טרור במסווה דיפלומטי: כך פועלת הקונסוליה הצרפתית בירושלים נגד ישראל

בראשית השבוע החלו להופיע דיווחים באמצעי תקשורת בעולם על פרשיה ביטחונית חמורה, בה מעורב עובד קונסוליה זרה המוצב בישראל. אם היו מבקשים מאיתנו לנחש באיזו קונסוליה מדובר, ישנו סיכוי גבוה שהקונסוליה הצרפתית בירושלים הייתה הניחוש הראשון.

מלבד תפקידה כנציגות הדיפלומטית הרשמית של צרפת בירושלים והשירותים השונים שהיא מעניקה לתושבי העיר, עובדי הקונסוליה עצמם רשמו במשך השנים היסטוריה בעייתית מאוד בכל מה שנוגע ליחסם למדינה שמארחת אותם, ואין זה המקרה הראשון בו הם לוקחים חלק פעיל במאבק נגד מדינת ישראל.

יום לאחר מכן, התבררו פרטי המקרה בהודעה רשמית מטעם השב״כ – רומן פרנק, נהג בקונסוליה הצרפתית בירושלים המחזיק בדרכון דיפלומטי ולכן גם זכאי לחסינות והקלות בבידוק במעברי הגבול, נעצר לאחר שנתפס מבריח אמצעי לחימה מעזה לאזור יהודה ושומרון.

פרנק ניצל את לוחיות הרישוי הדיפלומטיות ברכב בו נהג כדי לעבור בקלות בנקודות הבידוק והמחסומים, ולהבריח עשרות כלי נשק בתמורה לתשלום כספי. יחד איתו נעצרו מספר משתפי פעולה מישראל והרשות הפלסטינית.

את הנשק מעזה הוא קיבל מאזרח שמועסק במרכז תרבות במימון הממשלה הצרפתית, ומוגדר כסוג של נספח תרבותי רשמי של צרפת בעזה.

כך למשל, באחד המקרים קיבל פרנק סכום של 700 דולרים תמורת העברת שישה אקדחים, ובמקרה אחר שבו הועברו 17 אקדחים ורובה, קיבל עובד הקונסוליה סכום של 10,500 שקלים עבור ההברחה.

פעילות בעייתית

המקרה החמור הזה, בו נציג רשמי של ממשלה זרה מסייע לפעילות טרור, מתווסף לשורה לא קצרה של מקרים הקושרים את עובדי הקונסוליה הצרפתית לפעילות בעייתית. עד שנת 2015 עבדה בקונסוליה בירושלים אישה בשם אלסה לפורט, דיפלומטית ובתו של פעיל אנטישמי בצרפת שעמד בראש ארגון אנטי-ישראלי ארסי.

לפורט נשואה לסלאח חמורי – פעיל טרור פלסטיני שיושב בכלא הישראלי לאחר שתכנן התנקשות ברב עובדיה יוסף. בחודש ינואר 2016 ניסתה אלסה להיכנס לישראל, אך כניסתה סורבה לאחר שהרשויות בישראל גילו שהיא הייתה מעורבת בעצמה בפעילות עוינת.

חודשיים לפני כן, פוטר עובד אחר בקונסוליה לאחר שנמצא כי הוא הבריח זהב וסיגריות לירדן. באותה שנה, פרסמה הקונסוליה הצעת עבודה שהתייחסה למערב ירושלים גם כשטח פלסטיני כבוש – דבר המנוגד למדיניות הרשמית הצרפתית.

הגדילה לעשות מריון פסנאו-קאסטינג, הנספחת התרבותית של הקונסוליה, שבשנת 2013 השתתפה בהפגנה אלימה בבקעת הירדן ואף תקפה את שוטרי משמר הגבול מול המצלמות, תוך שהיא מנסה לסייע לפעילי ארגונים קיצוניים להקים אוהלים באופן לא חוקי במקום.

הסצנה המצולמת הפכה במהרה לתקרית דיפלומטית, והיה די ברור שמטרתה של קאסטינג הייתה יצירת פרובוקציה כמו רבים וטובים מחבריה האנרכיסטים. לבסוף ולאחר לחץ מקבוצות שונות היא גורשה מהארץ.

במשך השנים דיפלומטים בכירים ועובדים זוטרים בקונסוליה השתתפו כדרך קבע בהפגנות נגד חיילי צה"ל, תיאמו בנייה לא חוקית בשטחי C (דבר המנוגד להסכמי אוסלו, להם התחייבו מדינות אירופה לערוב) והתערבו באופן בוטה בשיח הפוליטי בישראל באמצעות חיבוק חם לארגונים ועמותות קיצוניות.

לפי הדיווחים הרבעוניים לרשם העמותות, בשנת 2015 הקונסוליה הצרפתית העבירה 63 אלף ש"ח ל'שוברים שתיקה' עבור איסוף עדויות על חיילי צה"ל, בדיוק בשנה בה פורסם דו"ח הארגון על מבצע צוק איתן. בשנים 2017-2014 העבירה צרפת 373 אלף ש"ח ל'בצלם' למטרות תמיכה כללית ופרויקטים שונים.

מענקים קטנים הועברו בשנים 2014-2013 גם לארגוני 'עיר עמים', 'המוקד לזכויות הפרט' וארגון 'אל-מרסד' הפועל לסיום הכיבוש הישראלי ברמת הגולן והחזרתו לסוריה, אבירת זכויות האדם.

שאלות קשות

לנציגויות זרות יש תפקידים רבים, חלקם רשמיים יותר וחלקם פחות, וכולן מעורבות באופן כזה או אחר בפוליטיקה המקומית. אין שגרירות או קונסוליה בארץ שלא מעבירה כסף לארגונים לא-ממשלתיים, בין אם הם במיינסטרים, או בין אם הם ארגונים שהציבור מסווג אותם כקיצוניים או כאלו המהווים אופוזיציה לממשלה.

אך במקרה של הקונסוליה הצרפתית, המעורבות הפוליטית המוגברת מעלה מספר שאלות מהותיות: האם לאותם דיפלומטים סוררים הייתה גישה לקבלת ההחלטות בקונסוליה? ואם כן, מה זה אומר על שיקול הדעת של צרפת  לממן ארגונים כאלה? כיצד הציבור הישראלי אמור לדעת שעובדי הקונסוליה לא ניצלו את מעמדם למניפולציה מכוונת של השיח הישראלי, בדיוק כמו שהם ניצלו את מעמדם להברחת נשק ולתקיפת חיילים ושוטרים?

אלו בדיוק השאלות שאנו שואלים במכון המחקר NGO Monitor, כשאנחנו מנסים להבין את היקף התופעה בה פעילים המונעים מאידאולוגיה אנטי-ישראלית מנצלים את מעמדם בתפקידים רשמיים כדי לקדם את האג'נדה האישית שלהם.

במשך שנים זיהינו תופעה מעניינת בה פעילים פוליטיים קיצוניים מילאו תפקידים בשדרת מקבלי ההחלטות הקשורות לסכסוך הערבי-ישראלי –  החל מדיפלומטים, דרך פקידים בכירים ועד עובדים בארגוני זכויות אדם בינלאומיים עם תקציבי ענק.

כאשר התבררה לצרפתים חומרת הפרשה בה נציג רשמי שלהם נתפס בהברחת נשק, יאמר לזכותם כי הם שיתפו פעולה וביטלו באופן מידי את חסינותו של פרנק. גם בצרפת הבינו כי נחצה גבול מסוכן, והפגיעה בתדמית משרד החוץ תהיה קשה. שני הצדדים לא רצו להפוך את המקרה החמור לתקרית דיפלומטית וניהלו אותו באופן שקול וענייני, אך חשוב להדגיש שהטיפול הביטחוני בתקרית, מקצועי ככל שיהיה, הוא רק חצי מהפתרון.

על נבחרי הציבור הישראלים ומשרדי הממשלה הרלוונטיים לטפל גם בפן הפוליטי והדיפלומטי הנגזר מפרשיה זו. מחויבותם כלפי הציבור הישראלי היא לוודא שנציגות זרה שמשפיעה על השיח בישראל אינה מנוהלת על ידי עבריינים. אם לנציגות זרה הפועלת ללא מפריע על אדמת ישראל ישנה היסטוריה בעייתית כמו של הצרפתים, הרשויות המתאימות צריכות להעלות בפני השגריר הצרפתי בתל-אביב את השאלות הקשות הללו.

יש לקיים דיאלוג ביקורתי, ובמקרה הצורך להזמין את הקונוסול בירושלים לשימוע בכנסת ולתת לציבור הישראלי את ההרגשה שמוצבים פה גבולות ברורים, גם כשמדובר בדיפלומטים עם חסינות. אם הישראלים והצרפתים יגיעו באמצעות דיאלוג למסקנה שמשהו לא עובד באופן בו הקונוסליה רואה את תפקידה בישראל, עליהם לקבוע קווים מנחים להתנהלותה העתידית.

כמובן שלכל נציגות דיפלומטית יש שטח אפור בו היא פועלת, בהתאם לנורמות דיפלומטיות רשמיות ולא רשמיות שמוסכמות בשתיקה. אך כשנציגות דיפלומטית פועלת בשטח השחור צריך להגיב באופן שיבהיר גם לאחרים מסר חד וברור. ואם אתם רוצים לדעת איך עושים את זה, תמיד תחשבו על השאלה – כיצד הצרפתים היו מגיבים אם דיפלומטים ישראלים היו מבריחים נשק לארגוני טרור הפועלים בצרפת?

איתי ראובני הוא ראש דסק ישראל במכון NGO Monitor