גם ביד ושם יודעים שהמסמך המשותף לישראל ופולין סביר לגמרי מבחינה היסטורית, אך החליטו לעטוף אותו בעיוותים שמטרתם להסתיר את האמת
בימים האחרונים נקלעתי לעין הסערה של דיון מאוד מוזר: האם המסמך המוסכם בין ממשלות ישראל ופולין, שמטרתו ריכוך החוק הפולני בעניין השואה, נכון מבחינה היסטורית.
אומר מראש – אני יודע עד כמה הדיון הזה טעון. ידוע לכל כי פולנים רבים השתתפו והיו שחקנים מרכזיים בזוועות ובפשעים נגד יהודים. האנשים הללו ארורים לעד ואת פשעיהם יש לחשוף לעין כל. את זה כל אחד בישראל מכיר היטב.
מה שפחות מוכר הוא שלצד אותם פושעים פולנים היו פולנים רבים שהמשיכו להילחם בנאצים, ופולין, שלא נכנעה כמדינה אלא נשלטה לחלוטין על-ידי הגרמנים, קיימה שני מוסדות חליפיים מרכזיים: ממשלה גולה ומחתרת גדולה מאוד שהייתה כפופה לה (ארמייה קראיובה). ההצהרה המשותפת מתייחסת באופן חיובי לממשלה הגולה ולמחתרת בפולין, וזה בדיוק מה שעורר את חמתם של חוקרי יד ושם.
ההתקפה נגד ההצהרה התחילה במאמר של פרופ' יהודה באואר בעיתון 'הארץ', שקרא לה "בגידה", והמשיכה בכתיבת מסמך של שלושה חוקרים בכירים ביד ושם, שטוענים כי "נוסח ההצהרה מגבה בפועל נרטיב שכבר הופרך במחקר", לפיו:
ממשלת פולין בגולה וזרועותיה המחתרתיות פעלו באופן מתמיד – בפולין הכבושה כמו גם מחוצה לה – בניסיון למנוע את השמדת יהודי פולין. במסגרת זו, הם יצרו "מנגנון של עזרה וסיוע שיטתיים לעם היהודי", ואף פעלו באופן תקיף כנגד פולנים שהסגירו יהודים.
כבר כאן הוויכוח הופך למוזר, יש לומר אפילו לא ראוי. משום שביד ושם הוסיפו להצהרה מילים שאין בה. לא כתוב בתרגום ההצהרה "באופן מתמיד", לא כתוב "עזרה וסיוע שיטתיים", ולא כתוב "באופן תקיף".
שמות התואר הללו לא נמצאים בהצהרה המתורגמת – והם מחריפים מאוד את הטענות שכן נמצאות בה. במילים אחרות, ההיסטוריונים טופלים על ההצהרה אשמה כאילו היא מאמצת נרטיב שאינו מופיע בה, ואז טוענים שהוא – הנרטיב שלא מופיע בה – כבר הופרך.
אבל המכתב של חוקרי יד ושם הופך לעוד יותר מוזר כשממשיכים לקרוא. הוא מאוד ביקורתי ועוין, אבל מופיעות בו, בין מלל ביקורתי אחד למשנהו, גם כמה עובדות היסטורית. והנה, הפלא ופלא, העובדות ההיסטוריות המופיעות בו מאששות היטב את ההצהרה המשותפת.
הייתכן? ובכן, קל להוכיח זאת עד כדי כך שאני טוען מזה מספר ימים שהאנשים שכביכול השתכנעו מהמסמך של יד ושם כנראה לא קראו אותו, ולכן לא רק שהם לא מכירים את ההיסטוריה של פולין אלא גם עצלנים אינטלקטואלית.
אז הנה מה שעשיתי למענכם, קוראיי היקרים: ערכתי טבלה מאוד פשוטה, ובה מופיעות מצד ימין ציטוט של הטענות ההיסטוריות בהצהרה המשותפת, ומשמאל ציטוט של העובדה ההיסטורית שמופיעה במכתב יד ושם, כשהיא מנוקה מכל המלל הביקורתי שעוטף אותה (לחצו על התמונה כדי להגדיל).
עיניכם הרואות: בחינה פשוטה של העובדות המצוינות במסמך התוקף את ההצהרה, מאששת את הטענות ההיסטוריות שלה. ביד ושם מצליחים אולי להפריך את הנרטיב שהם טופלים על ההצהרה ("באופן מתמיד" ו"שיטתי" ו"תקיף"), אבל את הטענות שבאמת מופיעות בה – הם מאששים.
משום כך אני מאמין שפרופ' דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של יד ושם שליוותה את המהלך, צדקה לגמרי כשלא חשבה שהמסמך חוטא לאמת כפי שעמיתיה מציגים אותו. עיניכם הרואות שמדובר במסמך סביר לחלוטין מבחינה היסטורית, על-פי העובדות שאפילו חוקרי יד ושם מספקים בכתב הפולמוס שלהם.
סטנדרט כפול
אם כן, חוקרי יד ושם מכירים בעובדות ההיסטוריות שמוכיחות שהממשלה הגולה והמחתרת פעלו באופן המיוחס להן בהצהרה. ובכל זאת הם מבקרים אותן ומתנגדים בתוקף להכרה בפועלן. מה נימוקיהם?
כאן הדברים המוזרים הופכים לאפילו עוד יותר מוזרים. החוקרים טוענים בעיקר שהן היו יכולות לעשות יותר, שהמניעים שלהן לא היו טהורים, ושגם בקרבם היו אנטישמים שאף רצחו יהודים. הם גם טוענים שוב ושוב שאסור לשכוח שבפולין הייתה אנטישמיות רווחת.
ההתנגדות הזאת משלבת שיפוטים לא היסטוריים עם סטנדרט כפול. הרי אפשר לפקפק במניעים ולומר שהיו יכולים לעשות יותר בכל מקרה, כולל ביחס לחלק מחסידי אומות עולם. אבל זה איננו שיפוט היסטורי. ההיסטוריון צריך להגיד האם אחרים באותו זמן ובנסיבות דומות עשו יותר או פחות. בשיפוט הריאלי הזה גלום יתרונו, ולא בשיפוט אידיאלי, שממנו הוא צריך להימנע כחוקר. וכשמשווים את הממשלה והמחתרת לגופים אחרים באותו זמן, אין ספק שהן עשו יותר מרובם.
גם הטענות לגבי האנטישמיות תמוהות. הרי המדיניות הרשמית של הממשלה והמחתרת, ברוח ובמעש, היו לטובת היהודים. הטענה הנכונה שהיו במחתרת גם אנטישמים שרצחו יהודים בניגוד להוראות ולרוח המחתרת, לא משנה עובדה זו. ומובן מאליו שהאנטישמיות הרווחת בפולין פועלת דווקא לטובת הכרה בממשלה הגולה ובמחתרת, שפעלו בניגוד לה. והרי אנשי יד ושם בעצמם טוענים בדיוק את זה במקרים אחרים.
עבודה רשלנית
כמובן, חוקרי יד ושם עושים לעצמם עוד הנחות. הם הרי אלו שהיו יכולים לספר לנו קצת יותר לו היו רוצים לדבוק באמת.
למשל, כפי שציין ד"ר דני אורבך בבלוג שלו, ביד ושם לא מציינים את הקריאה החוזרת של הממשלה הגולה לשוויון זכויות ליהודים. הם גם לא מזכירים את העזרה שהגישה המחתרת למורדי גטו ורשה, ואף נשכח מהם המבצע שבו פרצה המחתרת למחנה ריכוז והצילה יהודים.
חוקרי יד ושם גם לא מציינים פעולות כמו של לוחם המחתרת ויטולד פילצקי, שסיכן את חייו במשך שנים בהסתננות לאושוויץ כדי לחשוף מה מתחולל במחנה ההשמדה – סיפור יוצא-דופן שפרסם ב'מידה' אריק גרינשטיין. ויש עוד. היו סמוכים ובטוחים שלו רצו בכך החוקרים, הם, יותר מכל אחד אחר, היו יכולים לספק עוד שלל דוגמאות שכאלה.
לסיכום, כדי להתנגד להצהרה ההיסטוריונים ביד ושם עושים הכל, כולל השמטות, ערבוב בין הריאלי לאידיאלי והחלה של סטנדרט כפול על הממשלה והמחתרת לעומת היחס שהם נותנים לאחרים. זה הופך את מכתב החוקרים ללא עקבי, לא ישר ולא ראוי.
ביקורת לגיטימית
מעבר לכך, ההיסטוריונים של יד ושם היו יכולים לומר: ההצהרה בסדר כל עוד הדברים נוגעים לממשלה הגולה ולארמיה קראיובה, אבל הנוסח שלה יותר מדי מקל עם הפולנים ששיתפו פעולה עם הנאצים. אנחנו אולי היסטוריונים וענייני נוסח אינם ענייננו, אבל זה צורם.
זה מה שנאמר בהצהרה על הפולנים שביצעו פשעים נגד יהודים ונגד האנושות:
אנו מכירים ומגנים כל מקרה של אכזריות נגד יהודים שבוצע על ידי פולנים במהלך מלחמת העולם השנייה … באותו זמן אנשים מסוימים בלי קשר למוצא, לדת או לאמונה חשפו את הפרצוף האפל ביותר שלהם
אני סבור שלמרות שיש כאן הכרה פולנית בפשעים הללו (הישג בפני עצמו), ולמרות שהדברים המצויינים כאן בסך הכל נכונים – לגיטימי לטעון שזה לא מספיק. ההצהרה גם מנגידה מיד לדברים את מעשי הממשלה הגולה והמחתרת, וכך יורד הדגש מהחלקים האלה. זו ביקורת ראויה, ולהערכתי אף פתירה.
אבל זה לא מה שעשו ביד ושם. במקום להתמקד במה שאין במסמך, הם בחרו לעוות את מה שיש בו – עניין חמור ביותר להיסטוריון – ואז לעטוף את העובדות שמוכיחות שהמסמך סביר לגמרי מבחינה היסטורית במלל שמסתיר את האמת.
אנטי-פולניות
המעשה הזה חמור במיוחד כשנזכרים במורכבות הרבה שמגלים חלק מחוקרי יד ושם ביחס לגרמניה. כפי שהזכיר אמנון לורד בנוגע לפרופ' יהודה באואר וחלק מחבריו, כאשר דניאל גולדהאגן פרסם ספר שבו טען שהגרמנים בהמוניהם לא היו קורבנות הנאצים אלא אוהדיהם, "באואר וחבריו השקיעו כל מאמץ אינטלקטואלי אפשרי, כדי להקל בגזר הדין של גרמניה". באואר, מספר לורד, דרש להבין: "איך זה שהוא לא ציין את האופוזיציה הגרמנית?! את הסוציאל־דמוקרטים, הקומוניסטים ואת 67 האחוזים שלא הצביעו לנאצים בבחירות האחרונות?"
כך נוצר כאן רושם מובהק, שבזמן שבאואר וחבריו רואים בהיסטוריה הגרמנית עניין מורכב, שצריך להבחין בו בין הרעים לאחרים, יוצאים ביד ושם נגד כל הבנת המורכבות של ההיסטוריה הפולנית. והם עושים את אף-על-פי שברור שמחוללי השואה היו הגרמנים, ואף-על-פי שאפילו במסמך שלהם הם מודים שיש בהיסטוריה הפולנית בשואה דברים יוצאי-דופן בזמנם (כמו ארגון ז'גוטה שהוזכר לעיל). ושוב אומר, עד לזרא אם צריך: העובדה שהממשלה הגולה והמחתרת פעלו באופן מסוים, לא מנקה ולא מפחיתה מאומה מאשמתו של אף פושע וצורר.
וזה בדיוק העניין – כשאני מספר שלהיסטוריה הפולנית יש גם צד אחר, אני צריך להסביר כל הזמן שאני לא בא לנקות את הפולנים הפושעים – שראויים להישרף באש הגיהנום לנצח. וכאשר הממשלה מציגה מסמך שבו מוכר הצד האחר של ההיסטוריה הפולנית (והוא קיים), חוקרי יד ושם מוכנים לבגוד ביושרם האינטלקטואלי כדי לתקוף אותו. אבל באואר וחבריו יכולים להרגיש חופשי לגמרי לספר על מורכבות גרמניה, ועל ההתנגדות הגרמנית לנאצים, ועל הקומוניסטים הגרמנים הטובים, במקביל לכך שהם מנסים בכל כוחם להפחית עד לאפס את מעשיהם של הממשלה הגולה וארמיה קראיובה.
לכן אני מודה שבימים האחרונים קשה לי שלא לתהות, לנוכח האיפה והאיפה הברורה הזו ביחס שמקבלות גרמניה ופולין, האם יש מאפיינים של אנטי-פולניות בקרב חלק מחוקרי השואה. בשפה פחות מכובסת, קוראים לזה גזענות. ההיסטוריונים של יד ושם אמנם מכירים בה כשהם כותבים: "חשוב לדבר על דעות קדומות וסטראוטיפים הקיימים ביחס לפולין", אבל מתגובתם עולה מאליה השאלה – האם הם עצמם פטורים ממנה?
המניע המרכזי של תוקפי המסמך הוא לפגוע בנתניהו, העומד מאחורי המסמך. זה כל כך שקוף. לא בכדי אבי ז"ל סירב כל ימיו אפילו לרשום את ילדיו הנרצחים ברשומות יד ושם. יהודה באואר מאז ומעולם הוא הדמות הקלסית לחוקר מגמתי שלרגע אינו שוכח את מטרתו החברתית פוליטית
יד ושם, כמו בית התפוצות, הוא מוסד שהשמאל השתלט עליו בדרכיו הדורסניות. עכשיו בשמאל קיבלו הוראה לתקוף את פולין ואת החיבור עם נתניהו. לא מעניין אותם שואה ולא נעליים. את הגרמנים בני זמננו השמאל אינו תוקף אפילו עשירית מכפי שהוא תוקפף את הפולנים. אולי משום שמרקל היא עושת דברו של אובמה. מה שמעניין את השמאל זה לתקוף את המדינות שיש בהן שלטון ימין שפוי שמתנגד לאיסלמיזציה ולפרוגרסיביות החולנית שמשמשת כמנגנון השמדה עצמית של המערב. וכמובן – לתקוף את נתניהו. הוא שאמרנו: שתישרף המדינה, העיקר שנתניהו לא יוכל להנהיג אותה.
אותי לא תתקשה לשכנע כי אני זוכר, עד היום, את הכעס שעוררו בלבי ההתבטאויות של פרופ' יהודה באואר נגד הימין בתקופת רבין-אוסלו. התרשמתי שהאיש הזה זקוק לטפול נפשי במחלת השנאה.
אכן יש בעיה עם יד ושם. מעניין כיצד החוקרת פורת מסתדרת עם יתר החוקרים.
לא נכתב מי מממן את יד ושם. האם נכון שגרמניה מממנת את יד ושם?
אם כן מדובר בניגוד אינטרסים.
איך דינה פורת מסתדרת עם כל ההיסטוריונים הקרנפים ב'יד ושם'? מתקרנפת חלקית: היא לא שקלה להתפטר מ'יד ושם' כשטומי לפיד ניסה לטהר את המפא"יניק רז'ה קסטנר, וביתר שאת כשנכדתו ח"כ מירב מיכאלי ובתו סוזי קסטנר ערכו לזכרו בכנסת טקס זיכרון ביום השואה לזכרם של ששת המיליונים ביניהם קורבנותיו של קסטנר. היא גם לא שקלה להתפטר לכל אורך השנים שבהן ההיסטוריה אודות השואה סולפה ושוכתבה לטובת מפא"י. חוקר שואה שלא התקרנף – ד"ר יהודה אייזנברג, העיד בראיון ל'מקור ראשון' כי שמע את דינה פורת אומרת ש"אם אכן התנועה הציונית חילקה את הסרטיפיקטים שלא ביושר, הדבר מערער את זכותה לנהל את המדינה". ומי כמו פרופ' פורת יודעת את העובדות בדבר החלוקה הסלקטיבית של הסרטיפיקטים אך מאפשרת את המשך סילופה ושכתובה של ההיסטוריה שלנו. למתעניינים בנושא יש ספרים שלא זוכים לפרסום רב מדי 'כחש' של בן הכט, 'ברחתי מאושוויץ' של רודולף וורבה, 'הציונות הפוסט אוגנדית במשבר השואה' של ש.ב. בית צבי, 'בן הארץ הזאת' של שמואל תמיר, 'השטן והנפש' ו'בשליחות נידונים למוות' של יואל ברנד, 'האמנם נרצח פעמיים?' של אלי ריכנטל, וכן 'בין קראוס לקסטנר' של איילה נדיבי.
והעולה מכל הדברים – גם חוקרי יד ושם הם בסופו של דבר חלק ממנגנון פוליטי של אליטות שוקעות. לא מפתיע.
הבעיה האמיתית עם יד-ושם שאז יצטרכו לפתוח הכל, אבל הכל,ואז יתבררו מימדי שיתוף הפעולה המפלצתי של יהודים עם הגרמנים,מרצון, בכפייה,תמורות טובות הנאה,ולעיתים רחוקות אף בהתלהבות, ללא אותו שת"פ זה של יהודים(נים) כגון יודנראט בכל עיר כבושה באירופה, קאפואים, משטרות יהודיות בגטאות שונים ,מלשינים יהודים, עובדי תעשיית ההשמדה היהודים בתוך מחנות ריכוז, יהדות אירופה העדיפה לספר לעולם ובעיקר לעצמה את הסיפור על חסרי ישע אומללים שנרצחו ללא יכולת התנגדות מינימלית, ובכן זה רק חלק מהסיפור שהפך לנרטיב (=סיפור המערב אמת ושקר בערבוביה). בארץ הם לקחו לעצמם את המונופול על היסטורית השואה מנקודת מבט סוציאליסטית-מפאיניקית, ודאגו לטשטש עובדות היסטוריות קשות ביותר, בעיקר על מימדי השת"פ היהודי
את היהודים אין לשפוט בוודאי את אלו שפעלו מול אימת המוות. כדרך שאין לשפוט מעונה הנכנע לעינויים
בל נשכח את רצח משתף הפעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה קסטנר,שנרצח ע"י אנשי שב"כ כי עמד לחשוף את שיתוף הפעולה של חלק ממנהיגי הישוב היהודי בארץ עם הנאצים,כדי למנוע הגעת פליטים מאירופה לארץ שראו בהם פסולת אדם. קסטנר נחשד ע"י ראשי היישוב כאדם שהולך לספר שעשה הכל בהנחיית שולחיו וכאשר הרצח כשל,המלאכה "הושלמה" בבית החולים בו אושפז.
הסיפור של קסטנר הוא לא מותו אלא דרך חייו. ואין להסיט את הנושא לתאוריות קונספירציה שאינם מעוררות אימון. די בדרך חייו כדי לעורר פלצות
הסיפור של קסטנר הוא גם דרך חייו וגם מותו. הדיון בדרך מותו אינה הסטה של הדיון אלא מיקוד של הדיון בדרך חייו ובגורמים הקשורים לדרך זו. ו"תאוריות קונספירציה" זה שם גנאי מוכר שבו מנסים מסתירי האמת להטיל דופי באלה שמנסים לחשוף אותה, בדומה לשימוש במילה "פאשיסטים" כנגד יהודים לאומיים שדוחים את הנרטיב שהשליט הממסד הסוציאליסטי.
ברור שלא מטרתם הוא זכרון השואה.
כואב להם שיש ממשלה באירופה שלא מתערבת בענייניה הפנימיים של ישראל אז הם נלחמים בה.
שגיאות עקרוניות של פרופ' באואר
|
זאת תגובתי שנמחקה (למאמר http://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-649198 במעריב מאת אפי גינסבר 08.07.18 , ממנו גם המובאות דלקמן)
|
" ראשית, גם לאחר שהוסרה האחריות הפלילית מהחוק, תתאפשר פגיעה ממשית במחקר ובזיכרון ההיסטורי של השואה במישור האזרחי. כלומר, החוק הפולני קובע, לאחר התיקון, כי כל אדם, ובכלל זה חוקרים, יהיה חשוף לתביעות אזרחיות, דבר הסותר את ההצהרה המשותפת של ראשי הממשלות הקובעת כי מובטח חופש ביטוי בתחום חקר השואה על כל היבטיה ללא נקיטת אמצעים משפטיים"-
במובאה זאת יש 2 שגיאות:
האחת- החק הפולני, כמו חק לשון הרע בישראל, אוסר רק על שקרים (לרבות האשמות לא מוכחות, ולרבות הכללות על העם הפולני כיון שכל הכללה היא שקר) ממילא לא תתכן תביעה, גם לא תביעה אזרחית, על מחקר שאינו שקרי.
השניה- ההצהרה המשותפת של ראשי הממשלות אינה סותרת את החק הפולני כיון שבה כתוב " אנחנו תומכים בחופש הביטוי בעניין ההיסטוריה ובעניין חופש המחקר בכל תחומי השואה, כך שמחקרים יוכלו להתבצע ללא כל חשש", והרי ידוע, גם לפי פסיקת בתי המשפט הישראלים, ש"חפש הבטוי" (גם של חוקרים) אינו כולל חפש בזוי או חפש שסוי. להשוואה- בארצנו השב"כ עינה את הרב עדוא אלבה במסגרת חקירת החשד שהוא היה זה שכתב את המחקר הלא חתום בשאלת גבול האסור ההלכתי להרוג לא יהודים (עליו אמר הרב הראשי לישראל שאין מחקר מקיף ממנו בנושא הנדון).
|
"שנית, … הניסיון להמעיט בחלקם של הפולנים בפשעים בתקופת השואה הוא נלוז, בעיקר לנוכח …מחקרים …, דוגמת …, הקובע כי יותר מ־200 אלף יהודים נרצחו בידי פולנים … ודוגמת … הטבח … ב.. ידוובנה. "-
בהצהרה כתוב " אנו מכירים ומגנים כל מקרה של אכזריות נגד יהודים שבוצע על ידי פולנים " ואמנם היא אינה מרמזת על הקף האכזריות של פולנים (לא של "ה-פולנים", כפי שפרופ' באואר הכליל, ושגה שגיאה מוסרית ("האף תספה צדיק עם רשע") ), אבל שתיקתה של ההצהרה אינה "נסיון להמעיט", כמו ששתיקת הישראלים על הקף ההרג באלטלנה או בדיר יאסין אינה "נסיון להמעיט". שתיקה היא שתיקה ותו לא.
|
" ההצהרה מאדירה את חלקם של הפולנים בהצלת יהודים. על פי נתוני יד ושם, 6,863 פולנים מוכרים כחסידי אומות עולם. מספר זה רחוק מלענות על ההגדרה של “רבים שסיכנו את חייהם להצלת יהודים”, בעיקר לנוכח העובדה שאוכלוסיית פולין מנתה אז כ־21 מיליון תושבים"-
אז מה נכון, לדעתו של הפרופסור, לכתוב על כ-7,000 אנשים שסכנו את חייהם (וחיי ילדיהם!)? שהם היו "לא רבים"? אני מניח שאין 7,000 מקבלי עטורי גבורה ומופת מצה"ל, ובכל זאת אני מניח שפרופ' באואר לא היה חולק על האמירה "חילי צה"ל רבים קבלו עטורי גבורה ומופת".
תגובה חכמה. הסוף מבליט את הסגנון המניפולטיבי השקרי של באואר, הפוסל אותו בכלל מלשמש חוקר. באואר משתמש בטשטוש ההבחנה בין רבים לבין רוב, יפה העיר המגיב, ההחלטה אינה מדברת על רוב הפולנים אלא על פולנים רבים. מקנא במגיב על הדרך העניינית המתונה בה הגיב על דברי באואר.
המאמר הזה הרשים אותי מאוד, ביקורת חדה ועניינית. התייחסות מדוייקת למורכבות הדברים ולצורך בדיוק, תוך הצגת הבעייתיות של עמדת חוקרים.
התמונה מאוד מורכבת. וודאי שהיו יהודים נלוזים ופושעים אבל התנהגות היודנראטים (כדוגמא שהבאת) אינה מקשה אחת והמציאות שעמדו מולה הייתה ללא תקדים. קח לדוגמא את גטו לודז'. חיים רומקובסקי החזיק את רוב הגטו הזה בחיים כשכבר הגטאות באירופה חוסלו, ואם לא היה הצבא האדום עוצר את המתקפה שלו ייתכן והגטו היה ניצל. יודנראטים שונים שיתפו פעולה עם מחתרות נגד הנאצים. התמונה סבוכה ביותר.
כך גם בנוגע ליהודים במחנות ההשמדה אותם הזכרת. שם התמונה קיצונית בהרבה. דילמת הזונדרקומאנדו כמעט בלתי ניתנת לשיפוט, רק לניסיון הבנה.
אגב, שמתי לב שבמרידות שבמחנות ההשמדה (טרבלינקה, סוביבור והזונדרקומנדו באושוויץ) המרידות יצאו לפועל כאשר ברור היה למורדים שהגיע זמנם. גם זה מעלה שאלה נוקבת על טבע האדם, מבלי להמעיט מגבורתם ומסבל הגיהנום שחוו.
והחשוב מכל: אין לשכוח שתהא התנהגות של הנהגה כזו אחרת אשר תהא, של יחידים כאלה או אחרים אשר תהא, היהודים היו קרבן. רק קרבן!
אני הרבה יותר נחרץ.
השואה היא המפגש בין הרשעות הפושעת האירופית לבין הטיפשות הלא פחות פושעת היהודית. הכול היה מוכן כדי שלכל המאוחר ב-1929 תקום מדינה יהודית בארץ ישראל לו היהודים רק רצו. היתה תנועה ציונית עם מוסדות לא רעים, היתה הצהרת בלפור, היתה החלטת ועידת סן רמו, היתה שפה שקמה לתחיה, היה נציב יהודי בא"י, היו 18 מיליון יהודים בגולה. לו עלו מהם 10%, המדינה היתה קמה ב-1929 לכל המאוחר וכשהיטלר חיפש לאן לגרש את היהודים מאירופה ובחן לשם כך אף את מדגסקר, היה מגלה אותנו ומגרש אותם אלינו. אבל היהודים סירבו לעלות, מכיוון שהם קומוניסטים, מכיוון שהם קפיטליסטים, מכיוון שהם חרדים, מכיוון שהם רפורמים, מכיוון שלא נוח להם, מכיוון שחם להם… ובא הכורת.
עכשיו, למרות הטיפשות הפושעת הזו, אנחנו מדינה, לא יד ושם, ויש לנו אינטרסים חיוניים ובריתות חשובות ושווקים מבטיחים, ואסור שהטיפשות הפושעת היהודית ההיא תטיל את צילה על עתידנו. די לנו שהיא עלתה לנו בשליש מעמנו.
לא רק שהיטלר "חיפש לאן לגרש את היהודים מאירופה ובחן לשם כך אף את מדגסקר", הוא בפירוש בחן את האפשרות לגרש את יהודי אירופה ל"פלשתינה". אבל התוכנית לא יצאה לפועל – הן משום ששלטונות בריטניה לא שיתפו פעולה והן משום שיהודי גרמניה (שהיו אמורים להיות חיל החלוץ בטרנספר הזה) לא רצו לשמוע על כך.
רוב יהודי גרמניה שלא קיבלו אשרות למערב עלו לפלסטינה (העלייה החמישית). רק 20% מיהודי גרמניה ניספו.
הבעיה היתה עם מי שנשאר באירופה כשפרצה המלחמה כשהספר הלבן היה בתוקף.
"יהודי גרמניה לא רצו לשמוע על כך":
כאשר עלה אמיל לודוויג במדרגות הרכבת התחתית בניו יורק בתחנת כיכר קולומבוס, נתקל בפסל של גיתה. הוא פרץ בבכי. כשנשאל אריך מריה רמרק מחבר "במערב אין כל חדש", אם הוא מתגעגע לגרמניה, ענה: "למה שאתגעגע? אני לא יהודי.".(עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 396)
והלא פרופ' באואר יהודי הוא.
עלי עבדו, שלום רב!
"הבעיה היתה עם מי שנשאר באירופה כשפרצה המלחמה כשהספר הלבן היה בתוקף."
לו יהודי פולין שמעו להפצרותיו הנואשות של זאב ז'בוטינסקי בלבד, שחרש את המדינה ויצא מגדרו להזהירם מהאסון הקרב, ו-10% מהם היו עולים לארץ, היתה קמה מדינה יהודית ב-1929 לכל המאוחר והיו מצילים את אחיהם שנשארו מאחור.
גם הספר הלבן הוא המפגש בין המדינאות הפושעת הבריטית לבין הטיפשות הלא פחות פושעת היהודית. למה ציפינו? שהבריטים יסתכסכו עם כל העולם הערבי ועם רוב העולם המוסלמי בהציעם עשור שלם מדינה על מגש של כסף לעם חולה שאינו רוצה בה? "אתם לא רוצים מדינה יהודית בארץ ישראל? – הם אמרו באנגלית אוקספורדית – אתם מעדיפים להגר בהמוניכם לאמריקע? או להישאר תקועים בשטעטלים הבוציים שלכם להמשיך למכור דג מלוח? אז לכו לכל הרוחות!", וכך הלכנו לכל הרוחות.
לאבי צרפתי – לא הגבתי אלייך – אני מסכים עם דברייך – היהודים של אירופה לא עלו כשיכלו ורעיון הבית הלאומי כמעט והתמוסס.
הגבתי ל"מחזק את דברייך" – שטען שיהודי גרמניה סירבו לעזוב אותה לאחר שהיטלר היה בשלטון.
יהודי גרמניה כן עלו לארץ בהמוניהם (והיו הקהילה הראשונה שעלתה לארץ).
עלי עבדו שלום רב!
יש לך מספרים כמה עלו מגרמניה לארץ בעליה החמישית?
אינני בטוח שהמילה "בהמוניהם" היא המדויקת ביותר.
לאבי צרפתי:
ע"פ ויקיפדיה עלו לארץ בין עליית היטלר לשלטון למלחה"ע השנייה כ90,000 יהודים מגרמניה.
יש הבדלי גירסאות גם כי חלק מהעולים היו לא ליגאלים חלקם היו מעפילים וחלקם עם אשרות תייר לדוגמא ספורטאי המכביה. בנוסף גרמניה שינתה את גבולותיה במהלך התקופה (סיפוח אוסטריה וצ'כוסלובקיה).
אכן חשבתי בתמימות שעלו יותר.
מה שכן הרוב המכריע של יהודי גרמניה כ400,000 כן עזבו אותה בזמן נטשו את רכושם והפכו לפליטים וכך חייהם ניצלו ככה שהם לא בחרו להישאר בגרמניה.
הטענה כי יהודי גרמניה עלו לארץ "בהמוניהם" היא יותר ממוגזמת: בעלייה החמישית הגיעו לארץ 90 אלף יהודים מגרמניה, אוסטריה וצ'כיה – מתוך 400 אלף יהודים שעזבו את גרמניה (ומבלי למנות את היהודים שנשארו בה ונספו או ברחו למזרח אירופה). לעולם לא נדע כמה מתוכם הגיעו לכאן משום שלא הצליחו להגיע למדינות אחרות, אבל אנחנו בהחלט מרגישים (עד היום) את העובדה שחלק גדול מהעלייה של יהדות גרמניה לא היתה ציונית וחלק ממנה היה אפילו אנטי-ציוני: הרבה "יקים" ראו במדינת ישראל פרובינציה ים-תיכונית נידחת הנשלטת על ידי "אוסט יודן" נחותים.
לעלי עבדו: זה שהרוב המכריע של יהודי גרמניה עזבו אותה בזמן ו"לא בחרו להישאר בגרמניה" זה היה הרבה אחרי שהיטלר "הציע" להם העברה "מסודרת" לפלשתינה והם סירבו. רובם עזבו כשהחיים בגרמניה כבר היו ללא נשוא, עקב חוקי נירנברג. למעשה, אפשר אולי לומר שלמזלם פורסמו חוקי נירנברג כמה שנים לפני הרדיפה הפיזית הקטלנית, כך שניתנו להם סימן מקדים ושהות לברוח. הם לא ברחו עקב שנאת גרמניה אלא מתוך יצר הישרדות.
יש גם גזענות. נכון.
נאור ומתקדם לנקות מאשמה גרמנים,
מיותר לטהר איכרים פולנים נבערים.
אך אין ספק שיש כאן עוד מניע חשוב והוא: האנטיביביות.
אילו הייתה עולה הצעת פשרה עם פולין ונתניהו היה מסרב לה
היו מתגייסים האינטלקטואלים להוכיח את חפותה של פולין.
הפולנים כאומה עשו שלושה פשעים:
1. ב1939 מערב פולין נכבשה ע"י הגרמנים ומזרח פולין ע"י הרוסים – ב1941 גרמניה פלשה לצד המזרחי של פולין , הגרמנים בצד המזרחי התקבלו כמשחררים ונטלו חלק אקטיבי בשואת היהודים (שניתפסו כמשתפי פעולה עם הכיבוש הסובייטי).
2. ב1945 ניצולי השואה במערב אירופה ובברה"מ חזרו לבתיהם (במערב אירופה היהודים גם שיקמו את הקהילות). באותו זמן ניצולי השואה היהודיים מפולין גורשו ורכושם נשדד כמו גם רכוש הניספים שהניצולים היו אמורים לרשת.
3. ללא שיתוף פעולה מקומי לא ניתן היה לזהות את היהודים – ולכן ישנה אשמה פולנית ברצח שלושת מיליוני היהודים במדינה. העובדה שמספר חסידי אומות העולם הפולנים הוא כ6,000 – (שזה בערך מספר היהודים שחיים בפולין כיום) משמעותה שהיחס בין מצילים למלשינים הוא 1:500 שזה חרפה לעם הפולני.
שלושת הדברים הנ"ל היו צריכים להיות בראש ההצהרה.
אח"כ צריכה לבוא התנצלות פולנית.
אח"כ צריכה לבוא הכרה של פולין בכך שזה ש99.9% מאוכלוסית המדינה מורכבת מפולנים נובעת מגזענות פסולה ושפולין משנה את מדיניותה כלפי פליטים ומוכנה לקבל לדוגמא פליטים שאינם מוסלמים ג'יהאדיסטים מהמזה"ת (יזידים, נוצרים, דרוזים…).
אח"כ אפשר לדבר על תרוץ פולני שהיות שפולין היתה הרוסה ומוצפת פליטים פולנים מברה"מ – פולין נאלצה להשתמש בנכסי הניספים לצורך שיכון חסרי הבית וניצולי השואה בפולין צריכים לדרוש את הפיצויים מגרמניה ומרוסיה.
אח"כ אפשר לדבר על נורמאליזציה וקשרי ידידות.
לא כל היהודים בברה”מ חזרו לבתיהם. אלה שחיו באוקראינה לא תמיד יכלו לחזור. סבתי ז״ל גורשה בבושת פנים כשניסתה לחזור אל ביתה על ידי אוקראינים שהשתלטו עליו בקייב.
לפי סיפוריה זה היה מצב עבור רבים מניצולי קייב. ותזכורת: בקייב היו שני סוגים של יהודים – אלה שברחו מפני הגרמנים לצד הרוסי וחיו ואלה שנשארו ונרצחו בבאבי יאר.
לדפנה:
אכן האוקראינים חולירות ויש דימיון רב בינם לבין הפולנים בכל הקשור לאנטישמיות ולהתנהגות בשואה.
אבל בשונה מפולין אוקראינה לאחר המלחמה לא היתה עצמאית אלא בשליטה רוסית והיהודים כן חזרו לאוקראינה ומילאו תפקידי מפתח בשלטון הקומוניסטי. כשנפתחו שערי ברה"מ בשנות ה90 הסתבר שבאוקראינה חיים כ800,000 יהודים ואפילו כיום ראש ממשלת אוקראינה הנוכחי כמו גם הנשיא הקודם של אוקראינה ולדימיר גרוסמן וויקטור ינוקוביץ יהודים.
אני אומר את זה כדי לסתור את הטענה הפולנית שהמשטר הקומוניסטי בפולין היה כפוף לברה"מ ולכן ברה"מ היא האשמה בגרוש והשוד של ניצולי השואה לאחר המלחמה – כשהאמת הפוכה – אם הכיבוש הרוסי היה ישיר היהודים לא היו מגורשים אלא משתלבים בשלטון.
מעבר לעובדות היבשות ישנה משמעות גדולה לרושם הכולל העולה מהדברים. במילים פשוטות נאמר כי במקרים רבים המינונים הם הקובעים.
אם כותבים מספר פעמים ובנוסחים שונים כי היו פולנים שסיעו ליהודים הרי שהדבר נכון אולם המשקל המיוחס לכך בהצהרה יוצר רושם מעוות. אם כותבים בשלש מילים שהיו פולנים שרצחו יהודים (בלא קשר למוצא או לדת שלהם כמו שכתוב בהצהרה) הרי שזה נכון אולם האם זה משאיר על הקורא את הרושם הנכון?
הרושם העולה מההצהרה הינו כי ככלל האומה הפולנית סייעה ליהודיה והאנטישמים היו מיעוט קטן וזאת בשעה שהאמת היא הפוכה. ככלל הפולנים הארורים רצחו את יהודי פולין. היהודים לא ניסו כמעט לברוח מהגיטאות משום שהם ידעו כי בחוץ מצבם יהיה גרוע בהרבה. אפילו פולנים שעזרו ליהודים נרצחו לעיתים ע"י שכניהם. הכלל הוא אנטישמיות רצחנית פולנית וחסידי אומות העולם הפולנים הינם היוצא מן הכלל.
בנוסף חשוב לזכור כי הפולנים ביטלו את הסעיפים הפליליים כנגד מי שחושף את הפשעים שהם ביצעו במהלך השואה אולם השאירו סנקציות כספיות כנגדם. במילים אחרות חוקרים שיחשפו פשעי פולנים בשואה צפויים לרדיפה כלכלית ע"י שלטונות פולין, לפיטורים ולמניעת תקציבים. מדוע בכלל הממשלה הפולנית צריכה לשכתב את ההסטוריה או להתערב בעבודת ההסטוריונים?
במובן זה ההצהרה חוטאת לאמת והפשרה בכללותה עוד יותר ויש להתפלא מאוד על רן ברץ שמתעלם מהתמונה הכוללת ומתמקד בתמונות תקריב.
לא כתבו פולנים שרצחו יהודים אפילו פעם אחת. כתבו פולנים שהראו אכזריות ליהודים. כלומר כל הזוועות שהעם היהודי ספג מהפולנים לפני במהלך ואחרי השואה מוגדרות כ'אכזריות' ותו לא.
וכתבו אנשים בלי הבדל דת גזע ומין כלומר בין השורות מאשימים את היהודים בשיתוף פעולה והיותם מוציאים להורג לא פחות מהפולנים הקתולים.
והגדירו את השואה כאסון הגדול ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, לא אחד מהזוועות הגדולות ביותר בתולדות האנושות וכתם על התרבות האירופית אלא אסון של העם היהודי.
כל העניין הזה עם הפולנים שכביכול היהודים מאשימים אותם כאומה כאחראים לשואה הוא טיעון איש קש שלהם, במטרה להסית את הדיון מהניסיון שלהם להציג את עצמם כעם של חסידי אומות עולם בניגוד מוחלט לאמת ההיסטורית.
מסכים בהחלט.
מרגיש שיש התעלמות גדולה מהחולשות של ההצרה
למה האריכות הגדולה? תגיד פשוט, נתניהו שותף להצהרה, אז צריך ללכלך לעוות לעורר מאומה על כלום. העיקר לפגוע בנתניהו. וזה מה שעושה האבגד בהמשך. ההצהרה חכמה ונכונה עובדתית. וטוב שבאואר יוצא מכליו וחושף שוב את פרצופו האמיתי. לשואה יש אחראי אחד העם הגרמני
מרקוס,
לשואה יש שני אחראים, צר לי, העם הגרמני ודאי והעם היהודי ודאי וודאי.
רק שלא נוח ולא נעים ולא תקין להאשים את הקרבן בקרבנותו ולכן קשה לנו להודות בעובדה המעציבה הזאת.
אני בא מכפר מאוד פרימיטיבי. אצלנו, כשנערה מסתובבת בשלוש בבוקר בשכונת פשע מפוקפקת עם מיני ומחשוף ואונסים אותה, אנו חותכים את המה-שמו לאנס, אבל לנערה אנו מחטיפים שתי סטירות.
גם זה לא תקין פוליטית, אני יודע. אבל כאלה אנחנו.
מאמר מעולה של רן ברץ. יישר כוח. ראוי להילמד בבתה"ס ובמחלקות להיסטוריה.
ברשותכם אצטט פוסט שפרסמתי השבוע בפורום אקטואליה של תפוז:
הטענה שכאילו רוב הפולנים רדפו יהודים בשואה היא שקר
גלובליסט
08/07/2018 | 23:16
10
42
מי שמעלה טענה כזאת הוא שקרן מהסוג הגבלסי.
היו אז כ-30 מיליון פולנים בארץ הכבושה כיבוש אכזרי, תחילה בידי רוסיה הסמאלנית וגרמניה הנאצית, ואח"כ ע"י הנאצים שעם פלישתם לבריה"מ כבשו גם את כל פולין.
מתוך ה-30 מיליון הרוב הגדול סבלו מדיכוי חריף שכלל הוצאות המוניות להורג, בעיקר של אינטליגנציה, בעלי מקצועות חופשיים, כמרים וכד', גירושים, הגליות, חטיפת רבבות ילדים למטרות 'גרמניזציה', גיוס מיליוני עובדי כפייה, מאות אלפים נכלאו בבתי כלא, במחנות ריכוז והשמדה.
מיליוני פולנים נהרגו ונרצחו, רק במרד של ורשה בקיץ 44 רצחו הגרמנים כ-200 אלף פולנים. בראש דיכוי המרד עמד גנרל ה-SS פום באך-זלבסקי שידיו היו מגואלות בדמם של מאות אלפי יהודים ברוסיה. בכל עיר וכפר בפולין יש מצבות זיכרון לקורבנות המלחמה והכיבוש.
הפולנים נלחמו בכיבוש הגרמני מן ההתחלה. מאות אלפי פולנים התגייסו לאירגוני המחתרת. ממשלת פולין ברחה לאחר כיבוש ארצה לאנגליה ומשם המשיכה להילחם. יחידות גדולות של חיילים פולנים לחמו בצבאות בעלות הברית – בצבא האדום, בצבא הבריטי ובעיקר בחיל האוויר הבריטי שבו טייסים פולנים לחמו בגבורה מיוחדת. אחד הקרבות הקשים שבהם לחמו הפולנים מ'צבא אנדרס' – ביניהם גם יהודים רבים – ותרמו באופן מכריע לניצחון היה במונטה קסינו באיטליה בראשית 1944.
ממשלת פולין היתה היחידה שדרשה מבעלות הברית בגלוי לסייע ליהודים המושמדים ע"י הגרמנים בפולין הכבושה, וזאת בזמן שההנהגה הציונית של מפא"י והנהגת יהדות ארה"ב החרישו, במיקרה הטוב. המחתרת הפולנית שהיתה כפופה לממשלת לונדון, שלחה את חסיד אומות העולם יאן קרסקי לגטו ורשה כדי לדווח על מה שקורה שם למנהיגי בעלות הברית. הם שלחו גם את הקצין האמיץ באופן בלתי רגיל ויטולד פילצקי לאושוויץ כדי לדווח משם על ההשמדה. הם עזרו לאירגוני המחתרת היהודיים בגטאות בנשק, בציוד, ובכל דרך שהיא. לוחמים פולנים מה-AK לחמו בגטו ורשה עם אנשי אצ"י, וחלקם נפלו בקרב. המחתרת הקימה אירגון מיוחד 'ז'גוטה' שכל תפקידו היה לסייע ליהודים ולהציל מה שאפשר. רק בוורשה הצילו פעילי ז'גוטה בראשות חסידת אומות העולם אירנה סנדלר אלפי ילדים יהודיים.
אין ספק שהיו משת"פים פולניים רבים שרדפו יהודים ועזרו לגרמנים לרצוח אותם. היו אנטישמים מנוולים שהלשינו ורצחו יהודים בעצמם, ככל שיכלו, והלשינו על פולנים אחרים שעזרו ליהודים. בהיעדר שלטון חוק קראו חלאות אדם דרור ליצריהם השפלים ביותר ורצחו יהודים ושדדו מכל הבא ליד ביודעם שלא יהיה עונש על פשעיהם. היה גם את פוגרום קיילצה ב-46, אחרי המלחמה, תחת השלטון הסמאלני-קומוניסטי, שמבצעיו העיקריים נשפטו והוצאו להורג (לא כמו אצלנו שרוצחי כפר קאסם קיבלו חנינות, או קנסות של גרושים).
אין ספק שהתמונה איננה שחור או לבן. היו פולנים כאלה והיו כאלה, היו מלאכים והיו בני שטן. אנחנו חייבים לראות את האורות והצללים כאחד, את גילויי האנושיות ואת גילויי השטניות. ובוודאי שאסור להכליל ולהוקיע אומה שלמה של עשרות מיליונים בגלל מעשים של חלק מבניה ולהתעלם מכל הייתר, ואסור לערוך קמפיין של הסתה ושיסוי כמו זה שנערך אצלנו כבר כמה חודשים למטרות שאין בינן ובין הניסיון לחשוף את האמת ההיסטורית ולא כלום.
אין דבר שרן ברץ לא יכשיר אם זה בא מהימין
ואין דבר שאתה לא תפסול אם זה בא מהעם היהודי
התמונה אכן לא אחידה אבל היא גם לא מסובכת יותר מדיי.
אסור שמורכבות התמונה תשמש תרוץ.
יש הבדל עקרוני.
מערב פולין נכבשה ב1939 ע"י הנאצים ומזרח פולין נכבשה ע"י הרוסים.
ב1941 הגרמנים פלשו למזרח פולין והתקבלו כמשחררים! האוכלוסיה המקומית העדיפה את הגרמנים על הרוסים וראתה ביהודים משתפי פעולה עם הכיבוש הרוסי.
האוכלוסיה המקומית היא זאת שהרגה ביהודים והיא זאת שהסגירה את היהודים ואך ורק מרצונה החופשי!
לא היתה התנגדות לגרמנים מצד האוכלוסיה הפולנית במזרח פולין ב1941. חסידי אומות העולם המועטים במזרח פולין פחדו בעיקר משכניהם.
הדבר השני הוא שבתום המלחמה יהודי פולין ששרדו את השואה לא הורשו לחזור לבתיהם ולמעשה גורשו –
הטיהור האתני כנגד יהודי פולין בתום המלחמה הוא פשע חמור כנגד האנושות שבנסיבות אחרות לא היה עובר בשתיקה אבל לרוע מזלם של הקורבנות הפשע כנגדם מתגמד כי הוא נמצא בצילה של השואה.
הפולנים ביצעו טיהור אתני – פשע נגד האנושות, ביצעו אותו כנגד ניצולי שואה אומללים וניצלו את השואה כדי לגמד אותו.
לא ממש.
אנשי ארמיה קריובה במזרח פולין שיתפו פעולה עם הגרמנים ב-1944, כשפעלו נגד פרטיזנים קומוניסטים (סובייטים). קיבלו סיוע גרמני וחתמו על הסכמים עם האס אס. מתועד אצל פרידלנדר ב'שנות ההשמדה'.
גם בשנים שלפני, לא ידועות פעולות שלהם נגד הגרמנים או בעד יהודים.
זיגוטה היה אירגון שהשתלט על פעילות עצמאית לגמרי של שתי נשים, ולקח קרדיט על מעשיהן. עזרתו האמיתית היתה מועטה ביותר. כספים עצומים נשלחו לסייע ליהודים, נעלמו בדלגאטורה (נציגות הממשלה הפולנית במחתרת). האנטישמיות היתה בוטה בכל מקום בחברה הפולנית.
הצעה של מפקד הקריובה למבצע נגד מחנה ההשמדה טרבלינקה נדחתה.
אף מחרת פולנית לא סייעה למרד גטו וארשה. זה מיתוס מודרני.
דני אורבך מגן על הפולנים כבר שנים, ומוכן לצטט 'מחקרים' של פולנים-אמריקאים קיצוניים (ולא מחבבי יהודים, מן הסתם) רק כדי לשלול את מחקריהם המצויינים של גראבובסקי ואנקלינג.
לי מאוד צרם המונח "חוקרי יד ושם" " ההיסטוריונים של יד ושם".כמי שמכיר מעט את הנפשות הפועלות זה מאד מתמיה.כיום החוקרים הבכירים ביד ושם הם פרופ' דן מיכמן (יהודי דתי לאומי) ד"ר נתן כהן (יהודי דתי לאומי) ד"ר דויד זילברקלאנג (דתי לאומי) וד"ר נידם אורבייטו (הפתעה.. דתיה לאומית) מנהלת הפדגוגית של בית הספר הבינלאומי להוראת השואה שולמית אימבר (דתיה לאומית) מנהל הארכיון ד"ר חיים גרטנר (דתי לאומי) מנהל הספריה וארכיבי הספרים ד"ר רוב רוסו (דתי לאומי). מי אם כן הם החוקרים העלומים שחתומים על המסמך הזה.דרשו את שמותיהם !
האתר הזה שהתחיל את דרכו כאתר איכותי למדי ואינטליגנטי לרוב התדרדר מאוד. החוקרים במוסד יד ושם הם אנשים מכובדים ומשכילים מאין כמוהם. האתר במתכונתו הנוכחית פונה למכנה משותף נמוך.
שכחת את דורית נובק מנכ״לית יד ושם שהיא האמא של יולי נובק מנכ״לית שוברים שתיקה
אבגדה,
אדם משכיל ומכובד מאין כמותו – שמחטט באף בציבור – עושה מעשה בלתי ראוי;
אדם משכיל ומכובד מאין כמותו – שמשמיט ומעלים עובדות היסטוריות שאינן נוחות לו – עושה מעשה רמיה;
אדם משכיל ומכובד מאין כמותו – שמעוות ומסלף מסמך על-מנת שיוכל לתקוף אותו – מטעה ומוליך שולל.
אתה מנופף בהשכלתם ובמכובדותם של חוקי יד ושם בתור תשובה לטענותיו הממוקדות והמבוססות של ד"ר ברץ. זאת לא תשובה. זאת התחמקות דמגוגית.
זו לא אנטי פולניות. יד ושם שנים מוחק את אשמת הגויים פולנים וגרמנים ומוחק את יהדות הקרבנות. שנים מחנך יד ושם בבית הספר לשואה שהיה רצף של תוקפים וקרבנות ובשני הצדדים היו גם יהודים וגם גויים גם יהודים וגם פולנים וגם גרמנים. כששומעים את ההדרכות שלהם את בני הנוער השערות סומרות. היהודים הופכים לרוצחים והגרמנים לקרבנות המשטר. זו לא השנאה לפולנים זו השנאה לביבי. אלא שעדיין רודפים ומשכיחים את פאבל פרנקל מונעים משנאתם גם לביבי. דור הולך ןנעלם.
אותי מעניין מדוע פרופ' באואר וחבריו, המזועזעים כל כך מההסכם עם הפולנים, מתעלמים שנים רבות מכך שממשלות ישראל מנהלות משאים ומתנים בינלאומיים חשובים ביותר עם מכחיש שואה בעל תעודות. אני מדבר כמובן על האדון הנכבד מחמוד עבאס (אבו מאזן), שהדוקטורט שלו הוא מלאכת מחשבת של אנטישמיות והכחשת שואה.
משום מה זה לא מפריע להם כלל וכלל.
מעניין למה.
מוקי, אותי מעניין למה ממשלת ישראל מנהלת כבר רבע מאה משא ומתן עם מכחיש שואה, ולמה רה"מ התנצל בפני איש האחים המוסלמים ארדואן ושילם פיצויים לטרוריסטים.
הרי השליח של נתניהו למו"מ עם ארדואן היה אותו שליח למו"מ עם מורביצקי, איזשהו מן פרופסור מפוקפק לאוירנאוטיקה מהטכניון.
מה שבטוח שבינתיים אנחנו היהודים פשוט מבזים אותנו פה.
אבגדה , אתה האחרון לדבר בשם היהודים. אתה והיהודים בשני עברי המתרס. ועל באואר חבל להשחית מילים. בכל מה שהוא נוגע וכל מה שהוא אמור נגוע בשנאה עצמית
מרקוס, לך תשתתף במצעד של האוסטשה החברים שלך.
הטבלה שפירסמתם מעניינת.
לא ידעתי שמתו פולנים ממוצא יהודי. אני יודע שנרצחו יהודים בעלי אזרחות פולנית.
בדיוק שלא נרצחו צרפתים ממוצא יהודי ,רוסים ממוצא יהודי, אוקראינים ממוצא יהודי ואחרים ממוצא יהודי.
אם זה כך אז אין עם יהודי יש אנשים ממוצא יהודי בכל מיני לאומים.
אני מניח שאילו היו כותבים "יהודים פולנים" או "יהודים בפולין", היית ישר קופץ ואומר שעבור הפולנים היהודים לעולם לא יהיו פולנים – גם לאחר הישרפם – אלא רק "יהודים". קיצורו של דבר, חשוב מאוד שהפולנים מכירים בכך שנרצחו ונרדפו והושמדו פולנים "ממוצא יהודי", במקום לגלגל עיניים השמיימה ולטעון שנרצחו כך וכך "פולנים", כאשר היהודים נכללים ללא אבחנה בסטטיסטיקה.
"למשל, כפי שציין ד”ר דני אורבך בבלוג שלו, ביד ושם לא מציינים את הקריאה החוזרת של הממשלה הגולה לשוויון זכויות ליהודים." – אבל הפולנים התחייבו לשיוויון זכויות ליהודים כבר בהסכמים להקמת פולין שאחרי מלחמת העולם הראשונה. בפועל בשנות ה-20 וה-30 פולין הרשמית לא הפסיקה בהסתה ובהנחתת גזרות שונות ומשונות על האוכלוסייה היהודית.
מה כבר ניתן לצפות מיד ושם כשהמנכלית דורית נובק היא האמא של יולי נובק המנכלית לשעבר של שוברים שתיקה!!! לפני שיד ושם מתערבת בנושא פולין שתסביר איך נעלמה תמונתו של חאג אמין אל חוסיני והיטלר. האם זה במקרה בהשפעת הבת יולי נובק
כאשר המנכ"לית של "יד ושם" היא דורית נובק, אימה של יולי נובק מ"שוברים שתיקה", הרי ברור לחלוטין מה המניעים האמתיים העומדים מאחורי ההתנפלות על המסמך שנתניהו חתום עליו
נתניהו נחשף שוב כמכחיש שואה בזכות עצמו. האם המופתי לחש על אוזנו של היטלר דברי הסתה כפי שביבי לחש על אוזנו של הרב כדורי? האם זה משנה? האם ממשלת פולין היא השלטון הפולני בפועל שבחר לשתף פעולה עם הנאצים וביצע שורת מעשי טבח ביהודים לפני הקמת המחנות, במקביל למחנות ואף אחרי כניעת הגרמנים או ממשלה גולה חסרת השפעה?
תענוג לקרא את ההסבר הבאיר והשוואה המוכיחה כי הצעקה היא לא לשמה.
כמה לא מכובד ולא מכבד להתנפל בחוסר יושר על מנסחי ההצהרה ועל החותמים עליה. תודה לך רן ברץ על שחשפת את " ההיסטוריונים".