קולות של תקווה: העולם הערבי מתחיל להתקרב לישראל בגלוי

בדרך כלל אני מציג בפני קוראיי הנכבדים תמונה עגומה למדי של העולם הערבי והעולם המוסלמי, שכן הצרות הקורעות את שני העולמות הללו לגזרים הן גדולות, והפילו רק בשבע השנים האחרונת מאות אלפי חללים ושלחו מיליוני אנשים לחיים של נדודים, אומללות וסבל. למרות הפוטנציאל העצום של המזרח התיכון, אוצרות הטבע, המרחבים האינסופיים והאפשרויות הבלתי מוגבלות, האזור הזה כושל ואומלל.

במזרח התיכון מתנהל שיח המטיל את האשמה למצב על גורם אחד עיקרי, ישראל, ושותפים לה הקולוניאליסטים – בעיקר בריטניה וצרפת – שהביאו להקמתה של ישראל.

הטענה לפיה ישראל היא האשמה בכל צרות העולם הערבי והאסלאמי מצאה קרקע פורייה לצמוח, בשל כמה סיבות: ראשית כל, קל יותר לשכנינו להאשים את האחר בצרותיהם מאשר לחפש בתוך עצמם את הסיבות לסבל שלהם, וישראל ממילא נחשבת כנטע זר באזור הזה כי היא איננה ערבית או אסלאמית.

בנוסף לכך, ישראל היא מדינה של יהודים אשר אינם זכאים לריבונות וחייבים לחיות תחת חסות האסלאם, אשר כמובן מקנא בסיפור ההצלחה הישראלי מול כישלונותיו המחפירים.

השיח האנטי-ישראלי חוצה את כל המגזרים והמעמדות באוכלוסיית המזרח התיכון: שליטים ונשלטים, משכילים ובורים, דתיים וחילוניים, אליטות ובני שוליים, מוסלמים ובני דתות אחרות, בדווים, כפריים ותושבי ערים. הדיבור נגד ישראל הפך עם השנים לנפוץ ומקובל ברחבי האזור עד כדי כך שהמילה "תטביע" – נורמליזציה, במשמע נירמול היחסים עם ישראל – הפכה להיות מילה גסה ושלילית לחלוטין.

אלא שבשנים האחרונות התפתח שיח מקביל, אחר ומשוחרר מהמוסכמות הללו, והוא מתייחס לישראל בצורה שונה ואף הפוכה לחלוטין. קשה לאפיין במדויק את מובילי השיח הפרו-ישראלי, אך התכונה המשותפת לכולם היא היכולת להשתחרר מהשיח הכללי ולשחות נגד הזרם תוך נכונות לעמוד בפני הביקורת ולהתמודד איתה.

חשוב לציין שאמצעי התקשורת החדשים המצויים כיום בקצות אצבעותיו של כל אדם, הם אחד הגורמים המאפשרים לתומכי ישראל לצאת אל הציבור הרחב ולהביא את דבריהם לעיני האחרים ולאזניהם. רשתות חברתיות כמו פייסבוק או טוויטר או תוכנות למסרים מיידים אינן נתונות תחת מערכות הבקרה של השלטון, והן מעניקות בימה ציבורית לאנשים הפועלים מתוך תחושת חירות מחשבתית מהמוסכמות שמסביבם.

להכיר בזכות של ישראל

אז מי הם אתם תומכי ישראל בעולם הערבי ומה הם אומרים?

דוגמה ראשונה הוא עיתונאי כווייתי בשם עבדאללה אלהדלק. בראיון טלוויזיוני שהעניק לאחרונה אמר כי על הערבים לקבל את עובדת היותה של ישראל היא מדינה עצמאית וריבונית, בין אם ירצו בכך ובים אם לאו.

"ישראל נמצאת במציאות ויש לה מושב באו"ם, ורוב המדינות הדמוקרטיות השואפות לשלום מכירות בה. אך יש קבוצת מדינות שאינן מכירות בה ואלו מדינות של עריצות ודיכוי", הסביר אלהדלק ובהמשך ציטט פסוק מן הקוראן המוכיח את זכותה של ישראל על הארץ.

עוד הוסיף אלהדלק כי הוא אינו מקבל את הסיסמאות וההתבטאויות שאבד עליהן הכלח, כמו "ישות גזלנית" או "ישות ציונית" וכדומה: "אין בכלל כיבוש אלא רק עם שחזר אל ארצו המובטחת. ההיסטוריה של בני ישראל קודמת לאסלאם, ולכן חובה עלינו כמוסלמים להכיר בזכות של בני ישראל על הארץ הזו. בשנת 1948, כאשר קמה מדינת ישראל, לא הייתה בנמצא מדינה בשם פלסטין. מדובר באנשים שחיו מפוזרים בכמה מדינות ערביות שנקראו כנענים, עמלקים ושמות רבים אחרים".

https://www.facebook.com/zviandarabdesknews10/videos/1714032255315186/

דוגמה נוספת היא אישה מעניינת מאוד ששמה נוני דרויש. היא במקור ממצרים, ואביה מוסטפא חאפז היה קצין בכיר במודיעין המצרי בעזה. בשנות החמישים של המאה הקודמת הוא היה מבין מפעילי הפדאיון שיצאו לבצע פיגועים בשטח ישראל. יום אחד הוא קיבל במתנה ספר וכשפתח אותו התפוצץ מטען שהיה מוחבא בתוכו, וכך הלך אביה של דרויש בדרך כל מחבל.

נוני הבינה שאביה קיבל את עונשו המוצדק בשל פעולותיו האכזריות נגד ישראל, והיא החליטה לעזוב את מצרים ואת האסלאם ולהתנצר. כיום היא גרה בארה"ב, ומנהלת אתר בשם Arabs For Israel – ערבים למען ישראל.

באתר זה היא מרכזת את פעילותה נגד האסלאם, החלת חוקי השריעה במדינות המערב ותרבות הג'יהאד ובעד ישראל, זכותה להתקיים, להגן על עצמה ולחיות בשלום על אדמת היהודים ההיסטורית.

גם בישראל, למרות מה שרבים מהיהודים חושבים, יש בקרב הערבים מי שרואה את הדברים אחרת ומעז לדבר בגלוי. אחת מהם היא בחורה מוסלמית ששמה דימה תאיה, שעוררה סערה לאחר הופעה טלוויזיונית שערכה בערוץ ערבי בנצרת, בה שיבחה את הדמוקרטיה הישראלית המגנה על זכויות המיעוטים.

בין השאר הטיחה תאיה במראיין, לאחר שזה טען כי ישראל היא מדינת אפרטהייד: "כל מי שאומר זאת צריך להתבייש. אתם חיים במדינה הזו ויש לכם תעודת זהות כחולה. אתם עובדים, מדברים כאוות נפשכם ולומדים מה שאתם רוצים. סוריה, עיראק, מצרים וכל מדינות ערב, מה הם עשו בשביל העמים שלהם?".

למרות סביבת הריאיון העוינת, תאיה התעקשה על עמדתה כי ישראל היא מדינה דמוקרטית אשר מכבדת את זכויות כל האנשים החיים בה, וזאת כמובן בניגוד לשכנותיה באזור. "איפה אתה מוצא את זה בעולם הערבי? אני מאחלת לכל תושבי המדינות הערביות שיחיו במדינה דמוקרטית כמו מדינת ישראל. אני גאה לחיות במדינה כזאת".

https://www.youtube.com/watch?v=5WupK0tfMXg

אלה הן רק מספר דוגמאות לשיח הפרו-ישראלי שהולך ומתחזק בעולם הערבי. שמות כמו ופאא סולטאן, בריג'יט גבריאל, שאכר אלנאבלסי, כמאל גובריאל, וליד שועיבאת ולואיי אלשריף הסעודי הם אנשים בולטים נוספים אשר נמנים עם המובילים בהפצת הרעיון לפיו ישראל צריכה לשמש מקור השראה למדינות הערביות ולא מטרה להתקפות בלתי פוסקות.

גיהינום עזתי

לצד אותם בודדים המופיעים בגלוי תקשורת הערבית ומגנים על ישראל, ישנם עוד רבים העושים זאת בהסתר ובמחבוא מפחד התגובה שתבוא מהסביבה. אני באופן אישי קשור עם לא מעט כאלה החוששים לעשות זאת בפנים חשופות, וסיפוריהם הם רבים ומרתקים.

אסתפק כאן בסיפור אחד. מידי כמה שבועות אני מקבל שיחת טלפון מקבוצה של אנשים המתגוררת ברצועת עזה, ובה הם מתחננים ומבקשים שישראל תשוב ותכבוש את הרצועה. לטענת העזתים, מאז שחמאס השתלט על הרצועה ביוני 2007 חייהם הפכו לגיהינום.

בעבר הם עבדו בישראל, התפרנסו היטב וסיפקו למשפחותיהם מחייה בכבוד. ישראל כמדינה והישראלים כאנשים התייחסו אליהם כראוי, בכבוד ובדרך כלל שילמו להם באופן הגון עבור עבודתם. אך תחת שלטון חמאס ברצועה הם איבדו את עבודתם בישראל, והמצב בעזה כרגע הוא כזה שמי  שאינו מוכן לשיר שירי תהילה לחמאס מוצא את עצמו חסר תעסוקה.

אבל העבודה היא עניין שולי, כי יש עניין חמור הרבה יותר והוא ההבדל בין היחס של ישראל וחמאס לנשים ולנערות מקומיות. החברים שמתקשרים אליי זוכרים היטב שכאשר ישראל שלטה ברצועה, אם היה לצה"ל צורך לבדוק אישה במחסום או בכל מקום אחר, היו עושים זאת בעזרת שוטרת או חיילת, ומעולם לא קרה שגבר נגע באישה מקומית.

המצב בסוגיה זאת חמור מאוד כיום, כאשר החמאס משתמש בשיטה נבזית במיוחד לפעול נגד מי שמתנגד לו. אנשי חמאס מגיעים לביתו בלילה במכוניות ללא לוחיות זיהוי, מתנפלים עליו בפנים רעולים, מוציאים את הגברים מהבית ומתעללים בגברות ובנערות שבתוכו.

וזה מה שעושה את כל ההבדל. ערבים היודעים את האמת על ישראל ועל יחסה לאזרחיה – גם לערבים שביניהם – מבינים שהאמת איננה עומדת לרגליו של מי שמשמיץ את ישראל, עם סיבה ובלעדיה.

המדינה הערבית נכשלה

גם תומכי ישראל יודעים שישראל איננה מושלמת, כי אין בעולם אפילו מדינה מושלמת אחת, אך מה שיש בישראל לא קיים אצל שכנותיה הוא הרצון והכוונה של הישראלים להיות הגונים, שומרי חוק ומוסר, שומרי זכויות אדם ומכבדי נשים וגברים. אין בישראל רצון לראות את הערבים הרוגים או פצועים, ואם שכניה של ישראל היו מניחים לה לחיות את חייה בשלווה, היא לא הייתה תוקפת אותם.

מה שחשוב הוא שאנחנו הישראלים נזכור שלא כל מי שמדבר ערבית הוא שונא ישראל בהגדרה. יש רבים בעולם הערבי והאסלאמי המקבלים את קיומה של ישראל לא רק בדיעבד אלא גם מלכתחילה, ומאמינים בזכות היהודים לשבת בארץ אבותיהם בשלווה ובביטחון.

הם גם מאמינים בזכותה של ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה, על רווחתם ועל בריאותם. וכאן בדיוק טמונה הטרגדיה הערבית: כפי שגילה העולם כולו בשנים האחרונות במקרים כמו סוריה, עיראק ותימן, המדינה הערבית המודרנית נכשלה בגדול ובכל פרמטר ומשמשת לרוב כלא יותר ממסגרת לרצח ואלימות וגזילת כל זכויות אזרחיה.

כאשר זה הוא ההבדל בין ישראל ושכנותיה, אין זה פלא שיש ערבים לא מעטים המוכנים לקבל את זכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה ועל אזרחיה, ככל מדינה בעולם. האם ישראל יכולה לעזור להם? לא בטוח, והם יודעים זאת היטב.

אין לנו אלא לאחל להם אריכות ימים בבריאות ובהצלחה, וכך גם לכל בית ישראל.