משבר ביחסים? רוסיה ואיראן על פרשת דרכים

הרושם שנוצר בישראל לאחר הביקור של ראש הממשלה נתניהו במוסקבה במאי ובעקבות כמה הכרזות של בכירים רוסיים שנרקמה איזושהי עסקה בין ישראל לרוסיה שכתוצאה ממנה "איראן לא תהיה יותר בסוריה". מרוב דיווחים ושמועות כבר קשה להבחין בין אמת לרעשים. מובן שכדי לנסות להבין את המצב לאשורו צריך להתבונן בסוגיה גם מהזוויות הרוסית והאיראנית ולא להסתפק במה שנח לנו לראות בתור ישראלים.

מתווה העסקה המסתמן על פי פרסומים בישראל הוא כזה: רוסיה תתחייב להוצאת כל "הכוחות הלא-סוריים" (כינוי דיפלומטי מנומס למיליציות שיעיות פרו-איראניות) מדרום המדינה, בתמורה להסכמה ישראלית להשתלטות מחדש של צבא אסד על האזור של קונייטרה, דרעא וסווידא.

שר הביטחון ליברמן כבר ביקר במוסקבה, ולכאורה הכול מתנהל בין רוסיה לישראל על מי מנוחות. אלא שמבט מקרוב מראה שהדברים אינם כפשוטם ורב הנסתר על הנגלה. רוסיה הרשמית נמנעה מלהתייחס לנושא כלל, ובטח שלא לתאר את המתווה המתגבש כעסקה מחייבת כלשהי.

סגן שר החוץ הרוסי מיכאיל בוגדנוב קבע שבכלל אין לו שום מידע לגבי העסקה בין ישראל לרוסיה. שר החוץ סרגיי לברוב אכן אמר ש"המצב המיוחל הוא שעל הגבול בין ישראל לסוריה יהיו מוצבים כוחות הצבא של הרפובליקה הערבית הסורית", אך יש לציין שהוא התייחס לנושא במהלך מסיבת עיתונאים עם שר החוץ של  מוזמביק ולא במסגרת דיון המוקדש למזרח התיכון.

אם לשפוט לפי מה שנראה ממוסקבה, ככל הנראה יש אי אלו הבנות עם ישראל, אך לא מדובר בעסקה מוגמרת.  על כל פנים, הפרט החשוב שכלי תקשורת רוסים בחרו להדגיש בהקשר הזה הוא שכוחותיו של בשאר יתפרסו בקרבת הגבול הסורי הדרומי, בעוד התסבוכת עם איראן והמיליציות השיעיות הוצנעה.

זעם וחשש בטהרן

התגובות מאיראן לא איחרו לבוא. ראשון המגיבים להבנות בין רוסיה לישראל היה דובר משרד החוץ בהראם קאסמי שאמר: "איש לא יכפה על איראן לעשות משהו. איראן היא מדינה עצמאית שמדיניותה נקבעת על פי האינטרסים שלה בחו"ל. נוכחותנו בסוריה תימשך כל עוד הטרור יימשך, וכל עוד ממשלת סוריה מעוניינת בעזרתנו".

גם מזכיר המועצה העליונה לביטחון הלאומי של איראן עלי שמח'אני הדגיש שכוחות איראניים נמצאים בסוריה על פי הבקשה של הממשלה הסורית החוקית.

מעניין שמי שמותח ביקורת גלויה על רוסיה הם דווקא כלי תקשורת המזוהים עם הרפורמיסטים או עם השמרנים המתונים, בעוד עיתונאים הקרובים למשמרות המהפכה שומרים על שתיקה בקשר לרוסיה, שאותה הם אוהדים באופן כללי.

כך למשל, עיתון "אעתמאד" הליברלי תהה מדוע נציג רוסיה דרש שחיזבאללה והאיראנים צריכים לעזוב את סוריה, ולא "הצבא הישראלי ברמת הגולן הכבושה". כותבי אעתמאד סבורים שהעמדה הרוסית המעודכנת התאפשרה בגלל פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין, וגם כתוצאה מהשיחות שקיים פוטין בתשעה במאי עם נתניהו.

"תאבנאכ" השמרני המתון והמקורב למפקד משמרות המהפכה בדימוס מחסן רזאי, גם קשר בין העמדה הרוסית לפרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין. האתר קבע כי "על רקע פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין ודווקא כאשר איראן זקוקה לתמיכה רוסית, נדמה שמוסקבה מנסה לסחוט וויתורים מאיראן בסוריה. אלה אמורים לקרב את רוסיה למערב, מאחר שאחד התנאים שהמערב דורש מרוסיה למלא הוא להגביל את ההשפעה האיראנית בסוריה".

העיתון "שרק" שהיה בזמנו מקורב לנשיא המנוח האשמי רפסנג'אני, קבע כי התמורות בעמדה הרוסית נובעות מההתקרבות לערב הסעודית. לדעת הכותב האדי אזרי, ריאד רוצה להשיג רווחים פוליטיים באמצעות התקרבות למוסקבה ובאמצעות השקעה בכלכלה הרוסית. את ההוכחה לתיאום בין ערב הסעודית לרוסיה רואה הכותב בהסכם רוסי-סעודי על תיאום מחירי הנפט. לא במקרה כותרת המאמר היא "מאגיה של הזהב השחור".

הדיפלומט פירדון מג'לסי סבור שבניגוד לפוליטיקאים איראניים מסוימים הבוטחים ברוסיה, רוסיה איננה בעלת בריתה של איראן וודאי שלא תילחם עבורה. לדעתו רוסיה רוצה להישאר לבדה בסוריה ללא מתחרים, ואם כוחות איראניים לא יישארו בסוריה גם לאמריקאים לא תהיה סיבה להיות שם וזה מה שרוסיה רוצה.

בין תיאוריה למציאות

עתה כבר ברור שאכן ישנם חילוקי דעות רציניים ביותר בין רוסיה לאיראן ולא מדובר בברית איתנים אסטרטגית. נראה שהצדק עם מג'לסי, הרואה נכוחה את ההתנהלות הרוסית וצודק בקביעתו שאיראן לא יכולה לבטוח ברוסיה.

אלא שלשני הצדדים יש זיקה הדדית – רוסיה ואיראן זקוקות זו לזו גם אם לא אוהבות זו את זו. רוסיה לא יכולה לשלוט בשטח ללא נוכחות איראנית, ואיראן לא יכולה להניע ולתמרן את המיליציות שלה ללא חיפוי אווירי רוסי.

המחלוקות בין שתי המדינות נסובות על עתיד סוריה. מוסקבה יכולה להסתפק בהישרדותו של משטר אסד, ולכן ככל הנראה לרוסיה אין כוונה לנהל מלחמה רק למען אסד כדי שיוכל לכבוש מחדש את כל השטחים שאבדו לו. כמו כן רוסיה מנהלת את תהליך "ההסדרה" באסטאנה ביחד עם איראן, ולא בניגוד לרצונה. זו סיבה נוספת מדוע מוקדם לדבר על קרע של ממש בין רוסיה לאיראן.

מאידך, רוסיה חוששת מעימות כולל בין איראן לישראל ובוודאי שאינה רוצה להיקלע לאש בין השתיים. לכן מטרתה האסטרטגית של רוסיה נותרה ללא שינוי, קרי שמירה על יחסים טובים הן עם איראן והן עם ישראל.

כמו כן, רוסיה נקלעה בלית ברירה למצב חדש עבורה שלא היה מתוכנן מראש. מלכתחילה המדיניות הרוסית מתבטאת ב"לעומתיות" ביחס לארצות הברית, שכן רוסיה לא יכולה להציע משהו ממשי לפרטנרים שלה במונחים של סיוע כלכלי.

רוסיה די נהנתה מהעמדה הזאת עד הרגע שבו האמריקאים החליטו לנטוש פחות או יותר את הזירה הסורית.  המצב החדש, בו הכל רואים ברוסיה כתובת לפתרון הבעיות והמשברים בסוריה, אכן הגדיל את יוקרתה הדיפלומטית של רוסיה אולם מצד שני יצר מצב של אחריות למה שקורה בסוריה. למוסקבה כמובן אין לא כוונות ולא רצון לשאת באחריות ממשית למשהו.

התשלום הישראלי

מהנקודה הזאת צצות בעיות רבות. ראשית כל, יש לציין שאין בסוריה כוחות איראניים של ממש אלא יועצים של משמרות המהפכה ושלל מיליציות שיעיות – מחיזבאללה הלבנוני ועד "פאטימיון" האפגניים – שכולן אכן תחת פיקוד איראני. באותה הזדמנות כדאי לזכור שלרוסיה אין שום יכולת פיזית לחלק פקודות למיליציות אלה ובטח לא רצון להתעמת איתן, בוודאי שלא למען האינטרסים של ישראל.

רוב הפרשנים הרוסים סבורים כי רוסיה לא תפיק מההבנות עם ישראל רווחים של ממש, מאחר שהתייצבות הכוחות של אסד על הגבול בגולן נוחה קודם כל לאסד עצמו אבל לא לרוסיה.  סוגיה נוספת ועוד יותר מסובכת היא כיצד להפריד בשטח בין כוחות אסד למיליציות הפרו-איראניות? הרי הם פועלים במשותף וההבחנה ביניהם בלתי אפשרית.

כך למשל, המיליציה ״בריגדת אבו אל-פצ׳ל אל-עבאס" משולבת בחטיבה ה-105 של המשמר הרפובליקני של אסד. מיליציות נוספות משולבות בדיוויזיה המשוריינת הרביעית תחת פיקוד של מאהר אל-אסד, אחיו של הנשיא. כמו כן, בדרום סוריה פועלות מיליציות והתארגנויות שיעיות אחרות שחיזבאללה ואיראן יכולות להפעיל, וברור שלרוסיה אין שום יכולת לשלוט עליהן.

עדיין לא ברור גם איך ארצות הברית תתנהג, מאחר שהשטח הכלול במתווה חל גם על בסיס הצבאי האמריקאי אל-טנף הסמוך לירדן.

סוגיה מורכבת וטעונה נוספת היא ״התשלום״ שרוסיה דרשה מישראל. הרי לא ייתכן שרוסיה תסכים אפילו לשקול להפעיל לחץ על איראן בחינם רק כי נתניהו ביקש. החשש הוא שישראל בעצם הסכימה לכניעת המורדים להם סייעה בשנים האחרונות. פירוש הדבר יהיה טבח בהם על ידי אסד, כי קשה לשער שמי מהמורדים יאמין להבטחות חנינה של המשטר הסורי הרצחני וצמא הדם.

גם אם ישראל דאגה מבעוד מועד לתאר את הסיוע למורדים כסיוע הומניטרי וכ״שכנות טובה״, כדי שלא יפרש כאילו היא מתייצבתת לטובת אחד הצדדים במלחמת האזרחים, ניתן לשער שמהלך זה יצטייר כבגידה של ישראל בבעלי בריתה ויהיו לכך השלכות חמורות בטווח הקרוב.

זו תהיה המחשה נוספת לכל הצדדים בעולם הערבי שישראל לא מסוגלת להגן על בעלי בריתה, ולכן לא כדאי להתקרב אליה. כותב שורות אלה מביע תקווה שהקברניטים בצמרת המדינית והצבאית מודעים לכך.

משבר בירדן

האירועים העתידיים בסוריה ישפיעו גם על ירדן, העוברת בעצמה זמנים לא פשוטים. למשבר הכלכלי ולאי-השקט החברתי בממלכה ההאשמית יש הרבה סיבות, ואחת מהן היא הקושי בקליטת מאות אלפי פליטים סוריים במחנות העמוסים לעייפה.

אותם פליטים מוכנים לעבוד בכל עבודה תמורת שכר זעום, מה שכמובן גורם להגברת המתחים בין אזרחי ירדן לסוריים. במקרה של טבח חדש על ידי אסד ניתן לצפות לזרם חדש של פליטים סוריים לירדן, דבר המדיר שינה מעיני ההנהגה בעמאן, שהמשך יציבותה היא בבחינת אינטרס ישראלי אסטרטגי עליון.

בינתיים נמסר שלוחמים פרו-איראניים חזרו לדרום סוריה אחרי הפסקה זמנית, והשתלבו בכוחות אסד מחשש לפגיעה אווירית ישראלית. ייתכן מאוד שאחד התנאים של רוסיה לקיום העסקה הוא הפסקת התקיפות הישראליות בעומק סוריה והימנעות מפגיעה בכוחותיו של אסד. כפי שממחיש מקרה זה, מיליציות פרו איראניות יכולות לפתור את ״הבעיה״ הזאת בקלות יתרה.

ב-4 ביוני אירע קונפליקט ראשון בין הכוחות הרוסים לחיזבאללה כאשר יחידה רוסית נפרסה באל-קוצייר בקרבת הגבול הלבנוני. אנשי חיזבאללה מתחו לראשונה ביקורת קשה על רוסיה, מכיוון שלטענתם התפרסות הכוחות נעשתה ללא תיאום עם אסד וגם ללא הודעה מוקדמת כלשהי לחיזבאללה.

בכיר בארגון הטרור שהתראיין בעילום שם לסוכנות הידיעות רויטרס, קבע שמטרת התזוזה של היחידה הרוסית היא להרגיע את ישראל. לא ידוע אם הרוסים נשארו באל-קוצייר, אבל סביר להניח שרוסיה לא תסתכן בסכסוך גלוי עם איראן וחיזבאללה, במיוחד כאשר ברור לה שהיא לא תשיג מכך רווחים ממשיים.