כל עוד לא יקבעו אמות מידה מדעיות לחקר האמת בתחומי ביקורת המקרא והתלמוד, הם ימשיכו להעלם מהנוף ההשכלה הגבוהה
מחלקות נסגרות או מצטמקות, תקני הוראה לא מתמלאים, מוחות טובים נפוצים לכל עבר, תקציבי המחקר אינם מספיקים, הספריות מידלדלות, הארכיונים סובלים מיחס מזלזל ומהזנחה, ישנו חסר משווע בכתבי עת ובהוצאות ספרים תומכות, אוכלוסיית הסטודנטים מתמעטת, מערך התמיכות והמלגות לתלמידים מתקדמים אינו עונה על הצרכים, ומעל לכל – לימודי היהדות חדלו מזמן להיות ספינת הדגל של אוניברסיטאות ישראל ומקור הגאווה שלהן"
כך תיאר לפני מספר שנים פרופ' דן לאור מאוניברסיטת תל-אביב את מצב מדעי היהדות בישראל, והמצב לא השתפר מאז.
דו"ח של המועצה להשכלה גבוהה שבחן את מצב מדעי היהדות באוניברסיטאות בישראל, מצא כי כמות הנרשמים ב-25 השנים האחרונות לתואר ראשון בחוגים לתנ"ך ותלמוד נחתכה בעשרות אחוזים. באוניברסיטת בר-אילן, הנחשבת ככזו המושכת יותר תלמידים דתיים, צנח שיעור הנרשמים ביתר מחצי.
ממצאים אלו חמורים אף יותר בהתחשב בעובדה ששיעור הנרשמים לתואר ראשון במדעי הרוח באופן כללי צלל בכל האוניברסיטאות ב- 32%, ובאוניברסיטת בר- אילן ב – 58%.
כך למשל, באוניברסיטה העברית – פעם נושאת הדגל של מדעי היהדות – נרשמו לחוג לתלמוד שני תלמידים בלבד ובחוג למקרא למדו בשנה א' ו-ב' ביחד ארבעה תלמידים.
הסיבה הראשונה שמוצעת להידרדרות מדעי היהדות היא כמובן הסיבה הכלכלית. תואר בתלמוד איננו שווה הרבה בשוק התעסוקה. בפרספקטיבה רחבה יותר, מדעי היהדות הם חלק ממדעי הרוח שנמצאים בקריסה מתמדת בכל העולם, הנובעת מחוסר הכדאיות שבהחזקת תואר במדעי הרוח, וודאי מול תארים יותר "גשמיים" כמו רפואה, משפטים והנדסה.
אך לדעתי קיים רובד עמוק יותר ובסיסי יותר, בעצם טבעם של מדעי הרוח בכלל ובמדעי היהדות בפרט שגורם לנטישה המתמשכת של התחום.
בעיה מערכתית
לאורך כל ההיסטוריה היו שני גורמים עיקריים שהובילו את האדם לטרוח לרכוש ידע – פרנסה וסקרנות.
לרוב, אדם הבוחר ללמוד תואר מסוים משלב בין שני הגורמים האלו בבואו לבחור מה ללמוד ובאיזה תחום. הוא מחפש תחום שמצד אחד יבטיח עבודה ששכרה בצדה כאשר יצא לשוק העבודה, ומצד שני סיפוק אינטלקטואלי מעצם הלימוד. אצל כל אחד ישנו משקל שונה לכל אחד מהגורמים, אבל בדרך כלל שניהם קיימים.
עם זאת, בראי היסטורי אפשר לומר שהקידמה המדעית חייבת הרבה יותר לרוח הסקרנות האנושית מאשר לרצונו להתפרנס. קשה להאמין שהמדע המודרני היה מגיע לכאלה הישגים ותגליות ללא האנשים הרבים שהסקרנות והרצון לחקר האמת דחפו אותם להשקיע את מלוא מרצם בחשיפת עוד ידע.
פעמים רבות הם עשו זאת על חשבון חייהם האישיים, וכן, גם על חשבון רווחתם הכלכלית. זה הגורם הנעלם הטבוע ברוח האדם הגורם לכך שאנשים רבים מוכנים להקריב מרווחתם האישית בשביל להרבות דעת ולחשוף את האמת הטמונה במציאות. הקרבן הכלכלי איננו נחשב בעיניהם כל עוד הם חשים שהם על מסלול כלשהו לחשיפת האמת בתחום הדעת המעניין אותם.
וזאת הבעיה במדעי הרוח ובמדעי היהדות, שלגבי חלקים גדולים מהם אפשר לומר כי קיימת בעיה מערכתית בקשר לשאלת ה"אמת".
דרך ההתרשמות
מועצת האקדמיה הישראלית למדעים התייחסה לשאלת הערכת החשיבות האובייקטיבית של מחקרים בתחום מדעי הרוח, בהמלצות שפרסמה בשנת 2006:
הישגי המחקר במדעי הרוח להבדיל מאלה שבמדעי הטבע מוערכים היום על דרך ההתרשמות. אין בנמצא מנגנון הערכה שיטתי, לכן אי אפשר לקבוע מהם הישגיהם של חוקרים בתחום מסוים של מדעי הרוח באוניברסיטה ישראלית אחת לעומת עמיתיהם באוניברסיטה ישראלית אחרת, ומהם הישגי כלל החוקרים הישראליים בהשוואה להישגי עמיתיהם באוניברסיטאות שמעבר לים"
המלצת המועצה היא להקים מערך הערכה שיטתי של פרסומים מחקריים בכתבי עת ייעודיים, אך בסוף נכתב :
אולם ראוי לחזור ולהדגיש את הבעיות הכרוכות בהערכה הכמותית, יש לערוך בדיקה כזאת בזהירות ולהצליב את ממצאיה עם מדדים איכותניים"
מהם מדדים אלו? זו השאלה הקשה.
בנוגע לביקורת התלמוד והמקרא, ביטא זאת בצורה הבהירה ביותר חתן פרס ישראל בחקר התלמוד יונה פרנקל. בספרו 'מדרש ואגדה' מביא פרנקל את מחלוקת החוקרים בשאלה באיזה הקשר יש להניח את האגדה – בהקשר ההיסטורי או הספרותי. מחלוקת זו העלתה אצלו שאלה כללית יותר על מדעי הרוח והאסכולות הרבות שבה:
רוח האדם שואפת לחידושים, ולכן המחקר "מתפתח" ותפיסות מחקריות נעשות "מיושנות". אנו עדים בכל תחומי מדעי הרוח לחילופים בגישות ובנקודות מבט, ולפיכך מחלוקות בשיטות מחקר משקפות לעיתים דורות שונים של חוקרים. מדעי היהדות היו בוודאי שבויים שנים רבות במחקר של רעיונות ותולדות הרוח, לכן נוצרה מגמה מנוגדת שביקשה לחקור דווקא את הרקע הריאלי-היסטורי ושמה דגש בממצאים מוחשיים "אמיתיים". כמו כן נכון הוא שבתקופה מסויימת נוצרה מעין "אפנה" בין-לאומית של מחקר פולקלורי, כלומר ראו בטקסטים רבים יצירות עממיות וחקרו אותם לפי דרכי מחקר מיוחדות ל"סוג העממי
במקרים רבים סוברים החוקרים שהם האחרונים בשרשרת של דרכי מחקר וששיטת מחקרם היא סוף-סוף האמיתית-הנצחית, אך מובטח לנו שדור חדש יחדש שיטת מחקר הנראת לו כנכונה. קשה מאוד לאדם להיות אובייקטיבי לגבי המחקר שלו עצמו, אך תפקידנו הקבוע בלימוד מדעי הרוח הוא לראות את הבנתנו, שנראית לנו נכונה מאוד, על רקע דעותיהם של אחרים"
כלל אצבע נקוט בידי, לפיו כאשר שאינטלקטואל מתחיל "לשורר" כנראה שמשהו חלש בטיעון שלו. תחת שכבות הפאתוס והליריקה טמונה פה הודאה מפורשת בדבר חוסר האובייקטיביות במחקר התלמוד, ואמירה מדהימה בכנותה כי מבקרי התלמוד אפילו לא טוענים למציאת אמת אובייקטיבית.
באומרו שכל דור חוקרים הבטוח באמתותו הנצחית של שיטת מחקרו, פשוט צריך להמתין לדור הבא שיפריך הכל, הוא שומט את הקרקע מתחת רגלי הטוענים לביקורת תלמוד אובייקטיבית בעלת משמעות אקדמית.
בתוך עולם ידע כזה, בו האמת איננה כבר המבוקש הסופי, ואיננה יכולה להיות. כאשר המגמות והאסכולות תלויות בחוקר, יכולים למשל להתקיים זרמים מגוחכים כמו אסכולת ה"סתמאים" שפיתוחה הרדיקלי והמקובל בקרב החוקרים בימינו טוען קבוצה של אנשים אנונימיים לחלוטין, שגודלה בלתי ידוע ולא הותירה שום חותם היסטורי – יצרה את התלמוד, היצירה הגדולה בתולדות עם ישראל.
ברור לכל בר דעת שאין כל קשר ולו הרופף ביותר בין הרעיון הזה לממד המציאותי של ההיסטוריה. זכות קיומו הוא אך ורק בתוך העולם הצר של ביקורת ספרותית פנימית של התלמוד ובניתוק מכוון מכל הקשר אחר לשאלה המציאותית כיצד נכתבה הגמרא. למבקר התלמוד אין זה משנה, אך למחפש את האמת אין מה לחפש שם.
ואם כסף אין, וגם מילוי צורך אינטלקטואלי בסיסי אין, מדוע שמישהו יטרח ויכלה את השנים הטובות בחייו בלימוד טקסטים עתיקים – ולשיטתם – פרימיטיביים?
התמיהה איננה על כך שסטודנטים לא רוצים ללמוד בחוגים למקרא ולתלמוד היום, התמיהה היא מדוע היו כאלו שעשו זאת מלכתחילה.
אמת ומשמעות
לעומת מדעי היהדות באקדמיה, חל בשנים האחרונות גידול יציב בציבור הלומדים בישיבות ובכוללים. גם במקרה הזה, חוץ מההסבר הפשוט לפיו הלימוד נובע מאמונה דתית, יש הסבר עמוק יותר לעובדה שרבים בוחרים להשקיע את חייהם בלימוד התורה ולא בדרכים אחרות שהולכות ונפתחות בפני הציבור החרדי.
בכל מדע, החוקר אוסף נתונים על ידי תצפית וניסוי ומנתח אותם על ידי ההיגיון. לפי ההתאמה של התאוריה לנתונים ולחוקי ההיגיון אפשר לדעת האם מסקנת החוקר אמתית או לא.
היהודי המאמין מתייחס לתורה באופן מדעי לחלוטין. הנתונים שיש בידיו הם מימרות הגמרא והראשונים והאחרונים, והוא אוסף אותם ומנתח אותם בדרכי ההיגיון. ההתאמה של המסקנה לנתונים ולהיגיון האוניברסלי והתורני הפנימי הם הקריטריונים לקביעת אמיתות מסקנותיו.
לימודו של הלמדן הוא לימוד תכליתי, תוצאותיו ניתנות לבחינה ולמסקנותיו משמעות מעשית – הוא לומד כיצד עליו לפעול בעולם. מלבד התועלת המעשית קיים גם סיפוק אינטלקטואלי עמוק. לימודו כפוף לחוקי ההיגיון ועוסק בדברים ממשיים, חוקי העולם הרוחני של הקב"ה, והלמדן חוקר וחושף את חוקיו של עולם רוחני קיים. לימוד זה הוא מספק ביותר לאדם החוקר אחר האמת.
על פי גישה זו מובן קיומם של עשרות ומאות אלפי בחורי ישיבות ואברכי כולל שתורתם אומנותם. הרי כסף הם לא ירוויחו מהלימוד הזה – לכל הפחות לא סכומים שלא יכלו להשיג בדרכים אחרות ויותר מבטיחות כלכלית – אבל את הצורך האנושי כל כך, לחפש אחר אמת ומשמעות, לימוד התורה ממלא גם ממלא.
לעומתם, מבקר המקרא ומבקר התלמוד מתייחסים אל אמירות הראשונים ובעלי התלמוד כאל דעות אישיות ואת התורה הם רואים כמערכת אנושית מתפתחת ודינמית ולא כמערכת חוקים נצחית שמקורה אלוקי ומוחלט.
לכן מבחינתם לחוקי התורה עצמם אין כל משמעות, ורק להתפתחות לדמויות היוצרות אותה ולמשמעות ההיסטורית שלה ניתן משקל. אם נדמה את זה על דרך ההשאלה למדעים המדויקים, הלמדן הקלאסי לומד את משוואות הכבידה של ניוטון בעוד מבקר התלמוד חוקר מה היה צבע התפוח שנפל לו על הראש.
מבקרי המקרא והתלמוד מבלים את חייהם בחקר טקסטים פרימיטיביים לשיטתם, שתוכנם עירוב של פולקלור עתיק וחוקי משפט עבריים לא מפותחים. חוץ מחוסר התכלית המוחלט של מחקר כזה, הן מהפן התועלתי והן מבחינת נחיצות שדה הידע הזה, המחקר סובל ממחסור חמור באמצעים לקביעת אמיתות האסכולות שבו.
כמו שאמר פרנקל, אורך חייה של אסכולה הוא דור החוקרים שיצר אותה, והיא תפנה את מקומה לדור החוקרים הבא והזרם החדש שיביא עמו.
אין מנוס מלהגיע למסקנה כי מדעי היהדות כפי שהם מתקיימים כיום, אין בהם לא תועלת כלכלית ולא חשיבות אינטלקטואלית, והם חיים על זמן שאול. לא רחוק היום בו יעלמו לחלוטין מנוף האקדמיה הישראלית.
סוף המאמר מעיד על ראשיתו. אמר לי פעם אברך בכולל כי אינו מאמין כלל אך מכיוון שיש לו שלושה ילדים, ומכיוון שאין (!!!) לו אפיק השתכרות אחר (הרי אין הוא יודע אנגלית או חשבון ואין לו כל כלי בסיסי לעסוק במה שאינו מקצוע של אדם חסר השכלה), הוא חייב ללכת וללמוד בכולל ולהביא כמה גרושים הביתה. בין לבין יעסוק קצת בשחור, ילמד לבר מצווה וכו'. ניתוח ילדותי של מצב מדעי הרוח.
תגובתך מעידה עליך
בלי להתמודד לשניה עם שום טענה או עובדה
רק "אני מכיר מישהו" , עולם הישיבות והכוללים בנויים ממאות אלפי "מישהו-יים" שלומדים כי מאמינים כזה זה לא ולמד…..אותם אני מכיר….
אין באמת מה לענות לך כי לא ענית על שום טענה מהכתבה
1)למה לעסוק במקצוע שאתה לא מאמין בו והדרך היחידה להרוויח ממנה זה ללמד אותה מעגל אינסופי של חוסר יצירה וחידוש
2)ואיך שזה יורד באוניברסיטאות ולהיפך בישיבות ובכוללים
נטייתך הפוליטית מעידה על מסקנותייך הנמהרות. "אמר לי פעם אברך אחד בכולל…" זו טענה רצינית בעיניך? כמה מן האברכים חושבים כמוהו וכמה שונים ממנו לחלוטין? עם כמה אברכים דיברת? האם עשית סקר, כדי לגלות מה אחוז האברכים המאמינים לעומת הלא מאמינים? ואולי אותו אברך עלום "הריח" עם מי יש לו עסק, ודיבר כך רק כדי לשטות בך ולעשות עליך רושם?
אבל במחשבה שנייה, נראה שהשאלות האלה לא ממש רלוונטיות עבור דוקטור לפילוסופיה. (אם אתה באמת כזה.) מחקר כמותי-סטטיסטי רציני, בחינת מהימנות המקורות והנתונים ודברים מסוג זה, הם עניין לאנשי המדעים המדויקים, מדעי הטבע ומדעי החברה. לפילוסופים מותר לשגות באשליות, ולבנות לעצמם מגדלים פורחים באוויר, מבלי שיוטרדו מדברים של מה בכך כמו העובדות, הנתונים והמציאות בכלל.
מה אני אומר? מותר להם? זה ממש מתבקש מהם, וצפוי שיעשו זאת. ואכן, כך בדיוק עשית. אז מה יש לומר? שכח את כל טענותיי, וכל הכבוד לך.
אז אברך כולל מתוסכל אחד אמר לך, נו. זו הראיה שלך? על זה אתה בונה תזה ושולל את דברי הטעם של המאמר כולו? זו דרכך בחקר הפילוסופיה? עלוב למדי
מתגובתך ניכר שלא קראת את המאמר או שלא הבנת את תוכנו
אני אתייחס לסוף דבריך שבהם הצעת שהכותב ניתח באופן ילדותי את מצב מדעי הרוח.
ראשית הכותב מקפיד לתמוך את דבריו בנתונים סטטיסטיים ועובדות ברורות של מצב מדעי הרוח בישראל המראים באופן שאיננו משתמע לשני פנים את מצבה הקסטרופלי של מדעי היהדות בישראל
עובדות אלו הם המצב הקיים ואינם דעותיו האישיות של הכותב .
שנית אין ספק שסוף דבריך שאין בהם שום תוכן משמעות ותגובה עניינית לדברים שנאמרו במאמר מושפעים מתחילת דבריך שבהם הושפעת בדרך פלא מאותו אברך שסיפר לך את סיפורו האישי שהפך גם באופן פלאי לסיפורם של כלל אברכי הכולל …
אין קשר בין הדוגמא שגם אם אמיתית לא מייצגת בכלל את אוכלוסיית לומדי התורה לבין ההצהרה בסוף ש"הניתוח ילדותי" ובכן מה מה ש"ילדותי" הוא הניסיון לפרוך מאמר הגיוני ומבריק! בדוגמא לא מייצגת מבלי התייחסות לטענות עצמם כלל. אם יש לך ביקורת בבקשה..התייחס לטענות עצמם ונסה לפרוך את המסקנה.ההתיימרות שלך והתגובה המזלזלת מייצגות כנראה בורות עמוקה בנושא חוסר ידע כללי והתנהגות..ובכן.."ילדותית"
לכל המתקוממים: יש קורלציה ברורה בין האופק התעסוקתי של מקצועות ענפי הרוח וכמות הלומדים בהם. טענתו של המחבר על הפוסט מודרניות והיעדר האמת אינם רלוונטים. מדעי הרוח פשוט גילו שלאף אחד לא איכפת מה יש להם לומר, בין אם הם מצדדים באמת מוחלטת או לא. רק בכדי לסבר את האזן עד כמה טענתו של הכותב מופרכת אפשר לעשות שיקוף ולשאול האם יש קשר בין הפוסט מודרניזם והיעדר האמת ועליית כמות אלה הלומדים מקצועות טכנולוגים או פרקטים? הרי ברור שאין.
תלמוד ומקרא, כמו גם ספרות עברית, נתפסים כחסרי עתיד מקצועי ובהתאמה מספר הלומדים. ישנם ענפים קצת יותר "מועילים" במדעי הרוח אך בגדול מדעי הרוח ננטשים לטובת מקצועות טכנולוגים או אלה שמאפשרים כניסה לשוק התעסוקה. מאידך באנומליה הישראלית נוצר מצב של תמרוץ יתר של לימודי קודש עבור אכלוסיות מסויימות. תמרוץ זה הולך יד ביד עם מניעת מקצועות ליבה. כך יוצא שבוגרי מערכת החינוך החרדית, הלומדים גמרא ותלמוד מבוקר עד ערב, נעדרים כישורים אחרים. קוראים לזה הסללה. בוגרי מערכות חינוך אלה, בשוקלם את עתידם, צריכים או לעשות השלמות לימודי חול, שבשונה מהרברבנות המקובלת בקרב חרדים, אינן קלות להם כלל וכלל (יצא לי ללמד לא מעט חרדים, ולא רק לדבר עם בחור מכולל מסוים. אחד הדברים שהם העידו עליו פעם אחר פעם היה הקושי לחשוב בתצורת חשיבה שאינה זו שהם הורגלו בה). האשליות הן נחמדות. הכוח הפוליטי ממשיך להזרים את הכסף. אך בואו לא נשלה עצמנו, עשרות אלפי חרדים אינם נוהרים ללמוד תלמוד מכיוון שזה כלכך מוצלח, שאם כך היה הדבר הרי היו עושים זאת גם בעבר. אלא שבעבר, בארץ או בגולה, לא התקיים מודל תקצוב עקום כלכך.
יש עניין של טבע אנושי. אני הקדשתי שנים רבות ללימודי הפילוסופיה. עבורי אין דבר טבעי מזה. אך נוכחתי לראות שרוב האנשים ממש לא מתחברים לזה. לא תוצאה של מערכת הוראה טובה יותר או טובה פחות אלא טבע אנושי. רוב האנשים לא בנויים לזה וחושבים שזה חירטוט. אמרה לי פעם פרופ' "פילוסופיה זה כמו שירה, או שמתחברים לזה או שלא". גם בקרב אלה הלומדים פילוסופיה באוניברסיטה ו"מתחברים" אליה, מעטים ממשיכים לתארים מתקדמים. חלק מסיבות כלכליות, אחרים אינם טובים מספיק או שתשוקתם אינה חזקה דיה להקדיש לה עוד שנים יקרות. הם לומדים כמה שנים וממשיכים הלאה, קוראים פה ושם בזמנם החופשי ומנהלים ויכוח פילוסופי פה או שם. האמת הפשוטה היא שלמעשה אין צורך בהרבה פילוסופים "מקצועיים" וטוב כמות גדולה של אנשים שנחשפו לצורת חשיבה פילוסופית ולמדו לשאול שאלות, מכמות גדולה של אנשים שהפכו אותה למקצוע. באותה מידה רוב האנשים אינה בנויים להתפלפל כל היום וללמוד תלמוד. באופן דומה טוב כמות גדולה של אנשים שנחשפו ללימודי התלמוד וערים לבעיות שעולם זה מעלה, מהרבה אנשים שהפכו את התלמוד למקצוע.
מה שנוצר במדינה זו הוא היפוך ההיררכיה הטבעית בה רוב האנשים עובדים ולומדים מעט, ומעט אנשים לומדים הרבה ועובדים מעט. כך היה תמיד. בכל מקום וכולם יודעים זאת. נוסיף על כך שהיפוך זה נעשה על גבו של הציבור העמל שברובו אינו מעוניין לממן לומדים אלה. כשההיררכיה מתהפכת האיכות מוחלפת באיכות וזה מקום רע מאוד ללימודי הרוח. אך זה מה שנוצר ומערכת פוליטית המתנכרת לאכלוסייה הכללית הפכה את "תלמוד התורה" לאבן הראשה שלה. אם יטילו ספק באידאל זה הבניין כולו יקרוס. אז מגדפים ומספרים סיפורים על נטייתי הפוליטית (אגב, אני חבר ליכוד) וכו' וכו' במקום לקבל את האמת הפשוטה: "הלמידה" החרדית היא הונאה עצמית אותה משלם הציבור הרחב בכסף בהווה זה ובעיקר בעתיד, וכן בניה של הקהילייה המוסללים ל"למידה" כאשר ברור שרוב הלומדים אינם עילויים (ראיתי לא מעט עילויים…).
הערת סיום: תגידו "תראו מי מדבר, אוכל חינם שלמד על חשבון הציבור". נכון, קיבלתי מלגות לימודים מנדבנים בהם זכיתי לאחר התמודדות מול סטודנטים אחרים. הייתי צריך להוכיח שאני מספיק טוב על מנת שיעיקו לי את הכסף ולא נדרשתי רק להצהיר "תורתו אמנותו". בשונה ממה שנוטים לחשוב, מדעי הרוח כמעט ואינם נטל על הציבור ומעבר לעובדה שחלק גדול מהכסף מגיע מתורמים, מספיק לראות את המספרים על מנת להבין עד כמה מדובר בשוליים של השוליים מבחינה תקציבית. כשסיימתי דוקטורט באוניברסיטה העברית היינו בסך הכל שניים שסיימו דוקטורט בפילוסופיה באותה שנה (נתון רגיל ממה ששמתי לב). בסך הכל ממדעי הרוח, חברה וחינוך ביחד(!) היו בערך 50 מתוך מספר כולל של בערך 300 מקבלי תעודת דוקטור (לא כולל רופאים), ורק חלק מוגבל של תלמידי רוח, חברה וחינוך מקבלים מימון מלא ללימודיהם. יוצא אפוא שהרוב המכריע של הדוקטורים למדו מקצועות "מועילים" ממדעי הטבע/מדעי המחשב/מדעי הרפואה. מאידך עשרות אלפי אברכים בכולל מקבלים כל חודש מלגה ותנאי מסכנות אחרים ששום סטודנט לא מקבל בלי להוכיח שהם טובים במשהו או מועילים במשהו, או פרסמו משהו. כל שהם צריכים הוא לחתום נוכחות ולהימצא מדי פעם.
ציטוט:"עשרות אלפי אברכים בכולל מקבלים כל חודש מלגה ותנאי מסכנות אחרים ששום סטודנט לא מקבל בלי להוכיח שהם טובים במשהו או מועילים במשהו"-ע"כ.
משפט שקרי הנגוע באנטישמיות, היות ושום אברך לא חי מה-800 ₪ העלובים אותם מקבל מהמדינה.
בפרט לאור העובדה הלא ידועה כ"כ משום מה, והיא שבחינוך החרדי לבנים-השכר לימוד הוא באזור ה-400 ₪ לחודש- בשונה מהחינוך הממלכתי-בו על פי החוק זה בחינם. [היות והחינוך החרדי מתוקצב באופן אפלייתי ב-35 % בלבד…]
אברכם חיים מהסתפקות במועט- ולא על חשבון אף-אחד.
בשונה מחוקרים באוניברסיטאות המתוקצבים בסכומי עתק מהמדינה.
וכן כל סטודנט באוניברסיטה- מתוקצב פי כמה מתלמידי ישיבות…
[וכי מה חשבתם? שמרצה יסכים ללמד ב משכורת של 5000- 6000 ₪-
כמו ר"מ בישיבה??
לכן צריך הרבה יותר תקציבים…]
כמה בדיוק בוחרים באופן מודע בישיבה על פני אוניברסיטה? הסיבה שמספר תלמידי הישיבות גדל היא גידול דמוגרפי גרידא.
מתוקף עבודתי אני נתקל על בסיס קבוע בבחורי ישיבות ולא פעם עולים דיונים בנושאי יהדות ואני מוכרח לציין שהגישה שלהם ללימוד היא גישה רציונלית שמבוססת על הוכחות לוגיות בלבד ולא על סברות שנשלפות מהמותן בלי שום בסיס. כשספרתי זאת לדודי שהוא פרופסור מוכר באוניברסיטה העברית הוא אמר לי שהגישה אצל הדתיים ללימוד התורה שונה מהגישה האקדמית לטובה ושבאקדמיה הפרופסורים שעוסקים ביהדות הם נושא ללעג בין חבריהם הפרופסורים למדעים מדוייקים.
מוזר לי שאדם שרוצה ללמוד יהדות ילך לאוניברסיטה בעוד שאדם שרוצה ללמוד להבדיל בודהיזם בחיים לא ילך לאוניברסיטה.
בתור אחת שבאה מישורשים מיזרחים אני לא רואה אמונה דרך אספקלריה חילונית אקדמאית או ישיבתית. זה נורא מדהים כל הרצון הזה לנתח כל דבר שבא מהשכלתנות האשכנזית האדירה. צורת האמונה שלי נורא שונה.ליפעמים פותחת את הערוצים החרדים המון שכלתנות וניתוחים ודיאלקטיקה. במיוחד עם האוריינטאציה האשכנזית. גם למשל בקול ברמה יש זאת כי הוא מחקה.
למה לי לראות אמונה דרך יהדות או ישיבות תלמודיות גמרתיות. הנשמה עורגת לאל לא שכלתני אלא לפנטזיה שבו. זה לא עיון מחקר אלא חווית האמונה חיפוש אחר היתגלויות עלייה במדרגות הנבואה. מכל סרטי הפנטזיה ההוליוודים הרבים שראיתי קיבלתי המון כלים להבין אלוהים. וככה מהדרמה העיברית המוזרה שמיתרחשת שם אצל הגוי הזה מחגורת התנך. הנשמה היא פנטסטית . לא מחקרית את עיונית את שכלתנית. דרך הנשמה אתה מיתחבר לאלוהים. בימינו זה ליפעול נגד הפוליטיקל קורטנס שמנסה לקבע אותך. בתקופת התנך לא היו ספרים והם לא היו פרמיטיבים אלא אפילו נעלים מאיתנו. איך זה קרה. דרך היתגלויות. הופעל העל טיבעי הזה. השכלתנות האדירה שולטת בישראל והעדירה נשמה תנכית עיברית. מדברים יהדות יהדות זו מדרגה שקשורה בגלות. אני לא רוצה אותה אני רוצה להיתחדש. לחבור לעיבריות. לכסיקון עולם המושגים שלנו צריך להישתנות. יותר להישתמש במילה עיבריות ופחות יהדות. יותר לשאוף לנבואה ופחות לכהונה. יותר לפנטזיה ופחות לשכלתנות. דרור אידר כתב על הרצל .היו שם ציטוטים שהזכירו מושגים כמו-חלום מלכות שינה לילה ארוך. החלום מלכות שלי הוא הנבואה. שנעלה למדרגה הזו. שנצא מהשינה והלילה הארוך המיתבולל והגלותי לסוגיו ושינהיה סוף סוף כמו גיבורי התנך- מימימד הנצח והפנטזיה. זה חלום המלכות בעיני.
הינך רשאית להחזיק בדעתך ככל שתבחרי בכך, אך אין לזה דבר וחצי דבר עם יהדות אותנטית, גם לא 'מזרחית'. ארצות המזרח היו משופעות בגדולי תורה ולמדנות מגוונים שונים ותמיד תמיד כיוונו את דרכם להלכה, למצוות, להבנה הגיונית של יסודות הלימוד והעיקר- יראת שמים ועבודת ה'.
כל הסגנון המיסטי-פנטזיונרי רווי הדמיונות התקיים בשוליים. אולי בעידן הניו-אייג' והפוסט מודרניזם היתה לו עדנה, אבל אל תסלפי בבקשה את המורשת היהודית-מזרחית העשירה שמסרה את הנפש לאורך דורות רבים על קיום ההמשכיות היהודית ומצוות התורה
רק עכשיו הבנתי מה הפירוש שנבואה בזמן הזה ניתנה לשוטים.
תודה לך
ורפואה שלימה.
להפוך את היהדות לתחום "מדעי" גמור – זו היתה האיוולת של יהודים מסוימים, בעיקר רפורמים, קונסרבטיבים וחילונים – מאז סוף המאה ה – 18, ובעיקר במאה ה 19 וה – 20,. יהודים אלה יהדותם נפגמה, אם מבחינה מעשית ואם מבחינה רעיונית, ובמקרים מסוימים גם נטשו את היהדות.
הענין הוא שיהדות היא שיטה אמונית, דרך חיים ודפוסי התנהגות מעשיים המשולבים לבלי הפרד, הכרוכים כולם בעמדה מטאפיזית שאינה ניתנת להכלה מדעית.
ככזו, היהדות אינה עשויה להיות מושא לחקר מדעי, ועל כל פנים ערכה אינו יכול להתמצה בחקר מדעי או מסקנות הנובעות מחקר כזה. נראה שהתהליך שהתכוון להפוך את היהדות לאוביקט מדעי, ולמעשה לחסל את היהדות – מיצה וגם כילה את עצמו סוף סוף.
מעתה, צבור היהודים הנאמן ליהדות תפקידו פשוט ליצר יהדות – תוך שאיפה לעשות אותה אותנטית ונכונה יותר, חזקה ומתפתחת יותר. זאת אפשר לעשות בבית הכנסת ובישיבה, ולא פחות מכך – במעגלי העשיה של היחיד והחברה, במחשבה וגם בעשיה. טיפוחה של מדינת ישראל כמדינה יהודית מבחינה תרבותית ודמוגרפית היא מכשיר רב ערך בהקשר זה.
מאמר צודק וברמה גבוהה לא הרבה יצליחו להסביר כך את חוקרי התלמוד
מי שמכיר את המתעסקים במדעי הרוח יודע שרובם ככולם גסי שכל מדומיינים
קראתי את המאמר בשקיקה וכמעט בנשימה אחת.
המאמר נכתב בצורה מצויינת ללא מניירות וצעצועי לשון.
המאמר נכתב עם "כל הקלפים על השולחן" ללא חשש ומורא ממשהו או מישהו. (כפי שלצערי רווח בשנים האחרונות בקרב אנשי המה-יפית ועוד…)
מצורת הכתיבה ניכר כי הכותב מכיר את העניין לעמקו ולא רק כתב מן השפה ולחוץ.
האמת בוערת בלב הכותב והיא בולטת בכל תג ותג כאן.
אקווה שיצליח להנחיל שיטתו הלאה וידעו כי ה' אמת ותורתו אמת באופן אבסלוטי שכלתי ולא רק עם רגשות אמוציונליות החולפים עם הרוח.
לראשונה אני רואה התיחסות עניינית ומקצועית לתחום, ניתוח נפלא של המצב ההווה והעתיד, והגורמים.
הכותב שאיני מכירה, הוא כישרון מיוחד בנוף.
הכותב כנראה לא מבין מהי ביקורת מדעית. ההתיחסות לתלמוד ולמקרא הן כיצירות תרבותיות שהינן יצירות של מעשי אדם. אם חפץ הכותב בקדושה יתכבד וייבוש את כותלי הישיבה או הגמרא או שיקבע שיעורים בבית הכנסת
לדעתי בחינה אובייקטיבית של כל נושא שהוא מתוך בריחה מהשאלה המרכזית האם הדבר אמיתי או לא, הוא לא פחות מבדיחה. לקרוא לזה "ביקורת מדעית" הוא כמו להתעסק בפסיכולוגיה ללא אמונה בנפש ובתורת הנפש, האם גם זוהי "ביקורת מדעית"?
אין מנוס ובלתי ניתן להתחמק מהשאלה המרכזית, והיא – האם מתן תורה התרחש במציאות או לא?
זו באמת שאלה מדעית!!
והתשובה לזה משליכה כמובן על פני כל הגישה של המחקר האובייקטיבי התלמודי.
מי שלא ברורה לו התשובה [לכאן או לכאן] אינו יכול להתעסק בפרטי המקצוע. זה דבר פשוט.
אם החוקר מאמין בתורה מן השמים אזי מתודת המחקר שונה לחלוטין, לא מדובר באוסף תרבויות אלא בחכמה אלוקית. ואם לאו אזי הכל אוסף תרבויות.
וזה מה שכותב המאמר מסביר כי אי אפשר לתפוס את החבל בשני ראשים מצד אחד להתייחס אל התורה כאל אוסף תרבויות מיושן ופרימיטיבי ומצד שני לטעון על תועלת עצומה באותו מחקר.
תועלת אובייקטיבית נמדדת באחד משני אופנים: או בעולם הזה או בעולם הבא. המדעים המדויקים כפיזיקה ומתימטיקה וכו' הביאו תועלת עצומה לאנושות במימד הפיזי בעולם הזה. בני התורה הביאו תועלת עצומה במימד הרוחני בעולם הבא. אך איזו תועלת אובייקטיבית ניתן להפיק ממחקרים תלמודיים מבלי שהינך מאמין בתוכן האלוקי שבהם?
אז בא החוקר וגילה שהיו "סתמיים" שכתבו את בתלמוד, בואו נאמר שזה נכון – מה זה מועיל לי?
בתור תחביב סובייקטיבי זה מעניין אותי בערך כמו מחקר על הארי פוטר…
לכן באמת צודק כותב המאמר שה"מחקר" התלמודי הוא אינו אלא פסאבדו מדע.
באמת מי שמכיר את התלמוד לעומק ורואה חלק מאותם טעויות גסות ומגוחכות של הרבה מחוקרי התלמוד לא יקרא לזה מדע, אך זה נושא למאמר אחר שאולי כדאי לבקש מכותב המאמר לכתוב.
זה בדיוק חלק ממה שהוא בא לומר,
שההסתכלות החיצונית והפסדו-אובייקטיבית לא קורצת לאנשים מספיק…
מערכת כלכלית-חברתית-מעמדית שלימה עומדת בבסיס החברה החרדית ואתה מניח כלאחר יד שאלפי בחורי הישיבה נמצאים שם בכדי למלא את הצורך בחיפוש אחר אמת ומשמעות?
על הרצון במציאת שידוך עם בחורה יפה ולא מכוערת שמעת?
על הדחף במעמד חברתי וכבוד שמעת?
סתיו : השלב העירוני. החיים מתנהלים תחת חוקים ומשמעת נוקשה. אמונה עזה ברציונליות. סדרי חשיבה סדורים ומתוכננים. חוקי הטבע נתפסים כמוחלטים ללא עוררין. קידוש ההגיון והידע. המאבק על השלטון מתנהל בין המעמד הבורגני והאריסטוקרטיה, אשר גורר לעיתים למהפיכות חברתיות ולאי יציבות שלטונית.
חורף: פילוג במבנה החברתי העירוני. חולשה מחשבתית ורעיונית אשר גוררת להחלשות מעמד הדתות המסורתיות. ההתנהגות של הפרטים בחברה מתאפיינת בחומרנות ורכושנות. התועלתנות עומדת ביסוד השיקולים האנושיים. המחשבה המופשטת הטהורה מוחלפת במקצוענות מדעית מוכוונת מטרה והישגיות. המשטר הפוליטי הוא דמוקרטיה הנתונה להשפעת בעלי הממון והמנגנון הבירוקרטי הממשלתי.
…
המונח חופש מקבל משמעות שלילית בהיותו מחסום לקיומה של מסורת.
בהתאם, חופש עיתונות דורש אמצעים כספיים ובעזרתם ניתן להשפיע על התכנים התקשורתיים. חופש הבחירה גורר לתעמולה אשר עוצמתה רבה יותר כאשר היא נתונה בידיהם של העשירים. חופש העיתונות מקבל גם הוא משמעות שלילית בטענה שבאמצעות הכסף של בעלי אמצעי התקשורת לא ישמש להפצת דעות אלא ליצירתן של דעות מוכוונות.
שפנגלר רואה את השלב האחרון של תרבות דמוקרטית כמאבק על העוצמה השלטונית בין קבוצה מצומצמת של אילי הון. מצב זה לא נתפס בעיניו כשחיתות או ניוון מערכתי אלא כשלב הכרחי בדרך לסופה של תרבות.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91#%D7%A9%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%94_%D7%95%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%94
המאמר עמוק וממצה
אך אינני מסכים עם כותבו
גם בעולם התורני יש מושג של שינוי והתפתחות
כפי שנאמר אין בית מדרש ללא חידוש ופוסקים בהלכה לפי. אחרון ותא לפי קודמיו
מכאן שגם שם יש שינוי והתפתחות מדור לדור
כפי שקיים באקדמיה
באקדמיה אין שום אקסיומה כל יומיים התנ"ך כביכול נתון לחסדי דמיונו המפותח או הפחות מפותח של איש הרוח המדומיין כל פעם עוקרים את התפיסה הישנה משורשה לעומת זאת בעולם התורני האקסיומות לא משתנות והחידושים הם כמו במדעים מדוייקים שכל פעם מתגלה חוק חדש בהתאם לאקסיומות הברורות
אם אין קמח אין תורה
לכן אם חלק מהלימודים במדעי הרוח אינם מובילים למקצוע כלשהו כמות התלמידים יורדת כי הרבה ישקיעו במשהו שיביא פרנסה. אפשר גם ללמוד לבד המון ממדעי הרוח כי בסופו של דבר אין כאן אמיתות מכומתות כפי שיש במדעים המדוייקים אז מי יכול לספר לי שהמרצה במדעי הרוח צודק? כל אחד יכול להבין את הנושא בדרכו שלו ולהיות צודק.
בקשר לריבוי לומדי הישיבות אז נראה שהסיפור שונה במקצת. לי נראה שמדובר כאן בכת לכל דבר ועניין. אולי הם לא מוכנים להתעמת עם זה אבל ברור שאותם לומדים עברו שטיפת מוח כבר מגיל צעיר ולכן הם מפחדים להשתנות. בעצם אפילו אין להם את הכלים לשינוי ולכן אין להם ברירה אלא להכנע למנהיג הכת, האדמו"ר, ולשבת בישיבה. אם לא היו תלמידי ישיבה לאדמו"ר, כלומר מנהיג הכת, לא היו חסידים ואז לא תהיה לאדמו"ר ברירה אלא לצאת לעבוד.
החלק הראשון של המאמר בנוי על הנהי הקבוע 'מדעי הרוח בקריסה' ו'לחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית נרשמו שני תלמידים' – כן, הגודל של החוג הזה לא השתנה כבר בערך 15 שנה. בזמן שמדעי הרוח עברו שינויים דרמטיים, דווקא הוא לא השתנה כמעט. הבעיה – ייבוש תקנים -ננטשת בחלק הזה של הטור לטובת החלק הבא, שטוען כי בעצם הבעיה אינה כלכלית (האוניברסיטאות, בניגוד לישיבות, אינן מחזיקות תחומים 'לא רווחיים') אלא מהותית – מתעסקים בטפל ולא בעיקר ולא חותרים אל האמת. הראיה – כמה דברים שאמר יונה פרנקל לםני 20 שנה או יותר, תיאור שגוי של אסכולת הסתמאים, וקלישאות ועתיקות כמו –
"הלמדן הקלאסי לומד את משוואות הכבידה של ניוטון בעוד מבקר התלמוד חוקר מה היה צבע התפוח שנפל לו על הראש."
כן, נכון.
השוואה טובה יותר תהיה בין הלמדן הקלאסי, שמחזיק בניוטון כאמת מוחלטת גם בעידן של מכניקת קוואנטים, ומבצע לחשיבה של ניוטון הפשטה מושגית ערטילאית שמנתקת אותה מכל יישום טכני, לעומת לימוד של המשוואות עצמן ביישומיהן אז והיום, שיטת החשיבה שהובילה אליהן והקשרה הייחודי, תוך הבנה שהפיזיקה התפתחה והשתנתה ויש היום כלים וחשיבה אחרת (קוואנטים).
כל עוד הדיקטטורה השמאלנית הפשיסטית שולטת באקדמיה אין מקום ליהודים וליהדות .הפקולטות למדעי הרוח והחברה מתרוקנות במהירות .
אתה משעמם !!
יש כאן בעיה מערכתית ותו לא. כל שאר הדברים חסרי ביסוס ריאלי ולו רק בשל העובדה שלא נאמר כאן המושג – ה"גניזה הקהירית" !! התחום הזה מרתק ובתול ויש בו המון מה לחדש ולחקור גם ספרותית וגם הסטורית – איך שלא יסתכל הכותב על התחום – דבר שלא קשור בכלל לעובדה שמגיעים פחות סטודנטים ללמוד מחשבת.
בין מוזר ללא אחראי לכתוב דברים כאלה בלי להזכיר את הגניזה. (משער שהכותב הוא אקדמאי)
כתבה עם כשלון לוגי גמור. הנתונים המוצגים הם שלומדי מדעי הרוח מתמעטים ולומדי התורה מתרבים. אלו שתי תופעות נפרדות לחלוטין.
ציבור לומדי התורה הוא ציבור דתי שעושה זאת מתוך סקרנות, אך גם מתוך אמונה, מעמד חברתי, או כספי הגמח. החוקרים באקדמיה עושים זאת מתוך סקרנות גרידא, הם פשוט לא מקבלים מזה שום דבר נוסף.
האם קיים אדם שרצה ללמוד תלמוד באוניברסיטה והחליט ללכת לכולל כי שם הלימוד מספק יותר? מעניין אותי לראות איך יקבלו פרופסור כזה בישיבת מיר. האם קיים מנהיג חרדי שדרכה כף רגלו באקדמיה לתלמוד?
לגבי הפרשנות המשתנה מדור לדור. פשוט מגוחך לבקר את האקדמיה על כך ללא ביקורת דומה על הלמדנות המסורתית. חז"ל עצמם הפקיעו חוקים מהתורה – מיתת בית דין, עין תחת עין ועוד. שינויים כאלו ממשיכים עד היום. לומדי התורה חלוקים בכל דבר – מהלכה ועד השקפת עולם. כמה שונים הם חסידי גור, חסידי חבד, חסידי ברסלב, וחסידי הרב פינטו!
הכתבה הזו היא למעשה דמגוגיה בנוסח הרב אמנון יצחק, אך בניסוח מלומד. זה מתאים לקהל שבוי, לא לאתר מידה.
ל1 ו2 שהיגיבו לי סיעור מוחין יפה. חן חן ותודה.
ה1 מה שכתבת בדיוק אליו אני מכוונת. כל שכתבת זה גלות. גלות גלות גלות. אנא תשאיר אותה שם. אלוהים החליט שדי. החזיר אותנו הבייתה. אז גם אנחנו צריכים להשאיר אותה שם. לא רוצה גלות מיזרח גם לא האשכנזית. חייתי בערב חיים מודרנים יחד עם הורים מודרנים בני המאה 20. אז הייתי בת המאה 20. אני עכשיו בקדם והיא פנטסטית לא שכלתנית-קדם מיזרח. היגיעה המאה 21 ואני בת המאה 21 לא בגלות ערב ולא אשכנז. אני עיברייה בת מאה 21. גם מהורי יש ניבדלות. הם לא היו בני המאה 21. אסתמך עליהם אבל בשונה מהם בת המאה 21. הם באו מבוגרים לפה אני באתי ילדה קטנה. אימי לא חיה את המאה 21 אבי היגיע אליה. מה שרציתי להגיד שהמאה כולה בעיני אלוהים. מלאה ממנו. לא רוצה את הסקטוריאליות האשכנזית. למה סליחה אתם שמים את אלוהים בגטו. הוא נימצא בכל דבר. בערב לא היינו בגטו מול הגוי הערבי. על אחת כמה וכמה פה. בערב הם חיו ליד הערבים וחיו קרוב לגן עדן בצורה נורא שונה מהאשכנזי שחי עם הנוצרי. ההפנמות כל כך שונות. אני עיבריה לאומית בת המאה 21. השדרוג שלי בהמשך להוריי היא הנבואה. לא הכהונה האשכנזית. אני קרובה לגן עדן גם בערב גם פה. רוצה את התמימות הזו תמימות גן עדן. לא השכלתנות. היא לא הרמונית. אמונה זה לא ניתוח אנליטי או שכלתנות . אמונת ארץ ישראל העיברית שפתה מטריקסה תיכנותה הינדוסה מסעה זה העצמת הנשמה דרך חוויות. המון היתגלויות. אני רוצה לראות אלוהים אני רוצה את הנבואה אני רוצה שלבים סולם של תיקונים. נבואה זה לא כהונה. אני באתי לנבואה כי היא ארץ ישראל לא לכהונה. עיני נשואות לגיבורי התנך העיבריים לא לאביי ורבא ולכל הגלותיים. בעיני הם התנכיים , נעלים מהרמבם וכל שרשרת הגלותיים. אותם את התנכיים אני מחפשת ןהם היו פנטסטים לא שכלתנים. הם חיפשו כל הזמן היתגלויות. זו משאת הנפש היום בעיני. לראות אלוהים לדבר איתו לראות מלאכים לראות שליחים להחזיר את כל הכבודה הזו בחזרה. אני נוסעת בזמן. פה זה מינהרת זמן מכונת זמן. אני רוצה נבואה והמון. ארץ ישראל זה משהו אחר מיכל הגלות הזו. למה אתם נאחזים בגלות עד כדי כך.ושוב, פה זה נסיעה בזמן ופה זה מינהרת זמן .כולנו נוסעים בזמן במינהרת זמן במכונת זמן לנבואה. ולזמן אחר מהיום זמן הנצח.
דווקא לימודי היהדות (והמקרא שייך למדעי היהדות אבל לא מוכל בהם) באוניברסיטה העברית, בבר-אילן, בחיפה ובבאר-שבע המילה פוסט-מודרניזם לא מוזכרת בהם. המאמר הזה מתבסס על טיעון קש.
דווקא באירופה ובאמריקה אפשר לראות הרבה פוסט-מודרניזם שהוא גלגולו של ענף הביקורת הגבוהה מהמאה שעברה שהיה בעצם האנטישמיות הגבוהה.
הפקולטאות למדעי הרוח בישראל הן אלו שהודפות את ההבלים הפוסט-מודרנים. את הספרים והמאמרים שכותבים שם יקראו גם עוד מאה שנה מעכשיו.
בחיי שההתלהמות גרמה לכם להחליף יום עם לילה. לשים מר למתוק ומתוק למר.
דווקא המילים פוסט מודרניזם שמופיעות בכותרת לא מופיעות במאמר. הטיעון הוא שמדעי הרוח בעיתיים מבחינה אובייקטיבית ושאין חשיבות למדעי היהדות.
הבלים. איכות המחקר בפקולטאות למקרא ותלמוד בארץ היא מאוד מאוד גבוהה. את הספרים והמאמרים שמפרסמים שם יקראו חוקרים ותלמידים ברחבי הארץ והעולם גם עוד 80 שנה מעכשיו, בדיוק כפי שקורה לטקסטים שנכתבו בפקולטאות האלו לפני 80 שנה. הפקולטה למדעי הרוח היא כמו נר באפלה גדולה.
ברגע שיש טקסט שהסטודנט/תלמיד/ציבור/חוקר יכול לגשת אליו כדי לברר אם הטענה במאמר נכונה או לא אז כבר יש אמת-מידה אובייקטיבית. בניגוד למשל לכלכלה שם לא קיימת אמת-מידה אובייקטיבית, או מדעי הטבע שהם כמו שעון שלעולם לא תהיה גישה למכניזם הפנימי שלו.
הבלים!
"גם עוד שמונים שנה יקראו את הטקסטים" זה לא טיעון.
א. מאיפה אתה יודע?
ב.אז מה? מה זה מוכיח?
מדעי היהדות הם מדע המתבסס על השקפת עולם ופרשנות סובייקטיבית ופעמים רבות מוטה. בהינתן אובייקטביות כלשהי בעולם היא מתקיימת במתורה המדעית כפי שהיא מבוצעת במדעי הטבע.
מה שזה מוכיח שהמחקר הוא בעל ערך רב ומהווה נכס לדורות רבים. ואני יודע זאת כי לעיתים קרובות בספר מחקר דק של כמאה עמודים מסתתר ידע שנאסף משרשרת דורות של חוקרים שעמלו עמל רב על הידע.
אתה מערבב בין פובלסיצטיות למחקר. בין תשובות ופרשנויות מהקישקע לבין עיון מעמיק וסיעור מוחות.