שתי פסיקות פחות ידועות מראשית שנות ה-90 הניחו את היסודות לאקטיביזם השיפוטי חסר הרסן לו אנו עדים כיום
רבים סבורים שהמהפכה החוקתית נולדה בעקבות פסק הדין שנתן בית המשפט העליון בחודש מרץ של שנת 1995, בפרשת בנק המזרחי. שופטי העליון פסלו אז חוק שעבר בכנסת בטענה כי הוא סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק.
אותו פסק דין נחשב לפורץ דרך בתחום המשפט החוקתי בישראל וביחסים שבין הרשות שופטת למחוקקת, אך שנתיים קודם לכן ניתן פסק דין אחר וחשוב לא פחות שהיה הראשון שהוביל למהפכה החוקתית המהותית.
מאז חקיקת חוקי היסוד בדבר כבוד האדם וחופש העיסוק בשנת 1992 ועד היום, בית המשפט העליון פסל בסך הכל 19 חוקים. בשש השנים האחרונות נפסלו למעלה מ-12 חוקים. זוהי עלייה משמעותית, אבל אין בכך לטעון שמדובר במהפכה של ממש שיכולה לשנות את פני המציאות בחברה הישראלית.
מהפכה מוגדרת כאירוע היסטורי המשנה בזמן קצר יחסית את פני החברה בעקבות שינוי רדיקלי בתפיסות חברתיות ופוליטיות. 19 חוקים שנפסלו לאורך 23 שנים, חשובים ככל שיהיו, אין בכוחם להשפיע על מבנה החברה הישראלית.
תהליך שקט
בשנים אלה התרחשה מהפכה אחרת שהשפיעה עמוקות על החברה. לא מדובר על פסילת חוקים, אלא על תהליך שקט יותר בו השיח החוקתי שעוסק בזכויות אדם חדר לכל תחומי החיים שלנו. כמו טיפה של מים שלאט לאט ובעקביות חודרת את הסלע, כך חלחל שיח זכויות האדם גם למשפט בישראל וללא כל חקיקה מפורשת של הכנסת.
פסק הדין שיצר את המפכה המהותית לא היה בנק המזרחי, אלא פסק דין 294/91 שניתן בשנת 1992 בעניין חברה קדישא.
על פי אותו פסק דין של בג"ץ, גוף פרטי (חברה קדישא) קיבל על עצמו למעשה מחויבות מהמשפט הציבורי. בשפה המשפטית הדבר נקרא גוף דואלי אשר עובד תחת שני כובעים. באותה פרשה ברק פיתח דוקטרינה בשם הלכת קסטנבאום, שהעיקרון המנחה אותה הוא החדרת זכויות אדם באופן עקיף למשפט הפרטי.
הדבר נעשה בעזרת מושגים כגון "תום לב", "תקנת הציבור" או "הפרת חובה חוקית". אלו אינם מושגים אחידים ולא ניתן לפרש אותם באופן עקבי, והם נתפסו כמונחי שסתום אשר מאפשרים גמישות פסיקתית והתאמת הפסיקה בהתאם לשינויים חברתיים המתרחשים במהלך הזמן.
קביעותו של ברק בפס"ד קדישא הייתה שהחוזה האחיד אשר מחייב כיתוב עברי על המצבה ואוסר כיתוב לועזי, כפי שדרשה המשפחה שהגישה את העתירה, פוגע בכבוד האדם ובחופש המצפון ועל כן דינה פסול, בהיותה סותרת את תקנת הציבור.
מכאן והלאה הוכנס שיח זכויות האדם לכל חוזה עבודה פרטי שנחתם בין עובד למעסיק. מאז ועד עולם יחויבו הם לעמוד בעקרונות של תום לב ותקנות הציבור, ובמידה ולא ייעמדו בהן יהיו ניתנים לפסילה.
הבעיה היא שמושגי השסתום הם מושגים שמשתנים בהתאם לתקופה ולמקרה הקונקרטי הנידון כמו גם לשופט אשר מפרש אותם, וכתוצאה מכך גורמים לחוסר ודאות משפטי. המשמעות בפועל היא שהם נותנים פתח לביקורת שיפוטית ועמידה למבחן על ידי מערכת המשפט.
אפקט של חובות
אבל זו הייתה רק ההתחלה. ההשפעה הגדולה והמשמעותית ביותר שחולל ברק הייתה בדיני המשפחה. לטוב או לרע, בית המשפט העליון בראשותו של ברק הוא הגוף שבזכותו יש לנו נשואים אזרחים וזוגות בעלי מעמד של ידועים בציבור בעלי מחויבות כלכליות ותוקף מהותי במדינת ישראל.
בעבר זוג שנישא בנישואים אזרחים היה יכול להירשם כזוג נשוי ברמה הפרוצדורלית, או במילים אחרות – רשום פורמלי במשרד הפנים בזכות הלכה שחייבה הכרה רישומית בזוג נשוי. הרישום לא היה מהותי והדבר לא בא לידי ביטוי בחובות ובזכויות הכלכליות של הזוג במידה וייפרדו.
אך בעקבות פסק דין פלוני נגד פלונית 8256-99 שניתן בשנת 2003, בית המשפט העליון בראשות ברק קבע תקדים:
המערערת והמשיב הם יהודים, תושבי הארץ ואזרחיה. הם חתמו בפני עורך דין בישראל על ייפוי כוח, אשר נשלח לפרגוואי. על פי ייפוי כוח זה נערכו נישואין לבני הזוג בפרגוואי. בסיומם נשלחה לישראל תעודת נישואין לבני הזוג. כל אותה עת שהו בני הזוג בישראל. הנישואין קיבלו תוקף בפרגוואי ביום 27.2.96. בני הזוג נרשמו כנשואים במרשם התושבים. לאחר זמן עלו היחסים בין בני הזוג על שרטון. המערערת עזבה את דירת המגורים. היא הגישה תביעת מזונות מיום הגשת התביעה (יוני 1997) ועד גירושי הצדדים בפועל"
השאלה שנבחנת כאן היא לא תקיפות הנישואין, אלא האם ניתן לפרש נישואין כחוזה. ותשובת בית המשפט העליון הייתה ברורה וחדה:
במציאות הישראלית כאשר בני זוג מחלטים להתחתן בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל הם כורתים ביניהם הסכם לחיות יחדיו כנושאים זה לזו בנישואין אזרחיים. הסכם זה ממלא אחר התנאים הנדרשים לתוקפו של חוזה בחוק החוזים. להסכם זה אין אפקט של יצירת סטטוס של נישואין, הפועל כלפי כולי עלמא ואין בהם משום נישואין או ספק נישואין על פי המשפט העברי. עם זאת, להסכמה זו יש אפקט של חובות וזכויות בין הצדדים על פי דני החוזים"
היכן עובר הגבול?
מה שקרה כאן למעשה הוא הכנסת אותם העקרונות של תום לב ותקנות הציבור למערכת היחסים הזוגית של כל אחד מאיתנו, ולימים הרחיב בית המשפט העליון קביעה זו גם לזוגות ללא ברית נישואים.
כמו בהסכם בין עובד למעסיק, גם החיים הזוגיים שלנו הפכו להיות פתוחים לביקורת שיפוטית ולשיח זכויות האדם. תקדים זה נתן לבית המשפט יכולת לקבוע חובות כלכליות כלפי הצדדים ללא הסכמה מראש של בני הזוג, זאת במידה והקשר יגיע לסיומו במקרה של פרידה או מוות.
זו היא המהפכה האמתית של בית המשפט העליון בראשותו של ברק. בפעם הבאה שאתם שומעים על פסקת ההתגברות תדעו שזה רק חלק מהסיפור, שהחל עם פס"ד קדישא בו קיבלה מערכת המשפט כוח אדיר ומרחב תמרון בו יכולה הייתה לפעול במקרים מסוימים בהתאם לצו מצפונה ולא בהכרח בהתאם לחוקים שקבע המחוקק.
השאלה העניינית שנותרה מכל אלה היא – היכן עובר הגבול של עיקרון תום הלב ותקנות הציבור בחיים האישיים של כל אחד ואחת מאיתנו?
לתחושתי לא מספיק מובהר במאמר מה ההבדל למעשה בין המצב שהיה לפני למצב שאחרי, ולמה ההבדל הזה כל כך רע
אני מבין שפסיקות אלה לא נסמכו על החוק. למעשה הבג"ץ חוקק חוקים ע"י יצירת תקדימים. פסיקות אלה עברו בשקט כי לא השפיעו ברמה לאומית. אולי גם התקבלו בציבור כצודקות. אבל זה סלל את הדרך לפסיקות שיצרו השלכות לאומיות, לרעת הלאום היהודי. כמו פסיקות בעניין המסתננים.
למגיב למגיב
אכן, זה בדיוק לב העניין. בית המשפט לא נזקק אפילו לביטול חוקים של הכנסת, כי ממילא הוא מחוקק דה פקטו את החוקים באמצעות תקדימים (דוגמה בולטת – ביטול סמכויותיו של שר הפנים בניגוד לחוק מפורש). אם המצב יימשך, אין לי שום ספק שבעוד 10 שנים רוב ספר ה"חוקים" שינהל את חיינו בכל תחום אפשרי יהיה מורכב מתקדימים של בית המשפט. יחד עם הזכות שנטל לעצמו בג"ץ בכוח הזרוע לבטל חוקים של הכנסת, אפשר יהיה לבטל כליל את הרשות המחוקקת, ולהכיר רשמית בישראל כמדינה היחידה בעולם שבה השיטה השלטת היא דיקטטורה משפטית.
מה שחשוב הוא שהיום המנוול כחלון ושותפו השמאלן הקיצוני רועי פולקמן – שעבד בארגון של הקרן לישראל חדשה ומזדהה עם מעשיה ועמדותיה השמאלניות קיצוניות – מונע חקיקה בכנסת שתחזיר את בג"צ ומערכת המשפט לגודלה הטבעי ותחסל את השלטון הרמאי והגנוב הזה של השמאלנים שאיבדו כוחם בכנסת והעתיקו פעילותם הפוליטית לבג"צ. נמאס לנו מהמצב הזה. את השופטים לא תבחר עוד ועדת הדילים המסריחים שלהם וועדת השתיים האפלה והמוסתרת מהציבור בעורמה ונוכלות, אלא ממשלות ישראל תבחרנה אותם ורק לאחר שימוע עומק בכנסת כמו בארה"ב.
נמאס נמאס נמאס מהם.
חייבים לייצר שינוי יסודי במתרחש בישראל. זה מגוחך ומגעיל ומסוכן לעתיד המדינה היהודית כשהפוסט ציוניים האלה מבטלים כל יום עוד את המדינה היהודית שלנו.
ברק לקח חוקים והפך אותם לאות מתה, שחט אותם, הכל בשם הנאו ליברליזם, זכויות האדם הערבי, המחבל והחותר לחרב את מדינת ישראל.
סליחה על הבורות.
מישהו יכול להסביר לי מה הסיפור עם בנק המזרחי.
(הקיצור דרך הוא לקובץ בן 80 עמודים, אין לי זמן או כח לקרוא כל כך הרבה).
תודה.
על מהותה של המהפכה החוקתית – פס"ד בנק המזרחי
מהותה של המהפכה החוקתית, כפי שבאה לידי ביטוי בשני חוקי היסוד, התבררה בפסק דין מקיף ומעמיק של בית המשפט העליון, המכונה בקיצור 'פסק דין בנק המזרחי'. בדיון שבו ניתן פסק דין זה ישבו בהרכב תשעה משופטי בית המשפט העליון ובהם שניים מנשיאיו, הנשיא לשעבר מאיר שמגר ומי שמונה תחתיו לתפקיד הנשיא, כחודשיים לפני מתן פסק הדין, השופט אהרן ברק.
הנשיא ברק הבהיר את מהותה של המהפכה:
במרץ 1992 נחקקו חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם חקיקתם חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל. הן הפכו לזכויות חוקתיות. ניתן להן מעמד חוקתי על-חוקי.
חוק "רגיל" של הכנסת אינו יכול לשנותן.
חקיקה רגילה אינה יכולה לפגוע בזכות אדם מוגנת אלא אם כן מתקיימות הדרישות הקבועות בחוקי היסוד.
אי קיום הדרישות החוקתיות הופך את החוק הרגיל לחוק לא חוקתי. זהו חוק שנפל בו פגם חוקתי.
בית המשפט עשוי להכריז על בטלותו.
ישראל היא דמוקרטיה חוקתית.
עתה הצטרפנו לקהילת המדינות הדמוקרטיות (ובהן ארצות-הברית, קנדה, גרמניה, איטליה, דרום אפריקה) אשר להן מגילת זכויות אדם (BILL OF RIGHTS) חוקתית.
הפכנו להיות חלק ממהפיכת זכויות האדם, המאפיינת את המחצית השנייה של המאה העשרים.
אכן, לקחי מלחמת העולם השנייה ובמרכזם השואה של העם היהודי וכן דיכוי זכויות האדם במדינות טוטליטריות, העלו את זכויות האדם על ראש סדר היום העולמי.
מסמכים בינלאומיים בדבר זכויות האדם נכרתו. ישראל הצטרפה אליהם. בתי דין בינלאומיים בדבר זכויות אדם הוקמו.
החוקות החדשות כוללות פרקים נרחבים – לרוב בראש החוקה, ותוך שריון מיוחד במינו של חלק מהזכויות – בדבר זכויות אדם.
הביקורת השיפוטית על חוקתיות חוקים הפוגעים בזכויות האדם הפכה לנחלת רוב רובן של המדינות.
מהפכה זו לא פסחה גם עלינו. הצטרפנו אליה במרץ 1992.
…
עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו התרחשה מהפכה חוקתית במעמדן של זכויות האדם בישראל.
מספר זכויות הפכו לזכויות חוקתיות-על-חוקיות.
הפוליטיקה הישראלית הפכה, בכל הנוגע לזכויות האדם, לפוליטיקה חוקתית. התרחשה קונסטיטוציונליזציה של המשפט הישראלי.
זכויות האדם החוקתיות מקרינות עצמן לכל ענפי המשפט (הציבורי והפרטי) ומשפיעות על מהותם.
אם בעבר נגזרו זכויות האדם מההסדרים בענפי המשפט השונים, הרי מעתה ייגזרו ענפי המשפט השונים מזכויות האדם החוקתיות, אך מעבר לכך: חל שינוי ברטוריקה החוקתית.
אם בעבר, הרטוריקה המשפטית התמקדה בסמכות, בכוח ובשיקול הדעת (החקיקתי, המינהלי והשיפוטי), הרי מעתה נעבור לרטוריקה של זכויות וחירויות.
לא הכוח השלטוני באיזונו הראוי הוא שיקבע את זכות האדם, אלא זכויות האדם באיזונן הראוי, הן שתקבענה את הכוח השלטוני.
שינוי חוקתי זה נעשה על ידי הכנסת, אשר הטילה מגבלות על עצמה ועל הרשויות השלטוניות האחרות. כל אלה מטילים אחריות כבדה על כל רשויות השלטון, החייבות לכבד את זכויות האדם.
ברמה המהותית המהפכה החוקתית מתאפיינת במתן מעמד מיוחס לזכויות האדם.
אין פירוש הדבר שקודם לכך לא נשמרו זכויות האדם בישראל.
זכויות כגון חופש הביטוי וחופש העיסוק זכו להגנתו של בית המשפט העליון מראשית ימיה של מדינת ישראל. הגנה זו ניתנה מכוח עקרונות הצדק הכלליים ועל-פי עקרונותיה של מגילת העצמאות, אך ללא סמכות לבטל חוקים עקב כך.
לפיכך, בעבר יכלה הכנסת לחוקק חוק שיפגע בזכויות האדם, מבלי שניתן יהיה להתגונן מפני חקיקה כזו.
המעמד ה"על-חוקי" שניתן לחוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם הופכים את ההגנה עליהם לחזקה יותר.
פס"ד בנק המזרחי ניתן מספר ימים לאחר רצח רה"מ, יצחק רבין, שעה שהעיתונות והעם בישראל היו עסוקים בחשבון נפש לאומי ובלווייתו של רה"מ המנוח דבר שגרם ללהבות תקשורתיות וציבוריות נמוכות בפסק דין חשוב זה.
על בג"ץ נמתחה ביקורת חריפה בעקבות פרסום פס"ד זה שעה שאין הפנויים לעסוק בתפנית חשובה זו.
בג"ץ התגונן באומרו שהנשיא שמגר מחויב לסיים לכתוב את פסק הדין לפני שהוא מסיים את תפקידו, יומיים לאחר מכן.
כך החלה המהפכה החוקתית של בג"ץ בלא דיון תקשורתי וציבורי רציני.
העיקרון שקבע הנשיא ברק בפס"ד בנק המזרחי אומר: "סתירה בין האמור באחד משני חוקי היסוד לבין האמור בחוק רגיל גוררת אחריה בטלותו של החוק הסותר".
עם זאת, אין פירוש הדבר שהכנסת אינה יכולה לחוקק חוק הפוגע בזכויות המוגנות בחוקי היסוד – הכנסת יכולה לעשות זאת, ובתנאי שתעשה זאת בדרך הנכונה.
העיקרון שקבע הנשיא ברק נובע מסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שבו נאמר: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
סעיף זה קרוי "פסקת ההגבלה", משום שהוא מגביל את כוחו של המחוקק.
הסעיף אוסר פגיעה בזכויות שלפי חוק יסוד זה, אך מתיר פגיעה הנעשית בחוק שמקיים ארבעה תנאים:
חוקיות – הפגיעה בזכות נעשית בחוק או על פי חוק מכוח הסמכה מפורשת.
החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל.
החוק נועד לתכלית ראויה.
הפגיעה בזכויות היא במידה שאינה עולה על הנדרש.
סעיף 4 בחוק יסוד: חופש העיסוק מכיל הגבלה דומה ביחס לזכויות המוגנות בחוק יסוד זה.
חרף נסיונות הרגעה של השופטים, נשמעו טענות בחוגים שונים של הציבור בישראל כי הכוח בו עושה שימוש בית המשפט מפר את האיזון.
עם התמנותו של דניאל פרידמן לשר משפטים בפברואר 2007, הועלה הנושא לדיון ציבורי בולט ופרידמן החל לפעול במטרה לסייג את כוחו של בית המשפט.
בין היתר טען פרידמן כי במקרים רבים, כמו במקרה של ביטול חוק שהכנסת חוקקה – נוטל לעצמו בית המשפט סמכות שלא הוקנתה לו.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99%D7%AA
מה שברור לכולם אליבא דכולי עלמא:
עד 1977 היתה אליטה שלטת שמשלה – רק אם אתה "אחד משלנו" היית יכול להתקבל למשרה נחשבת ומשפיעה.
בא המהפך של 1977 ומצאנו עצמינו מול כנסת וממשלה שנהנים מאמון הצבור בבחירות אל מול מוסדות ממונים כשכרובם הם אנשי האליטה הישנה. זה נכון ל"תקשורת הממוסדת", לפרקליטות, משרד החוץ, צמרת האוניברסיטאות, משרד המשפטים,……
לאור מנגנון הקביעות, הפקידות הזאת בחרה בממשיכיה כצלמה וכדמותה ולא אחת פעלה הפוך מדעת הממשלה (לשם הדוגמא המשפטנית רות גביזון לא נבחרה כי "יש לה אגנדה לכאורה".
במשטר נשיאותי כמו ארה"ב כל האליטה הזאת או רובה היתה מתפטרת עם החלפת השלטון.
כאן במשך שנות ה- 80 האליטה הישנה הלכה ופחתה דמוגרפית אבל שמרה על מקומה בבירוקרטיה.
כמו שנאמר דאז, בכל יום מת מצביע מערך ונולד מצביע מחל.
בשנות ה-90, בוצעה להבנתי בישראל הפיכה שלטונית זוחלת. אין חשיבות לממשלה ולכנסת –> יש לנו מערכת משפטית שיכולה להתערב בכל החלטה של הממשלה גם אם זה הפוך לחלוטין לחוק היבש על בסיס טענות כמו סבירות ומידתיות או פגיעה בזכויות.
בישראל דמוקרטיה כשם שבאירן דמוקרטיה. גם כאן וגם באירן יש פרלמנט וממשלה וגם כאן וגם שם השולט לבוש גלימה שחורה ויכול להתערב בכל החלטה שיפוטית או לאפשר לנערים לשחק לפניו.
יש לומר זאת ביושר מאז ההפיכה השיפוטית של אהרון ברק – זו שפרופ ידוע מארה"ב למשפטים הגדיר כפירטיות משפטית מדינת ישראל אינה מדינה דמוקרטית היא בעלת שלטון דתי שהאידאולוגיה שלו היא אמורפית ושמע: "זכויות אדם".
לא ירחק היום וממשלת ישראל תצטרך לקבל את אישור הבג"צ טרם אישור גיחת הפצצה או תקצוב של חלון בבית ספר יסודי.
המוח היהודי הוא לא דמוקרטי גם לא בארצות הברית אני חושבת התודעה הניסתרת הסמויה שהובאה מגלות אשכנז היא שולטת פה . אתם השמאל תעשו לנו את העבודה השחורה ואנחנו נשב ללמוד בישיבות. יש פה יבוי גלותי של אלפיים שנה מין הסכם סמוי תודעתי בין שתי הקבוצות השולטות היום. הגמרא ויורשי מפאי שהקימו את המדינה. ביבי למעשה הוא אפליקציה של שניהם לא מחדש דבר. אהרון ברק ירש את מפאי וכל הנרטיבים שלה שנתנו למדינה את הצורה הראשונית העיקרית עליה היתבססה המדינה ומפאי של אז הכילה בתוכה את הרב שך של אז כמדומני. אהרון ברק וצאצי הגמרא היום הם ממשיכי מפאי והרב שך. זה מיחזור של שיבעים שנה. מה עכשיו לאן הולכים. הם שניהם מוצו. זה למעשה מיחזור. אני בתור מיזרחית שבאה ממסורת עיברית לאומית נבואית לדעתי הפנייה צריכה להיות לפנטזיה התנכית ולנבואה. ככה הפנמתי בתור אחת שחיה בערב מודרנה ומסורת ונבואה רדומה והשכלה. שבזי למשל היה נביא ענק. רוח הנבואה האדירה שכנה בו. הוא העביר אותה לשיריו שהם כבר מימד אחר. הם מכונות זמן ממש. הם משחזרות את המיסטיקה האדירה הכבדה ששכנה בעבר בתנך. מיסטיקה בה השמים היתחברו לאדמה והפנטזיה שלטה. מיסטיקה של יצירה בראשיתית .היא לכאורה לא קיימת היום אבל היא רדומה ויגיע שעתה. עדות המיזרח לא נטשו את התנך והבינו את חשיבותו העצומה רשמיהם יצאו מגן עדן והם חשו אותו על כן באה המסורת. מסורת זו תביא לי שדרוג אל תיפארת הנבואה. הנבואה היא כוח עצום שקשור בעבותות בפנטזיה התנכית. לא במיקרה משה היה נביא. רוח נבואה אדיר שכן בתנך בגיבוריו כמו חיידק הייטקי ניפלא שהביא מהפכה מופלאה חוויתית . שמלאה היתגלויות, וישומית.
לשרת המשפטים איילת שקד יש הרבה עבודה – לעבור על כל פסקי הדין שבהם פסק הפיראט המשפטי אהרון ברק או היה מעורב או השפיע על הרכב השופטים, ולבטל אחד אחרי השני את כל הפסיקות שלו באופן רטרואקטיבי.
(אלה שמסתמכות על כבוד האדם וחירותו למשל).
הפסיקה הראשונה שצריך לבטל היא זו שמתוארת במאמר.
כמוכן רצוי מאוד להעיף מכס המשפט את על מי שקשורה אליו בקשר כזה או אחר.
מדינת ישראל אינה מדינה דמוקרטית כל עוד מתמשך הפשע שגרם לו אהרון ברק, וכל עוד יש בועדה למינוי שופטים רוב לשופטי העליון (בלוק: 3 עליונים + 2 עו"ד ברוב קולות עו"ד ערבים מהצפון) – כך ממשיכים את אג'נדת השמאל.
כי היא עובדת אצל אהרן ברק ורק עושה קולות של בית יהודי.
הטקטיקה של התקשורת להציג את איילת שקד כמי שנאבקת בשופטי בית המשפט העליון נועדה להעביר בשקט את החוקה של אהרון ברק, ולהעצים את דיקטטורת השלטון של שופטי בג"צ, בחסותה של שקד. כדאי לקרוא את הצעת חוק יסוד החקיקה של שקד כדי להבין שהחוק נכתב ברוח אהרון ברק, על מנת להעביר חוקה בישראל שתעצים את כוחו של בג"צ, תסמיך אותו ותיתן בידו את כל הכוח לבטל חוקים, תצמצם את סמכויותיהם של שרים וראש הממשלה, ותמזער את כוחו הדמוקרטי של הציבור.
הנה למשל סעיף 25 בהצעת החוק של שקד: תיקון חוק יסוד הממשלה שנועד לבטל את סעיפים 37(ב), 41 ו-44. ואלה הם הסעיפים ששקד רוצה לבטל: א. סעיף 37 ב': "חוק יכול שיסמיך את ראש הממשלה או שר להתקין תקנות בעניין שנקבע בהסמכה" (משמעות הביטול: צימצום סמכותם של ראש הממשלה והשרים); ב. סעיף 41: אי תחולה של תקנות לשעת חירום: "על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים (משמעות הביטול: חוק יסוד הממשלה מאבד את שריונו, ומעמדו כחוק יסוד, וניתן יהיה לשנות אותו כשם שמשנים חוק רגיל); ג. סעיף 44: יציבות החוק (א): "אין לשנות חוק זה אלא ברוב חברי הכנסת; הרוב הדרוש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השניה, ובקריאה השלישית, לעניין סעיף זה, 'שינוי' – בין מפורש ובין משתמע" (משמעות הביטול: ביטול השריון שניתן לחוק יסוד הממשלה, כחוק יסוד).
חבל שהכותב לא מדייק במילותיו,כמו רבים אחרים,בעצם כמו כולם. במדינת ישראל לא בוצעה "מהפכה משפטית",בוצעה הפיכה(פוטש) משפטית כנגד הדמוקרטיה הישראלית ושלטון נבחרי העם בבחירות דמוקרטיות,הפוליטיקאים. קבוצה של 15 פקידים ממונים,בשיטת חבר מביא חבר,החליטה שחוקי המדינה שנחקקים בכנסת אינם חלים עליה והם ספקו לאחרונה את ההוכחה הברורה להתנהלות המבישה והחתרנית הזאת שלהם. בית המשפט העליון פסל לאחרונה החלטה של הממשלה לעכב החזרת גופות מחבלים בנימוק: אין הסמכה מפורשת בחוק לסמכות כזאת של הממשלה. פרופסור דניאל פרידמן,חתן פרס ישראל למשפט,קובע בנחרצות כי בג"ץ פוסל חוקים של הכנסת(ההפיכה השיפוטית) ללא שום הסמכה מפורשת בחוק,כלומר ללא סמכות ובניגוד לחוק. אין ברור מזה שהמורמים מעם בעיני עצמם חושבים שהם מעל לחוק.
בעזרת לוליינות מילולית וכבוד בית המשפט העליון (ולא כבוד האדם או חופש כלשהו) סובב אותנו בית המשפט על אצבעו הקטנה. והוא אגב, עושה זאת עד היום בעזרת מינוחים מילוליים ולא משפטיים, שהוא ממציא. האחרון שבהם הוא ההברקה בדבר הפשע של "הדקטטורה של הרוב"
על הדרך גילה ראש הממשלה שהבג"ץ משמש לו במקרים רבים שכפ"ץ מול בוחריו, אז אין סכוי לתקן את העוות הקשה.
וזה כל הסיפור של האיש הזה ניצול השואה. השואה וחוויותיו ממנה הפכו אותו למה שהוא. על פי ההלכה אסור לתת לאדם שהוא נכה פיזית או נפשית שום תפקיד ציבורי כיוון שהוא עלול לפגוע בציבור בשל נכותו. ההלכה צודקת.
הרוע הפנימי ניכר בחיצוניות שלו.
מערכת המשפט יורה לעצמה ברגליים
מהן הדוגמאות שהובילו לנתון המדאיג?
אמון הציבור במערכת המשפט הולך ומתמעט. כך עולה מסקר מדד שלטון החוק שנערך באוניברסיטת חיפה, בו רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013. לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים, הנתון הזה די צפוי.
http://www.israelhayom.co.il/article/107807
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה…
יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.
כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
בכך יעסוק האשכול.
****
פרופ' מאוטנר:
*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.
*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.
*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.
*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.
http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml
פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: "אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית" ו"החוק בשבילו הוא רק טיוטה" . האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ… אהרן ברק. בביקורתו כותב עוד פוזנר: "לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.
מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.
שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד". גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.
מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.
בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.
בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ"ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה".
ומוסיף: "ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;
ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;
והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;
ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ"ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;
ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;
ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל…
רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.
זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם.
http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#4
בג"ץ תפס צד בוויכוח הפוליטי על דמות המדינה / פרופ' מנחם מאוטנר
"לפנים היתה הכנסייה לבדה שופטת מעשי אנוש, כותב הרמן בְּרוך ב'סהרורים'…
בציטוט זה, ולא במקרה דווקא מתוך יצירה ספרותית, בחר פרופ' מני מאוטנר לאבחן את המהפכה המשפטית שהוביל בזמנו פרופ' אהרן ברק בבית המשפט העליון…
"בית המשפט 'תפס צד' עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות", כתב מאוטנר במאמרו "המשפט הסמוי מן העין" (כתב עת "אלפיים", גיליון 16, 1998, עמ' 45).
הקבוצה בעלת ההגמוניה התרבותית בישראל הישנה (של מפא"י) איבדה את כוחה האלקטורלי ב-1977, ומספר שנים לאחר מכן מצאה דרך לכפות מחדש את מרותה באמצעות הרשות השופטת.
האליטה "חוגים ליברליים מצאו עצמם נכשלים במשימתם לשוב לשלטון.
בג"ץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון, במטרה לשבשם. בג"ץ הפך בשליטתם למין רשות-על, המסוגלת לאכוף את עצמה על הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
באקטיביזם השיפוטי רואה מאוטנר מעשה פוליטי לא פחות מאשר משפטי. אמצעי לשימור ההגמוניה התרבותית שלו, גם לאחר ששינויים דמוגרפיים ותרבותיים ערערו את הבסיס הפוליטי לשלטונו.
http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#28
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml
אהרון ברק הביא בסדרה של מהלכים לביסוסן של שתי הלכות שאין להן בסיס בחוק:
האחת היא שהממשלה חייבת לקבל את חוות-דעתו של היועמ”ש; השניה היא שהיועמ”ש רשאי לסרב לייצג את הממשלה בביהמ”ש, אם זו פעלה בניגוד לחוות-דעתו.
לדברי פרופ' פרידמן:
“עלה בידי זמיר וברק להנהיג דין שקשה למצוא לו אח ורע בעולם – דין שערער את השלטון, פגע קשה בשלטון החוק והמיר את שלטון המשפט בשלטון המשפטנים” (עמ’ 166).
הדברים הגיעו לביטוי בוטה בפרשת הדחתם של דרעי ופנחסי. ראש הממשלה רבין התנגד בתוקף להדחה, אבל פרקליטת המדינה בייניש, שייצגה את הממשלה בבג”ץ, טענה טענות הפוכות ממה שרצה לטעון שולחה, ראש הממשלה.
הנשיא ברק קבע שאין כאן בעיה: אמנם דעתו של ראש הממשלה הפוכה מזו שייצגה ביניש, אבל דעתה המשפטית היא זו המוסמכת גם בשמו.
בכך הפך הבג”ץ את מי שאמור לשמש יועץ, לסמכות שבכוחה לדבר בשם ראש הממשלה, נוסף על כוחה לתת לממשלה הוראות.
עליון על היועץ, גם בתחום סמכותו להעמיד לדין, הוא רק הבג”ץ.
בכך נקבע כי היועמ”ש הועלה למרום הפסגה, ורק הכיסא (בית-המשפט העליון) גבוה ממנו…
השאלה, האם היועץ המשפטי לממשלה ימלא את התפקיד שנקבע לו בחוק, כלומר ייעץ לממשלה, או שמא במקום זאת ייהפך למפקדה, אינה נוגעת לא לזכויות אדם ולא לסכסוך קונקרטי כלשהו.
היא נוגעת לדרך בה המדינה מתנהלת ולשאלה מי מנהל אותה.
אפשר כמובן לגרוס שאם ימשלו בה גופים שלא נבחרו בהליך דמוקרטי, ישופר מצבן של זכויות האדם. הניסיון האנושי, מכל מקום, מלמד שההיפך הוא הנכון. (עמ’ 173).
https://mida.org.il/?p=22357
http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#1
צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.
יש לכנסת כלים לכך.
כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.
על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.
כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.
ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.
לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.
צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.
כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.
צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.
את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.
בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.
זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.
בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.
בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית – מדינית.
החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.
באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה – בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
בית משפט ישראלי אמור לתפקד כמגן על עם ישראל ולא לשמש כמסלול עוקף ממשלה וכנסת, שמנסה לכפות על הציבור את האידיאולוגיה של השמאל הקיצוני שחבר לגופים עוינים למדינה. בית משפט ישראלי אמור לדאוג לתושבי דרום תל אביב ולא לפולשים לא חוקיים מוסלמים ממדינות אויב. לא ייתכן שבית המשפט יתפקד כבועה אוטיסטית המנותקת מהמדינה בה הוא שוכן ובניגוד לאינטרסים של אזרחיה. בית משפט שבראש מעייניו נמצאים רווחתו של המרגל, הבוגד, המחבל, האויב והפולש מאפריקה הוא בית משפט שצריך לפזר ולהחליף. צריך להעיף מכאן לכל הרוחות את הפולשים הלא חוקיים מאפריקה ותומכיהם.
המרכז האקדמי שערי משפט
פרופ' דיסקין,המרכז האקדמי שערי משפט:
"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.
במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.
אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.
המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.
יש סיבה לפחד מתפירת תיקים. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".
https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101
משפטנים בעד חיסולה של ישראל1
הממסד המשפטי בישראל – בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן לישראל חדשה' – זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר, ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות.
מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את "הדמוקרטיה המהותית" – שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:
לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: "ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי… ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"… לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק… לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט.
משפטנים בעד חיסולה של ישראל2
באשר לפגיעה ביכולת להרגיש טוב כאשר נכנסים לאולמו של שופט כי יקבלו שירות ראוי, הפוך ברק ארז הפוך, מי שפוגע הם לא אחרים משופטים עצמם כשאינם מאפשרים לבעלי דין לקבל את יומם בבית המשפט. התנהלותם המחפירה הזו היא שהורסת כל אמון בבית המשפט.
לגבי המדינאים לפי הטענה: מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם ואם ימתחו ביקורת על כך הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם. השופטת דפנה ברק ארז כמו רוב שופטי בית המשפט העליון רואה עצמה כבעלת עליונות מוסרית ובעלת זכות מובנית לשפוט מוסרית את המדינאים. את "העליונות המוסרית" הזו רואים למשל בדרך השפיטה. חשודים נעצרים לשנים עוד לפני שמתחיל המשפט ובמשך כל מהלכו, באם גם השופטים הודו שאין אשמה הרי שזו ההתנהלות ועל אומללים אלו לקבל זאת ללא כל פיצוי. אלא שרוב החשודים מורשעים ובינהם חפים רבים האומללים אף יותר. אחוז ההרשעות בארץ אינו דומה לשום מדינה אחרת דמוקרטית וגם בין המדינות הבלתי דמוקרטיות! לדוגמא באירן שיעור ההרשעות נמוך יותר. בג"ץ נוצר באנגליה במאה 17 כדי למנוע מעצרים שרירותיים של אזרחים. על השלטונות היה לנמק חוקית את צו המעצר. בג"ץ הישראלי עושה את ההפך המוחלט, הוא מחזיר לכלא את מי ששלטונות הכלא החליטו לשחרר.
את המוסר של בית המשפט רואים גם במדיניות שהוא כופה על הדרג המדיני על האסונות שבית המשפט מביא. ב -1992 בית המשפט עצר גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון. ב-2004 נסעה משפחת חטואל בגוש קטיף. מתוך בניין שבג"ץ אסר להרוס ירה עלייה המחבל ורצח את משפחת חטואל. בג"ץ אסר על הרס הבניין בשם כל מיני ערכים לא ברורים וכך התבצע נרצחה משפחת חטואל. דמה של משפחת חטואל על הידיים של בג"ץ. בג"ץ כפה שינוי תוואי של גדר בטחון נגד כל שיקול בטחוני למען נוחות הגישה של פלאחים ערביים לשדות על חשבון חייהם של ישראלים. בג"ץ נענה לאירגונים עוכרי ישראל בהגישם עתירות נגד פעולות צה"ל המונעות רציחתם של ישראלים. למשל איסור על נוהל שכן – שליחת שכן להאיץ פנוי בניין בטרם הריסתו וכך לחסוך בחיי אדם, גם נענה לעתירות שהפריעו לצה"ל בפעילות לחימה. בג"ץ מתעלם מחוק איסור הסתננות ודואג להשאיר את המסתננים מאפריקה בישראל ומתעלם מזכויות תושבי דרום תל אביב. בג"ץ ממהר לפסוק הריסת בתים ליהודים ומתנגד להריסת בתים למחבלים. ישובים לערבים בלבד כן, ישובים ליהודים בלבד לא.
למותר לציין כי איש לא הסמיך את בית המשפט לפקח על המדינאים, את זאת עושה העם הבוחר לפחות כל ארבע שנים במיצגיו. בית המשפט במדינה דמוקרטית צריך להתבסס על עקרון החוקיות ולא על ערכיהם הפרטיים של השופטים. בית המשפט צבר כוח מוחלט במסווה משפטי, דוקא את זאת יש לרסן. דוגמא התערבות בעניין הבניה ביהודה ושומרון. הערכאה היחידה הדנה בעתירות בנוגע לבנייה בלתי חוקית הינה בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק המורכב משופטי בית המשפט העליון. בית המשפט העלין אינו דן ואינו עוסק בראיות, כך מתקבלות החלטות שיפוטיות בלי עדויות או בחינת ראיות או חקירות נגדיות. מה שקובע שם בלעדית הם תצהירים וסיכומים. בתור הערכאה היחידה פסק הדין סופי ולא ניתן לערער עליו, זאת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של שתי ערכאות . אלו הם תנאים שלא רק שאינם דמוקרטים אלא הם פאשיסטים גם אם אינם מכוונים להעצים את כוח המדינה והעם אלא להחלישו.
משפטנים בעד חיסולה של ישראל3
מערכת המשפט הינה ערלת לב לכאב האזרחים בישראל אשר עבורם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו קיים בין כותלי בית המשפט כיון שרוב השופטים הם חסרי מצפון ואנושיות וכמובן הגינות . את כל מידת החסד והרחמים שלהם הם מפנים כלפי מחבלים ,כלומר בית המשפט העליון לקח לעצמו כוח פאשיסטי אך לא לטובת המדינה והעם אלא לרעתו ולטובת אויביו. מה שלא עושה את אופן פעולתו פחות טוטליטרי פאשיסטי. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפריהם את שבועתם. בדמוקרטיה "שלטון על העם על ידי העם ולמען העם לא ימוגר מעל פני האדמה" כפי שאמר נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. בית המשפט העליון הסמיך את עצמו להתערב בכל תחום "לפקח" על מדינאים ואילו עליו אין שום פיקוח על אופן עבודתו. בתלונות על שופטים מטפל הנציב מטעם בית המשפט העליון. את שלטון עלית למען עצמה לפי רצון האויבים יש למגר לפזר לאלתר!
זוהי מערכת משפט שהשתלטה על המדינה ומקיימת שלטון רודני חסר מעצורים. מאפייני הרודנות: הרודן נוטל לעצמו סמכויות בכוח או בערמה. בכוח כפי שבית המשפט בישראל עושה בעזרת הפרקליטות וזו בעזרת המשטרה מטילה חיתתה על כל מי שאינו נושא פוליטית חן, או בערמה כמו אהרון ברק אשר הציג עצמו כדואג לדמוקרטיה ובקש לחוקק חוקים להם החליט לקרא חוקה ובעטיה החליט שהיא מאפשרת ל.התערב במדיניות. בייניש באדיקות רבה הראתה חוק זה בכל התערבות בנושאים לא לה.
בתור רודן, בית המשפט אינו רואה עצמו ואינו מתנהג כמי שכפוף לחוק ועל אחת כמה וכמה לא נתון לבקורת ציבורית או כל סמכות אחרת זולת הוא עצמו. כרודן, בית המשפט פוסק בכל עניין משעמעותי ועל פי הערכים שלו בלבד ותכופות בניגוד לערכי החברה או רובה. כרודן שופטיו משכפלים עצמם מעבירים את סמכותיותיהם לבני דמותם. כרודן בית המשפט הופך ליותר ויותר כוחני כדי להבטיח את המשך כוחם וזכויות היתר החוקיות המשפטיות והכלכליות של היושבים בו ושל יורשיהם. המערכת המשפטית הפכה לממשלת על באמצעות ההפיכה החוקתית השיקרית ללא כל סמכות או רשות מהכנסת. במדינות דמוקרטיות נורמליות אין לשופטים דריסת רגל בכל הקשור לבחירת שופטים. אצלנו הם הקובעים. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפרים את שבועתם.
השתלטות בית המשפט על הפוליטיקה הישראלית
השופט הראשון אשר שלח ידו לתוך הפוליטיקה היה שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הזדמנות הפז לבית המשפט העליון להתחיל להשליט את מרותו היתה בעת שגדעון האווזנר כיהן כהיועץ המשפטי לממשלה. כך היתה ההשתלשלות. *גדעון האוזנר (1962-1960), דרש עצמאות מוחלטת, בלחצו קמה ב- 1962 ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הועדה קבעה שהיועץ המשפטי הוא “חופשי ועצמאי” אם כי עליו להתייעץ עם שר המשפטים, במידה והשר חולק על דעתו יש לו זכות וטו וזכותו ליטול לעצמו את סמכויותיו של היועץ המשפטי. יחד עם זאת הועדה ניסתה לכונן את מעמדו החוקתי של היועץ המשפטי לממשלה כפקיד ציבור בעל שיקול דעת שיפוטי העומד בראש מערכת התביעה הכללית.. כאן לראשונה נקבעה הזהות שבין משרת התובע הכללי ליועץ המשפטי, כיון שלדעת הועדה או לדעתו של אגרנט, ריכוזיות זו הינה ראויה…בתור התובע הכללי עליו ליצג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.ולעמוד בראש התביעה הכללית. בתור היעוץ המשפטי לממשלה עליו לתת יעוץ משפטי לממשלה ולרשויות הממלכתיות האחרות. כמו כן יעוץ וסיוע לממשלה בהכנת חקיקה. לדעת בית המשפט ולדעתו בלבד, על היועץ המשפטי להיות בעמדת כח חזקה יותר מהממשלה, כדי שלאליטות השלטוניות לא תוכלנה להשתמש במערכת והתביעה וגם היעוץ… למטרות אינטרסנטיות. הנחת היסוד המובלעת כאן היא שלמוסדות השלטוניים הנבחרים להם בלבד אינטרסים אנוכיים, משמע עניינם אינו קידום מדיניות לטובת המדינה. לשיטת בית המשפט משילותן של האליטות השלטוניות הנבחרות היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיים המערכת המשפטית לעולם נקיה מאלו, ורק בית המשפט מציל את הדמוקרטיה… ———–כך בהקצנה עיוות את מהותה של הדמוקרטיה, בית המשפט הוא הגוף אשר מעצם הגדרתו הינו לא דמוקרטי אשר כופה את דעתו הבלעדית. תוך כדי פסילת המערכת המדינית עשה את שהוא פוסל באחרים נטל את השררה. באשר לכפל התפקידים של היועץ, משרתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה דומה לזו של התובע הכללי במדינות בהן היא קיימת וטעות היא להשוות בינהן. התובע הכללי שם הוא אישיות פוליטית והוא חלק מהממשלה. אחריותו היא בקביעת מדיניות תביעה ולא בידיו ההחלטות חקירה והעמדה לדין של מקרים מוגדרים.
אחריו השופט הרודן הגדול הוא כמובן אהרון ברק. ……אהרן ברק בעת שהיה סגן נשיא בית המשפט העליון קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסרובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי.. הממשלה טענה שכפל תפקידים זה מונע את יצוגה הנאות. אהרון ברק טען שהממשלה זכתה הייצוג מיטבי, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו. לשיטתו היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת דעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה. בכך קבע כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה… אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט. בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי והכי חשוב: היועץ הינו כפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד תוך ביטול שיקולים פוליטיים של השלטון. מעתה כוחו של היועץ המשפטי נעשה חסר גבולות. כנהוג עד אז אם עניין אי חוקיותו של מהלך זה או אחר אינו חד משמעי ולדעת הממשלה אין במעשיה דבר עברה היא יכלה לא לקבל המלצותיו ולהגן על עצמה בבית המשפט, שכן גם בין משפטנים קימים חלוקי דעות. משבית המשפט העליון קבע את מוחלטותה של חוות דעת היועץ, הוסרה גם מגבלת הצניעות של בעל משרה המודע לשיקולים אחרים. בפסיקתו השתלטנית של אהרון ברק וחזרתם של משפטנים על כל דבריו, החסרונות: או שהיועץ כמי שמקורב אצל הרשות ומייעץ לה יתקשה בחקירתה או בהעמדה לדין, או כפי שמתגלה במציאות, יועצים משפטיים מונעים להראות עצמאיים ובכך אינם מסייעים לממשלה להשיג מטרותיה במסגרת החוק ואינם מייצגים אותה כראוי בבית המשפט. כלומר כ””דמוקרט”” הוא קבע שהיועץ איננו יועץ אלא קובע ופוסק.
יש כאן ניצול של בורות הקורא ואולי גם הכותב . מושגי תום הלב קיימים במשפט הפרטי והציבורי הרבה לפני השופט ברק. היה זה השופט ברנזון שקבע שאם דורשים תום לב מאדם פרטי אז גם מרשת ציבורית. נכון שנעשתה הרחבה של עילות ביקורת ביחס לגופים שהם ציבוריים במהותם ובשירותים לציבור אך נוסדו במשפט הפרטי כמו חברה קדישא ויש לטעמי להגביר את האכיפה בתחום זה גם על חברות כמו בנקים וחברות ביטוח.
הכרה בחוזה בין בני זוג כמחייב ללא מתן סטטוס של נישואין מתחייבת מהמשפט הפרטי ואין הסכם פרטי כדין סטטוס של נישואין וניסיון לחבר ביניהם הא פסול ומטעה.