רק נחישות אמריקאית בסוריה תרתיע את הרוסים

התקרית הקשה בדיר אל-זור ממחישה פעם נוספת את האמת המרה: עם כל הכבוד לנאומים תוקפניים באו"ם, רוסיה מבינה ומתחשבת רק בכוח פיזי גס

משחקים במלחמה. ולדימיר פוטין ושר ההגנה סרגיי שויגו | ויקיפדיה

בזמן שבישראל עסקו רבות בתקרית לפני שלושה שבועות בה חדר מל"ט לשטח המדינה ויורט, ובהמשך נפל מטוס קרב של חיל האוויר שתקף בתגובה בסוריה, יום קודם לכן התרחש לא הרחק משם אירוע משמעותי לא פחות שעשוי להשפיע על עתיד המזרח התיכון כולו.

בליל השמונה בפברואר זיהו כוחות אמריקאים תזוזה של יחידות מצבא אסד לעבר אזור דיר אל-זור הנשלט על ידי הכוחות הסורים הדמוקרטיים – גוף המורכב מערבים וכורדים ונתמך על ידי ארצות הברית. האזור המדובר נמצא בגדה המזרחית של הנהר פרת, וכולל מספר שדות נפט בהם כנראה חשקו כוחות המשטר.

החיילים הסורים, יחד עם מה שהתברר בהמשך שהיו מספר יחידות רוסיות, נעו בסדר התקפי מובהק שכלל ארטילריה וטנקים. עוד בנובמבר בנו יחידות הנדסה רוסיות גשר מעל הפרת באותו אזור. כאשר האירוע דווח הוא לא עורר תשומת לב אבל בדיעבד יתכן כי היה חלק מהיערכות למתקפה. מפקד חיל האוויר האמריקאי, ג'פרי הריגינאן, מסר שכוחותיו יצרו קשר עם הרוסים והודיעו להם על התקדמות הכוחות התומכים במשטר אסד בניגוד למסוכם. הרוסים השיבו שאין שם שום חיילים רוסים.

לאחר שהאמריקאים וידאו מבחינתם שאין בשטח כוחות רוסים החל הקרב, או ליתר דיוק הטבח. מטוסי ומסוקי קרב, מל"טי תקיפה Reaper  וארטילריה מדויקת פשוט כתשו את הכוח המתקדם על ציודו הכבד מבלי להותיר לו הרבה סיכויים.

מטוס AC130 | ויקיפדיה

חיל האוויר האמריקאי אף הפעיל את אחד הכלים האימתניים שלו: מטוס התקיפה AC-130, שהוא למעשה הרקולס החמוש בתותחים ארוכי טווח ומצויד במיטב המערכות של לוחמה אלקטרונית. שורדי האירוע מעידים שהתקשורת האלחוטית של הכוח המותקף שובשה לחלוטין והם לא היו מסוגלים אפילו להזעיק חילוץ לפצועים.

לאחר שהתפזר עשן הפצצות והטילים החלו להגיע ידיעות ראשוניות כי מי שהושמד בהתקפה היו למעשה יחידות של שכירי חרב רוסיים בשירות אסד. הערכות שונות דיברו על מספר הרוגים שנע בין כמה עשרות לכמה מאות, בעוד משרד החוץ הרוסי הודה במותם של חמישה אזרחים רוסים בלבד. פרטים רבים עדיין אינם ברורים לחלוטין בנוגע לקרב העקוב מדם, אך מה שברור הוא שלאירוע הזה – שהיה למעשה עימות ישיר ראשון בין כוחות אמריקאים לרוסים מאז המלחמה הקרה –  משמעות עצומה, הן מבחינה בינלאומית והן מבחינה רוסית פנימית.

זלזול באמריקאים

הפרשן הצבאי הרוסי פאבל פלגנגאור סבור שסיבת ההשמדה של הכוח הרוסי טמונה בחוסר מקצועיותו, או ליתר דיוק בבורותו לגבי תפיסת ניהול הקרב האמריקאית. לפי המומחה הצבאי, הרוסים בחרו לנוע בחסות החשכה בתקווה שהכוחות הכורדיים והאמריקאים לא יוכלו להגיב כיאות ולא יספיקו לתאם מהלכי תגובה עם הפיקוד האמריקאי המרכזי.

ההנחה זו מאוד מתאימה לתפיסת ניהול הקרב הרוסית הדורשת הימנעות מקרבות ליליים ומצמצמת את האוטונומיה של המפקד בשטח למינימום כך שכל מהלך גדול חייב להיות מתואם עם הפיקוד המרכזי. גם תדריכי המודיעין הרוסיים בדרך כלל מלאי זלזול באמריקאים ומגלים בורות מוחלטת בתורת הלחימה שגיבש צבא ארה"ב.

לכל אלה היו השלכות ישירות על תוצאות הקרב הקשות. אותו כוח רוסי בסוריה פשוט לא ידע שמי שמנהל את הקרב בשטח הוא מפקד הכוחות המיוחדים של ארצות הברית שנמצא במקום, ולא אי שם בפנטגון. לאותו מפקד יש סמכות להפעיל כוחות שונים ולקרוא לסיוע אווירי מסיבי שיכול להכריע כל קרב בקלות.

הניצחון האמריקאי המוחץ גם הוכיח שוב את עליונותו הטכנית של צבא ארה"ב, המצויד במיטב המכשור הטכנולוגי ומסוגל לנהל ללא קושי גם מערכה לילית. השלכת התפיסה העצמית הרוסית על האויב, התפארות מוגזמת ביכולות והזלזול בכוח האמריקאי היו קטלניים עבור הכוחות הרוסיים במובן הכי פשוט של המילה, ומספר האבדות הרב מוסיף עוד יותר להשפלה.

שתיקה רועמת

הדבר התמוה ביותר בכל הסיפור הזה, שזכה כמובן להדים רבים בתקשורת, הוא שתיקתם הרועמת של הרוסים וגם של האמריקאים. השתיקה הופכת לתמוהה אף יותר אם ניזכר שבמקרים הרבה פחות משמעותיים בעבר נהגו בקרמלין להשמיע איומים בסגנון "נהפוך את אמריקה לאבק", אך כעת כאשר יחידה רוסית מושמדת לחלוטין ללא שריטה לחייל אמריקאי נשמעת רק דממה.

ניתן לספק כמה הסברים לשתיקה הרוסית הרשמית וגם לזו האמריקאית. שני הצדדים ככל הנראה מעדיפים לא להתמקד בתקרית מכיוון שאף צד לא באמת רצה בה, ובניגוד לעימותים קודמים אכן היה פה כשל רציני בתקשורת. כך שגם לרוסים וגם לאמריקאים יש כרגע אינטרס להנמיך את גובה הלהבות ולהרגיע את הרוחות.

השלטון ברוסיה פתח במסע תעמולה כדי להסיט את תשומת לב הציבורית ממה שקרה. מבחינה רשמית אין איסור לכלי תקשורת לעסוק בנושא הזה אבל למעט אותה הודעה של משרד החוץ על מותם של חמישה אזרחים, הרשויות הרוסיות שותקות.

ואכן עבור הרוסים המצב נראה רע מאוד מכל זווית אפשרית. הצבא הרוסי המהולל בעיני עצמו לא הצליח להשיב אפילו מטח אש אחד ואם איש לא ידע על התקרבות המטוסים האמריקאים, סימן שמשהו במערכות המודיעין והקשר הרוסיות משובש מאוד.

מצד שני, אם הפיקוד הרוסי היה מודע למצב בשטח אז הוא למעשה  הקריב במודע ובציניות מזוויעה את הכוח שהושמד. יתכן גם כי האדישות הרוסית מראה שבעצם אין אינטרס רוסי מאוחד וממלכתי בסוריה,  ושגם ארץ אומללה זו משמשת זירה למשחקי כוח בין אוליגרכים שונים. מיותר לציין ששתי הגרסאות האלה לא מציגות את מוסקבה באופן מחמיא.

בהעדר מסמכים ותעודות רשמיות יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לקבוע בוודאות את זהות הרוסים הנופלים בסוריה, והמידע הקיים כרגע מתבסס בעיקר על דיווחים ושמועות. רובם המוחלט של הדיווחים מצביעים על כך שהכוח שנקטל לא היה כוח של הצבא הרוסי הסדיר אלא חלק מחברה צבאית פרטית בשם 'וואגנר'.

עובדה זו יוצרת בעיה נוספת לרוסים מכיוון שהחוק הרוסי – בניגוד לזה האמריקאי – לא מכיר בקיומן של חברות צבאיות פרטיות. אי לכך כל הפצועים שחולצו מהתופת בסוריה אושפזו אמנם בבתי חולים צבאיים, אבל באופן חשאי מכיוון שהרופאים הרוסיים מחויבים לדווח לרשויות בכל מקרה של אשפוז נפגעים מנשק חם.

שר ההגנה הרוסי בסוריה | ויקיפדיה

אז אמנם החוק הרוסי אינו מתיר שימוש בכוח צבאי פרטי, אבל החברות האלה בהחלט קיימות ופועלות ברחבי העולם. רוב הלוחמים בחברת 'וואגנר' נלחמו בעבר גם באוקראינה לצד הכוחות הרוסים, אלא שבתום כמה שנות לחימה בלתי פוסקת הבינו במוסקבה שאותם שכירי חרב לאומנים עלולים להיות מסוכנים ביותר כאשר יחזרו הביתה וזאת מכיוון שהם סבורים שפוטין בגד בהם והפקיר אותם. לכן הציעו להם להילחם בסוריה תמורת רווחים שיתקבלו משדות הנפט. על פי גרסה זאת, לפיקוד הרוסי פשוט לא היה אכפת להיפטר מאלמנט מסוכן כזה ואם הדבר אכן נכון הוא מלמד על מידת הציניות של המשטר הרוסי.

הגרסה השנייה, שאינה בהכרח סותרת את הראשונה, קובעת שאותם שכירי חרב פעלו תחת פיקודו של האוליגרך יבגני פריגוז'ין המקורב לפוטין וככל הנראה יש לו אינטרסים עסקיים בסוריה הקשורים לאותו שדה הנפט בדיר אל-זור. במלים אחרות: פריגוז'ין מנהל עסקים פרטיים עם אסד.

כל אלה מציריים תמונה מאוד מפחידה: היות ולחברות צבאיות פרטיות אין שום מעמד חוקי, משרד ההגנה הרוסי והצבא הרוסי מתנערים מכל אחריות למה שהן מעוללות בשטח. יתרה מכך, משרד ההגנה הרוסי מתנער מהן בכנות כי פעילותן אכן לא מתואמת עם הצבא. לצבא הרוסי יש מטרות די ברורות כגון שימור הישרדותו של אסד ושמירה על חלוקת סוריה לאזורי השפעה, אבל לרוסיה אין שום שאיפה לקיים את משאלת הלב של אסד לכבוש מחדש את כל סוריה – זה פשוט בלתי אפשרי.

אבל אם לאוליגרכים מקורבים לפוטין יש יכולת לנהל בסוריה מדיניות עצמאית עסקית ולא גיאו-פוליטית יש לכך מסקנות מטרידות. ראשית כל, פעילות צבאית לא מתואמת עם כוחות רוסים רשמיים עלולה לגרור את רוסיה למצבים בלתי רצויים בשבילה.

שנית, עצם האפשרות הזאת מוכיחה שרוסיה רחוקה מלהיות אוטוקרטיה מסודרת ומכובדת כפי שהיא משתדלת להציג את עצמה, אלא יותר חצר ביזנטית בה יש עירוב בין עסקים פרטיים לפוליטיקה וקשה להבין מי בדיוק מחליט מה. כהוכחה לרצינות הגרסה הזאת אפשר לציין שאתרים לאומניים רבים ברוסיה מאשימים את שר ההגנה שויגו ואת הצבא בבגידה ובקשר נגד רוסיה.

הליכה על הסף

השיוך המדויק של הלוחמים הרוסים והמאבקים הפנימיים ברוסיה לא גורעים מאומה מכמה מסקנות אופרטיביות שכל הצדדים חייבים להסיק.

השורות האלה נכתבות שעה שרוצחי אסד בסיוע רוסי ואיראני אדיב ממשיכים לבצע פשעי מלחמה בע'וטה, שם ההפצצות קיפדו עד כה את חייהם של 500 אזרחים. מנגד, התקיפה האמריקאית וחוסר היכולת הרוסית לתת לה מענה מסמל את סופן הקרב של המלחמות ההיברידיות מבית היוצר של הקרמלין. מלחמה כזו באמצעות שליחים טובה אולי נגד חסרי ישע כמו באוקראינה, אבל היא נטל ולא נכס כאשר מול "אנשים ירוקים ומנומסים" (כינוי לחיילים הרוסים בקרים) ניצב כוח היכול להשיב אש.

כעת נראה בבירור שרוסיה מאז ומעולם העדיפה הליכה על הסף ומתיחת הגבולות מאשר מלחמה ישירה. כאשר יש סכנה של התלקחות ממשית כמו בדיר אל-זור, היא מעדיפה לא לקחת סיכון ומוכנה אפילו להקריב את אזרחיה.

נחישות אמריקאית בסוריה יכולה להרתיע את הרוסים והמדיניות הזאת יכולה להתבטא לאו דווקא בעימות ישיר. ארצות הברית יכולה לארגן סיוע נרחב יותר של אמצעי לחימה מתקדמים למורדים הסורים, שיוכלו להילחם ביעילות רבה יותר מול צבא אסד הנהנה כיום מעליונות אווירית מוחלטת מולם. זה פעל באפגניסטאן ויכול לעבוד גם בסוריה.

הסיפור הטרגי של סוריה ממחיש פעם נוספת את האמת המרה: עם כל הכבוד לנאומים תוקפניים באו"ם, רוסיה מבינה ומתחשבת רק בכוח פיזי גס, ולכן אין לאמריקאים מנוס אלא מלהשתמש בו. התקרית הקשה בדיר אל-זור היא הוכחה שאפשר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. נמר צריך למשוך כשצריך ולא להיות נמר של נייר.

    מה אנחנו למדים מהטקסט:
    א) הצבא האמריקאי – חזק בצורה אימתנית, הצבא האמריקאי מחק על אפס יחידות של סוריה, חיזבאללה, אירן וגם רוסיה.

    ב) כשמשהו מראה שהוא חזק ומוכן להשתמש בכוחו בצורה חדה ומהממת – זה משהו שאתה לא תוקף אותו.

    ג) בלי כל המלל של מוסריות, זכויות האויב, חוק בינלאומי,….. כשאתה טיגריס אימתני בחוצות היעא אף חזיר בר לא יתעסק איתך אלא יבחר לשנות כוון רק עם המראה של אותו טיגריס.

    ד) יש דוגמא יפה של חוזר בתשובה שבשנות ה-70 היה עבריין צמרת – שאלו אותו בשנות ה-90 מה ההבדל בין התקופה שאתה הייתה עבריין לתקופה הנוכחית בה החל "שיח הזכויות" – הוא ענה שבשנות ה-70 אם היה הולך ברחוב ורואה שוטר הוא היה מפנה את הגב והולך למקום אחר כיום השוטר עובר מדרכה עם המפגש עם עבריין הצמרת.

    ה) הלקח הישראלי בגונגל המזרח תיכוני: אם תגיב על פגיעה חזק מאוד , לא מידתי ותשאיר את התוקף ומקורביו מרוסקים על הקרקע – זה המתכון בו אף אחד לא יתעסק איתך.

    ו) די לשמוע את הדווחים על הנעשה מעבר לגדר – כאשר סיוע מזון שמגיע מהמערב ומועבר ע"י עובדים מקומיים – מתקבל לא אחת בעזרת שוחד מיני של נערות ואלמנות וגרושות – מי הצד השני אנחנו יודעים – בגונגל אין ברירה אלא בדבר בשפת הגונגל.

  2. בסדר,יש בחירות ברוסיה.כך שלאחר שפוטין יבחר הוא יוכל להיות יותר חופשי בתגובות.אגב הנמל ים+תעופה מוכיחים שרוסיה תהייה בסוריה הרבה עשורים

  3. הצבא הרוסי חלש.הרוסים הבליגו לטורקים על הפלת מטוס.ולארהב על תקיפת הכח.תכלס הם לא יכולים להלחם בכח חזק.כמו טורקיה.ובוודאי ארהב.והם לא יצאו למלחמה שבו יפסידו ואז יאלצו להשתמש בנשק גרעיני ואז שני הצדדים יחוסלו.כך שלדעתי כל המיתוס של צבא רוסיה הוא יותר דמיוני.
    הייתי מרחיק לכת ואומר צבא רוסיה ישתמש בנשק גרעיני רק בשני אופנים.אחד כשרוסיה תותקף בגבולותיה ומתקפת הנגד תכשל.ושני כשרוסיה תותקף גרעינית.ואני חושב שגם אם הרוסים יותקפו מחוץ לגבולות רוסיה ויפסידו הם יעדיפו להבליג ולא להשתמש בנשק גרעיני.אז ככה שהצבא הרוסי הוא מיתוס לא מציאותי.

  4. הכוחות הסורים הדמוקרטים ????
    האם זה משהו שלקוח מהתקשורת של צפון קוריאה ( או יותר גרוע,זו של ארהב או ישראל) ???

    למה צריך להרתיע את הרוסים ?
    הכורדים לא יכולים לשלוט בסוריה.
    הסונים,אם ישלטו בסוריה,יהיה משטר זוועות כמו
    בעיראק,לוב או מצרים.