאים שהופכים לנציגי ארגוני העובדים, ולא של האזרחים הפשוטים".

טאובמן מביע תקווה שבניגוד לעבר, כיום רוב השופטים מבינים את המצב שנוצר. "ברור שאין עדיין תוצאה ולא תהיה עד מאי או יוני, אבל זה השינוי המרכזי מהמקרים הקודמים. השופטים הבינו שארגוני עובדים הצליחו לצבור כוח פוליטי עצום שרובו מגיע מכפיית תשלום דמי טיפול על העובדים".

מה יהיו ההשלכות אם בית המשפט יקבע לטובת התובע?

"התוצאה הראשונה תהיה שלעובדים תוחזר הבחירה החופשית שלהם. אנחנו לא נגד ארגוני עובדים ויש להם זכות להתקיים כמו כל ארגון וולונטרי אחר. גם אם מר ג'אנוס יזכה הם יוכלו להמשיך להתקיים, לארגן עובדים ולנהל משא ומתן כמו שיכלו עד עכשיו, הם רק לא יוכלו לעשות את זה עם כספים שנאספו בכפייה".

כפי שקרה במדינות בהן עברו חוקי 'הזכות לעבוד', הירידה הצפויה בהכנסות הארגונים במקרה כזה מובילה לעזיבה של הארגון מצד עובדים רבים שהפסיקו לשלם. "אין ספק שתהיה ירידה בכוחם של ארגוני העובדים אם תתקבל החלטה לטובת ג'אנוס. הנושא הזה הועלה בדיון בבית המשפט, ואני חושב שהתשובה הראויה היא – מדוע שהם יהיו חסינים מכך בניגוד לכל ארגון אחר? אם אנשים לא מאמינים שהחברות שלהם שווה עבורם והם לא רוצים לשלם, למה לארגון עובדים מגיע כוח מיוחד להחזיק אנשים בכפייה? זה חלק ממתן בחירה לאנשים לגבי הארגונים שהם רוצים או לא רוצים לתמוך בהם", אומר טאובמן.

פסק דין היסטורי

מה דעתך לגבי הטענה שפגיעה בארגוני העובדים היא פגיעה בעובדים בטווח הרחוק, ושברגע שמפסיקים לכפות תשלום יהיו עובדים שנהנים מפירות המשא ומתן הקיבוצי אך לא משתתפים בהוצאות עליו?

"אם ארגוני העובדים אכן מיטיבים עם עובדים, אז צריך לתת לעובד האינדיבידואלי להחליט אם הוא רוצה להצטרף אליהם. ארגוני העובדים טוענים שהם מיטיבים עם כולם, אבל האמת היא שהם לא בהכרח מיטיבים עם עובדים. הם נשלטים בדרך כלל על ידי העובדים הוותיקים שמעדיפים לדאוג לפנסיות גבוהות יותר ולא לשכר נאות לעובדים החדשים. במקרה הזה העובד נפגע ולא הרוויח מכך שארגון העובדים מנהל בשמו משא ומתן קיבוצי, ולכן כל עובד צריך להחליט אם יש כאן הטבה בשבילו או לא".

טאובמן מסביר כי במקרים ארגוני עובדים מגינים למעשה על העובדים הגרועים ביותר על חשבון העובדים הטובים ביותר. "במקרה שארגוני העובדים מגיעים להסכם על העלאת שכר בסכום כלשהוא אבל אני עובד טוב יותר ותיאורטית מגיע לי יותר כסף, החברה לא יכולה לשלם לי כי זאת תהיה הפרה של ההסכם הקיבוצי וכך נפגע השכר של חלק מהעובדים. מצד שני יכול להיות עובד גרוע שארגון העובדים מגן עליו ומשיג לו שכר מינימום שאולי לא מגיע לו. איך יש כאן הטבה לחברה?".

לגבי בעיית הטרמפיסטים אומר טאובמן כי הרעיון שעולה לארגון העובדים כל כך הרבה כסף כדי לייצג את העובדים שאינם חברים הוא פשוט לא נכון. "לא עולה יותר לנהל משא ומתן אם יש 500 עובדים או אם יש 700 עובדים. הרעיון שכל אחד שלא משלם למערכת הזאת הוא "טרמפיסט" אינו נכון, כי לארגון העובדים אין עלויות נוספות בגללם. למעשה לא מדובר בנוסעי חינם, אלא בנוסעים כפויים. עובדים מאולצים להיכנס להסכם הקיבוצי ואין להם בחירה בעניין. ארגוני העובדים מייצרים הסכמי שכר והטבות שאני אולי לא מסכים איתם ואולי אפילו עולים לי כסף וכופים עלי להשתתף בהם".

האם היית מסכים לפשרה לפיה עובדים יוכלו לבחור לא לשלם דמי טיפול ומנגד לא יוכלו להצטרף להסכם הקיבוצי?

"אני חושב שיש כאן הרבה הגיון. צריכה להיות לעובדים בחירה שלא להיכנס לקולקטיב הזה. ארגוני העובדים טוענים שהם נאלצים לייצג את כלל העובדים ויש עובדים שהם טרמפיסטים, אבל הם לא חייבים לייצג את כולם. אם הם היו מוותרים על הדרישה לייצוג בלעדי של העובדים, ויפעלו כקבוצה אחת של עובדים שמייצגת את עצמם, אז הם לא יצטרכו להתמודד עם הבעיה של טרמפיסטים. זה מקובל שלא צריך להיות כפייה למשא ומתן קיבוצי, והעובדים יוכלו לבחור שלא להיות חלק מקבוצת העובדים ומההסכם שהם הגיעו אליו. זאת דרך מקובלת להפעיל את המערכת".

ארגוני עובדים מתנגדים לזה

"כי הם אוהבים להיות המייצג הבלעדי. הם רוצים את הכוח שמגיע עם ייצוג בלעדי, כי יחד איתו מגיעות להם הטבות אדירות: הם הקול היחיד במקום העבודה, הם קובעים את כל תנאי השכר והעבודה של כל העובדים, הם מאשרים את כל התלונות המגיעות לגבי אכיפת ההסכם הקיבוצי, ונציגי הארגון מקבלים הטבות מיוחדות כמו קביעות-על. הם האחרונים שיפוטרו במקרה שפיטורים נדרשים, גם אם הותק שלהם אינו כשל עובדים אחרים. הם לא יסכימו עם ההצעה הזאת שכל אחד יוכל לייצג את עצמו או להקים קבוצה אחרת, הם רוצים את הייצוג על כולם".

מה תהיה לדעתך תוצאת המשפט?

"קשה לחזות את הדברים האלה. בית המשפט נראה חלוק אידיאולוגית והשופט החדש גורסץ' יהיה הקול המכריע. בהתבסס על פסיקותיו מבתי משפט בערכאות נמוכות יותר אנחנו מקווים שהוא יפסוק ביחד עם הקבוצה שרוצה לבטל את כפיית תשלום דמי הטיפול, כך שאני חוזה שהתוצאה תהיה 5-4 לטובתנו".

יהיה פסק דין מעניין

"זה יהיה היסטורי מבחינת חוקי העבודה האמריקאים, ומבחינת חירויות האזרח. יש כאן התנגשות ענקים לגבי מי עליון על מי: האינדיבידואל הוא בעל הזכויות להחליט לגבי קניינו או הממשלה והקולקטיב שאומר לו מה הוא חייב לעשות בכספו וקניינו".

בישראל מספיק שליש מהעובדים כדי לייצר ארגון עובדים שהוא המייצג הבלעדי של העובדים וכדי לחייב את כל העובדים לשלם דמי טיפול לארגון העובדים, ההסתדרות בדרך כלל.

"אני חושב שזה אנטיתזה לחירות לכפות את כולם להיכנס לקולקטיב, במיוחד שמדובר ברף כל כך נמוך כמו שליש, שכופה את דעתו על שני שליש. המערכת הזאת מאוד לא נכונה. גם אם הייתם עוברים למערכת של רוב, מעל 50%, זה עדיין בעייתי שרוב קטן יכול לכפות על חלק כל כך גדול מהעובדים להצטרף להסכם קיבוצי. אני לא חושב שזה נכון לכפות אנשים להיות חלק מקבוצות שהם לא רוצים להיות חלק מהם. אני אוהב את ישראל, ועצתי אליכם היא לבחור במערכת של חירות האזרח, ולא של כוח הקולקטיב. אנחנו העם היהודי, אנחנו יודעים איך לטפח יצירתיות וקולות ייחודיים, ואנחנו צריכים לתת להם לעשות את זה".