דרור רפאל סוגר מעגל ומתפכח: הוליכו אותנו שולל

הוא היה מזוהה במשך שנים עם סאטירה נושכת מהצד השמאלי של המפה, הגיש תוכניות ב"דמוקרטTV" וביקר בחריפות את הימין. אבל משהו אצל דרור רפאל נסדק. בשיחה גלויה ונטולת כפפות בפודקאסט "כור ההיתוך", הוא מסביר לשניאור ובר למה הוא כבר לא מאמין לשלום עם הפלסטינים, מה מרתיח אותו בתקשורת הליברלית ואיך הפכה אורית סטרוק מה"מטורללת" התורנית לנביאת הזעם שצדקה.

במשך קרוב לשלוש שנים הם הגישו יחד תוכנית יומית סוערת. מצד אחד שניאור ובר, עיתונאי חרדי וימני, ומהצד השני דרור רפאל, סאטיריקן ואז איש תקשורת המזוהה עם השמאל. הדיבייט ביניהם היה סמל למאבק האידיאולוגי הישראלי. כעת, כשרפאל מתארח לראשונה באולפן של ובר ב"כור ההיתוך", האווירה שונה. רפאל, כך נדמה, כבר לא נמצא בצד השני של המתרס.

"תפיסת המציאות השתנתה"

השאלה המתבקשת "מה קרה לך?" לא מאחרת לבוא. רפאל לא מתחמק: "תפיסת המציאות שלי בהרבה מובנים השתנתה. דברים שחשבתי לגבי פוליטיקה, תקשורת, ימין ושמאל – זזו".

השינוי הדרמטי ביותר נוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "הדבר הזה שנקרא פלסטינים השתנה לחלוטין", הוא מודה. "לרצות שלום זו פוזה מצוינת, אבל צריך להבין שבנסיבות האלה, עם העם הזה – זה בלתי אפשרי. ניסינו פעם אחר פעם, הושטנו יד, ואחרי כל כך הרבה ניסיונות אפשר להגיד בצורה מצערת: אין עם מי לדבר".

רפאל מצביע על מה שהוא מכנה "העיוורון המערבי" של השמאל: "אנחנו חושבים שהם רציונליים כמונו, שהם רוצים מכונת אספרסו ולטוס לחו"ל. זה פשוט לא נכון. הם רוצים להשמיד אותנו".

התקשורת שהוליכה אותנו שולל

כצרכן תקשורת כפייתי, רפאל מפנה אצבע מאשימה אל המילייה שבו צמח. הוא מתאר מציאות של תקשורת מונוליטית שהסתירה מהציבור דעות לגיטימיות במשך עשרות שנים. "גדלתי על רזי ברקאי בלי לדעת שזה שמאל. הציגו את הכל כאובייקטיבי – אוסלו זה טוב, רבין מעולה, ומי שחושב אחרת הוא 'מטורלל מהשטחים'".

הוא מביע תסכול על כך שרק היום, עם עליית תקשורת הימין, הוא נחשף להיגיון של הצד השני. "למה לא סיפרו לי? זה מכעיס אותי. בשם הליברליזם הפכו אותנו לחד-ממדיים". הוא יוצא להגנת ערוץ 14, לאו דווקא מתוך הסכמה עם כל התכנים, אלא מתוך הבנה שיש צורך ציבורי אמיתי בקול הזה. "התפיסה שצריך לסגור את ערוץ 14 היא חוסר הבנה של הדמוקרטיה".

אחד הנושאים הטעונים בשיחה היה היחס לשרה אורית סטרוק. רפאל, שכתב עליה לאחרונה, טוען כי היא משמשת כ"שק חבטות" תקשורתי רק בגלל חזותה והמחנה אליו היא משתייכת.

"זה בדיוק הכשל", אומר רפאל. "היא הזהירה לפני ה-7 באוקטובר במכתבים לצבא מהחמאס על הגדרות. אבל לא הקשיבו לה כי היא 'המטורללת'. הקשיבו רק לגנרלים שהאכילו אחד את השני באותה קונספציה. אם היו שומעים דעות אחרות ולא פוסלים אותן על בסיס מראה או סגנון, אולי היינו במקום אחר".

למרות ההתקרבות לעמדות הימין, רפאל רחוק מלהיות "ביביסט". הוא סבור שנתניהו איבד את הלגיטימיות ב-7 באוקטובר וחייב לפרוש, למרות שהוא מודה שבניהול המלחמה נתניהו עושה "דברים מדהימים".

עם זאת, הביקורת הקשה ביותר שלו מופנית לאלטרנטיבה: "אני רואה אופוזיציה גרועה מאוד. אחד חלול, אחד רופס, שלישי עם אמירות מגעילות. אין רעיון אידיאולוגי חדש. המרכז הוא פשוט 'אנחנו נדע לעשות את זה יותר טוב', אבל זה לא רעיון".

גם בנושא מערכת המשפט, רפאל מציג עמדה מורכבת. הוא מודה שהתדמית ה"אולימפית" של השופטים נסדקה ("פתאום אתה רואה אנשים סוערים וכועסים, לא נזר הבריאה"), אך הוא מסתייג מהדרך של יריב לוין: "הוא בא עם דחפורי D9 להרוס. צריך לתקן ולגוון, לא לפרק את המוסדות עד להתפוררות".

בסיום השיחה, רפאל מוצא את עצמו במקום לא פשוט. הוא עדיין חילוני מאוד, "אזרח העולם", אבל מבין שהקשר ההיסטורי והתנ"כי לארץ הוא הסיבה היחידה שלנו להיות כאן. "אם זה לא מהדהד לנו, אין סיבה שנהיה פה", הוא מסכם. כשהוא נשאל אם הוא מגדיר את עצמו "מתפכח", הוא עונה בזהירות: "בהרבה מובנים כן. אני בן אדם מהורהר, ואני עדיין בתוך הדילמה".

פודקאסט 'כור ההיתוך' בספוטיפיי ויוטיוב הפך לקול חשוב ומשמעותי בשיח הציבורי, הודות לתמיכה שלכם. בואו לקחת חלק והיו שותפים בפעילות של שניאור ובר באמצעות הלינק המצורף.