כישלון ידוע מראש: ארה”ב ממשיכה לא להבין את התרבות הערבית

הדיווחים לגבי כוונת האמריקנים לנסות ולאחד בין עזה לרמאללה מעידים שהם טרם הפנימו שבמזה”ת אולי אומרים דבר אחד, אך מתכוונים למשהו אחר לגמרי

תהום אידיאולוגית ותרבותית. הפגנות נגד בכירי הרש"פ בעזה | פלאש90

השבוע בישר לנו “ידיעות אחרונות” שג’ייסון גרינבלט, שליחו המיוחד של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, אמר שלאמריקנים יש כוונה לחבר בחזרה את רצועת עזה עם הרשות הפלסטינית. אם הוא אכן אמר זאת, הרי שיש בכך גילוי מרכיב חשוב בתכנית השלום האמריקנית, אשר הממשל מכין אותה כבר יותר משנה.

ג’ייסון גרינבלט | פלאש90

מי שהכליל את חיבור עזה ליו”ש בתכנית השלום, כנראה התרשם מאוד מדברי כל הדוברים הפלסטינים. שכן כולם – הן אלו של הרש”פ והן אלו של חמאס – מדברים יומם ולילה על החובה לאחד מחדש את “שני חלקי המולדת”, שישראל משתוקקת לראות אותם נפרדים זה מזה ועוינים זה לזה. גם סקרי דעת הקהל הנערכים ברש”פ מראים באופן ברור שהרחוב הערבי, הן בעזה והן ביו”ש, תומך באיחוד מחדש שנקטע כאשר חמאס השתלט על עזה ביוני 2007.

האמריקנים ראו ושמעו את הקונצנזוס הפלסטיני בעניין זה והבינו שזה מה שהפלסטינים  ברחוב ובהנהגה  רוצים. לכן הרעיון הזה נכנס לתכנית כדי לגרום לפלסטינים לקבל אותה, אחרי שכולם – אש”ף, חמאס, חזיתות וארגונים – הודיעו פה אחד שהם דוחים אותה על הסף. גרינבלט גם אמר ש”נתניהו ייאלץ לקבל החלטות לא קלות”, וכוונתו היא שישראל תיאלץ לקבל את חידוש החיבור בין עזה ויו”ש.

משמעות הדיבור

אז אם כל הפלסטינים רוצים באיחוד והאמריקנים מסכימים איתם, היכן הבעיה? למה הפלסטינים לא מסכימים לפחות על הפרט הזה בתכנית השלום האמריקנית? התשובה קשורה לפרט חשוב מאוד בתרבות המזרח התיכון, השונה לחלוטין בתרבות המערב, והוא משמעויות הדיבור.

תרבות המערב מקבלת את מה שפלוני אומר כלשונו. למשל, אם אני אומר שאני מסכים עם דברי בן שיחי, משמעות הדבר היא ששמעתי את דבריו, שקלתי אותם ואני מצטרף לדעתו. המערב נותן אמון בדובר ומקבל את דבריו מכיוון שבמערב יש לאדם את החופש לומר את שעל ליבו ללא חשש. לכן התפיסה היא שאם אדם אומר משהו אז זה מה שהוא חושב ומרגיש.

במזרח התיכון, לעומת זאת, לכל דבר שנאמר יש שלושה רבדים: הרובד העליון והגלוי שהוא תוכן הדברים, הרובד האמצעי שהוא מה הדובר מתכוון לומר, והרובד התחתון שהוא מה שהדובר מסתיר בדבריו. השומע מאזין לדברים, אך עם זאת מנסה לחדור אל הרבדים הנחבאים, אל הכוונה האמתית של הדובר ואל מה שהוא מסתיר.

לכן כאשר פוליטיקאי פלסטיני כלשהו, מאש”ף או מחמאס, מכריז כי “עלינו לחבר מחדש את עזה והגדה”, הוא למעשה מתכוון לומר: “הבנתי שזה מה שהרחוב רוצה, ואני אומר את מה שהרחוב רוצה לשמוע”. בכך הוא גם הוא מסתיר את הידיעה הברורה שהדבר לא יקרה, ואת כוונתו להטיל על הצד השני את האחריות על המשך הפילוג.

לא שוכחים ולא סולחים

האיחוד בין יו”ש ועזה לא יכול לקרות מכיוון שמדובר בשני אזורים שונים לחלוטין בתרבותם, בלשונם, בהנהגתם ובאורח החשיבה שלהם. הלשון הערבית של עזה היא דיאלקט בדואי הגזור מהערבית המדוברת של סעודיה, ואילו לשונם של הערבים יושבי יו”ש היא הלהג הפלסטיני הקשור ללשון המדוברת בסוריה. הלשון איננה רק גורם טכני של תקשורת אלא גם מבטאת תרבות: בעזה רווחת התרבות הבדואית, בעוד שתרבות הערבים ביו”ש היא תרבות של פלאחים ויושבי עיר.

ההנהגה בעזה היא ארגון חמאס, ארגון בעל אופי דתי המשקף את אופי האוכלוסייה. מנגד, אש”ף השולט ברשות הוא ארגון לאומי בעל אג’נדה חילונית המבטא את אופי האוכלוסייה הערבית של יו”ש, למעט אזור מהר חברון שתושביו מסורתיים למדיי.

כרזות בעזה נגד מחמוד עבאס | פלאש90

לכן הפילוג בין עזה ויו”ש איננו רק פוליטי אלא נובע מהבדלי תרבות תהומיים בין שתי אוכלוסיות נפרדות, שמעולם לא חיו יחדיו למעט התקופה הקצרה בין הקמת הרש”פ בשנת 1994 והפילוג בשנת 2007. 14 שנים שגם בהן לא הייתה התמזגות תרבותית בין שני האזורים.

משמעותי יותר הוא הדם הרע הזורם בין שני הארגונים השולטים, אש”ף וחמאס: הביטויים שבהם משתמשים הצדדים זה נגד זה הם הגרועים ביותר הנמצאים בלשון הפוליטית הערבית: “בוגדים”, “משת”פים של ישראל”, “משמאר הגפול” (=”משמר הגבול” של ישראל), “מושחתים”, “מוצצי דם” ועוד ביטויים רבים ורעים מאלה.

מרכיב הכעס והזעם ההדדי משחק גם הוא תפקיד חשוב: אנשי חמאס זוכרים היטב את העינויים הנוראים אותם עברו במרתפי החקירות של ארגוני הביטחון של הרשות. אנשי אש”ף מצידם זוכרים היטב איך בשנת 2007 חמאס הוציא להורג את פעילי ארגוני הביטחון הפלסטינים בעזה מול עיני משפחותיהם. במזרח התיכון לא שוכחים ולא סולחים, אלא ממתינים לשעת הכושר לבצע נקמת דם שתשיב לנפגע את כבודו שחולל.

פייק פיוס

מאז שהוקמה תנועת חמאס בשלהי 1987, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, היא מאתגרת את מנהיגות אש”ף ואת ההכרה שקיבל הארגון בעולם הערבי ובזירה הבינלאומית כארגון היחיד המייצג את “העם הפלסטיני”.

ישראל תמכה בתפיסה שאש”ף הוא האלטרנטיבה הרצויה, שכן במשך תקופה ארוכה סברו מנהיגי ישראל – פרס, ביילין, ורבין שנגרר אחריהם  –  כי אש”ף, למרות שאינו ארגון ציוני, הוא התשובה לחמאס. אם רק נשליט אותו על הפלסטינים הוא יהפוך לארגון שלום “ויטפל בחמאס בלי בג”ץ ובלי בצלם”.

העולם התרשם מאוד מעמדת ההנהגה הישראלית ואימץ גם הוא את ההנחה הזו, שראשי חמאס מתנגדים לה לחלוטין שכן הם טוענים שאש”ף איבד את דרכו כשחתם על הסכם אוסלו המעניק לישראל “תעודת ביטוח”. על פי גישת חמאס, מדינת ישראל חייבת להימחק מעל פני אדמת פלסטין הקדושה למוסלמים בלבד.

מחמוד עבאס כמעט נרצח בניסיון התנקשות בחייו כאשר ביקר בעזה בפעם הראשונה אחרי שעלה לכס היו”ר. הכדור הקטלני חלף בסמוך אליו והרג אחד משומרי ראשו. לפני מספר חודשים הוא שלח לעזה את ראש ממשלתו ראמי חמדאללה ואת ראש ארגוני הביטחון של הרש”פ, מאג’ד פרג’. כמה מאות מטרים אחרי שעברו את מחסום ארז לתוך רצועת עזה, התפוצץ מטען צד ליד שיירתם וכפסע היה בינם ובין המוות.

בשל מחלוקות, הבדלים וסכסוכים אלה, אני אומר כבר יותר מ-11 שנים, מאז שחמאס השתלטו על עזה, שהגירושין בין עזה ויו”ש הם גירושין נצחיים. אין שום סיכוי לגשר עליהם באמת, למרות מאות הפעמים שבהן ישבו נציגי הצדדים כדי לסיים את הפילוג ולמרות מאות המסמכים המשותפים שנחתמו. יתכן שבעתיד יהיה “הסכם פיוס” כלשהוא נוסף, אבל פיוס אמיתי לא יהיה, שכן הצדדים עברו כבר מזמן את נקודת האל-חזור.

הסיבה לכשלון

עכשיו רק נותר לברר מה גרם לג’ייסון גרינבלט להכריז על החיבור בין עזה ויו”ש כחלק מ”תכנית המאה” של הממשל האמריקני. נראה שהוא חושב שיש לכך סיכוי מכיוון שזה מה שכולם אומרים. גרינבלט– כמו רוב האמריקנים – מאמין שמה שהם אומרים זה מה שהם מתכוונים.

האמריקני לא מאמין שבמזרח התיכון אדם יכול לומר דבר אחד ולהתכוון לדבר הפוך לחלוטין. האמריקני לא מסוגל לרדת לעומק הרבדים ולהבחין בכוונות הנסתרות. ייתכן שזו הסיבה העמוקה לכישלון כל התכניות האמריקניות, והישראליות, לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, האמריקני והישראלי חושבים כמו אדם מערבי, ואילו הפלסטיני ואחיו הערביים חושבים כמו בני המזרח התיכון.

כל עוד לא נבין את תרבות המזרח לעומקה על כל רבדיה אז אולי נמשיך לייצר תכניות שלום, אך שלום אמיתי לא יהיה.

לחצו כאן לכל הטורים של ד”ר מרדכי קידר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

20 תגובות למאמר

  1. כל פתרון לסכסוך ההיסטורי עם הערבים הפלשתינאים, יצריך שילוב החלטות קשות על פני קשת חלופות, במספר מישורים : הדמוגרפי – בין פינוי גורף (כולל מישראל) להטמעה מלאה (כולל “פליטים” ממדינות ערב הסמוכות ושאר העולם), הגיאוגרפי – בין סיפוח כולל לוויתור מוחלט, הזמן – עכשיו או בעתיד לא ידוע, המדיני – בהסכמה או באופן חד צדדי והאם על ידי הנהגות או גם הציבור. כשלוקחים בחשבון את הגורמים לסכסוך ובוחנים את מגוון הפתרונות האפשריים, באופן מפוכח ומחושב, מסתמן פתרון אחד שהוא ישים, בטוח, הוגן וצודק, בטווח הארוך – סיפוח כולל של השטחים, תוך הטמעה חלקית (רק של התושבים המתגוררים שם כיום), באופן מיידי וחד צדדי. למעשה, המודל לחיקוי, מוכר, מוכח ומתקיים כבר היום בישראל. אנחנו חיים במדינה יהודית “רב לאומית” ומסתדרים. החשש מאחוז גבוה של אזרחים ערבים עויינים במדינה, צפוי בעתידנו בכל מקרה ויצריך סוג דומה של מענה ולכן, רצוי להתמודד כבר עכשיו, כשההיקף עדיין קטן.
    קצרה היריעה מלפרט מדוע זה הפיתרון הריאלי היחיד אך להלן הסבר איך ניתן לבצע.
    יש ארבעה חששות עיקריים במימוש פיתרון זה :
    1. הנזק שהאזרחים החדשים יוכלו לגרום בדרכים דמוקרטיות
    2. הסיכון הבטחוני למדינה ולשלום הציבור, מידי האזרחים החדשים העויינים
    3. העומס הכלכלי על המדינה, בהוספת אוכלוסיה חלשה גדולה
    4. תגובות מדינות העולם למהלך
    ההתמודדות כוללת עבודת הכנה ושדרוג מנגנונים, שנכון לבצע וצפוי להועיל בכל מקרה, ויישום מדורג בשטחים, לאחר הסיפוח. להלן פתרונות בקצרה.
    בתחום הדמוקרטי :
    1. כל אדם בגיל 18 וכל עולה/תושב חדש שנקלט, ללא הבדל דת גזע ומגדר, יחויב בגיוס לצה”ל עם אפשרות לשירות לאומי, בכפוף להחלטת המערכת, לפי קריטריונים שיקבעו. כל מי ששובץ לשירות לאומי, רשאי לבקש שחרור, שיוביל לדחיית הזכות לבחור או להיבחר למוסדות המדינה, לתקופה של 10 שנים.
    2. כל אדם שהורשע בדין פלילי, יאבד זכויות בחירה למשך המאסר ולתקופה של 10 שנים נוספות.
    3. גיבוש מנגנון חוקי/חוקתי למניעת השתלטות “עויינת” ולהבטחת הערך של מדינת לאום יהודית. לביצוע חמש שנים לאחר הסיפוח, כדי לא להקשות על ההטמעה.
    בתחום בטחון הפנים :
    1. מקל וגזר – הגברת אכיפה ושינוי הגישה לענישה, תוך התאמת העונש לפושע, במקום לפשע, על פי העקרונות :
    א. אדם שמוותר על הזכויות של אחרים, צריך לדעת שמוותר גם על הזכויות של עצמו
    ב. ניתוב על פי נסיבות העבירה למסלול שיקום או מסלול הרחקה, כולל שלילת אזרחות וגירוש מהארץ.
    2. הפרד ומשול – מניעת הסתה מאורגנת ושיטתית בחינוך, דת ותקשורת
    3. הפסקת התשלומים מהרשות ובמימון גורמי חוץ, שמקבלים פושעים פלשתינאים שנתפסו, צפוי להפחית את הפשע באופן משמעותי.
    בתחום הכלכלי :
    1. שינוי גישה במתן קצבאות  – דגש על מוטיב הביטוח. למשל ביטול קצבת ילדים וזיקנה ומעבר להשלמת הכנסה.
    2. הוספת אלמנטים של השקעה ומימון. למשל, זכאות לאבטלה והכשרה מקצועית בתמורה לניכוי משכר עתידי. כמו חממות טכנולוגיות.
    3. תגבור מערך גילוי הונאות וענישה מחמירה.
    4. המשך הפעלת מנגנוני סיוע חוץ, שהתיימרו לשקם את הפלשתינאים, בשנים הראשונות לסיפוח. הפעם להבטיח שהכסף יגיע ליעדו.
    בתחום יחסי החוץ :
    1. הסברה על שיוויוניות והגינות הפתרון.
    2. שילוב גורמי חוץ שיבקרו ויפקחו על הביצוע והשיקום, בתנאי שישתתפו במימון
    3. הערכות מוגברת או צעד מונע לתגובה של חיזבאללה ואירן, שינצלו את ההזדמנות. שאר המדינות, ככל הנראה יזדעקו אך יקבלו בהבנה את הפתרון השיוויוני, שמאפשר חזרת “פלשתינאים” למכורתם ושותפות בשלטון.

    כל עוד השינויים יחולו על כלל האוכלוסיה, ללא הבדל דת גזע ומגדר, באופן שיוויוני, אין מניעה לבצע. יש דברים רבים נוספים שצריך וניתן לעשות למען הצלחת הפתרון ושיאפשרו המשך של דו קיום בשלום וביטחון סבירים, גם במציאות החדשה. מוזמנים להגיב עם הצעות נוספות או השגות על הכתוב. אולי יצא משהו טוב, שיגיע למקום הנכון.

    1. בשום אופן לא לאפשר לצאצאי הפולשים המוסלמים ליהנות מהחדלות אישים של מדינת ישראל הגיב:

      את יהודה ושומרון אין צורך לספח. נקודה.
      סיפוח מהוה הודאה כי השטח לא שייך, ולא היה שייך, למדינת היהודים. דבר זה הוא טעות.
      מדינת היהודים (ולא מלכות ישראל בימות המשיח) משתרעת מהים התיכון מזרחה וכוללת חלק ממה שנקרא כיום ממלכת ירדן.
      עובדה היא שהחבל ארץ המזרחי של מדינת היהודים נקרע ממנה בהחלטה פושעת של מדינאים אנטישמים.
      בנוסף, ירדן כבשה במלחמת העצמאות את האזור שממערב לנהר הירדן (שנקרא כיום הגדה המערבית / יהודה ושומרון / השטחים / מזרחית לקו הירוק), וישראל שיחררה אותו במלחמת ששת הימים. בעת שהירדנים כבשו את יו”ש, הם נתנו אזרחות ירדנית למוסלמים שנמצאו שם ולכאלו שהיגרו לשם. אז אין שום סיבה לתת למוסלמים המתגוררים ביו”ש אזרחות ישראלית ואפילו לא תושבות (ארעית או קבע). שיחזרו לארצות מוצאם.

      מוזר הדבר שלצאצאי מהגרי עבודה מוזלמים שפלשו ליו”ש אתה נותן משקל שוה ליהודים שמיישבים את ארץ ישראל. המוסלמים, הן מזרחית לקו הירוק והן מערבית לו, אין להם חלק במדינת ישראל אלא כעובדים זמניים, בדיוק כמו הפיליפינים והגיאורגים והקולומביאנים והגנאים וכו’ שמהוים תושבים זמניים בהתאם לתוקף אשרת העבודה שלהם.

      אסור לתת לצאצאי המוסלמים זכויות שוות ליהודים בארץ ישראל, ואסור לבקש מהם למלא חובות אזרחיות (למעט תשלומי מסים ושמירה על חוקי מדינת ישראל) כדי שלא יטענו (כפי שהם עושים כיום) שמדינת ישראל נתנה להם זכויות וכעת היא מקפחת ומפלה אותם לרעה.

      אם לצאצאי הפולשים המוסלמים לארץ ישראל קשה לחיות תחת התנאים הללו, מדינת ישראל צריכה לסייע להם בכל דרך להגר למדינה אחרת (בין אם מוסלמית וסין אם מערב ומרכז אירופה) ולהיטמע במדינה הקולטת.
      העלות הכספית – זניחה לחלוטין בהשוואה לעלות הכספית של מלחמות וטרור שאותם מוסלמים כופים על אזרחי ישראל.
      העלות מבחינת חיי אדם – אפסית.

      ואילו בשיטה שלך – העלויות (בחיי אדם ובכסף) יהיו אסטרונומיות זמן קצר לאחר שח”ו יתרחש מעט ממה שהצעת. תוכל לבדוק את העלויות שנוצרו לאחר תהליך אוסלו.

    2. במונח סיפוח, כוונתי למשמעות המשפטית של החלת הריבונות. אני מודע לרגישות טרמינולוגיה ובהחלט פתוח לשימוש במונח מדוייק יותר, אולי “השבת הריבונות” ?
      לא תיארתי את התהליך שהוביל למסקנתי, אך הוא כלל שימוש בגישה לוגית ואנליטית, תוך שילוב ערכים, לניתוח המצב הקיים וניתוח סיכונים לפתרונות האפשריים. אנסה לתמצת.
      הנחות יסוד :
      1. פלשתינה זה השם הלועזי הישן של ישראל, בשנים לפני קום המדינה
      2. כיום, כולם מתכוונים בגדול לאותו אזור, פחות או יותר. בין נהר הירדן, לים
      3. הפלשתינאים (מקוריים ודורות ההמשך) הם תושבי האזור ומחולקים לקבוצות הבאות :
       א. חלק שנשאר בארץ, לאחר קום המדינה – ערביי ישראל
       ב. חלק שברח לאזור המכונה כיום “שטחים”
       ג. חלק שברח חזרה למדינות ערב הסמוכות ונשאר במחנות פליטים בחסות האו”ם
       ד. חלק שברח רחוק יותר, נדד והתאקלם בשאר מדינות העולם
      4. לאחר עשרות שנים של חיים באזור, עוד לפני קום המדינה, גם אם מדובר בערבים שנדדו ממדינות ערב הסובבות, הם כבר מחוברים מדי לשטח ומגובשים מכדי שניתן יהיה לפזרם ולהחזירם למקורותיהם, בזמן סביר ובדרכים הומניות שיהיו מקובלות עלינו ובעולם. יש להתייחס אליהם כמקומיים.
      5. ה”פלשתינאים” העזתים, הירדנים והישראלים, אינם אומה אחת אלא פשוט שבטים המחוברים לאדמה
      6. לפלשתינאים “שלנו” (ישראל ויש”ע) יש שתי שאיפות בסיסיות :
       א. לחזור לחיות בארץ
       ב. חיים ללא השפעה של יהודים – קרי, לא תחת שלטון ורצוי בלי נוכחות
      המסקנה הראשית שנובעת מהנחות אלו היא שרק פתרון שכולל את כל הארץ יתקבל על ידם. כל דבר אחר, זה כמו תכנית אוגנדה ליהודים.
      גם אם יתקבל, זה רק זמני, כחלק מתכנית השלבים הידועה שלהם ולא יביא לשלום המיוחל.
      אנחנו לא יכולים לתת להם את מה שהם רוצים ואין סיכוי לפשרה ולכן אין ברירה אלא להשיב את ריבונותנו לכל השטחים (לאחר הערכות מסודרת), להחיל את החוק הישראלי על כל התושבים ולטפל בבעיות שיצוצו.
      להערכתי, גם אם כקבוצות מאורגנות, תחת ההנהגות המסיתות שלהם כיום, מדובר באוכלוסיה פנאטית ואכזרית, שנוהגת בחוסר אנושיות, כבודדים, ניתן לשקמם ולשלבם באוכלוסיה.
      כל חתירה לישראל השלמה, לגירוש כל הערבים מהארץ או לשמרם תוך יישום אפליה על רקע גזעי, יובילו להמשך המאבק ויהיו כרוכים בנזקים עצומים ועלויות אדירות. לא מבין למה אתה חושב שזניח. כמו כן, שימוש בכללים גזעניים בעייתי ופסול. גזענות תמיד הייתה משחיתה והרסנית, לכל הצדדים. מי מבין זאת כמו היהודים.
      בחלופה שלי, נדרשת השקעה ראשונית להסרת הגורמים המתסיסים ואכיפה פשוטה בהמשך. יש הרבה דרכים לבצע ולא מחייב מלחמה כוללת. אפשר גם ברמיסה נקודתית ואפשר בחתרנות. צריך רק להשתיק את המסיתים בחינוך, בדת, בתקשורת ובהנהגה, למלא את הוואקום בנושאי מסר נכון ולתת לאוכלוסיה כמה גזרים – פרנסה, חופש וזכויות. הזמן כבר יעשה את שלו ויביא לשלום והבטחון.

    3. “השבת ריבונות”? לא נראה לי מדויק ועל כן פתח לבעיות הבנה.
      לדעתי – “מימוש הריבונות המובטחת ע”י מדינות העולם”. כמובן שמדינות העולם יטענו שהריבונות המובטחת אינה זו שאנו מנסים לממש, וממילא האזור השתנה ונוספו גורמים חדשים שיש לקחת בחשבון. אלא שגם לנו עומדת הזכות לטעון שאותן מדינות שהבטיחו את גבולות ארץ ישראל לעם היהודי אינן אותן מדינות שמנסות לנשל אותנו ממימוש ההבטחה. צרפת אינה אותה מדינה, אנגליה היא רק אנגליה ולא האימפריה הבריטית, על גרמניה אין בכלל מה לדבר (ולה עצמה אין זכות דיבור, הן בגלל מה שעשתה והן בגלל שבכלל לא היתה שותפה להבטחה הנ”ל), וכו’ וכו’. ולגבי גורמים חדשים שנוספו, הרי שמדובר בצאצאי מהגרי עבודה ולכן אין להם זכויות אזרח וקנין בארץ שאינה שלהם, ואינם אלא פולשים בחסות המדינות החדשות שמנסות לנשל אותנו ממימוש ההבטחה הנ”ל.

      ” פלשתינה זה השם הלועזי הישן של ישראל, בשנים לפני קום המדינה”. טעות – השם הזה נכפה על ארץ ישראל ע”י אדריאנוס, בעקבות הכינוי שנתנו היוונים לארץ. שם זה הינו עיוות של השם הקיים בתנ”ך, אותו התנ”ך שעליו מסתמכים אותם פוליטיקאים המנסים לפגוע בזכותנו על הארץ.
      שוב, אין סיבה לתת להם ליהנות מחוסר האונים של ישראל.
      הארץ הינה ארץ ישראל, ולא שום שם אחר שאינו שמור לעם הישראלי בלבד.

      “כיום, כולם מתכוונים בגדול לאותו אזור, פחות או יותר. בין נהר הירדן, לים”. לא מעניין אותי מה “כולם” מתכוונים (ואם כולם יגידו לי לקפוץ מהגג, האם אני צריך להתחשב בדברים שלהם?). כשם שהאנגלים לא מתעניינים בדעתי על הגבולות הנוכחיים של האימפריה שלהם, וכשם שהאמריקאים לא מתעניינים בדעתי על שמו של האזור שגזלו מתושביו המקוריים, וכשם שכמעט ואף אחד לא מתעניין בבנין מסוים בברלין אם היה בחלק של גרמניה המערבית או של המזרחית, כך אנחנו לא צריכים להתעניין בכוונתם לגבי הגדרת האזור השייך לנו.

      “הפלשתינאים (מקוריים ודורות ההמשך) הם תושבי האזור ומחולקים לקבוצות הבאות :
      א. חלק שנשאר בארץ, לאחר קום המדינה – ערביי ישראל
      ב. חלק שברח לאזור המכונה כיום “שטחים”
      ג. חלק שברח חזרה למדינות ערב הסמוכות ונשאר במחנות פליטים בחסות האו”ם
      ד. חלק שברח רחוק יותר, נדד והתאקלם בשאר מדינות העולם”
      אין פלשתינאים. אין כזה מכנה משותף לצאצאי מהגרי עבודה מוסלמים. אפילו החלוקה שעשית מוכיחה שאין מכנה משותף אמיתי ביניהם, אלא משהו שאפשר לקשר אותו לתקופה מסוימת בחיי המבוגרים שביניהם.

      “אחר עשרות שנים של חיים באזור, עוד לפני קום המדינה, גם אם מדובר בערבים שנדדו ממדינות ערב הסובבות, הם כבר מחוברים מדי לשטח ומגובשים מכדי שניתן יהיה לפזרם ולהחזירם למקורותיהם, בזמן סביר ובדרכים הומניות שיהיו מקובלות עלינו ובעולם. יש להתייחס אליהם כמקומיים”
      אין שום בעיה לפתות אותם לעזוב את ארץ ישראל ולהגר למדינה אחרת (לדעתי רצוי לארצות מערב ומרכז אירופה). אפשר לפתות אותם כספית, או לפתות אותם עם קנה של רובה בגבם. הראשונים שיעזבו ירויחו הכי הרבה. האחרונים תמיד יידפקו. ואלו שלא ירצו לעזוב, ייועלמו. לא טוב להם? “זבש”ם”

      “ה”פלשתינאים” העזתים, הירדנים והישראלים, אינם אומה אחת אלא פשוט שבטים המחוברים לאדמה”. הם אפילו לא שבטים אלא ערב רב של משפחות (גדולות וקטנות) אשר כרגע המחבר ביניהם הוא התועלת שהם יכולים להפיק מהיהודים. אותה הדבר עם הבדואים בנגב.

      לפלשתינאים “שלנו” (ישראל ויש”ע) יש שתי שאיפות בסיסיות :
      א. לחזור לחיות בארץ
      ב. חיים ללא השפעה של יהודים – קרי, לא תחת שלטון ורצוי בלי נוכחות
      הם לא שלנו, ואנו לא רוצים בהם ובתרבותם ובהשפעתם. והם לא רוצים יהודים, עם וללא השפעה. הם רוצים יודן ריין.
      ברובד אחר, ניתן לטעון שהם כן רוצים בממשלה יהודית, לא כי זו ממשלה, אלא שהם רואים את חברי הממשלה ועובדי מוסדות השילטון כהגדרתם הפשוטה – משרתי הציבור. הממשלה הישראלית, וכל גוף שילטוני בישראל נועדו (לגישת המוסלמים) לשרת אותם. לכן הם דורשים “שויון זכויות” אך לא תורמים כמעט כלום למדינה.

      כפי שאתה לא מתדיין עם נציגות העובדים הפיליפינים או הקולומביאנים על זכויות שלהם בהחזקה בארץ ישראל, אתה לא יכול להתדיין עם צאצאי מהגרי עבודה מוסלמים על זכויות החזקה בארץ ישראל שהם טוענים לטובתם. הפתח שפעם ניתן להם גרם להרבה בעיות (נתנו להם אצבע והם רוצים את כל היד).

      אם תנקה את ארץ ישראל מצאצאי מהגרי עבודה מוסלמים, בטוב או במוטב, לא תיאלץ לסבול פגיעה, לא ביהודים ולא כלכלית.
      50 שנים היה שקט מכפר קאסם. הם זכרו היטב מה קרה למי שניסה לתחמן את הישראלים. אז הפיתרון הזה עובד.
      דוגמה – באימון שהיה לי בגליל, יצאתי עם שיירת נגמ”שים לסיור (וכנראה דוקא הפגנת נוכחות) בצירים ראשיים באזור, אחד מהם עבר בתוך כפר ערבי די עוין. המקומיים התבוננו בנו ממרספות וגגות בתיהם, ללא מלה. יום לאחר מכן עבר נון נון אספקה בכפר, לבדו, וחטף מטר אבנים ברמה שניתן לראות כיום בתוך ישובים ערביים ביו”ש כאשר הם מבצעים לינצ’ בישראלים.
      שים טנק מול אום אל פאחם, והציר בגיא עירון יישאר פתוח לתמיד. זה למי שזוכר את המהומות באוקטובר 2000.
      הייתי כותב עוד סיפור, משהו שחויתי בשרות הסדיר שלי, אולם זה כבר יעמיס על הקוראים. אבל מאותה חויה הבנתי שבמצב הנוכחי בשום אופן לא אוכל לחיות בשקט בארץ ישראל. הפיתרון היחידי הוא ברירה – יהודים או מוסלמים. יהודים יכולים בקלות לחיות לצד מוסלמים, בעיקר בארץ ישראל שבה היהודים חזקים. מוסלמים לא יכולים לחיות לצד יהודים, עקב מצוות האיסלם והתרבות הערבית בסביבתנו, ובעיקר לא בארץ ישראל שזו השפלה עבורם.
      הגירת המוסלמים היא הפיתרון הטוב ביותר והצעד הכי מקרב לשלום.

      לגבי גזענות, אין אדם אחד בעולם שאינו גזען. גם אתה גזען. אם אתה נשוי ומישהו יבקש ממך לבלות עם אישתך בלילה, אתה תגלה עד כמה אתה גזען, לא רק מבחינת הקנאה למשפחתך, אלא גם מבחינת הערכים שלך בהשוואה לערכים של אותו חוצפן.

    4. לפי הצעת הסיפוח: הפלסטינים יגויסו לצה”ל ולכן יוכלו להשתלט עליו. הפלסטינים יבחרו לכנסת ויהיו כ 35 או יותר ח”כים פלסטינים . כולם נחמדים וחביבים כמו חנין זועבי. זה מה שיוצא מההערכות של אטינגר וגליק. למרות שאף אחד לא עשה מפקד ולא יודע את מספרם של הפלסטינים. אבל זה לא משנה בכלל. כי הממשלה שתיבחר הפלסטינים + המתייוונים יחליטו על איחוד משפחות, בלי שאף אחד יידע ומהר מאד ינהרו לכאן מיליוני ערבים.

      להבהרת החישוב של 35 ח”כים פלסטינים: יש כ 1.4 מיליון אזרחים ערבים ללא ממזרח י”ם. יש כ 1.7 מיליון פלסטינים ביו”ש לדעתם של אטינגר/גליק (לא ספירה רק הערכה). יש עוד כ 400 אלף מזרח ירושלמים. נניח שעזה תהיה ישות נפרדת. יש כ 6.5 מ’ יהודים על זה תוסיפו עוד חצי מ’ שאטינגר יצליח להביא מיידית. אם האומדנים של אטינגר/גליק שגויים אולי נקבל 45 או יותר ח”כים פלסטינים. החברה של אבו מאזן ימלאו את הכנסת וזה יהיה סופה של מדינת ישראל.

    5. לגבי מונח חלופי, קצת מורכב ומסורבל. מדובר רק במשמעות הטכנית, בנוסח מרוכך וידידותי. אין צורך בהצדקה. נראה שאשאר עם “השבת ריבונותנו”. מפתיע שבחרת בביטוי שמסתמך על צידוק מההיסטוריה הקרובה (הצהרת בלפור) ולא מצאת משהו מההיסטוריה התנכית (פרשת לך לך). למשל, “ריבונותנו על הארץ המובטחת”, או “נחלת אבותינו”.

      נראה שיש בינינו הסכמה על הפרטים, אך שמתי לב שאתה נוטה לבטל את עמדתם של הגורמים המעורבים האחרים בטיעון שהם טועים ואין להם הצדקה לפעול. למשל התערבות המדינות בהגדרת הגבול, או הצורך להתדיין עם צאצאי מהגרי עבודה. גם אם הצדק איתך, המציאות היא שזה לא עוצר אותם מלפעול לפי תפיסתם. כל אחד יכול לקחת את הנתונים, לעבד ולפרש כרצונו. פעמים רבות, יש יותר מפרשנות אחת נכונה. גם אם אדם משוכנע בצדקתו ומבוצר בעמדתו, חייב לקחת בחשבון שיש צדדים נוספים, נחושים לא פחות. אי אפשר לפעול באופן חד צדדי, תוך התעלמות מהמציאות. בסוף היא טופחת על הפנים. זו הסיבה לתובנה שעדיף להיות חכם מאשר צודק.
      בסוגיית הגישה למהגרי העבודה, מסכים שלא יכולים לצפות לזכויות של שותפות, לאחר שנה. גם לאחר חמש, או עשר שנים, בפרט אם הובהר מראש והסכימו. אך לאחר מאה או מאתיים שנים, ולאחר שנטמעו באוכלוסיה, סביר שיתפתחו תחושות שותפות ושאיפות לשיוויון. גם אם תטען שאין לזה מקום ויש להתעלם, זה לא יעלם. חוסר התייחסות, יוביל למרמור ולמאבק. זה מה שצפוי לנו גם עם המסתננים. במקרה של ערביי פלשתינה, צריך להתחשב גם בכך שהריבונות היהודית הושבה הרבה לאחר שהם הגיעו.

      בתזכורת למשמעות השם “פלשתינה” ניסיתי בסה”כ לרמוז לכך שכל מי שחי באזור זה, יכול להתכנות “פלשתינאי”, כולל יהודים, ולאחר קום המדינה, ניתן לכנותם ישראלים. יתכן ששיווק מסר זה, בעיקר בתקשורת העולמית, ימוטט את היסודות עליהם הם בנו את מעמדם הנשגב.

      למיטב הבנתי, הפתרון שאתה מכוון אליו ויבטיח את השלום, זה ישראל שלמה (כנראה כולל ירדן), ללא ערבים. זה פתרון אפשרי, מתוך מגוון החלופות, נשמע נחמד, נח מבחינת בטחון פנים ואפילו מוצדק מבחינה הסטורית, אך לא ישים לדעתי. גם הגרסה הפשוטה יותר, של גבולות 67 ללא ערבים, לא אפשרית. הסיבות לכך הן :
      1.  אין דרך ריאלית לפינוי. לא מוכן לטיהור אתני או לפינוי גורף בכח ובאלימות, גם אם יש מי שמסכים. לא אנושי, לא מוסרי וזה פוגע ומשחית גם בצד המבצע. זה גם יגביר את התערבות מדינות העולם ויפגע במדינה. כמו כן, פינוי מרצון יצריך משאבים עצומים וימשך זמן רב, אל מול צעדים מונעים שהצד השני יבצע – גם להם יש מקורות מימון ואין רתיעה משימוש באלימות, גם כלפי עצמם.
      2. לא פותר את הסכסוך ולכן המאבק ימשך.
      הפער העיקרי בינינו מהטענות שהעלית, הוא בעניין קיום זכויות לנצר מהגרי העבודה הערבים
      והאם כולל ירדן או לא. אני עדיין בדיעה שהטמעתם היא הדרך הישימה הנכונה, כי ניתן לנטרל את הסיכונים ופותר את הסיבה העיקרית לסכסוך. לגבי ירדן, אינני מודע לקיום שאיפות אסטרטגיות של ישראל – המדינה והציבור, לגבי אזור זה, מעבר לרצון ליציבות. לדעתי אין צורך ביותר. בטח בשלב זה. כמו כן, אינני רואה בפלשתינאים הירדנים איום ממשי או צד אמיתי בסכסוך. הם מחוברים לאדמה שם ואין להם שאיפות שיבה. האיחוד של ערביי פלשתינה הוא מלאכותי, תקשורתי בלבד ונעשה ע”י טרוריסטים המתיימרים להנהיגם ונלחמים ביניהם על התפקיד.

      בדוגמת ההצעה המגונה, אתה בטח רומז לתגובה אלימה וודאית, אך זו אינה גזענות שכן התגובה אינה מושפעת ממניעים של גזע.

      משא ומתן מוצלח זה כאשר שני הצדדים יוצאים מרוצים. עדיפות שניה, כאשר שניהם ממורמרים באותה מידה. אם זה לא מתקיים, בד”כ זה מוביל לפיצוץ העסקה, במוקדם או במאוחר, ואז נותר רק לאמוד את הנזק ולראות מי עמד בו יותר טוב. בהצגת הנחות היסוד והפרשנות שאני נותן למידע, ניסיתי להבהיר למה מרבית החלופות לפתרון הסכסוך לא ישימות ומיותר לבזבז עליהן את הזמן. ההצעה שלי נבחרה כרע במיעוטו שניתן להשגה, ומנסה לגלות במהלך פרסומה, האם אני טועה מהיסוד ואיך אפשר לשפר.

    6. כבר היום, יש חשש מהתנהלות הדמוקרטית והפלילית של האזרחים הערביים במדינה. תוך כמה זמן, כבר לא יהיה גוש פוליטי מספיק גדול ונקי משיקולי אגו, שיוכל להקים ממשלה ללא חברי כנסת ערבים, וכמה כאלו המדינה יכולה “לספוג” עם התנהלותם כיום ? אני חושב שהקו האדום נמוך בהרבה מחמישים אחוזים ומחייב מתן מענה בהקדם. בהצעתי, נראה לי שיש מענה לכל הסיכונים שאתה מעלה. חלק מהצעדים רשמתי כאן ובמקומות נוספים, יש צעדים נוספים שלא פרטתי ועוד שיגובשו בהמשך, ע”י מקבלי ההחלטות והציבור.

      צה”ל בודק סיווג בטחוני ומידת התאמה ומחליט האם לגייס ולאן לשבץ. יש גם תפקידים בלתי מסווגים. מי שלא מתאים, משוחרר מהשירות ויכול להתנדב לשירות לאומי. כך זה פועל היום על יהודים, דרוזים ובדואים. אין מניעה להחיל גם על ערביי ישראל הנוכחית והשלמה בעתיד.
      כיום, לכולם יש זכויות פרט וזכויות אזרחיות לבחור ולהיבחר, ללא קשר למילוי חובות. המצב הנוכחי גורם למירמור רב בקרב הציבור על חוסר השוויון “בנטל”, נותן יתרון לא הוגן לחלקים באוכלוסיה ומאפשר לגורמים מסוכנים לחבל במדינה בדרך דמוקרטית. ההצעה שלי משפרת את המצב וכוללת מבחן נאמנות אחיד לכולם – תרום את חלקך למדינה, בתמורה לזכות להשפיע באופן מיידי. לא מעוניין, הזכות נדחית בעשר שנים, עברת על החוק, אותו דבר. העיכוב מיועד לאפשר לחדשים (צעירים ומבוגרים, ללא הבדל דת גזע ומגדר) להשתלב בחברה בהצלחה ולהוכיח בדרך הארוכה, שראויים לזכות. מי שבתהליך השתלבות, נהנה ממעמד תושב, עם זכויות פרט בלבד. לא מצליח להשתלב, יש מסלול הרחקה.
      בטווח הארוך, הוספת מנגנוני הגנה חוקתיים, בסגנון חוק יסוד הלאום, אך מוגנים יותר.

      להלן מספר דוגמאות לצעדים נוספים מוצעים, כחלק מהתהליך להגנה על הדמוקרטיה ולתיקון העיוותים והכשלים במערכות :

      בתחום המשפט :
      1. תיקון העיוות בבג”ץ ע”י החזרת פלורליזם משפטי ומאוזן (אחדות במקום אחידות), באמצעות מינוי שופטים צנועים וראויים, בעלי מגוון דעות, שיחושו את היראה וירעדו תחת נטל התפקיד וכובד האחריות.
      2. רענון הגדרת התפקיד – שמירה על הדמוקרטיה והערכים הישראליים. לא יותר מזה. העם
      בוחר ומחליט לאן הולכים, באמצעות הכנסת שמתווה את הדרך והממשלה שמבצעת. הבג”צ מגן מנפילה
      לתהומות בצדדים.

      בתחום האכיפה והענישה :
       שינוי הגישה לענישה והתאמת העונש לפושע, במקום לפשע ולנזק. אימוץ העקרונות :
      1. אדם שמוותר על הזכויות של אחרים, צריך לדעת שמוותר גם על הזכויות של עצמו
      2. ניתוב על פי נסיבות העבירה למסלול שיקום או מסלול הרחקה

      בתחום הפוליטי :
      1. צמצום מנגנוני פריימריז מושחתים ומשחיתים לבחירת רשימות לכנסת
      2. שינוי גישה בהצבעות בכנסת – חופש הצבעה, בלי משמעת סיעתית ובלי משמעת קואליציונית. הצבעה לפי הערכים והעמדות, בלי קשר לזהות היוזם ושיקולי יוקרה.
      3. החזרת האמון במערכת לציבור והגדלת אחוז המצביעים ע”י איפשור הצבעת מחאה – פתק לבן (או סימן מיוחד), שלא מייצג אף אחד וייספר כקול תקין. את הסה”כ שייצטבר, אפשר לחלק באופן שווה, או לפי הגודל, של המפלגות שעברו. זה יוביל לייצוג מדוייק יותר של רצון הבוחר. קרוב לשליש מהציבור מחרים את הבחירות כי נמאס מהתנהלות הפוליטיקאים וניצחון הסחטנות הקואליציונית של קבוצות המיעוט.

  2. בתוך כתבה זו מופיעה מודעה מטעם גוף נוצרי מסיונרי שמטרתה לנצר יהודים . איני מבין איך אתר מידה שהוא יהודי לאומי ציוני מאפשר זאת . האם הכסף יענה את הכל ?

    1. הפרסומות באתרים כאלה הן בדרך כלל אוטומטיות ללא קשר לאתר

  3. לצדק ולמגיב לו,

    צדק, לפעמים לעשות שום דבר הוא הפתרון הנכון. אחד מראשי הממשלה הטובים שהיו לישראל היה יצחק שמיר – רבים הלינו כי שמיר לא עשה שום דבר אבל אם משווים זאת לפעלתנות יתר של רבין-פרס-בילין מדינת ישראל של 1993 כמעט וגמרה ללא יו”ש, ירושלים, בקעת הירדן ורמת הגולן.

    “חוסר המעש” של יצחק שמיר וקליטת העליה במיליון יהודים הביאו את ישראל של 2018 להיות מדינה עשירה עם תל”ג לנפש אירופי, יחס חוב תוצר מדינתי של 60% ופחות, טכנולוגיה מתקדמת לרבות תעשיית נשק.

    מה שיצחק שמיר עשה ב- 1990 עם כל הקשיים של קליטת העליה מבעיקר מברה”ב אבל גם אתיופיה, כאשר על כל 4 יהודים בארץ הגיע עולה 1 בתוך כמה שנים –> קליטתם כאן והטמעתם באוכלוסיה הניבו את פירותיהם עשור ועשוריים לאחר מכן – דמוגרפית, כלכלית, מדינית, בטחונית.

    אם נסתכל על יו”ש, יש שם כ- 550,000 בעלי זכות בחירה ערביים מה שאומר שהאוכלוסיה היא בערך מיליון+ ערבים. קצב הילודה הערבית הוא סביב 3 ילדים לאישה והקצב הולך ופוחת. סדר גודל של 20,000 ערבים צעירים עוברים כל שנה את הירדן מבלי שוב. האוכלוסיה שהיתה מעירה מאוד בעברה בגין קצב לידה מוגבר של 8 ילדים לאישה בשנות ה- 50-70 הולכת ומזדקנת.

    המשמעות של הדברים שלא צריך לעשות שום דבר ב- 25 השנים האחרונות למעט בניה ביו”ש, הגדלת כמות המתיישבים, פתוח תעשיה, מסחר וחקלאות – כאשר אם ב- 2040 יהיו ביו”ש 2 מיליון יהודים אל מול 2 מיליון ערבים – אף אחד בעולם לא ידרוש ממך כלום.

    המדיניות הנכונה היא פעולות קטנות היום כפי שעשה יצחק שמיר שאת השפעתן נראה בעוד 20-30-40 שנים. אין צורך בפעלתנות, בגזירת סרטים בטקסים שמייצרים באז ורייטינג ע”ע הסכמי אוסלו.

    כעת יש נשיא אוהד בארה”ב שגם הוא וגם אנשיו לא מבינים את המזרל התיכון – במקום במשחקי בחירות שמשחקת הממשלה הישראלית היא צריכה לבנות, לשכן, לפתח לא רק ביו”ש אלא גם בנגב, בגליל, בירושלים, בבקעה ובערבה.

    תזכור מדיניות של עוד דונם ועוד עז של לפני 100 שנה יצרה כאן מדינה לתפארת לא עשן הסיגרים בטרקלינים של בירות המערב.

    1. יצחק שמיר הלך לוועידת מדריד שהיא היוותה את תחילת הסוף וההכרה הישראלית ב”עם הפלשתיני”

    2. אם אני מבין נכון, אתה מציע לחתור להשגת מדינת ישראל מאוחדת, כולל השטחים ובלי ירדן, עם אזרחות מלאה לכל התושבים, כולל הערבים, לביצוע במועד עתידי בו תמהיל התושבים יאפשר את הביצוע במינימום התנגדות, תוך ניצול הזמן לקידום האינטרסים והתהליכים שיאיצו את ההגעה ליעד.
      אני מסכים שלאורך ההיסטוריה, התגובה היהודית להרס הייתה בניה, והשיטות של “חומה ומגדל” ו”הפרחת השממה”, הביאו אותנו עד הלום ויכולים לקדם הרחק הלאה, אם ייושמו בתבונה. כמו כן, נראה שלשינויים הדמוגרפיים בצד השני, יש נטייה להתכנס לסטנדרטים מערביים ויש ייצוא של מהגרי עבודה. אבל, לדעתי מדובר בתהליכים ארוכים והתוצאות יגיעו מאוחר מדי ולכן זה פתרון לא מעשי. צריך לשים לב שהצד השני לא קופא על שמריו. אין סטטוס קוו ומעמדם העולמי הולך ומשתדרג. תראה איך התפתחו מפלאחים וכנופיות מחבלים מתוניס, לרשויות המנהיגות ציבור חיות צמאות דם, במה שרבים כבר רואים כשתי מדינות פלשתינאיות חדשות, עם מושב במוסדות האו”ם והכרה חלקית. כמה עוד חסר שיקבלו הכרה מלאה. אי אפשר לסמוך שתמיד יהיה נשיא אמריקאי שיטיל וטו, אם בכלל יכול.
      מזכיר את המשפט הידוע, שצריך לרוץ מהר מאוד כדי להישאר במקום, ועוד יותר מהר כדי להתקדם. התחושה כיום היא שאנו לא רצים מספיק מהר ונסחפים לאחור. לכן יש דחיפות לפתרון אסטרטגי אפקטיבי.

  4. כל מטרת הפעילות של אמריקאים היא פרס נובל לשלום… הרי צריך להוכיח מה שווה הגבר.
    אחד במזרח התיכון עבור מזרח התיכון… ואם לא אז יש עוד קוראה… ויש גם סוריה (כדי להתחלק עם וולדימיר).

    1. מטרת האמיריקאים היא להגדיל מכירות. יש יותר כסף במוצרי צריכה מאשר בנשק ושלום עולמי מגדיל את הצריכה

  5. אשתדל להגיב לכולם. מאמין שצריך להיות מנומק והגיוני כדי לשכנע ולהשפיע, אך זה לוקח זמן.
    מקווה שהרעיונות הטובים והמלוטשים, מגיעים למקום הנכון. נראה שמקבלי ההחלטות צריכים קצת סיוע.

  6. צר לי, אך מתגובתך ברור שלא קראת את דבריי בשתי התגובות הקודמות.

    כתבת:
    מפתיע שבחרת בביטוי שמסתמך על צידוק מההיסטוריה הקרובה (הצהרת בלפור) ולא מצאת משהו מההיסטוריה התנכית (פרשת לך לך). למשל, “ריבונותנו על הארץ המובטחת”, או “נחלת אבותינו”.

    ואילו אני כבר כתבתי לך בתגובתי הראשונה “טעות – השם הזה נכפה על ארץ ישראל ע”י אדריאנוס, בעקבות הכינוי שנתנו היוונים לארץ. שם זה הינו עיוות של השם הקיים בתנ”ך, אותו התנ”ך שעליו מסתמכים אותם פוליטיקאים המנסים לפגוע בזכותנו על הארץ.”
    מכיון שכתבת על הכרת העולם בריבונות הישראלית, ענית לך באותו המטבע.
    לו היית כותב על הכרת העולם בזכות היהודים לשליטה על הארץ המובטחת, הייתי שופך אש וגפרית על הצביעות והשקר שממלאים את חייהם של אנשי סדום הנוכחית – שנקודת הקצה שלו היא האו”ם.
    זו הסיבה שכתבתי גם שאין לי עניין בתגובות העולם לגירוש (בכח או בסיוע ידידותי) של צאצאי הפולשים המוסלמים לארץ ישראל.

    לגבי העובדה שאומות העולם לא עוצרות בעצמן מלהיטפל למדינת היהודים בכל הקשור בגבולותיה ובאופן טיפולה במזיקים המוסלמים, יש לזה תשובה פשוטה.
    עם רוסיה אף אחד לא מתעסק. הרוסים מחסלים, בראש חוצות, אנשים על אדמת אנגליה, והאנגלים מקשקשים את עצמם לדעת.
    הרוסים כובשים חלק מאוקראינה (לא נכנס לויכוח האם השטח הנכבש שייך לרוסיה והיא רק מחזירה אותו לעצמה או ממש כובשת אותו ממי שהשטח שייך לה). כולם מקשקשים.
    מערב אירופה וארה”ב מאיימות על רוסיה מפה ועד להודעה חדשה. אבל סחר עם רוסיה קיים גם קיים.
    אתה מוזמן לבדוק כיצד הסינים משתלטים על משאבים בדרום מזרח אסיה, ואף אחד לא עוצר אותם (האמריקאים מנצלים את ההשתלטות הסינית כדי למכור נשק למדינות דרום מזרח אסיה. כשסין תחליט להבהיר לארה”ב מי בעל הבית באסיה, ארה”ב תנטוש, תחת תירוץ כלשהו, את בנות בריתה לרחמי סין).
    כסף לחוד, ופוליטיקה לחוד, ואיום על שלום העולם לגמרי לחוד.
    אז למדינת ישראל יש כיום את הכח להשמיד את רוב רובו של העולם, ואין מה שיעצור אותה. אנגליה מתלוננת? תמיד אפשר לפרסם את הנ.צ. של ארמון המלכה. הולנד מתלוננת? תמיד אפשר להודיע לתושבי האג שכדאי להם לברוח מעירם המארחת את בית המשפט הפלילי האנטישמי. גרמניה מתלוננת? הגיעה הזמן שגרמניה תשלם על פשעיה, בעבר ובהווה. אין גרמניה אחרת. יש רק גרמניה במסווה של אחרת. ארה”ב מתלוננת? מצוין. ישראל תשלח 2 צוערי קורס טייס מגמת תובלה להתארח ברוסיה, בעיר שלידה יש מפעל ליצור מטוסי קרב. שיסתובבו בעיר הזו עם מדי צה”ל כדי שכולם יראו אותם. האם אתה יודע מה זה יעשה לתעשיית מטוסי הקרב האמריקאים? יום למחרת כל העולם עוצר את הרכש הצבאי שלו מארה”ב. חיל האויר הישראלי הינו מקדם המכירות מס’ 1 של ציוד ללוחמת אויר.
    בקיצור, יש לישראל דרבים רבות (מפגיעה כלכלית באויבות שלה, אלא המכנות עצמן ידידות של ישראל, ועד השמדה מוחלטת) לגרום להעולם להבין שבסיפור הזה לא כדאי לו להתערב.

    “אך לאחר מאה או מאתיים שנים, ולאחר שנטמעו באוכלוסיה, סביר שיתפתחו תחושות שותפות ושאיפות לשיוויון”. הפולשים ומהגרי העבודה המוסלמים הגיעו לארץ ישראל רק החל מלפני כמאה שנים. אמנם כמה אלפי מוסלמים התגוררו בארץ ישראל במהלך 1400 השנים האחרונות, אולם אלו נספרו באלפים בודדים, בערך כמו מספרם של היהודים שיישבו בארץ ישראל. בטח לא מליונים. והמוסלמים לחלוטין לא נטמעו באוכלוסיה. אתה מוזמן לבדוק מה קורה ברמלה, בלוד, בערד, בעכו, בעפולה, בנתרת עילית, בכרמיאל וכו’.
    כשם שהמסתננים מסודאן ואריתראה לא נטמעו (בניגוד ליהודים עולי אתיופיה שמהוים חלק מכובד ויפה באוכלוסיה היהודית במדינת ישראל), כך גם צאצאי הפולשים ומהגרי העבודה המוסלמים. מצד שני, כמעט אף יהודי לא רוצה שהם ייטמעו באוכלוסיה היהודית בקירבתו. אפילו לא הקיבוצים השמאלניים ביותר.

    ולגבי מדינת ישראל ללא ערבים, כבר עניתי לך בתגובה קודמת “אם לצאצאי הפולשים המוסלמים לארץ ישראל קשה לחיות תחת התנאים הללו, מדינת ישראל צריכה לסייע להם בכל דרך להגר למדינה אחרת (בין אם מוסלמית וסין אם מערב ומרכז אירופה) ולהיטמע במדינה הקולטת.
    העלות הכספית – זניחה לחלוטין בהשוואה לעלות הכספית של מלחמות וטרור שאותם מוסלמים כופים על אזרחי ישראל.
    העלות מבחינת חיי אדם – אפסית.”

    אני קיויתי שהשתלטות של דעא”ש על ירדן תעורר את המוסלמים בארץ ישראל, ובחסות זו ניתן יהיה להעיף אותם מפה לכל הרוחות. אבל לך תסמוך על ערבים שעושים עבודה ערבית. אז נצטרך לחכות לטריגר אחר שישמש את ישראל. כנראה שזה יקרה תוך כדי מלחמת אזרחים באירופה, בקרוב.

    1. כתבת “בדוגמת ההצעה המגונה, אתה בטח רומז לתגובה אלימה וודאית, אך זו אינה גזענות שכן התגובה אינה מושפעת ממניעים של גזע.”
      לא רמזתי לתגובה אלימה. לחלוטין לא, וזהו עיוות של דבריי.
      אם מישהו זר יבקש ממך לבלות עם אישתך (או אם אקצין מעט ואקח דוגמה ממה שקורה במחנות הפליטים הסורים בירדן ובלבנון, יבקש לבלות את הלילה עם ביתך בת ה-12 וכמובן שהוא יתחתן איתה לצורך הבילוי בלבד), ויטען שכך מקובל בתרבותו, אתה תגלה את הגזענות שלך לגבי תרבותו ואורח חייו, ולדעתי ולדעת קוראים רבים, ואני מניח שגם לדעתך, תרבותו ואורח חייו מעוררים בחילה בקרב היהודים.
      אז הנה לך הסבר כיצד גם אתה וכל “ליברל פרוגרסיבי” הינו גזען.
      אגב, מה דעתך על תרבות הקניבליזם (יש עדיין שבטים בעולם שזוהי תרבותם)? מן הסתם אתה שולל לחלוטין תרבות שכזו, אבל כעת אתה כבר גזען חשוך.
      אני מתנצל על הבוטות, אולם עקב הנסיון שלך לייחס לי רמיזה לטובת אלימות, ואי הקריאה שלך את תגובתיי הקודמות, אני נאלץ להשתמש בשפה קשה בכדי לחדד ולהעביר את המסר.

    2. קראתי את התגובות לעומק וניסיתי לענות, מתוך רצון לקיים שיח פורה ומועיל, שיקדם גיבוש פתרון ישים. בהמשך להסבריך, אני מזהה היכן החמצתי את כוונתך ומתנצל אם לא הובנתי, בעקבות ניסוח לא ברור.

      לגבי המונח “פלשתינה”, ניסיתי סה”כ להצביע לכך שזה אותו דבר כמו ישראל וטעות להתייחס כשני מקומות שונים, שיש להם קיום במקביל. אכן, נכון יותר לרשום שזה למעשה שם זמני, שנכפה על ישראל, עד לקום המדינה מחדש.
      לגבי דוגמת ההצעה המגונה ואלימות, התכוונתי שמרבית האנשים יניחו שאלימות מילולית או פיזית, יהיו התגובה האוטומטית. בהרחבה שלך, אתה מצביע על מצב של התנגשות תרבויות, שגם זו, אינה גזענות, אם כי יש קשר. אני מאמין (ומקווה להצליח, אם אגיע לכך) שמצבים כאלו, רצוי לצמצם ולמנוע מראש ולפתור בדרך דיפלומטית והמון טאקט. ברמות מסויימות, אם אין ברירה, אז הגנה עצמית היא לגיטימית. לדעתי, אם כל הגורמים המעורבים, מודעים לחלופות ובוחרים מרצון חופשי בנורמה שמשפיעה רק עליהם, אז גם אם אני חושב שזה פרימיטיבי או מבחיל, מי אני שאכפה עליהם את “הנאורות” שלי ? מוכן להתערב כדי לידע, כדי לסייע לתקן. לא לכפות. אם הרעיונות שאביא טובים מספיק, הם כבר יחלחלו ויביאו לשינוי.
      לגבי קניבלים, זה נעלם בגלל מסיונריות נוצרית אינטנסיבית, תוך שכנוע ואכיפה קשה. כמה חבל שלא הושקעו מאמצים דומים במניעת מעשי רצח עם, של נדכאים בעולם שזעקו לעזרה. הדוגמה הזכירה לי סיפור (בטח לא אמיתי אך מי יודע), על  דיפלומט אירופאי שרצה להרשים מלך של שבט קניבלים וסיפר לו על העוצמה של האימפריות האירופאיות ואיך במלחמה הגדולה, נהרגו מיליוני אנשים. המלך שאל בפליאה, איך הספיקו לאכול את הכל לפני שהתקלקל וכשהדיפלומט הסביר שאירופאים לא אוכלים בשר אדם וזה אסור, המלך הגיב אז למה להרוג, זה כל כך ברבארי.

      לגבי פתרון למצב, אנו עדיין חלוקים. אני חושב שהוכח היסטורית שיצירת מעמדות סגורים, המובדלים ע”י דם, גזע או דת, מובילים לפיצוץ, בעקבות מרמור בצד המוכנע והשחתה של הצד המכניע. זו הסיבה שגם אם ניתן לפנות את כל הערבים, או להחזיקם תחת מגבלות, עדיף להימנע מכך. ואם לגרש, איפה זה יעצור. אני כבר רואה איך עוברים לסוגיה של מי הוא יהודי.

      לגבי גישתך להתנהלות של מעצמת על, תוך התעלמות ממדינות העולם, לא משוכנע שיש לנו את העצמה הנדרשת, היכולת לעמוד בחרם ומאבק ממושך שיגיעו והצדקה לשימוש בנשק יום הדין. אי אפשר לבלף במקרה ובוחרים בכיוון זה וצריך יותר מידע פנימי כדי להחליט נכון. לדעתי זו טעות לנקוט בגישה שתוביל בוודאות לאיום קיומי עלינו ולצורך בשליפת התותחים הגדולים, בטח כשיש חלופות.

      בכל אופן, נראה לי שיש בינינו הסכמה שאין מקום לדיבורים על מדינה פלשתינאית וצריך לשנות את השיח הציבורי בהקדם ולפעול בהתאם.

  7. מסכים מאד עם ההגדרות הנחרצות של השוני בין המערב למזרח. לדוגמה, כאשר ראש ממשלה אומר בנאום פומבי שהוא תומך בפתרון שתי מדינות, הרי ברור שהיות והוא מערבי בהתנהגותו ולא מזרחי, הרי שהוא התכוון לאשר אמר. כאשר אמר לרב כדורי ש”השמאל שכחו מה זה להיות יהודים” הוא בוודאי התכוון לאשר אמר. כאשר אמר לפעילת ליכוד שהתלוננה על העדרו של חדר מיון בעיר הצפונית (שמשום מה נקראת גם פריפריה) שהיא “משעממת וכי אנחנו מדברים כאן על דברים שמעניינים אותנו” גם כן וכמובן התכוון למה שאמר. אני אסיר תודה לכותב המאמר. ייתכן שלו הקדיש מזמנו להיכרות ממשית עם התנהגותו של ראש ממשלה האומר את מה שאינו מתכוון ולהיפך היה נמנע מלכתוב את המאמר, ומוצא נושא פחות מעלה להנחתה.

  8. מעולם לא הייתה בארץ ישראל ישות ערבית מאוחדת !!! היו כאן חמולות שבאו להתפרנס מעבודה אצל היהודים שעלו לארץ משנת 1883.
    את פתח תקווה הקימו יהודים מירושלים שרצו להקים מושבה חדשה,שננטשה ואחר מספר שנים חזרו אליה.
    מעולם לא הייתה ישות ערבית ממוסדת !!! היו כאן עשרות אלפים של ערבים שחיו תחת השלטון הטורקי !!!
    ערבים החלו לבוא לישראל בזכות העליות היהודיות שנתנו פרנסה לערבים. הערבים שהיו כאן גרו ביפו,רמלה,לוד וירושלים העתיקה.