רוב האנשים רואים בעצמם בני אדם בוגרים ואחראים, בעלי יכולת לקבל החלטות שקולות ולפעול בהתאם. אז למה אנחנו כל הזמן מתעקשים לתת למדינה עוד ועוד סמכויות?
"מהי המדינה?", תהה הכלכלן הצרפתי בן המאה ה-19 פרדריק בסטייה, לנוכח היכולות המאגיות שנטו לייחס למדינה, והדרישות שדרשו ממנה: "להקים פעוטונים, גנים, ובתי ספר לצעירים; סדנאות לאומיות למבוגרים יותר, ומוסדות סיעוד לקשישים; לייסד מושבות; לסלול פסי רכבת; להלוות מיליארדים לבעלי קרקעות; לסבסד את התעשייה", וכן הלאה וכן הלאה.
אבל המדינה, אותו יצור קסום שאנו סבורים שיכול לטפל בכל תחלואינו, אינה אלא אוסף של מוסדות ארציים המנוהלים בידי פקידים שלוקחים מאתנו כסף כדי לבצע את כל זה. האם אנחנו סבורים שלקחת מאיתנו כסף, שחלק גדול ממנו ייבלע במוסדות בירוקרטיים ענפים, כדי לבצע דברים שהיינו יכולים לעשות מרצוננו החופשי (בין השאר על ידי תשלום למוסדות כרצוננו) – זו הדרך הטובה ביותר?
כאשר שמעתי את הקריאות שעלו בעקבות האסון בנחל צפית, שבאות בדרישה מ"המדינה" לקחת אחריות בטיפול ומניעה של מקרי מוות, ועל מבקר המדינה שנחפז לפתוח בחקירה, נזכרתי בתהייתו של בסטייה ובנבואתו הקודרת של הוגה דעות צרפתי אחר בן תקופתו, אלכסיס דה טוקוויל, שחזה כי הדמוקרטיה עלולה להידרדר לשלטון פטרנליסטי:
שלטון אדיר ואפוטרופסי, המקבל עליו להבטיח את הנאותיהם [של האזרחים] ולהשגיח על גורלם לבדו. זהו שלטון מוחלט, פרטני, סדיר, שקול, מתון ודואג לעתיד. אולי היה דומה לשלטון אבהי אילו שם לו כמוהו למטרה להכשיר את בני האדם לגיל הגברות; אלא שכל מבוקשו רק להשאירם ילדים לעולם ועד"
פטרנליזם בכל מקום
הפטרנליזם – הרעיון המוזר כאילו אזרחי המדינה הם ילדים לעולם ועד – אופף אותנו בכל מקום, והמחשבה הנועזת שיש לאדם אחריות אישית על מעשיו אינה נמצאת כמעט על סדר היום. מבט קצר על הנשואים שעולים בוועדות הכנסת מגלה למשל שהוועדה לזכויות הילד תדון ב"מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב". האם לחברי כנסת בוועדה אכפת יותר מהילדים מאשר להוריהם?
עוד על סדר היום השבוע: הגבלת הפרסומות והשיווק של מוצרי טבק. נעזוב לרגע בצד את העובדה שהמאבק הזה חסר תוחלת ורק יגרום לנזקים – עצם היומרה של כמה חברי כנסת להחליט עבור כל אזרח ואזרח מה טוב לו, נובעת מאותה תפיסה של "המדינה האֵם".
וליוזמות כאלה אין סוף. מס על משקאות ממותקים? למה לא. הרי הציבור הוא ילד חסר ישע שצריך שאיתן כבל יגיד לו מה לשתות. סימון מוצרים "בריאים"? ברור, הרי הציבור לא יודע מה בריא לו ומה לא, ורק הפוליטיקאים והפקידים יודעים. הציבור בכלל רוצה להיות חולה ומסכן, והוא לא יודע לראות קדימה. רק הפוליטיקאי מרחיק ראות (כלומר, עד שמתברר שהתזונה שהמליץ עליה גרמה אולי לנזקים אדירים).
מה לגבי פנסיה? כמובן, אנחנו לא יודעים לדאוג לעצמנו. רק המדינה יודעת ומרחיקה ראות והיא תחייב אותנו להפריש לפנסיה – לטובתנו האישית בלבד (עד שמתברר שכספי הפנסיה שלנו עוברים תספורת אחרי תספורת, ובסוף לא נקבל מהם כמעט כלום). המדינה גם תקיים במקומנו צרכנות נבונה ותאסור על מחירים כמו 9.99 (ואז יש רק מחירים של 9.90).
המדינה תבנה לנו בתים; המדינה תחנך אותנו; המדינה תממן לנו פעוטונים; המדינה תדאג לנו לבריאות; המדינה תדאג לנו למחוסרי עבודה; המדינה תדאג לכל הנפגעים מהמסים שלה; המדינה תגאל ותושיע ותרחם ותחוס עלינו.
ניפוץ מיתוס המדינה
הבעיה עם פטרנליזם אינה רק שהוא פעמים רבות פשוט לא עובד, או שהוא גורם להשלכות לא מכוונות מזיקות. הבעיה המרכזית היא שהוא נוטל מהאדם את האחריות האישית שלו – על עצמו, על ילדיו, על סביבתו.
כפי שרמז טוקוויל, פטרנליזם כלפי ילדים יכול להיות מוצדק כהכנה לבגרות, אך פטרנליזם שנמשך כל החיים הגיוני רק כלפי חסרי ישע. מעבר לכך, הפטרנליזם הגיוני רק כאשר הוא מקיף וכולל-כול. אם האדם הממוצע פועל בצורה הפוגעת בעצמו, אי אפשר להסתפק רק בחקיקה פה וחקיקה שם. הכרח להצמיד לו אפוטרופוס שילווה אותו על כל צעד ושעל ושיהיה אחראי עליו. הרי אם שיקול הדעת שלו שגוי, הוא יעקוף על נקלה את החוקים וימשיך לשגות.
בפרט עצוב ומגוחך הדבר כאשר המדינה מקיימת את הפטרנליזם שלה כלפי ילדים, שיש להם כבר הורים בשר ודם הדואגים להם ורוצים בטובתם. כאשר המדינה מפקיעה את הדאגה לילדים מידי ההורים, המסר שלה הוא שהיא הורה טוב יותר ומוצלח יותר.
מכאן קצרה הדרך להפקעת הסמכות ההורית לחלוטין, כמו במקרה "חוק הורים וילדיהם" המעמיד את ההורים והילדים על אותו מישור, או כדברי מרב מיכאלי על כך ש"המשפחה הגרעינית היא המקום הכי פחות בטוח לילדים" – כי המדינה כמובן יודעת לטפל טוב יותר בילדים. אכן, אותה מדינה רחומה וחנונה, שאינה אלא אוסף של מוסדות עם נבחרים ופקידים, היא הדואגת לילדינו יותר מאיתנו-עצמנו.
את האשליה של המדינה כאם רחומה יש לעקור פשוט על ידי התבוננות במציאות, וניתוץ מיתוס המדינה כדמות אמיתית. מי שידאג לעצמנו ולילדינו הם אנחנו עצמנו; בלי אחריות אישית ובלי יכולת להעז ולפעול – וכן, גם לעשות טעויות קטלניות וטראגיות – לא נגיע לשום מקום. ולוואי שנזכור זאת בפעם הבאה שתעלה הצעת חוק פטרנליסטית נוספת, ונגלגל אותה מכל המדרגות.
הגישה הליברטריאנית הזאת לא מתאימה לעם היהודי. העם היהודי חי תמיד בקהילות. אבל כאשר רדפו אותנו, הקהילות ניסו להגן על היהודים. קצת קשה בלי נשק.
המדינה היהודית היא גם כדי להגן על העם היהודי באמצעות צבא, וגם כדי להגשים את ייעוד העם היהודי. אנחנו עם – לא אוסף של אינדיבידואלים. ועם ישראל הבין שהוא לא יכול לחיות בלי מדינה. לכן המדינה חשובה מאוד. אני לא יכולה לראות את הזלזול הזה במדינה עצמאית ריבונית שהתפללנו אליה 2000 שנה.
אחריות אישית – זה עניין של חינוך. התרבות היהודית מאוד דוגלת באחריות אישית. אבל, גם באחריות של העם. אז בואו ניקח אחריות אישית, אבל גם אחריות קולקטיבית. זו הגישה היהודית. לא סוציאליזם, לא קפיטליזם, לא קומוניזם.
יהדות – זו הדרך. ומי שלא מבין – לקרוא את הנביאים. איך הנביאים ראו אחריות. איך הם טענו שהבעיה של החברה זה שהיא לא דואגת ליתום ולאלמנה ולזה שאין משפט צדק.
מתוך ישעיהו פרק א'
"כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם. {ס} כד לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת–אֲבִיר, יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל-בְּדִילָיִךְ. כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק–קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. כז צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה. "
בדיוק ההפך! הגישה הליברל-קלאסית מתאימה לעם היהודי כמו כפפה ליד!
רק תראי כמה גמ"חים יש בבני ברק וכמה הם דואגים אחד לשני ללא עזרת המדינה, תראי כמה התארגויות של אזרחים פרטיים יש שפשוט באים מיוזמתם החופשית לעזור לאזרחים שנקלעו למצוקה/נפצעו ויש המון דוגמאות. העם היהודי מלוכד ועוסק בנתינה ועזרה לזולת כי זה עמוק בנפשנו.
כל הנסיונות להקים פה מדינת רווחה כשלו והכניסו את המדינה לחובות עצומים שבגללם את עובדת קשה מאוד לשלם מיסים ולכסות אותם, אם לא הרפורמות ה"אכזריות" של ביבי כשר אוצר ב2003 היינו היום במצב קשה מאוד של אבטלה גבוהה וקריסת מערכות כללית במשק.
המאמר הוא לא ליברלי, אלא פאשיזם קיצוני.זלזול באדם ובזכיותיו יכול להוביל לקריאות להשמדת עמים "לא מועילים". המאמר הוא אנטי יהודי מובהק. השאלה שצריך לשאול היא איך ישראל כמדינה יהודית מצמיחה אזרחים עם תפישות כאלה.
עומד נדהם,
אני נוטל לעצמי את החירות לכנות את תגובתך ערימה של הבלים
אני מניח שלא תצליח לנמק אמירה אחת מתוך אוסף הקשקושים הזה. אתה מוזמן לעשות זאת.
למשל "פאשיזם קיצוני".. ?????
זלזול באדם וב"זכויותיו"? איפה?
"השמדת עמים"?
בהצלחה עם נסיונות הנימוק. עד אז אתה דמגוג עלוב ופופוליסט.
אלה שמתעקשים לתת למדינה עוד ועוד סמכויות הם אלה שאין להם מספיק מוטיבציה לעבוד ולהתפרנס בכוחות עצמם. הם מעדיפים לשלוח יד לכיסי האזרחים על ידי העלאת מיסים וניפוח המנגנון הציבורי. כך הם יכולים גם להתפרנס ממשרות ציבוריות של אוכלי חינם וגם להיטיב עם מקורבים ועם עמיתים פוליטיים. המדינה לא מעניינת את השמאל, מעניין אותו רק השלטון, כדי שיוכל לתגמל את הטפילים שלו על חשבון תקציב המדינה (אנשי תקשורת, שופטי בג"צ, מרצים באוניברסיטה, אומנים חסרי כישרון ועוד ועוד). כיוון שהשמאל מעוניין רק בשלטון, הקנוניה הבינלאומית למחיקת מדינת ישראל קונה אותו בכסף. הכסף של מדינת קטר, אנטישמים למיניהם, השוק האירופי והמפרנסים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב משמן את החתרנות הפנים-ישראלית: משלמים ל"יהודים הנכונים" ומגייסים אותם למלאכת החתרנות שמטרתה לפורר את ישראל מבית ולהמיט עליה מדינה פלשתינית ג'יהאדית.
מאמר יפה!
החוק של פנסיה חובה נחוץ לא בגלל שאמא מדינה תדאג טוב יותר לאזרח, אלא שאם אנשים לא ידאגו לעצמם ואז יצביעו לכחלון כדי שיעשה מעשה "חברתי" וישדוד מכולנו בשביל הגמלאים האומללים…
ומס על משקאות ממותקים אולי בא מחמת שזה מסוכן ועולה הרבה למערכת הבריאות הציבורית ואם כך אז בבקשה שהחולים יממנו את עצמם דרך המס..
אבל עיקר טענות המאמר נכונות ואני מסכים איתן!
דווקא מחקר של בנק ישראל הראה שפנסיה חובה פוגעת בעניים כשהם בגיל עבודה ולא עוזרת להם במיוחד כשהם יוצאים לפנסיה. לפיו דווקא יותר אנשים "מצביעים לכחלון", ובמיוחד יותר עושים את זה בגילאי עבודה. כדאי לקרוא את המחקר. כאן ראיון עם עדי ברנדר שערך אותו: https://www.themarker.com/markets/1.543511
כמו שכלכלה חופשית לחלוטין מסתיימת בד"כ במונופולים וקרטלים, כך גם חברה חופשית לחלוטין עלולה להסתיים בשעבוד ועבדות.
לרוב בני האדם קשה לקבל החלטות בעלות משמעות ארוכת טווח (בעוד שקל להם לקבל החלטות בעלות משמעות קצרת טווח).
המדינה מתערבת בהחלטות ארוכות הטווח של האזרחים ומנסה לדחוף אותם להחלטות טובות יותר בשיטת ה"מקל והגזר"
דוגמה טובה לכך היא חוקי התעבורה – למה לחגור חזורת בטיחות? למה לא לדבר בטלפון בזמן הנהיגה? – המדינה מתערבת כי יש להחלטות אלו משמעות ארוכת טווח.
גם היום אף אחד לא מכריח אותך לחגור חגורת בטיחות -הסיכוי ששוטר יראה ויתן קנס הוא קלוש ביותר,
אותו דבר לגבי המיסים על עישון והניסיון להוריד מהתפריט מזון עתיר סוכר.
אמפטיה ולא מנגנון זה הפיתרון
מירב גלאוקומה מיכאלי נראית כמו קוהייגן זמן קצר לפני מותו. רוזנטל הוא איש אלים ומתלהם
הדוגמא של המיסים והסימון על המוצרים הוא לא הדבר הכי בעייתי שיש. מה שנכון הפופליזם של חברי כנסת להתערב בכל תחום חיים שאזרח בוחר זאת דמגוגיה חסרת ערך. עוד בירוקרטיה מסורבלת שפוגעת באיכות ובמהירות השירות שנקבל .
הכי גרוע שיש חכ"ים בליכוד שנלכדים ברשת שהשמאל והשמאל החברתי מטמין להם כמו חברת הכנסת נאווה בוקר מייד לאחר אסון בנחל צפית תטיל סקנציות פליליות נגד מדריכים או מנהלי ביה"ס שיבחרו לצאת לטיול במזג האויר כמו שחיוונו בשבוע האחרון.
פחות מיסים פחות פיקדות פחות חוקים פחות קצבאות יותר עושר יותר רווחה יותר חירות לאזרחים כולם!!
אתה קצת מגזים. לפי דבריך, מדינה נצרכת רק לצבא. אין שום משמעות לקולקטיב (אני יודע שקולקטיב זו מילה גסה באתר הזה שקצת מקצין לאחרונה).
אני מאמין שהכל עניין של מינון. צריך להיות מתון בהתערבות של המדינה בחיי האזרח, אבל לא צריך ליפול לטעות הליברטריאנית הדמגוגית הזו, שבעצם לפיה טוב היה אם לא היו כלל מדינות בעולם וכל בני האדם היו חיים בחירות מוחלטת, ורר בגלל שיש עדיין מדינות ש"תקועות" בימי הביניים עלינו לחיות במדינה כדי להגן על עצמנו. ברור לי שיש חשיבות לחברה, ובייחוד לחברה היהודית, שתתאגד כמדינה שדרכה תוכל לקיים את האיזון הנכון. לדעתי, זאת גישתו של הרב קוק בספר אורות.
קצרה כאן היריעה מלהרחיב, וקצר גם זמני. לכן אסתפק בזה.
איפה ראית את הטענה ה"ליברטריאנית" שטוב היה אילו לא היו מדינות בעולם?
לגישה זו קוראים אנרכיזם.
נושא המאמר הוא עד היכן תפקידה של המדינה ולכן תגובתך לא קשורה לנושא.
ישנה חובה מוסרית ודתית "לא תעמוד על דם רעך".
אם יש קבוצה של צעירים שהולכת לטייל בשיטפון, מתוך מחשבה מוטעית שהמארגנים יודעים שהטיול בטיחותי, חובתו על מי שיכול, גם אם הוא אזרח פשוט והוא אינו קרוב משפחה של הצעירים, להציל אותם.
החובה הזו קיימת גם על מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, כאשר הם יכולים להציל חיים.
כתבה מעולה!
אפשר להוסיף לדוגמאות שהועלו גם את ביטוח לאומי ואת מנגנוני הרווחה למיניהם.
משלמים להם כל החיים, וכשזקוקים להם – במקרה הטוב צריך לחכות כמה חודשים ולעבור מבדקים ממבדקים שונים, ובמקרה הפחות טוב – פשוט מסורבים.. עדיף לקחת אחריות גם פה, לחסוך לבד ולהתממן לבד, ולא לסמוך על המנגנונים הממשלתיים כאילו הם נציגי המשיח.
ניקח את דוגמת הסוכר באוכל. אתה מצפה מאנשים לקחת כל
פיסת מזון למעבדה כדי לבדוק את תכולת הסוכר ואז לקבל החלטה?
אז נכון עד היום כתבו כמה סוכר יש כדוגמית של המזון.
השתדלו לעשות זאת בצורה המבלבלת ביותר שאפשר והצליחו.
מהיום יצטרכו לכתוב זאת בצורה ברורה. לא אוסרים עליך לרכוש אבל
מציגים את המידע בצורה ברורה.
אבל כשבאים לכפות גיוס על אוקראינית שעזבה את הארץ וזורקים אותה לכלא למרות שיש לה קשיים נפשיים ("שתתאבד") ובכלל גיוס (כי צריך מי שייהרג על שלום הטייקונים וההתנחלות) אז המדינה היא כן אבא ואמא, ואז קולכם לא נשמע, וגם כשהמדינה מממנת אתכם בכספנו…
אין מה לומר. שוק הגנים הפרטיים הוא מופת פייגליני של שוק חופשי. אפס רגולציה. כל אחד יכול לפתוח גן, לא צריך אפילו תעודת יושר (גברים צריכים, אבל זה שוק נשי). כמעט שום דרישות, שום פיקוח, שום רגולציה.
והתוצאה? גם בלי להתייחס למקרים הקיצוניים של התעללות, רע מאד. מובן שיש גם גנים מעולים, אך ככלל הגנים יקרים מאד. המחיר בדר"כ די אחיד בכל איזור ונקבע לפי הרמה הכלכלית של השכונה והיישוב (למרות ששכר הסייעות די דומה). על אף המחיר, התמורה נמוכה, סטנדרטים בסיסיים של בטיחות ובריאות לא מתקיימים, שלא לדבר על תכנים. בעלות גנים רבות (לא כולן, חלילה) מתאפיינות בחמדנות ואמינות של מוסכניק טיפוסי (גם לא כולם) כשנכנס לקוח שלא מבין במכוניות. המצב במסגרות העירוניות והמפוקחות לגיל הרך טוב בהרבה.
כשל שוק הוא דבר שעלול לקרות
לדעתי על על פנים צריך להתערב במקרה כזה, אבל לא להתערב כל כזמן בלי הבחנה רק כי אולי יווצר כשל
הבעיה היא שמרוב תקנות וחוקים דרקוניים שכחנו שיש מושג של שיקול דעת. אפשר למנות מישהו שימשש את הדופק ויראה מה המצב ויתקן תקנות בהתאם
קוראים לזה שר
אבל היום שום דבר לא לגופו של מקרה אלא הכל תקנות קשיחות
מפחדים שהשר יקבל שוחד, אז עשו את זה קשיח
אבל זה לא טובת הציבור!
כמה שוחד הןא כבר יקח?
אולי הוא יהיה ישר ולא יקח?
הנזק הודאי שקורה עכשיו יותר גרוע מכל שר מושחת שלא יהיה
מירב מיכאלי – אישה ערירית שרק היא יודעת מה טוב לילדים.