קרן שמעונוביץ', ששרתה ביחידת חילוץ והצלה, בראיון ל'מידה': "רוב הבנות לא נשארות לוחמות. אי אפשר להתכחש לביולוגיה בשם אג'נדה"
בכפר חוסאן, ליד גוש עציון, היתה לנו משימה לעצור זריקות אבנים. הערבים יודעים מתי מגיעים גדודים מעורבים עם בנות ומגבירים בהתאמה את פעילות הטרור. לא הצלחנו לעצור את זריקות האבנים, והיה צורך לתגבר את האזור עם פלוגה שלמה של גבעתי שהוסוותה בכפר"
כך מספרת קרן שמעונוביץ' על מקרה שהתרחש במהלך שירותה הצבאי, בו היא חשה על בשרה את המחיר המבצעי שמשלם לעתים צה"ל על שילוב יחידות מעורבות בלחימה ביהודה ושומרון.
שמעונוביץ', בת 21 מירושלים, השתחררה לפני כחצי שנה מצה"ל בתום שלוש שנים מפרכות ומאתגרות כלוחמת בחילוץ והצלה של פיקוד העורף, יחידה מעורבת בה משרתים ביחד בנים ובנות. בריאיון מיוחד ל'מידה' מספקת שמעונוביץ' עדות ממקור ראשון לחייה של לוחמת בצה"ל. היא מספרת על הגאווה והסיפוק בהגשמת חלומה אך גם על המשברים, כאבי הגב והברכיים, היחסים המורכבים בין בנים לבנות קרביים וכן, גם על מכונת יחסי הציבור שמפעיל צה"ל כדי למשוך בנות נוספות ללחימה, לעתים תוך הקרבת השיקולים המבצעיים.
"תמיד רציתי להיות לוחמת", היא אומרת. "לפני הגיוס חשבתי ללכת לקרקל או לגדוד מעורב אחר אבל אז פגשתי נציגים של חילוץ והצלה. אני אוהבת טיולים ושטח ומיד אמרתי לעצמי שזו היחידה שאני רוצה לשרת בה".
במהלך שירותה פעלו שמעונוביץ' וחבריה במגוון גזרות לחימה, חלקן רגועות יחסית כמו באזור הערבה או יריחו, אך גם באזורים נפיצים דוגמת שכם, חיזמה, או הכפר חוסאן בגוש עציון. "יצאנו לפעמים לפעילויות עם יחידות מיוחדות כמו דובדבן, ככוח חיפוי", היא משחזרת.
"קיבלנו שלוש פעמים תואר 'מצטייני איו"ש'. אם להגיד את האמת, לא יודעת כמה מזה היה שיקול מבצעי וכמה יחסי ציבור".
זכורים לך מקרים של הקרבת שיקול מבצעי לטובת יחסי ציבור?
"כן, למשל כשהכריחו את המג"ד שלנו לצרף בת לחפ"ק (חוליית הפיקוד הקדמית). לכולם היה ברור שהמג"ד לא עשה זאת מרצונו כי אם נודה על האמת אף בת לא היתה מספיק טובה כדי להשתלב בחפ"ק. התערבו למג"ד בשיקול המבצעי כי תדמיתית זה לא נראה טוב שבגדוד מעורב כל החפ"ק מורכב רק מבנים".
על פי שמעונוביץ', מפקד הגדוד לא ניסה להתעמת עם ההחלטה שהונחתה עליו מכיוון שהוא הבין שאין בכלל טעם להתנגד. "אנחנו מדברים על מג"ד שהגיע מאגוז, לא פראייר כמו שאומרים. אני מניחה שזה לא היה בדיוק החלום שלו להגיע לגדוד מעורב, אבל הוא ניסה לעשות את המקסימום כדי להעמיד סטנדרטים הכי גבוהים שאפשר. מבחינתו חפ"ק צריך לכלול את הלוחמים הטובים ביותר אבל היה לו ברור שהמח"ט לא החליט על דעת עצמו להורות לו לצרף בת לחפ"ק. זה הגיע מלמעלה".
אז הפיקוד הבכיר כפה על המג"ד לצאת לפעילות מבצעית עם חיילת שהוא לא מספיק סומך עליה?
"היא לא תמיד יצאה לפעילויות, בטח לא המסוכנות. העיקר שכלפי חוץ יגידו 'יש חיילת בחפ"ק'".
להבין את המגבלות
שמעונוביץ' התגייסה בסוף 2014 והיא מהווה חלק מגל של צעירות ישראליות הנוהרות בהמוניהן לתפקידי לחימה בצה"ל. אם בשנת 2005 שירתו רק 435 נשים כלוחמות, בשנת 2016 מדובר כבר על למעלה מ-2,000 בנות בשירות קרבי – זינוק של כ-400% בעשור. המוטיבציה נוסקת בהתאם וכ-40% מהצעירות לפני גיוס הביעו רצונן להיות לוחמות. מנגד הנכונות של בנים לשרת כלוחמים מצויה בשפל וירדה לאחרונה אל מתחת ל-67% – הנתון הנמוך ביותר מזה כעשור.
"צריך לומר את האמת, בסד"כ הנוכחי צה"ל חייב בנות לוחמות", אומרת שמעונוביץ'. "אין סיבה שבנות לא יוכלו לתפוס קווים רגועים כמו לאורך הבקעה, הערבה, ירדן וגבול מצרים. זה יהיה בזבוז לשים שם חבר'ה של גולני וגבעתי. הצבא מודע למצוקת הסד"כ ולכן דוחף בכל הכוח כדי לשלב עוד בנות בלחימה".
איך הצבא "דוחף בכל הכוח"?
"אני זוכרת למשל שהיינו בסיור בחיזמה ובאמצע הסיור הגיע אלינו צוות מדובר צה"ל. הם צילמו את הבנים והבנות בפוזות קרביות ושאלו אותנו כל מיני שאלות אבל בסוף רשמו בשמנו מה שהם רוצים. היה ברור שהם רוצים ליחצ"ן את היחידה כדי להראות שבנות ובנים עושים בדיוק אותו הדבר ואין הבדל ביניהם. זה לא ממש נכון".
איפה ההבדל בין גברים לנשים מתחדד?
"שילוב בנות בפעילות מבצעית במקומות אינטנסיביים כמו יהודה ושומרון, ובתפקידים שנדרש בהם כוח גברי משמעותי, זה מעשה מטופש שפוגע גם בבנות וגם בצבא שמשלם מחיר מבצעי וכלכלי".
בנות משרתות היום כטייסות, חובלות ולוחמות 669 ועוקץ
"בכל המקומות האלו יש סינון קפדני, סבבי מיונים וגיבושים קשים שעוברות הבנות לפני שבכלל מתחילות בהכשרה. אצלנו לא היו מבחני כניסה ולא גיבושים. אפס סינון. אם את בפרופיל המתאים את יכולה להיות לוחמת. מה שקורה זה שבנות לא מבינות לאן הן נכנסות ולפעמים כשהן מתעוררות זה מאוחר מדי".
חברות כנסות המתהדרות במשנה פמיניסטית כמו תמר זנדברג, מירב מיכאלי או סתיו שפיר לא יאהבו לשמוע את מה שיש לך לומר
"אי אפשר להתכחש לביולוגיה רק כי היא מפריעה לאג'נדה של מישהי זו או אחרת. זה מצוין שהצבא משלב נשים בלחימה ובכלל שנשים בעולם ובישראל בפרט רשמו קפיצת מדרגה אדירה במעמדן. מצד שני חלק מההתקדמות זה גם להבין את המגבלות שלנו כנשים. תמתחי את הגבולות שלך, תשאפי למצוינות, הכל טוב. אבל גם תביני שבתור אישה יש לך מגבלות פיסיות שלא תלויות בך".
מורידים את הרף
שמעונוביץ' לקחת נשימה ארוכה לפני ששוטחת בפנינו את מסלול ההכשרה שהיא ובנות אחרות ביחידה עברו כדי להיות לוחמות. לדבריה, הצבא כושל במשימתו להכין אותן לשירות מבצעי אמיתי בשטח: "בהכשרה נותנים לנו תנאי לוקסוס. בבוחן מסלול למשל שמים לבנות ספסל כדי לעבור את הקיר, אפילו לא מאתגרים אותנו שננסה לעבור בלי הספסל", מספרת בגילוי לב. "בבר-אור ובבוחן מסלול מוסיפים לבנות 4-5 דקות לעומת הבנים. זה המון, בערך שליש תוספת זמן. עברתי את הבוחן מסלול בהליכה, בלי שהייתי צריכה גם לטפס על חבל. במסעות אנחנו הולכות פחות מהבנים ועדיין רוב הבנות בכלל לא יצאו למסע כומתה (22 קילומטר + 4 קילומטרים אלונקה)".
למה לא יצאו?
"הן סבלו משברי מאמץ, כאבי גב וברכיים".
לפי שמעונוביץ', ההקלות המשמעותיות להן זכו הלוחמות פגעו בסופו של דבר בכשירות המבצעית של היחידה כולה: "כשאת מגיעה לפעילות מבצעית אין לך תוספת זמן ואין לך ספסלי עזר. הערבים בכפרים לא יחכו לנו. אם יש קיר – צריך לעבור אותו; אם יש עליה – צריך לטפס אותה מהר; אם עוברים בין בתים בכפר עוין – צריך לרוץ ביניהם מהר. את ב'ריל טיים' וצריך לעמוד בקצב של הבנים. אנחנו נמצאים באזור עוין ואי אפשר להשאיר בחורה מאחור. אז מה קורה בפועל? בחורה שלא עומדת בקצב ההליכה מעכבת את הכוח. ככה מורידים את הרף גם לבנים ופוגעים בכשירות המבצעית. זה מסוכן".
יגידו לך שגם בנים קופאים לעתים במהלך קרב, דוגמת חטיפת גלעד שליט
"הכל טוב ויפה ואפשר לספר סיפורים, אבל אין בכלל מה להשוות. המציאות היא שבודדות הבנות שיכולות לעמוד במאמץ הפיסי שכרוך בפעילות מבצעית של מעצרים וסריקות אמל"ח בכפרים עוינים. כן, יש בנים שוקיסטים ויש בנות שיורות הרבה יותר טוב מבנים במטווח אבל בשטח בחורות לא מסוגלות לרוץ 500 מטר ולירות מדויק. אולי אחת-שתיים כן אבל אלו היוצאות מן הכלל. בנים באופן כללי כן יכולים. לא צריך להסתיר את זה שאנחנו שונות".
שמעונוביץ' מגחכת כשהיא נשאלת על התכנית החדשה של צה"ל להקים צוותי שריון המורכבים מנשים בלבד. "זה הזוי. הייתי נהגת של זאב והחלפתי הרבה גלגלים של כלים כבדים כולל פעם כשנתקענו עם פנצ'ר באזור לא סימפטי ליד שכם. זה נשמע לי מוזר מאוד שמצפים מבחורות להיות טענות בטנק. גם הרבה בנים לא מסוגלים לזה. נדרש לזה כוח פיסי עצום. גם לטפס על טנק זו משימה לא פחות קלה מלטפס קיר, מה שהצבא מבין שבנות לא יכולות לעשות. תרדו מזה".
העיקר זה הסטטיסטיקה
שמעונוביץ' היתה היחידה בפלוגה שלה שהשלימה שלוש שנות שירות מלאות כלוחמת מן המניין. בפלוגה המקבילה סיימו שלוש בנות את שירותן כקרביות. בסך הכל מבין כ-20 בנות שהחלו עם שמעונוביץ' את הטירונות הקרבית, 80% לא תפקדו כלוחמות בפועל: "על הנייר הרבה בנות מסיימות שלוש שנים בהגדרה של 'לוחמות', אבל בפועל הן לא עסקו בלחימה", היא מגלה ומספרת שבמהלך שירותה סירבה לצאת לקורס מפקדות על מנת להישאר כלוחמת מבצעית.
לאן החברות שלך התפזרו לאורך השירות?
"חלק הולכות בשלב מוקדם לפקד על טירונים שזה מאוד חשוב ולא קל אבל זה לא כמו לעמוד 16 שעות במחסום עם וסט קרמי ואז לצאת לפעילות לילה. הן לא מבצעיות. יש גם חיילות בודדות מחו"ל שמשתחררות אחרי שנה וחצי. אחרות הולכות לחמ"ל, משמשות כחובשות בלבד או שומרות בש.ג. יש גם כאלו ששילמו 'קנס' והשתחררו אחרי שנתיים וארבעה חודשים במקום שנתיים כמו יתר הבנות הלא-קרביות".
במחזורי גיוס אחרים אחוזי הנשירה דומים?
"כן, פחות או יותר".
איך בכל זאת הצלחת להשלים את שלוש השנים כלוחמת?
"הרבה משככי כאבים. אני חייבת לומר בכנות שחלק לא קטן מהשירות שלי עשיתי כנהגת מבצעית, ובתקופה הזו העומס הפיסי היה קטן יותר מאשר בתקופה שהייתי לוחמת רגלית רגילה. בשלושת החודשים האחרונים לפני השחרור חזרתי לפעילות מבצעית רגלית. אם לא הייתי נהגת ספק גדול אם הייתי מסיימת שלוש שנים כלוחמת".
שמעונוביץ' מספרת גם על מקרים של בנות שביקשו לעזוב את היחידה, אך הצבא סירב לבקשתן. "היתה אחת למשל שלאורך חודשים ארוכים ממש התחננה שישחררו אותה. הבודדות שנשארות סובלות מכאבי גב וברכיים ברמה שהן פשוט לא מסוגלות לצאת לפעילויות. לצערי במקום להתמודד עם המציאות צה"ל משחק בנתונים ומייפה אותם כדי למכור לציבור שכל הסיפור של בנות לוחמות עובר חלק".
איך צה"ל "משחק בנתונים"?
"זה מתחיל כבר בטירונות. כל בסיס הכשרה רוצה להתהדר באחוזים גבוהים של חיילים שעולים לגדוד. אז מה שבתכלס עושים זה להעביר את כולם. היתה איתנו למשל מישהי שהיה ברור לכולם שהיא לא מתאימה. לא עברה בר-אור, לא עברה בוחן מסלול, לא מסוגלת לרוץ 100 מטר בלי להישבר. למרות הכל היא עלתה לגדוד. העיקר שהסטטיסטיקה תיראה יפה".
החיילת הזו תפקדה כלוחמת?
"היא היתה איתנו בקו ערבה אבל אחרי כמה חודשים כשהגענו ליו"ש היא נפלטה. הבעיה היא שלא הסגל הפיקודי החליט לפלוט אותה, אלא בנים וגם בנות ששירתו איתה היו צריכים לפנות למפקדים ולהגיד שהם לא סומכים עליה ביציאה לפעילות. זה מאוד פוגע אבל אין מה לעשות. כשאתה יוצא לפעילות בשכם כחיפוי של דובדבן אתה צריך לסמוך במאה אחוז על מי שאיתך. לא יכול להיות שבמקום להיות מרוכז במשימה כל הזמן תהיה מוטרד מזה שהזוג ברזל שלך לא תחפה עליך ולא תספיק לרוץ לאן שצריך".
"הבנות מתגייסות מורעלות"
שמעונוביץ' נהנית מהחודשים הראשונים באזרחות ומנצלת את תקופת השחרור לצורך רגיעה ומנוחה. "אני בהחלט צריכה לנוח", היא אומרת בחיוך, ומשחזרת את הכאבים הפיסיים במהלך השירות. "הייתי רוב השירות על איבופן (משכך כאבים). בחורות לא מותאמות לשאת וסט קרמי ששוקל 12 קילו. זה לא אני אומרת, זה הברכיים והגב".
יש גם המון בנים קרביים שסובלים מפציעות בגלל השירות הצבאי שלהם
"ברור, אבל אחוז הפורשים מלחימה ביחידות חי"ר רגילות לא מתקרב לאחוזי הפרישה של הבנות אצלנו. יש לזה סיבה טובה, מבנה הגוף שלנו שונה".
סיפרו לכן בתחילת השירות על הסיכונים הגופניים?
"לא ממש. התגייסנו שבועיים לפני הבנים, מעין קדם טירונות. הפגישו אותנו עם מ"פית שסיפרה על השירות. אף בת לא מתגייסת במחשבה שהיא שווה לבנים מבחינה פיסיולוגית, אבל לא חשבנו שהפער כזה גדול".
מה כן אמרו לכן בשבועיים האלו?
"הרגשנו קצת איך זה להיות קרביות: לקום מוקדם, לעמוד בזמנים נוקשים, קצת ירי ומסעון קטן של פחות מקילומטר. למפקדים אין סמכות לנפות חיילות בתקופה הזו, אז בחורה שרוצה לעזוב צריכה להצהיר על זה מיוזמתה".
הבנות מתגייסות עם מוטיבציה גבוהה?
"מאוד, מתגייסות מורעלות. רוצות להוכיח לבנים שהן שוות להם. אחרי זמן מאוד קצר המציאות עושה את שלה ובנות מתחילות לנשור".
הבנים מתוסכלים שהגיעו לגדוד מעורב?
"תלוי, יש כאלו שהם בפרופיל 72' וזו הדרך שלהם להרגיש חי"רניקים. יש בנים שהם בפרופיל 97' אבל עם בעיות ת"ש. לא בטוח שגדוד מעורב היה החלום שלהם. מצד שני הם משרתים שלוש שנים עם בנות. בוא נאמר שלא מעט בנים קרביים אחרים היו מתחלפים איתם".
זוגות בפלוגה
מלבד סוגיית הפציעות והמחיר המבצעי, שילוב נשים בלחימה מוליד שיח ערני גם סביב "השילוב הראוי" בין גברים ונשים המשמשים למעשה כאחים ואחיות לנשק. "הבנים ששירתו איתי הם כמו אחים שלי", מעידה שמעונוביץ'. "אם אנחנו למשל בשטח ואני צריכה להתפנות הם מחפים עלי".
לא היו זוגות בפלוגה?
"כמובן שהיו, גם לי היה בן זוג במהלך השירות. חוקית זה אסור אבל אנשים בוגרים מתעלים על עצמם. לא מחצינים את הזוגיות שלהם, לא מחזיקים ידיים. מקפידים על השילוב הראוי".
היו כאלו שלא הקפידו?
"כן, היה זוג שתפסו אותם ישנים באותה מיטה. הבחור נכנס לכלא והודח מתפקיד לוחמה. הבחורה עברה לרמלה לפקידות. לא משחקים עם זה. אם תופסים בן במגורי בנות זה חתיכת סיפור, אבל רק אם תופסים".
לדבריה, היא הייתה עדה במהלך שירותה ביחידה לפחות למקרה אחד של יחסים אינטימיים בין מפקד לפקודה. "היה מקרה כזה שגם ידעו עליו אבל לא היה אפשר להוכיח את זה. בסוף המפקד נכנס לכלא מסיבות אחרות אבל אני מניחה שהיחסים שלו עם הפקודה לא עזרו לו. זה כתם לקריירה הצבאית".
זה לא קצת מוזר שבפלוגת לוחמים שורר מתח מיני?
"אני לא רואה את זה ככה. הייתה אווירה מאוד טוב בפלוגה. בהתחלה בטירונות הבנים קצת יורדים על הבנות בקטע שהן לא טובות מספיק. חלק לוקחות את זה בהומור, חלק לוקחות ללב, אבל בסוף כולנו נהיינו חברים טובים".
"הייתי מתגייסת שוב לקרבי"
מה היה הרגע המשמעותי ביותר בשירות שלך?
"ההשתתפות בחילוץ בקריסת החניון ברמת החיל בספטמבר 2016. היתה שם קריסה של ארבעה מטר בטון ועוד שלושה מטרים של אדמה. חפרנו שלושה ימים עם אתי חפירה ולצערי מצאנו לא מעט גופות. היינו בקשר כמה ימים עם שני לכודים בכיס אוויר אבל גם הם נפטרו כי פשוט לא היה אפשר להוציא אותם. מאוד לא פשוט".
את עושה מילואים?
"כן, וזו דווקא נקודת אור כי במילואים אנחנו לא עושים קווים אלא רק אימונים שמתמקדים בייעוד שלנו, חילוץ והצלה. בקטע הזה באמת שאין הבדל בין בנים ובנות, יש בנות שהן מחלצות מעולות".
היית ממליצה לצעירה לפני גיוס להיות לוחמת?
"הייתי אומרת לה לבחור היטב לאן ללכת. הצבא צריך לוחמות ויש לבחורות איך לתרום, אבל שתשים לב לא לסכן את עצמה כדי לנסות להשיג יעד שהוא בלתי ניתן להשגה".
לסיכום מודה שמעונוביץ' כי לו היתה חוזרת שלוש שנים אחורה היא הייתה מתגייסת שוב לשירות קרבי. "בסופו של דבר נהניתי מהשירות שלי ואני בטוחה שהוא יתרום לי המון. מה שכן הייתי עושה בחירות אחרות בשירות עצמו, ובעיקר מקבלת את המגבלות הפיסיות המובנות שלי כאישה לפני שהייתי מגיעה למצב שהכאבים היו בלתי נסבלים. לא הייתי דוחפת את עצמי מעבר לגבול היכולת שלי".
למרות שהמראיין מנסה ממש בכוח להוציא את האג׳נדה שלו, הכתבה הזאת עדיין מראה את החשיבות של נשים לוחמות בצבא.
בקשר לניסיון לקשר בין התנהגות הערבים בגזרה לבין שירות משותף, הרשו לי לגחך, בתור מישהו שהגיע מגדוד מעורב בסדיר מתותחנים ועשה קו במילואים עם חילוץ והצלה, אני יכול להגיד בודאות שחוסר היכולת להשתלט על זורקי האבנים נבעה מהמשמעת המאוד נמוכה ויחס המפקדים והחיילים למשימה.
בעוד בתותחנים המשמעת גבוה והדגש על חיילות ברמה הכי גבוה נשמר בהדיקות, הייתי בשוק ממה שראיתי בחילוץ והצלה, כל היום מסתובבים בלי מדים, עולים על מדים רק כשעולים למשימות, אף פעם לא רואים את המפקדים, ואז אני מגיע למחסום ורואה חיילים מסתלבטים עם הערבים ולוקחים להם סיגריות, אז הם חושבים שהם לא רואים שבא גדוד שלא לוקח ברצינות את המשימה?
גם לנו היו קווים שהיו ״גדולים״ עלינו, זה לא קשור לבנות, זה קשור להכשרה הכללית והמשימות הרגילות, יש קווים שפשוט מתאימים ליחידות חי״ר. הלוחמת בכתבה אומרת את זה אבל המראיין מנסה להסיט את זה לכיוון של שירות בנות – זה חוסר הבנה מוחלטת של מה ההכשרה שלהם ומה המשימות.
והנקודה הכי חשובה שהוא לא נוגע בה – העובדה שיש חיילים שעושים משימות שלא מתאימות להם היא בגלל שאין מספיק מתגייסים שכן מסוגלים, עם כל החרדים לא היו משתמטים ואם לא היו מסלולים מקוצרים לבנים – אז אפשר היה לבחור את המתאימים ביותר לכל תפקיד. הצבא נאלץ לקחת גם את אלו שפחות מתאימים וזה לא קשור אם זה בנים או בנות.
היו לי חיילים שלא הסכמתי לצאת איתם למשימות כי הם פשוט לא היו מתאימים.
חיל מעורב של גברים ונשים זה בדיחה. אין פסיכולוג שלא יגיד שנשים משפיעות לרעה על גברים בשטח ומורידות ביצועים של גברים.
אין פיזיולוג שלא יטען שנשים לא מסוגלות לעשות עבודה של גבר ועובדה כבר 5 שנים שמורידים את סרגל המאמצים עוד ועוד ועדיין הן לא מצליחות להשתוות.
חילות המעורבים זה סך הכל סתימת פיות פמיניסטיים ולא יותר.
תגובה לרם
היה לי לפני כמה חודשים מילואים של שבועיים בצאלים, זה היה חיבור של 2 תרגילים ולכן חלק מהחיילים (לרוב סטודנטים ועצמאיים) עשו רק שבוע אחד.
אחד הצוותים (נגמ״ש הפיקוד) הורכב בשבוע הראשון מלוחמות ולוחמים ובשבוע השני מלוחמים – אי אפשר להשוות בכלל כמה טוב היה נגמ״ש הלוחמות, גם במוטיבציה, גם במקצועיות וגם בהישגים שנמדדו.
כדי לחסוך דיון סרק אני ארשום את התגובה שלך כבר עכשיו – אבל אשה לא יכולה לסחוב מסעות כמו גבר ולטפס על קירות.
נכון, ולכן אין היום לוחמות בגולני, רוב הביקורת הבערך מוצדקת (בערך כי הבקורת אולי נכונה, אבל לא רלוונטית למצב) לא מתייחסת למשימות שאליהן מוקצות הלוחמות – טיעון ה״אשה לא יכולה לעבור קיר כמו גבר״ הוא לא רלוונטי ללוחמת בתותחנים או בחילוץ והצלה, זה לא חלק מהמשימות שהן מקבלות.
לבוא ולהגיד ששמו חיילים בקו שגדול עליהם – אני האחרון שיגיד שזה לא נכון, היו לי קווים בסדיר שסיימנו אותם עם הלשון בחוץ, אבל זה לא קשור לנשים (שבגלל מחזור ביינשים לפני כמעט ולא היו בגדוד) זה פשוט קשור לזה שהמשימות היו מאתגרות מידיי ללוחמים שההכשרה החי״רית שלהם היא שונה, שהכשירות החי״רניקית היא שונה ואופי המשימות השגרתיות הוא שונה. לא אומר שלא עמדנו במשימות, אבל אחרים יכלו לעשות את זה טוב יותר.
אבל מה לעשות, עם כל כך הרבה משתמטים, טוב שיש את הלוחמות שכן רוצות לתת הכל למדינה.
בוא נשמע את ההתייחסות שלך לנתונים שהיא מביאה:
לוחמות מקבלות הקלות באימונים- שמים להם ספסל מתחת לקיר כמו ילדים בני 8? הן עושות מסעות קצרים יותר מלוחמים? ברור קל יותר?
שמעתי גם שלוחמות תותחנים אינן מרימות פגזים אלא רק הגברים.
יעלה על הדעת שלוחמים מאותה יחידה יבצעו אימונים שונים? שחלקם יקבלו פטור מגדרי מפעילות מבצעית כלשהי בעוד חבריהם יטחנו או וידפקו את הבריאות? כמה הזויים ומגוחכים אתם יכולים להיות? בוא גם נפחית את הקושי של מבחני הקורסים בחוג להנדסת חשמל, רק לנשים- כדי שנוכל לאמר שמספיק נשים הן מהנדסות. בוא נקבל נשים להיות נהגות אוטובוס אבל בלי לנהוג על אוטובוס אלא רק על מיניבוס כי זה קשה. בוא נגייס נשים לסיירת מטכ"ל אבל נפחית את האימונים ביחידה, רק לנשים כמובן, לרמה שילד בן 10 יכול לעבור כדי לאמר שיש נשים בסיירת מטכ"ל, וגם ניתן להם פטור ממבצעים באיראן כי זה הרבה הליכה אז שיעשו מבצעים רק עד סוריה ושלא תסחבנה מאג כי זה כבד אלא רק בקבוק של מי עדן. אתם בדיחה עצובה.
המראיין בקושי דיבר. הבחורה עצמה די ברורה במסקנות שלה.
תגובה ליובל
מקרה פרטי ונגמש הלוחמות המרגש שלך ממש לא מעידים על הכלל.
לא קשה גם לטעון שתנאי השטח היו שונים. שציפית לפחות באופן בלתי מודע ולכן התרשמת כי קיבלת יותר.
ואפילו שאתה עושה להן הנחות כי אתה גבר והצורך הטבעי שלך הוא לגונן עליהן.
מעניין אם חלק ״מהמוטיבציה״ שאתה מזכיר היא לא פשוט אווירה טובה יותר שנוצרת כשיש בנות וכן רצון להרשים של הבנים.
במקרה גם אני תותחן ואני יודע על מה אתה חושב שאתה מדבר. אל תחיה בסרט. אם הבנות בנגמש הפיקוד הבנים הם אלו שצריכים לזווד להן להרים להן ובעצם הן לא יכולות באמת לתפקד לבד. ראיתי את זה.
מוטיבציה יש. הישיגים בתחום הלא לוחמתי גם יש. אבל תפקוד אמיתי נמדד במלחמה בלחץ ותחת אש לא באימון מקושקש. והשוואה אמיתית היא נגמש שכולו בנות לעומת נגמש שכולו בנים. ומצב אמיתי לבדיקה הוא במלחמה.
הדיבורים שלך על משתמטים הם שטויות שלא מן העניין. יש גם משתמטים אבל אם כולם היו מתגייסים מחר הצבא היה קורס.
הצבא מגייס בנות כחלק מן האג’נדה הפוסט מודרנית ולא משום סיבה אחרת. הצבא מודה בזה בעצמו כשלוחצים אותו לקיר.
בפועל. זה פוגע בבנות, פוגע ביכולת הלחימה, ופוגע בביצועי הצבא כדי לרצות קבוצות מיעוט צווחניות ומשרדי יח״צ
אני שירתתי בגדוד מעורב של נ"מ והמון בנות פרשו באמצע ולא עשו דברים שבנים כן היו צריכים לעשות, היו כמה יצאות דופן שהיו חזקות פיזית ומלאות מוטיבציה ובהחלט תרמו אפילו יותר מהבנים אבל בכללי שילוב הבנות גרם בעיקר גרם להרבה עומס על הבנים.
אין לי בעיה שישלבו אותן אבל שיעשו סינון הרבה יותר איכותי
גיוס חובה של אשה לצבא זו הפגיעה הקשה ביותר בכבוד האדם וחרותו. די אם האשה תגיד שהיא מסרבת להתגייס כי היא אשה חובה על חברה שוחרת חרות וכבוד האדם לקבל את הסירוב הזה. היא לא צריכה לנמק. היא מסרבת להתגייס למקום שבו הסיכוי גבוה שתצא משם תוך פגיעה בנפשה וגופה. גיוס נשים יעשה אך ורק בדרך של התנדבות. גיוס חובה של נשים זו מורשת בולשביקית שם אין ערך הנקרא כבוד אדם, זכות קנין של האדם על רכושו ווודאי על גופו. גיוס חובה של נשים זהו חלק מתרבות בה אין לאשה זכויות כאשה. אפילו את הערבים החברה מבינה שאין לגייס, כי מה? אבל את האשה מכריחים להתגייס. הפגיעה של הגיוס באשה גדול פי כמה וכמה מאשר פגיעה בערבי. את הערבי החברה העקומה שלנו תכבד, את האשה לא.
בוא נבדוק את העיתונאים של אתר מידה ואת האג'נדה שלהם. צבועים נמאסתם.
לעצם העניין, יש לך משהו להגיד כבוד המלכה?
אגב, בצבא שרתת ???
גם לו יצוייר שיש הלם אג'נדה- מדובר סה"כ באיזון האג'נדה של רוב כלי התקשורת האחרים-
השוטפים כפי הנראה את מוחך יומם ולילה…
למה אתם מדכאים נשים ומורידים להן את המוטיבציה להיות סבליות ופועלות ניקיון של אוטו זבל? למה אתם לא מפרסמים כתבות שמעלות על נס את תרומתן העצומה של נשים בתחומי הקווארקים הסמויים, הטילים הבליסטיים והאנליזה הנומרית?
בתור קצין וצנחן לשעבר אני מוכרח לומר שכמעט כל מה שנאמר בכתבה נכון גם לגדודי הצנחנים (ומן הסתם לכל שאר הגדודים ה"לא מעורבים"). המון חיילים סיימו מסלול ועלו לגדוד אפילו שלא היו כשירים לכך כלל וכלל, כמעט מחצית מפלוגת המסלול לא ביצעה את המסעות במלואם בשל סיבות בריאותיות כאלו ואחרות, ולא מעט חיילים לא היו מסוגלים לעבור את הקיר בבוחן המסלול.
אני זוכר בבירור את סגן מפקד הפלוגה אומר, כשנשאל על כך, שבסופו של דבר צריך "דחלילים" שיעמדו במחסומים ולכן מעבירים את כולם.
כנראה שלא הרבה השתנה בעשור שעבר מאז.
ההשוואה בין חטיבות החי״ר ליחידות המעורבות דומה להשוואה בין יחידות העילית לחטיבות החי״ר.
פערי האיכות והביצוע בין חטיבות החי״ר ובין היחידות המעורבות דומים באותה מידה לפערי האיכות והביצוע בין יחידות העילית לבין חטיבות החי״ר.
ואכן, את כל הסממנים הבעייתיים שניתן למצוא אצל לוחמות (שחיקה, בעיות רפואיות, הורדת דרישות, הסמכה שאיננה קשורה ליכולות) אפשר למצוא גם בחטיבות החי״ר.
יש פה מאבקים נורא מוזרים בין פורום נשים מסוים לבין פורום הגמרא לבין ולבין. אישה היא לא זונה סליחה אבל היא לוחמת ניפלאה. אני רואה המון יוטיוב ויש שם מידע על עולם האליטות האמריקאי ופשעיו. במציאות הזו שנוצרה יש שם אישה שהופיעה שפשוט הידהימה אותי. קראים לה קיי גריג. יש ראיון איתה ביוטיוב בן שבע שעות. היא מדברת שם ואתה כולך הלום. המידע שזורם ממנה על בכירים ומפורסמים ששמותיהם מוכרים לכולם הוא פשוט מזעזע. והיא לא נירתעת מדברת ומדברת .היא ניפלאה פשוט ניפלאה. כוכבת במיליונים. כמה אומץ יש ליפעמים בנשים. כשאתה חי בהוויה הרגילה אתה מיתגבר ומיתבשל. עולם הגמרא משווק תעמולה ענקית נגד נשים חיילות ורוצה את הפרופורציה שלו. מהצד השני יש נשים פמניסטיות. ביניהם יש את הרגילים שמנסים לשרוד בהוויה הרגילה מגבשים את השקפת עולמם ומיתעצבים. אני דווקא לא נגד נשים לוחמות בעיני המישקולת היא אחרת בעיית אובדן המוסר. אנשים חוששים היום לשלוח את יקירהם לצבא ובצדק. לא רוצים להקריב את היקר מיכל. הכל כל הדרכים מובילות לתחושה שהמדינה הפכה אובדנית. אין חזון אין מוסר אין אידיאל. נורא עצוב.
כל הכבוד לבנות
בנושא הזה הן חלוצות לכל דבר. יש נשירה בכל קבוצה ולכן צריך לראות את כל זה בפרופוציה. העובדה החשובה שאותם בנות מוכנות להיות לוחמות ולא רק לעבוד במשרד. כמובן שצריך להתאים את הפעילות לכושר אבל הרוח חשובה יותר מהחומר. בקשר לכאבים אז זה קיים אצל כולם וזה עובר, אני אומר את זה מתוך נסיון. לאחר הרבה שנים הכל חוויות. חוץ מזה יהיה להן מה לספר לנכדים וזה טוב. זה יוסיף להן בחיים לאחר הצבא כי הן למדו שאם רוצים אפשר לבצע. אני מקווה שזה ימשיך. הרבה בנות לפני גיוס יתענינו ויעזרו. בקשר לקושי במשך הזמן זה ישתפר.
צניחת רחם זה לא עובר.
פריצת דיסק זה לא עובר
נזק למינסקוס בברכיים – זה לא עובר
חאלס לערבב אג'נדה עם חלומות
פוסט טראומה, אלימות, עצבנות, חודר יכולת להכיל ולתקשר , נדודי שינה, מחשבות דיכאוניות- זה כן עובר … לילדים
די בכך שגברים שלחמו סובלים את זה עכשיו גם נשים (שהם לרוב המטפלות העיקריות בילדים) יצטרכו לעבור את זה … איזה דור צעיר נקבל בסוף
היכולות זה בעיה של הצבא הוא צריך לחיות ולהתמודד עם זה. אולי כדאי לו אולי לא כדאי חלק זה שיקולים של האירגון שהחייל הפשוט לא תמיד רואה.
למשל אולי אם היו מביאים לתל אביב גברים פועלים שרגילים לחפור עם טוריות במקום הילדות קטנות עם קוקיות האלה אז כן היו מגיעים לאותם לכודים בבניין שהתמוטט בעודם בחיים.
*כדי שיוכל להתמודד עם אירועים גדולים כדאי לפיקוד העורף להקים או לתמוך במסגרות הנדסה אזרחיות מקומיות ולהכשיר אנשים מרקע אחר לחילוץ והצלה למשל בשירות לאומי בהתנדבות לערבים אחרי תיכון או בהמשך ללימודי התיכון שלהם או כחלק חובה מקורסים למנהלי עבודה.או כפעילות ברשויות המקומיות *
השאלה האמיתית היא מה קורה אחרי השחרור מהצבא, כולנו יודעים שהרפואה הצבאית הולכת מדחי אל דחי, מי ישלם אם במהלך 70 שנה שאותה אשה תחיה עם כאבי גב וברכיים ומחלות אחרות שנגרמו לה בגלל שירות ביחידה שלא מתאימה לה . גם הסבל וגם המחירים הרפואיים והפגיעה במשק
דווקא רציתי לשבח את הריאיון בניגוד למה שאמרו כאן. המראיין הקשה משני הכיוונים ודווקא לא ניסה לכוון לאג’נדה ספציפית. וזה ממש לא מובן מאליו בעיתונות הפח של ימינו באתרים אחרים שראיתי.
הבעיה איננה בשילוב נשים בתפקידי לחימה אלא בהגדרה מיהו לוחם/לוחמת.
עם על הכבוד לפיקוד העורף, חייליו וחיילותיו אינם לוחמים ולא הייתי שולח אותם (כמו גם יחידות עורפיות נוספות) להתמודד עם מיידי אבנים בשטחים.
מקצוע של לוחם/לוחמת מחייב התמקצעות.
יצא לי כחייל מילואים להיפגש כמה פעמים עם קרקל בקו ובאימון והתרשמתי לטובה מהלוחמים והלוחמות.
כיחידת בט״ש הם עושים עבודה טובה.
כידוע, אין כל כוונה להפוך יחידות מעורבות ליחידות מסתערות ולכן אין בעיה עם היותן יחידות בט״ש.
כל השאר קשור לאג׳נדה פוליטית.
אני, אגב, הייתי מבטל את שירות החובה לנשים ומאריך את תקופת השירות של חיילי ישיבות ההסדר.
כל מיקצוע צבאי (ואזרחי) דורש התמקצעות, וכל צבא בהיסטוריה קיים יחידות עילית, יחידות רגילות, ויחידות "סוג ב".
אולם, אם שילוב הנשים ביחידות קרביות (סוג ב) פוגע בגיוס הגברים (החרדים), ואם ביחידות המעורבות יש פי שמונה נכות צה"ל מנכי צה"ל – גיוס הנשים הופך לנטל במקום לנכס.
הצבא תמיד נשא על כתפיו אחוז מסויים של חיילים שהם נטל (כמו אוכלוסיית "נערי רפול" שהצריכו הרבה קצינות ת"ש ואיכלסו את בתי הסוהר הצבאיים), אולם תמיד הגביל כמות זו במיכסה מספרית.
את הנזקים הפיזיים הבלתי הפיכים לבריאות החיילות המתגייסות כבר לא ניתן יהיה להשיב ועל ההתפשרות המבצעית מי ימדוד ויחקור?ומה הסיבה האמתית?-הרחקת הדתיים והחרדים מהצבא "שמא חלילה ישתלטו עליו" ותרגיל האג'נדה הפימניסטית הצה"לי המתחסד הצליח
התגובה היחידה – הרלוונטית.
ולמגיבות הפמניסטיות… עייפנו מהשקר גניבת הדעת והמניפולציה.
נראה לי שנגעת במניע האמיתי לפרץ הפמינזם שפיקוד צה"ל..
אתה טוען שמפקדי הצבא נבהלים ממספר הכיפות הסרוגות בבה"ד 1, וכדי לעצור את השיטפון הם כופים על הצבא אג'נדות אנטי-מסורתיות (יחידות מעורבות, להט"ב וכו') – טענה מעניינת. אתה יכול לבסס אותה על עובדות?
אני אומר היום בכאב ובראיה ברורה.אג׳נדות השמאל זה מחלה נוראית שפוגעת בכל תחום. תמיד נזכר בלבנון כשמדברים על שילוב בנות כלוחמות. מטורף לחשוב שהן יעמדו בזה אפילו ײַומיים. שם הבסיס שחזרת איליו היה פעילות בפני עצמה
איזה קשקוש של כתבה. בצבא הסובייטי של מלחמת העולם השניה היו חיילות בכל החילות: טייסות, צוותי טנק ונשות חי"ר. והן הצליחו בכל משימה כפי שמראה המספר המטורף של נשים בעלות עיטורי גבורה (והמיקום המטורף של חלקן כמובילות – בהפלת מטוסים, ציד טנקים וצלפות).
אבל העיקר – אם אפשר – לקדם אג'נדה שוביניסטית. עצוב. בעיקר. פעם מידה התיימר להיות אתר שיש בו חשיבה ולא רק עמדה פוליטית אוטומטית. היום? ברור שמישהו משלם אז צריך לכתוב בהתאם….
הצבא הסובייטי במלחמת העולם השנייה איבד מיליוני חיילים, הנקווד ירה מאחור במי שלא הסתער, החיילות היוו מיעוט בתוך כלל החיילים שלא זכו לאימון רציני (חלקם אסירים שהובאו ישירות מהגולאגים) וסביר שסבלו מאותן בעיות כמו החיילות שלנו.
השאיפה לשיוויון בתחום הזה היא לא נכונה ולו רק בגלל שהבנות מתנדבות ואת הבנים אפשר להכריח.
לא מזמן נכנסו לכלא חיילים שסירבו להתפנות מהבקו"ם כדי להיות טנקיסטים ובסופו של דבר הפכו ל… טנקיסטים.
הם הופלו לרעה משום שהם בנים (את הבנות אי אפשר לחייב לשרת כלוחמות).
הדרישה של מירב מיכאלי לעשות את המיון לא לפי מגדר נהפכת למגוחכת אם לא מאפשרים לצבא לכפות עליהן את השירות שהוא מוצא לנכון להן.
אם כן יאפשרו לצה"ל לחייב נשים לשרת במקצועות לחימה, זה ייתן אולי הרגשה של שיוויון אמיתי לכל מיני מוזרים (כמו מירב מיכאלי שעדיין לא שמעתי אותה מתייחסת לנושא הזה ובינתיים מדברת על מתנדבות בלבד), אבל יגרום נזק אדיר ותביעה של אשה שהוכרחה לשרת כלוחמת על נכות או אבדן פריון תהיה כל כך צודקת שגם אם ישולמו לה פיצויים במליונים, עדיין נרגיש נורא עם העניין הזה והדוגמא של הצבא הסובייטי שלחם במלחמת העולם השנייה תחת שלטון טוטאליטארי גרוע יותר מזה שהיה לצבא הגרמני נגדו נלחם ושהתייחס בזלזול אדיר לחיי אדם, כולל חיי נשים, רק מדגישה כמה אנחנו, בישראל, צריכים להיות שונים.
מטרת פמיניזם לחסל את הגברים היהודיים ולהקים מדינת מחבלים ומסתננים וזו אחד מהדרכים /מאות גברים מנושלים מילדיהם מתאבדים בשנה +אלפי ילדים ונשים משכבות החלשות מדורדרים לזנות ופשע לפרנסת פמיניסטיות ששולטות [מניסיוני הטוב]
הטרור הפמיניסטי שולט במדינה וגם בצה"ל,ואין שם גבר שיעז לסכן את עתיד הקריירה שלו כדי להתנגד לשילוב הבנות.
אההה.. זה ברור לכל טיפש…
נשים עדינות מידי, מקומה של אשה הוא לא בטנק…
למשל איש הייטק לא יוכל לקבל תפקיד של רופא מנתח כי הוא לא מבין בזה כלום ואם יתנו לו לבצע ניתוח מסובך אז הוא עלול להרוג מישהו גם אם לא בכוונה…
בנות לא נועדו למלחמה, בלי כוונה לזלזל בנשים אבל הצבא ובמיוחד התפקיד הלוחם נועדו לגברים…