ולדימיר פוטין הוא המנצח הגדול של המונדיאל

שריקת הסיום של משחק הגמר בגביע העולם לכדורגל תכתיר הערב בזר ניצחון לא רק את הנבחרת הטובה בעולם, אלא גם את המדינה המארחת. עד היום אין ודאות שרוסיה זכתה באירוח המונדיאל בדרכים כשרות, אולם ברור שהיא עשתה את כל הנדרש כדי להפוך אותו לחגיגה נטולת בעיות ולמצב את עצמה כמדינה חיובית ומצליחה.

תחרות הכדורגל הגדולה בעולם מזמן פרצה מזמן את גבולות הספורט. היוקרה והזוהר שמתלווים אל מפעל המונדיאל תמיד מטילים את אורם על המדינה המארחת, אך לעתים השפעתם קצרת מועד. דרום אפריקה למשל, שאירחה את הגביע העולמי לפני שמונה שנים, לא השכילה להפוך את האירוח החד-פעמי לגורם משנה גורל. סביר שהמדינה האפריקאית כלל לא הבינה את המזל שנפל בחלקה, והפספוס היה ידוע מראש. בדיוק כפי שהיה ידוע מראש שהרוסים לא ילכו בעקבות הטעות של דרום אפריקה.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין רצה את מרכז הבמה – וקיבל אותה לחודש שלם. הפעולות המלחמתיות בסוריה הוצנעו לדרישתו, ואף שכוחותיו של אסד המשיכו בסיוע רוסי ואיראני לטהר את דרום המדינה מכיסי התנגדות המורדים, לא התקיימו מבצעים גדולים שיכלו להביא לפגיעה רבת היקף באזרחים, ולדחוק את שמחת המונדיאל הרוסי מן הכותרות הראשיות של התקשורת העולמית.

גם הסחות דעת אחרות שרואי השחורות חזו לא התרחשו. החוליגנים לא נצפו, ובינינו – רק מי שלא מבין לחלוטין את רוסיה יכול היה להניח שבמדינה בה יש שלטון חזק כל כך רשויות החוק יאפשרו לחוליגנים להופיע בפני המבקרים הזרים. קטטות בין אוהדי מדינות שונות לא הוצתו, חיכוכים בין מקומיים לזרים לא נרשמו, ותיירי המונדיאל בשלל ערי רוסיה דיווחו בעיקר על חיוכים שפיזרו לעברם בנות המקום. אירועי עולמי למופת, כפי שהרוסים יודעים להפיק טוב יותר מכולם.

הגודל כן קובע

רוסיה היא ארץ של פרויקטים בומבסטיים. כמו כל אימפריה, היא מבכרת עוצמה ומימדי ענק, ואם לבטא זאת במילים פשוטות – בראייה הרוסית הגודל כן קובע, וכל המרבה בו הרי זה משובח. לא במקרה הרוסים הציעו תחילה לארח את המונדיאל ב-14 ערים, ורק בהמלצה של פיפ"א הלכו על מודל צנוע יותר והקטינו את המספר ל-11.

פרויקטים קטנים, שוטפים ואפורים, כאלה שלא ידהימו את העולם, לא מעוררים עניין ברוסיה. הלב הרוסי מתרחב ככל שמתרחב גודל המיזם. המילה "הכי" היא המפתח העדכני למדינה של פוטין, בדיוק כפי שהייתה המפתח לברית המועצות הסובייטית ולרוסיה של הצארים. הכי גדול, הכי מרשים, הכי יקר – כל התיאורים האלה של המונדיאל הנוכחי מחמיאים לרוסים וממיסים באחת את הארשת הקרה שעל פניהם.

המשרדים הכלכליים של רוסיה טוענים שההכנות למונדיאל יצרו במדינה מאתיים ועשרים אלף מקומות עבודה, ותרמו בכל אחת מחמש השנים האחרונות אחוז אחד לתל"ג השנתי שלה. זה אולי נשמע יפה אך מדובר בעניין זמני, שהרי אחרי שכל האצטדיונים המפוארים הוקמו אין יותר צורך במאות הצוותים שבנו אותם.

אבל הצד השני של המטבע ורוד הרבה פחות: מדובר בגביע העולם היקר ביותר בהיסטוריה, בפער ניכר מכל היתר. את כל ההשקעה העצומה מימנו מתקציב המדינה, שכידוע אינו בלתי מוגבל אפילו ברוסיה.

כלומר, גם האזרח הרוסי הפשוט מבין שהאצטדיונים היפים שקמו בערי ארצו (גם בכאלה שאין בהן אפילו קבוצה בליגת העל הרוסית) מומנו על ידי המדינה במקום להגדיל לו את הפנסיה או לבנות בית חולים ראוי לשמו.

תקציב ההכנות הסופי התברר כגדול בהרבה מן ההערכות הראשונות. בניית חלק מהמתקנים התארכה, וכדי לסיים אותה בזמן נאלצו המארגנים לשפוך כמויות עצומות של תקציבים פדרליים נוספים. זהו סוד ההצלחה הרוסית בארגון אירועים בינלאומיים גדולים, וסוד האהבה שרוחשים לרוסיה ארגונים בינלאומיים כדוגמת הוועד האולימפי הבינלאומי ופיפ"א.

השלטונות הרוסיים לא יחסכו בשום הוצאה ויעמדו ביעד. בדרך אולי תחגוג השחיתות, ואולי כמה מן המושחתים שהגזימו באתננים אף יבואו על עונשם בבוא העת, אך משניתנה המילה של פוטין שהאירוע יתקיים בסדר ובגרנדיוזיות המפארים את רוסיה, אי אפשר לפקפק בכך. הכסף אינו מהווה שיקול כאשר השם הטוב של המדינה הרוסית עומד על הפרק.

טיפוח האתוס

האצטדיון בעיר סמרה שבר בהקשר הזה את כל השיאים. בהצעה הרוסית המקורית שהוגשה לפיפ"א נטען שמחיר הקמתו יהיה כ-13 מיליארד רובל, אולם החישובים הסופיים מעריכים שהוצאו עליו יותר מ-20 מיליארד.

אף אחד לא יופתע אם נתחים גדולים מסכומי העתק האלה הגיעו לכיסים של פקידים או אישי ממשל שהיו אמונים על מלאכת הארגון של האירוע הגדול בתבל. כך או אחרת, על אף הטון האופטימי של השלטונות, נראה שההשקעות הגרנדיוזיות לא יולידו תשואה כלכלית אמתית. בכך לא יהיה תקדים – בעשרות השנים האחרונות רק המונדיאלים בארצות הברית וצרפת היו רווחיים – אלא שההוצאה הרוסית הייתה גדולה כל כך שהנטל הכלכלי נפל באופן בלתי נמנע על כתפי האזרח הפשוט.

אך אל תצפו להתמרמרות. אתוס היסוד של המדינה הרוסית קובע נחרצות שהכלל תמיד קודם לפרט. לא רק מערכות החינוך, גם ערוצי הטלוויזיה הרוסיים – הממלכתיים והפרטיים כאחד – דואגים בכל יום מחדש לשמר ולטפח אותו.

התוצאה היא שהרוסי הממוצע שמח לחזות ב"ניצחון הכלל", כדוגמת האירוח המופתי של המונדיאל, אף יותר מאשר בתוספת לפנסיה. או לפחות כך ישכנעו אותו "הראשים המדברים" ממסכי הטלוויזיה. במדינות המערב המושג "גאווה לאומית" נשמע אולי מיושן ועמום, אבל עבור הרוסים הוא חי וקיים ומוחשי מאין כמוהו.

חוכמת הגלידה

הצלחת המונדיאל ברוסיה אינה בשורה חיובית לחסידי המשטרים הדמוקרטיים. מסתבר, ולא בפעם הראשונה, שמשטר דמוקרטי אינו חיוני לארגון אירועים גלובליים, ודווקא אופייה האוטוריטרי של רוסיה המודרנית איפשר לה למצות את משאביה באירוח גביע העולם.

לרוב מדובר בניהול בשיטה של כיבוי שרפות, זריקת תקציבים עודפים ועריפת ראשים. כך למשל, כאשר בניית התשתיות למונדיאל התעכבה במחוזות מסוימים, פוטין החליף בהם את המושלים, ולא ראה כל צורך לשאול את דעת הבוחר.

אבל המארחת נשפטת על פי התוצאה, והתוצאה סיפקה את כולם, אפילו את המבקרים החריפים ביותר של רוסיה. המסקנה הפסימית מכך גורסת שהלכי הרוח הרוסיים הרואים בפוטין מושיע של מדינתם רק יתחזקו. כפי שביטא זאת באוזניי מוכר גלידה באחד מרחובות מוסקבה: "שלא יספרו לנו יועצי אחיתופל מהמערב שמה שנחוץ זה מוסדות וחילופי שלטון. ברוסיה חשוב האיש שבראש הפירמידה, אחרת הפירמידה, ואיתה כל המדינה, מתפרקת".

הבקעת השערים על ידי הנבחרות המשתתפות לא הבקיעה את המסורת הפוליטית הרוסית של שלטון היררכי חזק. ייתכן ושמחת הכדורגל רק העצימה אותה: קשה שלא לשים לב לדמיון בין ההערצה הרוסית למאמן הנבחרת סטניסלב צ'רצ'סוב לבין היחס לפוטין. אחרי גביע העולם שניהם מצטיירים בציבור כ"מנהיגים חזקים", שמסוגלים לקדם את הנבחרת ואת המדינה מול פני חורשי הרעה הזרים בכוח רצון וביד ברזל.

חזית מבריקה

מעבר לתחושת הגאווה של הרוסים ביחס להצלחת המונדיאל, הם מקווים שהצלחה זו תשנה לטובה את תדמיתה של רוסיה במדינות אחרות. כאן, ככל הנראה, צפויה להם אכזבה מסוימת.

האירוח המופתי של גביע העולם בכדורגל לא חשף צדדים חדשים בדיוקן הרוסי. להיפך, הוא חיזק את אותם המוטיבים בתדמית הרוסית שהיו ידועים מימים ימימה. הריכוזיות הטוטלית, היכולת להתגייס ולבצע, הנכונות להדק חגורה ולהקריב – כל אלה תכונות שמתקשרות לרוסיה בתודעה הרחבה של עמי העולם, ואת ביטוין ראינו מחדש בחודש האחרון.

מי שחש אהדה לתכונות אלה, התייחס אל רוסיה בחיבה גם קודם. מי שנרתע מהן, לא יוקסם מן המונדיאל הרוסי. עם זאת, תיירים שביקרו במדינה יחזרו לארצותיהם בהרגשה טובה. עוד מימי "כפרי פוטיומקין" רוסיה יודעה כמי שמיטיבה לייצר חזית מבריקה, מרשימה וכובשת, שלעתים רחוקה מלשקף את מה שמסתתר מאחוריה.

המדרחובים היפים של מוסקבה והכיכרות רבות ההוד של סנט-פטרבורג, בשילוב הארגון המוקפד של המשחקים, ינציחו את התדמית האימפריאלית הכל-יכולה של רוסיה. תדמית שחביבה במיוחד על ולדימיר פוטין.