שוברים שביתה: כל הדרכים לפתרון בעיית הנמלים

מעולם לא היה סרטון התעמולה של הליכוד מהבחירות האחרונות, שהשווה בין עובדי הנמלים לפעילי חמאס, רלוונטי יותר מהשבוע החולף. מבחינת נזק החשבון פשוט – באותו השבוע נורו עשרות רקטות איראניות לעבר ישראל שלא גרמו נזק כלל, למעט עלות היירוט של ארבע רקטות. לעומת זאת, שביתת הפתע הבלתי-חוקית של הנמלים עולה הון תועפות למשק בכל יום שעובר, הן בעלות ישירה, והן בעלות עקיפה אותה קשה מאוד לאמוד.

שנים רבות שהנמלים הם מעוז הסתדרותי בולט עם כוח אסטרטגי עצום – הכוח להשבית יבוא ויצוא של סחורות במשק המתבסס במידה רבה על סחר בינלאומי. ועדי הנמלים, בגיבוי ההסתדרות, לא היססו לממש את את הכוח הזה, כאשר ידם מונחת כל העת על השאלטר של מדינת ישראל.

אלא שהשבוע הגיעו עובדי הנמלים לשיא חדש, והפרו באופן מפורש את צו בית הדין לעבודה, שלרוב פוסק בהטיה אידיאולוגית לטובתם אך הפעם אפילו הוא נאלץ להודות שאין עילה מספקת לשביתה.

לאחר שהחלו בשביתה איטלקית, בה האטו את קצב עבודתם באופן מובהק, ביום רביעי פתחו עובדי הנמלים בשביתה מלאה במטרה להשיג תנאים טובים יותר במשא ומתן על תכנית ההתייעלות שדרשה מהם המדינה . בית הדין בתגובה הורה להם בית הדין לשוב לעבודה לאלתר, שכן אין עילה חוקית לשביתה, אך הוועדים התעלמו מהוראת בית הדין, המשיכו בשביתה ואפילו לא טרחו להגיע לדיון בבית המשפט.

בתגובה הוציא בית המשפט צו להבאת ראשי הוועד. מה עשו ראשי הוועד? נעלמו מהשטח, כיבו את מכשירי הטלפון והמשטרה הודיע שהיא לא מצליחה למצוא אותם. העסקנים הנמלטים נמצאו לבסוף, ולאחר שחויבו בקנסות אישים גבוהים התייצבו לדיון אמש (שבת) בבית הדין, שבסופו הורו לעובדים לשוב לעבודתם ולסיים את השביתה. נכון לכתיבת שורות אלה, העבודה טרם התחדשה כאשר ראשי הוועדים טענו אתמול: "נתנו הוראה, אבל העובדים לא מקבלים אותה…יקח זמן עד שיחזרו לעבודה".

רפורמות כושלות

גם בסאטירה הכי פרועה על העבודה המאורגנת בישראל, לא היו הולכים רחוק כל כך בבוז של ועדי הנמלים לציבור. אירועי השבוע שעבר הוכיחו שוב כי הכוח של הנמלים במדינת ישראל הוא בלתי נתפס, והוא מאפשר להם לעשות צחוק מכל מי שמבקש טיפת הגינות או התנהלות נורמטיבית.

הניסיונות לקדם את המשק הישראלי ולהסיר את איום השביתה  של הנמלים אינם חדשים, והם מקרטעים כבר 15 שנה. נתניהו הוביל את התוכנית להפוך את הנמלים לתאגידים, במטרה ליצור תחרות בין הנמלים ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים בו הם תוגמלו בסכומים גבוהים מאוד, ונוסדו חברות ממשלתיות עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009 קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה.

בשנים שעברו מאז פעל שר התחבורה ישראל כץ להקמת נמלים חדשים, שיתחרו בנמלים הקיימים ויאלצו אותם להתייעל באמצעות התחרות שתיווצר. הבנייה נמצאת בעיצומה והם צפויים להיפתח בשנת 2020, אך עובדי הנמל מצאו דרך מקורית לטרפד את המהלך ודרשו להיות אלה שמפעילים את הנמלים החדשים. נכון שכל מטרת הקמת הנמלים החדשים הייתה ליצור תחרות, אך את ועדי הנמלים זה לא עניין והם גמרו בדעתם להשתלט גם עליהם בעזרת השיטה המוכרת של דרישות כופר גבוהות.

אז מה עושים?

הציבור כועס בצדק, ושואל פעמים רבות – מה אפשר לעשות? ובכן, יש המון מה לעשות ולשפר. אם זה בתחום משפט העבודה, בחקיקה, בהחלטות ממשלה ובחשיפה תקשורתית של הביזיונות. הכלי האפקטיבי ביותר כנגד שביתות הפתע של הנמלים כמו זו שהחלה השבוע הוא חוק בוררות חובה בשירותים חיוניים, הקובע כי לפני שביתה בשירותים חיוניים כמו הנמלים, יהיה עליהם להגיע לבוררות בבית הדין עם ההנהלה ולנסות להגיע להסדר.

חוק שכזה יגביל את האפשרות של שביתת פתע בשירותים חיוניים, וחשוב מכך – יוציא את העוקץ מאיום השביתה התמידי המרחף מעל כל רפורמה או התייעלות בשירות הציבורי. כמובן, בוררות חובה לא תבטיח שלא יהיו שביתות כלל, אך תמנע את הוצאתם המיידית לפועל ובטרם נעשה ניסיון ללבן את הסוגיות בין ועד העובדים וההנהלה אצל בורר.

אם יקודם החוק, יחויבו הוועדים להגיע לתהליך בוררות בהרכב שבו ישתתפו שופטים, כלכלנים ואנשי מקצוע בלתי תלויים, אשר יחוו את דעתם המקצועית. אלא שכאן עולה בעיה נוספת שצריך לטפל בה – בתי הדין לעבודה והטייתם האידיאולוגית הברורה לטובת ועדי העובדים וההסתדרות.

אם השופטים ימשיכו להכריע באופן אוטומטי לטובת ועדי העובדים ויהוו חותמת גומי ותו לא, מה הועילו חכמים בתקנתם? בתי הדין לעבודה, שהוקמו לפני כמעט חמישים שנה, הפכו למוסד עם הטיה אידיאולוגית ופוליטית ברורה, אשר רחוק מאוד מלשרת את מטרתו המוצהרת  שהיא  להכריע בסכסוכי עבודה על פי ספר החוקים בלבד.

בית הדין לעבודה, בדומה לבג"ץ הוא אקטיביסטי מאוד, מונע מאידיאולוגיה פרוגרסיבית ומוטה מאוד לטובת איגודי העובדים. בדומה לעבודה שנעשית בבית המשפט העליון, יש לבצע רפורמה גם במינוי השופטים בבתי הדין לעבודה, ולנסות לאזן במעט את ההטיה הברורה של בית המשפט.

בדיחה עצובה

עם זאת, חשוב לשים לב כי גם שני הצעדים החשובים הללו לא היו מועילים במקרה שאירע השבוע, שכן במקרה הזה בית הדין דווקא פסק נגד השביתה, והיא בכל זאת יצאה לפועל תוך התעלמות גמורה מצו בית המשפט.

אכיפת פסיקת בית המשפט על ידי המשטרה התבררה כבדיחה עצובה, ונשאלת השאלה כיצד בכל זאת אפשר למנוע מצבים כאלה בעתיד. קודם כל, יש לפטר את העובדים שאחראים על הפארסה הזו, גם אם הדבר יהיה כרוך בהליך ארוך ומתוקשר.

שנית, אפשר וצריך לתבוע נזקים בגין הנזק שנגרם לעסקים שהסתמכו על העבודה בנמל ונאלצו לספוג את הנזק העצום בעצמם. משום שהשביתה הייתה לא חוקית, יכולים הנפגעים לתבוע את העובדים ישירות, ובכך לגבות מהם מחיר שירתיע אותם מלחזור על מעשיהם.

על פי ההתנהלות הרגילה במקרים כאלו במדינת ישראל, הוועדים יודעים שאף אחד לא יפעיל נגדם סנקציות שכאלה, ובדיוק משום כך צריך לשנות את התפיסה כולה ולמנוע מראש את השביתה ההרסנית הבאה. ביום שמדינת ישראל תלמד לטפל באיומים האסטרטגיים הפנימיים כמו שהיא מטפלת באיומים מבחוץ, אזרחי ישראל באמת יוכלו לישון בשקט.