בדיקה של כמות וקצב פסילת החוקים של בית המשפט העליון מגלה כי הן עלו בשנים האחרונות באופן משמעותי, וכמעט חסר תקדים
ישנם שלושה סוגי שקרים שמספרים לנו על האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ: שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה. כך למשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה שפרסם אתמול השוואות סטטיסטיות בינלאומיות והגיע למסקנה כי בית המשפט שלנו לא מרבה לפסול חוקים והמהפכה השיפוטית היא פרי דמיוננו.
מהשוואה שערך המכון, אמור הציבור הישראלי להירגע ולהשתכנע ששופטי בג"ץ שלנו כלל אינם אקטיביסטים וכל הטענות על פסילת חוקים מקורן בשקרים מגמתיים.
חברינו בימין, נכון שהקואליציה עכשיו היא קואליציית החלומות שלכם, נכון שאתם בשלטון, אבל דמיינו רגע קואליציה אחרת, עם שרים…
Posted by המכון הישראלי לדמוקרטיה on Sunday, April 22, 2018
לפני שנפריך טענה זו, חשוב להזכיר שהמכון הישראלי לדמוקרטיה היה אמור להיות מראשי המתנגדים לעריכת השוואות שכאלה בין בג"ץ לבין בתי משפט מקבילים בעולם. היה זה יוחנן פלסנר, נשיא המכון וחברו הד"ר עמיר פוקס שהבהירו לא מזמן שאסור להעתיק לישראל את המודל הבריטי שכן בבריטניה יש "מסורת של ריסון עצמי בכל הנוגע לחקיקות הפוגעות בזכויות יסוד".
לשיטתם, במערכת הבריטית קיימים מנגנוני איזונים ובלמים נוספים, בדמותם של "שני בתי פרלמנט המבצעים בקרה אחד על השני" כמו גם "ועדה פרלמנטרית מיוחדת לזכויות אדם שתפקידה לוודא עוד במהלך תהליך החקיקה שאין בה פגיעה בזכויות אדם".
והנה, מסתבר שלשיטתו של המכון, המנגנונים הקיימים במדינת ישראל טובים הרבה יותר מאשר בבריטניה, שכן בבריטניה מצהיר בית המשפט בממוצע על 1.37 חוקים בשנה כבלתי תואמים את הערכים החוקתיים, בעוד שבמדינת ישראל מספר החוקים הנפסלים עומד על כמחצית, 0.72 בשנה.
השוואה חסרת ערך
אז אם מנגנוני הבקרה במדינת ישראל כה מוצלחים, מדוע שלא נאמץ אפוא את המנגנון הבריטי?
התשובה כמובן היא שההשוואה הבינלאומית שערך המכון אינה עומדת בשום סטנדרט, לאומי או בינלאומי. תקופות הבדיקה שונות מארץ לארץ, וכך למשל הנתונים שהציג המכון משווים את הודו ב-17 השנים שבין 1950 ל-1967, לתקופה של 28 השנה האחרונות בקנדה.
גם הנושא הנבדק שונה. למשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה מבקש להשוות את מספר התקנות שנפסלו בגרמניה (חקיקת משנה) למספר החוקים שנפסלו בארצות הברית או בישראל.
האמת היא, שהשוואה שכזו היא חסרת ערך עוד בטרם נרחיק נדוד למדינות אחרות, והיא אינה מבינה מהו אקטיביזם משפטי פסול וכיצד הוא מתרחש בפועל. פסילת החוקים על ידי בית המשפט הינה השלב הסופי והמכריע של האקטיביזם השיפוטי, אבל כיצד תיספר פסיקה ההופכת למעשה חוק לאות מתה, מבלי שניתנת לו מכת החסד המבטלת אותו?
כאשר בית המשפט העליון החליט לקרוא את הוראות החוק המסמיך את שר הפנים לשלול תושבות, באופן השולל ממנו כל משמעות אפקטיבית, האם זה שינה למישהו שבג"ץ לא הצהיר על בטלותו באופן רשמי?
מבחינת הכנסת וחבריה, הדבר לא שינה מאומה. הכנסת נאלצה לחוקק את החוק מחדש, בדיוק כפי שהיה עליה לעשות לו בית המשפט היה מורה על ביטול החוק, אולם פסיקה שכזו אינה נספרת על ידי המכון הישראלי במניין החוקים שנפסלו.
קריאה רביעית
ובכל זאת, השאלה שמציב המכון דורשת תשובה – אם מספר החוקים שמבטל בית המשפט העליון כל כך נמוך, מדוע אנחנו מרגישים שבית המשפט שלנו הוא אקטיביסט?
התשובה לכך היא שהממוצע השנתי הוא חסר כל משמעות.
בדיקה קלה שערכנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה מראה שבחמש השנים הראשונות מאז שנחקקו חוקי היסוד בשנת 1992, לא בוטל אף חוק.
אולם כדאי להביט מה קרה בשש השנים האחרונות, בהן כמות וקצב פסילת החוקים של בית המשפט עלו באופן משמעותי עוד לכמות של 12 חוקים שבוטלו. בשנת 2017 לבדה התגבר הקצב עד כדי כך שבג"ץ ביטל במהלכה חמש חוקים בדרכים שונות.
האקטיביזם השיפוטי איננו עוצר ואינו מראה סימני האטה. נהפוך הוא. בשנת 2012 ביטל בג"ץ שלושה חוקים, אולם חוקים אלה היו בעת ביטולם בני יותר מ-7 שנים בממוצע. בית המשפט העליון המתין אז בסבלנות רבה לפני שנקט בנשק יום הדין, אך לעומת זאת החוקים שבוטלו בשנת 2017 היו בממוצע בני פחות משנה.
יותר ויותר חוקים נפסלים על ידי בג"ץ, והוא עושה זאת יותר ויותר מהר עד שכמעט ניתן לכנות את ההליך המתרחש בבית המשפט העליון כ"קריאה רביעית" של החוק.
תמוה אם כן מדוע נזעקים במכון הישראלי לדמוקרטיה להגן באמצעות השוואות בינלאומיות מופרכות על בג"ץ. אין שום מדינה דמוקרטית בעולם בה שופטים שאינם נבחרי ציבור ואינם ממונים על ידי נבחרי ציבור באופן בלעדי, מחזיקים בסמכויות כה רבות, דנים בכל נושא ללא צורך בנפגע ספציפי כערכאה ראשונה ואחרונה ורואים את עצמם מוסמכים לבטל חקיקה. אם מעוניינים לעשות השוואה בינלאומית, זוהי ההשוואה הנדרשת.
עו”ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא גוף שמקבל טובות הנאה באופן תדיר מכנופיית שלטון החוק והם לא יהססו לשקר לרמות ולהונות את הציבור כדי לשמר את כוחה הבלתי מוגבל של האוליגרכיה המשפטית
ובעיה אולי הרבה יותר גדולה היא עצם העובדה שהפוליטיקאים מראש לא יכולים לקדם שום חקיקה אפקטיבית כי מראש החוק "לא עובר את מבחן בג"ץ" והיועצים המשפטיים משחקים את המשחק (דהיינו, תוקעים את הצעות החוק), כך שזה לא רק המספר של החוקים שנפסלים הלכה למעשה, אלא אלו שמעולם לא יגיעו לאוויר העולם מהחשש ממנה.
א
עליונים ותחתונים
גוגל
2. הנשיאה ביניש: "לא אתן לכנסת לחוקק חוקים עוקפי בית הדין הגבוה לצדק, אף על פי, שהחיקוק חוקי".
3. השר עוזי לנדאו: "בבית המשפט העליון, אין פלורליזם, יש בו אליטיסטים אשכנזים, הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מהיהדות ולעיתים גם מהמציאות".
4. ח"כ יריב לוין: "שמאל רדיקלי בבית המשפט העליון".
5. עו"ד יורם שפטל: "בתי המשפט רומסי חוק".
6. שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן: "האמון במערכת המשפט נסדק".
7. פרופ' שמעון שטרית: "חלק מהדברים ששופטים עושים, הרי שהם היו צריכים להישפט עליהם".
8. עו"ד קורב: "השופטים חמורים".
9. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, דר' מישאל חשין: 'יש לטפל בארבע עיניים בשופט שסרח, עוולתו אינה עניין לציבור'.
"מערכת המשפט נמצאת בבוץ עמוק מכל הבחינות. אני מאשים בכך את השופטים, שר המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון… ביחד. המערכת הזו צריכה לתת שירותים משפטיים לאזרחים ולא להתברבר ולהתעסק במלחמות יוקרה".
"הפרקליטות… מגזימה בהגשת כתבי אישום, המשטרה מגזימה בחקירות, ובתי המשפט לא זריזים מספיק".
10. הנשיא ברק: 'אנחנו טובים יותר מהכנסת בקביעת הלכות חוק בגלל השחיתות בממשל'.
'לעיתים, כמו למשל, במקרה של לאה רבין… רק לנו מותרים הלכות עוקפי בג"צ'.
'אין צורך בפרוטוקולים בעליון, ממילא ליושרם של שופטי בג"צ ניתנה חסינות'.
'הדרך הנכונה והאמינה ביותר לצרף שופטים למעגל הנבחר שלנו, הינה על-ידי קשרים אישיים והיכרות אישית'.
11. רוני אלוני-סדובניק, עו"ד: "תיבת הפנדורה של מישאל חשין, על אלו מקרים חמורים הוא מדבר – מזיוף פרוטוקולים, קבלת שוחד, גניבה, הטיית משפט למקורבים? הציבור כבר לא יידע".
אולי קצב פסילת החוקים גדל לאחרונה כי הממשלה הופכת יותר ויותר קיצונית? אולי פגיעת החוקים שלהם בזכויות יסוד הולכת וגדלה כפי שניתן לצפות מממשלה ימנית דתית?
שטויות במיץ. אין שום פגיעה בחוקי יסוד, להיפך. בג"צ מתערב בדברים שאינם בסמכותו בכלל כמו למשל
החזקת גופות מחבלים, מתווה הגז, גירוש המסתננים ועוד שלל מקרים. מחר יחליטו להעלות ריבית ובג"צ אולי יתערב גם בזה, למה לא?
אולי כן ואולי לא. יש כאלה שחושבים כמוך ויש כאלה שלא. הדרך ההוגנת להכריע בניהם היא בבחירות. הכרעה כוחנית דרך מערכת המשפט אינה מוסרית אינה הוגנת ואינה ישרה.
סליחה והממשלה מייצגת את הרוב ונבחרה בהליך דמוקרטי, לשם מה מתבצעות בחירות אם הסוף ידוע מראש? שבגץ ישלוט על המדינה בצורה רשמית.
קראתי שהאתר זקוק לתמיכה כספית אנא שם בשלטון תימכו באתר זה עיזרו לו הוא ניפלא נהדר. וחסר המון עוד בנישה הלאומית הזו. כנסו המון לאתר וככה גם תגבו אותו. היכנסו הגיבו ולחצו בעיניין.
חייבים לחזק מדייה לאומית כי היא קשורה בעיניין. ככל שהמדייה הזו תרים ראשה ככה המון ישתנה לטובה. היעדר מדייה לאומית היא זו שהחלישה ומונעת רפורמות. הכל מתחיל וניגמר בה. לך בעיקבות המדייה ותבין למה אין אידיאל. האידיאל שלנו בהרמת קרנה של המילה לאומי. המילה לא קיימת בלקסיקון היהודי. הליכוד מחזק את הסקטוריאליות של מיעוט וזונח את ההמון הלאומי. חייבים להתחיל ללחוץ. ערוץ 20 כימעט לא עלה ועכשיו אפשר להבין כמה הוא נחוץ. המונים רואים צופים בחדשות שלו. חייבים להקים לובי שילחץ על חיזוק והעלאת מדייה לאומית נוספת. אין לכם מושג היא תעשה את כל העבודה. תהיה בת קול להחזרת מיסתננים לצמצום הכח הסקטוריאלי ולייצוג הראלי הנכון חיזוק דעת ההמון. היא תייצר דעת קהל ותילחץ על השינויים שמחכים בנרות. במקום שהליכוד יתרפס לגלותיים הוא יאלץ ליישר קוו עם ההמון האמיתי. המדייה תעשה את רוב העבודה. על כן חזקו אתר זה ולחצו לחיזוק המדייה הלאומית שכה מעטה היום דירשו העלאת ערוץ חדשות לאומי כמו פוקס ניוז. העלאת ערוצי רדיו לאומיים שונים אתרים לאומיים. לא יתכן שרוב עצום של העם יעדר ככה מהמדייה.
במקום לסגור צריך לחשוב איך ממשיכים.
אולי לתשלום מנוי, תרומות, מימון המונים. יש מספיק ימנים שקוראים ומשלמים להארץ.
איך תורמים למידה???
נושא חשוב נוסף: הארה"ב שופטי העליון מתמנים על ידי הסנט ולא ועדה מצומצמת שלא מייצגת כלל את העם! כלומר נוצר מצב של עריצות העליון!
אתה באמת רוצה שאנשים כמו חזן, רגב, כ"ץ, ביטן, דרעי……. יבחרו את השופטים שלך?
אורחת לרגע – אם הברירה היא שאת השופטים יבחרו לפיד, מיכאלי, זנדברג, שפיר, בהלול, זועבי ועודה אז התשובה היא חד משמעית כן.
ובכלל, מה הבעיה שהכנסת תבחר את השופטים ברוב של 32 ח"כים? אם זה הספיק למחטף של חוק יסוד זה מספיק לבחירת שופטים…
ל"אורחת לרגע",
שופטי ביהמ"ש העליון (ולא רק הם) לא אחת ביטאו את הזלזול העמוק שלהם ואף את סלידתם מעצם השתתפותם של "ההמונים" בבחירות דמוקרטיות ומתוצאות בחירתם.
מצד שני יום ולילה רוממות הדמוקרטיה בגרום…
במילים אחרות לדעתם, המשחק הדמוקרטי לא נועד להיות נגיש ל"ההמון הנבער מדעת" אלא מראש יש להגביל אותו לאלה "הראויים" לכך.
ברור שכוונתם לאותם "צ'חצ'חים" של דודו טופז ז"ל. היהודים כמובן. חס וחלילה אין כוונתם לערבים או למסתננים למיניהם
זאת בדומה למי שאצים רצים בעולם כולו ומבקשים, מתחננים, בפני נציגי אומות ולאומים להתערב בנעשה בישראל כדי "להציל את ישראל מעצמה"… (ראו ערך נציג "שוברים שתיקה" במהלך מופע האימים שלו באו"ם)
כי הם אלה היודעים באמת מה טוב למדינת ישראל ולא העם היושב בציון ששולח את נציגיו לכנסת ולראשות המבצעת כדי לבצע את התכנית המדינית שבה הם חפצים…
מכאן שמדובר בבעלי עמדה אנטי-דמוקרטית בעליל…
נא לבדוק ביסודיות כיצד מתמנים לתפקידם שופטי העליון בישראל! אני מדגישה שהסנט של ארה"ב חוקר כל שופט על דעותיו והשקפותיו בטרם מינויו לעליון!!! נא לשנות גם את אופן מינוי השופטים שלא מייצגים את העם!
לכן חובה חוק פיסקת ההתגברות.
נקודת מבט אחרת על הנתונים, בשנים אלו משלה ממשלה של אנשים לא כל כך מחוברים למציאות או שלא יודעים טוב את החוקה ומנסה להעביר חוקים שברור כשמש שאינם חוקתיים
יעקב זה בהחלט לגיטימי שתחשוב כך יש עוד שחושבים כמוך ויש שחושבים אחרת. הדרך ההוגנת להכריע בין אלו שחושבים כך לאלו שחושבים אחרת היא בבחירות. דרך הכרעה כוחנית על ידי מערכת המשפט היא לא הוגנת וישרה.
אנשים שלא יודעים טוב את החוקה ? חוקים לא חוקתיים ? מאיזה כוכב נפלת עלינו ? לא ידעתי שיש לישראל חוקה.
מדובר בהמצאה של בג"צ שבאה להכשיר פסילת חוקים ללא סמכות.
איש לא נתן ולא התכוון לתת לבג"צ את הסמכות לפסול חוקים.
מאחר שבישראל לא קיימת חוקה, ומשום כך לא ניתן להכיר אותה טוב יותר או פחות, נראה שמי שלא כל כך מחובר למציאות הוא אתה
כל חקיקה, אם מטעם הכנסת ואם מטעם חברי הממשלה, עוברת דרך ארוכה של בדיקות ע"י היועצים המשפטיים היושבים קבוע בכל משרד ממשרדי הממשלה, בכנסת, בוועדות הכנסת ובדיונים בוועדת חוק ומשפט.
היועצים הללו לא נבחרו חלילה באופן עצמאי ע"י השרים או ע"י ראש הממשלה או ע"י חברי הכנסת. לשם מינוי היועצים המשפטיים הוקמו ועדות (לפני שנים) שחברי ההרכב שלהן הם אלה הבוחרים אותם. לשרים אין עצמאות בעניין הזה. כך גם לא לראש הממשלה. רק לאחר שהצעת החוק עוברת את כל המשוכות וזוכה לאישור של כל האינסטנציות רק אז עולה החוק לאישור במליאת הכנסת. אין כאן שום קפריזה ו/או הפקרות כפי שאתה מרמז.
להטיל ספק בשלל יועצים משפטיים שהם "אנשים לא כל כך מחוברים למציאות או שלא יודעים טוב את החוקה ומנסה להעביר חוקים שברור כשמש שאינם חוקתיים"…
איך לומר? …
זה מצביע על כך שאתה בבירור לא מחובר למציאות
אני מצביע בג"ץ בבחירות הבאות.
וממתי יש צורך בכלל להצביע בדיקטטורה ?
ל"טמבל" הסרקסטי, אתה צודק.
בג"ץ ביטל למעשה את הצורך בבחירות.
מאז ששופטי בג"ץ נטלו לעצמם סמכויות של ממשלת-על שדרכה כולנו נשלטים (כן יוציאו את המסתננים -לא יוציאו את המסתננים, כן למסור את גופות המחבלים לחמאס – לא למסור אותן לחמאס… וכו') יש לנו ממשלת בג"ץ שנבחרת במחשכים כאוליגרכיה של מר"צ, ושל קרן לישראל חדשה על שלל זרועותיה שממומנת ע"י ממשלות זרות וגופים העוינים את המדינה היהודית.
או כמו שפרופ' אבינרי (הנטוע בשמאל אך מספיק הגון כדי להכיר בעובדות כפי שהן) הגדיר את המשטר שלנו: "בגצוקרטיה"
אהרון ברק היה ראש הנחש של האקטיביזם השיפוטי הבזוי. כעת כבר אינו בתפקיד אך השאיר אחריו רמשים הממשיכים בתורתו כדוגמת אסתר חיות המבוגרת לגילה.
נכון! אני מבוגרת במעט מאסתר חיות, ולא רק בשל יופיי אני נראית צעירה ממנה בשנים רבות!
מכיוון שתומכי בג"צ דורשים שפיסקת ההתגברות של חוק יסוד החקיקה תצטרך רוב מיוחס של 70-75 חברי כנסת (58-63%) כדי לעקוף/להתעלם מדרישות בג"צ, אפשר לדרוש באופן מקביל שבג"צ יצטרך רוב מיוחס של 9 מתוך 15 שופטים (60%) כדי לבטל חוק של הכנסת. ובא לציון גואל וכבוד הדדי.
לא תהיה להם בעיה להשיג רוב כזה, הם חונטה וכמעט כולם שייכים לאותה משפחה.
מה שצריך זה להעמיד את השופטים לבחירה על ידי הכנסת ואז יהיה אפשר אפילו לוותר על פסקת ההתגברות,
כי הכנסת תוכל לבחור שופטים מגוונים ולא מהחונטה.
וכמו כן אין לנו חוקה.
אז בג"צ המציא אותה…
לא מכון לדמוקרטיה ולא נעליים. לא בג״צ אלא שלטון השמאל כדברי פרופ מאוטנר, לא קרן חדשה לישראל אלא קרן להשמדה. כל הגופים האלה מטרתם אחת היא-לגנוב את השלטון מנבחרי העם ולחסל את המדינה היהודית כדי שעמים אחרים ישתלטו עליה ויגנבו אותה ואנחנו נברח מכאן ונפוץ לכל עבר לגלות כפי שהיה לפני הקמת המדינה. אין אמון לא בבג״צ לא במכון הפרטי הזה המנסה לגנוב דעת וקורא לעצמו מכון ישראלי לדמוקרטיה – מי מינה אותו בכלל??? ולא לקרן זרה ששופכת פה מיליארדים כדי לתמוך בבצלם ובתאיוש ועדאללה. לכו לכל הרוחות ואם הליכוד לא ידאג להתגבר על גניבת השלטון של שלוחי אהרון ברק ניצול השואה ושודד הים הדיקטטורי – לא נסכים שישלוט!!!
אנחנו שונאים את בג״צ.
אנחנו שונאים את הקרן את שתי״ל שהוא צבא הביצוע של הקרן להשמדה.
אנחנו שונאים את המכון הפרטי הזר של מרכוס שמכנה עצמו ישראלי לדמוקרטיה ומתכוון רפורמי לדיקטטורה.
יאללה צאו לנו מהחיים לנצח חלאות המין האנושי.
לעם היהודי יש בחילה לא נשלטת מכם פייק ניוז כולכם.
לא ידעתי שאתה העם היהודי.
אוסף הקללות הבלתי נשלט הזה הוא בושה- בטח לך וגם לעם היהודי כולו.
שייכות לעם כלשהו משמעה אינו שנאה מקסימלית לשאר העולם, למיעוטים, לשומרים על זכויות האדם. זו טעות נפוצה והרסנית.
דפנה, לא ידעתי שיש לנו אוהדת כל כך מושבעת באתר הזה.
בברכה,
דובוש מיחאי,
יו"ר הפזג"ן – ארגון הגג של אגודות הפדופילים, הזואופילים, הגרונטופילים והנקרופילים.
מילים כדורבנות
דפנה,
ההתנשאות שלך מדברת בעד עצמה…
מעולם לא הייתה בישראל "שנאה מקסימלית לשאר העולם, למיעוטים"… מי הם המיעוטים הללו לשיטתך??
הערבים, הנוצרים, המוסלמים, הדרוזים, הבהאים, האוקראינים, הגרוזינים, הסינים, הפיליפינים התאילנדים, המסתננים מאפריקה שזורמים ללא הרף לכאן??
למה הערבים מהגדה ומירדן וממרוקו שנישאים לבני הזוג הערבים אזרחי ישראל לעולם מעדיפים ומבקשים לעבור לישראל ולא להפך? למה האוקראינים והגרוזינים וכל היתר מעדיפים לחיות כאן בינינו? כי רע להם פה? כי יש ביטויי גזענות ו"שנאה מקסימלית" שממנה הם סובלים?
דווקא בגלל היעדר השנאה, ההתנשאות, והגזענות כאן בישראל (בניגוד לאירופה) כלפי הזרים, הם מבקשים להגיע לכאן, להשתקע כאן ולהישאר כאן בכל מחיר…
זכותה של כל מדינה ריבונית להחליט מי ייכנס בשעריה ומי לא. מי ובאילו תנאים יקבל זכות התושבות ומי לא.
כך פועלות כל המדינות הריבוניות. ובימים אלו מדינות המערב לאחר עשורים של התנהלות מופקרת שהוכחה כמסכנת את עצם קיומן לאחר אירועי הטרור שהולכים ומתרבים במדינות אלה, החלו ליישם מדיניות של גירוש המסתננים הבלתי חוקיים על פי פסיקת בית הדין האירופי שלא קיימת שום סכנה בגירושם (אריתראים למשל?) חזרה למדינתם.
הפלא ופלא… בדיוק כמו ישראל…
ולא, אין זה ביטוי ל"שנאה מקסימלית". אלא ביטוי לריבונות וזכות של כל מדינה להחליט על עתידה.
את "השנאה המקסימלית" המציא השמאל בהשראת התעמולה הסובייטית כדי לנגח את העם היהודי שבנה כאן מדינה יהודית ריבונית שבינתיים מצליחה הרבה יותר מרוב מדינות אירופה למגינת ליבו של השמאל…
כמו בכל תחום אחר.
הסוף הציבור יקיא את בג"ץ מתוכו.
בג"ץ מחרב את המדינה
דברים נכוחים, אם כי בהחלט אפשר היה למנות 6 חוקים שבוטלו ב-2017 כולל הוראת השעה של חוק יסוד תקציב המדינה, הגם שמדובר לכאורה ב-"התראת בטלות" בלבד.
לצורך זה צריך יעוץ משפטי מעולה. אלא מאי? ראש ממשלתנו לא רצה להפריד את משרת היועץ המשפטי ממשרת התובע הנתון לחסדי בית המשפט. מאז פרשת ברון חברון בית המשפט השתלט על משרת היועץ המשפטי כליל. ראש הממשלה אינו יכול לבחור את היועץ, על כל פנים לא הממשלה לבדה היא צריכה את הסכמת בית המשפט.
קצת משונה שמחייבי חוק ההתגברות מסתמכים על כך שמדינות שונות קיימים חוקים כאלה ואילו כאשר המכון לדמוקרטיה מתייחס לכך ועורך השוואה עובדתית של כמות החורים הנפסלים טוענים כאן כי ההשוואה אינה רלבנטית.
אילן
תקרא שוב. בכתבה מוסבר בדיוק מדוע ההשוואה שעורך המכון לדמוקרטיה לא עומדת בשום קריטריון שמאפשר להתייחס אליה ברצינות.
אין צורך בשום חוק התגברות מהטעם שחוק המתגברות מאשר לבית המשפט להמשיך את הפיכתו לעשות מעשים ללא סמכות לפסול חוקים לבטל החלטות ממשלה.
מה שצריך הוא דוקא התעלמות כפי שזה נעשה באנגליה, בתוספת הגדרת עונש לשופטים שיעזו להמשיך באנרכיה הזאת. עונש הכרחי הינו סילוק מיידי מתפקיד ללא פיצוי וללא פנסיה וגם קנס כבר ומאסר!
קצת משונה שמחייבי חוק ההתגברות מסתמכים על כך שמדינות שונות קיימים חוקים כאלה ואילו כאשר המכון לדמוקרטיה מתייחס לכך ועורך השוואה עובדתית של כמות החורים הנפסלים טוענים כאן כי ההשוואה אינה רלבנטית. אגב כמות החוקים הנפסלים אינה תלוייה בהכרח בעמדות השופטים אלא במהות החוקים שרוב הכנסת מקבל אותם, וכמובן בממשלה היוזמת אותם.
תקרא שוב את הכתבה…
ברור. הממשלה הנוכחית מחוקקת יותר ויותר חוקים אנטי דמוקרטיים ולכן כאלה הסותרים חוקי יסוד. מה הפלא שבג"ץ פוסל יותר?
הנה לך דוגמה להתנהלות מופקרת של בג"ץ למשל בענייני פינוי הישובים ביו"ש בשל טענות שקריות של "שלום עכשיו" שהם הוקמו על "אדמות פרטיות":
בג"ץ מגן על הכיבוש הירדני הבלתי חוקי ביו"ש / הווארד גריף
בעתירה של "שלום עכשיו" לבג"ץ, כתמיכה בטענתם של ערבים לבעלות על קרקעות שעליהן ממוקם הישוב מיגרון בחבל בנימין, ציווה בית המשפט העליון לפרק את הישוב ולהשיב את הקרקע לבעליה הערביים הנטענים.
בפסק דינו מ-2006 בית המשפט מעולם לא ערער על נכונותו של הנתון העיקרי שהיה במחלוקת, והוא שהקרקע אומנם שייכת לעותרים המתגוררים בכפר דיר דיבוואן השוכן בסמוך להתנחלות.
בית המשפט קיבל כנכונה את הודאתה של ממשלת ישראל כי מגרון נבנתה באורח בלתי חוקי על אדמה ערבית פרטית, כנראה על סמך ממצאיה של טליה ששון, בדו"ח שהגישה לממשלה ב-2005 על התנחלויות בלתי חוקיות שהוקמו ביהודה ושומרון המכונים "מאחזים בלתי חוקיים", שקיבל ללא ערעור את הטענה הערבית לבעלות על הקרקע.
היות שמאז בג"ץ אלון מורה ב-1979 שבו עלתה הסוגייה לראשונה, מדיניותה של ממשלת ישראל היא לא לבנות ישובים חדשים על אדמה פרטית, פסק בית המשפט כי מטעם זה מגרון הוא עקרונית ישוב בלתי חוקי, ועל כן יש לפנותו. אך נראה כי במקרה מגרון הן הממשלה והן בית המשפט פעלו בחיפזון יתר, מבלי לבדוק את תקפותן של טענות הערבים לבעלות.
אומנם, נראה כי הקרקע נשוא הדיון עברה תהליך של חלוקה על ידי שלטונות ירדן והמלך חוסיין העניק אותה בסביבות 1960 לכמה ערבים.
אלא שבמשך 19 שנה בין 1948 ל-1967 היו יהודה ושומרון נתונות תחת כיבוש ירדני בלתי חוקי, וכי הסיפוח הירדני של כל השטח באפריל 1950 לא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית ואפילו לא על ידי מדינות הליגה הערבית. המדינות היחידות שהכירו בסיפוח זה היו בריטניה (שלא הכירה בסיפוח הירדני של מזרח ירושלים) וכנראה גם פקיסטן (על אף שמחקרו של פרופ' סנפורד ר. סילברבורג ממכללת מקטובה בסליסבורי שבצפון קרוליינה הראה כי להכרה זו אין אישור בשום מסמך פקיסטני רשמי).
לפי כללי המשפט הבינלאומי המנוסחים בסעיפים 42, 52 ו-55 לתקנות (האג) בדבר דיניה ומנהגיה של המלחמה ביבשה משנת 1907, לירדן, בהיותה כובשת של יהודה ושומרון – אזורים המיועדים לבית הלאומי היהודי ולמדינה היהודית בהכרזת בלפור, בהחלטת סן רמו, בהחלטת הוועדה הצרפתית-בריטית לעניין הגבולות מ-23 בדצמבר 1920 ובכתב המנדט, שאותם כינתה ירדן "הגדה המערבית" – לא הייתה סמכות חוקית להעניק לאזרחיה או לנתיניה חלקות אדמה שלא היו שייכות לה מתוקף החוק הבינלאומי.
איסור זה נקבע בסעיף 55 לתקנות האג שזה נוסחו:
"המדינה הכובשת נחשבת רק לנאמן ולנהנה של הבנינים הציבוריים, נכסי דלא ניידי, יערות ומפעלים חקלאיים השייכים למדינה האויבת והנמצאים במדינה הכבושה. עליה לשמור על קרן הנכסים האלה ולנהלם לפי כללי טובת-ההנאה".
היות שירדן הייתה המנהלת או בעלת זיקת הנאה בלבד של שטחי יהודה ושומרון, היא מעולם לא הייתה הבעלים החוקי או הריבון של אדמה זו. לפיכך, להענקת הקרקעות מצד המלך חוסיין לנתיניו השונים אין תוקף חוקי או בסיס במשפט הבינלאומי, במשפט המנדטורי או במשפט הישראלי של היום, ללא קשר לשאלה, האם הקרקע הייתה רשומה על שם אלה שנהנו מהענקת הקרקע. החריג היחיד לתקנה 55 של תקנות האג הוא תקנה 52, המתירה רכישה או הפקעה של אדמה למטרות צבאיות בלבד.
בנסיבות אלה, היה על הממשלה ועל בית המשפט העליון לערוך בדיקה יסודית ולקבוע האם מסמכי הבעלות שהיו בידי העותרים הערביים, שאותם קיבלו משלטונות ירדן, אכן היו תקפים – בדיקה שאפילו לא שקלו לעשותה. יתר על כן, הייתה זו שגיאה מצד הממשלה להישען רק על קביעותיו המוטלות בספק והבלתי מבוססות של דו"ח ששון כראיה לבעלות. מן הראוי היה לדרוש מן העותרים להוכיח את טענת הבעלות שלהם להנחת דעתו של בית המשפט.
לפני שהעניק המלך חוסיין את האדמות ביהודה ושומרון, הקרקע שעליה ממוקמת מגרון לא הייתה בבעלות פרטית, אלא הייתה שייכת או לסולטן ונקראה אדמת "מירי", או מה שסביר יותר, הייתה מסווגת כ"מוואת" – זאת על פי החוק העותומני שהיה בתוקף בארץ ישראל המנדטורית.
קרקעות אלה היום מסווגות בישראל כאדמות מדינה. ירדן, שהשתלטה על אדמה זו במלחמת תוקפנות, שבה פתחה ב-1948 נגד המדינה היהודית שזה עתה קמה, מעולם לא הוכרה כריבון בה, ולא הייתה לה סמכות חוקית עליה. לכן גם לא הייתה לה סמכות חוקית לחלק את הקרקע לאזרחיה. כלומר, מגרון מעולם לא הייתה "אדמה פרטית ערבית" – עובדה בעלת חשיבות עצומה בקביעה בדבר חוקיות הישוב. נכון כי למרות שהמדינה היא זו שבנתה את התשתיות של הישוב, הקמתו לא אושרה בהחלטת ממשלה, אך היעדר האישור הממשלתי בשלב של הקמת מגרון אינו הסיבה העיקרית לקביעה בדבר "אי-חוקיותו" של הישוב. הסיבה העיקרית הייתה בנייתו על אדמה פרטית, טענה שבבחינה וניתוח נמצאת לחלוטין בלתי נכונה וחסרת יסוד.
ניתן אומנם לקבל זכות בעלות בקרקע בצו, אלא אם כן הבעלים האמיתי מתנגד לכך, וזאת מתוקף חזקה מתמשכת בקרקע מצד פולשים שמלכתחילה לא היו להם זכויות בה. אלא שבמקרה של מגרון, לערבים הטוענים לבעלות מעולם לא הייתה החזקה הנדרשת על הקרקע לשם קבלת צו, היות שהקרקע מעולם לא עובדה על ידם, אלא נותרה עזובה, ולא נעשה בה כל שימוש עד שב-1999 נוסדה התנחלות מגרון. לאור העובדה כי לטוענים הערביים לבעלות על הקרקע שעליה נמצא הישוב מעולם לא הייתה מלכתחילה זכות בעלות תקפה עליה, והם גם מעולם לא התיישבו על הקרקע או החיו אותה, טענתם שהקרקע היא "רכושם הפרטי" היא חסרת כל בסיס בחוק, היה הן על הממשלה והן על בית המשפט העליון לדחותה על פניה. ההתערבות של "שלום עכשיו" בשם הבעלים הערביים כביכול הייתה התגרות ערמומית חסרת בסיס משפטי, שאף בית משפט בשום מדינה אחרת, פרט לישראל, לא היה מתיר.
על מנת לתקן את המעוות על הממשלה לשנות את הגדרת הקרקע שעליה נמצאת מגרון מקרקע פרטית לקרקע מדינה, ולאשר רטרואקטיבית בצו את ההתנחלות.
אירוני כי הן "שלום עכשיו" והן בית המשפט מגייסים את שלטון החוק לפירוק ישוב בהיותו כביכול בלתי חוקי ובנוי על קרקע ערבית פרטית. אלא שיישומו של שלטון החוק במקרה זה מחייב בדיוק את ההפך ממה שהם טוענים כי יש לעשותו: בית המשפט לא היה אמור לעודד טענות שווא ועל הממשלה להתיר למגרון להישאר על כנה ולשגשג.
התערבות "שלום עכשיו" בשם הבעלים הערביים כביכול הייתה התגרות ערמומית חסרת בסיס משפטי, שאף בית משפט בשום מדינה אחרת, פרט לישראל, לא היה מתיר.
כנראה שהחוקים שהכנסת העבירה בשנים האחרונות מפרים את חוקי היסוד יותר מהחוקים שהועברו בעבר, ולכן נפסלו על ידי בג"ץ. דוגמא- החוק הרשלני על מיסוי דירה שלישית.
בג"ץ פועל על סמך חוקי יסוד, המחליפים את החוקה שאין לנו. זה מה ששומר על זכויות האזרח בישראל. והימין אמור לכבד זאת כמו השמאל. אתם באמת בטוחים שלעולם חוסן ותמיד יהיה לכם רוב בכנסת?
דפנה
כימני אני מודע היטב לעובדה שאולי לא תמיד יהיה כאן רוב ימני. לכן זכויות האזרח יקרות ללבי ואני אמור הייתי לשמוח על כך שבג"צ מרסן את המערכת הפוליטית. אבל אז נזכרתי פתאום שלפני 13 שנים עברה כאן תכנית ההתנתקות. משום מה בג"צ בחר דוקא כאן לא להתערב, למרות שהתכנית הייתה דורסנית והכילה פגיעות רבות ולא מידתיות בזכויות האזרח. ונזכרתי פתאום שכך עושה בג"צ כמעט תמיד: הוא בוחר להתערב איפה שמתחשק לו, ולקדם את סדר היום הפוליטי שלו. לא זכויות אדם ואזרח מעניינות אותו אלא הרחבת סמכויותיו, האדרת כוחו והשפעה לא דמוקרטית על מה שנעשה כאן. על איזה חוק יסוד הוא התבסס כשפסל את זכותו של שר הפנים לשלול אזרחות מתומכי טרור למרות שזכות זו כתובה בחוק באופן שאין ברור ממנו?
מבחינתי בג"צ בהרכבו הנוכחי לא רק שאינו מגן עלי ועל שכמותי (ואנחנו הרוב כאן לפי כל מערכות הבחירות האחרונות), אלא שהוא בוחר כל הזמן לפגוע בנו.
היגיון ברזל: אם בג"ץ פסל בשנים האחרונות הרבה יותר חוקים של הכנסת מאשר בשנים קודמות – כנראה שהחוקים שהכנסת העבירה בשנים האחרונות מפרים את חוקי היסוד יותר מהחוקים שהועברו בעבר. לפי אותו היגיון: אם המפלגה הנאצית בגרמניה החליטה לחוקק את חוקי נירנברג ולא להסתפק עוד בהגבלות אנטישמיות לא-רשמיות – כנראה שהיהודים הגזימו עם ההתנהגות היהודית שלהם יותר מכפי שהם עשו קודם לכן.
לדפנה,
הנה דוגמית קטנטנה על התנהלותו המופקרת של בג"ץ וצפצוף ארוך מצידו על החוק הקיים.
הכוונה למה שנקרא "הוונדליזם הפלסטיני בחסות הבג"ץ":
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-70194-00.html
זה לא כי יש ממשלה ימנית, יש ממשלות ימניות כבר המון זמן, זה כי יש ממשלה שלא מתפקדת.
לשלוט כל עוד בג״צ שולט אינו בר ביצוע. יש לחסל את בג״צ במתכונתו המסוכנת הנוכחית שהיא בלתי נסבלת לחלוטין ובלתי מוסכמת על הציבור ורק אז ישוב השלטון לעם ולנבחריו ורק אז תתחיל הדמוקרטיה בישראל ורק אז יהיה לנו סוף סוף שלטון ימני לאומי יהודי אמיתי. בג״צ הוא שלטון השמאל האיחוד האירופי ושונאי ישראל. די עם הפארסה הרמאית הזו שמדובר על בית משפט.
בסופו של יום, לאחר כל הדיבורים, מוכרח להגיע הרגע בו הממשלה / הכנסת תגיד לשופטי בג"ץ – עד כאן ! אנחנו לא מקיימים את החלטתכם. אתם פועלים ללא סמכות. אין בסמכותכם לבטל חוקים. אנחנו, לעומת זאת, פועלים בסמכות מלאה – נבחרנו ע"י הציבור על מנת למשול.
כל דרך אחרת לא תעבוד, שהרי תמיד יכול בג"ץ לבטל את החקיקה שתחקק נגדו.
מתי זה יקרה ? אני נוטה לחשוב, כמו אמירתו של לנין – "ככל שיהיה רע יותר יהיה טוב יותר". חסימת מדיניות הממשלה בנוגע למסתננים באמת מקרבת אותנו לרגע המיוחל.
משום מה מאמר זה בדומה לאחרים ברחבי הרשת, מתעלם לחלוטין מפסיקות בג"ץ חמורות בהרבה בתעערבותו פעם אחר פעם בהחלטות הממשלה בשלל נושאי יסוד לאורך שנים. בעצם זה קרוב לעשרים שנה שבג"ץ מנהל מדיניות לעומתית ומבטל החלטות ממשלה בעלות השלכות מדיניות ובטחוניות. מדובר בעשרות רבות של החלטות החל ממתווה גדר ההפרדה, ההתנתקות, ביטול נוהל שכן, שימוש באמצעים לפיזור מהומות של ערבים, אמצעי חיקור מחבלים ע"י השב"כ, קביעת מעמדם של קרקעות ביש"ע, נושא הבדואים, רשות השידור….. וכן הלאה,
מאות החלטות שהצד השווה שבכולן קשירת ידי הממשלה וזרועות הביטחון, וכפיית מדיניות השוללת מכל ממשלה ימנית לקיים מדיניות על פי השקפתה והמנדט שקיבלה מהעם בכל נושא שהשמאל מתנגד לה.
בפועל, לאורך השנים הבג"ץ הוא זה שמנהל את המדיניות הבטחונית והמדינית ביו"ש ובעצם קבע עובדות בשטח שמתאימות למצע מר"צ ומשרתות את חלומם של אוייבנו הערבים.
החלטות אלו חמורות שבעתיים מכל פסילות החוקים גם יחד, באמצעות הרחבת המשמעות והחלות של חוק יסוד האדם וחרותו ומתיחתו למחוזות הזויים, הם עיקמו לגמרי את הצדק הפשוט וייתרו את הצורך בכנסת ובממשלה.
הבעייה המעציבה היא, שנראה שהפוחלץ חדל האישים היושב על כס השילטון זמן רב מידי מונע בכל דרך לאורך השנים להוליך מהלכים שיאזנו את הכח חסר הריסונים שחמס הבג"ץ לעצמו. הוא כמובן מאשים את כל העולם משל היה פרשן פוליטי, אבל כל מי שלמד להכיר אותו יודע שאין שום דבר מעבר להצהרות המסממות את בוחריו.
היו קורבנות בנפש כתוצאה מהחלטות בית המשפט. לבית המשפט דם יהודי על הידיים והוא אינו ראוי להשאר במקומו את שופטיו יש לשפוט ולהעניש. הצרה היא שאין מוסד שיעשה זאת כיון שאין לנו מספיק מוסדות. יש לנו כנסת קטנה שמספר חבריה 120. כבר מזמן מזמן אינה מספיקה לגודלה של המדינה. אין לנו בית נבחרים עליון שיפקח על הכל: הכנסת ופיקוחה על הממשלה וגם כמובן על בית המשפט. יש צורך בפיקוח על שיעשה על ידי בית נבחרים עליון כפי שנעשה במדינות אחרות.
אם לא ביבי היית מקבל את אחד השמאלנים מהאוסף של המוקיונים נציגי הקרן להשמדה כמו העיתונאי הזול לפיד או הצבוע גס הרוח והאפס – גבאי.
בית המשפט הפוליטי מאוד1
בדמוקרטיות בעולם מקובל לנהל שמוע למועמדים למשרות שופט בפני נציגי ציבור, לשם שקיפות ודיון פתוח. למען חיזוקה של הדמוקרטיה היתה הצעת החוק לשמוע למועמדים למשרות שופט בפני ועדת חוקה חוק ומשפט. שמוע ודיון פתוח היו חושפים את העסקאות הנעשות במחשכים. הצעה זו עוררה התנגדות חריפה מצד שופטים ומהכיון הפוליטי התומך. טענת השופטים נגד שימוע בועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת למועמדים למשרת שופט היא כי הדבר יביא לפוליטיזציה מוחלטת של הליכי בחירת שופטים ובכך יהיה בית המשפט "לשלוחה כנועה של הרוב הפוליטי המשתנה מעת לעת". התנגדות עזה עוד יותר לכך שחובת השמוע בפני הועדה תחול גם על נשיא בית המשפט העליון הועדה תוכל לפסלו ובידה תהיה החלטת מינוי השופטים.
לפי טענה זו בית המשפט לא יוכל להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. המרכיבים המדיניים אכן משתנים מעת לעת ולכן כחם כלל אינו מוחלט. כל ארבע שנים או פחות משתנה הרכב הכנסת והממשלה לכן בגלל השינויים אין בית המשפט צריך להיות כלל כנוע. עבור מדינאים וכל שאר נושאי תפקידים בעלי כוח תחלופה היא המגבילה שררה ושחיתות. שופטים כטענתם אם משרותיהם תהינה טעונות אישור נציגי הציבור וניתן יהיה להחליפם, הם יפחדו ולא יוכלו לתפקד. לכן עבורם אמות מידה הפוכות למניעת שחיתות – משרותיהם מובטחות עד פרישתם. אכן שופטים אינם מפחדים וזה מתבטא בשחיתותם חסרת הגבולות.
עוד טענו נגד כי כיום בועדה לבחירת שופטים יושבים ארבעה פוליטיקאים ולכן להם רוב. אך האמת היא שבועדה יושבים חמישה משפטנים – שלושה שופטים ועוד שני נציגים מלשכת עורכי הדין. אוי לאלו אם לא יצביעו כפי שרוצה נשיא בית המשפט העליון. הפוליטיקאים אינם בעלי דעה אחידה. ישנם שני חברי כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה ושני שרים כשאחד מהם הוא שר המשפטים אשר תמיד יצביע עם השופטים לבל יבולע לו. ישנם שלושה שופטים מבית המשפט העליון אך אלו תמיד מצביעים באחידות עם נשיא בית המשפט העליון. במצב הנוכחי בועדה לבחירת שופטים בו נדרש רוב של שבעה מתוך התשעה ושלושה מהם שופטים יש לשופטים יכולת להטיל וטו. גם בלעדי שני נציגי לשכת עורכי דין ושר משפטים אלו כעקרון מצביעים יחד עם השופטים כך שלנשיא בית המשפט העליון שליטה מוחלטת.
פוליטיקה במובנה השגור נובעת מהמונח פוליס פרושו ביונית עיר-מדינה, יחידה מדינית המתנהלת באופן עצמאי. פוליטיקאי – מדינאי אדם המנהל את עניני המדינה, דואג לכלל הנושאים הציבוריים המגוונים מאוד הקימים במדינה בענייני פנים וחוץ. אי לכך המילה פוליטיקה כשלעצמה אינה מורה על פסול כלשהו ואיננה מילת גנאי. במדינות דמוקרטיות קיימות מספר מפלגות לכל הפחות שתיים, אלו מיצגות גישות, השקפות לגבי אופן ניהול המדינה. במדינות דמוקרטיות העם בוחר במפלגות. המדינאים שייכים למפלגה כלשהי הקובעת את ערכי ומטרות היסוד. על בסיס אלו הם נבחרים לנהל את ענייני המדינה. לכן אין שייכותם המפלגתית פוסלת אותם מלעסוק באיזה שהוא נושא, כך בענייני תשתיות, חינוך, בריאות, בטחון, חוץ וכך גם בדאגה לקיומם התקין של רשויות החוק שהם מאושיות קיומה של מדינה. על הממשלה לדאוג לכינון ופעילות מערכות ועל הכנסת לפקח ולאשר או לדחות שינויים כאשר אלו נדרשים. בכל אלו על המדינאים לבטא את רצונו של הציבור לדאוג לרוחתו ולשליטתו בגורלו. המילה פוליטיקה עלולה לקבל פרוש שלילי במידה ויש ערוב של עניינים לא שייכים כדרך ששיקולים זרים לכל נושא הם שליליים.
בית המשפט הפוליטי מאוד2
למערכת המשפטית תפקיד צר יותר והוא לדאוג להבט המשפטי בלבד של אכיפת החוק כפי שהחליטה עליו הרשות המחוקקת היא הריבון המייצגת את רצון העם. עיקר עבודתו של בית המשפט שפיטה בין צדדים אזרחיים או בין המדינה התובעת לבין האזרח. המערכת המשפטית אינה אחראית לשאר תחומי המדינאות לזאת קיים הציבור שמעלה מדינאים להשלטון או מורידם ממנו. אין זה מתפקידה של המערכת המשפטית להתערב במדיניות נושאים אחרים. במידה והיא עושה כן הרי היא משיגה גבול בניגוד לחוק. במידה והמערכת המשפטית מונעת משיקולים פוליטיים הרי שאלו שיקולים זרים ושליליים לגבי תחום עיסוקה. בישראל בית המשפט מתערב יותר ויותר בנושאים מדיניים, באופן שלא קים בשום מקום אחר על פני האדמה. בית המשפט מתערב על פי קו מדיני אחיד וברור.
מדינאים הם האחראים לתקינות החיים הציבוריים והם לכן הצריכים להיות אחראיים גם לתחום המשפט, אל להם להתערב במשפטים אלא לפקח על טיב התפקוד. בין תפקידיה של הכנסת הוא לפקח על המערכת המשפטית לשביעות רצונו של הציבור. בישראל בית המשפט פועל ללא כל פיקוח מצד נציגי הציבור. אין אף מדינה אחרת בעולם בה שופטים בוחרים את עצמם. בשאר מדינות העולם או ששופטים נבחרים על ידי שר המשפטים או על ידי הפרלמנט או שילוב של שניהם. עקרוני אף יותר האפשרות להרחיק שופטים שסרחו גם היא בידי גופים אלו. לא כך בישראל רק הועדה לבחירת שופטים שכולה להרחיק שופט ממשרתו. ועדה זו נשלטת באמצעות זכות וטו של השופטים הפועלים באחידות לפי רצון נשיא בית המשפט העליון, כך שבו תלויה היכולת לסיים כהונתו של שופט. הציבור סובל מעולות בית המשפט משופטים שפרקו כל עול מוסר מעליהם ואין מי שיושיע. קיימת בעית כוחם המוחלט של השופטים המניע את שחיתותם חסרת המעצורים.
בעוד שתפקיד בית המשפט מוגדר מאוד, בישראל בית המשפט מאז שאהרון ברק קבע כי הכל שפיט מתערב ביותר ויותר נושאים מדיניים ולאחרונה אף צבאיים. בית המשפט גם לקח לעצמו את הזכות לפסול החלטות ממשלה ולפסול החלטות של הכנסת וגם להתערב בפעולות צבאיות ופעולות שיטור צבאיות. הקו המדיני של השופטים נוגד את הקו המדיני של רוב הציבור וכך קובע נגד רצונו והכרתו. בית המשפט מנותק מהעם משאיפותיו ומסבלותיו וכופה את החלטותיו באופן כוחני וללא התחשבות. בית המשפט נוהג כרודן נגד הדמוקרטיה נגד העם ואף נגד קיום המדינה היהודית. כפיה מדינית זו מתאפשרת בגלל האחידות המדינית תודות לאופן בחירת השופטים. בישראל גם בגלל זכות הוטו של השופטים המצביעים כאחד, ובנוסף חברי הועדה לבחירת שופטים האחרים המתאמים עצמם לרצון השופטים, שופטים למעשה בוחרים את עצמם. שופטים אף רואים בזה יתרון שהם בוחרים שופטים אחרים בדמותם ובצלמם. הם בוחרים איש את רעהו כתנאי ראשון והכרחי על פי שיכותם המדינית.
את התפקיד שלשמו הוא נועד בית המשפט בדרך כלל מבצע גרוע ביותר וללא כל מעצורים מוסריים כי אין מי שיעצור. אך זה אינו מפריע לו להתערב בתחומים לא לו. במדינות בהן לבית המשפט העליון – והעליון בלבד סמכות לפסול חקיקה של הפרלמנט, אלו המדינות בהן קיימת חוקה ובנוסף הדבר נעשה תוך הסכמה עקרונית עם המדינאים ולא כמחטף נגד רצון העם. גם שם בית המשפט אינו מתערב בנושאים מדיניים טהורים וודאי שלא בנושאים צבאיים. מה עוד שבשום מקום אחר אין שופטים בוחרים את עצמם אלא נציגי ציבור בוחרים בהם. במדינות בהן לבית המשפט העליון ניתנה סמכות לפסול חוקים נערך שימוע למועמדים לבית המשפט העליון תוך חשיפה לאמעי התקשורת קבל עם ועולם!
בית המשפט הפוליטי מאוד3
כך שופטים נושאים באחריות בפני נציגי הציבור אשר בסמכותם גם להרחיקם מתפקידם. על בית המשפט להיות שלוחה של הציבור ורק בתור שכזה ביכולתו להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. זהו תפקיד שבית המשפט מוכיח שוב ושוב שדוקא במצב הנוכחי אין הוא מבצע תפקיד זה.
שופטים אינם נבחרים בהליך דמוקרטי ובית המשפט גם מתנגד למינוי על ידי נבחרי העם בשם חיוניות העצמאות הרשות השופטת . בישראל הרשות השופטת אינה עצמאית כל עיקר היא פוסקת לטובת הצד החזק. מחויבות כלפי הציבור רק היא יכולה לגרום לה לנהוג על פי הצדק. ברוב צביעות טוענים השופטים נגד פוליטיזציה של הליך מנויים. אין בישראל גוף שאמור להיות מקצועי והוא דוקא פוליטי יותר מבית המשפט וללא כל התחשבות בדעת ושאיפות הציבור. כל מה ששופטים מעונינים בו הוא שלא יפריעו לבית המשפט להיות פוליטי בכיונו הוא הום חוסמים כל אפשרות כזו בשם "התנגדות לפוליטיזציה". הטיב לבטא את חוסר התחשבות בית המשפט בציבור השופט אהרון ברק אשר הגדיר עצמו כמיצג את הציבור הנאור…
לישראל אין חוקה ומגילת זכויות אדם ואזרח. לא רק זאת אלא שהאסיפה המכוננת בגדה בתפקידה והפכה את עצמה לכנסת הראשונה. לכן אם בג"צ פסל רק 18 חוקים מאז הקמת המדינה, אין זה ביטוי לאקטיביזם מובהק. כדאי גם שהמחבר ייתייחסלכל אחד מהפסילות האלו. לא כצעקתה!
ממש לא כצעקתה? כיון שאחד התנאים המובהקים שבית המשפט יתערב – קיומה של חוקה שאיננו קיים. אז רק בשל כך כן כצעקתה! זאת חוץ מאי נתינת תפקיד זה לבית המשפט שעשה הפיכה וללא הסכמה לקח סמכות שלא ניתנה לו!
בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית תעשה על פי מבחן "הציבור הנאור" לשיטתו כמובן! לא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה "הציבור הנאור" המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה. אין רוצים להבין שם שעל התערבותו התחיקתית להשען על הבנת רצון הכלל.זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית תאוריה הפוליטית הדמוקרטית או ערכים יהודים. כפי שאין לכלל המשפטנים ידע לא במדעי המדינה או בתאוריה דמוקרטית ולא ביהדות. ====החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים! את חוסר בסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור "למנוע עריצות הרוב" – זה יכול להיות נכון במקרים יוצאים מהכלל כאשר ישנן קבוצות נרדפות ולא הן הרודפות המצב איננו כזה בישראל ברוב המקרים וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים בית המשפט איננו מקור הישועה.
עקרון הבלמים והאיזונים שבשמם פועל בית המשפט מיושם אצלו רק בכיון אחד. בית המשפט מתנגד לכל ביקורת פרלמנטרית עליו וטוען שהוא מפקח על עצמו. בית המשפט הינו הגוף המושחת ביותר במדינה העושה עולות נוראיות. בתפקידו כבית משפט הוא פועל כגוף טוטליטרי ברמה פאשיסטית.
בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להפך!
בית המשפט נתלה החליט שחוקי יסוד הינם חוקה ובמיוחד בחוק יסוד כבוד האדם וחוק חופש העיסוק.
חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וגם חוק חופש העיסוק אינם מהווה חוקה, חזור א י- נ- ם מהווה חוקה. אלו שני חוקים בודדים שאינם ממפורטים דים והם חסרים.
קיומה של חוקה איננו מחייב חזור א י נ נ ו מחייב התערבות בית המשפט העליון בפסילת חוקים.
קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.
בישראל אין חוקה לא מתקיים התנאי ההכרחי.
לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.
בית המשפט לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל
בדמוקרטיה על השלטון להיות למען העם ואילו בית המשפט הינו תמיד לרעת עם ישראל ולמען מי שאינם עם ישראל גם אם הינם אויבים מרים כמו ערביי יהודה ושומרון וכם אם נעשות עולות נוראיות ליהודים תושבי השטחים.
הכותב הגיע למסקנה כי ההשוואות הבין לאומיות לא שוות כלום, וכי העובדה שבשנים האחרונות נפסלו יותר חוקים מהממוצע בשנים הקודמות, מוכיחה כי בג"צ "איבד רסן".
האם יכול להיות שהעובדה שבג"צ פוסל יותר חוקים בשנים האחרונות נובעת מהתרת הרסן של הפוליטיקאים בחוקקם חוקים שסותרים חוקי יסוד אחרים? בהכירנו את הנפשות הפועלות בשנים האחרונות, ההשערה הזו לא מופרכת כלל.
אי חושב שהתייחסות לממוצע או מספר אבסולוטי היא זריית חול בעיני הציבור כי כל מחוקק יכול להחליט שהוא רוצה להציג את בג״ץ (שאינני נמנה על תומכיו) כעל גוף שמתערב יותר מדי ופשוט ינסה להעביר הרבה החלטות שערורייתיות…
מה שחשוב זה לבחון כל מקרה לגופו כי ביטול של הרבה חוקים שפוגעים בחוקי יסוד והחוק הבינלאומי יכול להיות בסדר לעומת ביטול של חוק אחד שבו בג״ץ מנכס לעצמו יותר מדי כוח והשפעה ולכן מה שחשוב זה לבדוק את החוקים עצמם ולא את מספרם
הפסקה האחרונה היא לא נכונה.
ברוב מדינות המערב כמו בישראל השופטים נבחרים על ידי וועדה המורכבת משופטים עורכי דין, נציגי ציבור, חברי פרלמנט וממשלה.
רק בארה"ב שהיא היוצאת דופן הנשיא בוחר בשופט והקונגרס מאשר או לא מאשר.
באף מדינה בעולם אין למשפטנים רוב אוטומטי בועדה לבחירת שופטים.
באף מדינה לא קיים מצב כמו בישראל שבו כל הכוח השלטוני מרוכז בידי פקיד אחד נציג הדיקטטורה – הרועץ המשפטי.
"ועדת השתיים" שאין לה כל עיגון בחוק היא ועדת השחיתות הגדולה. היא זו שקובעת אילו שופטים עולים מבימ"ש השלום למחוזי, ומעבירה את המלצותיה לנשיאת בית המשפט העליון. שם נסגרים כל הדילים וכל האג'נדות השמאלניות מתבררות.
אם השופט אינו "מספיק ליברלי" ולא "מאנשי שלומנו"- הוא אינו מקודם. שמאלן מביא שמאלן. זאת אפילו לא אליטה שולטת, אלא כנופיה אוליגרכית מטעם מיעוט עריץ הכופה את עצמו על הרוב.
וקושיה לסיום: מי ימנע מבג"ץ לפסוק שצריך להרוג את כל הג'ינג'ים?