אפל מוכיחה: השוק החופשי עובד

ההצלחה הענקית של חברת הטכנולוגיה התאפשרה בזכות היוזמה והחדשנות שנובעות מן התחרות בשוק חופשי

עולם חדש ומופלא. חנויות של אפל וטסלה ברחוב בברלין | פלאש90

חברת אפל השיגה ציון דרך משמעותי בשבוע שעבר, כאשר הפכה לחברה הראשונה שמגיעה לשווי שוק של טריליון דולר. בין שלל התגובות האנטי-קפיטליסטיות הבנאליות ("אי שיווין! תאגידי ענק! ניצול!"), קצת נעלמה העובדה שעד לא מזמן אותה חברה ממש הייתה על סף פשיטת רגל.

על פי סטיב ג'ובס המנוח, בשלב מסוים במהלך שנות התשעים אפל הייתה רחוקה ימים ספורים מהכרזה על כך שפשוט נגמר לה הכסף. החברה הייתה במצב כל כך רע, עד שנפוצו שמועות כי עומדת להפוך למחלקה שולית בתוך תאגיד 'סוני'. באותן שנים ידה של היריבה המושבעת מיקרוסופט הייתה על העליונה, אך מאז הגלגל התהפך.

עבר חברות ענק רווחיות כמו אפל ופייסבוק ישנם כמה כוחות משמעותיים. הכוח הראשון הוא העוצמה שמגיעה מגודל החברה. חברות גדולות יכולות לעשות דברים אותם חברות קטנות בדרך כלל לא מסוגלות לבצע. חברת וולמארט למשל קובעת את תנאי השוק עבור הספקים שלה, ברמה שאף רשת חנויות מתחרה לא יכולה לחלום עליה. גם אפל היא חברה עם הרבה שותפים קטנים שזקוקים לה כלקוח הגדול ביותר שלהם, ומערכת היחסים הזו מעניקה לה יתרון ענק על פני כל מתחרה פוטנציאלי.

חברות המדיה החברתית כמו פייסבוק וטוויטר נהנות מאפקט הטלפון: בימים המוקדמים של מכשירי הטלפון הם לא היו כל כך שימושיים עבור בעליהם, מכיוון שלמרבית האנשים לא היה כלל טלפון ולמעשה לא היה ממש למי להתקשר. זה השתנה כאשר הטלפונים נכנסו כמעט לכל בית. כיום, ככל שיותר אנשים נכנסים לפייסבוק וטוויטר, הרשתות הופכות להרבה יותר שימושיות. חברות אחרות שניסו להקים רשת חברתית מאפס, מצאו שזה דבר קשה מאוד.

הכוח השני הוא כמובן כוח הכסף. ענקי התקשורת יושבים על ערימות גדולות של מזומנים, המאפשרים להם לרכוש כל מתחרה קטן שרק מופיע באופק. כאשר תעשייה כלשהיא מייצרת רווחים עצומים כמו תעשיית הטכנולוגיה, היא מושכת לעצמה מתחרים. לא מדובר בגרף ישר כמו אלה מספרי הכלכלה, אבל יש הרבה מאוד אנשים שם בחוץ שמנסים לקחת לעצמם פיסה מהעוגה של אפל או גוגל (שהן בעצמן מתחרות קשות ביותר אחת של השנייה).

חדשנות היא הבסיס

מבט על צמרת החברות הרווחיות בעולם מגלה עוד נקודה מעניינת: רוב החברות הן חברות צעירות יחסית, שהצליחו לדחוק בשנים האחרונות את רגלי הענקיות הוותיקות.

טלפונים ניידים היו קיימים לפני שסטיב ג'ובס הציג את האייפון לראשונה לפני קצת יותר מעשור, הם פשוט לא היו טובים במיוחד. חברת גוגל לא המציאה את מנוע החיפוש, היא פשוט הפכה אותו לשימושי יותר. מכוניות חשמליות היו קיימות כבר במאה התשע-עשרה, אבל חברת 'טסלה' הפכה אותן למוצר שנתפס כחדשני ופורץ דרך, ובכך סימנה לחברות אחרות שיש הרבה מאוד כסף בשוק הזה. ככה פועלים שווקים תחרותיים, והם עושים זאת היטב כל עוד מניחים להם לפעול.

חנות של אפל בניו-יורק | פלאש90

המצב הזה מוביל לכך שכל שחקן בשוק מתאמץ להביא מוצרים וטכנולוגיות חדשות, והחדשנות היא למעשה הבסיס לתעשייה כולה. התחרות בשוק החופשי משמעותה שחברות עולות ויורדות על פי הצלחתן בתחום החדשנות, ולכן יתכן מאוד שבעוד עשרים שנה מהיום יתפסו את הבכורה חברות חדשות ומוצרים חדשים שכיום אפשר רק לדמיין אותם.

יהלומים חדשים

שווי השוק של אפל הצית כאמור שיח רב סביב שאלת "חלוקת העושר" של תאגידים גדולים, וסביב הדיון האם הפיצוי לעובדים משקף את נתח השוק הרחב שמחזיקות חברות כאלה. כל הדיונים האלה מתעלמים מעובדה אחת פשוטה – כלכלה היא אינה משחק סכום אפס.

זה לא שהיה קיים אי שם סכום גדול של כסף שחברת אפל פשוט הצליחה לחטוף לעצמה על חשבון אחרים. אפל צמחה לגודל הזה בעיקר בגלל שהיא הביאה משהו חדש, ובכך הרחיבה באופן משמעותי את האפשרויות של מוצרים מוכרים. אפל לא השתלטה על השוק, היא יצרה אותו. הכנסות אינן שק של יהלומים שעובר מיד ליד ומתחלק בין אנשים. חברות מסוימות ואנשים מסוימים פשוט מייצרים יהלומים חדשים.

אפל היא כמובן גם אינה החברה היחידה שהרוויחה סכומי ענק בשוק הטלפונים החכמים. מערכת ההפעלה אנדרואיד של חברת גוגל הפכה לנפוצה ביותר בעולם בזכות התחרות בשוק. כל מי שאי פעם יצר אפליקציה לטלפון הנייד נהנה גם הוא מהשגשוג בענף. נוהגים לומר שכסף זה לא הכל בחיים, אבל ההתקדמות החומרית מביאה לעולם דברים חדשים וטובים יותר, וזה לא משהו שאפשר לזלזל בו.

אנחנו חיים בעידן מופלא, מלא בהמצאות שהפכו את חיינו לטובים וקלים יותר. כל זה התאפשר בזכות השילוב המבורך של דמיון, חוכמה וכסף, אשר אותו אנחנו מגדירים כ'קפיטליזם'. אבל יש בעולמנו גם דברים ישנים ומוכרים: קנאה, טינה, חמדנות ועצלנות. הראשונים הם אלה שבדרך כלל מביאים את האחרונים. לכן זה לא מפתיע לשמוע גם כיום קריאות מכל גווני הקשת הפוליטית להתערבות ממשלתית גדולה יותר במשק, ולהטלת עוד רגולציה על החלק בכלכלה שעד היום הוכיח את עצמו כזה שעובד בצורה הטובה ביותר.


הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. יש להתייחס גם לנושא הבעייתי של הון שלטון.
    נקודת כוח נוספת שיש לחברות הללו חוץ מאפקט הטלפון והכסף שלהן היא, השפעה על מוסדות ממשל.
    בארץ חייבים לשים אפוד זוהר ומי מרוויח? היצרן או היבואן שהתקן הותאם עבורו. טראמפ מתנגד לתוכניות לעידוד הנקה ומי מרוויח? יצרני תחליפי חלב לתינוקות.
    ככל שהחברה יותר גדולה כך היא יותר משפיעה על השלטון, שמשפיע בתורו על האזרחים, שחייבים לציית לחוקים שלא בהכרח נחקקו לטובתם.
    זהו הצד המלוכלך של הטריליון דולר הללו.

    1. הדוגמא שלך היא בדיוק ההפך מקפיטליזם, ממשלה גדולה (הכוונה משפיעה על תחומי חיים רבים) אינה מאפיין של קפטליזם אלא של סוציאליזם.
      שים לב שקשרי הון-שלטון יכולים להתקיים כאשר השלטון הוא יותר סוציאליסטי…

    2. לאנונימי,
      ראשית – שחיתות קיימת בכל מקום, בצד הימני והשמאלי כאחד, משום שהיא קשורה לטבע האנושי ולא לדעה זו או אחרת.
      שנית- היות שהמאמר עוסק ביתרונות של השוק החופשי- ואין ספק שהם חיוביים ביותר- ראיתי לנכון להאיר צד נוסף שיש לשים לב אליו.
      נכון שמבחינה תיאורטית, השלטון לא אמור להתערב כ"כ הרבה בחיי האזרחים, אך במציאות היום זה פשוט קורה וקיים בכל מדינה ולו הקפיטליסטית ביותר. והיות שאנו עוסקים במציאות ולא בתאוריה, הרי שצריך לקחת בחשבון את העובדה הזו.
      לבעלי ההון ולחברות הגדולות יש יותר כסף לשפוך על לוביסטים ויחצנים. בפועל, הלוביסטים עושים הרבה מעבר ל"ייצוג אינטרסים" ופועלים פעמים רבות בתחום האפור של טובות הנאה. רבים מהם אגרסיביים מאוד, וחלקם סתם מנצלים בורות של פרלמנטרים ומציגים להם רק צד אחד של המטבע.
      לאזרח הפשוט אין לוביסטים, ובאופן טבעי נבחרי הציבור אמורים לייצג אותו. אך הם מושפעים כאמור. לדוגמה: אנטנה סלולרית מוצבת בלב שכונת מגורים למרות התנגדות התושבים, למה? כי החברה שהציבה את האנטנה הפעילה לחצים במוסדות התכנון והרישוי, ולתושבים לא היה את הזמן והכסף להיאבק.
      כך שבסיכומו של דבר, האזרח הפשוט נאלץ לציית לחוקים ותקנות שנחקקו בהשפעת בעלי ההון.
      למעשה זה לא קפיטליזם אמיתי כי זה פוגע בחופש הפרט של האזרח הפשוט. לי ולך צריכות להיות בפני החוק אותן זכויות כמו של ג'ף בזוס. האם זה קורה? התשובה השלילית ברורה לכל.

  2. מי היה מאמין שסצויוקומוניזם נכשל ושוק תחרותי מצליח? הטבע וחוקי ההגיון פשיסטים וסקסיסטים!

    מה לעשות אגילטריזם שמקדם הורדת הרף , בטלה, dysgeneic, שיוויון בתוצאות במקום הזדמנויות, אפליה "מתקנת", ביטוח לאומי,רווחה, ויעדוד מפגרים וחלשים לעשות יותר ילדים זה אף פעם לא מועיל לכלכלה
    או לחברה

  3. וביבי חושב שהביורוקרטיה שלו תנצח את השוק החופשי.
    מיליארדי שקלים הוא זרק על תוכנית מגלומניצ "לגמילת העולם משימוש בנפט", ועכשיו הוא עושה אותו דבר עם המחשוב הקוואנטי.

    1. מיליארדי שקלים? מהיכן אתה שואב את זה? יש ביסוס לטענה הזאת?

  4. שיווק ולא חדשנות, הוא המפתח להצלחת החברות הבל וגוגל. במפעלי הייצור של אפל בסין אנשים מתאבדים בגלל תנאי העבודה, אבל הצרכנים ממשיכים לקנות, כמו בני טיפש עשרה שמתחרים על הרשמת חבריהם בעוד צעצוע חדש שקנו. מעל 90% מרווחי גוגל, הם רק מתחום אחד, ישן למדי בשלב זה. שיווק אגרסיבי, שלא מהסס לדחוק הצידה יושר והגינות – זה המפתח ל"הצלחתן". שוק חופשי או לא, זה עניין אחר. ההיסטוריה של גוגל רצופה "חדשנות" למראית עין. הם משתמשים במדיה כממסרים טפשים של הודעות לעיתונות – מעבירים מבלי להתעמק. שתיהן נהנות מפרסום חינם וכשאתה במצב כזה, אתה "מצליח". כאשר ראשי מדינות נפגשים עם מומחי שיווק נוסח גוגל, כאילו הם מומחי "חדשנות", זה עצוב. אבל אלה אותם אנשים שמשתמשים במילה "סייבר" בכדי להשיג עוד קצת תקציבים, היכן ש"אבטחת מחשוב" מיצה עצמו. רגע, חשוב להוסיף "אינטרנט של הדברים". שלא לומר "דיגיטל" (עכשיו שימי המחשבים האנלוגיים מאחורינו..). טרנספורמציה דיגיטאלית! אפל אפלים, הכל הבל.