בתכנית: רישוי אוטומטי, הפסקת הטרטור בין רגולטורים ומפרט רישוי אחיד
הופעה של ראש הממשלה בדיוני חקיקה בכנסת היא אירוע חריג, המעיד על חשיבות הנושא העומד על הפרק. ביום שני בשבוע שעבר הופיע ראש הממשלה בדיוני ועדת הפנים, בהצבעה האחרונה של הוועדה על הרפורמה ברישוי עסקים. עבור מאות אלפי בעלי עסקים בישראל, ללא ספק מדובר בנקודת ציון. בסוף הדיון אישרה ועדת הפנים בראשות ח"כ יואב קיש את ההצעה, שעברה במליאת הכנסת בקריאה שלישית. אז מה הבשורה הגדולה?
מדינה אדומה
את הסיבה לרפורמה הרגישו על בשרם כל מי שניסו לעשות עסקים בישראל. ממש לא צריך דו"חות וגרפים כדי להבין במה מדובר – ובכל זאת הנה כמה אינדיקציות עד כמה עגום המצב.
בעלי עסקים בישראל מתמודדים עם בירוקרטיה אין סופית. פקידים שונים דורשים תקינות שונות, מחילים חובות רגולטוריות בדיעבד, מפקחים כלל אינם מגיעים בכדי להעניק אישורי עמידה בתקנים ולבסוף, ריבוי רגולטורים מאלצים אותם לכתת רגליים בין הרשות המקומית, למשטרה, למכבי האש, למשרד הבריאות והשד יודע למי עוד. לפי נתוני משרד הפנים, מעל 35,000 עסקים בישראל, כ- 30% מכלל העסקים פועלים ללא רישיון. או ששליש מבעלי העסקים בישראל עבריינים או שמשהו במנגנון בעייתי מאוד.
בעיית הרגולציה על העסקים מקרינה גם מחוץ לתחושות של תושבי ישראל. מדד קלות עשיית העסקים של הבנק העולמי (doing business) לשנת 2018 מדרג את ישראל במקום ה- 54 הלא מכובד, אחרי מדינות כגון מקסיקו, קוסובו, קזחסטן, מלזיה, תאילנד ועוד. לאור זאת הגדירה מממשלת ישראל את שיפור מיקומה של ישראל במדד כיעד אסטרטגי. גם יתר המדינות מנסות להשתפר במדד הזה, ולכן המשימה של מדינת ישראל היא שיפור מהיר יותר מזה של מדינות האחרות.
גם ה-OECD נתן דעתו לעודף הרגולציה על עסקים בישראל. מדד ה-(PMR (Product Market Regulation של הארגון לשנת 2013 מחלק את המדינות לשלוש: מדינות צהובות בעלות סביבה רגולטורית ממוצעת, ירוקות בעלות סביב רגולטורית ידידותית יותר ומדינות אדומות בעלות סביבה רגולטורית נוקשה יותר. ישראל משתייכת לקבוצת המדינות האדומות, כשהיא משאירה מאחור רק מדינות מאותגרות כגון הודו, סין, אינדונזיה וטורקיה. למרבה הבושה אפילו מקסיקו, יוון וקפריסין יותר ידידותיות לעסקים מישראל על פי מדד זה.
מדד התחרותיות העולמי של הפורום הכלכלי העולמי אמנם העלה את ישראל מהמקום ה-24 בשנת 2017 למקום ה-16 השנה. אבל גם המדד הזה הצביע על חוסר היעילות הממשלתית בעשיית עסקים כפקטור הבעייתי ביותר לעשיית עסקים בישראל.
עוברים למצב אוטומט
הצעת החוק שעברה בשבוע שעבר כוללת שני רכיבים מרכזיים. הראשון הוא מפרט רישוי אחיד. כיום בעל עסק לא יכול לדעת מה הדרישות החלות עליו בלי לעבור אצל פקידים ביורוקרטיים שונים. אלו מחילים עליו דרישות שונות. לעתים בעלי עסקים בעלי פעילות זהה נדרשים לתקינה שונה ללא קריטריונים ברורים וללא שקיפות בנושא.
אחרי שעמדו בכל הדרישות שהוצגו להם בתחילה ניגשים בעלי העסקים לרשויות לקבל את האישור המיוחל, או אז מצפה להם רשימת דרישות חדשה שלא הוצגה להם מראש. בשנת 2014 נעשתה רפורמה שניסתה להחיל חובת שקיפות ומפרט אחיד על הגורמים הרגולטוריים השונים אבל משרדי הבריאות והגנת הסביבה סירבו לשתף פעולה. החוק החדש קובע כי בתוך שנתיים עד ארבע שנים יהיו חייבים כל גורמי הרגולציה להתיישר לפי מפרט אחיד. אם לא יעשו זאת – יאבדו את סמכותם להטיל רגולציה.
החלק השני הינו מעבר לרישיון עסק אוטומטי. כיום עסקים רבים מכלים את זמנם ללא רישיון עסק לא בגלל שלא עשו את המוטל עליהם אלא כיוון שהחוק דורש שיגיע פקח מטעם הרשויות השונות: רשות מקומית, משרד הבריאות, מכבי אש ועוד. הפקחים מתעכבים מלהגיע לבית העסק, פעמים רבות בשל העומס האדיר על פקחי הרשויות וממילא עסקים נאלצים לפעול ללא רישיון או לא לפעול כלל. המצב החדש מגדיר עבור חלק ניכר מהעסקים אפשרות לחתום על תצהיר לפיו עמדו בדרישות הרגולציה ולקבל רישיון עסק.
כך למשל 50,000 בתי קפה, מספרות, מזנונים, מרכולים ומכוני יופי וקוסמטיקה יוכלו להגיש תצהיר בגין עמידה בדרישות ויקבלו רישיון אוטומטי תוך 21 יום. 40,000 מסעדות, מעדניות, מלונות, פאבים, קצבים ומועדונים יוכלו להגיש תצהיר עם חתימת בעלי מקצוע ולקבל רישיון אוטומטי תוך 49 ימים. אם הפקחים לא יגיעו לבצע את הביקורת בתוך חצי שנה, הרישיון הללו יהפכו למוחלטים.
תקופת הרישיון, הרכיב שקובע פעם בכמה זמן ישרפו בעלי העסקים את זמנם על דרישות הבירוקרטיה השתנה גם הוא. משך זמן הרישיון של בתי קפה, מזנונים, מסעדות, מעדניות מלונות ואולמות הוארך משלוש שנים לעשר שנים. של מרכולים מעשר שנים לחמש עשרה. פאבים, קצבים וקייטרינג – משנה אחת לחמש שנים. מועדונים משנה לשלוש שנים.
כשכבר יגיע המועד לחדש את הרישיון, בעלי העסקים ימצאו תהליך פשוט הרבה יותר: במקום לעבור את מסלול המכשולים מחדש, יוכלו בעלי העסקים פשוט לשלוח תצהיר. אם אף רשות לא תתנגד לחידוש הרישיון, הוא יחודש אוטומטית.
לא רק הליך הנפקת הרישיון נדון, גם על המוח היצירתי של הפקידים הוטלו הגבלות. אחרי שהחוק יאושר סופית, כל רגולציה חדשה שהשפעתה מעל 200 מיליון שקל בשנה תצטרך לעבור ועדה מייעצת ממשלתית. החמרת רגולציה תדרוש אישור ועדת הפנים של הכנסת. בדרך כלל אנחנו מתנגדים לתהליכים בירוקרטיים בממשלה, אבל תהליכים בירוקרטיים שמקשים על הטלת רגולציה – מבורכים בעינינו.
לבד מכל זאת, החוק גם מחייב הקמת one stop shop – מרכז שירות אחד שדרכו יפעלו כל הרגולטורים השונים.
אי אפשר לקבל בלי לתת ולכן ועדת הפנים החליטה להחמיר את האכיפה על עבריינים. הרציונל אומר שכאשר קל יותר לעמוד בדרישות הרגולציה, מי שלא עושה זאת צפוי לעונש כבד יותר ובלוחות זמנים קצרים יותר.
הבלדה ליואב קיש
מי שבקי מעט בנבכי העבודה בכנסת, יודע שמעקשים בירוקרטיים אינם נחלתם הבלעדית של בעלי העסקים. ח"כים שבאים לחוקק נאלצים להתמודד עם צבא פקידים – עובדי הכנסת ועובדי המשרדים הממשלתיים – שלעתים עושים כל שביכולתם כדי למסמס, לתקוע, להחליש ולעקר מתוכן. אחרי הכל, מי הם בכלל נבחרי הציבור האלה שיפריעו לפקידים לעשות את מה שהם עושים אותו דבר כבר שנים?
הדבר נכון שבעתיים בהצעת חוק כמו הרפורמה ברישוי עסקים, שכל כולה החלשת כוחה של הפקידות. התמרון בין האינטרסים השונים באופן שיאפשר העברת חוק עם משמעות מעשית ואמיתית הוא הישג לא מובן מאליו.
והקרדיט להישג הזה שייך לח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת הפנים. הקדנציה הזו, הראשונה של קיש כח"כ, מאפשרת לקיש להתהדר בשני כתרים: ראשית, הוא הפגין מחויבות אמתית לכלכלת השוק ולערכים ליברליים. שנית, החקיקה שיוצאת תחת ידיו היא בעלת השלכות מעשיות. פעמים רבות ח"כים עם כוונות טובות יוזמים מהלכי חקיקה חשובים – אך מאפשרים לגורמים אינטרסנטיים לעוות את כוונותיהם.
כשהליך החקיקה מסתיים – אם הוא בכלל מסתיים – פעמים רבות התוצאה רחוקה מאוד מזו שכיוונו לה בתחילה. קיש לא נפל בפחים האלה, וההישגים הגדולים שלו בכנסת הזו הצליחו להביא לשינויים מעשיים המורגשים בחיי האזרחים. כל זה בא לידי ביטוי ברפורמת רישוי העסקים, וגם בוועדת הרפורמה בטלויזיה שאיפשרה לערוץ 20 להתחיל לשדר חדשות. גם בביטול חוק הספרים היה קיש שותף.
בקרוב מאוד יופתעו בעלי עסקים מקלות השגת הרישיון והעמידה בדרישותיו. זה לא שהתורים יתקצרו – הם פשוט יפסיקו להתקיים. החיסכון שלהם הוא החיסכון של כולנו: פחות הוצאות, יותר תחרות, יותר עסקים, יותר זול.
סוף סוף, אני רואה חברי כנסת עובדים למען הציבור!
זה לא שאני בעד רגולציה, אולם הטענה על החמרה במיקרה של הפרת התקנות היא לעג לרש, בהתחשב בסחבת הקיימת במערכת המשפטית.
גם קבלני בנין אינם רוצים במותם של הפועלים שלהם, אולם הזילזול שלהם בתקנות, עם חוסר אכיפה של הפקחים גורם למותם של עשרות פועלי בנין בשנה.
במסעדות, אי אכיפה של תקנות הבריאות (וכאן דווקא ישנו אינטרס כלכלי לחסוך) יכולה להביא לאלפי הרעלות קיבה ועשרות מקרי מוות בשנה. מחלקם הגדול – אף אחד לא ידע את הסיבה.
גם בישראל (כפי שקרה במדינות אחרות) יכולים למות עשרות בני נוער בשריפה במועדון כתוצאה מזלזול בתקנות מכבי אש והמשטרה.
כפי שעל כל תוכנית בנין מעל ארבע קומות חותם מהנדס בנין (הנדסאי בנין לפחות מארבע קומות) ולא הקבלן שיקים את הבנין, כך הייתי מעדיף שעל כל תצהיר יחתום מומחה לענין (מומחה זוטר לקיוסק ומומחה בכיר למסעדה גדולה) שיחששו מלאבד את רישיונם והמוניטין המיקצועי שלהם משיחתום בעל הקיוסק או המסעדה, שיודעים שהסיכוי שיבדקו אותם קלוש.