"פעילים פוליטים במסווה אקדמי": השמאל כורת את הענף עליו הוא יושב

ד"ר דנה ברנט, החוקרת את ההגמוניה הפוסט-ציונית במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל: "במשך שנים הם עשו כרצונם, אבל יש תהליך של שינוי המגמה"

"כיתת הלימוד צריכה להיות שוק חופשי של רעיונות". אוניברסיטת ת"א | דוד שי

שנת הלימודים האקדמית החדשה נפתחה הבוקר (ראשון), אך ההשכלה הגבוהה בישראל עדיין סובלת מרבות מאותן בעיות ישנות. כך למשל, גם השנה התבשרנו על שביתת הסגל הזוטר באוניברסיטאות תל-אביב ובן גוריון בשל מחאה על תנאי ההעסקה.

ד"ר דנה ברנט, העומדת בראש ארגון 'מוניטור האקדמיה הישראלית' ומכירה מקרוב את חוליי המערכת, מזהה בשביתת הפתע הזו עוד סימפטום שאינו מבשר טובות. "זה מגיע מאותם מחוזות מהם מגיעות בעיות אחרות באוניברסיטאות ובמכללות. זה נכון שמרצים זוטרים או מתרגלים לא בדיוק נהנים מתנאים מפנקים, אבל זאת בדיוק המטרה של סגל זוטר – ליצור תחרות שממנה יצאו המצטיינים ולהפרות את המחקר. עכשיו הם מנסים לאלץ את האוניברסיטה להיכנע לתנאים שלהם. זה יוצר מצב שמי שמתקדם הם לא הטובים באמת, אלא המקושרים. זה יעלה לנו הרבה מאוד כסף ורק יוריד עוד יותר הרמה באוניברסיטה", היא אומרת.

לדברי ברנט, אלה הם אותם אנשים שבעתיד יהפכו להיות מרצים ופרופסורים בכירים, אך רואים באקדמיה כלי לקידום עצמם ודעותיהם ותו לא. "אין להם שום בעיה לחלוב עוד ועוד כסף מהמדינה. בסופו של דבר מי שנפגע יותר מכל הם הסטודנטים, וחבל".

ברנט מביאה כדוגמה נוספת לכך אירועים שהתרחשו לאחרונה בביצת האקדמיה הישראלית. בראשון שבהם, פרסמו האגודות הישראליות לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה החלטה לפיה הן מחרימות את אוניברסיטת אריאל.

נשיא אגודת האנתרופולוגים, פרופ' ניר אביאלי, ציין כי ההחלטה שקיבל לאחרונה משרד החינוך להעביר את האוניברסיטה תחת האחריות של המועצה להשכלה גבוהה במקום תחת מועצה נפרדת ליו"ש כפי שהיה בעבר, היא "בעייתית". בנוסף את ציין את "הכיבוש הישראלי" כסיבה נוספת שלא לשתף פעולה עם המוסד שנמצא בשומרון.

הדוגמה השנייה היא כנס שיערך בעוד כשבועיים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בכותרת "חיים תחת כיבוש", ומטרתו על פי מארגניו היא "לבחון את ההשפעה העמוקה של הכיבוש על החברה הישראלית והפלסטינית בישראל ובשטחים".

שורת הדוברים בכנס מורכבת כמובן באופן בלעדי מאנשי שמאל קיצוני, כמו למשל פרופ' אלון הראל שרק בשבוע שעבר עורר סערה כאשר טען שהפיגוע בברקן בו נרצחו קים יחזקאל וזיו חג'בי דומה ל"מעשי הרצח שצה"ל מבצע בעזה".

"אפילו הראל עצמו הודה שבחירת המשתתפים הייתה פוליטית", אומרת ברנט ומוסיפה: "מבחינה אקדמית, זה לא דבר אתי להגיד. כנס כזה בחסות האוניברסיטה צריך לתת מגוון רחב של דעות. אתה לא יכול לתת רק צד אחד של המפה, במיוחד בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת".

הסערה הגדולה ביותר התרחשה סביב פעילת ה-BDS האמריקנית לארה אל-קאסם שביקשה להיכנס לארץ לאחר שנרשמה ללימודים באוניברסיטה העברית, אך כניסתה סורבה. אל-קאסם עוכבה בנמל התעופה מספר ימים, בית המשפט המחוזי את ערעורה על החלטת הגירוש, אך בג"ץ הקפיא בנתיים את גירושה מישראל.

אל-קאסם ניסתה למנוע את גירושה בתירוץ שהיא באה ללמוד בישראל, אך ברנט אומרת שמדובר בתירוץ לא רלוונטי. "הרי עומר ברגותי שהקים את תנועת החרם למד בעצמו במשך שנים באוניברסיטת תל אביב בלי שום בעיה, אז עצם זה שהיא לומדת בישראל לא אומר כלום. יש פה מרצים שמקבלים משכורת המדינה וקראו להחרים אותה. זאת צביעות". לדבריה, בשמאל הקיצוני מנסים להציג את הפרשה כעוול נוראי, אך במניעת כניסה של קיצונים כמו אל-קאסם יש אלמנט חשוב של הרתעה: "פעילי ה-BDS צריכים לדעת שישראל מודעת לפעילות שלהם והם לא יוכלו להיכנס למדינה".

חברים ושקרים

אלה הם כאמור רק מספר מקרים מהשבועות האחרונים, אך בהחלט לא מדובר באירועים נקודתיים אלא בתופעה רחבה ומושרשת היטב, אותה חוקר 'מוניטור האקדמיה'. "הארגון שלנו החל להתגבש בראשית שנות האלפיים עם קבוצה של חוקרים ומרצים מודאגים שהתחילו להבין מה קורה מסביבם", היא מספרת. באותה תקופה פורסמו מספר עצומות אנטי-ישראליות עליהן חתמו מאות אנשי אקדמיה ישראלים, וקראו בין השאר לתמוך בסטודנטים שמסרבים לשרת בשטחים ולהגדיר את ישראל כמי שמבצעת פשעי מלחמה.

כאשר ברנט החלה להיכנס לעובי הקורה, היא גילתה אט אט את העומקים אליה הגיעה התופעה. המחקר שלה הפך לעבודת דוקטורט בקינג'ז קולג' בלונדון ("בארץ לא היו מקבלים מחקר כזה") בהנחיית פרופ' אפרים קארש, שהפכה בהמשך לספר הראשון והמקיף שעסק בפוסט-ציונות באקדמיה הישראלית. בספרה מפרטת ברנט את שלבי ההתפתחות האידאולוגית של הגל הפוסט-מודרניסטי ששטף את האקדמיה בישראל (ובעולם כולו) וסלל את הדרך לתנועה הפוסט-ציונית שהשתלטה כמעט על כל תחומי הלימוד.

ד"ר דנה ברנט

"אותם פוסט-ציונים הם תוצר של המרקסיזם הביקורתי שתפס חזק מאוד את כל הכתיבה הספרותית והפילוסופיה, וזה חלחל לתוך תחומי מחקר אחרים. גם הפלסטינים תפסו את הגל הזה, משום שהפוסטמודרניזם מציג את המחקר כמשהו שאתה לא חייב להוכיח מחקרית. הוא מתייחס לרגשות ודעות אישיות בתור משהו שהוא נכון אמפירית, גם אם זה לא מבוסס כלל. זה השתלב היטב עם תעמולת השקר הערבית", היא מספרת.

לדבריה, במשך עשרות שנים האוניברסיטאות בארץ לא עשו דבר בעניין, ובכך אפשרו לתופעה להתרחב לממדיה הנוכחיים. "חבר מביא חבר בכל מה שקשור למינויים לתפקידים, קידומים ואישור של מחקרים. קשה להוכיח את הדברים האלה, אבל בסוף רואים איזה סוג של אנשים התקדמו. כמעט כולם פעילים 'חברתיים' ופוליטיים, והם דאגו לדחוף את האנשים שלהם למרכז העניינים ולצמתים הכי חשובים באקדמיה".

לדברי ברנט, השיטה הזו המשיכה לצמוח כמעט בלי הפרעה, והיא אחד הגורמים העיקריים שהובילו למשבר העמוק במדעי הרוח והחברה בישראל. "אותם אנשים לא שמו לעצמם למטרה את קידום האקדמיה, אלא רק את קידום הדעות הפוליטיות שלהם. פרופסורים שמומחים לימי הביניים או תרבות צרפתית כותבים ספרים ומאמרים על 'אפרטהייד' ו'כיבוש', והמאמרים הללו כמובן חלשים מאוד מבחינה אקדמית. הם פעילים פוליטיים במסווה של אקדמאים".

אבל דווקא ענפים אחרים באקדמיה מצליחים מאוד

"זה נכון, ואפשר לראות את ההבדל בכל מדד בינלאומי. כשבוחנים את הממצאים לגבי ישראל רואים בבירור שהיא מובילה במחשבים ובמדעים מדויקים, ומצד שני מדעי הרוח והחברה בצניחה חופשית".

היפוך המגמה?

לאחר שהשתלטו כמעט כליל על האקדמיה הישראלית, הפוסט-ציונים גילו שיש לא מעט קונים למרכולתם גם ברחבי העולם. האקדמאים הפוסט-מודרנים במערב קיבלו בשמחה כל ישראלי שמוכן ללכלכך על ארצו. על פי ד"ר ברנט, רבים מהם היו אלה שהניחו בהמשך את היסודות לתנועת החרם (BDS).

"חלק גדול מתעמולת ה-BDS מבוסס על מחקרים כמו של פרופ' אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן-גוריון, שאמר שישראל היא מדינת אפרטהייד. עמיתו ניב גורדון קרא כבר בשנת 2009 לחרם על ישראל. היום בגלל חוק החרם הם כבר לא קוראים לכך באופן ישיר, אבל הרבה משונאי ישראל משתמשים בדברים שהם כתבו בעבר".

מה היו המניעים שלהם? כסף? אידיאולוגיה?

"רבים מהם נהנים להיות מובילים חברתיים, הם נהנים מתשומת הלב ומרגישים שהם מורדים שיוצאים נגד הזרם. הרבה אחרים גם הרוויחו באופן אישי דרך מלגות מחקר, הרצאות וספרים. אילן פפה לא היה מוכר במיוחד כאשר לימד באוניברסיטת חיפה, אבל בזכות הפעילות שלו נגד ישראל הוא צבר שם עולמי וקיבל משרה יוקרתית באנגליה".

פרופ'גדי אלגזי (אוניברסיטת תל-אביב) בעצרת הזדהות עם תושבי עזה שנערכה בסכנין:

דבריו המלאים של גדי אלגזי בעצרת היום בסח'נין.

Posted by ‎התחברות – תראבוט تـرابـط – هتحبروت‎ on Tuesday, October 13, 2015

אך למרות האחיזה הפוסט-ציונית באקדמיה, ברנט מספרת על תהליך איטי של היפוך המגמה. "חלק גדול מהחוקרים האלה עזבו את הארץ כי קיבלו הצעות ממוסדות אחרים בעולם, וחלקם פשוט יצאו לגמלאות. גם השיח בחברה הישראלית כולה השתנה: לפני עשרים שנה שמעו הרבה יותר דיבורים על "שלום". היום אין כל כך עם מי לדבר גם בצד השני. זה משפיע על הרלוונטיות הפוליטית של החבורה הזאת שהיום פעילה פחות".

גורם נוסף לירידת קרנה של הפוסט-ציונות הוא פעילות מוגברת של ארגונים כמו 'מוניטור האקדמיה' ואחרים, שחוקרים את התחום ומפרסמים מאמרים בשפות שונות. גם ספרים כמו זה שחיבר בן-דרור ימיני תרמו להעלאת המודעות לנושא.

"היום הם כבר פחות יכולים לפעול בצורה גלויה. אם לפני עשר שנים היית נכנס למשרד של ד"ר ענת מטר היית חושב שהגעת למטה של מפלגת שמאל קיצוני. אז היא הרגישה לגמרי בנוח להתנהל ככה, אבל היום זה כבר פחות ראוי. במשך תקופה ארוכה מאוד הייתה אנרכיה והם עשו כרצונם. היום הנושא הזה יותר במודעות של כלל הציבור הישראלי, שהוא זה ששילם מכיסו על ההפקרות של עשורים", היא אומרת.

כיוון חדש

טקס "יום הנכבה" באוניברסיטת ת"א | פלאש90

אז הרוב השפוי בישראל מתעורר ומתחיל לדרוש אקדמיה אחרת ומאוזנת יותר, אבל איך אפשר בכל זאת לקדם את התהליך?

לפי ברנט, יש להגדיר היכן עובר הגבול בין הוראה של ידע אקדמי לקידום אג'נדה אישית. "כיתת הלימוד צריכה להיות שוק חופשי של רעיונות. למרצה יש זכות לדעה משלו, אבל הוא חייב להציג את כל ההיבטים בנושא שהוא דן בו ולהראות את כל המגוון של גישות ורעיונות. זאת תפיסה שצריכה להגיע מתוך האקדמיה עצמה".

בנוסף, ברנט אומרת כי יש להחיל רפורמות עומק מבניות בהשכלה הגבוהה. "יכול להיות שביטול הקביעות למרצים יהיה צעד ראשון בכיוון הנכון. ברגע שיש למרצה קביעות הוא לא צריך לחשוש למשרה שלו ולא צריך לעשות מאמץ להתקדם. מצד שני אי אפשר להגביל את המחקר ולכן צריך לבחון את העניין בקפידה. אני מקווה שהיום אנחנו בכיוון הנכון", היא מסכמת באופטימיות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. תעמולת שקרי קיצוני שמאל, לא חשוב מאיזה עם, תורמת לרצח יהודים:
    |
    יהודים בחו"ל, בעקר הדתיים, "על הכוונת" של שונאי ישראל, הם מוכים ואף נרצחים ע"י שונאיהם. מדוע? כי יהודים דתיים מזוהים עם הציונים אשר נתפסים כשטניים. מדוע? בגלל תעמולת השטנה שתועמלני שמאל קיצוני מסיעים לה, כך לדעתי. תעמולת קיצוני שמאל שהם יהודים, נתפסת כ"הודאת בעל דין – כמאה עדים", כך היא מתסיסה כשאור שבעיסת ההסתה הג'יהאדיסטית שגם משלהבת מאות מיליונים של ג'יהאדיסטים, שלוחצים על ממשלותיהם להשתתף במלחמה ב"שטן", ומגיסת, מתוך אותם מאות מיליונים, מתנדבים לחילות הג'יהאד של דאעש בסיני ושל איראן בסוריה.
    |
    אף יכלתו של צה"ל מוגבלת עקב דעת קהל עוינת באירופה (והממשלות והמוסדות שנגררים אחריה), והרי גם באירופה מושפעים ממה שנדמה להם כ"הודאת בעל דין – כמאה עדים".
    אפילו פרופ' אמנון רובינשטיין, ממיסדי "מרצ", אמר (בראיון לארי שביט ב"הארץ" 13.02.07) שבנגוד לחבריו בשמאל הבוטחים בצה"ל הוא רואה שישראל תלויה על בלימה ושחרבנה הוא אפשרות שמדידה שנתו מעיניו, והוסיף לכך "אני רואה את המהלך הבינלאומי של דה-לגיטימציה של המדינה היהודית… אני מאוד מודאג".
    |
    יתר על כן, השריעה מחיבת בג'יהאד דוקא כאשר לא-מוסלמים נחלשים עד כדי סכוי סביר לנצחון, כיון ש"סכוי סביר" הוא בעיני המתבונן הרי שכל החלשה אסטרטגית של ישראל מוסיפה מוטיבציה וכח אדם לג'יהאד.
    |
    בזאת וכזאת תאכל חרב: כמו שכל אחד שמשלם עבור רצח הוא שותף של הרוצח בעברת הרצח, כך הם גם אלה שמשלמים לפושעי חמאס עבור השמוש הרצחני במגינים חיים ובשהידים. הם משלמים בכך שהם מוקיעים דוקא את ישראל על הרג האזרחים. זאת התמורה שהחמאס עובד בשבילה, והמשלם אותה – שותף ברצח שהוא מוקיע.
    |
    על אף שאני מתנגד לסתימת פיות, לטעמי האישי צריכים בתי המשפט להתיר הסתה לרצח (ולהשמדת עם) רק כשהיא מוגבלת לפי אותם כללים שהם כללי ההגנה העצמית ורק כשהיא נחוצה לבקורת נחוצה, על כן אין להתיר אמת חלקית-מסלפת, ו"עובדות" שאינן אלא האשמות משוערות שאינן מוכחות. אמנם, אם הסתה לרצח (ולהשמדת עם) משתמעת מהתרעה שמשקפת את המציאות, אז, בהנחה שסוף האמת להתגלות בין כך ובין כך, אולי אף אחרי שהמציאות שעליה הותרע תדרדר עוד יותר, אפשר לטעון לזכותו של המסית ש"איש [שכבר] הרוג הרג" (אבל דעתי זאת אינה מקובלת על המחוקק שמחמיר מחד גיסא ועל בתי המשפט שמקלים מאידך גיסא).

  2. דרוש פתרון כולל לבעיה: הפרטה של האקדמיה בישראל.
    יש לבטל את התקצוב הממשלתי (ציבורי) של האוניברסיטאות, כך שחוץ משכר לימוד, האוניברסיטאות ישלימו את תקציבן מתרומות פרטיות.
    חוגים שאין להם ביקוש יסגרו והמרצים שם יצטרכו לעשות משהו שהם לא עשו במשך שנים: לעבוד לפרנסתם.
    בחוגים שיש להם ביקוש סטודנטים ישלמו שכר לימוד המשקף את עלות הלימודים (עם תחרות חופשית בין המוסדות), ובמקביל תבוטל הדרישה לתואר אקמי במגזר הציבורי כך שהרבה סטודנטים שלמדו מקצועות רק בשביל שיהיה להם תואר ראשון יוותרו על האוניברסיטה.
    המדינה יכולה לתת לסטודנטים הלוואות לטווח ארוך, שיוחזרו כאשר הסטודנטים יתחילו לעבוד. מי שיבחר ללמוד תחום שאינו מקצוע שניתן לעבוד בו, יחשוב פעמיים אם לקחת את ההלוואה.

  3. מה הקשר בין שביתת הסגל הזוטר, שהיא שביתה לגיטימית על תנאי ההעסקה, תנאים שרוב העובדים במגזר הציבורי והפרטי נהנים מהם, למעללי השמאל הפרוגרסיבי????

    1. צודק.
      אני מלמדת במכללה ציבורית יותר מ-20 שנים ואני יכולה להעיד שחלק גדול מהמרצים מן החוץ מועסקים בהעסקה נצלנית ואין לשביתתם שום קשר עם האג'נדות של חוגים מסויימים באוניברסיטאות.
      זה ממש לא נכון שהעסקתם הנצלנית מהווה מסננת של המוסד כדי לבחור את הטובים שבהם משום שיש מחסור בתקנים כך שגם אם יהיו מצויינים אין להם סיכוי להתקבל. וכך שנה אחר שנה (לפעמים יותר מ-10 שנים) הם מפוטרים כל קיץ ונשכרים שוב בסתיו, אם הם חולים הם לא מקבלים שכר ועוד ועוד.

  4. פרופ גדי אלגזי . מחקריו מבוססים על הנחת המבוקש כלומר, בא עם מסקנה ומוכיח אותה. הוא חלק מכנופיית המאפיה המחשבתית ששולטת באונ תל אביב. כביכול חשיבה ביקורתית אבל למעשה הם כולם בצד אחד של המפה הפוליטית. אינטלקטואלים בעיניי עצמם… אם כולם חושבים אותו דבר סימן שאף אחד לא חושב…

  5. ההקדמה למאמר לא תואמת את התיזה של המאמר. מה הקשר בין תנאי ההעסקה של המרצים הזוטרים לבין הפוסט מודרניזם פוסט ציונות בקרב האקדמיה?

    האם עלי להסיק שמרקסיזם מחשבתי שווה ערך לרצון הבסיסי של עובד (מרצה זוטר) לשפר את תנאי העסקתו? זאת הרי שטות

    1. בפסקאות השנייה והשלישית של המאמר מובהר היטב הקשר בין ההקדמה למאמר לבין התזה של המאמר:
      "זה נכון שמרצים זוטרים או מתרגלים לא בדיוק נהנים מתנאים מפנקים, אבל זאת בדיוק המטרה של סגל זוטר – ליצור תחרות שממנה יצאו המצטיינים ולהפרות את המחקר. עכשיו הם מנסים לאלץ את האוניברסיטה להיכנע לתנאים שלהם. זה יוצר מצב שמי שמתקדם הם לא הטובים באמת, אלא המקושרים… אותם אנשים שבעתיד יהפכו להיות מרצים ופרופסורים בכירים, אך רואים באקדמיה כלי לקידום עצמם ודעותיהם ותו לא”.
      ולא, אתה לא חייב להסיק שמרקסיזם מחשבתי שווה ערך לרצון הבסיסי של עובד (מרצה זוטר) לשפר את תנאי העסקתו, אבל בינתיים אזרחים משלמי מיסים מחויבים לממן במיסיהם עובדים (מרצה זוטר או בכיר) שעיקר עיסוקם שטיפת מוח מרקסיסטית לילדיהם של אותם אזרחים.

  6. הצעד הראשון צריך לבוא מכוון שר החינוך. ביטול חוק הות"ת. חסל סדר מתן הכסף לועדה מטעם האוניברסיטאות שמחלקת אותו כראות עיניה והכל בשם החופש האקדמי. רוצים כסף, תעבדו בשבילו. גם אני אזרח במדינת ישראל ואין לי שום עניין לחלק כספים לאש"פיסטים סמולנים הבועטים במדינה.
    אתם רוצים חופש אקדמי, תעברו לאנגליה. כסף מן המדינה תקבלו רק כאשר תוכיחו כי אתם אוניברסיטה עם זיקה למדינת ישראל ולא לאש"פ.