בניגוד לוויתור המסתמן של ממשלת ישראל, האמריקאים הבינו כבר במאה ה-19 כי יש להילחם עד חורמה במנהג הנתעב של ריבוי נשים
הוויכוח המתעורר בישראל סביב תופעת הפוליגמיה הנהוגה בקרב המגזר הבדואי מספק הזדמנות מעניינת לבחון את הסוגיה מהיבט היסטורי. אמנם מדובר במנהג שהיה מקובל בחברות מסורתיות במשך חלקים רבים של ההיסטוריה, אך בעת המודרנית החלה תרבות המערב להתנער ממנו, ולהכיר בנזק הרב שהוא גורם למעמד האישה, למבנה המשפחה ולסדר החברתי המקובל.
המקרה הידוע ביותר הוא המאבק נגד הפוליגמיה המורמונית בארה"ב במהלך החלק השני של המאה התשע-עשרה שם – בניגוד לוויתור המסתמן של ממשלת ישראל – המדינה הכריזה מלחמת חורמה על הפוליגמיה, עד לחיסולה הכמעט סופי.
חזיונות של האל
כמובן שיש להבין את המאבק על רקע המציאות החברתית, הדתית והפוליטית של ארה"ב באותן שנים. לידת המורמוניזם התרחשה בתקופה המכונה "ההתעוררות הגדולה השנייה" (1840-1790). באותן שנים התרחש גל של התעוררות דתית רחבה בארה"ב, אשר הובילה להקמת זרמים וקבוצות דתיות חדשות
בתוך התנועה המורמונית קיימים זרמים שונים, אך הגוף העיקרי המרכיב אותה הוא כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים (The Church of Jesus Christ of Latter-day Saints), או בשם הנפוץ ביותר של חסידיה – מורמונים.
מייסד הכנסייה היה ג'וזף סמית, שנולד למשפחה דתית אדוקה בוורמונט ב-1805. במהלך שנת 1820 חווה סמית הנער סדרה של חזיונות דתיים בהם נגלו אליו האל ושליחיו אשר הובילו אותו למקום קבורתם של לוחות זהב עתיקים. סמית טען כי אלוהים נתן לו את הכוח לתרגם את אותם לוחות, בהם סופר על האומות העתיקות שהגיעו לאמריקה בהנהגת ישו אך איבדו את אמונתם במהלך המאות.
הוא תרגם את הלוחות שמצא, ופרסומם בתור ספר המורמון בשנת 1830 היה למעשה הרגע המייסד של המורמוניזם. על בסיס הספר הכריזו סמית וחבריו על הקמת כנסיית קדושי אחרית הימים ועל עצמם ככוהנים הראשיים, בסמכות הקדושה שניתנה להם ישירות מן האל.
קהילת המורמונים החלה לצמוח בקצב מהיר, אך הכנסייה החדשה עוררה גם התנגדות לא פשוטה. למעשה כל תהליך ייסוד הכנסייה והתהוותה נעשה כחלק מעימות מתמשך בין המורמונים לבין החברה שבתוכה הם ישבו. האמונה המורמונית המקורית התבססה מראשית דרכה על אי קבלה של דתות אחרות וכללה בתוכה עקרונות שנויים במחלוקת, גם בחברה האמריקאית שהתאפיינה בדרך כלל בסובלנות דתית.
השנים הראשונות של המורמונים במזרח ארה"ב היו רצופות נדודים וניסיונות להתיישבות, אשר נקטעו בכל פעם שהתעוררו עימותים בינם לבין החברה הסובבת אותם. סמית עצמו נקלע לקשיים כלכליים ולבעיות עם החוק והעביר את מרכז הכנסייה מספר פעמים. לאחר שהתיישב באילינוי צבר סמית יוקרה רבה, הקים כוח צבאי ואף הכריז על עצמו כמועמד לנשיאות ארצות הברית.
באביב 1844 החלו להתפרסם בעיתונות ביקורות נגד סמית בעקבות שמועות על כך שנשא לעצמו מספר רב של נשים. האווירה השלילית כלפי סמית הלכה והחריפה והוא נעצר ביחד עם אחיו. בסוף חודש יוני של אותה שנה מצאו שניהם את מותם כאשר המון זועם הסתער על הבניין בו היו כלואים.
יורשו של ג'וזף סמית בהנהגת הכנסייה המורמונית היה בריגהאם יאנג, שהשכיל להבין את השורשים הבסיסיים לעימות מול החברה האמריקאית, והגיע למסקנה כי למורמונים במזרח אין דרך להשיג חיים שלווים תוך שמירת קיומם הנפרד והייחודי.
הבנה זו הביאה אותו לפתיחת פרק חדש בקורות הכנסייה כאשר הוביל את מאמיניו אל שטחי המערב. מקום המשכן החדש אותו בחר יאנג היה באזור ימת המלח הגדולה במדינת יוטה של היום ומקסיקו של אז, ועם הקמת סולט לייק סיטי לקראת סוף שנות הארבעים היגרו לשם המורמונים בהמוניהם.
בעל אחד, שישים נשים
עם ראשית המחצית השנייה של המאה התשע-עשרה חיו המורמונים למעשה בארץ משלהם, בה לא היו עוד מיעוט נרדף. באותן שנים הפך עקרון הפוליגמיה המורמוני, שכבר עמד בעבר במוקד עימותים קשים עם החברה האמריקאית, למנהג מקובל במקום משכנם החדש.
פוליגמיה מוגדרת כמצב של נישואים ליותר מאדם אחד באותו הזמן, ומוזכרת בדרך כלל בהקשר של גבר הנושא יותר מאישה אחת. מנהג הפוליגמיה היה עקרון בסיסי של התיאולוגיה המורמונית והתבסס על האמונה כי צורת הנישואים האידיאלית היא זאת של האבות התנ"כיים הקדומים. דרך זו חוזקה על ידי ההתגלויות אותן חווה סמית במהלך שנות השלושים ובהן קיבל את רשות האל לשאת יותר מאישה אחת.
במהלך שנת 1843 חווה סמית התגלות אלוהית נוספת אשר גרמה לו להתחיל ולעסוק בפועל במנהג הפוליגמיה, בעידודו ואישורו של האל. סמית חשש כנראה שהדבר לא יתקבל באהדה אצל חלק ממאמיניו ולכן לא פרסם ברבים את העניין.
גם יאנג, יורשו של סמית אשר בתקופתו הגיעה הפוליגמיה לשיא, הצדיק את המנהג ואמר כי הפוליגמיה היא הכרחית משום שהיא מביאה לעולם מאמינים נוספים, ומכך עולה כי תהילת המורמוני בגן עדן תלויה במספר הנשים והצאצאים שלו. כמו כן, האמינו המורמונים כי אישה שאינה נשואה לא תוכל להיכנס בשערי גן העדן, ולכן יש לתת לכל אישה אפשרות להינשא.
בשנת 1852, כחמש שנים לאחר הגעת המורמונים ליוטה ושמונה שנים לאחר מותו של סמית, הוכרז מנהג הפוליגמיה באופן פומבי על ידי הכנסייה, ומדיניות זו הופיעה מאז בפרסומיה הרשמיים. בפועל, למרות שעקרון הפוליגמיה נתמך וזכה לעידוד מצד ההנהגה, הוא אומץ רק על ידי חלק קטן מתוך עשרות הכנסיות שקמו לאחר מותו של סמית, ומאמינים רבים סירבו לקיים את מצוות ריבוי הנשים.
ההערכות המקובלות הן כי בתקופת השיא של הפוליגמיה ביוטה, בין עשרה לעשרים אחוז מהמורמונים היו מעורבים במנהג. בדרך כלל ריבוי הנישואים כלל שתי נשים לכל היותר, ולעתים רחוקות מעל לשלוש נשים. מקרה כמו של ג'וזף סמית, לו מיוחסות כשישים נשים) חלקן קטינות) היה בבירור יוצא דופן.
חוק מול חופש הדת
מנהג הפוליגמיה וקיומו כחלק מן האמונה המורמונית עורר התנגדות רבה בציבור האמריקאי שגילה עוינות כלפי המורמונים, אם כי בתחילה לא הייתה זאת מדיניות רשמית המעוגנת בחקיקה. מאז 1852, כאשר פרסמה הנהגת הכנסייה את המנהג שנשמר לרוב בסודיות, נמצאו למעשה המורמונים במצב של עימות גלוי שבו ניהלו קרב משפטי כנגד הממשל האמריקאי ומערכת בתי המשפט.
עם הבנת גורמים בממשל כי המורמונים מקיימים שיטת נישואים משלהם במקום התיישבותם במערב, הם החלו להטיל סנקציות שונות על הפוליגמיה ובהמשך נחקקו חוקים ברורים ומפורשים כנגדה. הנשיא הדמוקרטי ג'יימס ביוקאנן ניצח בבחירות של 1856 עם מצע שכלל מדיניות אנטי פוליגמית מובהקת לפיה יש לעקור מן השורש את "שני השרידים התאומים של הברבריזם – פוליגמיה ועבדות". לאחר ניצחונו בבחירות, הכריז ביוקאנן על יוטה כמורדת ושלח כוחות צבאיים למדינה.
למרות זאת, בשנים הראשונות למאבק נתקל הממשל בקשיי אכיפה. החוק הראשון שהצהיר כי הפוליגמיה נחשבת לפשע בכל שטחי ארצות הברית נחקק בשנת 1862, והמאבק החוקתי נמשך זמן רב עד שהגיע לבית המשפט העליון במקרה של ג'ורג' ריינולדס ב-1875.
ריינולדס היה מורמוני ידוע, אשר שימש כמזכירו של בריגהאם יאנג במשך תקופה. בעקבות החקיקה של 1862 הוא הורשע כפוליגימסט ונשלח לכלא. ריינולדס ערער לבית המשפט העליון בטענה כי הגדרת הפוליגמיה כפשע מנוגדת לחוקה האמריקאית, לפיה אין לפגוע בחופש הדת.
טענתו העיקרית של ריינולדס הייתה כי הפוליגמיה היא חלק בלתי נפרד מן האמונה המורמונית ולכן לפי החוקה לא ניתן לאסור אותה. לפי פרשנותו לתיקון הראשון של החוקה, החוק כנגד פוליגמיה הוא מוטעה ולקונגרס אין כלל סמכות לעסוק בחקיקה שמגבילה את חופש הדת ומנוגדת לחוקה. הבטחת חופש הדת מאפשרת למחול לאדם על מעשים אשר נעשו בשם האמונה וכחלק מחופש העיסוק הדת, אותו אמורה החוקה להבטיח, ולכן על בית המשפט לפסוק שהוא זכאי.
לפי הגדרתו, מנהג ריבוי הנישואים היה פרי הוראתו הישירה של האל, והמחויבות הדתית מצדיקה את קיומו. כמו כן, בניגוד לרוב החברה האמריקאית שראתה בפוליגמיה מנהג ברברי ולא אנושי, העמדה הרשמית של הכנסייה טענה כי היא באה לתקן סוגים שונים של עוולות חברתיות, כמו במקרה של נשים בודדות המתקשות להקים משפחה.
הדיון בבית המשפט העליון התנהל מסביב לסוגיה זו ובדק את השאלה האם אמונה דתית יכולה להתקבל כהצדקה לפגיעה בחוקי המדינה, והאם מי שמקיים את מנהג הפוליגמיה מתוקף אמונתו הדתית משוחרר מהשפעת החוק.
בסופו של דבר, בית המשפט אכן אישר כי התיקון הראשון שולל מהקונגרס סמכות חקיקה הנוגעת לדעות, אך יחד עם זאת נשמרת זכותו וחובתו לפעול נגד מעשים שמשמעותם פגיעה בסדר האזרחי. בית המשפט אמנם הכיר בעבודה שפוליגמיה היא חלק מן הדת המורמונית, אך לטענתו לא היה בכך כדי לאפשר את קיומה מכיוון שהיא פוגעת בסדר החברתי המקובל.
לדברי בית המשפט, מוסד הנישואים מהווה את אחד מהבסיסים הנדרשים ליצירת יחסים תקינים ותפקוד נכון של החברה, ומנהג הפוליגמיה מוביל לפגיעה בעקרונות אלו. לכן חקיקה כנגד ריבוי נישואים היא בתחום סמכותו של הקונגרס. לאחר סידרה ארוכה של הרשעות וזיכויים קבע בית המשפט העליון כי לקונגרס יש זכות להתערב במעשים הנובעים מאמונה דתית אך מנוגדים למוסר ולסדר הטוב.
ב-1882 אימץ הקונגרס את חוק אדמונדס, שחידד את ההגדרה של פוליגמיה כפשע הגורר עונשי מאסר ארוכים והחרמות רכוש, ובהמשך נוספו לחוק מספר תיקונים שנועדו לחזק את אכיפתו. הפרשנות שניתנה לחוק של אדמונדס ביוטה הייתה ששום מורמוני, פוליגמיסט או אחר, לא יכול להירשם כמצביע בבחירות ורבים ממנהיגי הכנסייה המורמונית ירדו למחתרת. כל הניסיונות המורמוניים לפנות לבית המשפט העליון או לדון עם הממשל בנושא זה נכשלו.
השתלבות בחברה
לקראת סוף שנות השמונים של המאה התשע-עשרה, הלך וגבר הלחץ שהפעיל הממשל האמריקאי נגד המורמונים, וראשי הכנסייה הבינו כי עליהם לבחור בין הישרדות הכנסייה לוויתור על הפוליגמיה. ב-24 לספטמבר 1890 פרסם נשיא הכנסייה ווילפורד וודראף במניפסט רשמי הצהרה על התחייבותה של הכנסייה המורמונית לציית לחוק הפדרלי ולסיים את מנהג ריבוי הנישואים. בשנת 1896 הפכה יוטה למדינה ה-45 של ארצות הברית.
ביטול הפוליגמיה סימל את תחילת ההשתלבות של התרבות המורמונית בתוך הזרם המרכזי של הקונצנזוס האמריקאי, אך הוויכוח הפנימי בחברה המורמונית נמשך במשך שנים רבות ובמידה מסוימת עד לימינו. גם כיום קיימים עדיין שוליים קיצוניים הממשיכים לדבוק במנהג הפוליגמיה, אך הם אינם מקובלים על ידי רוב המורמונים, ולא נתפסים כאיום על החברה המורמונית או האמריקאית בכלל.
המחצית השנייה של המאה התשע-עשרה הייתה תקופה סוערת ומרתקת ביחסי הדת והמדינה בארצות הברית, ובקורות הכנסייה המורמונית בפרט, והמערכה החוקית נגד המורמונים הייתה קשה וממושכת.
במסגרת אותו מאבק האמינו המורמונים שהתיקון הראשון לחוקה המבטיח את חופש הדת אמור היה להגן על עקרונותיהם מפני העוינות הציבורית, אך נראה כי דווקא הוויתור על אותו עקרון אפשר להם לבסוף למצוא את מקומם בלב החברה שדחתה ורדפה אותם.
המורמונים אכן האמינו שהם העם הנבחר על-ידי אלוהים, אך מבחינת רובו של הציבור האמריקאי הם חצו את הגבול המקובל של הפלורליזם. אותו ציבור הסכים ברובו כי הפוליגמיה היא מנהג נתעב ומכך נבעה גם נחרצותו של המאבק בה.
אמנם מדובר בנסיבות חברתיות שונות ובתקופה היסטורית אחרת, אך גם בישראל כיום ניתן להפיק לקחים מן המאבק במנהג הבזוי של הפוליגמיה. אם האמריקאים הבינו זאת כבר במאה התשע-עשרה והיו מוכנים לצאת לקרב ארוך וקשה עד למיגור התופעה, אין שום סיבה שבישראל של המאה ה-21 תמשיך להתקיים פגיעה כה גסה ומתמשכת במעמד האישה.
בדומה לקהילת המורמונים בארה"ב, חיסול הפוליגמיה בקרב הבדואים בישראל יתרום להשתלבותם המהירה יותר בחברה, וייתן לנשים רבות יותר סיכוי להתקדם ולממש את יכולתן האישית, המקצועית והחברתית. כפי שהמאבק האמריקאי בפוליגמיה הוכיח, במקרים כאלה אין מקום לפשרה או להסדרה כלשהיא. זה יהיה תהליך ארוך ולא פשוט, אך בסופו יצאו כולם נשכרים.
לתשומת ליבך, השרה שקד.
אם יש הכרה בנישואי הומוסקסואלים ולסביות – לא צריכה להיות שום בעיה עם הכרה בנישואי פוליגמיה. אם החברה מוכנה לראות במשפחה המבוססת על יחסי מין בין בני אותו מין משפחה הראויה לכל הזכויות החוקיות של משפחה המבוססת על יחסי מין בין שני המינים – מה הבעיה לראות במשפחה המבוססת על יחסי מין בין יותר משני בני אדם משפחה הראויה לכל הזכויות החוקיות של משפחה המבוססת על יחסי מין בין שני בני אדם בלבד?
גם אני מסכימה עם מרקוס. עד גילאי ה- 50 יש מספר פחות, או יותר שווה של נשים וגברים, אם נתיר לגברים לשאת כמה נשים, משמעות הדבר שיוותרו גברים שיוותרו ללא נשים בכלל
הומופוב צודק! אם הומוסקסואליות מותרת גם פוליגמיה צריכה להיות מותרת.
לדעתי צריך גם להרחיב את זה גם לפדופיליה, מה ההבדל? שנתיים שלוש? וגם ליחסי מין עם בעלי חיים – כל היונקים הם יצירי האל! ונקרופיליה אפשר גם להוסיף – זה אותם איברים, רק עברו כמה שעות, אין הבדל.
קיצוניות מעוורת ומטמטמת…
אני מניח שהמאה ה-19 לא גילתה סובלנות גם לגבי נישואין חד-מיניים באותה מידה, גם זה היה מנהג נתעב הפוגע בסדר הטוב של החברה. השאלה היום כאשר החברה נסוגה מכל מעורבות ברצונם החופשי של בני אדם, הגיע הזמן להבין שגם ריבוי נשים בהסכמה אין בו כל פגיעה בערך מוסרי או חברתי, ומדובר ביצירת מיתוס חסר בסיס . מעורבות המדינה בחיי בני אדם גרועה הרבה יותר מכל פוליגמיה.
אולי התערבות המדינה היא גרועה יותר, אבל מיתוס חסר בסיס? לפי עקרון פארטו חלק קטן מהגברים יינשא לרוב הנשים. מה שאומר שלרוב הגברים לא יהיו נשים או שהם ייבאו אותן ממדינות נחשלות (מה שקורה עם הבדואים).
יודע מה? צודק. אבל כמובן רק בתנאי שמשפחות חד הוריות, פוליגמיות וכן הלאה לא יקבלו אף שקל מהביטוח הלאומי. הרי מעורבות המדינה בחיי בני אדם גרועה הרבה יותר מכל פוליגמיה.
נכון, אבל ראוי במקביל להוריד את התשלומים לביטוח לאומי. חברה חופשית תסתדר מצוין עם פחות מיסים פחות מתנות
הרי לפי האיסלאם מותר לגבר ואישה להתחתן לצרכי נוחות אפילו אם זה לכמה דקות בלבד. לאחר מכן הם מתגרשים והאישה פנויה לכל גבר, אחר או אפילו ה"גרוש" שלה.
אז גבר בדואי שמבין שהיאהוד לא כל כך חכמים, מתחתן עם אישה אחת, ומתגרש ממנה בתקופת הריונה. אבל מכיון שהוא אב אחראי (אלא אם יש לו בעיה במערכת ההילוכים ברכבו הדל מתוצרת ב אם וו, שאז משום מה הוא נוסע לאחור דוקא על הילד האהוב והמיוחד שלו), הוא בונה לגרושתו ואם ילדיו (אמנם הריון ראשון, אבל היא יכולה ללדת עוד ילדים) בית קטן וצנוע (3 קומות), אפילו אם הוא כבר התחתן עם אישה אחרת (או כמה) ויש לו ילדים גם מהן.
העניין הוא שהגבר הבדואי כל כך דל באמצעים כספיים (עסקי הגניבות והברחת סמים לא תמיד מצליחים), שהאישה (לשעבר או הנוכחית, זה היינו הך) פונה לביטוח הלאומי של היאהוד שישלמו לה את דמי המזונות שבעלה לשעבר לא מצליח לשלם, והיא גם לא מצליחה לגבות אותם ממנו (כמה שניות יעברו מרגע שהיא תבקש ממנו לשלם לה מזונות במקום הביטוח הלאומי, ועד שנשמע על רצח על רקע כבוד המשפחה?).
בקיצור – הבעיה לא בפוליגמיה, אלא באי נכונות של השלטון במדינת ישראל לטפל בבעיות שורשיות של המדינה, כל עוד אותן בעיות שורשיות מגיעות ממי שאינם יהודים (בדואים למשל) או אפילו בעלי זיקה כלשהיא למדינת ישראל (מסתננים סודנים ואריתראים בדרום תל אביב למשל).
אמנם מתעב אנוכי את תקופת שלטון מפא"י/המערך/העבודה (ואת המפלגות הללו עצמן, ביחד עם יורשתן המחנה האנטי ציוני), ואינני רוצה לראותן בשלטון – לא כמפלגה שלטת ולא במסגרת קואליציה, אולם משום מה הבעיות של המסתננים והבדואים לא היו בתקופתן, אלא בתקופת שלטון בנימין נתניהו והליכוד.
אולי הגיע הזמן להחליף את מר נתניהו, שמציג לנו הצלחות כבירות (ולא רלוונטיות ל %99 מהיהודים במדינת ישראל) בתחום הדיפלומטיה הבינלאומית, אבל לא עושה כמעט כלום בכל מה שקשור בחוליים הפנימיים של מדינת ישראל.
חבר יקר, אנחנו כבר מכירים פה באתר את המגיבים שפותחים בוידוי כמה הם ימניים ואז הם מספרים לנו שבתור "ימנים אסלים" הדבר הכי דחוף לעשות זה להחליף את נתניהו. תנסה את הטריק הזה בעוד כמה שנים, כשאנחנו כבר נהיה סניליים ואולי הקוראים החדשים לא יכירו את הטריק הזה. בינתיים ניתן לנתניהו עוד שתיים-שלוש קדנציות להזניק את המדינה קדימה.
מודה ומתוודה – ימיני אנכי, ולא שמאלי או שמאלני.
אבל, עם כל הכבוד והערכה שיש לי לראש הממשלה בנימין נתניהו, לדעתי תשומת הלב שלו ושל רוב חברי הממשלה מופנית כלפי חוץ, דהיינו למדיניות חוץ, היכן שיש לראש הממשלה ולשרים תועלת אישית גדולה יותר מזו שיתנו להם הגברת מסעודה משדרות או שפי פז מדרום תל אביב.
הבעיה היא שלא רק שמדיניות החוץ לא מחלחלת באופן חיובי למה שקורה במדינת ישראל, אלא אף ניכרת השפעה שלילית על מדיניות הפנים (ההשתלטות השמאלנית על מוקדי הכח וההשפעה, גירושי יהודים, הפשיעה המוסלמית, אי סילוק המסתננים מאפריקה, וכו' וכו').
לו ראש הממשלה היה מגדל קצת עמוד שדרה וזוג, היה פועל למען תושבי מדינת ישראל היהודיים תוך שהוא מודיע לכל העולם "זאת מדינת ישראל, הבית של היהודים, ומי שזה לא מוצא חן בעיניו, שילך לרצועת עזה". היינו סופגים תגובות חריפות מאד מכל העולם, אולם אחרי יומיים העסקים היו חוזרים לשגרה. כך שטיפול בבעיות הפנים במדינת ישראל היה מועיל הן כלפי פנים והן כלפי חוץ (מדינות העולם היו לומדות לכבד את גבולותיה, הן הגאוגרפים והן המופשטים, של מדינת ישראל).
אני טוען שבבחירות הבאות יש לבחור במפלגה ימינית שתדאג ליהודים על חשבון יחסי החוץ עם הגויים. אם ראש הממשלה יתעשת ויחל לפעול למען יהודי מדינת ישראל (כולל מחדשי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון), הרי שראוי הוא לבחירה נוספת. במידה ולא יתעשת – ראוי הוא להחלפה מיידית.
אני מקוה שזה ענה על טענותיך השגויות.
לאדוני הימני
אני מזדהה עם מה שאמרת , אבל לזרוק לאוויר סיסמא כמו צריך להחליף את נתניהו , כאשר ברור שאין מי שיכול להחליף אותו , יכול להתפרש בקלות כ או רוח שטות או הטרלה מהצד השמאלי של המפה.
לדעתי , נתניהו עושה מה שהוא יכול (לא עם הכל אני מסכים) בהתאם לתנאים הלא שפויים שקיימים במדינתנו
במקום לזרוק שטות לאויר כמו "להחליף אותו", אני הייתי משנה את הקריאה ל הצטרפות לליכוד או לבית היהודי ולתמוך מבפנים
אני אישית הצבעתי לבית היהודי , למרות שאני תומך בנתניהו, פשוט מהסיבה שהמטרה שלי היא שיהיה מי שיאגף את נתניהו מהצד הימני של המפה!!
* אני גם לא מת על כל מה שקורה בבית היהודי , אבל זה כבר נושא לדיון אחר
פעם חשבתי להתפקד לליכוד. ואז הבנתי מה קורה בבפנוכו של הליכוד, והעדפתי שלא להגיע למצב בו אני מקיא בכל רגע.
על הבית היהודי, שלא מקפיד על ערכי היהדות במשרדים עליהם הוא מופקד, אין לי מה להרחיב מעבר לזה.
ועדיין, למרות שאין כרגע מישהו שנמצא ברמתו של בנימין נתניהו, עדיין יש צורך במישהו שיחליף אותו מהצד הימיני של המפה. אין ברירה. העובדה שבנימין נתניהו עושה ככל שביכלתו, תחת תנאים בלתי אנושיים כמעט, עבור מדינת ישראל, לא נותנת לו את הזכות להתקפל ולהתגמש ולהתפשר בתחומים שנוגעים ביהדותה של המדינה ובקשר הבלתי אמצעי בין היהודים ובין כל חבלי ארץ ישראל (לא זו המנדטורית, אלא זו התנ"כית). מי התגאה בהקפאת הבניה ביהודה ושומרון יותר מכל קודמיו?
מישהו צריך לאמר לכל העולם – "עצור. זו מדינת ישראל, מדינת היהודים, אשר שבו אליה בהתאם לזכותם הבלעדית לפי התנ"ך (אותו התנ"ך שהנוצרים והמוסלמים מקבלים כאמת), והיהודים יעשו בארץ הזו כרצונם. למי שדבר זה אינו מתאים – מוזמן לעזוב את מדינת ישראל, מיד, ולא לחזור אליה לעולם." האם זה יכעיס את הגויים? כן, אבל הזמן היחידי שהם לא כועסים עלינו הוא כאשר היהודים נכנסים למקלחות, אלא אם הם מתעכבים משום מה.
כבר לפני שנים רבות עברנו את נקודת האל-חזור, בה ישראל נצרכת לחסדי הגויים, אותם גויים שהפקירו אותה לנסיונות השמדה חוזרים ונשנים. כיום אותם גויים נצרכים לישראל וישראל לא נצרכת להם, ולכן כיום ישראל יכולה למנף את היחסים הללו. בנימין נתניה לא ממנף, או לא ממנף מספיק, את היחסים הללו לטובת ההתפתחות היהודית בכל ארץ ישראל ומניעת השתלטות גורמים זרים (בדואים, מסתננים מאפריקה, עמותות לזכויות הגויים בארץ ישראל, ושאר מיני מחבלים), ועל כן צריך מישהו שיעשה זאת, גם למורת רוחם של הגויים, וגם אם הוא לא הכי מוצלח כלכלית או ביחסי חוץ.
אגב, מי שיבדוק היטב בתנ"ך יגלה שבכל פעם שהיה מנהיג שניסה לשפר את יחסי החוץ כל עם ישראל, זה גרר אחריו מלחמות. וחוץ מבתקופת המלך אחאב (שהיה דיפלומט ביחסי חוץ לא פחות טוב מבנימין נתניהו), בכל המלחמות היו נפגעים בנפש בקרב היהודים. האם יש פה מישהו שמעדיף יחסי חוץ טובים על חשבון חיי יקיריו? אם כן, אותו הזוי צריך להיות מורחק מהחברה הישראלית לתמיד.
אז אני כן קורא להצביע בבחירות הבאות למועמד ימיני לראשות הממשלה, לא ממפלגת הליכוד ולא ממפלגת הבית היהודי, אלא ממפלגה יהודית ימינית.
למגיב ש"חשב להתפקד לליכוד" ושעל הבית היהודי "אין לו מה להרחיב": אחרי שראינו איך אבישי רביב מתחזה ל"הכי ימני שאפשר" כדי למנוע מהמחנה הלאומי לעלות לשלטון ואיך השמאל מחלץ אותו מעמידה לדין, אנחנו כבר לא מופתעים ש"הכי ימניים בעולם" פועלים בברכת השמאל. אז אחרי שאתם תעזרו להדיח את נתניהו ולהמליך את לפיד, ויגיעו לכאן עוד 100 אלף מסתננים, והערבים יקבלו עוד מיליון הקלות והכלכלה תחזור לידיים של שלי יחימוביץ וחבורת הקומוניסטים, ויועבר עוד חוק יסוד מלכות בג"ץ לנצח נצחים – אז יגידו אותם אידיוטים שימושיים מהימין: איך היינו כל כך מטומטמים שנתנו להם את כל זה בגלל כמה טוקבקיסטים מטעם השמאל שסיפרו לנו שהם "חשבו להתפקד לליכוד" ושעל הבית היהודי "אין להם מה להרחיב"? שהרי מפלגות "ימין" קיקיוניות הן בסך הכל תרגיל של השמאל לפיצול מחנה הימין:
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1846543&forum_id=771
תגידו, אתם באמת טפשים, או שאתם סתם פרנואידים?
האם ברוך מרזל שמאלני? האם איתמר בן גביר שמאלני? מיכאל בן ארי? בנצי גופשטיין?
הרי אלו ימינים כשרים למהדרין שבמהדרין, וכולם היו רוצים לראות מנהיג ימיני במקום בנימין נתניהו. ואני מדגיש – במקום.
אז לשיטתכם, האם הם שמאלנים המתחזים לימינים, או שהם פשוט מופעלים ע"י הקרן להשמדת ישראל?
ומה דעתכם על נוער הגבעות? מן הסתם, לשיטתכם, החבר'ה הללו (שאני מגדיר אותם כקטר של הציונות בימינו), הם כולם ללא יוצא מן הכלל סוכנים של השב"כ. או אולי מדובר באבישי רביב שמתחזה לכמה אנשים ("אירגון" איל) כדי ליצור פרובוקציות בתקשורת.
והיהודים בבת עין, או ביצהר או בתפוח או בעוד ישובים ציונים רבים? גם הם נציגים של הקרן?
תאמרו לי בבקשה חסרי בינה שכמותכם, מי אלו בדיוק שהצביעו עבור עצמה יהודית? גם פעילים של הקרן? כל העשרות אלפים? אם כך, הקרן להשמדת ישראל מעסיקה מאות אלפי יהודים בשכר, שחלקם בכלל מתגוררים בצד המזרחי של הקו הירוק. אז רגע, לפי קו המחשבה המעוות שלכם, הרי שהקרן להשמדת ישראל תומכת בחידוש ההתיישבות היהודית ביו"ש, כי כל מי שגר שם הוא שמאל קיצוני ותומך בשלום, ובמדינת כל אזרחיה ותושביה, ומעונין בגירוש יהודים ו"החזרת שטחים" לפלוצטינים המדוכאים עקב הכיבוש.
אגב, אם אתם רוצה לראות איחוד, הרי שכבר הקדימו אתכם. הרשימה הערבית המאוחדת.
אפשר להמשיך עוד ועוד עם הקונספירציות ההזויות שלכם.
בקיצור, יצאתם פסיכים לחלוטין.
נשאלת השאלה האם הקונספירציות ההזויות הללו מגיעות מבית מדרשו של הגסטאפו הישראלי (השב"כ, בלשון עדינה. לחטיבה האנטישמית יש שם יותר מזויע. ולמי שמתעצבן, אפנה בתיעוב למואשמי דומא. אבל בעצם גם מואשמי דומא הם סוכני הגסטאפו, לשיטתכם), כדי לזרוע פילוג בין מצביעי הימין? מצד שני, למה לגסטאפו להפיץ קונספירציות כאלו אם הוא כבר מעסיק שמאלנים קיצוניים, שבתקשורת מכנים אותם "נוער הגבעות"?
בתקופת מפא"י היו מסתננים מרצועת עזה שביצעו פעולות טרור והיו שבטי בדואים שנעו בחופשיות בדרום הפרוע ובסיני ועסקו גם בהברחות. ממשלת מפא"י טיפלה בהם בשיטות שאסורות על הימין.
אחרי שראינו איך אבישי רביב מתחזה ל"הכי ימני שאפשר" כדי למנוע מהמחנה הלאומי לעלות לשלטון ואיך השמאל מחלץ אותו מעמידה לדין, אנחנו כבר לא מופתעים ש"הכי ימניים בעולם" פועלים בברכת השמאל. הפעילות של משה פייגלין, יהודה גליק, ברוך מרזל, מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר דומה מאוד לזו של אבישי רביב ומקבלות כיסוי תקשורתי נרחב בתקשורת המבקשת להחליש את הימין האחראי והשקול ולהדיח אותו מן השלטון.
http://rotter.net/forum/gil/6643.shtml
https://www.mako.co.il/news-military/politics/Article-72820ea9f063d31004.htm
http://rotter.net/forum/scoops1/307839.shtml#3
פייגלין, גליק, מרזל, בן ארי ובן גביר פועלים לטובת השמאל בתחפושת של "ימין קיצוני" ובשמאל חושבים שבימין כולם טמבלים שלא תופסים איך שיטת אבישי רביב פועלת:
http://rotter.net/forum/gil/6990.shtml
http://rotter.net/forum/politics/18173.shtml
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/347656
ובאשר ל"קונספירציה" – כבר למדנו לדעת שזהו כינוי גנאי המשמש את מסתירי האמת כדי לסתום את הפה לחושפי האמת.
נישואים בכלל לא צריכים להיות עניין של המדינה. הרי אם שני נשים וגבר ירכשו דירת שלושה חדרים ושני הנשים יקיימו יחסי מין עם הגבר זה יהיה חריג מבחינה חברתית אבל אף אחד לא יפריע להם, כנ״ל לגבי שני גברים ואישה או איזה קונסטלציה שתרצו, וכנ״ל אם הדירת שלושה חדרים היא בעצם אוהל שלוש מחיצות.
אם זאת כשזה לנישואים פתאום המדינה צריכה ״לאשר״ את זה-לגבר וגבר, לאישה ואישה, וכמה גברים או כמה נשים, וזאת למרות שנישואים הם עניין דתי, שלא תורם מעבר לעניין הדתי דבר חוץ מטרחנות משפטית והרבה כאב ומריבות כשמתגרשים.
כך שאני מציע שאנשים יחליטו איך הם מנהלים את הזוגיות(+) שלהם בלי שהמדינה תתערב להם או תאשר להם כלום, ושקידומן ושיפור חייהן של הנשים הבדואיות יעשה בעיקר דרך חינוך ותעסוקה.
אתה מניח בחירה וחופש במקום שאין כאלו, הנישואין אמורים להיות הסכם בין בגירים חופשיים, לא בן ילדה בת 12 שנמכרת לבעל זקן על ידי אביה
אבל זה לא קשור לפוליגמיה וגם לא יפסק אם תופסק הפוליגמיה. אם משרד המשפטים רוצה להתערב בעניינים חברתיים זה נושא ראוי יותר (אם כי קביעת הגיל שבו אדם הופך לבוגר היא בעייתית). כיום מנסים להפסיק את זה בחברה החרדית אך בבדואים, כצפוי, לא נוגעים.
אחלה מאמר. כל הכבוד
לא צריך חוקים או סנקציות נגד פוליגמיה. כל מה שצריך זה שהמדינה תפסיק לממן את התופעה בקצבאות נדיבות, ואז הפוליגמיה תיעלם מעצמה.
"במהלך שנת 1843 חווה סמית התגלות אלוהית נוספת …" נו באמת.
תכתבו לפחות שהוא טען שחווה התגלות נוספת ולא כאילו זה באמת קרה
מי אמר?
מישהו כתב כאן על בחירה חופשית.
כל עוד לא פוגעים בכללים שנראים לנו נכונים אנחנו תמיד בעד בחירה חופשית.
כך למשל חבד יכולים לערוך אירוע בתל אביב,. אבל גם אם הדוסיות ממש רוצות לא נרשה להן הפרדה.
קוראים לזה נאורות.
אהרון ברק אהב לכתוב על זה.
המדינה יכולה להחליט מה זה בדיוק נישואין
ולקבוע שרק אם מתקיימים תנאים מסויימים אפשר לקרוא לזה נישואים עם כל הקשור לזה. לכן אם המדינה מחליטה שנישואין הם רק בין גבר לאישה מתוך הסכמה הדדית וחופשית בין הגבר לאישה אז כל דבר אחר הוא לא נישואין.
מצד שני אין המדינה יכולה להכריח אף אחד לחיות בזוגיות אך ורק עם אחד מבני המין השני או אפילו בני אותו מי ואינה יכולה לחוקק חוקים שמונעים זאת. כלומר אותם אנשים יכולים לחיות כרצונם אבל לא יקראו לזה נישואין.
לדעתי כל המהומה על הפוליגמיה או על נישואין מינים זהים הוא בסך הכל עניין פוליטי ונעשה לצרכים פוליטיים וצריך להתייחס לזה כעניין פוליטי.
המדינה גם יכולה להחליט שהיא לא מתערבת בכלל במושג שנקרא נישואין, לכל אזרח מתייחסים בנפרד, והמדינה לא מכירה בשום מעמד משפחתי. לנוכח המאבקים של ימינו על עיצוב פני החברה, אולי מוטב לו כך היה.
הפוליגמיה ממשיכה אצל המורמונים ותמשיך אצל הבדואים. חל שינוי חוקי בארצות הברית, עד סוף המאה ה19 חיים של בני זוג ללא נישואין נחשב כפשע, אולם מתחיל המאה העשרים חיים ללא נישואין מה שאנו קוראים ידועים בציבור הפך להיות לגיטימי, החוק אינו מגביל את מספר הנשים שיכולות להיות ידועות בציבור וכך המורמוני נישא באופן רשמי רק לאשה אחת, עם האחרות הכס נעשה בהחבא והנשים נוספות הן ידועות בציבור, הבדואים בדרום עלו אף הם על השיטה הזאת.
ישנם רבנים תימנים שלא מכירים בחרם דרבי גרשום ומשיאים אישה שנייה.
אין איסור חוקי לאף אדם, גם יהודי, לגור עם מספר מגרושותיו (או נשים רווקות) ולהוליד ילדים.
הבעיה עם הפוליגמיה הבדואית היא כפולה:
1. הכנסת נשים זרות בלי רישיון מעזה ומחברון (ישנו תהליך חוקי לאיזרוח בת זוג זרה שהם מתעלמים ממנו) שמביא לריבוי של אוכלוסיה עניה ועוינת
2. התבססות כלכלית על הביטוח הלאומי בגידול הילדים, גם בקיצבת הילדים וגם בקיצבות לנשים ה"חד-הוריות" לכאורה, וזיופים מסוגים שונים לצורך כך (למשל התחזות של האישה הזרה וילדיה כאילו היא האישה הישראלית וילדיה ישראלים עם הטבות).
אין צורך לכפות את חוק איסור הפוליגמיה (שלדעתי צריך להתבטל מהעולם)
צריך לטפל ביד קשה בהפרת החוקים – גירוש הנשים הזרות וילדיהן, ענישת הנשים הישראליות שרושמות ילדים זרים על שמן, ביטול הטבות לנשים חד הוריות לנשים שאינן כאלו.
למעשה, הביטוח הלאומי מפחד לעשות את הבדיקות הנחוצות (מי הורי הילד, האם האישה ה"חד הורית" לא מקיימת קשר עם אף גבר) שהחוק מחייב. ומפזר כספים ביד רחבה.
"הביטוח הלאומי מפחד לעשות את הבדיקות הנחוצות". הביטוח הלאומי יודע היטב שאישה בדואית יולדת תינוק בריא לאחר 9 חודשי הריון, ממש 3 חודשים לאחר שילדה תינוק בריא לאחר 9 חודשי הריון.
יש נסים בעולם.
אם מנהיגי המדינה היו רוצים לטפל בבעיה, היו מטפלים בה כמו שהם יודעים (ומנסיון אישי כואב, הם אכן יודעים), מלכתחילה. אישה בדואית יולדת כנ"ל – אין מענק לידה, אין קיצבאות לאף אחד מהילדים שלה. פשוט כלום.
בעלה והחמולה שלו יכעסו? מצוין. לגרש אותם, את כולם, לרצועת עזה.
רוצה עוד פיתרון? ראש הממשלה יכול לתת הוראה לצבא לפתוח באש על כל מי שמנסה לעבור את גדר המערכת (מבריחי סמים בדואים, ומחבלים. שניהם אותו הדבר מבחינתי). למה הוא לא עושה זאת?
פולגימה זה מושג מהעולם הנוצרי מערבי הקלאסי. לא מתאים לחברה שלנו להעתיק כל דבר מעבר לים שלא דומה לשורשי התרבות האתנית שלנו!
מה שמשך את תשומת ליבי בכתבה היא דווקא העובדה שהכתב, אמיר לוי, "מאשר" כמה פעמים ש"האל התגלה לג'וזף סמית"
אמיר, אתה באמת מאמין בכך, או שהיית אמור ליכתוב "לטענת ג'וזף סמית האל התגלה אליו"…???
פוליגמיה הרבה יותר מותאמת ביולוגית ומשכך הגיונית יותר מנישואים חד מיניים
לא הבנתי על פי מה נקבע שפוליגמיה היא מנהג נתעב? אם מדובר בנשים בוגרות שמעוניינות בכך, אם כן למה לזלזל בדעתן? מדוע הפמיניזם לא מאפשר לנשים להתבטא כרצונן? אין לי התנגדות שאישה תהיה עם עשרה גברים אם זה רצון שני הצדדים…
מה איכפת למחוקק מי שוכב עם מי.
כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה
.המחוקק לא יכנס לי למיטה .
רק צריך להיות רישום מוניציפאלי .
אפילו הבגדים בין גברים לנשים צריכים להיות זהים.
אפילו השיער.
בגלל שיש לי או חסר לי משהו בין הרגליים כל החיים שלי שונים ?