"אם לנו אין שגרה, גם לעזה לא תהיה": לתושבי העוטף נמאס לשתוק

"הערבים יורים טילים כי אנחנו מתעללים בהם"

"אני מוכן למסור את שער הנגב תמורת שלום"

״אם שני מיליון ישראלים היו במציאות של עזה, מניח שהם היו פועלים באופן דומה"

"אנחנו במשבר זוגיות עם עזה, אל תגידו לי שאין עם מי לדבר שם"

"למחוק את השלטון הפשיסטי, ביחד נשחרר את פלסטין"

 

יישובי קו העימות בדרום מצויים זה כ-17 שנים בשגרת לוחמה אך לאחרונה חלה הסלמה ניכרת במצב. לירי הטילים, איום החדירות ומנהרות הטרור הצטרפה צרה חדשה: טרור העפיפונים שכילה בשבועות האחרונים כ-10,000 דונמים של יער וגידולים חקלאיים ומהווה סכנה תמידית לתושבי האזור. אתמול (ראשון) אירעו 17 שריפות באזור העוטף כתוצאה מעפיפוני הטרור.

הישראלי הממוצע שאינו מתגורר ביישובי קו העימות ושניזון מדיווחים בתקשורת המסורתית מקבל את הרושם כי חלק נכבד מתושבי עוטף עזה מגלים אמפתיה, או לכל הפחות הבנה, לרצחנות של ערביי עזה כלפיהם. ציטוטים כמו אלה המופיעים לעיל ולקוחים מראיונות עם ראשי רשויות ותושבים באזור העוטף, מדגימים היטב כיצד התקבעה תפיסה זו בציבור, שעדיין זוכר את התמיכה הנלהבת של חלק מתושבי העוטף בתכנית ההתנתקות.

אבל לאחרונה לרבים מתושבי הדרום נמאס. הם קצו בעיוות המציאות, להגדרתם, ומשוכנעים כי קולם – המנוגד למה שמשתקף דרך דיווחי העיתונאים – מוצנע ואף מודר מתחנות הטלוויזיה והרדיו, כמו גם ממרבית העיתונים ואתרי החדשות.

"התקשורת נותנת במה בעיקר לנאיביים", אומר ל'מידה' דניאל מאיר, רכז ביטחון היישובי של קיבוץ נירים במועצה האזורית אשכול. מאיר החליף בתפקידו את זאביק עציון ז"ל שנהרג בצוק איתן יחד עם סגנו וחברו הקרוב של מאיר, שחר מלמד ז"ל.

לדברי מאיר, בתקשורת הישראלית משמיעים "בעיקר את הקולות שקוראים 'להסיר את המצור' ולא לפעול בכוח כי זה מתאים לאג'נדה, לא בהכרח כי זה מייצג את מרבית התושבים. נכון שהרוב באזור הצביע לשמאל, אבל חלק גדול תומך בתגובה חריפה יותר לטרור מעזה".

הנה הוידאו!
חינוך לקוי של ההורים pic.twitter.com/pLesxA4oAR

— תעברו לטלגרם Moshe Siani משה סיאני (@moshesiani) June 4, 2018

סמדר סגל ממושב עין הבשור הסמוך לנירים משוכנעת כי "לא אוהבים להשמיע ימנים", ויוצאת במסר לציבור הישראלי: "לא כולנו כאן בשמאל". דניאל מטרי, תושב קיבוץ כרם שלום, זועם על הניסיון לשוות לתושבי העוטף רוח תבוסתנית: "אם יש דבר שאני ממש מתעצבן ממנו זה כשאומרים שתושבי הדרום 'חוששים' או 'מודאגים'. אלו אמירות שרק מעניקות רוח גבית לחמאס. ברור שיש מתח, ברור שהמצב אצלנו לא כמו בתל אביב אבל אנחנו נחושים, פטריוטים ולא נשברים".

ההשתקה והזעם

במועצה אזורית שדות נגב זועמים גם הם על הסיקור התקשורתי המוטה: "מה שלא מתאים לעיתונאים – מושתק", אומר דקל חדד, תושב מושב שרשרת ואב ל-4 בנות. "כל הזמן מעלים לשידור אותם אנשים מאותם קיבוצים עם אותן דעות. אחר כך אנשים מהצפון וממרכז הארץ אומרים לי 'מה אתה רוצה מהערבים אם אפילו אתם מצדיקים אותם?'. לך תסביר להם שזה ממש לא המצב".

מה אתה אומר לאותם אנשים?

"תראה, לפני שבועיים המושב חטף רקטה במרחק של 200 מטר מהבית שלי. עפיפוני נפץ 'מבקרים' פה כמעט כל יום. לא פשוט, אבל בצד השני יודעים מה העוצמה שלנו ושאם אנחנו רק רוצים נוריד להם את הראש. כל מי שאומר שדברים לא עובדים בכוח טועה ומטעה, במיוחד במזרח התיכון. כמו שטראמפ אומר, שלום ופיוס יגיעו רק מתוך עוצמה, לא מחולשה. אני לא רוצה 'להבין' את הצד השני ולא מוכן 'להכיל' אותו. בכל פעם שאני רך עם האויב הוא צוחק לי בפנים והמוטיבציה שלו לפגוע בי רק גדלה".

אתה מייצג את מרבית תושבי שדות נגב?

"בהחלט, כמעט 100 אחוז מהתושבים".

מאיר, סגל, מטרי וחדד רחוקים מלהיות בודדים בעמדתם. רבים מתושבי קו העימות זועמים על התבטאויות 'מפויסות' של ראשי רשויות באזור דוגמת גדי ירקוני, ראש מועצת אשכול, שהביע תמיכה בהכנסת מלט לרצועה גם אם הוא יוקצה לבניית מנהרות טרור: "יד אחת מלטפת ויד אחת נותנת את הסטירה אם צריך. הליטוף לא פחות חשוב", אמר ירקוני, תושב נירים שאיבד רגליו ב'צוק איתן'.

דבריו של ירקוני לא מייצגים את עמדתם של כלל תושבי אשכול. "קודם שראש המועצה הנחמד שלנו, שכנראה לא למד את הלקח, יפסיק לדבר שטויות לגבי הכנסת מלט", כתבה אחת מתושבות האזור בקבוצת פייסבוק של האזור. לדבריה, ירקוני "צריך להתחיל לחשוב על התושבים שלו".

לא חוזרים לשגרה

תושבים נוספים קבלו על טרור העפיפונים וטענו כי בניגוד לאמירותיו של ירקוני, אסור לחזור לשגרה: "טרור העפיפונים נמשך ונמשך ואף אחד לא פוצה פה!!!", כתבה אחת מתושבות המועצה בדף הפייסבוק 'הכל באשכול'. היא המשיכה ותיארה באופן נוגע ללב את השגרה העכורה של התושבים:

השמיים הפכו אפורים. ריח של שריפה באוויר, הירוק של החורש בסביבה הפך שחור בעיניים. עצוב. קסאמים, פצמ"רים ואזעקות. ואנחנו משדרים שגרה: אנחנו הולכים לעבודה (עם כאבי בטן), שולחים את הילדים לבית הספר (עם דאגות), מקפיצים ומחזירים מחוגים (עם חשש). ממשיכים בשגרה כאילו כלום!!! זו לא שיגרה ואסור לנו להאמין שזו שיגרה ואם אנחנו מאמינים שזו שגרתנו אבוי לנו!!!!"

חלק מהתושבים קוראים לנקוט בפעולות אגרסיביות יותר על מנת להוציא את האזור מאדישותו: "צריך לחסום את המשאיות שנכנסות לעזה!", כתבה תושבת ברשתות החברתיות והוסיפה: "חלם זה כאן בפרט באשכול".

לדבריה, מועצת אשכול צריכה לקחת את המושכות ולארגן "מחאה רצינית" נגד הטרור מעזה: "הבטון ממשיך לזרום ובמקביל מנהרות נבנות ונהרסות. ועכשיו שורפים לנו את החיטה ובמקביל הם מקבלים אספקה שוטפת של קמח. הרבה פוסטים נכתבים ולא יוצא מזה כלום. נו, נראה הפעם את המועצה".

סמדר סגל ממושב עין הבשור אומרת ל'מידה' כי הביעה את מחאתה באופן אישי בפני ירקוני, שיעמוד למבחן הציבור בבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר הקרוב: "גדי שאל אותי למה אני כועסת", היא מספרת. "אמרתי לו שיום אחרי שחוטפים טילים לא חוזרים לשגרה ולא אומרים בתקשורת שזה בסדר להכניס מלט שעלול להגיע למנהרות – אלא מוציאים את כולם לחסום את הכביש".

9% לשמאל בשדרות

ההחלטה האם להכליל יישוב מסוים תחת ההגדרה של "עוטף עזה" נעשית על ידי המדינה בהתאם למרחק של היישוב מגדר הגבול. נכון להיום במרחב עוטף עזה פרושים כ-50 יישובים בהם מתגוררים 60-50 אלף איש.

יישובי הספר של קו העימות משויכים לשלוש מועצות אזוריות עיקריות: אשכול, שער הנגב ושדות נגב. מספר מצומצם יותר של יישובי עוטף עזה מסונף למועצות חוף אשקלון ולכיש, דוגמת נתיב העשרה, יד מרדכי ותלמים. העיר שדרות, המונה כ-25 אלף תושבים, היא היישוב הגדול ביותר בעוטף.

לאור הסיקור התקשורתי המוטה והתקבעות התודעה הציבורית לפיה יישובי עוטף עזה מזוהים באופן מובהק עם השמאל, החלטנו ב'מידה' לבחון האם התדמית תואמת את המציאות וצללנו למעמקי נתוני תוצאות הבחירות האחרונות ביישובים המרכזיים של העוטף. הניתוח מלמד כי המציאות האלקטוראלית מורכבת ומאוזנת יותר מהשתקפותה בציבור.

בשדרות, כאמור היישוב הגדול ביותר בעוטף, הימין מנצח בגדול: 71% מבין כלל 11 אלף תושבי העיר שהצביעו בבחירות האחרונות הטילו לקלפי פתק של אחת ממפלגות הימין – ליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו ומפלגתו של אלי ישי שלא עברה את אחוז החסימה. מנגד תשעה אחוזים בלבד מתושבי העיר שלשלו לקלפי פתק עם אחת ממפלגת השמאל – המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת שזכתה ל-18 קולות בשדרות.

שדרות אינה האזור היחיד שמזוהה באופן מובהק עם הימין. כפי שציין דקל חדד, גם במועצה האזורית שדות נגב הרכב האוכלוסייה שונה מהתדמית הציבורית שמייחסת התקשורת ליישובי העוטף.

תושבי שדות נגב, 'עזתה' לשעבר, פזורים ב-16 ישובים לפי חלוקה של שנים עשר מושבים, שני מרכזים כפריים ושני קיבוצים, עלומים וסעד, המאופיינים כיישובים דתיים–לאומיים. כמחצית מיישובי המועצה, הממוקמת בין אשקלון לבאר שבע, נכללים בהגדרה של "עוטף עזה" וגם אלו שלא חווים את המציאות הביטחונית הקשה על בשרם.

מבין כ-4,300 תושבי שדות נגב שהצביעו בבחירות האחרונות, מעל ל-80% נתנו קולם למפלגות הימין. ראש המועצה תמיר עידאן משמיע עמדות התואמות את דפוסי ההצבעה של תושביו. "אנחנו לא ממצמצים", הבהיר ראש המועצה שהשתתף בשבוע שעבר בדיון מיוחד בכנסת על המצב בעוטף.

עידאן המשיך ותקף בחריפות את "המצדיקים את הטרור מעזה", ביניהם יהושע סובול: "מי שאומר שגם אנחנו היינו נוהגים כמותם, מצדיק את האלימות ואת הטרור", כתב עידאן בפוסט זועם בפייסבוק. "העזתים נוהרים לגדר, מבעירים את שדותינו, יורים רקטות ומרגמות לא בגלל המצוקה והעוני. צריך רק להקשיב להם. הם דורשים את אדמותינו ואת בתינו. לצעדות שלהם הם קוראים 'צעדת השיבה' ולא 'צעדת המצוקה והמחסור'. זו לא המצוקה ואין לה שום צידוק".

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=753211168216763&id=355216861349531

עידאן גם דוחק בממשלה לאשר הקמת יישוב חדש באזור העוטף, כמענה ציוני הולם לטרור חמאס: "הציונות בדמם של התושבים פה. אף אחד לא יגרום לנו לוותר. לא מאה ולא אלף טילים יגרמו לנו להפסיק ליישב את המקום".

השמאל הולך ימינה

במועצה האזורית שער הנגב, הממוקמת צפונית לשדות נגב, הזמירות שונות לחלוטין וקולעות היטב לתדמית 'השמאלנית' של העוטף: מבין כ-4,000 תושבי שער הנגב שהצביעו בבחירות האחרונות, 70% נתנו קולם למחנה הציוני ומרצ. בקורלציה עם דפוסי ההצבעה של תושביו התנדב לפני כשנה ראש המועצה, אלון שוסטר, למסור את שער הנגב לידי הפלסטינים תמורת "שלום".

בימים האחרונים הפציע אותו שוסטר עם הברקה חדשה כאשר הביע הסכמה עם אמירתו המקוממת של יהושע סובול לפיה "אם הישראלים היו חיים במציאות של תושבי עזה, גם הם היו נוקטים בטקטיקות טרוריסטיות דוגמת הפרחת עפיפוני תבערה".

תושבי שער הנגב זוכים לחיבוק חם מכלי התקשורת. הקולנוענית ואשת השמאל אילנית סוויסה, המתגוררת בקיבוץ כפר עזה שבשטח המועצה, הפכה בשבועות האחרונים לדוברת הבלתי רשמית של עוטף עזה, וההספק התקשורתי שלה בחודשים האחרונים מרשים ביותר: ריאיון אצל אילנה דיין בגלי צה"ל, עלייה לשידור בשתי תכניות שונות של 'רדיו ללא הפסקה' והופעה בהמשכים בתכניתו של רינו צרור בגל"צ, כולל ריאיון עם נפתלי בנט שהוביל לאירוח של השר בביתה. צופי הטלוויזיה לא פספסו גם הם את מסריה של סוויסה, שהתארחה במוצ"ש שעבר בתכנית 'פגוש את העיתונות' של חברת החדשות.

"אינני ישנה בלילה בגלל שצה"ל הורג פלסטנים בגדר"–כך אומרתי לי תושבת עוטף עזה.
ראיון תמוה למדי שקיימתי עכשיו בגל״צ.
תתחילו ישר מ3:30.
מראיינים אותי רינו צרור ואילנית, תושבת חביבה מעוטף עזה שבעיניי טועה מאד מאד.
האזינו:https://t.co/O53SENuE67

— Naftali Bennett נפתלי בנט (@naftalibennett) May 15, 2018

המסר שמבקשת סוויסה להעביר לציבור הישראלי תואם אחד לאחד את תפיסת העולם של השמאל: לסוויסה קשה לישון בלילה "בגלל שצה"ל הורג פלסטינים", היחסים בין ישראל לישות הטרוריסטית בעזה הם בגדר "זוגיות קבועה שנמצאת תמיד במשבר" ולכן גם הפתרון שלה לקוח מעולם גישור הסכסוכים המשפחתיים: לדבר עם חמאס. סוויסה גם הביעה הסכמה עם האמירה כי רק "דאגה לתושבי עזה" תסייע גם לתושבי העוטף.

למרות הנטייה הפוליטית הברורה של תושבי שער הנגב, סוויסה הודתה כי אפילו היא חשה שבמעוז השמאל חלים לאחרונה שינויים מרחיקי לכת: "הימין הופך יותר ימין, והשמאל – גם הוא הופך להיות יותר ימין", אמרה סוויסה לאחרונה ל'גלובס'.

לדברי סוויסה, גם בתה הקטנה חווה מהפך פוליטי פרטי: "פתאום היא אומרת לי, 'אמא, מגיע להם (לעזתים) מה שעושים להם, כבר לא אכפת לי מהם – הם רוצים לפגוע בי – אני ארחם עליהם!?!… אנשים פה, אתה יודע, עברו דברים אללה איסטור. די, עייפים, רוצים פתרון. והפתרון, הרבה פעמים, הוא כוח".

"העמדות שלי השתנו בעקבות ההתנתקות"

במועצה אזורית אשכול, הגדולה ביותר מבין המועצות האזוריות בעוטף עזה, השמאל אמנם מנצח אך לא בנוקאאוט. מבין כ-7,000 מצביעים מאשכול בבחירות האחרונות, 55% העניקו קולם למחנ"צ ומרצ. 610 מתושבי אשכול הצביעו ליאיר לפיד, בעוד 33% בחרו במפלגות המרכיבות כיום את הקואליציה.

בתשעה מיישובי אשכול ניצחו מפלגות הימין השונות: בצוחר, תלמי אליהו ועמיעוז הליכוד זכה למירב הקולות, ביישוב הקהילתי אבשלום ליברמן גבר על יתר המתמודדים ובמושב נווה היה זה אלי ישי שלקח את רוב הקופה. מנגד, היישובים 'השמאלנים' ביותר באשכול ובעוטף בכלל הם הקיבוצים ניר יצחק ומגן, שלפי תוצאות הבחירות האחרונות חבריהם היו מעוניינים לראות את יו"ר מרצ לשעבר זהבה גלאון מכהנת כראש ממשלה. 23 איש, 3% בלבד מכלל המצביעים במגן וניר יצחק, בחרו באחת ממפלגות הימין.

מאז הבחירות האחרונות חוותה מועצת אשכול תנופת פיתוח המתבטאת גם בזינוק בכמות האוכלוסייה: בשלוש השנים האחרונות גדל מספר התושבים בכ-50%, וכיום מתגוררים באשכול קרוב ל-16 אלף תושבים הפרושים ב-30 קיבוצים, מושבים ו'חלוציות' – יישובים של מפוני הגירוש מגוש קטיף.

חלק מתושבי אשכול סבורים כי הנהירה של התושבים החדשים, בשילוב המצב הביטחוני, יובילו לתמורה אלקטוראלית שתמצא ביטויה בבחירות הקרובות: "בלי נדר, בבחירות הבאות מספר מצביעי הימין יגדל מאוד באשכול", אומרת סמדר מעין הבשור, שבבחירות האחרונות 31% מתושביו הצביעו למפלגות הימין.

סגל, נשואה ואם לשלושה, מעידה כי בעצמה חוותה מהפך פוליטי פרטי. "ברוב שנות חיי הצבעתי למרצ, אבל מאז ההתנתקות העמדות שלי השתנו לחלוטין", היא מעידה.

"לפני ההתנתקות היו הרבה מושבניקים שעבדו עם ערבים מעזה וידעו מראש מה היציאה מעזה תעולל לנו. אחרי ההתנתקות חלק מהחבר'ה אצלנו המשיכו לשמור על קשר עם הפועלים שלהם לשעבר. הייתה גם פעם שהעבירו לאחד הפועלים כסף כדי שיקנה שופל. אחרי כמה זמן הפועל הזה התקשר ואמר שהחרימו לו את השופל. בשיחה האחרונה הוא הזהיר את הישראלים לא להתקשר יותר כי בפעם שעברה הוא דיבר מהטלפון של השכן ויום למחרת השכן נעלם".

רוב תושבי עוטף עזה תמכו בהתנתקות ולא נראה שהם שינו דעתם מאז

"כן, יש פה לא מעט אנשי שמאל בעיקר בקיבוצים שתשמע אותם מזדהים עם הצד השני. חלקם אפילו ניסו לצנזר אותי בקבוצת הפייסבוק של תושבי העוטף כשתקפתי את הדברים המזעזעים של יעלה רענן מכיסופים על זה שצריך להצטרף להפגנות עם עזה ו'לשחרר את פלסטין'. מצד שני הרבה מהפוסטים בקבוצה הם של מושבניקים, שנוטים יותר ימינה מאשר הקיבוצניקים".

מה לדעתך צריך לעשות מול חמאס?

"להפציץ את הבתים של קרובי המשפחה של איסמעיל הנייה בשכונת רימל היוקרתית. כל יום מפציצים בית אחר. אין סיבה שנהיה רכים, בעיקר כשיש לנו את הגב של טראמפ".

"אף חמאסניק לא ישבור אותנו"

עמדות דומות לאלו של סגל משמיע דניאל מטרי, בן 31, תושב קיבוץ כרם שלום שבאשכול. כרם שלום, המונה כ-120 תושבים, נודע בעבר כמעוז של השמאל אך בשנים האחרונות החלו בקיבוץ לקלוט מספר משפחות דתיות, שהשפיעו גם על דפוסי ההצבעה במקום.

בבחירות האחרונות שליש מהמצביעים בכרם שלום שלשלו לקלפי פתקים של מפלגות מרכז-ימין, כולל 18 קולות לבית היהודי. "מה שקורה בשנים האחרונות לוקח אנשים ימינה, לא רק בקיבוץ אלא בכל האזור", אומר מטרי. "זה נכון בעיקר לצעירים שחוו טראומות ילדות קשות בגלל הקסאמים, אבל גם חבר'ה כמוני שנמצאים בשנות ה-30 לחייהם. מצד שני יש גם כאלו שהקצינו שמאלה כדי להתמודד עם המגמה".

מטרי, אזרח עובד צה"ל, הגיע לכרם שלום לפני כעשור. הוא אב גרוש לילדה בת 5 שחוותה לראשונה מציאות של מלחמה. "פעם ראשונה שהבת שלי אמרה שלא כיף לה בגן, בגלל האזעקות", הוא מספר. "ב'צוק איתן' היא הייתה בקושי בת שנה ולא ממש הבינה מה קורה. אני הייתי אז מדריך ילדים אבל כשמדובר בבת שלך זה סיפור אחר".

כרם שלום ממוקם קרוב לרפיח ולאחרונה התגלתה מנהרת טרור ארוכה שהובילה לקיבוץ. "אני בעד שלום, אבל שלום אמת שלא רק יקדם את הערבים למלחמה הבאה", אומר מטרי. "כל עוד חמאס ותושבי עזה ממשיכים בטרור אני בעד להפעיל נגדם אגרוף ברזל, כמובן עם מינימום נפגעים שלא לצורך. כואב לי לראות נשים וילדים נהרגים גם מהצד השני".

גילו מתחת לאף שלכם מנהרת טרור

"בנושא הזה אני סומך לחלוטין על צה"ל. אין לי ספק שהם ידעו על המנהרה בעזרת הטכנולוגיה והמכשור הקיימים. הם חיכו לשעת כושר להפציץ אותה ובאמת עשו את המשימה על הצד הטוב ביותר. אני לא מודאג".

זה לא טריוויאלי לדאוג במצב כזה?

"עובדה שבדיוק קלטנו עכשיו שבע משפחות נוספות לקיבוץ. תמיד זה קורה: דווקא כשנהיה קשה, עוד אנשים מצטרפים. אף אחד לא יזיז אותנו מכרם שלום ואף חמאסניק לא ישבור אותנו".