מזרח תיכון אדום: סין מרחיבה את נוכחותה הצבאית באזור

העיר הקטנה אובוק, על חופי מיצרי באב אל-מאנדב המחברים בין האוקיינוס ההודי לים האדום, מושכת אליה בחודשים האחרונים תשומת לב רבה. בעיר שנמצאת בחלקה המזרחי של ג'יבוטי, מתרחשת תנופת בנייה בעלת השפעה גיאו-פוליטית ואסטרטגית רחבה הרבה יותר מגודלה של המדינה האפריקאית בה חיים פחות ממיליון בני אדם. תנופת הבניה, בדומה למקומות אחרים ברחבי היבשת, מקורה בבייג׳ינג ובשאיפות הענק הסיני לשליטה ושימוש במשאבי אפריקה.

העניין בעיר הקטנה הזו נעוץ בכך שבחודש אוגוסט של השנה שעברה נחנך במקום באופן רשמי בסיס סיני ימי, המרוחק אלפי קילומטרים מחופיה של סין. הבסיס הינו מיזם הסיני הראשון שכולל מאפיינים צבאיים מחוץ לגבולות סין, והוא מרחיב באופן משמעותי את יכולותיה הצבאיות והכלכליות בצומת אסטרטגית בה עובר חלק נכבד מהסחר העולמי.

על אופיו הצבאי של המקום יעידו ספינות הצי הסיני שנשלחו לטקס החניכה, והתלונות של טייסים בחיל האוויר האמריקאי על קרני לייזר ששוגרו לעברם במטרה לשבש את טיסתם. גם העובדה כי ב-12 במאי השנה נערך באזור תרגיל באש חיה, מחזקת את ההערכה כי זהו בסיס בעל מאפיינים צבאיים ולא נמל אזרחי.

מאז הקמתו הורחב הבסיס בהתמדה, ולפני כשלושה חודשים הודיע השר לביטחון לאומי של סין כי צפויות הרחבות נוספות על מנת לפעול נגד שודדי הים ולשמור על השלום והיציבות באזור. יש לציין שהסינים אינם הראשונים להקים בסיס צבאי בג'יבוטי, וגם ארצות הברית, צרפת ויפן מחזיקות בסיסים צבאיים במדיה. המניע מאחורי הקמת הבסיס הסיני הינו הצורך ההולך וגובר של סין באבטחת נתיבי השיט, שמהווים את צינור החמצן למדינת הענק. דרכם מגיעה האספקה המתמדת של חומרי גלם מצד אחד, ומן הצד השני הם משמשים לשיווק המוצרים הסינים ברחבי העולם.

עיקרון בעייתי

המוטיבציה הסינית להשתלטות על משאבים ברחבי העולם מורכבת משני אפיקים מקבילים: צורך כלכלי מובהק להאכיל 1.4 מיליארד בני אדם, וזאת לצד השאיפה להפוך את סין למעצמה בעלת השפעה מכרעת על הסדר העולמי.

עד לשנים האחרונות הצליחו הסינים להגדיל את כוחם מבלי לנטוע תחושת איום על הזירה הגלובאלית בכלל ובמזרח התיכון בפרט. הם עשו זאת בדרכים מתוחכמות תוך הסוואה מוצלחת למדי של שאיפות ההשתלטות, אך לאחרונה השאפתנות הסינית כבר קשה יותר להסוואה.

עד השנים האחרונות  פעלו הסינים לרוב תוך שימוש בעקרון ״אי-ההתערבות״, אותו שיווקו לעולם כעקרון המנחה את מדיניות החוץ שלהם. לפי עיקרון זה, סין נמנעת מלהתערב בנעשה בשטחן של מדינות ריבוניות ללא הסכמתן, אך מספיק לציין את התמיכה הארוכה שמעניקה בייג'ינג לאסד בסוריה כאשר היא מונעת כל ניסיון לפעולה בינלאומית באו״ם, על מנת להבין את הבעייתיות של העיקרון הזה.

דריסת רגל

אז מה לכל זה ולמזרח התיכון? ראשית כל, המתקן הסיני נמצא ממש בגבולות האזר, על המיצר המפריד בין חצי האי הערבי ליבשת אפריקה ועל השער לים האדום, לתעלת סואץ ולמפרץ אילת. המיקום הגיאוגרפי מצביע על ההבנה הסינית כי מדיניות ״אי המעורבות״, גם אם הייתה רטורית בעיקר, אינה יכולה להימשך עוד.

אם זו היא אכן המסקנה הנובעת מהקמת הבסיס הסיני הרי שיש לצפות להשלכות נוספות על האזור כולו וגם על ישראל בתוכו. הסינים כבר פועלים באופן גלוי לחלוטין באזור במטרה לבסס את מעמדם כגורם שיהיה אחראי על שיקום סוריה שלאחר מלחמת האזרחים, ומושיטים יד גם לאיראנים הנאנקים תחת חידוש הסנקציות מצד ארה״ב.

אמנם כרגע לא נראה באופק מצב בו הסינים שולחים כוחות צבאיים בסדר גודל משמעותי על מנת לכתפות את שאיפותיהם, אבל הבסיס בג'יבוטי בהחלט מספק להם דריסת רגל כהכנה לכך.

על מדינת ישראל להפנים את המשמעויות של הצמיחה במעורבות ובנוכחות הסינית באזור ולהגיב אליהן בהתאם. הצעד הראשון הוא להכיר בסינים כשחקן משמעותי במגרש המזרח תיכוני, שחקן שגם אם הוא אומר שכל מטרתו היא כלכלית, פועל בסופו של דבר מתוך אינטרסים וצרכים פנימיים.

לאחר הבנה זו, על הממשלה וגופי הביטחון ללמוד את מניעיה של סין לעומקם, ואת היכולות והכוונות הצבאיות המתגברות שלה. על סמך אלה יש לייצר אסטרטגיה כוללת, לא רק ביטחונית או כלכלית, אלא כזו שתכיל את המרכבים לכדי תמונה מלאה ולפיה תפעל  מדינת ישראל בקשריה עם סין.