רוצים באמת לחסוך במים? פתחו את השוק לתחרות

במקום ניסיון יומרני לחנך את הציבור כדאי להתחיל לנהל את המים כמו כל מוצר אחר, ולהפסיק לחלק אותם במחירים המעודדים בזבוז

"חזרתי, בגלל הבצורת", אומרת לנו השחקנית בפרסומת. "אחרי חמש שנות בצורת" – היא מתריעה – "אין מים לבזבז", ומפצירה בנו לחסוך במים.

רשות המים פצחה בקמפיין המחודש לאחר שנתונים מדאיגים מורים על הידלדלות מאגרי המים – הכינרת, מי התהום וכן הלאה. המצוקה היא אכן מצוקה, והמים הולכים ואוזלים. אבל למה אנחנו לא מרגישים אותה? למה צריך בכלל פרסומת שתגיד לנו שיש מצוקה?

כי מבחינתנו, עולם כמנהגו זורם. אנחנו פותחים את הברז – ויש מים בשפע. אנחנו מסתכלים בחשבון המים החודשי ואולי היינו מעדיפים לשלם קצת פחות, אבל הוא לא ממש גורם לנו לרצות לחסוך כל טיפה.

להפך, המחיר הולך ויורד: ביולי 2013 עמד מחירו של קוב מים על 9.26 ש"ח (בתעריף הנמוך). ביולי 2017 הוא כבר ירד ל-6.5 ש"ח. במילים אחרות, כוס מים עולה לנו 0.13 אגורות, מקלחת עולה לנו 26 אגורות, ואמבטיה של 120 ליטר עולה לנו 78 אגורות. גם כאשר עוברים לתעריף הגבוה – זה שמעבר למכסה המוקצית לנו לפי מספר הנפשות – המחירים אינם נוראים במיוחד. 12.3 ש"ח לקוב (לעומת 14.91 ביולי 2013). ככה נראית בצורת?

אם אתם חקלאים, המחירים בכלל נמוכים. אתם תשלמו רק 1.98 ש"ח לקוב, גם כי אינכם צריכים לשלם על הביוב, אבל גם משום ששאר אזרחי ישראל מסבסדים את המים שלכם, וככה אתם לא צריכים לטרוח למצוא גידולים חסכניים יותר במים. בקרוב התעריפים יוזלו עוד יותר, עד כדי 1.81 או 1.54 ש"ח לקוב, בתלות באזור. הידד לבצורת!

וכך אנחנו מקבלים מסרים סותרים. בפרסומות נרגשות נאמר לנו שיש בצורת ושעלינו לחסוך במים. אך חשבון המים שלנו אומר אחרת לגמרי. הוא צועק לנו: תשתמשו, תבזבזו, אחריכם המבול.

מחיר גבוה = חיסכון

זה לא ייחודי לישראל. מצוקת מים וקמפיינים לחיסכון במים קיימים במקומות רבים בעולם; לא בשל ההתחממות הגלובלית, אלא משום שמחיר המים הפך לנושא פוליטי במקום שימלא את התפקיד שממלא המחיר בכל שוק אחר: איזון בין הביקוש להיצע, איתות לצרכנים להגביל את הצריכה במקרה של היצע נמוך (ומחיר גבוה) ואיתות ליזמים להגדיל את ההיצע במקרה שכזה (שהרי מחיר גבוה פירושו יותר הזדמנות לרווח).

אבל מחיר המים אינו נקבע בשוק החופשי, אלא בחקיקה. והוא נוטה להיות נמוך מדי, כי מחיר נמוך נשמע תמיד טוב, בלי להתחשב בכך שהוא מעודד בזבזנות במשאב שנמצא במחסור. וכך נוצרים מופעים מגוחכים כמו אצל עיריית לאס וגאס – עיר באמצע המדבר עם מים זולים באופן מלאכותי – המשלמת לתושבים כסף כדי שייפטרו מהמדשאות שלהם ויחסכו במים, במקום פשוט להעלות את מחיר המים לגובה הריאלי שלהם.

וכך גם בישראל. רשות המים מתגאה בקמפיין הקודם של "ישראל מתייבשת", בכיכובה של בר רפאלי, בטענה שהוא הצליח להשיג את המטרה של חיסכון במים. אבל ניתוח שנערך בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" העלה שהקמפיין לא השיג תוצאות של ממש עד שהוחל "היטל הבצורת" בשנת 2009:

במבט על הצריכה הביתית בתקופה שלפני ההיטל ניכר כי בין השנים 2007-2008 לא הביא מסע ההסברה לשינוי משמעותי בצריכה השנתית […] מנגד, במבט על הישגי 2009, ניכר כי בעקבות שילוב מסע ההסברה וההיטל – הצריכה הביתית מחברת מקורות ירדה ל-618 מלמ"ק לשנה והושג חיסכון כולל של כ-70 מלמ"ק. החיסכון הוא תוצאה של ירידה מובהקת של כ-9% בצריכה הביתית בשנת 2009 לעומת 2008 ושל 10.2% לעומת 2007. לסיכום, ניסיון היטל הבצורת ב-2009 הוכיח את יעילותו של תעריף גבוה על צריכה עודפת כגורם לחיסכון בצריכה, כפי שאכן נמצא במקומות שונים בעולם.

כלומר, כאשר מחיר המים הועלה, הושג חיסכון כמו בכל מוצר שהמחיר שלו עולה. המחברים עדיין מדברים על "שילוב מסע ההסברה וההיטל", אך אינם מביאים ראיה לכך שלמסע ההסברה הייתה השפעה כלשהי – הנחה שנראית מפוקפקת למדי, לאור העובדה שקמפיין דומה שנערך ללא היטל הבצורת לא ממש השפיע.

המים כמוצר

יש אנשים הנרתעים מהעלאת מחיר המים, כי בדמיונם זה ייצור מצב של עני מסכן שלא יהיו לו מים לשתות. מבט על המספרים שהובאו לעיל מראה שאין שום מקום לחשש שכזה: אם מחיר כוס מים יעלה לא 0.13 אגורות אלא 0.26 אגורות (עלייה של 100%!), זה לא ימנע מאף עני שום כוס מים.

זה כן ישפיע על אנשים אמידים יותר לחסוך במים להשקיית מדשאה, בריכה או מקלחת ארוכה. הפסקת סבסוד החקלאות אכן תשפיע על חקלאים, אך דווקא לטובה כאשר היא תעודד אותם לזנוח ענפים עתירי מים ולהתמקד בגידולים חסכוניים יותר. מחיר מים ריאלי יותר, יחד עם פתיחת השוק ליוזמה פרטית, גם יתמרץ יזמים ליצור מקורות מים חדשים – לייבא מים מחו"ל או להתפיל מי ים.

את הניסיון היומרני לחנך את האזרחים על ידי פרסומות כדאי לזנוח, ולהתמקד בצעד ההכרחי: ניהול שוק המים כמו כל מוצר אחר, עם תחרות חופשית ככל האפשר חופשית בין ספקים שונים (בדומה לנעשה בסקוטלנד), ובהפסקת חלוקת מים במחירים המעודדים בזבזנות. את המיליונים של קמפיין "ישראל מתייבשת" הבא, כדאי פשוט להחזיר לאזרחים. אולי הם יוכלו לקנות איתם עוד כמה כוסות מים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 תגובות למאמר

  1. רעיונות מבריקים יש לכם ב"מידה"; להעלות את מחיר המים. למה? ועוד איך יש לנו מים לבזבז, והמדינה כבר עושקת מאיתנו מספיק גם בלי להפוך את מחירי המים למס נוסף לטובת הבזבוז הממשלתי.

  2. לא ברור מדוע החליט הכותב שמחיר המים הריאלי הוא כפול מאשר היום. יש להבדיל בין כמיהה "אבטיחית" לפגוע באיכות החיים של התושבים (באמצעות כפייה של קיצוב מים או מחירים גבוהים מלאכותית) לבין שאיפה "קפיטליסטית" לתמחור ריאלי של מים. מחיר המים הריאלי הוא עלות התפלתם ושינועם. זה משהו בסביבות 5-8 ש"ח, לכן מחיר הנע בין 6.55 ל-12.34 ש"ח הוא לא נמוך. יש להעלות את מחיר המים לחקלאים, אבל לא לצרכנים הביתיים.

    1. א. אתה לא מכיר את מנגנון המחירים כנראה. מחירו של מוצר אינו מושפע רק מעלות הייצור, לגורמים נוספים יש חשיבות רבה.
      ב. ההצעה שלך לא להעלות את המים לגיטימית אך פופוליסטית. אתה מתעלם מהמטרה המקורית והיא חסכון במים. אם לא תעלה את המחיר לא תקבל את החיסכון הנחוץ במים במשקי הבית.

    2. פיני,

      אני מכיר מצוין את מנגנון המחירים. מחיר ריאלי של מים פירושו מחיר שאינו מסובסד. אני לא מציע להימנע מלהעלות את מחיר המים, אני מציע שמחיר המים ייקבע לפי עלות התפלתם, שינועם וכמובן אחזקת תשתיות המים והביוב. אם זה יוצא 5 ש"ח לקוב, אז המחיר צריך לעמוד על 5 ש"ח לקוב ואם זה יוצא 15 ש"ח לקוב, אז זה צריך להיות מחיר המים. כמובן שאין מקום לתעריף כפול: זה לא עניינה של המדינה כמה מים אני צורך (או כמה חשמל). אם פירוש הדבר הוא הוזלת המים, אז יש להוזיל את המים ואין לכך שום קשר לפופוליזם. פופוליזם זה לספק "הנחה" במחיר המים, כלומר לגבות מחיר שהוא הפסדי למדינה ולכסות את ההפסד מכספי המסים. דבר נוסף, לא נחוץ שום "חיסכון" במים והמטרה המקורית היא לא "חיסכון" אלא מקסימום איכות חיים. אם אנחנו צורכים יותר מים, אז על המדינה להתפיל יותר מים, לא לחנך אותנו "לחסוך". כמובן, מצופה מהמדינה גם לגבות מחיר מים ריאלי מהחקלאים ואם היא רוצה לסבסד אותם, אז לא דרך מחיר המים, שזו שיטת סבסוד גרועה במיוחד.

  3. מחיר המים גבוה ממחיר התפלתם.
    אין שום סיבה להעלות את מחיר המים.

    1. בר רפאלי גם השתתפה בעבר בקמפיין דומה

  4. כדאי לעשות כמה צעדים.צמצום כח האדם בתאגידים איחודם וביטולם היכן שצריך.השקעות בצנרת חדשה למים וביוב.תיקון כל הצנרת הדולפת.שידרוג טיהור מי הביוב למי שתיה.יעול ההשקיה בחקלאות ופיתוח גידולים ושיטות חסכוניות.התקנת חסכמים בכל המשק הפרטי והמסחרי.עידוד שימוש במי מזגנים.תפיסה מירבית של כל מי הגשמים ואגירתם במאגרים תחתיים.הוספת מתקני התפלה.תפיסת מי גשם בגגות.וחלחול בקרקע בגינות ובפארקים וכדומה.יש להוזיל את המים ולהרבות בצריכה המים הולכים למטשים ומשתמשים בהם.ויש לחבר את כל מי הביוב בארץ למטשים.וכן להשתמש במים מליחים שיותפלו מדובר במי מעיינות או תהום מלוחים.וכן לטהר בארות שזוהמו.ולהרבות מים בארץ להקים אגמים בכל מקום שיוזרמו אליהם מי גשם ושטפונות

  5. לדעתי אתה קרוב לנקודה, אבל פיספת אותה. צריך אכן להעלות את מחירי המים, אבל מעל מינימום מסויים. צריך לאפשר לכל אדם מינימום של צריכה במחירים זולים מאוד. מעל כמות המינימום הזו (שאפשר לחשב במחקרים) יש לקבוע תעריפים גבוהים, כאשר מעל לסף צריכה מסוים מחיר המים צריך להיות גבוה באפן משמעותי.
    אפשר גם להעניק סובסידיות לאוכלוסיות נחלשות (כמו ההנחה בארנונה) ביחס למינימום הנדרש. אבל באמת, אין סיבה שמחיר המים יהיה כל כך זול, שאף אחד לא יחשוב על זה כשהוא פותח את הברז, בשעה שישראל מצויה בבצורת חמורה. במקביל צריך גם ליצור קמפיין שיסביר לאזרחים על התעריפים השונים ועל האפשרויות לחסוך במים, כדי לא להגיע לתעריפים הגבוהים. ככה האוכלוסיות החלשות לא יפגעו, ואוכלוסיות מבוססות ואמידות לכל הפחות יאלצו לחשוב לפני שהם מבזבזים, ולחילופין, לממן את מתקן ההתפלה הבא באמצעות התעריפים היקרים.

    לגבי החקלאים, צריך קודם כל לברר מה שיעור המים שהם משתמשים בקולחין, שמים אלה ממילא לא ראויים לצריכה ביתית. בהתאם, אפשר לתמחר את המים לחקלאות באופן שונה. אבל גם כאן, צריך להפסיק את יצוא המים לאירופה ולעולם בגידולים עתירי מים, ולהתמקד בגידולים אחרים שלא צורכים כל כך הרבה מים.

  6. למה במידה רוצים להרוס את כל החקלאות? אין ביקוש גדול לא חקלאי למים לא שפירים (ביוב בטיהור נמוך או מים מליחים) ולכן מחירם נמוך. אם כבר צריך לעודד גידול של גידולים שיכולים לגדול במים לא שפירים ע"י תמחור ריאלי של סוגי המים השונים בהתאם להיצע באיזורים השונים ולעודד את תעשית המזון לצרוך את היבול של גידולים אלה. אם יהיה מחיר ריאלי לסוגי המים השונים תהיה העדפה בחקלאות לשימוש במים לא שפירים. המחסור במים שפירים לשתיה נוצר בגלל מקורות למרות ירידת מחיר ההתפלה.

  7. זו הצגה פשטנית של מורכבות נושא מחיר המים, כרגיל "מאשימים" את החקלאים בבעיה, למרות שישראל במגזר החקלאי מצטיינת בחיסכון ויעלות השימוש מול מרבית מדינות העולם, ובנוסף ממחזרת אחוז ניכר מהשפכים העירוניים להשקיה חקלאית, כלומר יש למחיר המים השפירים פנים רבות.
    אני מבין שעל מזבח ההפרטה אפשרי להעלות כל קרבן מצוי.

  8. שוק חופשי? גם ההיצע וגם הביקוש?
    כשעלתה במועצת רשות המים האפשרות/חשש שמישהו יעשה יבוא מים במחיר תחרותי, ושהחוק לא מגביל יבוא, הרגיע נציג האוצר, המנכל הנוכחי במשרד התשתיות, "נטיל עליהם אגרות שיהפכו את היבוא ללא כדאי".
    רשות המים (בכפוף לנערי האוצר) היא היצרן, המשווק, המפיץ, המקצה והמתמחר של המים בישראל. קבלי המשנה שלו- תאגידים, מפעליי התפלה, ומפעלי ההשבה נשלטים ע"י בוגרי האוצר.
    היצע המים צריך להיות חופשי. את המחיר יקבעו הלקוחות. שוק משוכלל כבר אמרנו?

  9. אתה לא מדגיש טוב 0.13 לכוס מים . זה נשמע 13 אגורות . לכן צריך לכתוב: המחיר 0.0019 שקל.

  10. החשש בסוף המאמר לפגיעה בעניים הוא אפילו קטן ומגוחך יותר ממה שנשמע מהמאמר.
    כותב המאמר טוען שמחיר המתאים ליחס בין ביקוש להיצע יכפיל את המחיר המים אבל שוכח שלפני שבוע פורסם מאמר אחר באתר זה (https://mida.org.il/2018/05/27/%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%91%D7%A9%D7%AA-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%90%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%9D/)
    שהראה שלמעשה יש היצע גבוה יותר(ולכן המחיר הריאלי אף נמוך יותר משנדמה), המדינה פשוט מבזבזת אותו.

  11. ואולי שגם הירדנים והמלך שלהם יתקלחו 2 דקות פחות (ואולי אפילו הרבה פחות)
    למה אני צריכה גם לתת להם מים בששון בחינם, וגם "להתקלח 2 דק' פחות"?

  12. עוד פעם השקר של סבסוד החקלאים?
    עלות הפקת מים מבאר בשדה של החקלאי היא 0.8-1.2 ש"ח לקוב בלבד, החקלאי לא זקוק לסינון מים, הכלרת מים, הפלרת מים, בדיקות מים, וצנרת ארוכה – רק תושבי העיר הם אלו שזקוקים לכך. המדינה שודדת מהחקלאים את המים שבבארות בשדה שלהם (כולל מאדמות פרטיות של החקלאים – לא אדמות מנהל), כך שאין שום סבסוד של החקלאי – אולי של חקלאים בנגב בלבד.

  13. אני ממש חסכנית באופן מוזר במים. כל טיפה מיתבזבזת מכאיבה לי עד דמעות על כן אני שמה פיילה מיתחת לטפטוף הזמני כי אני חוסכת כל טיפה. כמו כן מנהון להון אני בשום פנים ואופן לא שופכת חס וחלילה חס ושלום מים של אמבטייה אלא יעילה ביותר עד הטיפה האחרונה ומישתמשת בהם לאסלה לכביסה ולשיעורי יוגה אפשריים. אלה מים טובים ובמדינה כמו שלנו צריך כל אחד לבכות את מצבינו ולהישתדל לעשות ככל יכולתו שאף טיפה לא תרד לשאול. טיפות מים הם כמו קסם ניפלא מזכירות למשל את דמעות האדם את טיפות הגשם ודי לחכימה ברמיזה. נקווה שבבוא היום כשהאל יחצה את הר האבל הוא הזיתים ויוציא שפע מים שמוסתרים מיתחת לבלטות כי הרי זה כתוב בזכרייה ירווח לנו ולכל העולם ולא ניצטרך לייבא טיפות ממקום אחר.

  14. עלות ההתפלה של המים היא כ 2 ש"ח וזה לפני כניסתו של הגז מחופי ישראל. במילים אחרות כולל ביוב והחזקה אין סיבה שמחירו של המים יעלה על העלויות.
    מחיר המים שמעבר לעלויות לא פוגע רק באיכות החיים ( ובעידן ההתפלה אין סיבה) הוא פוגע גם במסחר ובתעשייה, אם תרצו במילים אחרות בכלכלה.
    לכן במקום לדבר על צמצום הצריכה יש לדבר על הגדלת התפוקה.
    נ.ב. הגדלת התפוקה יכולה בימים טובים לשמש להזרמת העודפים לאקוויפר ובכך לשקם אותו ואת הנחלים והמעיינות.

  15. מדוע ייבשו את מאגרי המים בישראל ומעדיפים להתפיל מים?