ניסיונותיו של הנשיא לשפר את מאזן הסחר השלילי של ארה"ב פוגעים במסחר החופשי העולמי, ומזיקים גם לפועל האמריקאי הממוצע
כאשר דונלד טראמפ מבקש להסביר את מדיניות הסחר שלו, הוא תמיד מזכיר את מאזן הסחר השלילי של ארצות הברית כסיבה מרכזית לגישתו הבדלנית. בציוץ שלו מחודש מרץ האחרון, כאשר היה נדמה כי העולם עומד בפני מלחמת מכסים, כתב הנשיא:
לארצות הברית יש מאזן סחר שלילי של שמונה מאות מיליארד דולר בשנה בגלל הסכמי הסחר המטופשים מאוד שלנו. העבודות וההון שלנו הולכים למדינות אחרות, שמנצלות אותנו כבר שנים. הם צוחקים על הטיפשות של המנהיגים שלנו. לא עוד!"
טראמפ אמר דברים דומים במספר רב של הזדמנויות, הן במהלך הקמפיין לנשיאות והן לאחר שנבחר, והפעולות שלו בתחום אכן נועדו לשם צמצום מאזן הסחר השלילי. אולם לעת עתה התוצאות טרם נראו, ומאזן הסחר נותר שלילי.
משק מבוסס שירותים
אז מהו בעצם מאזן סחר שלילי והאם הוא אכן בעייתי? כאמור, טראמפ טוען שכן ורואה במאזן סחר שלילי "הפסד" של כסף אמריקאי – "הפסדנו שמונה מאות ושבע עשרה מיליארד דולר בשנה, כלומר אם לא היינו סוחרים, היינו הרבה יותר עשירים", אמר הנשיא בחודש יולי בנאום שנשא באילינוי.
אך מאזן הסחר איננו פשוט הפסד של כסף, והוא למעשה היחס שבין יבוא ויצוא של מדינה נתונה, במקרה הזה ארצות הברית. יש הרואים במאזן סחר שלילי סוג של חוב, שכן אם המשק קיבל יותר משהוא נתן, לכאורה מדובר בחוב של המשק הלאומי הזה ליתר המדינות. אלא שבשונה מהחוב הפדרלי העצום שבאמת צריך להדאיג את אזרחי ארצות הברית, מאזן סחר שלילי שונה בתכלית ואינו מהווה מדד כלשהו לבריאות הכלכלה האמריקאית או ליציבותה.
לרוב, ישנה קורלציה חזקה למדי בין יבוא ויצוא, וההסבר לכך די פשוט: כאשר למשל מוצרים מיובאים ממדינות שונות לארצות הברית, האמריקאים משלמים עליהם בדולרים. לאזרחי מדינות אלה אין בדרך כלל מה לעשות בדולרים הללו מלבד לקנות מוצרים שונים שחסרים במשק שלהם. כך חוזרים הדולרים חזרה לארצות הברית בתמורה ליצוא אמריקאי וחוזר חלילה.
כיצד אם כן ייתכן שמאזן הסחר אמריקאי שלילי לאורך זמן? זה קורה מפני שהמשק האמריקאי אינו מתמקד בסחורות בלבד, אשר מהוות מדד בלעדי במאזן הסחר. הדבר היחיד שנמדד במאזן הסחר הוא מעבר של סחורות ממדינה ואליה, אך יש עוד דברים שבעבורם אנשים מוכנים לשלם כמו קרקעות, שירותים ורעיונות. מפני שחלק גדול מעלות ייצור של מוצר היא עלות העבודה, הגיוני שייצור סחורות זול יותר במדינות מתפתחות מאשר במדינות מפותחות. זו הסיבה שסין מייצרת מוצרים בזול יותר מאשר ארצות הברית.
אם כן ארצות הברית יקרה מידי עבור ייצור של מוצרים פשוטים שכולנו התרגלנו שהם 'Made in China', אך עובדה זו כשלעצמה אינה סיבה לדאגה ממשית בארצות הברית. זה רק אומר שהאמריקאים, שהתמקדו בתחומי היתרונות היחסיים שלהם, שינו את מאפייני המשק כך שהוא מבוסס יותר על שירותים מאשר על ייצור.
עושר אמריקאי
ככלל, האמריקאים מרוויחים יותר כסף ומתעשרים, ולכן לא כדאי כלכלית לייצר מוצרים רבים במשק שלהם. העושר האמריקאי מאפשר להם לרכוש השכלה ולייצר ערך בדרכים שונות, כגון חדשנות, מחקר ופיתוח ומתן שירותים מקצועיים שונים.
המעבר למשק מבוסס שירותים כמובן מקשה על רבים מאזרחי ארצות הברית שעבדו או עדיין עובדים בתחומי הייצור השונים בארצות הברית, כגון מפעלי הרכב הגדולים באזור דטרויט.
אלא שמלחמת הסחר בה פתח טראמפ לא מועילה לאף אחד – לא למדינות עימן מקיימת ארצות הברית קשרי מסחר ולא לאמריקאים, כולל הפועלים במפעלים. כאשר טראמפ הטיל מכסים על אלומיניום ופלדה, הוא תמך מקומית בייצור חומרי הגלם הללו אך פגע בכל התחומים בהם מייצרים מוצרים מחומרי הגלם הללו, וגם בהם עובדים פועלים במפעלים.
יתרה מזאת, היתרון האמריקאי הוא ייצור ברמת מקצועיות גבוהה יחסית, לאור המשכורות הגבוהות והמקצועיות הרבה שיש לפועלים האמריקאים בממוצע. זו הסיבה שפועלים רבים יותר נפגעים ממכסי יבוא על חומרי גלם, מכיוון שהדבר מקשה על המפעלים המעסיקים אותם.
הסכמים חדשים באופק
יש הטוענים כי טראמפ בסך הכל מנהל משא ומתן קשוח שנועד להביא בסופו של תהליך לסחר חופשי יותר ממה שהיה בהסכמי הסחר הקודמים. בהחלט ייתכן שזוהי האפשרות המועדפת עליו, אך לעת עתה אין סיבה להניח שהסכמים חדשים אכן יהיו עדיפים עבור הסחר החופשי בין המדינות.
ההסכם הראשוני שנחתם לאחרונה מול מקסיקו ממחיש זאת היטב – רבים מתומכיו של טראמפ מתנגדים להסכם וטוענים כי מצבה של ארצות הברית הורע בו ביחס להסכמים קודמים. כמו כן, ההסכם לא נוגע בכמה מנקודות המחלוקת הקשות ביותר בין ארצות הברית ומקסיקו כגון סוגיית המהגרים.
כך למשל, ההסכם מיטיב עם יצרנים אמריקאים בתחומים מסוימים, אך לצד זאת מטיל עליהם רגולציה חדשה ומגבלות רבות שלא היו בהסכמים קודמים. ההסכם קובע שכדי לקבל פטור ממכס, 75% מחלקי הרכב צריכים להיות מיוצרים בצפון אמריקה, ו-45%-40% מהרכב צריך להיות מיוצר על ידי עובדים שמרוויחים לפחות 16$ לשעה. המטרה ברורה – לתת לעובדים האמריקאים בתחום הרכב שכר מינימום חדש, תוך דחיקתם מהשוק של המפעלים המקסיקנים שמשלמים בממוצע 2.5$ לשעה, ולא יוכלו לעמוד בהוצאות השכר תחת ההסכם החדש.
אלא שגם עבור יצרניות הרכב האמריקאיות שכר של 16$ לשעה הוא גבוה, ועלול לפגוע ברווחיות בצורה אנושה, מה שיגרום לקריסה גדולה עוד יותר בענף. ההסכם קובע תנאים נוספים רבים, שמהווים התערבות בוטה מצד הממשל בחופש הפרט, ובסופו של דבר כולם ייפגעו מכך – הצרכנים יסבלו מיוקר מחיה גבוה יותר, היצרנים יוגבלו באופן ניכר על ידי רגולציה חדשה, והעובדים עלולים לאבד את מקום עבודתם בעקבותיה.
מלחמת הסחר עם מדינות העולם והמשא ומתן הקשוח שהוא מנהל מולן היו חלק מהבטחות הקמפיין של טראמפ, וכעת הוא מקיים אותן. אך לעת עתה נראה שלארצות הברית אין מה להרוויח ממלחמת סחר: לא הורדת מאזן הסחר השלילי, לא יצירת מקומות עבודה, ולא שיפור מצב הכלכלה האמריקאית.
אלא אם ישנה ממשל טראמפ לחלוטין את תנאיו במשא ומתן וידרוש סחר חופשי אמיתי וללא מגבלות, המצב לא ישתפר עבור אף אחד. במילים אחרות, כשטראמפ אומר שארצות הברית לא הייתה צריכה לסחור בכלל כי כך הייתה חוסכת הון והופכת למעשה לעשירה יותר, הוא טועה ומטעה. יש מדינה אחת בעולם שוויתרה על סחר לחלוטין, קוראים לה צפון קוריאה ואף אחד לא רוצה באמת להדמות לה.
ההשוואה לצפון קוריאה די מורידה מרמת המאמר. ארה"ב היא כמעט יבשת שיכולה לנהל משק אוטרקי. היא מובילה את העולם מבחינה טכנולוגית וצבאית ומנהיגה את העולם המערבי מבחינה תרבותית. להשוות אותה לצפון קוריאה, דיקטטורה אכזרית הנתונה לסנקציות מכלל העולם ומתנהלת לפי חוקי 1984 של אורוול – לא ממש.
לגבי שאר המאמר – ברור שהכוונה של טראמפ היא לא לבטל את הסחר עם שאר העולם אלא להשיג תנאי סחר טובים יותר. כך עיוותי מיסוי של סין (נסה לייבא לסין בקבוק יין או משחת שיניים) או של אירופה (רכבים אמריקאיים וכו') יסודרו. ארה"ב תוכל לתמרץ מדינות יותר ידידותיות (ישראל, בריטניה) ולשפר את ההסכמים שלה בנאפטא או עם מדינות האוקיאנוס האטלאנטי.
טראמפ חכם – הוא מתכונן לבחירות האמצע ולבחירות לקדנציה השניה ולכן ממקד את מאמציו בשיפור התנאים במדינות המתנדנדות (חגורת הכסף) שם הפלדה/אלומיניום/רכב הן התעשיות הדומיננטיות. סין ניסו למקד את תגובות המיסוי שלהם למדינות אלו אך עקב הפערים העצומים בין הייבוא לייצוא לא הצליחו בכך.
מעבר לעיוותי מיסוי ניתן לחסום סחר חופשי באמצעות תקנות וסין מצטיינת בכך. ארה"ב (משפחת וולמארט) וכלל העולם המערבי העבירו את כל פירות המהפיכה התעשייתית לסין בלאחר יד וללא כל מחשבה. הדבר היחיד שמאט את סין מבחינת התקדמות בהיי טק הוא זכויות הפרט וסין הוכיחה שהיא יכולה לנהל איזורים שונים לפי מדיניות שונה (הונג-קונג, מקאו וגם שנגחאי ובייג'ינג שמתנהלות אחרת משאר המדינה).
ישראל צריכה להפיק לקחים ובניגוד למכירת תנובה או מכתשים-אגן לסינים כדי לדאוג שיהיו להם אינטרסים בישראל, את ההיטק (שלוחת הטכניון) אסור לתת לסינים להעתיק, כי או אז נמצא את עצמנו זניחים כש 300,000 מהנדסים ישראלים יתחרו ב 30 מיליון מהנדסי היי טק סינים.
דברים נכונים אבל נראה לי שזה יותר מזה:
נראה לי שטראמפ רוצה להגיע למצב שבו ארה"ב תוכל להפוך לכלכלה אוטרקית ברגע שהיא רק תירצה דבר שיתן לה לפחות שלושה יתרונות:
א.זהו כלי סחיטה מעולה("לא רוצים? לא נסחור איתכם! אנחנו לא צריכים אתכם ויכולים להסתדר לבד.").
ב.סחר גם יכול לשמש לסחיטה נגד המערב(מי יודע כמה המערב היה מצליח להילחם בטרור אם הוא לא היה חושש לעליה במחירי הנפט?) וטוב יהיה להרוס את זה.
ג.אחת הבעיות שהכי מפריעות לטראמפ היא המסתננים ממקסיקו. אך כל זמן שהכלכלה האמריקאית זקוקה לכח אדם הזה-אי אפשר להיפטר מהם.
ארה"ב היא ארץ ענקית שמחולקת ל50 מדינות מאוד מגוונות וכוללת אוכלוסיה ענקית של מעל 300 מיליון איש(מספר 3 בעולם) אין סיבה לחשוב שהיא לא תוכל להחזיק תעשיות מכל הסוגים.
המאמר מסביר באריכות איך כלכלות שונות מתאימות למדינות שונות-מה עם מדינות שונות בתוך ארה"ב?!
הגיע הזמן שנבין ש"פער חברתי" זה כמו "מלחמה"-מילה מפחידה אבל תכלס כלי שחשוב שנתעל לטובת הכלל כי אם ננסה להילחם בו, רק נפגע בעצמנו.
אני מניח שטראמפ מנסה לזעזע את אמות הסיפים ואז לחזור להסכם חדש. זה נראה הגיוני ולכן הייתי מחכה קצת עם כל מיני נבואות חורבן. עובדה שהוא כבר עובד עם מקסיקו וקנדה ליצור הסכם חדש. נראה לי בכלל שטראמפ מזעזע את אמות הסיפים בכל מקום ולכן כל כך הרבה נגדו כי הוא משנה תרבות שפעלה הרבה שנים עם תוצאות די מחורבנות. בקשר לכלכלת מיקרו ודוגמאות מקומיות קשה להשליך מזה על המקרו וצריך לחכות.
נראה לי שכל מה שטראמפ עושה זה טוב.
הוא לא דוגמאטי וזה דבר טוב.
במבחן התוצאה=100% הצלחה.
טרמפ לא נלחם בסחר חופשי, הוא נלחם בסחר לא הוגן
האירופאים מונעים יבוא מוצרים חקלאיים מארהב, המכס שלהם על מכוניות אמריקאיות הוא 25% כשהמכס על מכוניות אירופאיות באמריקה הוא עשירית מזה, זה לא סחר חופשי
כל העולם התרגל לשדוד את האמריקנים, והם כועסים שהוא לא מסכים יותר
אמריקה לא מתעשרת אלא להיפך.
מצב מעמד הביניים הולך ומורע משנה לשנה מאז ארה"ב חתמה על העברת היצור אל מחוץ למדינה ללא תמורה.
זה האמת הבסיסית שלפיה טראמפ פועל, כדי לשפר מצב זה. כל השאר קשקושים
לא הבנתי על מה אתה כועס. תחשוב לדוגמא על אדם פרטי שמוכר מלפפונים, הוא מקבל תמורתם דולרים, מה הוא יעשה עם הדולרים? יקנה מוצר אחר בדולרים = מוצר שמיוצר בארהב. נכון שגם מדינות אחרות מוכרות בדולרים, אבל בסופו של דבר יקרה הדבר הבא – או שהדולרים יחזרו לארה״ב בצורת קניית מוצר, או השקעה (קניית נכס) – התוצאה היא אותו הדבר. דרך אגב, במידה שיותר מדי דולרים יוחלפו למטבע אחר, ערך הדולר יירד, אם ערך הדולר יורד, הכלכלה האמריקאית הופכת לתחרותיות יותר (אותה כמות דולרים תשלם את המשכורות לעובדים כלומר אפשר יהיה לייצר אותו מוצר בפחות כיוון שכל דולר שווה פחות) וזה יעודד את היצוא. בשורה התחתונה – אין שום בעיה עקרונית גרעון מסחרי של מוצרים
הטיעונים פה לא כל כך מובנים. נראה שהכתבה חצי-בשלה.
דוגמא לטיעונים כאלו, שכתובים בצורה מובנת וברורה, אפשר למצוא ב"על החירות" של מילטון פרידמן.
מסכים עם מגיב 2, זה בדיוק מה שאני חשבתי וגם אני תרמתי לאתר.
הבעיה של כלכלנים היום שהם מאמינים שסחר עולמי חופשי לגיטימי, אבל אין באמת אפשרות לסחר חופשי כשמשלמים על משכורות במדינות אחרות 5% ממשכורת של עובד אמריקאי. האמריקאים צודקים שהם מגבילים את השוק שלהם ממדינות שאין שום תועלת לעשות מסחר חופשי איתם. קפיטליזם ושוק חופשי זה טוב אבל לא במרחב הגלובלי. גלובליזם הורג את ארה"ב מעשיר רק קומץ של אנשים ששולטים בחברות גלובליות. לצערי הגלובליסטים לא פותרים שום בעיות אלא יוצרים בעיות נוספות בגלל זה הם יפסידו. הכח עדיין נמצא אצל אזרחים במערב.
ישראל אתה צודק, הכותב לא ממש מבין על מה שהוא כותב.
טראמפ הגאון בפשטות מפסיק את הניצול המדהים שניצלו הרבה מדינות את ארה"ב.
סין, קנדה, ועוד רבים ורעים הטילו מאות אחוזים של מכס על מוצרים מארה"ב וזה מה שמדכה עשרות שנים את התעשיה האמריקאית ומוביל להרבה בעיות, אבטלה פשע , ואף בעיות דמוגרפיות שאנשים ללא עבודה ופרנסה לא רוצים להוליד ילדים.
כמו כן טראמפ חותך את מאות המיליונים ואפילו מיליארדים שאמריקה מוציאה על ארגונים ומדינות עשרות שנים ללא כל תמורה של ממש.
מאמר חשוב.
כשהפד מדפיס כסף למקורבים ולעשירים והם פשוט קונים עם הכסף מוצרים בסין – חצי מהאוכלוסייה הופכת למיותרת, אולי מה שטראמפ עושה יכול לפתור את זה
זה לא נכון ששרותים לא נכללים במאזן המסחרי. אם הם נמכרים מחוץ לארה"ב, הם חלק מהמאזן.
חוץ מזה, אין התייחסות במאמר לבעייה הגדולה ביותר של ארה"ב, שנובעת מהמאזן המסחרי השלילי, והיא החוב החיצוני שהולך וגדל באופן אקספוננציאלי וכבר עבר את ה 21 טריליון. העניין הוא שהורדת החוב תהיה כרוכה בירידה דרסטית של רמת החיים ,שכן האמריקאים התרגלו לקנות בזול כמעט הכל באסיה. מלחמת הסחר תגמור את החגיגה הזו ,תוריד או תקטין את עליית החוב בטווח הקצר, אבל תזיק לכלכלת העולם בטווח הרחוק (גלובליזציה=תחרות עולמית=יעילות)
נראה שטארמפ יודע טוב מאוד מה צריך לעשות לטובת האינטרס של אמריקה ואזרחיה ולא להקשיב לטובת כאלו שממשיכים לתמוך בעמדות המיסוד הקפטליסטי הבירוקטרטי כגון האיחוד האירופי והבנק הפדרלי המרכזי(לישראל יש בעיות כאלו ולצערי עוד לא צומח המושיע שיוריד מעול הפקידות המסועבת).
בניגוד לטענה שטארמפ אין זיהוי עם השקפת עולם או בהשקפה פופולסטית , דווקא יש לו. טארמפ רוצה אמריקה עצמאית מנועת רווח ושגשוג בעלת יתרון עולמי טכנולוגי צבאי ואסטרטגי, בלי בירוקטריה ורגולציה מטורפת שמייקרת את הנדל"ן והיצור לטובת קבוצת מסוימות ודופקת את האפשרות לאזרחים באמריקה להתעשר!
הסחר הבנילאומי הוא לא באמת חופשי.
האם הכלכלה הסינית והייצוא שלה אם שכרו של הפועל הסיני יותאם לעלויות המזון בשוק החופשי????
הטענה שתוקפת את טראמפ שכביכול הנדיא מתנגד לסחר חופשי – מאוד מאוד מוטה.
טראמפ איננו מתנגד לסחר חופשי – הוא מנגד לסחר שאיננו הגון ואיננו חופשי באמת!
בעוד שהאמריקאים פותחים את השוק שלהם למרבית סחורות העולם, בצורת הסכמים וביקושים.
המדינות הסוחרות עימה כגון: סין, מדינות אירופה ועוד. מקיימים חסמים "סמויים" ולא הוגנים לתוצרת האמריקאית. ועל זה מתרעם הנשיא ובצדק.
החסמים הללו באים בצורות שונות ומשונות: מפגיעה בזכיות קניין, דרך העתקות, בירוקרטיה, תקינות מופרכות, תחרות לא הוגנת על מחיר וצינורות הפצה וכלה ב"חסמים" תרבותיים פנימיים.
טראמפ הוא חסיד הקפטליזם והכלכלה החופשית ולכן הוא מתנגד לפרוטקציונזם – אולם בעוד שהוא רואה את הסינים והאירופים מנצלים את ההוגנות האמריקאית, הוא החליט לאיים עם "מקל" גדול מאוד מול המדינות הללו. כולל הפסקת תקציבים לNATO וסיום דה-פקטו של הסכמי הגנה עם האירופים מול הרוסים.
מה שיכריח את האירופים להחליט באיזה צד הם – המערב הליברלי או מדינות דיקטטוריות כגון רוסיה וסין.
ההסכם מול המקסיקנים והקנדים – הוא רק איתות לעולם ולא באמת משנה.
הקרב האמיתי הוא מול סין!