עסקה משתלמת: סין היא המרוויחה הגדולה מביטול הסכם הגרעין

ביום ה-8 במאי, לאחר שבועות של דיונים עם מנהיגים אירופאים, החליט נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לסגת מהסכם הגרעין שחתמו המעצמות עם איראן שלוש שנים קודם לכן. הסיבה העיקרית אותה ציין ליציאה האמריקאית מהסכם הייתה כי ההסכם נכשל בריסון ההתקדמות האיראנית לקראת פיתוח נשק גרעיני.

לא כל מנהיגי העולם חלקו את תפיסתו של טראמפ. מלבד ההנהגה האיראנית, שבאופן טבעי התנגדה לחידוש הסנקציות על ארצה, גם בכירים באירופה ובסין הביעו דאגה והמשיכו במגעים עם טהרן כדי לנסות ולשמר חלק מן המרכיבים בהסכם. בזמן שמדינות כמו בריטניה, גרמניה וצרפת עלולות להיות מושפעות לרעה מהנסיגה האמריקאית, סין – ובמידה מסוימת גם רוסיה – עשויות דווקא להרוויח מהצעד הזה. התגובות של כל אחת מהמעצמות להחלטת טראמפ משקפות את ההבנה הזאת.

מספר ימים אחרי ההודעה, הבנק השני בגודלו בגרמניה, DZ, הודיע כי יקפיא כל העברת כספים הקשורה לאיראן החל מחודש יולי. ההחלטה האמריקאית השפיעה כנראה גם על התוכנית האיראנית לרכישת מטוסי נוסעים תוצרת צרפת ואיטליה.

עסקים כרגיל בסין

לעומת מדינות אירופה, סין ממשיכה במאמציה לחזק את קשריה עם איראן, שהתחזקו עוד יותר  לאחר הסרת הסנקציות וחתימת ההסכם. יומיים לאחר הודעת טראמפ, חנכו הסינים מסילת רכבת חדשה המחברת בין העיר באיאנור במונגוליה לטהרן. תכנון והקמת המסילה החלו כבר לפני כמה שנים, אבל התזמון של הפעלתה לא היה מקרי בכלל: היה בו מסר ברור של שותפות מצד הסינים כלפי איראן.

בנוסף לכך, כמה ימים לאחר מכן שר החוץ הסיני וואנג יי אירח את עמיתו האיראני מוחמד ג'וואד זריף, לפגישה ראשונה מתוך סדרה של פגישות שמטרתן הייתה להציל את עסקת הגרעין. סין גם הזמינה את נשיא איראן רוחאני למפגש פסגה בשנחאי בראשית חודש יוני, על מנת להמשיך להראות את תמיכתה ולדון עם מדינות אחרות במאמצים לייצוב האזור.

רוחאני קיבל בברכה את ניסיונות הסינים והרוסים לשמר את הסכם הגרעין, וסיפר על האתגרים אשר עומדים בפני העולם בכלל והמזרח התיכון בפרט. לדבריו, אלה הם בעיקר "טרור, קיצוניות, פלגנות וסמים". עוד הציע רוחאני להשתמש בערכים האיראניים כדי לקדם "שיתוף פעולה כלכלי בינלאומי".

התגובות השונות של מדינות אירופה וסין נובעות בראש ובראשונה מההבדלים הבסיסיים בסביבה העסקית בהן הן פועלות. לחברות אירופאיות רב-לאומיות יש בדרך כלל קשרים נרחבים עם כלכלת ארה"ב. הפרה של הסנקציות האמריקאיות עשויה לסכן את נתח השוק שלהן או גרוע מכך – להעמיד אותן עצמן תחת סנקציות או קנסות כבדים. מכיוון שהחברות האירופאיות הן בבעלות פרטית, ההנהלה תצטרך להסביר את ההפסדים האלה בפני בעלי המניות הכועסים.

מנגד, לחברות הסיניות הפועלות באיראן קשרים קרובים מאוד עם מפלגת השלטון הקומוניסטית שמגנים עליהן מפני צעדים כאלה. הגנה כזו, כפי שניסחו זאת פרשני ה'וושינגטון טיימס', מגיעה מהאסטרטגיה הזהירה של בייג'ינג המבודדת נכסים כלכליים חיוניים משינויים בשוק הגלובלי. לפי הכלכלן הסיני הו שינגדאו, המצב החדש באיראן בו חברות אמריקאיות, אירופאיות או יפניות יוצאות מהשוק, עשוי אפילו לזמן לחברות הסיניות הזדמנויות טובות יותר מבעבר. אכיפה נרפית יותר מצד השלטונות הסינים משמעותה גם שהחברות הסיניות יכולות להקים שלל חברות קש כדי להסוות את פעילותן באיראן, וזאת בניגוד לאלו האירופאיות.

גורמים אלה עזרו בין השאר לזינוק בעסקים הסיניים באיראן. בחודש מאי האחרון ענקית הנפסט הסינית 'סינופק' חתמה על הסכם בסך 3 מיליארד דולר לפיתוח שדות נפט בדרום מערב המדינה. היא החליפה בכך את חברת Royal Dutch Shell הנמצאת בבעלות בריטית והולנדית, שהחליטה שלא יהיה זה נכון להשקיע משאבים באיראן בעת הזו. גם תאגיד הנפט הסיני הלאומי (CNPC) מקווה לנכס לעצמו את האחזקות הצרפתיות בשדות הגז הטבעי במפרץ הפרסי, וזאת לאחר שהצרפתים החליטו לוותר עליהן בעקבות נסיגת טראמפ מהסכם הגרעין.

יש לציין כי גם סבב הסנקציות הקודם שהוטל על איראן לא הרתיע את הסינים ממעורבות במדינה, שהלכה וגברה עוד יותר לאחר הסרתן החלקית ב-2015. סין היא כיום שותפת הסחר העיקרית של איראן, והמסחר בין שתי המדינות ממשיך לצמוח. רק בשנה האחרונה היצוא האיראני לסין עלה בכ-25 אחוזים, בעוד היצוא הסיני לאיראן צמח ב-20%. מלבד עסקאות האנרגיה הגדולות, ישנם באיראן פרויקטים רבים של תשתית בבעלות ותפעול סיני, כולל הסכם להקמת רכבת תחתית בטהרן ומסילות רכבת נוספות בין הבירה האיראנית למרכזי הסחר בסין.

הצהרות שהשמיעו לאחרונה גורמים סיניים שונים מאשרות כי בייג'ינג בהחלט מתכוון לקחת צעד קדימה בכל הקשור לשיתוף פעולה עם איראן. כך למשל, דובר מטעם משרד החוץ הסיני אמר כי שתי המדינות "שומרות על קשרים כלכליים נורמליים" והדגיש כי ממשלתו "מתנגדת להטלת סנקציות חד צדדיות על כל מדינה".

מבט מאיראן

כל ניתוח של הגישה האיראנית כלפי הקשר המתחמם עם סין צריך להבחין בין גישת המשטר וגישת האזרחים. המשטר עצמו מנסה כל העת לשמר את המצב בו ארה"ב לבדה מחרימה את איראן, בזמן שמדינות באירופה ואסיה ממשיכות לנהל איתה קשרים רגילים. כדי לקדם את המטרה הזו, כלי תקשורת המזוהים עם המשטר מקפידים להציג את טראמפ כאדם חסר אחריות המאיים על הסדר העולמי, וזאת בניגוד למנהיגי אירופה וסין המנסים לשמור על יציבות.

משטר האיתוללות משתף פעולה עם סין ממספר סיבות, ובראשן המעמד הקבוע של סין כחברה במועצת הביטחון של האו"ם, שם מגינה סין על איראן מהטלת סנקציות נוספות במשך שנים ארוכות. סיבה נוספת היא הרצון האיראני להרחיב את קשריו באסיה כדי למצוא שותפים חדשים למסחר ובכל להמעיט את ההשפעה האמריקאית ביבשת. אולם הסיבה הבסיסית ביותר לקשר טהרן-בייג'ינג היא העובדה שהאיראנים זקוקים לקונים עבור הנפט שלהם. ללא קונים כאלה, תסריט האימים של המשטר בו הוא מאבדשליטה במדינה מסיבות כלכליות בהחלט יכול להתממש.

גם איראן וגם סין נוהגות להתייחס למורשת התרבותית המשותפת לשתי המדינות, כדי להציג את הקשר ביניהן כמובן ויציב. תפיסה זו באה להציג באור מנוגד את  המעורבות האמריקאית באזור, שאינה מושתת על היסטוריה או מורשת משותפת. כך מציגים עצמם הסינים והאיראנים כאחים לצרה, הסובלים ביחד מהסנקציות של המערב היהיר.

הגישה של העם האיראני לקשרים של ארצו עם סין היא מורכבת יותר. אזרחים רבים באירן רואים את סין לא כבעלת ברית, אלא כאופורטוניסטית המנסה לנצל את המצב של איראן. מומחה ליחסים בינלאומיים העובד עבור ממשלת איראן אמר לאחרונה בראיון כי "גישת האיראנים לסין דומה לזו של שאר העולם – מדינה אינטרסנטית שמייצרת זבל ואי אפשר לסמוך עליה, עם או בלי הסנקציות".

למרות זאת, יתכן כי המאמצים הסיניים לעצב את דעת הקהל באיראן החלו לשאת פרי. כך למשל, ממשלת סין משקיעה משאבים נכבדים במימן מלגות לסטודנטים איראנים בסין. רזה, סטודנט איראני הלומד לתואר שני בסין, סיפר כי הוא הגיע למדינה הודות למלגה ממשלתית נדיבה "הגבוהה הרבה יותר מהמשכורת שלי בבית".

גישת הציבור האיראני כלפי סין עשויה להיות מושפעת גם מיחסם להרגלי הבזבוז של ממשלתם. לאחר חתימת הסכם הגרעין ב-2105, איראנים רבים הביעו אי שביעות רצון מכך שהכסף שהועבר לאיראן בעקבות העסקה לא הגיע לציבור אלא זרם במקום זאת למלחמות בסוריה ובתימן ולארגוני טרור כמו חיזבאללה וחמאס.

הציבור האיראני סולד ברובו מהפניית משאבי הענק לתמיכה בשאיפות הגלובליות של המשטר, והדבר לא השתנה גם אחרי שחברות סיניות החלו להחליף את החברות האירופאיות והאמריקאיות שנטשו את המדינה. כך למשל, יצרנית הרכב הסינית 'ג'ילי' שהקימה מפעלים באיראן ספגה ביקורת רבה על איכות המוצר שלה מצד הלקוחות האיראנים. "זאת חברה מזעזעת שמציפה את איראן בדגמי רכב ישנים", סיפר אחד מהם.

חידוש הסנקציות האמריקאיות (ועוד סנקציות אירופאיות שעלולות להגיע בעקבותיהן) עשוי להוציא את העם האיראני לרחובות בדרישה מממשלתו לשתף פעולה עם המערב במקום לתמוך בטרור במזרח התיכון. כדי למנוע מראש התדרדרות כזו, המשטר האיראני צפוי לפנות לסין לעוד תמיכה כלכלית ומדינית, והשאיפות הגלובליות של סין ככל הנראה יביאו אותה להיענות בחיוב לבקשה כזו.

ההתפתחויות האחרונות באזור מראות שאנו עומדים על סף עידן חדש ביחסי סין-איראן. המרוויחה העיקרית מכך תהיה בעיקר סין, שתהנה מתחרות מועטה מאוד בשוק ומרזרבות אנרגיה עצומות.

המאמר פורסם לראשונה בעלון Jamestown China Brief