כלכלת ישראל צומחת למרות תנאי שוק גרועים, אך היא עדיין לא קרובה למימוש הפוטנציאל. הזינוק הגדול יכול לקרות אם נאמץ חלק מן המודל הכלכלי הנהוג בשווייץ
ההשוואה בין ישראל לשווייץ היא תופעה נפוצה בשיח הכלכלי הנהוג במקומותינו. פעמים רבות נשמעת הטענה כי עלינו להיות דומים יותר לשווייץ, הנתפסת כמודל אידיאלי לכלכלה חופשית ומשגשגת, וראש הממשלה נתניהו בעצמו ציין במספר הזדמנויות כי הוא שואף להידמות לשוויצרים בכל הקשור לפתיחת שווקים לתחרות והורדת מיסים.
מחקרים וסקרים בינלאומיים שונים המדרגים את איכות החיים ואת רמת השגשוג הכלכלי ממקמים באופן קבוע את שווייץ בצמרת העולמית של המדינות הנחשבות לטובות ביותר בעולם, והיא מצטיינת גם ברמת שחיתות נמוכה במיוחד. אמנם מדינת ישראל מראה שיפור ניכר בכל התחומים בשנים האחרונות והיא בהחלט נמצאת במגמת צמיחה עם תל"ג לנפש של כ-40 אלף דולרים, אך יש לנו עוד דרך ארוכה כדי להגיע להצלחה השוויצרית של תל"ג לנפש העומד כיום על 63 אלף דולרים.
אז איך ישראל יכולה להפוך לשווייץ? האם מדובר בהבדלים גדולים מדי מבחינה פוליטית וכלכלית, או שישנים צעדים שבכל זאת יכולים לקרב אותנו אל ארץ השגשוג המובטחת? לצורך הניתוח נעזרנו בכלכלן גלעד אלפר, מנהל המחקר בחברת המסחר הבורסאית אקסלנס ברוקראז'.
השלום עוזר לכלכלה
למרות ההבדלים הניכרים בשורה התחתונה, הדמיון הבסיסי בין ישראל לשווייץ רב יותר ממה שנראה. מדובר בשתי מדינות לא גדולות בשטחן ודומות בכמות האוכלוסייה. לשתי המדינות מחסור יחסי באוצרות טבע, אם כי ישראל נהנית ממחצבי אשלג ולאחרונה גילתה גם את הגז הטבעי. לישראל ישנו גם מוצא לים החסר מאוד לשוויצרים.
שווייץ בחרה מסיבותיה שלה שלא להצטרף לאיחוד האירופי ולגוש היורו, ובדומה לישראל גם היא אינה הומוגנית מבחינה תרבותית ולשונית. בשווייץ, כמו בישראל, נהוג גיוס חובה וכול אזרח שוויצרי מגיל 18 עד 30 צריך לשרת חודש בשנה – אם כי כמובן, כמו בישראל, יש הרבה יוצאים מהכלל.
כמובן שישנם גם הבדלים משמעותיים – שווייץ קיימת כמדינה עצמאית מאז 1291 והמלחמה האחרונה שניטשה בשטחה הייתה בשנת 1847. אין ספק שהשלום עזר מאוד לשווייצרים וברור שמצבה הגיאו-פוליטי של ישראל מקשה עלינו להפוך למעצמה כלכלית. למדינה מבודדת, ניטראלית ושמרנית כמו שווייץ ישנה נקודת פתיחה טובה יותר מאשר מדינות המוקפות באויבים, אבל חשוב לזכור שיש מדינות אירופאיות אחרות שנהנות מתקופה ממושכת של שלום אך עדיין לא מתקרבות לשגשוג הכלכלי השוויצרי.
על פי אלפר, זהו אחד היתרונות הגדולים שעזרו להזניק את הכלכלה השוויצרית קדימה. "מלחמה היא האויבת הגדולה ביותר של רווחה כלכלית וברור שתקופה כה ארוכה של שלום עוזרת לשגשוג כלכלי. למעשה, כאשר מנסים לתרץ את הפיגור הכלכלי של מדינת ישראל, נוטים מייד להעלות את תקציב הביטחון הגדול יחסית במדינת ישראל כסיבה לפיגור הכלכלי היחסי שלנו", הסביר.
בנקודה של תקציב הביטחון צריך לציין שההבדל בגודל האבסולוטי בין התקציב הביטחוני בישראל ובשווייץ מגיע לכ-40 מיליארד שקלים בשנה. זה איננו סכום מבוטל בכלל, אך הוא מהווה כ-3% מהתל"ג הישראלי. "לא הגיוני לתלות פיגור כלכלי של מדינה שלמה לאורך עשרות שנים במספר שכזה, אפילו אם נוסיף לחשבון את הנזק הכלכלי משירות החובה הממושך בארץ", אומר אלפר.
ביזור הכוח הפוליטי
אחרי שהבנו שהביטחון הוא לא תירוץ למדיניות כלכלית בינונית, אלפר מסביר כי אלמנט אחד שיהיה מאוד קשה לחקות בשלב זה הוא המבנה הפוליטי של שווייץ, שמהווה כיום הדוגמה המובהקת ביותר לביזור כוח הפוליטי.
שווייץ היא למעשה קונפדרציה של 26 מדינות (קנטונים) בעלות אוטונומיה נרחבת ולהן צבא, מטבע וחוקה משותפים. ההבדלים בין הקנטונים הם מהותיים. כך למשל, בקנטון אחד עומד מס ההכנסה בעל שיעור של ארבעה אחוזים בלבד, ואילו באחר משלמים התושבים 14% מס. יש קנטון שבו חובה לסגור בתי עסק ב-18:00 ויש קנטונים שמתירים לעסקים לפעול 24 שעות ביממה.
אלפר מסביר כי מדובר בעצם על סוג של קפיטליזם של קנטונים: "ריבוי הקנטונים והחופש הניהולי הרב שניתן להם יוצרים תחרות ומונעים מכל קנטון בודד להתעמר באזרחיו על ידי, למשל, הטלת מס גבוה מדי, שכן הם פשוט יעברו לזה השכן", הוא מתאר.
לדבריו, מדובר למעשה במודל ההפוך מן האיחוד האירופי, אליו סירבה שווייץ להצטרף: "מדינות-על כמו האיחוד האירופי הן עוינות לחירות האנושית. גוף פוליטי עצום שמנהיג הרמוניזציה של תקנות ומיסוי מונע את אפשרות הבחירה של אזרחיו, ומעניק לשלטון כוח לא סביר מול האזרחים", הוא מסביר.
לכך ניתן להוסיף את העובדה שלנשיא שווייץ יש סמכויות מוגבלות ביותר. הנשיא הוא חלק ממועצה של שבעה אנשים הנבחרים על ידי הפרלמנט מתוך ארבעת המפלגות הגדולות, ומהווים למעשה את הרשות המבצעת. הוא נבחר אחת לשנה ולתקופת כהונה אחת בלבד. שווייץ אימצה גם את שיטת הדמוקרטיה הישירה, בה אזרחים יכולים ליזום הצעות חוק ולהביאן להצבעה כללית ללא התערבות הרשויות, וכל שינוי בחוקה חייב לעבור במשאל עם.
"ישראל מתנהלת בצורה הפוכה", טוען אלפר ומוסיף: "חוק המרכולים הוא דוגמא מושלמת לאובססיה הישראלית לניהול מרכזי ולרדיפת הכוח של הפוליטיקאי הישראלי הממוצע. הרעיון ששר הפנים יכול להחליט אם פיצוצייה בגבעתיים תהיה פתוחה בשבת, היה כנראה נתפס כבדיחה בשווייץ. כך גם ההתערבות של הממשלה בנעשה בחברת טבע או בנגב קרמיקה".
מיסים נמוכים
מן הבחינה הכלכלית, שווייץ מצטיינת בכך שהיא המדינה המערבית המתועשת הקפיטליסטית ביותר בעולם. זה אולי נשמע מוזר למי שהתרגל לחשוב שקפיטליזם היא שיטה כלכלית טורפנית, אבל בעצם אין ויכוח על מידת הליברליות של הכלכלה השוויצרית. מכוני מחקר כמו פרייזר הקנדי והריטג' האמריקאי מדרגים בקביעות את שווייץ בראש הרשימה במערב (ביחד עם ניו-זילנד), כאשר ישראל משתרכת הרחק מאחור באזור המקום ה-30.
על פי אלפר, אחד ההבדלים הגדולים בין ישראל לשווייץ הוא ברמת המיסוי. "שיעור מס החברות הסטטוטורי בשווייץ הוא 18% לעומת 24% בישראל, אם כי בשתי המדינות יש הבדלים בין שיעורי מס סטטוטוריים לאפקטיביים", הוא אומר.
כך למשל בישראל סקטור ההיי-טק משלם שיעורי מס נמוכים למדי, בעוד חברות מקומיות רגילות שלא נכללות בסקטור שנחשב בעיני הפוליטיקאים, נאלצות לשלם מס מלא של 24%. בשווייץ כפי שציינו, התחרות בין הקנטונים יוצרת הבדלים משמעותיים, כך ששיעור מס החברות יכול לרדת עד לרמה של 11% בקנטונים מסוימים.
עוד מסביר אלפר כי גם שיעור מס ההכנסה בשווייץ נמוך מאשר בישראל. "מס ההכנסה בישראל הוא פרוגרסיבי מאוד, מה שאומר ששני העשירונים האחרונים נאלצים לשאת בכ-90% מסך מס ההכנסה שהממשלה גובה, ושיעור מס ההכנסה השולי מטפס מהר מאוד לרמה של 30% ואף ל-47% ולמעלה מכך". בשווייץ לעומת זאת, יש קנטונים שבהם תשלמו לכל היותר 17% מס הכנסה, ובאחרים תשלמו שלושים אחוזים.
פחות חוקים, תקנות ורגולציה
אולם ייתכן כי ההבדל הגדול ביותר בין הכלכלה הישראלית לכלכלה השווייצרית הוא היקף הרגולציה והתקנות אותן מטילה הממשלה על המשק והציבור. "חלק מן האיסורים בישראל הם קטנוניים וגחמניים. למשל, בארץ חל איסור על לישת בצק בקונדיטוריות קטנות וכן אסור להוביל יותר משישה קילוגרמים של דבש ללא אישור בכתב ממועצת הדבש", אומר אלפר.
על פי נתוני מכון פרייזר, ישראל ניצבת במקום ה-56 בעולם במידת הרגולציה. כלומר, אזרחים של חמישים וחמש מדינות נהנים ממידת רגולציה פחותה מישראל. שווייץ לעומת ניצבת במקום ה-8 בעולם.
אלפר מספר כי אי אפשר להגזים במידת ההרס ששלל החוקים והתקנות זורעים בכלכלת ישראל. "הרגולציה הזו מגנה במידה רבה על עסקים מקומיים מתחרות בינלאומית על ידי הגבלות ייבוא, מכון התקנים ועוד טריקים שונים. התוצאה היא מחירים גבוהים, איכות נמוכה, פריון עבודה נמוך ושכר עבודה נמוך", הוא אומר.
לטענתו, הכמות המוגזמת של תקנות וכללים היא הסיבה שבישראל חלק נכבד מבעלי העסקים הם עבריינים בפועל, מאחר שבלתי אפשרי לקבל את כל אישורי העסק הנדרשים. "קח למשל את האישורים שכל עסק צריך לקבל מכיבוי אש. הם משתנים כל ודורשים הוצאה כה כבדה שעסקים צריכים לבחור אם לסגור, או להמשיך להתקיים בניגוד לחוק".
אלפר גם מזכיר כי שוק עבודה גמיש הוא תנאי הכרחי ליצירת משק עם פריון גבוה וליכולת פתיחת עסק, גיוס עובדים וכדומה. "ישראל מדורגת במקום ה-117 בעולם מבחינת עומס הרגולציה על שוק העבודה, כלומר כל מדינה נורמלית או רבע נורמלית בעולם נהנית משוק עבודה גמיש יותר", הוא אומר.
שווייץ לעומת זאת מדורגת במקום ה-17 בעולם, מאה מקומות לפני ישראל, בכל הנוגע לרגולציה של שוק העבודה. בהקשר הזה מציין אלפר את העובדה החשובה כי בשווייץ אין חוק שכר מינימום. "בשנת 2014 רוב גדול של השוויצרים דחו במשאל עם הצעה לחוקק בפעם הראשונה שכר מינימום, על אף שעובדים שם בממוצע 1,590 שעות בשנה, לעומת 1,928 בישראל. הבדל עצום של 21 אחוזים. למרות זאת התל"ג לנפש בשווייץ גדול ב-65% מאשר בישראל".
אז איך הופכים לשווייץ?
"להחליף את השכנים שלנו אי אפשר", אומר אלפר, אך מה שכן אפשר לנסות זה לחקות ככל האפשר את המודל הכלכלי הליברלי הנהוג בשווייץ. "ראשית יש לפצוח במסע דה-רגולציה גורף: בשוק העבודה, בתחומי יזמות ופתיחת עסקים ובעצם בכל תחום במשק. יש לבטל בסיטונאות חוקים ותקנות שבעזרתם עסקים גדולים ומבוססים מגנים על עצמם מתחרות. את המודאגים נרגיע כי במדינות שבהן עומס הרגולציה הוא מזערי יחסית לישראל, מפעלים אינם עולים באש ואזרחים אינם מתים מהרעלות מזון חדשות לבקרים".
בנוסף לכך אומר אלפר כי יש להוריד את שיעור מס הכנסה ומס החברות בישראל בצורה משמעותית, כדי לתמרץ השקעות ולהעלות את רמת החיים של רוב האזרחים. על פי אלפר, הבעיה עם הצעד הזה שהוא דורש במקביל קיצוץ בתקציב המנופח שרק עולה ולא מספק שירות ברמה גבוהה לאזרח.
אלפר מביא כדוגמה את תקציב המשרד לביטחון פנים, שעלה מאז 2009 ב־48% או ב־4 מיליארד שקלים (מותאם לאינפלציה ולגידול באוכלוסייה). "האם השירות שאנו מקבלים מהמשטרה השתפר ב־48%? מאז 2009 חל גם גידול של 32% או 10 מיליארד שקלים בתקציב משרד החינוך. האם חל שם שיפור כה משמעותי בחינוך, אם בכלל?", הוא תוהה.
כלומר, אין באמת מניעה לקיצוץ תקציב שיאפשר הורדה במיסוי, אלא שיש לשער שתהיה כאן התנגדות ציבורית ופוליטית, אולי אפילו נחרצת יותר מאשר התנגדות לדה-רגולציה.
לסיכום מזכיר אלפר כי כלכלת ישראל התקדמה בצורה מרשימה על אף התנאים של משטר רגולטורי ומדיניות מיסוי בין הגרועות והמדכאות בעולם המפותח. "מי שחושש מהשינויים שצריך לעשות כאן בשביל להתקדם, צריך רק לדמיין כיצד מדינת ישראל תיראה אם תאמץ ולו חלק מהמודל השווייצרי. התמורה לדעתי שווה את המאבק הקשה הדרוש כדי להגיע לשם", הוא אומר.
תגובת משרד האוצר
פנינו למשרד האוצר במספר שאלות לגבי המדיניות הכלכלית הנחוצה בישראל. להלן תגובתם.
שאלת 'מידה': מס ההכנסה ומס החברות בשווייץ נמוכים בהרבה מאשר בישראל. האם בכוונת משרד האוצר לפשט את שיטת המס בישראל – להוריד מסים או מס חברות?
תשובת משרד האוצר: "מס הכנסה ומס חברות בשווייץ אכן נמוכים מאשר בישראל אך ניתן להתווכח אם ההבדלים הם דרמטיים כטענתך. למשל מס חברות בישראל עומד על 23% לעומת 21% בשווייץ – הבדל של 2% בלבד. יתרה מזו, שיעור המס בישראל על חברות לפי חוק עידוד השקעות הון נע בין 5% ל-16%. אם נשקלל את כל החברות, נטל המס בישראל (סך גביית מס חברות כאחוז מהתמ"ג) עמד בשנת 2016 על 3.1%, דומה לנטל מס חברות בשווייץ שעמד על 3.0%.
"לגבי מס הכנסה על יחידים, שיעור המס ברמות הכנסות גבוהות בישראל גבוה בהרבה בהשוואה לשווייץ, אך לעומת זאת, שיעור המס המוטל על השכבות הנמוכות והבינוניות נמוך בישראל. כמו כן הנישומים בישראל נהנים משורה ארוכה של הקלות מס. בשקלול כל הפרמטרים, נטל מס הכנסה בישראל (סך גביית מס הכנסה על יחידים כאחוז מהתמ"ג) נמוך בהשוואה לנטל מס הכנסה על יחידים בשווייץ – 6.2% לעומת 8.7%, בהתאמה, בשנת 2016. מדיניות משרד האוצר היא להפחית את נטל המס על אזרחי ישראל, ככל שמצב הגירעון התקציבי יאפשר זאת. בארבע השנים האחרונות, הופחתו מסים בהיקף מצטבר של 9.3 מיליארד שקלים".
שאלת 'מידה': בשווייץ אין שכר מינימום קבוע בחוק. כמו כן אזרחי המדינה דחו במשאל עם חקיקת חוק שכר מינימום. האם משרד האוצר בוחן את נושא נחיצותו או אי נחיצותו של שכר המינימום?
תשובת משרד האוצר: "שכר מינימום נועד להגן על עובדים שכירים הנמצאים בחלקו הנמוך של התפלגות ההכנסות במשק בתהליך מיקוח שכר מול המעסיקים ולאפשר קיום הוגן וראוי. זהו כלי שנועד לסייע לקובעי המדיניות לצמצם את העוני ואי השוויון במדינה, דרך הגדלת התמריץ לחפש עבודה. בישראל (ובמרבית המדינות המפותחות) יש לפחות מפרנס אחד בקרב משקי בית עניים ועל כן קביעת שכר מינימום אפקטיבי הוא אחד הכלים החשובים בצמצום תופעת העוני.
"27 מתוך 35 מדינות ה-OECD מנהיגות מדיניות של שכר מינימום ברמות שונות. כמובן שלקביעת שכר מינימום גבוה מדי עשויות להיות השלכות שליליות על התעסוקה. שכר מינימום נקבע באופן שהוא גבוה משכר שווי המשקל ומייקר את עלות העבודה ולפיכך עשוי לגרום לפיטורים של אותם שכירים שנמצאים בתחתית סולם ההכנסות. הספרות הכלכלית אינה אחידה בתוצאותיה לגבי השפעת שכר המינימום על התעסוקה ברמה הלאומית. ישנם לא מעט מחקרים המראים השפעה שלילית של שכר המינימום על התעסוקה, אך גם כאלה שאינם מוצאים קשר סטטיסטי מובהק".
שויץ מקום שומם ושמעמם , תעסוקה פורדקטיבית רק לאנשים מצליחים, השאר מתקימים ממכירת תמונות ציורי שמן(כמעט כמו רוב אירופה), כלכלה שעיקר הצלחתה יותר במספרים ופחות ביצרנות, השוואה לישראל לא מדוקת ומאוד לא במקום!
רואים שאין לך מושג על מה אתה שח. שוויץ ארץ יצרנית, אנשיה חרוצים ועמלים, וגם נהנים מפרי עמלם
תיכנס לראות איך מייצרים שעון בשוויץ, שילוב של טכנולוגיה ואנשים.
כן אנשי ייצור
מערכת הבריאות בישראל זולה וטובה מזו של שוויץ בזכות חוק בריאות ממלכתי שהותקף ביעידי הימין הכלכלי
לפני כל השוואה איפה נמצאת שוויץ במפה ואיפה ישראל ??????????????????????? אם ישראל הייתה נמצאת איפה ששוויץ אנחנו היינו עוברים את ארצות הברית
למה להגיב מבלי לקרוא עד הסוף?
שווייץ קיימת כמדינה עצמאית מאז 1291 והמלחמה האחרונה שניטשה בשטחה הייתה בשנת 1847. אין ספק שהשלום עזר מאוד לשווייצרים וברור שמצבה הגיאו-פוליטי של ישראל מקשה עלינו להפוך למעצמה כלכלית. למדינה מבודדת, ניטראלית ושמרנית כמו שווייץ ישנה נקודת פתיחה טובה יותר מאשר מדינות המוקפות באויבים, אבל חשוב לזכור שיש מדינות אירופאיות אחרות שנהנות מתקופה ממושכת של שלום אך עדיין לא מתקרבות לשגשוג הכלכלי השוויצרי.
…ברור שתקופה כה ארוכה של שלום עוזרת לשגשוג כלכלי. למעשה, כאשר מנסים לתרץ את הפיגור הכלכלי של מדינת ישראל, נוטים מייד להעלות את תקציב הביטחון הגדול יחסית במדינת ישראל כסיבה לפיגור הכלכלי היחסי שלנו…
בנקודה של תקציב הביטחון צריך לציין שההבדל בגודל האבסולוטי בין התקציב הביטחוני בישראל ובשווייץ מגיע לכ-40 מיליארד שקלים בשנה. זה איננו סכום מבוטל בכלל, אך הוא מהווה כ-3% מהתל”ג הישראלי. “לא הגיוני לתלות פיגור כלכלי של מדינה שלמה לאורך עשרות שנים במספר שכזה, אפילו אם נוסיף לחשבון את הנזק הכלכלי משירות החובה הממושך בארץ”, אומר אלפר.
סליחה שזה לא הנושא העיקרי- אבל מאיפה הגיעה הטענה שהמלחמה היא אויבת הרווחה הכלכלית?
ארה"ב צמחה כלכלית משמעותית בגלל 2 מלחמות העולם.
מלחמת ששת הימים למשל, סייע כלכלית לישראל.
בריטניה הפכה אימפריה בעקבות סדרה של מלחמות.
אני יכול למנות עוד המון דוגמאות.
כמובן שזה לא אומר שצריך ליזום מלחמות.
אבל לא ברור לי מה הבסיס האמפירי לטענה הזו.
במהלך מלחמה, המדינה יכולה לייעל ניצול משאבים למטרות ספציפיות ביותר ולזמן מוגבל, וכמובן במחיר כבד ביותר של דיכוי היזמות שהיא היא המנוע היחידי לצמיחה.
לך וקרא את תמוס סוול, או מילטון פרידמן, או בעברית פשוטה במאמר נפלא זה:
http://www.haoona.com/article_i.asp?id=1180
המאמר באונה פשוט מוזר ולא קשור. מי קבע שמלחמה מייצרת חורבן משמעותי וכו…
למשל מלחמת ששת הימים אומנם גרמה לגיוס גברים המוני לכחודש, למאות הרוגים ופצועים מאידך,
היא שיחררה לשוק העבודה כמיליון עובדים לא מאוגדים מהשטחים, ובכך צימצמה את כוחה של ההסתדרות מאד. הרחיבה את השוק עליו השקל שולט, עזרה למוסס חלק מהחרם על ישראל, יצרה גל עלייה של כוח אדם משכיל….
כשעושים את החשבון ה-מ-ל-א ולא רק את הנזקים רואים שאין זה ברור ש-כ-ל מלחמה העא הפסד כלכלי. יש ויש.
שתי הערות לדבריך:
ארה"ב הרוויחה ממלחמות העולם משום שהם לא התקיימו בשטחה, וגם לא קרוב לשם. אמנם חלק מהאזרחים גויסו למלחמה, אך חלק לא מבוטל נשארו בארה"ב וייצרו מוצרים וסחורות שאותם מכרו למדינות אירופה שהמלחמה כן היתה בשטחן (בריטניה למשל).
גם בריטניה הפכה לאימפריה בעקבות מלחמות שניהלה ביבשות ואיים רחוקים שטחה. מלחמות העולם שהתנהלו קרוב לבריטניה וגם בבריטניה עצמה (הפצצות מהאוויר) פגעו קשה בכלכלה בריטית וגרמו לה להיות תלויה בארצות הברית לשנים רבות.
בכדי שישראל תתקדם חייבים:
לפרק את האוליגרכיה של בגץ שמנסה בכל כוחה להקטין עד ביטול את כוחו של הפרלמנט.
כמו דיקטטורים בהיסטוריה כדוגמאת צ'ארלס הראשון מלך אנגליה והמאבק של אליבר קרומוול לבניית הפרלמנט.
כמו לואי ה 16 מלך צרפת שהתנגד לפרלמנט ושילם בחייו…
כמו הידוע לשימצה ששרף את האייכסטאג
ועוד דיקטטורים למינהם.
לשנות את שיטת הבחירות למשטר נשיאותי עם בחירות אזוריות לשתי מפלגות ראשיות.
בנוסף, כמו שוויץ צריך משאלי עם בנושאים חשובים.
צריך לאפשר לעם לחוקק ולפסול חוקים, העם לא ישתמש בזה הרבה אבל עצם האפשרות שישתמש בזכותו (הטבעית) תימנע חקיקה שאיננה מקובלת על העם.
יש לגרום לכך שהציבור הדתי והערבי יכנסו לשוק העבודה במספרים יותר גדולים.
חלק מהציבור הדתי מנצל את המדינה ולא תורם את חלקו
סקטור ממשלתי מנופח. התקשורת כל הזמן דורשת ומקבלת עוד ועוד רגולציה. החינוך ממשלתי… רוב מוחלט בכנסת לשמאל כלכלי. רמה פיתוח כלכלי גבוהה לאופי המדינה. סוד ההצלחה ישראלי רוב הכסף עושים בחו"ל. אז למה לפתח תשתית בתוך מדינה כמו בתי משפט הוגנים. יש בתי משפט כאלה בחו"ל. הגנה קניין רוחני בחו"ל. בארץ עולם השלישי.
על המאמר הזה אפשר לומר "חלומות בשוויץ", על משקל "חלומות באספמיא". כדי להיות כמו שוויץ נצטרך להחליף את המקום, התרבות והעם…אין כל דמיון בנתוני הבסיס של שתי הארצות, מכל בחינה.
גם הסגידה לשיטה הקפיטליסטית לא ברורה. השיטה הסוציאליסטית אינה יכולה להצליח, אבל גם הפקיטליסטית היא בעלת הצלחה מוגבלת ויש לה מחירים חברתיים לא פשוטים. רק בימים האחרונים למדנו ממחקר אירופי שבישראל הפערים בשכר הם גדולים ביותר. לעומת זאת, בשנות ה – 70 ישראל היתה אחת מן המדינות השוויוניות ביותר. המשתנה שיוצר את ההבדל – הנאו ליברליזם שהשתלט על הכלכלה מאז התוכנית לוויסות המשק באמצע שנות ה – 80.
פערים סוציואקונומיים ניכרים פוגעים ביותר בלכידות הלאומית, ויש אינדיקציות רבות לכך שזו אכן המגמה והמציאות בישראל כבר למעלה מ 20 שנה. הנקודה היא שמדינת ישראל, כמדינה בעלת בעיות קיומיות ובתנאים גיאופוליטיים מורכבים מאוד, אינה יכולה להרשות לעצמה פגיעה משמעותית בלכידות הלאומית. לכן השיטה הכלכלית אסור שתנוע לקפיטליזם מודגש. שווייץ היא ממש לא הכיוון!
והערה לגבי העיתון "מידה": יש חשיבות עצומה לתפקיד של מידה כעיתון המיצג ימין לאומי ומדיני. הבעיה היא שהוא כורך את העמדה הזו עם הטפה לקפיטליזם ולמצער – לנאו ליברליזם. הכריכה הזו אינה טבעית ואיה הכרחית, ולטעמי גם אינה מועילה לאינטרס הלאומי, הדורש רמה גבוהה של של לכידות לאומית. זאת מעבר לעובדה שאינני חושב שהקפיטליזם הוא התאוריה הנכונה לניהול כלכלה מודרנית במדינה דמוקרטית, אבל זה ענין רחב ונפרד לדון בו. מבחינתי, עצם העובדה שפערים סוציואקונומיים גדולים מתקשרים לשיטה הזו, די בה – מצד ההגנה על האינטרס של לכידות לאומית – כדי לא להטיף אותה ולא לישם אותה, ולהעדיף נוסחת ביניים כלכלית מועילה. אפילו הנאצים ימ"ש – דאגו לשלב עקרונות של מדינת רווחה בניהול הכלכלה שלהם, בדיוק כדי להשיג לכידות לאומית. בכגון דא אפשר ללמוד מן הרשעים האלה…
כל השוואה בין ישראל למדינות המערב המזדקנות והאובדניות כמוה כהשוואה בין תשעה בני דודים שיורשים דירה ישנה מהסבתא שנפטרה לבין בן יחיד שיורש בית + חנות מסבתא אחת ובית + פרדס מסבתא שנייה.
התשעה מקבלים כל אחד 100,000 שמכסה להם את המינוס וחוזרים לעבוד ולגדל כל אחד 3 ילדים ותשעה נכדים.
הבן היחיד שזכה בנכסים בירושה – מתגורר בבית אחד -ומפתח תחביבים, מעסיק בחנות ובפרדס שירש 5 מהגרים ומשכיר להם את הבית השני.
כשהוא מזדקן הוא מגלה שערכי הנכסים שלו קרסו כי ילדי המהגרים שהעסיק הפכו את מקום מגוריו לשכונת פשע.
המודל הכלכלי של המערב מבוסס על:
1.מכירת הנכסים שאבותיהם הורישו להם לאוליגרכים מושחתים מדיקטטורות אפלות.
2. אותם אוליגרכים מושחתים הופכים את הנכסים לאתרי נופש ומשכירים אותם לתקופות קצרות לאוליגרכים מושחתים אחרים תוך שהם מעסיקים פליטים מאותן דיקטטורות אפלות. הפליטים-העובדים משלמים חלק ניכר ממשכורותיהם כשכר דירה כלומר המשכורות חוזרות לאוליגרכים.
אוהב את התגובות שלך, תמיד לומד מהן משהו חדש
מה לגבי הנתונים על רווחה?
האם יש מדיניות כלשהי בתחום בשוויץ?
אשמח לשמוע פרטים ממי שמכיר.
למשל:
חינוך חינם?
ביטוח בריאות?
סיוע לאוכלוסיות חלשות?
קצת על היתרונות היחסיים של שווויץ שחמקו מעיני הכלכלנים:
1. לשוויץ אמנם אין משאבי גז טיבעי אבל יש לה משאב אחר שנקרא רכס האלפים .
הכנסותיה של שוויץ מתעשית התיירות עולות בהרבה על כל מה שישראל תפיק אי פעם ממשאבי הגז שלא לדבר על כמויות המיים והאקלים הנוח.
2.אמנם מיקומה הגאוגרפי של שוויץ אינו מאפשר נמל ימי (בניגוד לישראל) אבל מן הסתם מיקומה בלב אירופה מייתר את הצורך באוניות.
3.לשוויץ מסורת ארוכה של תעשיה (בדומה לגרמניה ובניגוד לישראל) . המסורת הזו באה לידי ביטוי בהכשרה מיקצועית ובנכונות של צעירים לחפש את עתידם בתעשיה (ולא במישפטים כמו בישראל) התעשיה השוויצרית (בדומה לתעשיה הגרמנית) נמצאת לצערי כמה רמות מעל התעשיה הישראלית. בשוויץ מייצרים מכונות. שעונים. מוצרים רפואיים אלקטרוניקה ומה לא…
ככלל אני מסכים שעודף רגולציה מכביד על עשיית עסקים ויש לעשות הכל עמ"נ להפוך את חיי היזם לקלים ואולי הורדת מס החברות יכולה להועיל ( לדעתי בשוליים…)אבל לא הייתי נתלה בזה .
זינוק כלכלי אמיתי יכול להגיע רק "מלמטה".
ישראל תוכל להפוך ל"שוויץ" אם יותר ויותר צעירים יעדיפו תעשיה \ חקלאות \ תיירות על פני משפטים
הכלכלה הישראית חבה הכל לעליה הברוכה מרוסיה ש"מילאה את השורות" באותם מקומות בתעשיה ש"התרוקנו" מישראלים .
כלכלה משגשגת בנויה על עוד ועוד עסקים יצרניים ( ראו את הכלכלה הסינית) שהם עצמם בנויים על אנשים חרוצים וחדורי מוטביציה שאינם נירתעים מעבודה קשה.
יש לנו הרבה אנשים כאלה ולכן זה אפשרי.
ואיך נדע שהשינוי התחיל ? – כאשר בתקשורת יפסיקו לייחס חשיבות לכל קשקוש של משפטן\יועץ משפטי כזה או אחר.
אגב עוד מדינה בגודל של ישראל ש"עשתה את זה" בגדול – טאיוון.
מסכים ואוסיף שלישראל יש את הפוטנציאל להפוך למעצמה תיירותית פי עשר ממה שהיא כיום גם מבחינת מה שיש לה להציע מבחינת עניין בהסטוריה, דת, תרבות ובילויים וגם מבחינת מזג האוויר והמיקום אם הייתה משכילה לטפל בבעיות התחבורה ויוקר המחיה (מזון ונדל"ן) ואם הייתה יוצרת גשר תעופה בין אירופה לאסיה או אפריקה כפי שעשו חברות התעופה של האמירויות/קטאר/בחריין שכיום עולות בגודלן הכולל על חברות התעופה האמריקניות.
אצלנו יש בעייה של "הסללה" לחינוך מיקצועי חס וחלילה שהבן שלי יהיה פחח או מסגר רחמנא ליצלן, כולם חייבים השכלה אקדמאית במדעי הכלום ללא ידע שיכול להועיל ולפרנס העיקר תואר! זו עוד בעייה שצריכה טיפול.
מסכים לגמרי רק שטאייוון יש כ250 מיליון אזרחים…
הכלכלן אלפר עלה על הנקודה, אך לא הפנים את מלוא המשמעות – השיטה הפוליטית היא הסיבה להבדל!
הדמוקרטיה האמתית של שוויץ – בה הציבור הוא המחליט, היא-היא הסיבה להבדל בין שווייץ לישראל. כל הצעדים המוצעים, כגון דה רגולציה ומיסוי הם פועל יוצא של השיטה הפוליטית, בה האזרחים הם המחליטים וקיימת סוג של "אמנה חברתית" שהיא החוקה השווייצרית.
ברור כי כאשר האזרחים מחליטים, האיזון בין גובה המסים לגובה השירותים הוא הרבה יותר נכון. הריבוד השלטוני, בו החלטות אלו מתקבלות על ידי כל קנטון ויישוב באופן נפרד לגבי עצמם, מגביר את האפקט.
הרגולציה הנמוכה היא תוצאה של ההסכמה החברתית. כאשר הציבור הוא מקור הסמכות, וישנה הסכמה על ערכים וכללים משותפים, אין צורך בהרבה רגולציה. אנשים מזדהים עם הקהילה וההסכמות שהגיע אליהן, ויפרו אותם פחות.
האם אפשרי אצלנו?
לדעתנו כן. אם כי ברור שמחייב לימוד והפנמה.
אבל ההבנה כי עדיף שחברה תתבסס על הסכמה חברתית יכולה להיקלט בישראל. זה קיים אצלנו בחלק מהמערכות: בצבא, בקיבוצים, בקהילות שונות, ואפילו בגופים עסקיים ויכולה להתרחב לכלל החברה והמדינה.
לעיון נוסף: https://www.ezrahim.org.il/
חברה
לכו לשבוע בשוויץ ותבינו ששום דבר לא יעזור.
להלן מס' אנקדוטות לאחר טיול:
א. בתחבורה ציבורית אין שם צורך בפקחים מכיוון שהשוויצרים רוצים להיות הגונים ומהוגנים ופשוט משלמים מרצונם גם אם אין פקח. בישראל- גם האזרח המהוגן ביותר, יקח מדי פעם סיכון ויסע בלי לשלם. (אלו שמשתמשים בתח"צ.)
ב. בתור להופעות ולקולנוע, אין צורך לסגור הרמטית את כל הכניסות של האולם, כי השוויצרים מלכתחילה יעמדו בתור מול הקופה, בעוד שהישראלים ייכנסו מכל חור אפשרי העיקר "לצאת מלך"- לא שילם. באמת כל הכבוד.
ג. שלא לדבר על הרגלי השלכת פסולת- יש קטע של אפרים קישון על התייר הישראלי שלא מצא מקום לשים את חתיכת הנייר והוא ממש מייצג.
כך שלסיכום לדעתי ההבדל העיקרי הוא ברמת השחיתות, וזה מה שעושה את ההבדל בין מדינה מפותחת למדינה כמו ישראל על כל תחלואיה.
מה עם מדד ג'יני של אי השיוויון, שוויץ הרבה מעל ישראל. על אי השיויון לא דובר כי יש כאן מישהו שמקדם ליברליזם כלכלי ושהחלשים יכחדו
הלוואי הלוואי הלווואי שיהיה פה קנטונים כמו שוייץ.
חרדים יהיו קנטון ערבים קנטון חילונים קנטון כל קנטון הוא ממשלה בפני עצמה.
הלווווואי
הרבה מאד טעויות ישנן
1 – בשוייץ מדברים 4 שפות גרמנית איטלקית צרפתית רטרו רומאני שהם גם 4 איזורים חוקיים
2 – מהבית העליון שנבחרים עלי הפרלמנט הפדרטיבי 7 נציגים ל 4 שנים כאשר מתוך השבעה נבחר נציג אחד כאשר העיקרון הוא PRIMUS INTER PAROS מלטינית לשפה העברית "ראשון בין שווים"
3- כל אדם אזרח שווייצרי רשאי לחוקק חוק בתנאי שהוא מביא מאה וחמישים חתימות
4 – ישנם רק 6 שרים + ראש הממשלה
5 – מתוך השבעה לא יכול להבחר ראש ממשלה אם הוא נכנס בפעם הראשונה לקבוצת השבעה הוא חייב לפחות בשנה נסיון
6 – שיטת המשטר היא "קונזוציונאליסטית" חייבת להיות קונפורמיות מלאה כלומר לא עוסקים בפוליטיקה בתוך המימסד מי שכן עושה זאת הוא נזרק החוצא ( בפוליטיקה עוסקים רק ברחוב)
7 – מותרים רק 10 משאלי עם בשנה
8 – לא ניתן לשנות חוק שהעם חוקק אותו
9 – הדמוקרטיה השווייצית היא הדמוקרטיה הקלאסית כפי סוקרטס ואפלטון בראו אותה ואומר שילטון העם השיטה השווצרית מוכיחה מעל לכל צל של ספק כי העם כן יכול לשלוט
ולא (הדמוקרטיה של אהרון ברק ומנדלבליט )
10 היום לא משתמשים בתל"ג אלא בתמ"ג כך שההשוואה שלך לא מדוייקט