בדיוק כמו חוקים מגבילים ומיותרים אחרים, החוק למניעת פרסומי זבל מתגמל את הנוטים לעבריינות ומעניש את הצייתנים
"ההלוואה הכי מהירה שיש עד 20 אלף שח אצלך ביד, החזר רק בצ'קים". במלאות עשור לחוק הספאם, ייתכן שהמילים האלה – המוכרות כמעט לכל בעל טלפון נייד מתיבת המסרונים שלו – תיחקקנה על מצבתו של החוק.
חוק הספאם, או בשמו המעונב "חוק התקשורת (בזק ושידורים) 2008", היה הניסיון של מחוקקי ישראל לנסות להילחם בתופעה המציקה והכאובה של המסרים הפרסומיים הנוחתים עלינו – אל תיבת הדואר, בהודעות טקסט במכשיר הטלפון הנייד או בשיחות קוליות.
הספאם הוא אכן תופעה מעצבנת. לקבל שיחות ממוכרנים שאינך מאועניין לקנות את מרכולתם או דואר אלקטרוני מחברה למוצרי קוסמטיקה שלא ביקשת, זה לא נעים. מבחינת המחוקקים שלנו ישנה רק דרך אחת להילחם בתופעות מעצבנות, והיא כמובן בחקיקה.
ישבו חכמינו וטיכסו עצה ובשנת התשס"ח בא לאוויר העולם החוק הזה, שהיה לדברי דורון שקמוני מאיגוד האינטרנט הישראלי "בין החוקים הטובים בעולם בנושא זה".
עמדת האיגוד, אם תהיתם, הייתה שבדרך כלל האיגוד תומך בהסדרת תחום האינטרנט בדרך של יצירת פתרונות טכנולוגיים ועל ידי הסדרה פרטית ולא בדרך של חקיקה, אבל במקרה של דואר זבל "לא נראה היה שפתרון טכנולוגי כולל וארוך טווח לבעיה הינו בר השגה בעתיד הנראה לעין". לכן האיגוד תמך בחוק.
הספאם לא פחת
אז החוק יצא לדרך, אבל האם תופעת הספאם פחתה? בכל הנוגע לדואר אלקטרוני הדבר בספק רב, כי ממילא רוב הספאם מגיע ממדינות זרות ולא מחברות פרטיות בישראל. אבל גם המסרונים והשיחות הקוליות נשארו חלק מחיינו וספק אם הספאם פחת משמעותית.
החוק אסר במקורו רק על הודעות ושיחות מסחריות, והתיר ספאם שאינו עסקי. על פניו זה נשמע נהדר, עד שאתה מבין שאם ספאם הוא מציק, אין סיבה לתת לחלק מהאנשים להציק לך ולאחרים לא. אם מישהו רוצה להוציא ממך כסף כדי שתקנה ממנו משהו, זה יכול להיות דווקא לטובתך. אם תשתכנע ותקנה כנראה שלדעתך זה באמת לטובתך.
זה יכול להיות גם לא לטובתך, אם תעשה טעות בשיקול הדעת, אבל זה עניינך בסופו של דבר. הוא הדין בדיוק לתרומות לקבר רחל או לאגודה למלחמה בסרטן. אין סיבה הגיונית לבדל בין הדברים, וכך במשך שנים רבות חוק הספאם היה קיים בספר החוקים אבל הוא נותר פרוץ לרווחה.
מחוקקינו הנועזים הבינו בסופו של דבר את הבעיה, ויזמו תיקון. בתיקון מס' 63 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) משנת 2016 הורחבה תחולתו של חוק הספאם, כדי שיכלול לא רק דברי פרסומת אלא גם "מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה".
נשמע נהדר, נכון? סוף סוף אנחנו מוגנים גם ממסרים מציקים של תרומות או תעמולה. כיצד מגדיר המחוקק "תעמולה"? הסכיתו ושמעו:
"תעמולה" – הפצת רעיונות לשם השפעה על עמדות או על התנהגויות, למעט אם יש בה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות;
"תרומה" – למעט לשם התמודדות בבחירות מקדימות, לפי חוק המפלגות, התשנ"ב-1992, בבחירות לכנסת ובבחירות לראש רשות מקומית או לרשימת מועמדים ברשות מקומית.
בקיצור, תעמולה – למעט תעמולה. המחוקקים השכילו לעשות והחריגו את עצמם מהחוק, כדי שלאף אחד לא יהיה מותר להפיץ לנו דואר זבל או שיחות קוליות נרגשות, מלבד להם עצמם.
עוד תיקון לחוק
אז מה? פתרנו את הבעיה? עדיין לא. הנה תופעה חדשה. בימים האחרונים קיבלתי שיחות ממספר לא מזוהה. חזרתי אל המספר והטלפן בצד השני ענה בחביבות כאילו אני כבר מכיר אותו מזמן, וניסה לעניין אותי בסגירת חובות שאין לי. מתברר שלאחרונה נוצר טרנד חדש, בו חברות שוק אפור מציעות הלוואות למיניהן בשיטה של צלצול וניתוק, המפתה את האדם לחזור אל המספר הלא-מזוהה.
אבל אל דאגה! יש פתרון! עוד תיקון לחוק (כמובן), שהתבשרנו עליו בימים האחרונים. תיקון מס' 72 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) אושר השבוע במליאת הכנסת, והוא אוסר גם "חיוג לנמען באמצעות מערכת חיוג אוטומטי כאשר החיוג מופסק בטרם השיחה נענית", כי כדברי ההסבר לחוק:
כיום קיימת תופעה של משלוח מסרים לציבור הרחב, בעיקר באמצעות מערכת חיוג אוטומטי, ובהם מסרים חדשותיים או תוכן רכילותי שניתנים בהם פרטי מידע חלקיים, במטרה לגרום לנמען לחייג את המספר שמצוין במסרים אלה. מסרים אלה הם גם מקור הכנסה למשגר המסר בשל התשלום בעד קישור גומלין כמשמעותו בחוק.
מאחר שמסרים אלה, הנשלחים בכל שעות היממה, מטרידים את הנמענים, מוצע לאסור בסעיף 30א לחוק גם שיגור של מסר המופץ לציבור הרחב שאינו דבר פרסומת כהגדרתו היום, אם הוא כולל הצעה לנמען להתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו. ואולם, מוצע להחריג מהאיסור מסר כאמור ששוגר מאת המדינה ומוסדותיה
הכנסת אם כן הולכת ונלחמת, תיקון אחר תיקון, בספאם. האם היא מצליחה? מסרוני "ההלוואה הכי מהירה" מרמזים שלא ממש.
פרס לעבריינים
אך הבעיה עמוקה יותר. שימו לב מי הפסיד ומי הרוויח, מי הלך ונדחק מהבמה ומי נכנס לתמונה בעקבות חוק הספאם: עסקים לגיטימיים וצייתנים לחוק הלכו ואיבדו את הדרך הזו להרחיב את קהל הלקוחות שלהם. בין השאר נאסר עליהם אפילו לשלוח מסרון ללקוחות המפנה לאתר החברה כי יש בזה משום מסר פרסומי אסור.
החוקים הסבוכים הכבידו בהוצאות על כל בעל עסק (ועכשיו גם עמותה) המבקש לפרסם את שירותיו, וצריך להיעזר בשירותים של עורכי דין כדי שיסבירו לו מה מותר ומה אסור. מובן שעורכי הדין נהנו מהעסק, כמו שעורכי דין נהנים מכל חוק המסבך את חיי העסקים. לעומת זאת מי שהרוויח הם אותם עסקים מפוקפקים, שאינם מצייתים לחוק ושמתמחים בהחלפת זהויות ומספרים, ויכולים ליהנות מכך שהמתחרים שלהם על קשב הצרכן הולכים ונעלמים.
חוק הספאם, כמו חוקים מגבילים אחרים, מתגמל את הנוטים לעבריינות ומעניש את הצייתנים לחוק.
אבל הבה נחזור לעמדת איגוד האינטרנט הישראלי, לפיה "לא נראה היה שפתרון טכנולוגי כולל וארוך טווח לבעיה הינו בר השגה בעתיד הנראה לעין". האומנם הדרך של פתרונות בשוק החופשי כשלה?
נא להכיר: ג'ימייל. שירות דואר אלקטרוני שאולי לא שמעתם עליו, אבל אם בכל זאת קרה ויש לכם בו חשבון, יתכן כי שמתם לב שיש לו תיקייה חבויה בשם "ספאם", ובה – הפלא ופלא, המון הודעות ספאם. כן, כל אלה שהמחוקק בכלל לא יכול לסנן, חברה מסחרית דווקא הצליחה באופן מתוחכם מאוד לסנן. וזה לא הסוף: בגרסה החדשה של ג'ימייל ניתנת אפשרות אוטומטית לבטל הרשמה לרשימות תפוצה מסחריות, ושירותים כאלה נותנות גם חברות מסחריות אחרות.
ולא רק מצד המקבל, אלא גם מצד השולחים: רוב שולחי הדואר אלקטרוני הפרסומי משתמשים בשירותיהן של חברות למשלוח דואר אלקטרוני שכזה, המאפשרות לכל מקבל לא רק לבטל את ההרשמה אלא גם להודיע לחברה המתווכת כי מדובר בספאם.
ולמה החברה עושה זאת? אולי גם כדי להישמר מתביעות (גם בלי קשר לחוק הספאם, הטרדת אנשים היא דבר שניתן לתבוע עליו), אבל כנראה בעיקר כדי לשמור על המוניטין שלהן, כדי שלא יסוננו אוטומטית על ידי מנגנוני הסינון וכדי שחברות מכובדות ישתמשו בשירותיהן.
התקדמות טכנולוגית
בסדר, תאמרו. זה בדואר אלקטרוני. אבל מה עם מסרונים? גם שם, אם רק תחפשו מעט, תמצאו לא מעט יישומים המאפשרים סינון מתוחכם של מסרוני זבל. הטכנולוגיה של התקדמה מאוד בתחום הזה, אבל למעשה, רבים אינם משתמשים בה, משום שתיבת המסרונים הלכה והוגדרה אצל רבים מאיתנו כתיבת ספאם מלכתחילה.
אנחנו לא מסמסים לחברים. אנחנו כותבים להם בווטסאפ. ובווטסאפ – שוב פלא טכנולוגי – אין דואר זבל. ולגבי הטלפון הקווי – ובכן, לאלה מאיתנו שעדיין מחזיקים אחד כזה, גם שם אנחנו מתייחסים אליו כאל "תיבת דואר זבל" שבו רוב המסרים המועברים אינם מחברים וקרובים. ואם בכל זאת סבא או סבתא מתקשרים, שירות השיחה המזוהה נותן לנו יכולת טובה לסנן בין הודעות ממקור מוכר לספאם שאנחנו יכולים להחליט אם ברצוננו לענות לו או לא.
התופעה מרתקת: שני מסלולים של יוזמות נפתחו לאור הבעיה האחת של הספאם, המסלול החקיקתי והמסלול של השוק החופשי והטכנולוגיה. המסלול החקיקתי הלך ונתקל בבעיות על כל צעד ושעל, הטיל עלויות מיותרות על עסקים כשרים, והתגלה כמעודד גורמים מפוקפקים להשתלט על ממלכת הספאם. המסלול הטכנולוגי, לעומתו, הצליח בצורה טובה בהרבה לסנן מחיינו את הודעות הספאם – בלי חקקת ובלי להצריך כל בעל עסק להתייעץ עם עורך דין בכל מסע פרסומי.
עשור לאחר חוק הספאם נראה שבמרוץ בין הפתרון הטכנולוגי לפתרון החקיקתי, הטכנולוגיה הצליחה להשיג הרבה יותר מכל מה שכל מחוקק מנסה לעשות, ובלי הנזקים שהוא נשא בחיקו. גם בנוגע לספאם, נראה שעודף חקקת הוא לא הפתרון.
החוק נועד לתת כלים למי שסובל מספאם, כדי שיוכל להילחם על זכותו שלא "ליהנות" מספאם, או לכל הפחות לקבל פיצוי על ספאם – הטרדה טלפונית או טקסטואלית ללא הרשאה מוקדמת מצד הנמען.
לפני החוק, לו הייתי תובע את סוכנויות הביטוח / חברות תקשורת / מועדוני הגרלות / וכו' וכו', על ההטרדות הכמעט יומיומיות שאני חווה מהן, שום בית משפט לא היה פוסק לטובתי. נהפוך הוא, לאחר שחשפתי שמספר הטלפון שלי הוא אמיתי, ויש מי שעונה לשיחות שיווק, הרי שהמספר שלי יופץ (במחיר גבוה יותר, כי הוא מספר "חי") ביתר שאת וההטרדות רק יגברו.
כיום החוק מאפשר לי לתבוע ספאמר ולקבל פיצוי גבוה על ההטרדה, ובין אם ירצה ובין אם לאו, הספאם יעלה לו הרבה יותר כסף כך שייהפך ללא כדאי.
אם יש משהו שמחוקקי ישראל עשו נכון – זהו חוק הספאם.
התיקונים שמתווספים לחוק מפעם לפעם, רק מוכיחים שמחוקקי ישראל שומרים על עידכון החוק בהתאם להתפתחויות טכנולוגיות ותיחמונים של הספאמרים.
ולגבי טענת כותב המאמר בעניין הסינון בג'ימייל – זוהי שטות שלא נודעה כדוגמתה. די לראות שיש בתיבת הספאם בג'ימייל הודעות שלא רק שאינן ספאם אלא אף חשובות לנמען, בכדי להבין שהפיתרון לא עובד טוב. עובד קצת, אבל אסור להסתמך עליו, וחובה לבדוק את תיבת הספאם מדי יום.
לכן הפיתרון שאליו התכוונו מחוקקי ישראל הינו, לדעתי, פיתרון מצויין, שגם מתגמל את מי שמתאמץ לגרום לאנשים לשמור על החוק במדינה.
אגב, עקב ההטרדות שאני חווה מספאמרים כנ"ל (בעיקר סוכנויות וחברות ביטוח), אני שוקל לפתוח במסע תביעות כנגד כל ספאמר שמטריד אותי. החוק מאפשר לי לעשות זאת ולא מגביל אותי בכלום, למעט גובה התביעה – 1000 ש"ח לכל הטרדה.
עשרה נמענים שמגישים תביעה כל אחד בנפרד כנגד ספאמר מסוים = פיצויים בסך 10,000 ש"ח. הרבה יותר מכל עלות הקמפיין ובטח יותר מהרווח שהיה צפוי לו מהספאם. רק כך אפשר לבטל את תופעת הספאמרים.
אולי תוכל לייצג אותי בבית משפט? אני מוכן לשלם בנדיבות.
מי שמדבר.
החוק לא נועד למנוע הטרדות חוזרות ונשנות לאחר בקשה להפסיק, אלא על פרסום ראשוני ותמים.
אני לא אתפלא אם אין חוק שנועד למנוע הטרדות מכיון שהכנסת מחוקקת את מה שהיא לא אמורה ולא מחוקקת את מה שהיא כן, אבל בעיקרון יש הבדל בין חוק הספאם לבין הטרדות – וחוק הספאם במתכונתו מזיק ושרירותי כלפי בעלי עסקים, במיוחד שומרי החוק מביניהם
חבל שאתה מטעה את קוראי התגובות.
כל שיחה (unsolicited), בין אם היא ראשונה ובין היא שניה / שלישית / עשירית וכו', מהוה עברה על חוק הספאם.
לא ביקשתי מסוכנות ביטוח X (שאין לי מושג מיהם בכלל ואיך הם הגיעו למספר הטלפון שלי, במיוחד שזה ללא אישור מפורש ומראש מצדי) שיתקשרו אלי ויציעו לי דיל הכי טוב בעולם במקרה של ארוע ביטוחי (ח"ו, כמובן), ושההתקשרות שלהם היא רק לטובתי (האם זו סוכנות ביטוח או ארגון צדקה?).
על כל עברה על חוק הספאם, הספאמר מחויב לשלם פיצוי (לאחר שתוגש נגדו תביעה) בסך 1000 ש"ח. לכל עברה בנפרד. התקשר פעם אחת – ישלם 1000 ש"ח. התקשר פעמיים – 2 תביעות, ישלם פעמיים 1000 ש"ח. וכן הלאה.
עסק שאינו מוכר לי ושמתקשר אלי ללא הרשאה מפורשת מצדי מראש – אינו שומר חוק. נא אל תטעה את הציבור.
הלל גרשוני,
המוח הקפיטליסטי המרושע שלך פשוט לא רוצה להבין, אבל זה לא שהחוק לא נכון – פשוט, כמו הסוציאליזם בוונצואלה והקומוניזם בבריה"ם – פשוט לא עשו את זה נכון! וגם ביבי, והטייקונים ועקיבוש. אתה מבין?
כן. ברור.
אם רק "היו עושים את זה נכון" הכל היה מסתדר.
הסוציאליזם לא קרס. אתם פשוט מנסים מאה חמישים שנה להבין איך עושים אותו נכון.
רק שהניסוי המרושע הזה נעשה על גוויותיהם של עשרות מליוני בני אדם
ולהבדיל, על חשבון הכסף של כולנו.
הגיע הזמן שתבינו שאתם לעולם לא תדעו איך עושים את זה נכון, ושלא! אנחנו לא מתנדבים להמשיך להיות שפני הניסוי שלכם בשביל שעוד מאה שנה תבינו שעדיין, כן עדיין, אתה לא יודע איך עושים את זה נכון.
קאפי, הייתי סרקאסטי, זה לא היה ברור?
יאללה, בואו נבטל את כל החוקים ונקווה כי היד הנעלמה תדע לחלק לטיפות וצ'אפחות טוב יותר מהממשלה. לא, זה לא עובד ככה. זה שחוק כלשהו לא עובד ב-100%, לא אומר שהוא רע.
אגב, מי אמר שבווטסאפ אין דואר זבל? ומה עם כל מיני סבתות קשישות שמעבירות עשרות סרטוני גיחי גיחי לכל המשפחה? היום זו סבתא ומחר אלה יהיו החברות המסחריות שהתייאשו מחוק הספאם. אין שום בעיה ליצור סקריפט שישגר מסרים פרסומיים דרך הווטסאפ או בכל ערוץ תקשורת אחר.
דווקא נראה שעשו את זה נכון אבל לא מושלם. איזה זכות יש לעסק שומר חוק להטריד אותי באופן בלתי פוסק? נניח שיש עכשיו 50% סינון… בעיני זו הצלחה. אני לא משלם על טלפון כדי שישמש צינור פרסום 24/7 (אבל פייסבוק וכו… נכון אבל מבחירה שלי). מפרסם שרוצה שהטלפון שלי ישמש צינור פרסום מוזמן לממן לי את הטלפון ואת עלות השימוש.
הכותב עושה צחוק מעצמו.
הגי מלכתחילה יכול היה משתמש/נמען להתקין מסננים ( שעולים כסף ) והתקין אפליקציות ( שמקפיצות עוד יותר פרסומות ) ולמנוע מעבריינים לשלוח אליו הודעות מטרידות.
כל אזרח גם יכול לשכור מאבטח אישי ונשק וכך להימנע מחשיפה לפשעים , גניבות , פריצות וכולי ואז אולי לא ניצטרך משטרה.
כתבה בכיינית שלא עוסקת בבעיה האמיתית שנוצרה. החוק הוא מעולה אבל החברות מתחבאות מאחורי שרשרת של חברת פרסום- רשתות שותפים – מנהלי מדייה דיגיטלית ובסוף המדוורים.
החברות בוכות אצל השופטים שקורסים תחת העומס והם בניסיון לעייף את התובעים דוחים תביעות או פוסקים סכומים מגוחכים.
כולנו תקווה שהכתבה הבאה תהיה עניינית יותר
אין חוק מושלם, זה ידוע.
ועם זאת, אין ספק שבנושא הספאם מעורב אלמנט של התנהגות בריונית, מה שכן מצריך התערבות חקיקתית, כמו בנושא של אלימות באופן כללי. לא כדי למנוע, אלא כדי לספק לנפגע כלי נגד הפוגע.
הבעיה העיקרית של יישום החוק כיום הוא חוסר היכולת לאתר את הספאמרים כדי לתובעם.
ברגע שהבעיה הזו תיפתר באופן יעיל, החוק יוכל להתקדם למקום יותר טוב.
חשיפה חשובה וחדה. לא תמיד אני מסכים עם הדברים של גרשוני, אבל תמיד מחדש ומעורר מחשבה מחוץ לקופסא! חוק הספאם הוא סתם מילה מתה, ואת הבעיות הציבור פותר בעצמו.
החוק מצוין, האזרחים עצלנים וכל התירוצים של אלה שלא תובעים שווים.
אם כל אחד שהיה מקבל ספאם היה תובע, מזמן היה נפסק הספאם כי כל אחד שהיה שולח הייתה רועדת לו האצבע על ה "ENTER" לפני שהיה שולח.
בדיוק כמו חוק הגנת הצרכן שאנשים לא תובעים לפיו ומוכנים לשלם מכיסם עבור העצלנות.
קורא לכולם לתבוע, לכולם, ואפילו מוכן לסייע ללא תמורה, בחינם!!!
אני לא עו"ד, אני מתנדב במלחמה בספאם.
"הספאם לא פחת" אמר הלל גרשוני, ותמך את הטענה בנתונים מדהימים. אה, אז זהו שלא. די אידיוטי לטעון את זה בלי שום נתונים. להערכתי הספאם דווקא פחת מאוד.
והטענה שהחוק דופק את שוומרי החוק גם היא מטומטמת. הספאם הנפוץ כיון הוא הלוואות, קרי שוק אפור, לא בדיוק שוק שיש בו תחרות בין עסקים הגונים ללא הגונים…
ספאם מסוג אחר הרבה הרבה פחות נפוץ מבעבר, וגם הוא מגיע בדרך כלל עם אפשרות הסרה אמיתית (ג'ימייל יכול להסיר אותנו מרשימת התפוצה כי המפיץ נותן אפשרות כזו, והוא נותן אותה בגלל החוק).
אלא מאי? גרשוני חושב שחוקים זה גרוע, אז ממילא צריך למצוא איך החוק הזה גרוע. העניין הוא שהיה עדיף ל לשתוק, כי דווקא חוק הספאם מוכיח שחוקים יכולים להיות בהחלט מועילים.
לא הבנתי –
הכתבה מתחילה בזה שבעיית הודעות הספאם קיימת, למרות החוק.
אם היא קיימת, אז היא קיימת גם למרות הפתרונות הטכנולוגים.
http://www.bizportal.co.il/general/news/article/743516
הדרך היחידה למנוע מספאמרים לנצל אנשים תמימים, וכאלו שכבר קשה להם להתנגד, היא ע"י תביעות כנגד כל ספאמר, על כל שיחת או הודעת ספאם.
איגוד האינטרנט הישראלי עצמו נטל על עצמו סמכויות והפך את עצמו לגוף רשמי כשלמעשה הוא חברה פרטית. האירגון מחליט על המחירים, מונע תחרות, ולא מאפשר שום פיקוח על ההתנהלות שלו. חוק הספאם היה המקרה היחיד בו האיגוד הצליח לקדם משהו, אבל בהתחשב בעובדה שמדי שנה הוא שורף 10 מיליון שקל מכספי הציבור הרחב, אז זאת באמת בדיחה
חוק מלא פרצות לקומבינות ומי אם לא היהודים ינצלו איתו לעשיית רווח גדול ככל הניתן . לא אפרט כאן את כל התרגילי מרמה שהחוק מגיש לאנשים על מגש של זהב לקבל כמה אלפי שקלים בקלי קלות למרות שבעצם לא היה כאן ספאם . בושה וחרפה וכל מי שמגיב כאן הוא בעל אינטרס שהקומבינה תמשיך ונוא יגזור את ה 15% מהפיצוי
מאמר שטותי, גם אם הזהות של מפרסם עבריין לא מפורסת ניתן לגלות אותה ו/או לפנות לחברת התקשורת שתספק מידע זה לפי החוק