חידוש הסנקציות על איראן: כל התסריטים האפשריים

בטהרן ינסו למשוך זמן על ידי חזרה למשא ומתן, אך הדרך היחידה שתביא לקריסת משטר האיתוללות היא המשך הלחץ הכלכלי בגיבוי איום צבאי

משא ומתן או קריסת מערכות? מנהיג איראן ח'אמנאי והנשיא טראמפ | ויקיפדיה, פלאש90

השבוע נכנסו לתוקף הסנקציות הכלכליות האמריקניות על איראן, וחברות רבות חדלו לנהל עסקים עם טהרן כדי לא לאבד את יכולתן לפעול במשק האמריקני. בעוד שלושה חודשים יוחמרו הסנקציות באופן שהן יכללו גם את חברות האנרגיה והבנקים, והתוצאה תהיה שאיראן תאבד חלק ניכר מהכנסותיה המגיע מנפט, גז ומוצריהם. נראה שרק סין תמשיך לקיים עם איראן קשרי כלכלה רגילים או כמעט רגילים, ואולי גם רוסיה לא תקטע לחלוטין את קשריה הכלכליים עם משטר האייתוללות.

במאמר זה ברצוני לצייר שני תסריטים אפשריים לתקופת השנתיים הקרובות, וזאת תחת ההנחה כי הנשיא טראמפ ימשיך בלחץ הכלכלי על איראן ויביא את המשק האיראני לקשיים גדולים.

תסריט 1: משא ומתן

התסריט הטוב ביותר למשטר האייתוללות והרע ביותר למזרח התיכון ולעולם כולו הוא חזרת האיראנים לשולחן המשא ומתן עם המעצמות כהיענות לדרישה האמריקנית. המטרה שלהם תהיה להרוויח זמן כדי להגיע לבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2020 מתוך תקווה שטראמפ ייכשל והמנצח יהיה דמוקרט.

באיראן בטוחים שנשיא דמוקרט יחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין משנת 2015 ויסיר את הסנקציות שטראמפ חידש. האיתוללות הם אשפי המשא ומתן, והם יצליחו למשוך אותו על פני שנים תוך יצירת תמונה שקרית של התקדמות, שתרגיע את טראמפ, את הפוליטיקאים האמריקנים ואת התקשורת העולמית. הם יודעים שהחל מתחילת 2020 טראמפ יעשה הכול כדי להיבחר שוב, ולכן הוא יציג את "הגמישות" האיראנית כהישג שלו במגעים.

מי שעוקב אחרי התפתחות העניינים בין ארה"ב וצפון קוריאה רואה דבר דומה: במפגש בסינגפור ראינו את ההתלהבות של טראמפ מקים, "ידידו החדש", והכרזות אופטימיות משני הצדדים. אבל בדיונים עצמם, הרחק מזרקורי המצלמות, העניינים קשים הרבה יותר וכרגע בכלל לא ברור אם קים אכן מוכן לפרק את הפרויקט הגרעיני שלו ואת הטילים ארוכי הטווח המאיימים על ארה"ב. ברור שקים מנסה להרוויח זמן כדי לשפר את יכולת הלחץ על ארה"ב, שגם בעידן טראמפ איננה ששה אלי קרב ואיננה מתלהבת מחילופי טילים בליסטיים עם משטר חסר עכבות שאיננו מייחס חשיבות לחיי אדם.

ג'ון קרי ושר החוץ האיראני זריף | ויקיפדיה

שליטי איראן מקווים לפתח עם טראמפ מסלול דומה: הם ייפגשו איתו, יחייכו למצלמות ויפזרו הצהרות אופטימיות כדי ליצור דעת קהל אוהדת לעניינם. במקביל הם ינסו להכפיש את הנשיא וליצור לו תדמית של יוצר בעיות, כדי לקעקע את סיכוייו להיבחר מחדש. הם מכירים את השנאה כלפי טראמפ בקרב ציבורים גדולים בארה"ב, והם ינסו ללבות אותה. הם ייצרו מצג שווא לפיו מוכנים להתפשר ולהתגמש, כדי לתת תחמושת בידי מתנגדי טראמפ.

לכל מי שיש טיפת הבנה בענייני המזרח התיכון ברור שעצם כניסת ארה"ב למשא ומתן עם האיראנים מהווה ניצחון איראני. בטהרן ישתמשו בשיחות להרוויח זמן כאשר השעון הפוליטי של טראמפ מתקתק לקראת נובמבר 2020. תסריט כזה ישאיר את משטר האייתוללות באיראן על כנו, ולמרות הקשיים הכלכליים הם ישרדו את ארבע שנות טראמפ. לאחר מכן הם יתפנו כדי להמשיך בכל מה שעשו קודם: הם ישחזרו את פרויקט הגרעין הצבאי, ימשיכו לייצר טילים בליסטיים ארוכי טווח וימשיכו לערער את יציבות המזרח התיכון והעולם.

תסריט 2: קריסת מערכות

ההתפתחויות בתוך איראן בחדשים האחרונים מוליכות את המדינה בכיוון של קריסת מערכות כלכלית, אשר ממנה המרחק קצר לקריסת מערכות שלטונית. האינפלציה משתוללת ועומדת בימים אלה על כ-130%, וערך המטבע המקומי בדהירה כלפי מטה לאחר שאיבד כ-80 אחוזים מערכו בחודשים האחרונים. הסיבה להתפתחויות הכלכליות השליליות הללו היא חוסר האמון של הציבור במטבע ופסימיות קשה בקרב אזרחי איראן לגבי יכולת המשק לשרוד תחת משטר סנקציות קפדני.

ההפגנות מתקיימות ברחובות ערים רבות כמעט מידי יום. הציבור איבד את הפחד והוא מפנה את זעמו כלפי השלטון שבזבז את מיליארדי הדולרים שקיבל במזומן מאובמה על המלחמות המיותרות בתימן, בסוריה ובעיראק. הסיסמאות המושמעות בהפגנות אלו הן "מוות לדיקטטור", "לא פלסטין ולא לבנון, קודם כל איראן!".

הבצורת שפגעה בחלקים גדולים של איראן הפכה מיליוני חקלאים, בעיקר במחוז אספאהאן, לרעבים, צמאים וממורמרים. הם קובלים – ובצדק – על כך שהמדינה לא השקיעה בשיפור תשתית המים, בקידוחים, בסכרים ובהזרמת מים מאזורים אחרים, כי היא השקיעה את כספיה במלחמות מיותרות ובחשבונות הבנק של ראשי השלטון המושחתים.

אזרחי איראן יודעים היטב שכל אחד מראשי השלטון דאג לעצמו ולמשפחתו היטב כאשר רכש בית במדינות אחרות. הציבור באיראן יודע שביום שבו יחושו ראשי השלטון שהמשחק שלהם נגמר, הם יברחו עם משפחותיהם למקלט שהכינו מבעוד מועד ולעזאזל המדינה והחברים.

שאלה שקשה לענות עליה עכשיו היא עד כמה תהיה נאמנות הכוחות הצבאיים נתונה לשלטון האייתוללות, ועד כמה הם יפעילו כוח לפיזור הפגנות. סביר להניח שהבסיג', המשמר האזרחי, יהיה נאמן לשלטון אבל יימנע ככל האפשר מלהפעיל כוח נגד האוכלוסייה כדי לא ללבות את הלהבות.

ראינו במהלך השנה האחרונה את אורך הרוח שאנשי הבסיג' הפגינו מול פגיעה בתחנות משטרה המשרתות אותם. משמרות המהפכה עלולים להיות אכזריים יותר, אבל הם יוטלו למערכה רק כאמצעי אחרון בידי השלטון. הצבא יהיה הגוף האחרון שישתתף בדיכוי ההפגנות, שכן יש בקרב ראשי השלטון ספקות לגבי נאמנותו – האם היא נתונה לאזרחים או לשלטון.

במקביל להפגנות רחוב, סביר להניח שמיעוטים אתניים ירימו ראש ויחלו בפעילות בדלנית אלימה נגד השלטון. הבלוצ'ים בדרום מזרח איראן והמיליציה החמושה שלהם ג'ונד אללה יהיו הראשונים לנצל חולשה שלטונית. הערבים במחוז אחוואז יהיו כנראה הבאים להכריז מרד נגד השלטון והכורדים בצפון מערב איראן יבואו אחריהם.

תגובת העולם חשובה מאוד בעת כזו. כל תמיכה, גם אם בהצהרות ומילים בלבד, יעודד את הציבור לצאת לרחובות, ובוודאי אם יגיע סיוע ממשי כמו כסף או נשק ממדינות הרוצות לראות את קריסת שלטון האייתוללות. הסיוע החשוב והאפקטיבי ביותר יהיה איום ממשי על שלטון האייתוללות שאם יפעיל כוח נגד המפגינים יהיה מי שיפציץ בסיסי משמרות המהפכה, מרכזי תקשורת ומוסדות שלטון. איום כזה ישתק את יכולת השלטון לעמוד מול הציבור הזועם ויקרב את בריחת ראשיו לחו"ל.

במקרה של קריסת מערכות כללית יתכן שאיראן תשקע למצב של כאוס כללי ומלחמת הכול בכול. אנשים ינקמו באנשי השלטון, במשפחותיהם וברכושם, ויפנו את זעמם נגד מוסדות השלטון וסמליו. סביר להניח שהנאמנים לשלטון ישרפו ארכיונים של המודיעין, המשטרה ומשמרות המהפכה כדי שהמידע שהצטבר בהם לא ייפול בידי מתנגדיהם.

מה לעשות?

הדבר הטוב ביותר שטראמפ יכול לעשות הוא לשלוח לאייתוללות הצהרה בזו הלשון: "חביביי מנהיגי איראן, זמנכם תם והמשחק שלכם נגמר. אתם מפרים את היציבות במזרח התיכון, מחרחרים מלחמות וגורמים סבל בל יתואר למיליונים רבים של אנשים, באיראן ומחוץ לה. אתם מרמים ומשקרים במצח נחושה ואין אמון בכם כלל. אין ולא יהיה שום משא ומתן אתכם על כלום, כי אני לא מאמין אפילו למילה אחת שלכם".

כמו כן, הנשיא אמריקאי יצטרך להציב לטהרן מספר תנאים לביצוע מיידי וביניהם: פירוק כל אתרי הגרעין והוצאת הצנטריפוגות והאורניום המועשר מהמדינה, פירוק מפעלי הטילים והטילים עצמם, החזרת כל הכוחות האיראנים מרחבי המזרח התיכון והפסקה של התמיכה הצבאית והכספית בארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה. כמו כן ידרשו האייתוללות להחזיר את הכספים שגזלו מהעם ולהשקיע אותם בשיקום התשתיות במדינה.

בנוסף צריך טראמפ להבהיר היטב כי באם לא ימולאו הדרישות כולן, כל האופציות יהיו פתוחות כדי להגן על שלום האזור והעולם מפני אידיאולוגיית יצוא המהפכה האיראנית.

מכתב כזה ייתפס בעיני שליטי איראן כאיום אמין. מאז שתפסו את השלטון בשנת 1979 הם פועלים בכיוון הנכון רק כאשר הם חשים באיום אמין. כך היה בשנת 1980 כששחררו ללא תנאי את הדיפלומטים האמריקנים מהשגרירות בטהרן, בגלל איום אמין שחשו מכיוון הנשיא החדש, רונאלד רייגן; כך היה בשנת 1988 כשנכנעו לעיראקים בגלל שצבא ארה"ב הפיל בשגגה מטוס נוסעים איראני, וכך היה בשנת 2003, כאשר הם הקפיאו את התכנית הגרעינית הצבאית שלהם בשל הפלישה של צבאות המערב לעיראק ובגלל חששם שהם הבאים בתור. כאשר החשש הזה פג בשנת 2006 הם חזרו והפעילו אותה.

חשוב להבין שככל שהאיום האמריקני יהיה אמין יותר, כך רבים הסיכויים שלא יהיה צורך להשתמש בו, שכן ראשי השלטון באיראן אינם קבוצה של מתאבדים. הם יודעים היטב את יחסי הכוחות בינם ובין ארה"ב והם יודעים היטב שאף אחד בעולם לא יבוא לעזרתם אם יותקפו על ידי הצבא האמריקני. אם הנשיא טראמפ ישלח להם מסר כזה מתוך כוונה לפעול בכוח נגדם, הם יתקפלו, יבצעו את הנדרש מהם ואולי יצליחו לשרוד מול הציבור האיראני הזועם.

זו הדרך היחידה שתביא את התוצאה הרצויה לשמונים מיליוני האזרחים של איראן, למזרח התיכון ולעולם כולו. כניסה למשא ומתן עם איראן אסון כי היא תקנה לה תעודת ביטוח ממה היא תפיק את מלוא התועלת, על חשבון האזרח האיראני ומדינות העולם.

רק איום אמין יציל את איראן מקריסת מערכות ומהצפת אירופה במיליוני פליטים שיבקשו לברוח מהגיהינום בארצם. אם מנהיגי אירופה רוצים למנוע את גל הפליטים הזה, הם חייבים לתמוך בסנקציות הכלכליות על המשטר האיראני ולהצטרף לאיום האמין של טראמפ, כדי לשחרר את העולם מהסיוט האיראני ולעשות זאת במהרה.

לחצו כאן לכל הטורים של ד"ר מרדכי קידר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. שאלה אמיתית – מה השתנה בעוצמת הסנקציות שהביא לכזה משבר? הרי היו סנקציות, שלמיטב הבנתי היו חמורות יותר בתקופת אובמה ובוש. יש פרטים?

  2. שני תרחישים? בטוח שיש יותר. אירופה סין ורוסיה. מרכיבים שלא התייחסת אליהם ולצערנו הן עושות קולות התנגדות לטראמפ. לא ברור מה יכולה להיות השפעתם כחבל הצלה למשטר האיראני. חוצמזה ציינת את דאגת הצמרת לעתידם ולעתיד מקורביהם. נראה שרשימת נכסים המלמדת על עושרם ועל השחיתות ושתפורסם ברבים יכולה לעשות עבודה טובה כחומר בעירה ברחוב הפרסי.סתם רעיון. אולי כבר יש כזו רשימה.מה אני יודע….

    1. הם לא יצילו את איראן, גם כי לא מסוגלים כלכלית, וגם כי לא רוצים פוליטית לריב עם ארה"ב על נושא כזה שולי.
      הם ירצו לקושש קצת כספים איראניים בעסקאות כלכליות (למשל לקנות מאיראן גז ונפט תמורת סחורה נחותה). זה לא מספיק לאושש את איראן כלכלית או צבאית, לפחות לא בטווח הקצר.

  3. גם אני מציעה לתרגם את הכתבה לאנגלית ולשלוח ישירות לטראמפ

  4. טראמפ כבר אמר שהוא מוכן למו"מ ללא תנאי, כך שהאופציה הראשונה היא הסבירה.