בלי ועדים, בלי שביתות: ישראל צריכה להתקדם לאנרגיה גרעינית

כאשר התגלו מצבורי הגז הגדולים במים הטריטוריאליים של ישראל, שמחו וצהלו אזרחי ישראל על העצמאות האנרגטית לה זכינו. סוף סוף, חשבו, נוכל להפוך למעצמת אנרגיה בזכות משאבי הטבע שלנו ובדומה ליתר מדינות האזור. אלא שאז הגיעה ועדת ששינסקי, מתווה הגז נתקל בתרעומת ציבורית ונתקע בבג"ץ, וכך עברו שבע שנים תמימות לפני שאפילו הוחלט סופית על פיתוח המאגר שממנו יחל לזרום גז בשנה הבאה.

למרות כל הפירות הנאים שהשימוש בגז צפוי להביא עמו למשק הישראלי, דווקא בתחום החשמל הציבור לא ייהנה מהפחתה משמעותית, בין היתר בגלל שחברת החשמל טעתה והתחייבה לקנות את הגז המחיר גבוה יחסית.

בנוסף, מחיר החשמל בישראל לא נקבע בתנאי שוק תחרותיים אשר מושפעים מביקוש והיצע, אלא במשא ומתן של הממשלה עם ועד העובדים של חברת החשמל וההסתדרות. הפארסה סביב הרפורמה הנוכחית מעידה כיצד הדינמיקה של כניעה מוחלטת לסחטנות ולדרישות העובדים לא צפויה להשתנות בשנים הקרובות, וכך גם מחיר החשמל.

בין אם הרפורמה תעבור (כמו שמקווים בהסתדרות ובאוצר), ובין אם לא (כמו שמקווים באיגוד יצרני החשמל הפרטיים ובארגונים הפועלים לעצור אותה), נראה שהישועה לצרכן החשמל לא תבוא בקרוב. אז אך לצאת מהבוץ בכל זאת? הצעה מעניינת שעלתה לאחרונה גורסת כי הקמת תחנות כוח גרעינית תאפשר להתחרות ביעילות בחברת החשמל.

חשמל זול, בטוח ונקי

ראשית, חשוב להבין בקצרה כיצד פועלת תחנת כוח גרעינית. כור גרעיני מייצר תגובת שרשרת גרעינית מבוקרת, ומשתמש בחום שנוצר ממנה לחמם מים לכדי קיטור, שמניע את הטורבינות לשם הפעלת הגנרטור שיוצר חשמל.

השלב שייחודי לכוח גרעיני ביחס לכל תחנת כוח אחרת, הוא תגובת השרשרת, אשר מתבססת לרוב על אורניום כדלק, או ליתר דיוק על  איזוטופ האורניום 235. הסיבה לכך שמשתמשים דווקא באורניום, היא חוסר היציבות של האיזוטופ הרדיואקטיבי שלו, אשר מספיק לפגוע בו עם ניוטרון כדי ליצור אורניום שמתפרק ספונטנית ליסודות בריום (Ba) וקריפטון (Kr) או רובידיום (Rb) וצזיום (Cs), ועוד שניים-שלושה נויטרונים חופשיים.

הנויטרונים החופשיים ממלאים תפקיד מפתח בתגובת השרשרת שמאפשרת הפקת אנרגיה בכורים גרעיניים או בפצצות גרעיניות. ההבדל בין ביקוע גרעיני שנועד ליצירת אנרגיה זמינה לשימוש לעומת פצצת אטום היא מהירות תגובת השרשרת, שנקבעת לפי כמות האורניום הדחוסה במרחב בעת התחלת התהליך.

התהליך אמנם נשמע מסוכן אך למעשה הוא בטוח מאוד, במיוחד לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בכורים החדשים. תחנת כוח אינה יכולה ליצור פיצוץ גרעיני, מפני שאין בנמצא כמות אורניום מהסוג הנכון כדי להניע תגובת שרשרת שתגרום לפיצוץ. עיקר החשש הבטיחותי בתחנת כוח גרעינית נובע מהאפשרות של דליפת הקרינה הרדיואקטיבית שנגרמת עקב הביקוע הגרעיני.

כדי להתמודד עם הקרינה הרדיואקטיבית שיוצר הביקוע, ליבת הכור מוקפת במגן הסופג קרינה ומונע מקרינה רדיואקטיבית להשתחרר לסביבה. אלא שההגנות בכורים הישנים אינם חסינים לקטסטרופה – המוטות שבהן נמצא האורניום נמצאים במים ומחממים אותו לקיטור, ולאחר מכן המים מתקררים וחוזרים שוב לליבת הכור. אם יש בעיה בשאיבת המים מאיזושהי סיבה, החומר הרדיואקטיבי עלול להמיס את ליבת הכור ולהוביל לדליפה של קרינה רדיואקטיבית, כפי שקרה בצ'רנוביל ובפוקושימה.

בעיה נוספת בכורים גרעיניים היא הפסולת הרדיואקטיבית שהם מייצרים – מוטות החימום המכילות את האורניום יוצאות מכלל שימוש לאחר שכל החומר התבקע, אך עדיין פולט קרינה למשך אלפי שנים לאחר השימוש. קיים צורך באחסון בטוח של הפסולת למשך אלפי שנים, עד יציאה מכלל סכנה, דבר שלאנושות אין עדיין מספיק ניסיון בו.

דור חדש של אנרגיה אטומית

כאשר נידונה האפשרות של בניית כור בעתיד הנראה לעין, כורים גרעיניים ישנים עם כיפה גדולה ומוטות רדיואקטיביים, אינם הכורים העומדים על הפרק. היתרונות בכורים החדשים על פני הישנים הם עצומים, וטומנים בחובם פתרון למרבית מהבעיות שהיוו חסמים משמעותיים לבניית כורים גרעיניים בעבר.

לדוגמא, בעוד הכורים הישנים הצליחו לנצל כ-4% מהאנרגיה שבדלק הגרעיני, לכורים החדשים שנבנים בשנים האחרונות יש יכולת לנצל אחוז גבוה בהרבה, ובכך להשיג שני יתרונות חשובים: פחות אורניום נצרך לשם ייצור אותה כמות אנרגיה, ונוצרת פחות פסולת גרעינית מהתהליך.

בנוסף, הדלק הגרעיני בכורים המתוכננים לא נמצא במוטות ברזל שעלולות להתחמם ולהמיס את ליבת הכור. ישנן שלל תצורות חדשות של דלק גרעיני אשר עמידות בפני התחממות בטמפרטורה שאליה עלול הכור להגיע במצב בו מערכת הקירור תכשל.

בנוגע לפסולת הגרעינית הפחותה שתיווצר מהכורים החדשים, גם לה מתחילים להימצא בשעה טובה פתרונות יעילים, כמו מתקן האחסון התת קרקעי בפינלנד.

חיסכון משמעותי

היתרונות של אנרגיה גרעינית על פני תחנות הכוח נוכחיות ברורים ומשמעותיים מאוד. ב-2013 ביצעו מדענים מנאס"א מחקר שעסק בחיי אדם שנחסכו כתוצאה מהשימוש באנרגיה אטומית על חשבון אנרגיה ממקורות אחרים. מסקנתם הייתה כי חייהם של כ-1.8 מיליון בני אדם ניצלו בין השנים 1976 ל-2009. גם אם מתחשבים במספר ההרוגים בכל האסונות המפורסמים לאורך ההיסטוריה, אין בכך משום שינוי משמעותי בסטטיסטיקה, והטכנולוגיות והפיתוחים החדשים בתחום יקטינו עוד יותר את הסיכוי לשיבוש קטסטרופלי שכזה.

החיסכון בחיי אדם נובע למעשה מהמשמעות הסביבתית העצומה שיש לשימוש באנרגיה גרעינית, והפחתה משמעותית בייצור מזהם של אנרגיה. בתקופה שנבדקה במחקר, השימוש באנרגיה אטומית חסך 64 גיגה-טונות של דלקים מאובנים. כל החיסכון הזה נעשה כאשר אחוז השימוש באנרגיה גרעינית נע בין 2% ל-7% באזורים שנבדקו. כדי לדעת כמה נזק סביבתי יחסך ממעבר משמעותי לאנרגיה אטומים, יש להכפיל את המספרים פי כמה.

אלה הפתרונות הטכנולוגיים שנמצאים בפיתוח מתקדם מאוד היום, אך יש פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים אף יותר, שפותרים את הבעיות הכרוכות באנרגיה אטומית באופן כמעט מוחלט, כגון כורים מבוססי תוריום במקום אורניום. אם תתחדש הפעילות בתחום האנרגיה האטומית, ייווצר גם תמריץ כלכלי חזק להשקיע בטכנולוגיה יעילה, נקיה ובטוחה אף יותר, לשימוש עתידי.

האתגר הביטחוני

רבים מהקוראים ודאי תמהים, מדוע לא לעבור לאנרגיה מתחדשת וירוקה כגון אנרגיית רוח ושמש ולחסוך את הסכנות הכרוכות באנרגיה גרעינית? ובכן, מאותן סיבות שבגינן לא עברנו עד עתה לאנרגיות מתחדשות – הן יקרות, בלתי אמינות (אין תמיד שמש ורוח) ויש להן משמעויות סביבתיות עקיפות.

אין בכוונתי לומר שלא כדאי לפתח טכנולוגיות אלה, וכן לאמץ אותן כאשר הדבר מתאפשר וכדאי כלכלית, ועם ההשתפרות הטכנולוגית בתחום. אלא שיש לראות את מכלול היתרונות והחסרונות בכל שיטה של ייצור אנרגיה, ולא ללכת באופן עיוור אחר שיטה אחת או אחרת מתוך סנטימנט או פחד לא רציונלי מפני קטסטרופה.

החשש מפני שימוש פוטנציאלי של ארגון טרור בנשק גרעיני מעורר גם הוא ברבים רצון להימנע מ"הרפתקה" מסוכנת שעלולה להיגמר באסון. אלא שכפי שראינו, הפוטנציאל ההרסני בכורים החדשים פחות משמעותית, הן מפני סכנות טבעיות, והן מפני פעילות חבלנית.

בהינתן רמת הסיכון הפחותה הכרוכה בכור כזה בהשוואה לכורים הישנים, אין ספק שמדינת ישראל מסוגלת להתמודד עם האתגר הביטחוני של שמירה על הכור מפני איומים, בדומה להגנה ההרמטית שהעניקה למפעל הטקסטיל בדימונה, שאגב נבנה בטכנולוגיה ישנה ומסוכנת בהרבה.

מדינת ישראל מעולם לא סמכה על משאבי הטבע שלה כדי לספק עזרה לתושביה. תחת זאת, הייתה זו החדשנות, הידע הטכנולוגי והקדמה שהביאו לשיפור המדהים באיכות החיים שלנו בעשרות השנים האחרונות. אין שום סיבה שבתחום האנרגיה לא תפעל ישראל על פי אותו הגיון. אם רצוננו באנרגיה אמינה, זמינה זולה ובטוחה – הבו לנו אנרגיה גרעינית.