מלחמה זה לגברים

מסתבר שנשים לא כל כך מתאימות לתפקידי לחימה: שברי מאמץ, דלקות ופגיעות ברחם הן רק חלק מנזקי המהפכה הפמיניסטית השקטה שעבר צה"ל. מי יעצור את הסחף?

לא מתאים לכולם. חיילת באימונים, אילוסטרציה. צילום: גילי יערי, פלאש 90

צבא נועד להילחם ולנצח. מטרת המקצוע הצבאי היא להניע אנשים אל מול פני הסכנה, להסתער וגם להרוג. הדבר נכון לצבאות של מדינות הנהנות מגבולות של שלום, ועל אחת כמה וכמה למדינות באזורי סכסוך. לכן, שינויים ותהליכים בצבא נבחנים בראש ובראשונה על פי יכולתם לשפר את כישרון הלחימה שלו ואת יכולותיו המבצעיות.

בשנים האחרונות עלתה דרישה לשלב בצבא נשים בתפקידי לחימה, במסגרת המאבק למען "שוויון מגדרי"; גם בישראל, בדומה למרבית המדינות הדמוקרטיות בעולם, מובילות את המאבק קבוצות אינטרסים קיצוניות, המפעילות מכבש לחצים לפתיחת כל היחידות הקרביות בצבא בפני נשים.

אך האם נשים לוחמות ישפרו את יכולתו המבצעית של צה"ל? ומה יהיו ההשלכות על הנשים הלוחמות עצמן?

קצת היסטוריה

השינוי במגמה בישראל החל בפסיקת בג"ץ בתיק אליס מילר בשנת 1995, שקבע כיבשם ערך השוויון ולמרות התנגדות הצבא, צה"ל מחויב לזמן את העתודאית מילר למבדקי התאמה לקורס טיס. השופטים סייגו את ההחלטה בכך שזימון העותרת יתבצע כניסוי, בהתאם לצורכי ההיערכות והכוננות.

אך למרות ההצהרות הללו, החלטת בג"ץ הובילה לפריצת הסכר. מאז נפתחו תפקידי לחימה רבים בפני נשים, מבלי שהתבצע ניסוי כנדרש: לא נקבעו מדדים או משתנים כלשהם לבדיקת ההצלחה, לא נקבעו מכסות, ולא הוצב לוח זמנים מסודר. כך נפתחו קורס חובלים, תפקידים במערך הנ"מ בחיל האוויר, בגדוד האב"כ, בחיל ההנדסה ובמשמר הגבול. בהמשך גם הוקם גדוד חי"ר קל בשם 'קרקל', שבו משרתות נשים לצד גברים ומבצעות משימות ביטחון שוטף בגבולות שלום.

כישלון מהדהד

חרף המאמצים הרבים שהושקעו בהקלת קליטתן של נשים בקורס טיס, שיעור ההצלחה של נשים בקורס נמוך מאוד ועומד על 5 אחוזים בלבד, בהשוואה ל־20 אחוזי הצלחה של גברים. בכלל, אחוז הנשים המתנדבות לשרת בתפקידי לחימה בשנים האחרונות לא עולה על 2 אחוזים מסך כל הכוחות הלוחמים, וגם זה רק בתפקידי לחימה שוליים וקלים באופן משמעותי ביחס לתפקידי הלחימה המסורתיים. עוד מסתבר – בדומה לקריאתה של סרן קטי פטרוניו שפורסמה בעבר ב'מידה' – שנשים הן הראשונות להיפגע משירותן הצבאי כלוחמות. כך למשל, מספרת איילת דרסלר לאבי כפירי ממעריב:

ישבתי במקלחת פשוט כי לא הייתי מסוגלת להתקלח בעמידה. לקח לי רבע שעה ללכת מרחק של 100 מטר. זה התחיל בשברי מאמץ קלים יחסית במהלך הטירונות. המוטיבציה הגבוהה ותחושת המחויבות גרמו לי להמשיך ולתת מעצמי ככל האפשר. למרות הכוונות הטובות, הבעיה החריפה. משברי מאמץ קלים יחסית ברגל אחת התפתחו שברי מאמץ בדרגה 4, שזו דרגה גבוהה מאוד, בכפות הרגליים, בירכיים ובברכיים. זה הגיע למצב שממש לא הייתי מסוגלת ללכת לשירותים. נתנו לי לנוח והסגל התחשב בי מאוד, אבל אחרי חודש וחצי בטירונות הגעתי לאורתופד והרגשתי שהרופאים חושבים שכולן סתם מתבכיינות. 

עברתי מיפוי עצמות וקיבלתי חודש וחצי 'גימלים'. אחר כך חזרתי ליחידה, עברתי פיזיותרפיה פעם בשבוע והמשכתי לשכב באוהל. הייתי בחמ"ל חלק מהזמן, ומדי פעם ניסו להכשיר אותי לפעילות. זה לא עבד … כיום אני כל הזמן סובלת מכאבים, וזה לא משנה אם אני הולכת, יושבת או שוכבת. יש לי כאבים בגב התחתון, בירכיים, בשוקיים ובכפות הרגליים. כואבים לי גם המרפקים, כפות הידיים, העורף והכתפיים. זה לא מרפה ממני.

זה לא בשבילן; לוחמות. צילום: יוני מרקוביץ', פלאש 90
זה לא בשבילן. צילום: יוני מרקוביץ', פלאש 90

דרסלר איננה לבד. חיילת שבחרה להישאר בעילום שם סיפרה כי "אני אומרת שכואב לי ומכריחים אותי להמשיך, ואני אומרת, אני לא רוצה להיות נכה, וכולם דוחפים אותי, ואני המשכתי ואני מצטערת על זה, ובדיעבד לא הייתי צריכה להמשיך".

עדויות אלו ורבות אחרות קיבלו אישוש מחקרי מעמיק. בשנים 2004–2009 נערך מחקר מעקב במכון לחקר רפואת הלוחם ביחידה לפיזיולוגיה צבאית, שבו נבחנו ההבדלים המגדריים במדדים פיזיולוגיים-בריאותיים, והשתנותם לאורך שישה עשר חודשי שירות צבאי. הבדלים אלו נבחנו בקרב לוחמים ולוחמות מגדוד 'קרקל', העוברים הכשרה ושירות צבאי ברמת רובאות 03. המדדים כללו שורה של היבטים גופניים, צריכה תזונתית וכן היבטים פסיכולוגיים.

במחקר נבדקו 311 לוחמי הגדוד, בהתפלגות של 226 לוחמות ו-85 לוחמים משלושה מחזורי גיוס שונים. משתני המחקר נמדדו ביום הגיוס, באמצע הטירונות, בסיום הטירונות ושנה לאחר סיומה. מול לוחמות הקרקל שהיוו את קבוצת הנבדקות במחקר, נקבעו שתי קבוצות ביקורת: האחת, הלוחמים בקרקל; והשנייה, חיילות המשרתות ביחידה כחובשות או כסייעות לרופאי שיניים. המחקר חשף כי גם כאשר מקלים בצורה משמעותית את הדרישות הפיזיות מן הלוחמות – בהתאם לסרגל מאמץ מיוחד שהוכן להן ב'קרקל' ונחשב קל יותר מן המקובל ביחידות קרביות "גבריות" – עדיין 12 אחוזים מן הלוחמות לוקות בשברי מאמץ, ביחס ל-0% מן הבנים. יתר על כן, לוחמים המתאמנים על פי סרגל המאמצים המקל שהותאם לבנות, משיגים כושר גופני נמוך מן המקובל והנדרש ביחידות קרביות בצה"ל.

סיכום המחקר, אם תהיתם, המליץ על הפחתה של כ-30 אחוזים בדרישות הפיזיות מהלוחמות (באימוני סיבולת לב-ריאה כמו ריצה), והגבלת נשיאת משאות כבדים עד ל-30 אחוזים ממשקל גופה של לוחמת, לעומת 40 אחוזים ממשקל גופו של לוחם.

הגוף הנשי פשוט לא מתאים למשימה

תוצאות המחקר פורסמו בסדרת דו"חות, שאין צורך ברקע מקצועי מיוחד כדי להבין את השלכותיהם. נמצא שנשים נמוכות יותר, שוקלות פחות, בעלות מסת שריר נמוכה יותר, ובעלות אחוז שומן גבוה יותר – בהשוואה לגברים. ההבדלים הללו מובילים להבדלים ביכולות הגופניות, ונמצא כי לגברים יש צריכת חמצן מירבית גבוהה יותר, וכן סיבולת אווירנית ויכולת אנאירובית גבוהות יותר. למעשה גברים הם בעלי מעטפת גופנית פיזית חזקה, איתנה ועמידה יותר בפני מטלות הקשורות להכשרה ולפעילות הצבאית הנדרשת.

הבדלים מהותיים קיימים גם במבנה השלד: עצמות השלד הארוכות בשוק ובירך (Cross-sectional) קצרות וצרות אצל נשים וקליפתן דקה יותר, והן עמידות פחות מאלו של הגברים. מאחר שפציעות הן דאגתו העיקרית של הצבא בשל השפעתן הישירה על המוכנות הקרבית של החיילים, הדבר אמור להסב דאגה רבה. בצבא האמריקני, פגיעות במערכת השלד הפכו להיות הגורם המשמעותי ביותר מבין הפציעות שנובעות מפעילות יתר, ושבר המאמץ זוהה כמצב הרפואי המוביל בהשפעתו השלילית על המוכנות הקרבית (בעיקר עקב משך ההחלמה הארוך).

הפיזיולוגיה הנשית – השלד, גובה קשת כף רגל, הסיבוב החיצוני של הירך והאגן הנשי, לצד עומס היתר של רקמת השומן על מערכת השלד והשרירים – פשוט איננה מתאימה למאמץ הפיזי הקרבי כמו הגברית. ראוי לציין כי שורת מחקרים בנושא לא מצאה שום השפעה משמעותית של שימוש בנעלי כדורסל, נעליים צבאיות מותאמות, מדרסים וכדומה על שיעורי הפגיעה.

במהלך ההכשרה הצבאית אמנם הצטמצמו במעט ההבדלים בין המינים במגוון היכולות הגופניות, אך באופן מוגבל ולא מספק מבחינת המוכנות הקרבית. זאת ועוד, במהלך הניסוי התברר כי בניגוד לגברים, אצל נשים נגרמים שברי מאמץ גם סתם מעמידה ממושכת ולא רק מריצה.

טבלת ההבדלים בין המינים לפי המחקר
טבלת ההבדלים בין המינים לפי המחקר

מיניות וקשרים רומנטיים פוגעים בלכידות

מלבד ההבדלים הפיזיולוגיים, "חשפו" המחקרים בצה"ל מה שהצבא האמריקני ובצבא הבריטי גילו כבר בתחילת שנות האלפיים, בזמן שהחל ניסיון השילוב של נשים בתפקידי לחימה בצה"ל. המחקרים העלו חמש בעיות עיקריות בשירות נשים לוחמות:

נזק גופני ללוחמות. בהשוואה ללוחמים, חוסר ההתאמה הפיזיולוגית למאמצים הנדרשים בתפקידי לחימה גורר אחוזי פציעות גבוהים מאוד בקרב לוחמות (הן בכמות והן בחוּמְרה), בכללן פריצות דיסק ודלקות כתפיים. חלק ניכר מהפגיעות אופייניות לנשים בלבד: שברי מאמץ באגן הירכיים, דלקות בצוואר הרחם וכן צניחות רחם.

פגיעה ברמת הכשירות המבצעית. הורדה משמעותית של רף הכשירות הגופנית ביחידות הקרביות שנפתחו בפני נשים, גררה פגיעה חמורה ברמת הכשירות המבצעית של היחידות הללו.

לכידות. בלא שיתכוונו לכך, נוכחותן של נשים משנה באופן אוטומטי את הכימיה החברתית אצל גברים, ופוגעת בלכידות המהווה את עמוד השדרה של יחידה צבאית לוחמת. מרגע שהחייל הראשון מתחיל להתנהג בצורה מגוננת, הגנתית, מינית או עוינת, הוא יוצר דינמיקה שגוררת עמה גם אחרים. כך נוצר אקלים הנוגד את מה שיחידות לוחמות צריכות יותר מכול: גיבוש. השינוי ההתנהגותי מוביל לתחרות שלא מן העניין, לפירוד ואף להתפוררות של היחידה. גם התנאים המשופרים שמוענקים ללוחמות עומדים בסתירה לערך השוויון, ומעוררים קנאה וכעס מצד הלוחמים.

הסחת דעת. המיניות אצל גברים ונשים כאחד, בוודאי בטווח הגילים 21-18, היא כוח מניע רב עוצמה. משיכה מינית, מצד שני המינים, קיימת ותמשיך להתקיים. בין אם היא ממומשת ובין אם לאו, הדבר יוצר הסחת דעת משמעותית ביחידה הקרבית. המיניות היא האיום המיידי, אך אהבה בתוך יחידה לוחמת עשויה להיות אפילו גרועה יותר. אהבה משנה נאמנויות, וקושרת זוג של יחידים זה לזה בצורה הדוקה יותר מכפי שהם קשורים לכל אחד אחר. אין מקום לזוגות ולהעדפות אישיות בולטות ביחידה קרבית לוחמת. הדבר מסיח את הדעת ומערער את יסודותיה של היחידה.

עלות מול תועלת. שילוב לוחמות במערך הלחימה משית על הצבא עלויות כספיות ניכרות, כתוצאה מהשינויים הדרושים כדי לספק לנשים מתקנים מתאימים, פרטיות ותנאים הולמים. מתברר שיש לקחת בחשבון עלות גבוהה נוספת: פיצוי הלוחמות שנפגעו.

פילוח התביעות שהוגשו בגין פעילות מבצעית
פילוח התביעות שהוגשו בגין פעילות מבצעית

הטבלה מנתחת את התביעות שהגישו למשרד הביטחון חיילים וחיילות בשירות חובה, לאורך השנים 2010–2013. הלוחמות מהוות כאמור רק כ-2 אחוזים מכלל הלוחמים, אך יחס התביעות שהגישו החיילות עומד בממוצע על כ־13 אחוזים מכלל התביעות. כלומר, חיילות תובעות בממוצע פי שישה ויותר לעומת חיילים. יש לזכור שהנתונים הללו מתקבלים בזמן שהנשים אינן משרתות ביחידות ליבה קרביות – חטיבות הרגלים, יחידות מיוחדות, חיל שריון והנדסה – שבהן רף המאמצים גבוה בהרבה. אילו שולבו חיילות במסלולי הליבה, היו הפגיעות ואיתן גם התביעות מזנקות במכפלות.

השאירו את המאבק הפמיניסטי מחוץ לצבא

שוויון בין המינים הוא דבר חשוב, ובתחומים לא ביטחוניים המאבק לשוויון מוצדק ביותר. אך צבא קרבי הוא היוצא מן הכלל. האחריות הכבדה מנשוא שמוטלת על הצבא לשלום האזרחים, מחייבת אותו לשים לנגד עיניו שיקול אחד בלבד: יעילות. כל מה שאינו עולה בקנה אחד עם היעילות הצבאית ועם כישרון הלחימה של החיילים, אינו ממין העניין. חשוב ככל שיהיה, אין לשוויון המגדרי דבר וחצי דבר עם יכולות הסתערות, לחימה, נשיאת משאות כבדים או הליכה לאורך עשרות קילומטרים. לכן הוא צריך להישאר בצד.

במצב האיומים הנתון ובעתיד הנראה לעין, אין לישראל את הפריבילגיה להשתעשע בבחינת גבולות הכשירות של צה"ל בשם השוויון.

אל"מ (מיל') רז שגיא הוא יו"ר הפורום לחוסן צה"ל ומחבר הספרים 'להיות מג"ד' ו'נלחמות בצה"ל', שיצא לאחרונה לאור

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

46 תגובות למאמר

  1. בתור אדם ששירת ביחידה קרבית מעורבת, אני יכול להעיד שאחוז הפציעות וחומרתן הוא אכן גבוה בהרבה אצל נשים קרביות.
    פגשתי בשירותי מספר נשים יוצאות דופן ומעוררות השראה, אך הן לא היו הרוב.
    תוכלו לטעון (ובצדק), שגם רוב הגברים המשרתים ביחידות כאלה אינם "מעוררי השראה" במיוחד.
    אך לנוכח אחוז הפציעות הגבוה בקרב נשים (הרבה יותר גבוה מאשר אצל גברים), ההקלות בבחני כושר (אשה נדרשת לעשות בוחן מסלול ב 8 דקות יותר מאשר גבר), ומספר קטן (אמנם זניח…) של קשרים רומנטיים בתוך פלוגות, אני מאמין שצריך להפסיק את שילוב הנשים בחלק גדול מהיחידות הקרביות, (ואמנם בגדוד האב"כ כבר הפסיקו שילוב זה).

    וזו עוד לפני שהתחלנו דיון על תגובת החברה הישראלית ביום שבו אישה תיפול בשבי אויב.

  2. כל הכתבות האלה באמת מכניסות אותי לדיכאון…עוד כתבה,עוד מחקר, עוד השוואה בין המינים, עוד "הם" ו"אנחנו" ומחיקת האינדיבידואל…העולם עסוק בלהוכיח כמה נשים גרועות. למה יש כזאת אובססיה לחלק לקבוצות מגדריות כל הזמן? תמשיכו לעשות ממוצע, תמשיכו לבטל את הגוונים. ממוצע הבנות 1.62 וזה מפריע לגדוד? אוקיי, אז תיקחו עם הגבלת גובה מסוימת (לדוגמה). זה בסדר לדרוש מבנה גוף מסוים וספציפי לכל מיני שיט. זה לא פגיעה שוויונית, באמת. לבטל את כל הבנות זאת פגיעה שוויונית. תציבו רף יותר גבוהה להתקבל, לא רואה בזה בעיה. אבל כל פעם להשוות, למגדר, להכליל, להוכיח לי כמה אני גרועה בכל דבר…מוציאים לי את החשק לחיות. קחו את הגוף שלי…תעשו איתו סקס, תמליטו איתו ילדים, תסתדרו איתו את הבית,מרגיש לי שאין טעם לתודעה שלי. באמת שאני מתוסכלת .

    1. אני לא חושב שהכתבה מתיימרת לצייר הכול באופן כל כך שחור או לבן.
      כפי שציינו פה חלק מהמגיבים, כנראה שאין סיבה גופנית המונעת מנשים להפוך לטייסות קרב (גם אם הנושא כן מוזכר בכתבה…).
      לא מדובר בהתקפה כוללת על המין הנשי – אלא בנושא מאוד ספציפי.
      כאשר כתבתי שפגשתי בצבא נשים מוכשרות ומעוררות השראה, זה לא היה מס שפתיים בלבד. נשים, שמלבד היותן דמויות חזקות, רציניות ומקצועיות, היו גם בעלות יכולות פיסיות לא מבוטלות. ובכל זאת, אחוז הפציעות אצלהן היה גבוה, ובסופו של יום הן היו בכושר של גבר ממוצע. אולי אחת מהן הייתה קרובה לכושר של גבר מצטיין.
      ואל על פי כן, הכוונה אינה "לתקוף" את המין הנשי.
      אני לא רואה מניעה לכך שאשה תתפקד בכל תפקיד אחר. אני לא מדבר על מזכירות!
      אני מדבר על קצינות מודיעין למשל.
      אני לא רואה סיבה למה שאשה לא תוכל להיות שרת ביטחון (ובאותה מידה לא ברור לי למה רק גנרלים מתמנים להיות שרי ביטחון).

      אחוז הנשים העוסקות ברפואה כבר גבוה ממספר הגברים במקצוע זה. מספר המהנדסות ומדעניות בכלל נמצא בעלייה מתמדת. וטוב שכך.
      אבל הנושא המאוד ספציפי הזה, של כשירות נשים לשדה קרב, הוא נושא שמתקיים מעבר לדרישה לשוויונוית, וצריך להתקיים עליו דיון מעמיק שלא נובע מאג'נדה חברתית נטו.
      אני מניח שאפשר למצוא הרבה מקצועות כמו מטיסות מזלטים וכו' בהן נשים יצטיינו.
      גדוד חי"ר? אני נגד.

    2. תכניסי טוב טוב לראש – גברים ונשים שונים. נשים יכולות ללדת. גברים לא. צפיפות העצמות של גברים גבוהה יותר משל נשים. ככה זה. את יכולה להיכנס לדיכאון, ואת יכולה להשפריץ שמחה. שום רגש שלך או שלי לא ישנה את האמת הקרה.

      אין שום סיבה שהעובדה שאת פחות טובה מאחרים בדברים מסויימים תכניס אותך לדיכאון. את הרבה יותר מתאי שרירים וצפיפות עצם. אז אל תלכי להיות לוחמת קרבית. יש עוד אפשרויות למימוש עצמי בעולם. ומי שנולד עם עיניים חלשות לא יכול להיות טייס. הוא יכנס מזה לדיכאון?

      תוציאי מהראש שלך את הפיקציה שכולנו שווים. שיקרו לך. כל אחד מאיתנו לא דומה לחברו. כולנו שונים.

    3. נו אז תפסיקי להשוות עצמך למה שאת פחות טובה או לא מתאימה ותתחילי להכיר ולהעריך את התכונות הטובות שיש לנשים ואין אותן לגברים. ההשוואה הזו אכן מעוותת כי זה מה שאילצו אותך להשוות כל הגישה הפמניסטית הזו שפועלת קודם כל כנגד נשים. תתחילי להכיר ולהבין ולהעריך מה שבאמת טוב אצלך ולא מה שנראה חברתית טוב יותר.

    4. נכון אבל האחוזים של הנשים שמתאימות הוא נמוך משל גברים ולכן לא כדאי להשקיע כספים ומשאבים וכח אדם בשביל כמה אחוזים של בנות שיכולות לשרת ולשאת בעול

    5. הגוף שלך נושא בתוכו המון כוחות ועוצמות שיסייעו בידך להצליח כמו כל אישה או גבר אבל בתחומים שתואמים את המציאות הבסיסית הנשית . בודאי שישנן נשים יוצאות מהכלל שיהיו לוחמות טובות מרוב הגברים אבל הן מיעוט קטן לרוב זה לא מתאים .לכן את לא צריכה חהרגיש שאת רק בשביל הדברים שציינת. יש לך המון תחומים ומרחב פעולה לה קדמות והצלחה אישית…. בהצלחה .

    6. את לא מתוסכלת את פשוט סתומה. מתי תביני שבעולם יש שני מינים. גברים ונשים. ולכל אחד היכולות והיתרונות שלו. אז למה לערבב ולהשחית את היןפי שבכל צד???

    7. כמה שטויות את מדברת..את חייב ללכת לתמיכה מה זה קשור

  3. לא לקחתם בחשבון שנערות ככלל לא עושות ספורט בצורה שהיא לא "כאסחית". מלבד לספורטאיות של ממש (5-6 אימונים אינטנסיביים מאוד בשבוע) אני אישית לא מכירה אף אחת שהתחילה להתאמן בשביל הספורט והבריאות. סיבות של דיאטה או צבא הרבה יותר מוכרות, ולהתחיל להתאמן באופן אינטנסיבי מאוד במשך חודשים (ולעיתים לא רחוקות כל כך) רק שבועות בודדים. גם גברים שרבצו בבית במשך זמן ארוך סובלים משברי מאמץ.
    לדעתי לנערות שלא זזו בשנים שלפני הצבא אין שום זכות להתלונן. הן דפקו לעצמן את בגוף. ומעציב אותי שלוקחים את אותן הבנות שמתגייסות לקרבי כדי להוכיח שנשים יכולות כדוגמא ליכולות המין הנשי. התאכזבתי והתרגזתי מאוד מהכתבה הזו.הסטטיסטיקה לא לוקחת בחשבון בשום צורה את ההיסטוריה של החיילים, וברור שהנשים כקבוצה מתחילות בנקודה חלשה יותר, אבל אני לא מדברת על קבוצה, אותי מעניינות כאלה שבאמת מגיע להן להיות במקום כזה ואני יודעת שיש כאלה. אם מתנהלים בצורה נכונה אין סיבה שזה יקרה.
    והפתרון? הגברת מודעות לבעיות הבריאותיות האלה וממה הן נגרמות (לאו דווקא בגלל שאת אישה! או מתגייסת לקרבי!)- אני יודעת שבבתי הספר שיעורי הספורט לבנות הם בדיחה אחת גדולה. בנוסף, אני חושבת שאם צה"ל היה מנסה לאתר את ה"מתאמנים הטריים" שלו, נשים או גברים, ומנסה שלא להציב אותם במקומות שיפגעו בבריאותם.
    אני עוד לא יודעת בוודאות לאן אתגייס, אבל אני שואפת לקרבי. אני יודעת שהרגלתי את עצמי לפעילות גופנית בצורה תקינה וסדירה לאורך שנים ולכן אני לא חוששת משברי מאמץ, צניחת רחם או מירידה בביצועים של החברים שלי. אם תרצו לסתור אותי אני אשמח לשמוע, אבל עד כה ממש לא השתכנעתי.

    1. דבר ראשון- רק שתדעי, אני לא מסכים עם הכתבה באופן מלא. בקורס טיס למשל אין שום משמעות לשברי המאמץ או פציעות שיכולות להתרחש בשלבים היותר פיזיים של הקורס וגם אחוזי הנשירה בכלל לא מעניינים את הבוחנים והמחליטים בקורס- אותן בנות שעוברות, תהיינה 5% או 2% הן נכנסות לתוך אותם מעטים שהיו הטובים ביותר והמתאימים ביותר- מבחינת קורס טיס, בו מעל 80% מהמתחילים אינם מסיימים את הקורס, כל הגדלה של היצע הנבחנים היא טובה ללא קשר להוצאה.
      דבר דומה נכון להרבה יחידות בהן המאמץ הפיזי הוא רק חלק מהענין. אבל עדיין- יחידות קרביות ברובן אינןן מתאימות והשילוב לא יכול לפגום בכושר המבצעי של היחידה.
      הכתבה אינה טובה כי להביא הרבה דוגמאות אישיות ומעט נתונים (פרט למחקר של קרקל, כל המחקרים האחרים שהוזכרו נותרו עלומים ויכולים באותה מידה להיות שמועה כללית…)
      אבל עדיין, מה שכתבת לא נכון- נכנסתי לצבא יחד עם הרבה שישבו על התחת הרבה זמן, גם בגלל פערים שונים בין סיום התיכון לתחילת הצבא (שנת שירות, גיוס מרץ וכד'). רוב הבנים פשוט לא סובלים משברי מאמץ בעוד הבנות כן- גם כאלו שהתנהלו מאוד נכון. פעילות גופנית "אזרחית", כולל כושר קרבי ושאר דברים "הכנתיים" לא דומים בשום צורה לשירות הצבאי- לא בעומס היומי והשבועי, לא במשקלים שסוחבים על הגב, לא בחוסר שעות השינה והעייפות של הגוף ולא בתזונה הפחות מזינה של חדרי אוכל (שדרך אגב- גם משפיעה יותר על נשים מאשר על גברים).

      מקוה בשבילך שתהיי מאותן שלא סובלות משברי מאמץ ושאר בעיות- אבל כפרט את לא מעידה על הכלל. שילוב נשים הוא חשוב מאוד. הצבא הוא עדיין וצריך להיות צבא העם ולאפשר כמה שיותר את השילוב הזה- אבל רק היכן שהוא ראוי ולא פוגע בכלל. רצון ושאיפות הפרט לא יכולות לבוא על חשבון הכלל. הצבא דווקא הבין מאוד יפה את עניין השוויון- יותר טוב מרוב המערכות והחברות האזרחיות, התהליך עדיין קיים ואני מאוד מקוה שכאן לא יפגע בכשירות של הצבא. בסוף המטרה היא שכל אדם ינוצל כמיטב יכולתו להעצמת הצבא- אם אישה (ספציפית) היא חכמה מאוד, אבל פיזית לא כשירה (במונחים אובייקטיביים, לא כאלו המותאמים להקלה כי היא אישה)- יש לה הרבה מקומות נהדרים לתרום בהם בצבא- בדיוק כמו שעושים עם גברים שאינם כשירים לשירות קרבי.

    2. כמות האימונים אינה משפיעה על צפיפות העצם. כך שנשים, גם כאלו שמתאמנות היטב, יסבלו יותר משברי מאמץ בכל מקרה.

      אני מאוד מקווה שלא תלכי לקרבי – בשבילך. אין לך שום יתרון יחסי שם, ולפי הסטטיסטיקה, את סתם תפגעי בעצמך.

      למה לא למצוא את מה שיש לך בו יתרון יחסי, ובו להתמקד? למה לבזבז את הזמן והאנרגיה במה שיש לך בו חולשה יחסית?

    3. העובדה שאת היית צריכה משטר אימונים קפדני של שנים רק בשביל להגיע למצב שבוא את לא מפחדת לעשות את מה שגבר ממוצע עושה בלי שום הכנה זה לא מספיק הוכחה?
      כשתמצאי אשה אם רמות טסטוסטרון כמו של גבר, בשמחה ניקח אותה לחיל.

  4. אם כבר פמיניזם, הכותב פמיניסט הרבה יותר מהטוענים נגדו. לנגד עיניו (מלבד חוסן צה"ל) עומדת בריאותן של הנשים השואפות לשרת כלוחמות אך דינן ברוב המקרים הוא להיפגע ולהיפצע ואף לסיים את השירות בטרם עת ועם נכות.
    המאמץ הפיזי אינו נועד להעניש או לסנן את הנשים מהיחידות הקרביות. מטרותיו של המאמץ הפיזי הנן ליצור מציאות הדומה ככל הניתן לשדה קרב על מנת שבבוא העת, בשעת קרב התחושה תהיה מוכרת ללוחם והוא ידע ויוכל לתפקד הכי טוב שאפשר פיזית ונפשית. הלחץ הפיזי נועד אם כך גם לבניית כושר קרבי והן ליצירת חוסן נפשי.
    יצירת לחץ פיזי על מנת ליצור לחץ נפשי מקובלת מאוד גם בספורט התחרותי על מנת לקבל ספורטאי "עמיד" ללחצים ובכושר גופני ונפשי גבוה.
    בכל מאות סוגי הספורט התחרותי אין ולו ענף אחד אשר מתחרים בו נשים וגברים (אפילו לא בשחמט או חץ וקשת).
    ענף הספורט התחרותי הבא להראות תפקוד באופן המקיף ביותר הנו קרב רב, גם כאן גברים מתחרים בקרב 10 ונשים בקרב 7 וזאת ללא כל סכנה מאויב כלשהו.
    נשים, קבלו זאת כמחמאה, לא נועדתן לקרב.

    1. אגב, בספורט, רכיבה על סוסים הרוכבים מתחרים עם הרוכבות זה לצד זו:) לפחות באולימפיאדה בכל שלושת המקצועות.

  5. זה מאמר מוטה, הכל שאלה של אג'נדה. אפשר להסתכל על תוצאות המחקר באופן הפוך אם רוצים. גם אישה נמוכה יותר (בממוצע) בעלת אחוז שומן גבוה יותר (בממוצע) עם סיבולת לב ריאה נמוכה יותר (בממוצע) יכולה להפעיל בשדה הקרב המודרני מערכת לחימה שיכולה במכה אחת להרוג כמה עשרות גברים גבוהים וחזקים ממנה.

    אם יחידות מעורבות מהוות בעיה אז אין בעיה – שיצרו פלוגות וגדודים של נשים בלבד ואין בעיה. אם ההישגים של נשים בממוצע נמוכים יותר, אז ניתן לקבל מס פלוגות וגדודים בדרג ב' שיכולים להחליף גדודים איכותיים יותר בגזרות פחות חמות ולשחרר יחידות איכותיות יותר לאיזורים שבהם הם דרושים יותר. גם בקרב גברים לא כולם חומר לסיירת ויש לוחמים ויחידות מדרג ב' וג'. ושימו לב שהמחקר לא מדבר על יכולת קליעה או הפעלת ציוד וכד' – בסופו של דבר סחיבת משקל היא חשובה אבל מקבץ במטרת ראש היא המטרה הסופית. הנשים שעברו את קורס הטייס בהצלחה הן טייסות טובות יותר מהגברים שלא התקבלו. אם הן לא היו בקורס הטייס הצבא היה מתפשר על אותם גברים שכמעט עברו על מנת למלא את המכסה.

    לי אישית לא אכפת משיויון סטטיסטי, אז שלא כל הנשים תשרתנה ביחידות קרביות. אבל לוותר על מאגר אפשרי של צעירות ישראליות שיכולות ורוצות לתרום תרומה בשורה התחתונה *חיובית* ליכולת המבצעית של הצבא בגלל אג'נדה כלשהי מטופש באותה המידה כמו לפגוע ביכולת המבצעית של הצבא בגלל האג'נדה ההפוכה.

    1. יש פה כמה נקודות וטעות אחת ברורה.
      נקודה ראשונה – מערכות מופעלות מרחוק. לא רלוונטי ליחידות *לוחמות*.
      שנית, יכולת הקליעה במטרת ראש מושפעת באופן ישיר מהכושר הגופני, כמו שיודע כל מי שניסה פעם ירי אחרי מאמץ, במיוחד עם אפוד ושכפ"ץ.
      שלישית, הסיבה שצה"ל מעולם לא ניסה ליצור גדודי נשים היא כפולה:
      1. אין לו מספיק מתנדבות, ו-
      2. בתכל'ס, צה"ל רוצה שיהיו שם גם גברים שיכולים לסחוב את המטען הכבד.
      רביעית, הטיעון על 'עמידות יותר לכאב' לא נכון, ודן אריאלי כותב על בדיקת הנושא; ובוודאי שהטיעון של 'לא עוצרות בנקודה' לא נכון. סרגלי המאמץ *כבר מזמן* שונמכו כדי להתאים לנשים; הדרישות למעבר בוחן כש"ג לנשים *הרבה יותר נמוכות*, והסיפור עם הספסל ליד הקיר בקורס קצינים נודע בצדק לשמצה; *ועדיין* יש סדר גודל גבוה יותר של נזקים.

    2. לא ברורה לי התשוקה הזו לאנוס את המציאות. יש מציאות שכולם מסכימים עליה, והיא שהגוף הנשי מותאם פחות מאשר הגברי לנשיאת משא ולמאמץ גופני. למה לעזאזל שהצבא יקבל לוחמים פחות טובים – וזה מה שיקרה אם מנמיכים את הקריטריונים – רק בשביל שיהיו נשים לוחמות?

      ומי שחושב שכך הוא שובר סטיגמות חברתיות, טועה ובגדול. אפליה בוטה שכזו תגרום לכך שכל לוחמת תוכתם בסטיגמה כ"חיילת סוג ב'", פשוט משום שהיא מעולם לא הוכיחה שהיא עמדה בקריטריונים שכל לוחם עמד בהם.

      מי שרוצה לשבור סטיגמות צריך לעשות בדיוק ההפך. אפס אפליה מתקנת לנשים לוחמות. אותם קריטריונים בדיוק.

  6. אני לא מסכים עם הכתבה. נכון שיש כאלו שלא מתאימות ולכן לא צריכות להיות קרביות (וכאן צה"ל צריך לבוא לשים מבחנים יותר טובים כדי לנפות את הלא מתאימות), אבל זה לא הוגן להכליל – יש מספיק כאלו שכן יכולות (ורוצות) וצריך לתת להן הזדמנות (אולי לא ביחידות מעורבות, אבל אפשר לפחות לעשות יחידה נשית אחת….).
    בנוסף, יש מספיק תפקידי לחימה/תומכי לחימה שנשים מסוגלות לעשות בצורה יוצאת מן הכלל (טייסות לדוגמא [לא בהכרח טייסות קרב]), לא כל התפקידים הקרביים חייבים להיות פתוחים לנשים (נראה לי לשרת בטנק לא בדיוק מתאים לנשים פיזית + יסבך מאוד את הדינמיקה בטנק) אבל מה שאפשר כן צריך להיות פתוח!

    1. הבעיה היא שהמצב כיום הוא שהצבא שינמך את הקריטריונים כדי שנשים יתקבלו. מהסיבה הפשוטה שאם תדרוש מנשים בדיוק מה שאתה דורש מגברים, התוצאה תהיה נשים עם עצמות שבורות.

  7. לא מצליחה להבין את הטענה שלך, טענת שרק 5% מהנשים מסיימות קורס טיס, אז מה? אז היית מבטל את ה5% מלכתחילה (עוד לפני שהתקבלו) רק כי הן נשים? ואם נעשה השוואה בין גברים מהפריפריה למרכז בהצלחה בקורס טיס? נמצא נתונים דומים, אז? בואו מלכתחילה נבטל גברים מהפריפריה, לא נמיין אותם בכלל. או לקיצוניות אחרת, אם גברים יותר טובים בוא ניקח כל גבר לתפקיד לחימה בלי קשר ליכולות שלו ואז מה? מלא גברים יפצעו סתם. ברור שיש יכולות פיזיות, אבל בואו נבחן לפי אידיבדואל ולא לפי אברי מין, אני אישית מכירה הרבה בנות קרביות שיותר בכושר מגברים שאני מכירה ששירתו בתותחנים/מודיעין שדה/נ"מ. אבל אני מסכימה שהמבחנים צריכים להיות זהים, זה שיוויון אמיתי.

    1. הטיעון שלו פשוט: לאשה שמתחילה קורס טיס יש הרבה פחות סיכוי להצליח מאשר לגבר. גם אחרי ההתאמות, אחוז הנשירה גבוה יותר. כלומר, כדי להכשיר טייסת אחת, צה"ל צריך להשקיע *הרבה יותר* בשלבים הראשונים מאשר טייס. מבחינה כלכלית (תקציב הביטחון וכל זה) הכשרת טייס היא דבר יקר מאוד. אם צה"ל היה יכול, הוא היה שמח לקבל רק את מי שיסיים בסוף, אבל עוד לא נמצאה שיטה לדעת מי זה – רק למי יש סיכויים *סטטיסטיים* יותר טובים. ו*סטטיסטית*, זה אומר שמשום מה (אין למעלה פירוט) נשים מצליחות הרבה פחות מגברים, וככל שאחוזי ההצלחה נמוכים יותר, העלות פר טייסת עולה.
      וכן, צה"ל פוסל לקורס טיס על ימין ועל שמאל לפי סיכויים סטטיסטיים – קב"א הוא הדוגמה הבולטת אבל לא היחידה.

  8. מתוך כל השיחות והפרסומים בנושא עדיין לא התרשמתי כי המחקר הזה טוען שנשים שוות פחות או מוצלחות פחות. הטענה היא פשוטה: מבנה גוף שונה פחות מתאים למשימות קרביות. מכאן יותר פציעות. מכאן הורדת הרף. ומכאן כשירות מבצעית נמוכה יותר. ועוד לא דיברנו על נגזרות כלכליות של העניין הזה.
    נכון. ישנן בנות אשר מסוגלות כמו בנים, ואולי אף טוב מחלק מהבנים. אולם, בשביל האחוז הכל כך קטן הזה…. אין סיבה לבנות מערך שלם אשר יתן תחושת אצילות דמוקרטית, תוך ספיגת כל כך הרבה נפגעות ופגיעה מהותית בכשיות המבצעית.
    מעבר לכך אם בשם השויון אנו מדברים…. האם זה הוגן לאפשר לבנות לבחור אם להתגייס ליחידה קרבית כאשר לרוב המכריע של המתגייסים לקרבי אין את זכות הבחירה??
    שוויון אלק…

    כל כך ילדותי בעיני לצעוק "שוביניסט, שובינסט" מבלי להתייחס לנתונים ולעובדות.

  9. אני לא מבין את המלחמה להיות כמו הבנים. הרי בחיינו האזרחיים אין צלנו מה שיש לשכן וזה לא רק הדשא. אנו לא יפים כמותו ולא חכמים כמותו. הבית שלנו לא כמו הבית שלו וגם הילדים שלנו לא בדיוק אותו דבר, אז מה? זה לא אומר שהשכו "יותר טוב" מאיתנו אלא שהוא טוב יותר וטוב פחות אבל לא בדיוק אותו הדבר.
    כך גם נשים טובות יותר או שיכולות להיות טובות יותר מגברים ויש שהן אינן יכולות להגיע ליכולת של גברים. זה לא פוסל אותם, פרט להתעקשות ולתקינות הפוליטית שטוענת שאסור להגיד צלהן שלעניינים מסוימים הן לא מתאימות.

    1. המלחמה היא לא "להיות כמו הבנים", אלא בהכללה. בזה ששמים נשים כמקשה אחת וגברים כמקשה אחת (יש מיעוט גברים שגם יש להם שברי מאמץ, אולי אם היו מעלים את הדרישות קבלה הם גם היו נמנעים, זה שהם מיעוט לא אומר שלא צריך להסיק מסקנות לגביהם ולגבי שיטת המבחנים כיום!)
      אין צורך להנמיך את הדרישות כדי שיתקבלו נשים, לעומת זאת, לא לתת להן את ההזדמנות להבחן, זו טעות.
      יעברו רק 5% או רק2%, זה לא משנה, מי שיש לה את המסוגלות צריכה לקבל הזדמנות!
      אין שום פואנטה למדידת ממוצע, או להכללה של מחקרים מהפרט אל הכלל!
      יש מבחן סינון, שלא יורידו את הרמה, אבל שיתנו להבחן באופן שווה.
      להגיד שכל הנשים לא מתאימות, יהייה שקר שהמחקר לא תומך בו הרי, אז אולי יש מיעוט עפ"י המחקר. איך זה רלוונטי בכלל?
      יש מיעוט – שאותו מיעוט יתקבל.
      מה הטעם כאן להכליל, כשיש מבחני סינון?
      אם מטרת הכתבה היא להעלות את רמת המבחנים, אז זה מבורך.
      אם מטרת הכתבה היא למנוע בפני נשים את היכולת להבחן, אז מדובר באינדוקציה שאינה במקומה! וזו כתבה עם שגיאה לוגית חמורה.

    2. נלחמת. מה שאת מתעלמת ממנו הוא הנתון שיש בעיות נוספות בשרות משותף. אם מדובר במספר חד ספרתי במחזור גיוס (הערכה היא מתוך הנחה שישוו את המבדקים ויסלקו את מי שתסבול משברי מאמץ) הרי שאכן מוצדקת פסילה קטגורית כי הבעיות. הן קטגוריות

  10. דווקא כשהפמיניסטיות (בעיקר המהותניות) טוענות שנשים לא מתאימות (ברובן) למלחמות ושזה עסק של גברים, אז האנטי פמיניסטים והמיזוגנים תוקפים אותן, בקטע של "איזו אפליה, למה רק גברים"

    פתאום כשבא לאנשים להכנס בפמיניזם, אז כל האמצעים כשרים ואז מותר לטעון שנשים לא מתאימות ללוחמה.

    אנטי פמיניסטים = כשלים לוגיים.

    ואגב, בעולם פמיניסטי מושלם – נשים עושות מה שמתאים להם, כך שמדובר בהרבה פחות נזקים פיזיים ונפשיים מאשר בעולם אנטי פמיניסטי והופך יוצרות.

    אין דבר כזה "נזקי הפמיניזם". יש נזקי האנטי פמיניזם/מיזוגניה.

  11. ואני תוהה אם אלו שתומכים ותומכות בחזקת הגיל הרך על רקע ביולוגי, יביעו התנגדות לשירות נשים בתפקידים לחימה שדורשים מאמץ פיזי, או שאז ההבדלים הביולוגיים אינם גורפים דיים ליצור חזקה כוללת, אלא שיש צורך לשקול כל מקרה בנפרד?

  12. בניגוד לחיל האוויר ולחיל הים, צה"ל לא מגייס נשים לחיילות הקרביים הירוקים מתוך לחצים מבחוץ או מתוך אידאולוגיה פמיניסטית, אלא בשל צרכים אמיתיים שנוצרו עקב שתי בעיות של כ"א בעשור האחרון: (1) מערך המילואים צומצם מאוד משיקולים תקציביים ובשל חוק המילואים; (2) ירידה משמעותית בהיקף המתגייסים בשבע השנים האחרונות בשל נסיבות דמוגרפיות. הנשים מגוייסות בעיקר כדי למלא חוסרים בביטחון שוטף בגבולות הלא מאוד אלימים (מצרים, ירדן) ובשיטור בשטחים (בעיקר מג"ב). כך שההשוואה הלגיטימית של ביצועי הנשים צריכה להיות לא מול חיילי חי"ר בגולני או בצנחנים , אלא מול מילואימניק בן 30 שמגוייס למשימת שיטור אזרחים, בטחון שוטף, שמירה על מתקנים וכדומה. למשימות האלה, אין עוררין שחלק לא קטן מהבנות מתאימות מבחינה גופנית ושיכולותיהן הגופנית וכושרן לא נמוכות מאלו של מילואימניקים מבוגרים.

  13. הקרקל זה המחקר היחיד בנושא? הצבא האמריקאי מגייס נשים כבר עשרות שנים ושולח אותם לקרבות בעיראק ואפגניסטן. אין להם מחקרים בנושא?
    לא שמעתי על בעיות כאלה שם. אולי לאמריקאיות יש מטבוליזם אחר? הן אוכלות אחרת? יש שם חיילות בכל התפקידים.
    כל המחקר הזה נשמע קטן, לא רציני, נקודתי ואולי הכתב בכלל לא הבין אותו.

  14. סתם מזכיר שבמלחמת השחרור ואפילו במרד גטו ורשה, להבדיל, היו נשים לוחמות בכל היחידות כולל מפקדות. והיו אפילו קשרים רומנטיים. אגב גם הומואים בצבא צריכים להתמודד עם מיניות. אז מתמודדים. זה החיים. בגלל זה לאסור באופן גורף שירות נשים כלוחמות? בטוח רובן יותר מתאימות ללוחמה מהאברך הממוצע שרק דואג לתשלומי המשפחה שלו ומתי ייצא חמשוש הביתה. נו באמת

  15. כל הטענות מסתכמות בכך שמסלול החי"ר כפי שהוא כיום אינו מתאים מבחינה פיזית לרוב הנשים. לא נתווכח עם הטענה, אבל מה לגבי טנקיסטיות, שזה הסיפור שהאלוף רון טל הקפיץ השבוע לכותרות? אין סיבה למנוע מנשים להיות טנקיסטיות. עובדה שמזה כשלושים שנה חיילות מדריכות את כל מקצועות השריון ובהצלחה רבה. אם הבעיה היא מתח מיני בתוך צוות הטנק, – האם צוות של טנקיסטיות יענה על הבעיה?
    ברור שגם הוויכוח הזה אינו ענייני וכולו אג'נדות ומטרות שנקבעו מראש ורק מסיטים את הדיון והטיעון בהתאם.

  16. כן צריך חיילים גיבורים ואמיצים … כמו גלעד שליט אולי ?
    לא כל החיילות מתאימות להיות לוחמות וגם לא כל החיילים בהחלט יכול להיות שאחוז הבנים המתאימים הוא הרבה יותר גבוה אבל עדיין יש מלא חיילות שיכולות להיות בכל יחידה כמעט למעט סיירות וחי"ר מסתער .
    האמת היא שהדוסים יודעים את זה היטב אבל מפחדים שהילדים שלהם יתחרמנו ואולי יפתחו להם העיניים ויבינו שחינכו אותם להאמין בחבר דמיוני שלא קיים

    1. חמודי,

      איך הצלחת להבריג לכאן את הדוסים…?

      אבל אם כבר.. הם יודעים עוד משהו שאמר היום אל"מ
      ברנסקי בראיון לגל"צ.

      "כשמגיעות לוחמות מגדוד קרקל להתאמן בבה"ד,נגמרים
      אמצעי המניעה בשק"ם".

      אם אלה הם פני הדברים, צריך שעם ישראל ידע לאן הוא
      שולח את בנותיו,ואיך הן חוזרות משם.

    2. מיקי, מסכים איתך…כשריונר לשעבר ראיתי לא מעט חיילים חסרי כישורים, חסרי מוטיבציה שהוצבו בטנקים בעל כורחם…אם במקום אלו, היו מציבים בנות בעלות מוטיבציה וכושר אין ספק שרמת החייל הייתה עולה !!! לגבי אתר מידה, הייתי מצפה קצת לאיזון בכתבות….מה הדוסים פוחדים, הרי בכל מיקרה הם שולחים את רוב בנותיהם לשירות לאומי בן שנה אחת וכך משקיטים את מצפונם !!!

    3. אתה יודע שמה אמר ברונבסקי הוא שמועה מדרגה 3, הוא שמע משהו ממישהו ששמע מישהו שום ביסוס רק השמצה לגבי חיילות קרביות. מקווה מאוד שאת התחקירים הביטחוניים בזמן שירותו הצבאי עשה בצורה יותר רצינית ואמינה.

  17. כתבה אמיצה ונכונה. אוי ו אבוי לישראל… לא שירתתי בצה"ל אבל חבריי ששירתו בישראל אמרו שהצבא נכנעה ללחץ הפמינאציסטי… חבל, איפה הצבא של של ה70? אני כאדם שאוהב ומכבד את אחיותנו מסכים אין מקום לנשים במלחמה!!!

  18. כרגע הצבא חוגג את נצחון המאבק המיגדרי של נשים. בעתיד הלא רחוק אנחנו בוודאות נשלם את המחיר.

  19. אני מסכים עם הכתבה באופן חלקי: הייתי חייל קרבי בשריון אני חושב שבנות לא יכולות להתמודד עם כמה ימיי לחימה שדורשים טעינה של עשרות פגזים סחיבה של משקלים כבדים , סחיבת פצועים ועוד משימות שמבחינה פיזית יהיה מאוד קשה לנשים לבצע לאורך זמן .
    אין לי ספק שאם ירצו להוכיח שהן יכולות ימצאו את הבנות האלה שמסוגלות לזה וגם להן יהיו פציעות ושברי מאמץ רבים יותר מאשר לגברים שיעשו את אותו מסלול .
    חוץ מהעניין הפיזי אין שום הבדל מנטלי או אחר שאי אפשר להתגבר עליו , אבל כל מי שתשאל אותי עם ללכת למסלול קרבי לא הייתי ממליץ לה בגלל הפן הבריאותי שילווה אותן שנים אחרי שישתחררו .
    נושא נוסף שלא מדובר : צה"ל מחפש לוחמות בגלל שאין הרבה גברים שרוצים להגיע לשריון ואם מסתכלים על החברה הרוב יהיו פו חרדים והם לא הולכים לצבא ואז צריך למלה את הטנקים ועוד מקומות ואז מגיעים לשרות של לוחמות במקום לוחמים.

  20. א. למרות ש אני פמיניסטית. ואני חושבת שיכולות שכליות של גברים ונשים שוות. אני לא חושבת ש גופנית אנחנו שווים.
    ב. תראו, מצבנו לא טוב. אנחנו מדינה שמוקפת אויבים. נמצאים בה אויבים (20% ערבים) , ויש עוד אוכלוסיה חרדית שלא רוצה להתנהג כמו "גברים " משמע להתגייס לצבא בעתות מלחמה ולעבוד. "הגבריות " שלהם מתבטאת בלירוק ולהכות ילדה בת 12. בזה הם גברים. ועל כן אין מספיק לוחמים. ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מצב כזה ! לכן אין ברירה והאוכלוסיה החרדית הביאה אותנו למצב של אין ברירה ,ואילצה את המדינה לגייס נשים לתפקידי לחימה גברית כי 10% מהאוכלוסיה החרדית לא מסוגלים להתנהג כמו גברים.

    1. תעשי לי טובה כאילו שצה"ל התחיל לגייס לוחמות בעל כורכן בגלל מחסור בחיילים חרדים(רוב המדינה היא חילונית דעה שלי מי שאין לו את הלהט ואת התשוקה להילחם הוא יותר יזיק בקבוצה של חיילים ראבקיסטים), זה קבוצה של נשים פמניסטיות שזעקו לבג"ץ בשלהי שנות 2000 שהם רוצות שיויון מיגדרי וזה כולל תפקידים קרביים בצה"ל (חי"ר) מאז ומעולם ברוב אוכלוסיות הנשים בעולם משחר ההיסטוריה לא נמצאו בחזית הקרב נשים זה חוק בטבע המבנה הפיזיולוגי שלהם לא בנוי למערכה אינטנסיבית ממושכת שנקראת מלחמה לא תמיד מה שרוצים בראש הגוף יכול לספק עכשיו וכל הנאמר בכתבה פה בא לעמוד את יעילות השירות של נשים במערך יחידות קרביות לאורך זמן ועוד לא התחלתי לדבר על הורדת הרף של צה"ל מהמערך הקרבי של יחידות מעורבות שלא נדבר על הפן הפסיכולוגי של העניין ביחידות מעורבות כל גבר יכול להגיד את זה זה לא סוד לעולם גבר לא יתנהג ליד אישה כמו שהוא מתנהג לא בקרבתה הרבה דברים פסיכולוגיים קורים לגבר בראש אפילו ברמה ממש מינורית שבאמצע לחימה יכול להשפיע בצורה של ממש לא ככה ביום יום הסידרת החלטות של גבר ליד אישה במערך לחימה ולחץ אינטנסבי יכול בקלות להיות מושפע לרעה מקרבת אישה אף אחד לא יכול להכחיש את זה וברגע שאתה צריך להיות ב-1000% מפוקס (מצב של מלחמה) אתה אוטומטית לא תוכל להגיע לרמה כזאת בסביבת נשים כמו בסביבת גברים חוקי הטבע לא חוקים שלי ובכלל אני לא רוצה לחשוב על סיטואציה של אישה נופלת בשבי אחד מחוקי העולם העתיקים שנשים לא בחזית מחשש שיילקחו בשבי אני לא מדבר שאישה נלקחה מהעיר שלה במצב מלחמה שכל העיר נהייתה שבויה אישה שנופלת בשבי בשדה קרב בחזית זה מאוד מאוד קשה ויכול להשפיע בצורה הרבה יותר מקיפה על מחלקה מעורבת מאשר לא מוערבת