חלון לים התיכון: הברית האסטרטגית של ישראל, יוון וקפריסין

בשנים האחרונות עשו ישראל, יוון וקפריסין צעדים משמעותיים כדי להניח את היסודות לברית מזרח הים התיכון (EMA). השילוב בין שלוש המדינות הוא תוצאה טבעית של קווי הדמיון הדמוקרטיים ביניהן, והרצון המשותף של שלושתן לייצב ולקדם את האיזור הנמצא תחת איום מתמיד מצד האסלאמם הקיצוני.

ברית ה-EMA מתגבשת בזמנים של חוסר יציבות גלובאלית. ארצות הברית הולכת ומתנתקת מן ההסדרים הבינלאומיים המסורתיים, רוסיה וסין צוברות כוח מחדש, והאיחוד האירופי במשבר עקב גלי ההגירה ההמונית. המצב הזה לא מותיר מקום רב לשאננות.

ישראל, יוון וקפריסין הן המדינות היחידות בחלקו המזרחי של הים התיכון המקיימות משטר דמוקרטי יציב. כתוצאה מכך, הן רואות את יציבות האזור ושגשוגו כמטרה משותפת, אשר יכולה להיות מושגת על ידי חיזוק הקשרים המדיניים והכלכליים ביניהן.

האיום הטורקי

כל אחת מחברות ה-EMA עומדת בפני אתגרים משלה, אך שלושתן מאוחדות נגד הכוח המשמעותי האחר באיזור – טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן. הנשיא הטורקי לא מפספס הזדמנות להצהיר כי אנקרה מתכננת "לקחת את מה ששייך לה", ואחת משאיפותיו הגדולות היא החזרה של סדר הכוחות באזור למצבו טרם מלחמות העולם.

מן הבחינה היוונית, יוזמת ה-EMA היא חיונית. משבר החובות שהוביל לפשיטת הרגל של 2010 העמיד את מערכת היחסים של יוון עם מדינות האיחוד האירופי בסימן שאלה גדול, וגם כיום היא נמצאת באופן תמידי תחת פיקוח כלכלי והגבלות שונות. מכיוון שכל ממשלה יוונית בעתיד הנראה לעין תאלץ לתפקד תחת המגבלות האלה, באתונה מחפשים לקדם יוזמות בינלאומיות חלופיות מחוץ לתחום ההשפעה של בריסל. ברית מזרח הים התיכון עונה באופן מושלם על הדרישה הזו.

כאמור, הדאגה האסטרטגית הדוחקת ביותר של יוון הן ההצהרות הטורקיות על שליטה מחדש במרחב העות'מאני. ההרפתקאות הצבאיות של ארדואן בצפון סוריה ועיראק, החתרנות המדינית הטורקית בארצות הבלקן, וההפרות הקבועות של המרחב הימי והאווירי היווני, מותירות מעט מאוד תקווה לעתיד שקט יותר בין שתי המדינות. למרות המבוי הסתום בו נמצא ארדואן מול האיחוד האירופי, רבות ממדינות היבשת עדיין נוטות לתמוך בו בשל אינטרסים שונים, מה שמציב את יוון בעמדה נחותה אף יותר.

כתוצאה מכך, ברית ה-EMA הופכת להיות העוגן המרכזי עבור ביטחון יוון והצמיחה של כלכלתה. גם הגילוי של גז טבעי במימי ישראל וקפריסין יעזור לקדם את עוד יותר את האינטרסים האלה. האפשרויות המדיניות והכלכליות של הפקת הגז מושכת גם את תשומת הלב של כוחות כמו רוסיה, ארה"ב ומדינות אחרות, שבעבר החזיקו בעמדה נייטרלית יותר כלפי מזרח הים התיכון.

מפגשי הפסגה האחרונים של ברית ה-EMA הסתיימו בהצהרות אופטימיות על הגברת שיתוף הפעולה בין שלושת החברות. חלק מרכזי בהתפתחות הזו הוא הבנייה המתוכננת של צינור הגז EastMed, שאמור לקשר בין יוון, קפריסין וישראל, ובכך לעקוף את טורקיה כמתווכת בעניין. לקראת סוף שנת 2021 אמור להיות מושלם גם פרוייקט כבל החשמל התת-ימי הארוך בעולם מסוגו, שיחבר בין שלוש המדינות.

הצורך בשיתוף פעולה

ניצחונו של ארדואן בבחירות האחרונות צפוי לחזק את שאיפותיו הסולטניות, ומדגיש עוד יותר את הצורך בשיתוף פעולה אזורי ואסטרטגי במזרח הים התיכון. ארדואן חזק משמעותו מעבר מהיר יותר של טורקיה אל עבר פונדמנטליזם מוסלמי. תהליך זה יביא את האסלאם הקיצוני אל סף דלתה של אירופה, ויגביר את הסכנה ליציבות באיזור הים התיכון כולו.

כל עוד ארדואן ממשיך ודוחה את ערכי המערב ומפגין במוצהר את שנאתו למדינה היהודית, יש מעט מאוד מקום לפשרה עם הרפובליקה האסלאמית של טורקיה. אתונה מצידה תצטרך להתנהל בחוכמה גם מול קהיר, שהולכת ונמשכת אל משולש ה-EMA. גם ישראל וגם מצרים מעורבות בסכסוכים מתמשכים במזרח התיכון, וזהו גורם שיוון הפרו-ערבית באופן מסורתי תצטרך לקחת בחשבון במשחק הדיפלומטי העדין באיזור.

הפתרון לבעיה הטורקית הוא מורכב, ובכל מקרה זו לא מטרתה העיקרית של ברית ה-EMA. מה שיוון, קפריסין וישראל רואות אל מול עיניהן הוא קידום של האינטרסים המשותפים להן, ויצירת ברית חזקה במזרח הים התיכון שתבטיח עוד שגשוג, יציבות וצמיחה לכל אחת מהן. ברית כזאת תועיל כאמור גם לחברות האיחוד האירופי ונאט"ו, שלא יכולות להרשות לעצמן להפסיד במשחק השח-מט מול ארדואן.

ג'ון נומיקוס הוא מנהל המחקר במכון ללימודים אירופאיים ואמריקאיים באתונה. מחקרו מתמקד במודיעין ומלחמה בטרור, יחסי ישראל-יוון וביטחון אנרגטי בים התיכון. המאמר המקורי התפרסם במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת. סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.