חילופי המהלומות בטוויטר בין מנהיגי ארה"ב וצפון קוריאה הובילו לפסגה מתוקשרת בחסות סנקציות סיניות. מהלך דומה לא צפוי מול איראן
לחיצת היד בין טראמפ לקים בכניסת המלון בסינגפור התחילה התהליך שעשוי להוביל לפירוקה המלא של צפון קוריאה מנשק גרעיני. מעטים, אם בכלל, האמינו שמפגש כזה אפשר לאור העבר עקוב השנאה בין שתי המדינות, וההתבטאויות בין שני המנהיגים מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד.
הפסגה בסינגפור מהווה חלק ממדיניות רציפה של הנשיא האמריקאי להפחתת הנשק הגרעיני בעולם, בייחוד כזה הנמצא בידיים לא יציבות שמאיימות להשתמש בו. שתי המדינות שאת פירוזן הציב טראמפ בראש מדיניות החוץ הן כידוע איראן וצפון קוריאה, וההתנהלות שלו מול שתי המדינות הסוררות הללו מרעננת מאוד ביחס לדברים שאליהם התרגלנו.
שתי המדינות הללו לא נהנו מאהדה רבה בקרב הממשל האמריקאי. כבר מתחילת הדרך תקף טראמפ בצורה חריפה הן את איראן והן את צפון קוריאה, אבל קים היה זה שספג את הביטויים הקשים יותר. קים לא נשאר חייב ותקף את טראמפ בחזרה, ובמבט ראשון נראה שהסכסוך העתיק לא בדרך לסיום.
המשוגע מול המעורער
זה התחיל רגע אחרי הכתרתו של טראמפ לנשיאות. קים ג'ונג און הודיע שארצו נמצאת בשלב האחרון של ההכנות לשיגור טיל בליסטי בין יבשתי. טארמפ בתגובה צייץ ששיגור כזה "לא יקרה!". זאת הייתה אחת ההתבטאות הדיפלומטית ביותר בין השניים במשך תקופה ארוכה מאוד.
בשלושת החודשים שלאחר מכן השיח עדיין התנהל במסגרת המקובלת בין מדינות, כשטראמפ אומר בין היתר ש"צפון קוריאה מסתכנת בתגובה חריפה מאוד אם השיחות ייכשלו". מאז הפכו הדיאלוגים בין השניים הפכו לקיצוניים ולא ממש דיפלומטיים.
אזהרת "האש והזעם" אותה שיגר טראמפ, נענתה באמירה שטראמפ מסתכן במלחמה גרעינית. בספטמבר האחרון המצב הידרדר עוד: מעל בימת האו"ם, בזמן העצרת המרכזית, כינה טראמפ את קים "איש הטילים הקטן שמוביל את מדינתו לאבדון". קים החזיר וקרא לטראמפ "אמריקאי מטומטם ולא שפוי".
שלושה ימים חולפים וטראמפ ממשיך לתקוף וצייץ בטוויטר האישי שלו כי "קים ג'ונג און, משוגע שלא אכפת לו שבני עמו גוועים ברעב ואף הורג אותם, ייבחן בתקיפות גדולה מאי פעם". לא עוברות חמש שעות והתגובה מגיעה, ובה זוכה טראמפ לכינוי "מעורער נפשית". בינואר 2018 שתי המדינות איימו מפורשות שהן ישתמשו בנשק גרעיני האחת נגד השנייה.
ברקע שתי המדינות ממשיכות לפעול. הקוריאנים מבצעים ניסויים רחבים יותר ויותר, כולל בטילים שיכולים לחצות את האוקיינוס ולהגיע לארה"ב. בתגובה מאיימת ארה"ב במבצעים צבאיים על אדמת צפון קוריאה ומקיימת תרגילים צבאיים חסרי תקדים עם הדרום קוריאנים והיפנים. במקביל שכנע טראמפ את סין להצטרף לסנקציות נגד צפון קוריאה – למרות שסין היתה הפטרון של ששולת קים לאורך כל שנות הסכסוך.
פצצה או זיהום
האמת היא שגם בפני אובמה עמדה הזמנות פז לפני ארבע שנים לצרף את סין לסנקציות נגד צפון קוריאה ולחבל בתכנית הגרעין – אבל הוא הצליח למסמס אותה. אחד מהדגלים שנשא אובמה לאורך כל כהונתו היה הסכם סביבתי בינלאומי, שטראמפ כבר הספיק לברוח ממנו מעט לאחר תחילת הכהונה. אחד האגוזים הכי קשים לפיצוח במיסיון האקלים של אובמה היה סין, שאימוץ ההסכם היה פוגע קשות בתעשייה בה.
ב-2014 סין הציבה בפני אובמה ברירה: פצצה או זיהום. סין לא תתמוך בשתי החזיתות – או שתצטרף להסכם האקלים, או לסנקציות נגד צפון קוריאה. אובמה בחר בפצצה.
ובחזרה לימי טראמפ. גם מול איראן השתמש טראמפ ברטוריקה קשה, אך היא לא חצתה את הגבולות של העימותים אל מול קים ג'ונג און. עוד במהלך קמפיין הבחירות אמר טראמפ כי הסכם הגרעין הפך את איראן למדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, על חשבונה של ישראל. לאורך השנה וחצי מאז הוא הרבה לקרוא למדינה "מממנת הטרור הגדולה בעולם", ולמשטר "משטר של טרור גדול".
גם כינויים כמו משטר אכזרי ושקרן הרבו להופיע בדבריו נגד האיראנים. אבל את עיקר ההתבטאויות שלו בנושא, הפנה טראמפ דווקא להסכם עצמו, וקרה לו "עלוב", "נוראי", "רקוב", "מביש", "הסכם שלא הביא שלום ולעולם גם לא יביא", ומעל כולם – "ההסכם הגרוע ביותר בהיסטוריה". אך מול איראן פעל טראמפ מן הרגע הראשון בעיקר במישור המעשי. השיא כמובן הגיע בביטול ההסכם ובהטלת הסנקציות.
על פניו נראה שטראמפ נוקט בגישה דומה לשתי המדינות הסוררות, אך מבט מעמיק יותר מגלה פער תהומי. בעוד מול צפון קוריאה טראמפ פעל מן הרגע הראשון במישור הדיפלומטי, נגד איראן הוא אפילו לא שוקל את האפשרות הזאת. נכון, הוא קרא למשטר האייתולות לשבת להסכם חדש, אך באותו זמן הוא גם קרא בפומבי לאזרחי איראן להפיל את המשטר שלהם, ויותר מפעם אחת.
במהלך ההפגנות של סוף דצמבר ותחילת ינואר השנה, צייץ טראמפ את הדברים הבאים: "איראן נכשלת בכל הרמות, למרות ההסכם הנוראי שממשל אובמה עשה איתם. העם האיראני הגדול דוכא במשך שנים רבות. הם רעבים לאוכל ולחופש. האוצר של איראן נשדד, לצד זכויות האדם. הגיע הזמן לשינוי!".
לעומת זאת, אל מול משטרו של קים טראפ מעולם לא רמז או קרא להפלת המשטר. למעשה הוא איים בלהשמיד את כל צפון קוריאה, אבל לא להחליף את קים ג'ונג און.
ההבדל התהומי רק מתחזק כאשר מתבוננים בהתנהלות המשטרים כלפי אזרחיהם. ממשלו של קים אכזרי הרבה יותר ממשטר האייתולות. הוא שולח אותם למחנות, מרעיב אותם למוות, מעלים אנשים כמו בימי הק.ג.ב ומנהל את המדינה הנעולה בעולם. אין מידע שנכנס למדינה שאינו מאושר על ידיו.
אפילו על הפיסגה הזו, שכל העולם דיבר עליה בחודשים האחרונים, שמעו אזרחיו רק בדקה התשעים. שאלות העיתונאים הרבות במסיבת העיתונאים שלאחריה רק הדגישו את הנושא.
המניעים חשובים
המשטר האיראני, מושחת ככל שיהיה, לא מתקרב לרמת האכזריות הצפון קוריאנית. עצם העובדה שמתקיימות שם הפגנות נגד המשטר מלמדות שמדובר במשטר פתוח יותר מעמיתו הצפון קוריאני. יחד עם זה, טראמפ מוכן לדבר עם הצפון קוריאנים, ולא עם האיראני. במילים אחרות, אל מול קים מתנהל טראמפ על פי משפטו הידוע של בנימין נתניהו, "יתנו-יקבלו, לא יתנו-לא יקבלו", ואילו מול משטר האייתולות פועל טראמפ כפי שפעל ג'ורג' בוש הבן מול סדאם חוסיין.
הסיבה לכך נעוצה במניעים של כל אחת מהמדינות לפיתוח נשק גרעיני. כשצפון קוריאה החלה במסע ההתחמשות שלה, היא עשתה זאת מסיבה אחת פשוטה: להבטיח שלא ינסו להפיל את המשטר ולכפות איחוד עם הדרום. הפיצול בין שתי הקוריאות שייך לעידן למלחמה הקרה, כאשר הצפון השתייך לגוש הקומוניסטי ואילו הדרום לגוש המערבי.
מלחמה פעילה בין שתי המדינות לא נערכת כבר 50 שנה, אבל הפחד הצפון קוריאני מפירוק המדינה היה ונותר כל העת. גם בימינו זה מה שמניע את משטר קים. השנאה הצפון קוריאנית לארה"ב נובעת מאמונה שהאמריקאים הם פושעי מלחמה ורוצחי ילדים. בפיונגיאנג קיים מוזיאון שלם שכל מטרתו להציג את פשעי האמריקאים. במילים אחרות, הנשק הקוריאני, כמו כל מדיניותו של קים, מיועד לצרכי הגנה.
מניעיה של איראן שונים בתכלית. איראן לא פועלת על מנת להגן על עצמה מאיום חיצוני, אלא מתוך כדי את העולם המוסלמי. פעולותיה של איראן, החל מהמהפכה האיסלאמית, מכוונות למטרה אחת: בנייתה מחדש של האימפריה הפרסית, רק שהפעם תחת שלטון שיעי.
את ההתנהלות של איראן צריך לבחון מתוך הסתכלות על הסכסוך הפנים מוסלמי בין הסונים לשיעים. יריבתה הגדולה ביותר של איראן היא איננה ישראל, כי אם סעודיה. במילים אחרות, איראן פועלת ממניעים דתיים.
מי שהיטיב לתאר זאת הוא הנשיא טראמפ בעצמו, עוד כשהיה מועמד בלבד:
המאבק באיסלאם הקיצוני הוא מאבק פילוסופי, כמו זה שהיה במלחמה הקרה. נעבוד ביחד עם בעלות בריתנו בעולם המוסלמי המתון. עלינו לעבוד יחד עם כל אומה באזור שמאוימת בידי האיסלאם הקיצוני, אבל זה צריך להיות דו-סטרי: עליהם להיות טובים אלינו גם כן. לא עוד חד-סטריות. הם צריכים להעריך את מה שאנו עושים למענם" אמר בניו יורק לאחר שזכה בפריימריז במדינה זו"
מה שטראמפ מבין טוב יותר מכל דיפלומט אחר בעולם זה שבשביל לעצור את הגרעין הקוריאני צריך להבטיח את יציבות משטרו של קים ג'ונג און. לעומת זאת, בשביל לעצור את הגרעין האיראני צריך להחליף את משטר האייתולות.
אתה מתאר פה את הרצון של אובמה לייצר הסכם סביב האקלים כדבר רע. אובמה היה צריך לבחור בין 2 נושאים חשובים (בשניהם עוסקים בקץ העולם..).
למה הבחירה של טראמפ עדיפה? נושא האקלים הוא פייק ניוז?
בנוסף אתה מתאר את המשטר הרודני האכזרי של צפ"ק, אבל אני לא מרגיש שזה נאמר כביקורת לטראמפ אלא כתיאור עובדתי. טראמפ פשוט מתעלם מהסיפור?
נושא האקלים איננו פייק ניוז אבל הוא מורכב ותלוי במצב השלום בעולם. כדי לספק משאבים לשיפור האקלים נדרש קודם לפרק את איום הגרעין הצפון קוראני, ולנתק את הקשר בין צפון קוריאה לערבים. אח"כ יש לטפל באיום הגרעין האיראני. רק אז יתפנו משאבים להתמודדות עם נושא האקלים. טראמפ לא מתעלם מהרודנות האכזרית של צפון קוריאה, לכן הוא עושה את המיטב לצמצום ההשלכות של משטר כזה. הרי כת ה PC לא היתה מאפשרת לו לפתוח במלחמה בצפון קוריאה.
1. נושא האקלים אכן פייק ניוז:
חשיפת תכני התכתובות הפנימיות בין חוקרי האקלים באקדמיה הוכיחה זאת. אל גור לאחר שכשל במירוץ בחירות לנשיאות בעידן שלאחר ביל קלינטון הפך את סוגיית האקלים לסוס לרכוב עליו. הוא נשא הרצאות והציג מצגות שלאחר מעשה הוכח שנעשתה בנתונים הסטטיסטיים הטיה גסה. הוא הפך לכוכב ובשנת 2007 זכה גור על פעילותו בתחום זה של "התחממות כדור הארץ"בפרס נובל לשלום והשאר היסטוריה.
מאז הופיעו מדענים מהשורה הראשונה והוכיחו שחור על גבי לבן שהתחממות כדור הארץ לא מושפעת מפעילות האדם בניגוד לתזה שהציג גור, אלא שזו תופעה נורמלית של מחזוריות בשינויי האקלים. אך באקדמיה אוהבים את המימון שהממשלות התחילו לשפוך על החוקרים בתחום אז למה שלא לתחזק את זה?
2. זיהום האוויר, מקורות המים והקרקע לעומת זאת הוא אכן בעיה אמיתית.
אולם כאשר שוקלים במה דחוף יותר לטפל במניעת פצצת הגרעין שגם היא אגב מהווה איום על הסביבה כפי שהוכח באסון צ'רנוביל או להחתים מדינות על הסכמים לטווח ארוך בנושא האקלים נדמה לי שהתשובה ברורה.
אלא שלאובמה הייתה אג'נדה. אג'נדת האקלים הפכה לחלק מהדת הליברלית-פרוגרסיבית שמאחדת סביבה את כל לוחמי "הזכויות" המתמקדים בבעיית האקלים אך לא בזכויותיהם המידיים של קרבנות הטרור האיראני.
אובמה הוכיח שנושא הזכויות אצלו הוא רק מס שפתיים שכן הוא הפנה כתף קרה לאזרחי איראן ב-2009 כאשר הם ניסו להפיל את שלטון האייטולות וביקשו את תמיכת הממשל האמריקני.
אובמה העדיף ללטף דווקא את האייטולות ואת תכניות הגרעין שלהם.
3. כותב המאמר מבהיר את ההבדל בין 2 המדינות:
בצפ"ק המטרה היא הגנה עצמית. אם היא תהיה בטוחה בפני האיום מבחוץ היא לא תצטרך נשק גרעיני. יתכן ויתרחשו בה שינויים בגישת המשטר כמו שהתרחשו בסין. האזרחים הסובלים כרגע בינתיים לא התקוממו. אבל הכול אפשרי.
מנגד מה שמניע את האייטולות היא האידאולוגיה הדתית הקיצונית. דת האסלאם לא יכולה להתפשר על כלום. מכאן שהשיקולים של טראמפ אכן נכונים. רק הפלת שלטון האייטולות ושחרור האזרחים מהם תביא שינוי.