התגברו על זה! לא כולנו נבראנו שווים

עיתון חיל הנחתים (The Marine Corps Times) פרסם לאחרונה מספר מאמרים על פתיחת קורס קציני חי"ר של הנחתים לנשים, והאפשרות שנשים ישולבו בקהילת החי"ר של החיל. באמצע אפריל הורה מפקד ביה"ס לקצינים על ה"אינטגרציה" של הגל הראשון של צוערות בקורס קציני חי"ר בקיץ הקרוב בעקבות סיום ביה"ס הבסיסי של חיל הנחתים. 

ימים יגידו אם צעד זה אכן יסלול את הדרך לשילובן של צוערות בחי"ר. אך לפני שחיל הנחתים יתקדם ביישום תפיסה זאת, האם לא מן הראוי לשאול כעת את השאלות הקשות וללמוד מנסיונם של נחתים בעלי ניסיון קרבי (נשים וגברים כאחד) על התכלית, ההשפעה והתועלת של צעד שכזה?

כקצינת נחתים בעלת נסיון קרבי וכאשה, אני כאן כדי להגיד לכם שלא כולנו נולדנו שווים, ושהניסיון לשלב נשים בחי"ר לא ישפר את הכשירות המבצעית של חיל הנחתים ולא יחזק את בטחוננו הלאומי.

רקע מבצעי כקצינה

כקצינת הנדסה קרבית פלוגתית דרג 1302, בעלת 5 שנות שירות פעיל הכולל ניסיון מבצעי בשתי חזיתות, אחת בעיראק והשנייה באפגניסטן, הזדמן לי להשתתף בפעילות קרבית ואף להוביל מהלכים קרביים. בעיראק כמנהלת בתכנית 'לביאה' (Lioness) שירתתי בחיל-המשלוח השני של הנחתים כיועצת לנושא שילוב נשים, וסייעתי למח"טים ולמג"דים למצוא דרכים לשלב את חיילות הנחתים בפעילות קרבית. התרכזתי בעיקר בהרחבת משימות תוכנית 'לביאה' מעריכת חיפושים על נשים ועד מגעים עם מקומיים לצורכי איסוף מידע, והרחבת תחומי התעסוקה של נשים במגוון רחב של תפקידים מבצעיים החל מסיורי סיקור ועד פשיטות.

הועסקתי גם באפגניסטן והובלתי מחלקת הנדסה קרבית בתמיכה ישירה בצוות חטיבתי מס' 8 שפעל מעמק סנג'ין. המחלקה שלי פעלה במשך חודשים רצופים, בנתה בסיסי סיור בתמיכה בגדוד 3 ברג'ימנט ה-5 של הנחתים, בגדוד 1 ברג'ימנט ה-5, בגדוד הסיור ה-2; ובגדוד ה-3 של הרג'ימנט ה-4. ניסיון קרבי זה שרכשתי גרם לי להעלות סימני שאלה באשר לכיוון ולהיגיון הכולל העומדים מאחורי פתיחת תחום ה-03 [תפקידי שדה קרביים].

מי מקדם שוויון בשירות קרבי?

מי מניע את האג'נדה הזאת? אישית לא שמעתי שנשות הנחתים, חוגרות או קצינות, מתדפקות על דלתות הקונגרס בטענה שחוסר האפשרות שלהן לשרת בחי"ר הוא הפרה של זכותן לשוויון. למרבה הפליאה, אין זו אפילו אג'נדה של הקונגרס. הסוגיה מקודמת על-ידי מספר קבוצות, שאחת מהן היא ועדה קטנה של אזרחים שמונתה על-ידי שר ההגנה, הנקראת "ועדת  הייעוץ למשרד ההגנה על נשים בשירות" ((DACOWITS, שתפקידה לייעץ למשרד ההגנה האמריקני ולהמליץ על מדיניות בענייני רווחתן של נשים בכוחות המזויינים, משלב הגיוס ועד לנושאי תעסוקה.

חברי הוועדה נבחרו על סמך ניסיונם הצבאי בעבר או ניסיון שרכשו בנושאי נשים בכוח העבודה. אני בהחלט משבחת ומעריכה את תפקודה של DACOWITS, אבל היות והדבר נוגע לסוגיה של נשים בחי"ר, מפתיע ביותר לראות שאין בין חברי הוועדה אף אחד הנמצא כעת בשירות פעיל ואין ביניהם בעלי ניסיון קרבי או מבצעי רלבנטי ועדכני בנושאים שהם מנסים לשנות. אני מציינת זאת היות ובסופו של דבר יהיו אלה המשרתים בשירות פעיל שיושפעו בפועל מיוזמותיהן של ועדות אלה, ולא אלה הנמצאים בחוץ ומביטים פנימה.

נכון להיום, חיל הנחתים לא קיבל הוראה לעשות אינטגרציה, אך ייתכן שהחיל ממתין למהלך מחויב המציאות – כגון לחץ על החיל מצד משרד ההגנה לציית לאג'נדה של DACOWITS בהתאם למהלך של צבא היבשה, המיישם כבר אינטגרציה מלאה. לא משנה מה יחליט צבא היבשה לעשות, חיוני להדגיש שהשירות שלנו אינו בצבא היבשה; מהירות התפעול והקצב שלנו, יחד עם משימתנו הכוללת בתור הכוח האמפיבי לפריסה מיידית, שניהם שונים באופן מהותי מאלה של הזרוע של צבא היבשה. בשום אופן אין הכוונה של הבחנה זאת להביע חוסר כבוד כלפי צבא היבשה המדהים שלנו. ברצוני פשוט להגיד שחיל הנחתים וצבא ארה"ב שונים זה מזה; אפילו אם ינהיג הצבא בסופו של דבר אינטגרציה מלאה של נשים בכל תחומי התעסוקה הצבאית, לא בהכרח ראוי שחיל הנחתים ילך בעקבותיו.

היכולת של נשים לשרת בקרבי היא קצרת טווח

אני יודעת שקיימות נשים בשירות שהוכיחו את יכולתן הפיזית, המנטלית והמוסרית להוביל ולבצע סוגים מסוימים של פעילות קרבית; כתוצאה מכך, יתכן שחלק מחיילות הנחתים הללו חשות שהן בעלות כישורים המאפשרים להן לקבל על עצמן את תפקידי 0302 [קצין חי"ר]. בסופו של דבר, דאגתי העיקרית אינה נוגעת לשאלה אם נשים מסוגלות לבצע פעילות קרבית, היות וכבר הוכחנו שאנו מסוגלות לעמוד בהצלחה בכמה וכמה מצבי קרב קשים ביותר; דאגתי העיקרית נוגעת לשאלת הטווח הארוך. האם נשים מסוגלות לעמוד לאורך זמן בקושי הפיזי והפיזיולוגי הכרוך בפעילות קרבית ממושכת, והאם אנו מעוניינות להשלים עם השחיקה והבעיות הרפואיות שינבעו מאינטגרציה כזו?

כסגן צעירה, התאמתי לתבנית של אשה בעלת סיכוי להשלים בהצלחה את קורס קציני החי"ר ואני בטוחה שהייתה תקופה בחיי שהייתי מתנדבת לשרת בחי"ר. הייתי שחקנית הוקי קרח מצטיינת במכללת בודוין שבמיין במסלול ממשל ומשפטים. כשסיימתי את לימודי ב-2007 בגובה כ-1.60 יכולתי להרים 91 ק"ג במצב כריעה ו-66 ק"ג במצב שכיבה. השלמתי את ביה"ס למועמדים לקצונה במקום ה-4 מתוך 52 מועמדים, וסיימתי במקום 48 מתוך 261 את ביה"ס הבסיסי, ובמקום שני את ביה"ס להתמחות תעסוקתית צבאית. בנוסף, שוב ושוב קיבלתי ציונים מעל לממוצע בכל מבחני הכושר הייעודיים לנשים (לדוגמה, ציון 292 מתוך 300 במבחן הכושר הפיזי של הנחתים).

כיום, כעבור חמש שנים, אינני אותה אשה מבחינה פיזית. השקפותיי באשר לאפשרות שנשים יצליחו לקיים קריירות ארוכות טווח בחי"ר השתנו מן הקצה לקצה. אני יכולה להגיד מניסיון מכלי ראשון בעיראק ובאפגניסטן, ולא רק מתוך רגש, שאפילו לא התחלנו לנתח ולהבין את הסוגיות הרפואיות המגדריות ואת המחיר הפיזי הכולל הנגבה מנשים העוסקות בפעילות קרבית לאורך זמן ממושך.

שחיקה חסרת-תקנה של הגוף

הייתי סג"מ בריאה ובעלת מוטיבציה כשהוצבתי בעיראק למשך 10 חודשים בזירות שונות של פעילות הנחתים שם, והשתתפתי במבצעים צבאיים רבים. בדיעבד, עקב השעות הרבות מדי בהן נשאתי את מלוא כובד הציוד האישי, אובחנתי כלוקה בתסמונת הרגל חסרת המנוחה. עמוד השדרה שלי לחץ על עצבים בגב התחתון וגרם לניורופתיה [נזק עצבי] שהחריפה את תסמיני תסמונת הרגל חסרת המנוח.

למרות שפגיעה זו בהחלט לא הייתה עניין קל, השירות בעיראק היה נעים לעומת החוויות שעברתי אחר כך בשירותי באפגניסטן. בתחילת שירותי במחוז הלמנד הייתי בכושר פיזי שאיפשר לי לתפקד בפעילות קרבית למשך שבועות רצופים, ולעתים נשארתי עם הציוד עליי למשך ימים רצופים כשאני מתפקדת בפעילות הנדסה לאורך כ-16 שעות ביממה בלב סנגין, אחת החזיתות הבלתי-יציבות והמאתגרות ביותר באפגניסטן. היו מקרים רבים שבהם נשלחתי לנקודת-ציון מסוימת כדי לבנות בסיס סיורים מא' עד ת', ושימשתי לא רק כמפקדת הכוח אלא גם כמפקדת הבסיס עד שיחידות החי"ר שהיו אמורות לאכלסו יגיעו כעבור 5 ימים. במרבית המצבים הללו היה סמל ששימש כעוזר שלי ושאר אנשי המחלקה היו מש"קים צעירים ובעלי מוטיבציה. הייתי קצין הנחתים הבכיר ביותר וקיבלתי החלטות בנושאי בנייה, יחד עם אחריות להגנת המחנה 24 שעות ביממה ואחריות ל-30 נחתים צעירים בכל שעה נתונה.

המאמץ הפיזי של עמידה בפעילות קרבית והמתח הנפשי עקב היותי אחראית לחייהם ורווחתם של קבוצת אנשים צעירים אלה, בזירה כל כך בלתי-יציבה, הוחרפו עקב חוסר-שינה, עד שבסופו של דבר גבו ממני מחיר פיזי שלא יכולתי לצפות מראש.

עד החודש החמישי לשירותי שם לקיתי בניוון שרירים בירכיים, שהתבטא בנפילות תכופות והתקפלות הרגל שלי בכל פעם שהיה שינוי קל ביותר בתוואי הקרקע. זריזותי בקרבות אש והתנייעותי בירידה ועלייה לכלי-רכב וטיפוס על גדרות הכבידו באופן חמור על מהירות התגובה שלי ועל כושרי הכללי. אמנם היה ניכר שלחץ והידרדרות מצב השרירים כבר השפיעו על כולם ללא קשר למגדר; אבל קצב ההידרדרות שלי היה בבירור מהיר יותר מזה של נחתים זכרים, והוחרף עוד יותר עקב מצבים רפואיים מגדריים.

בסוף השירות בן שבעת החודשים ובסיום בנייתם של 18 בסיסי סיור, ירדתי במשקל כמעט שמונה קילו ואובחנתי בתסמונת השחלות הפוליציסטיות (שבמקרה שלי הסתיימה בעקרות, שאינה נטייה גנטית במשפחתי), אשר נגרמה עקב השינויים הכימיים והפיזיים שעברתי בשירות.

למרות מצבי הפיזי המידרדר, הצלחתי מאוד במשימותי הקרביות לצד אחיי בחי"ר וזכיתי להוקרה וכבוד מצד כל היחידות שבהן תמכתי. אף על פי כן, אני יכולה לומר בביטחון מלא שלמרות הישגיי לא הייתי מסוגלת בשום אופן לעמוד בדרישות הפיזיות הקיימות מאנשי החי"ר שלצדם עבדתי, היות ועומס ציודם הקרבי ומחזור שירותם המבצעי הרצוף היו מאלצים אותי לפרוש מטעמים רפואיים זמן רב לפני מועד הפרישה המקובל.

אין די נתונים, אין די מחקר

אני מבינה שכל אחד מושפע בצורה אחרת; אבל אני משוכנעת שאם חיל הנחתים ינסה לשלב נשים באופן מלא בכל תפקידי החי"ר, נחווה כמוסד התגברות עצומה של מקרי נכות ומצבים רפואיים מסיימי קריירה בקרב נשים.

קיים מחסור חריף בנתונים היסטוריים על שחיקת נשים או על מצבים רפואיים של נשים שחוו פעילות קרבית ממושכת. למרות זאת, עלינו רק לעבור על הסטטיסטיקה החל מבתי-הספר הממיינים כדי להבין שיש הבדל משמעותי בעמידוּת הפיזית בין נחתים גברים ונשים.בקורס ההכנה לקצונה עמד שיעור השחיקה של צוערות ב-2011 על 40%, שהיה האחוז הנמוך ביותר בהיסטוריה, בעוד שצוערים נשחקים בשיעור קטן הרבה יותר של 16%.

מבין המועמדים שנשרו מהאימון עקב פציעות או בגלל כושר פיזי בלתי מספיק, נשים נשברו בשיעור גבוה בהרבה מגברים: 14% לעומת 4%. אותן מגמות נצפו בביה"ס הבסיסי ב-2011; שיעור השחיקה של נשים היה 13% לעומת 5% בקרב גברים, ו-5% מהנשים נמצאו בלתי כשירות פיזית לעומת 1% בקרב גברים. יתר-על-כן, בשני אתרי אימונים אלה יש תקני כושר-גופני קלים יותר לנשים, ואילו בקורס קציני חי"ר קיים תקן אחיד ללא אבחנת מגדר. שיעור השחיקה של גברים שעברו את קורס קציני החי"ר ב-2011 היה 17%. במידה ונחתות יעברו את קורס קציני החי"ר נוכל לצפות לשיעורי שחיקה גבוהים משמעותית ולנזקים ארוכי טווח לנשים.

אז מה הרווחנו?

נערכו לאחרונה קבוצות עבודה ודיונים פורמליים רבים, שדנו במהות השינויים שיש להכניס בתקופת ההכשרה הנוכחית בקורס קציני החי"ר כדי להתאים את התכנית לשני המגדרים, מבלי להוריד את רמת הכשירות הנדרשת מקציני חי"ר.המילה "הורדה" לא הופיעה בפירוש, אבל בואו נהיה כנים: "שינוי" בתקן, כדי שמועמדים בעלי כושר פיזי או מנטלי נמוך יותר (גברים או נשים) יהיו מסוגלים לעמוד במשימה, פירושו "הורדת התקן"!

בשורה התחתונה, האויב אינו מפלה, קצב הירי אינו מאט וציוד קרבי אינו נעשה קל יותר בהתאם למגדר או כשירות. אף יותר מכך, עול הפיקוד אינו מופחת עבור גבר או אשה; מפקד חייב לרכוש את האמון של הפקודים שלו או שלה בקרב. חוסר-יכולת פיזית לעמוד בביצועים לפי תקנים שנקבעו כבר בקורס קציני חי"ר ושעברו את מבחן הקרב, יביא למהירות תפעולית איטית יותר ולקצב התנהלות שתוצאתו תהיה חשיפה מוגברת לפגיעות מצד האויב וסיכון גבוה יותר להיפצע או למות בקרב. רק מסיבה זאת הייתי מבקשת מכולם לעשות צעד אחד אחורה ולשאול את עצמם האם אינטגרציה כזאת תהיה לתועלת הפרט בלבד או לטובת חיל הנחתים כולו, כי כל מנהיג חייב להתמקד בצרכים של המוסד ושל האומה כולה, ולא בצרכיו של פרט זה או אחר.      

משום כך אני תוהה, מהי התועלת שבשינוי פוטנציאלי זה? חיל הנחתים אינו חסר סג"מים צעירים בעלי רצון ויכולת שהיו שמחים לקבל על עצמם את התפקיד של קציני חי"ר. למעשה, יש לנו חיילים הנלחמים ביניהם להתמנות לתפקיד הנחשק. ב-2011, 30% מהסגנים שסיימו את ביה"ס הבסיסי בחרו בחי"ר בתור אחד משלושת ההעדפות שלהם בתחומי מומחיות התעסוקה הצבאית. מבין 30% אלה, רק 47% התקבלו.

מצד שני, אולי האינטגרציה הזאת היא מאמץ לנפץ את תקרת הזכוכית שמשקיפות מסוימות חושבות שקיימת עבור נשים כשמדובר בהעלאה בדרגה. פתיחת תחומי תעסוקה צבאית קרביים לנשים, ובייחוד חי"ר, טוענים משקיפים אלה, תאפשר להן להיחשף כפי שנדרש להובלת הנחתים בקרב, מה שבתורו, ניתן לטעון, יגביר את הסיכויים של נשים נחתות לשרת בתפקידי מנהיגות אסטרטגיים.

כפי שאמרתי לעיל, יש לי אמון מלא שנשים נחתות יכולות לשרת בהצלחה בכל תחום התמחות צבאית, מלבד בתחום החי"ר. גם אם אשה מסוגלת לעמוד בטווח הקצר בדרישות הפיזיות, המנטליות ובדרישות המנהיגות המוסרית של קצין חי"ר, הסיכוי שהיא תוכל להמשיך לשרת בתפקיד לאורך קריירה של עשרים שנה הוא מזערי אם בכלל קיים. מירב הסיכויים שמצבה הפיזי ימנע ממנה לשרת בכלל עוד לפני מועד פרישתה. שוב, השאלה הופכת להיות שאלה של עמידות.

[כאן הושמטה הצעה אופרטיבית של סרן פטרוניו לשילוב נשים]

לא להימנע מלהפלות על-סמך ביצועים

לבסוף, על מה מבוססים תקני חיל הנחתים, בייחוד תקני הכושר הגופני: ביצועים או שוויון? אנו מתנהלים לפי גורמים מבחינים רבים, כגון תקני גובה ומשקל שונים. כפי שכבר הדגישו מספר רב של מאמרים בעיתון הרשמי של החיל (Marine Corps Gazette), נחתים המסוגלים לעמוד במבחני כושר סוג א' ושיש להם מיומנות מעולה בתחום עיסוקם הצבאי נאלצים לעזוב את השירות אם אינם עומדים בתקני הגובה והמשקל. בנוסף, נחתים גבוהים מוגבלים בהטסת פלטפורמות מסוימות, ועל נחתים עוורי-צבעים מוטלות מגבלות דומות. אנו מכירים בהבדלים ביכולות מנטליות של נחתים כאשר אנו מעבירים אותם סדרת מבחני התאמה מנטלית ייעודית (Armed Services Vocational Aptitude Battery) ומשתמשים בתוצאות לפסילה או פתיחה של תחומים ספציפיים עבורם. תקנים אלה תוכננו כדי להבטיח בטיחות ואיכות ולאפשר לחייל להיות משובץ בתפקיד שבו אפשר להמשיך לאורך זמן ולהצליח.

מה שמוביל אותי שוב, כקצינת חיל נחתים בעלת ניסיון קרבי, לשאול: מה אנו מעוניינים להשיג בניסיון לשלב נשים באופן מלא בחי"ר? מבחינת אלה המכתיבים מדיניות, שינוי המגבלות הנוכחיות הקשורות לנשים בחי"ר אולי נראה כמו שינוי לא-משמעותי בדרכי הביצוע של חיל הנחתים. אני חולקת על כך בחריפות; שינוי פוטנציאלי זה יזעזע את יסודות החיל שלנו לרעה ויחליש את הכוח שהיה מאז 1775 הכוח הלוחם הקטלני ביותר בעולם כולו.

בסופו של דבר, אני מברכת על מאמציהם ומודה ל-DACOWITS ולכל פרט או ארגון אחר המבקש להגדיל את ההזדמנויות הפתוחות לנשים בנחתים. יחד עם זאת, למען בריאותן ארוכת-הטווח של נשות הנחתים, חיל הנחתים והביטחון-הלאומי של ארה"ב, הניחו לקהילת החי"ר של הנחתים כשאתם קוראים ליותר הזדמנויות לנשים. בואו נקבל בהבנה את ההבדלים שבינינו כדי לשכלל עוד יותר את הצלחת החיל, במקום לפרק את הזהות שלנו לצורך הגשמת אג'נדה פוליטית.

בכל מקרה, אנו נישאר "נאמנים תמיד" (Semper Fidelis) ונמשיך להתמקד במשימתנו לשמור ולהגן על ארה"ב של אמריקה.

 ש

זכויות היוצרים של המאמר המקורי שייכות ל-גאזט חיל-הנחתים (Marine Corps Gazette). 'מידה' מודה לכתב-העת על האישור לתרגמו.