באמצעות "עילת הסבירות" בית המשפט ביטל למעשה את שיקול הדעת של הרשות הנבחרת, שכעת נקבע לא על פי רצון הציבור אלא על פי ערכיו האישיים של השופט
בפסק הדין בעניינה של לארה אל-קאסם שניתן לפי כשבועיים, ביטל בית המשפט העליון את החלטת משרד הפנים ואישר לסטודנטית האמריקנית להכנס לארץ באמצעות "עילת הסבירות". זהו אחד המושגים השרירותיים והשנויים במחלוקת המשמשים את בית המשפט לשם התערבות בהחלטות הרשויות, ומהווה לדעת מבקריו ביטוי לגישה מוקצנת של האקטיביזם השיפוטי.
בחוות הדעת של השופט ניל הנדל נכתב שהשיקולים של הרשות בעניינה של אל קאסם לא היו סבירים, והעובדות היו צריכות להביא לתוצאה אחרת. לכן החלטת משרד הפנים נפסלה – כי אינה סבירה, אינה "נכונה".
חשוב להדגיש: לא נפל שום פגם אחר בהחלטת הרשות. היא נעשתה בסמכות, כדין, ללא שיקולים זרים וללא הפליה. הבעיה היחידה שלה הייתה שהיא העניקה משקל "לא נכון", לשיטת בית המשפט, ולכן אינה סבירה, או במילותיו של השופט הנדל: "הפעולה הקונקרטית העומדת לפנינו חורגת באופן ברור ממתחם הסבירות, ולא ניתן לקבלה".
מה היא בדיוק עילת הסבירות? נשיא העליון לשעבר אהרן ברק הסביר זאת כך:
החלטתה של רשות מנהלית תיפסל בשל חוסר סבירות, אם המשקל שניתן לגורמים השונים אינו ראוי בנסיבות העניין. אכן, שקלול ואיזון זה הם מעיקרי תפקידיה של הרשות הציבורית, והביקורת על אופן ביצועם נתונה לבית המשפט"
יש לשים לב מה אין בעילה הזו: היא לא מופעלת כאשר יש ניגוד עניינים, הפליה, שיקולים זרים, העדר תשתית עובדתית מספקת, השפעה פסולה וכו'; וכמובן שאינה מתייחסת למקרים של חוסר חוקיות, חוסר סמכות או עילות התערבות טריוויאליות יותר. זאת אומרת שלמרות שמדובר בהחלטה "נקיה" לחלוטין של הרשות, שניתנה כדין ובסמכות, בית המשפט מוצא שיש לו סמכות להתערב רק כי המשקל שנתנה הרשות לשיקולים השונים "אינו ראוי בנסיבות העניין".
במילים אחרות, יתכן כי הרשות חושבת שיותר חשוב לתת משקל ל-X, אבל בית המשפט קבע שיותר חשוב Y. וזו קביעה מאד תמוהה, כי אין בקביעה כזו של בית המשפט שום נימוק משפטי, אלא שיקול דעת הנובע אך ורק מעולמו הערכי/סובייקטיבי השונה של השופט. הוא החליט שיש שיקול מסויים שיותר חשוב, ומבכר אותו על שיקול אחר, ומסביר זאת כי מדובר בהחלטה "אובייקטיבית" ולא חלילה העדפה אישית.
אולם מדוע שופט עדיף על הרשות הנבחרת? כיצד השופט, שאין לו מומחיות בעניין לעומת הרשות שעוסקת בנושא, יודע מה חשוב יותר או פחות? למה הוא עדיף על נבחר הציבור, שנבחר בדיוק בגלל שהוא חושב ש- X עדיף על Y וזו הסיבה שהציבור בחר בו? מהן בחירות דמוקרטיות, אם לא דרכו של הציבור לבטא את העדפותיו, ומדוע בית משפט מתערב בכך, גם כשאין מחלוקת שמדובר בשיקולים לגיטימיים לחלוטין? מהבחינה הדמוקרטית, יש כאן קושי משמעותי.
וזו לא הבעיה היחידה: עילת הסבירות אינה ענין מפורש, אלא נבחנת על פי "נסיבות העניין", שזה ביטוי מכובס ל"מה שנראה נכון באותו רגע". מצב זה יוצר אי ודאות קשה עבור הרשות, שאינה יודעת מה ייראה סביר או לא בעיני שופט מסויים, בהינתן שכל שופט יכול לתעדף בצורה סובייקטיבית שונה את השיקולים בהחלטה.
עילת הסבירות בעייתית אפוא משתי זויות: בצורה אבסורדית היא מביאה לכך שהשופט מחליט מה יותר חשוב לציבור במקום האיש אותו בחר הציבור. בנוסף, בית המשפט אף לא קובע שום כללים ברורים, אלא משאיר פתח ענק של אי ודאות לרשות. אלו בדיוק הסיבות שהביאו משפטנים בכירים לתקוף את העילה הזו ואת השרירותיות שלה, ש"משבשת את התהליך" הדמוקרטי, כפי שהסביר פרופ' דניאל פרידמן.
יומרה למומחיות
הבעייתיות הזו באה לידי ביטוי בפסק הדין בעניין אל-קאסם באופן בולט:
השופט הנדל מצא ש"נתק" של שנה וחצי בין אל-קאסם לארגון החרם אותו ניהלה מספק כדי לקבוע שאל קאסם אינה עוד פעילת BDS. מדוע שנה וחצי ולא חצי שנה? אולי שנתיים? למה שיקול הדעת של הנדל עדיף על החלטת משרד הפנים?
עוד מצא הנדל כי מחיקת ההיסטוריה שביצעה אל-קאסם מהרשתות החברתיות כחלק מההגעה ארצה אינה מעידה על ניסיון להסתיר ראיות, וזאת בניגוד לדעת בית המשפט המחוזי שאישר את החלטת משרד הפנים.
מדוע? אין הרי חוק שמכריע בעניין זה, ולדעת הרשות המוסמכת זה דפוס פעילות המאפיין פעילי חרם. מדוע דעתו של הנדל עדיפה על דעת הרשות המומחית לעניין זה? הנדל קבע עוד כי הארגון בראשו עמדה אל-קאסם היה "מינורי", ופעולותיו "ספורדיות". על סמך מה הוא יודע להעריך את רמת הפעילות הזו? איזו מומחיות יש לשופט הנדל בתחום פעילות ה-BDS על פני אנשים שפועלים כנגד תנועה זו באופן שוטף?
הנדל המשיך להתפייט וכתב כי "עמדתה המורכבת, הסקרנות שגילתה כלפי ישראל והיהדות, ונכונותה לנהל דיאלוג פתוח ומכבד" עומדים לזכותה של אל-קאסם. זהו אינו נימוק משפטי, אלא דעה של השופט. לבית המשפט אין שום מומחיות בנוגע ל-BDS, בנוגע לטיפול בסוגיה או בהבנה כיצד גופים כאלו עובדים. החלטתו מבוססת על יומרה למומחיות, שאין לו. זוהי אינה החלטה משפטית, אלא החלטה לפי שיקול דעת.
גם השופט עוזי פוגלמן המשיך בקו זה, והסביר כי מניעת כניסתה של אל-קאסם אינו משרת את תכלית החוק והמלחמה ב-BDS, שהרי אפילו האוניברסיטה העברית אמרה שמניעת הכניסה שלה תפגע "ביחסים הבינלאומיים עם אוניברסיטאות אחרות".
ופה יש לשאול: מי אמור לקבוע את מדיניות המלחמה ב-BDS? למי הציבור הישראלי נתן מנדט לנהל את המאבק ב-BDS, לממשלה הנבחרת שלו או לרקטור האוניברסיטה העברית? מי צריך להחליט איך מיישמים את המדיניות הזו – הרשות העוסקת בנושא או בית משפט שנחשף לסוגיה באופן אקראי וחלקי? גם בקביעה זו בית המשפט מתעדף ערכים סובייקטיביים בדרך שונה מנבחר הציבור, שלו ניתן המנדט לבטא את רצון הציבור, וקובע כי זוהי הדרך "הנכונה" להתמודד עם ה-BDS.
עושים שרירים
כנגד הביקורת על החלטה זו, עלו טענות לפיהם עילת הסבירות היא אולי שרירותית, אך היא הכרחית על מנת למנוע שרירותיות שלטונית; במילים אחרות – אנחנו חייבים לקבל מעט שרירותיות שיפוטית על מנת למנוע עוולות חמורות מצד הרשויות נגד אזרחים.
זו טענה שעשויה להישמע הגיונית בהחלט, אך מבט מעמיק מגלה שגם בה אין ממש. ראשית, עילת הסבירות לא נועדה למנוע הפליה, שיקולים זרים או שחיתות. עילת הסבירות (כפי שהיא נהוגה כיום) נועדה לתעדף באופן שונה שיקולים חוקיים ולגיטימיים, כאשר מי שקובע את סדר העדיפויות הוא בית המשפט – גוף לא נבחר. בידי בית המשפט כלים אחרים מתאימים למנוע החלטות פסולות, שאין להם קשר לעילת הסבירות.
שנית, נבחרי ציבור עדיפים על שופטים בכל הקשור לקביעת מדיניות. זו אקסיומה שאנחנו חייבים לקבל כמי שמעוניינים במשטר דמוקרטי בו הציבור מחליט על מציאות חייו. כל עוד נבחר הציבור פועל כדין, ללא הפליה או שיקולים זרים, אנחנו רוצים שהוא יממש את המנדט שהציבור נתן לו, ולא שופט שאין לו אחריות כלפי ציבור הבוחרים, וממילא לא נבחר בשל דיעותיו.
הפגנה של ארגון SJP בפלורידה, בו הייתה חברה לארה אל-קאסם:
לכן אם כבר קיימת שרירותיות, זו של נבחר הציבור פחות חמורה ולו רק מהטעם הטריוויאלי שעל נבחר הציבור ניתן להשפיע בדרכים לגיטימיות שונות: מחאה, תקשורת, שיקולים קואליציוניים, וכמובן החלפתו בבחירות. השופט לעומת זאת אינו מושפע – ולא אמור להיות מושפע – מדעת הקהל.
מכך עולה כי השרירותיות השלטונית לא רק שעדיפה על זו השיפוטית – היא גם רצויה. אנחנו רוצים שכל נבחר ציבור יממש את השקפת עולמו שהביאה את הציבור לבחור בו. אנחנו גם בהחלט מעוניינים כי החלפה של נבחר ציבור תביא לשינוי סדר עדיפויות בשינוי הערכים לפיהם פועלת הרשות, שהרי זו בדיוק הסיבה שאנחנו עורכים בחירות דמוקרטיות. מה שנכון לנבחר הציבור אסור בתכלית האיסור על שופט, שלא קיבל ולא נדרש לקבל את אמון הציבור כדי לממש את ערכיו.
אין חולק שבית המשפט צריך לפקח בצורה הדוקה על פעילות הרשות, כי רשות ללא פיקוח עלולה להיות רודנית. ואולם, עילת הסבירות אינה עילת פיקוח אלא עילה המחליפה את שיקול הדעת של הרשות בצורה גסה. עילת הסבירות היא אפוא אנומליה, שיבוש שפוגע בתהליך הדמוקרטי ברמה המוסרית והמהותית, תוך כדי פגיעה ברשויות ואי קיום רצון הבוחר. הגיע הזמן שעילה זו תעבור מן העולם, ולו רק למען החזרת האמון הציבורי הרחב בבית המשפט העליון.
עו"ד דורון נחמיה הוא ממייסדי "נתיב בליכוד"
כתבה נהדרת. דברים שהלוואי שכולם היו יודעים.
אולי עלון שבועי זה אופציה..
שאלה שלא קשורה, אם יש מישהו שיכול לעזור אשמח
בזמנו דברו על טבלה שהתפרסמה שמראה על כמות הכרטיסים שנקנו לסרטים שהקרן לקולנוע השקיעה בהם לעומת המליוני ש"ח שהקרן השקיעה בהם..
הטבלה הראתה את ההזיה שמליוני שקלים שהושקעו בסרטים הניבו מאות כרטיסים ולפעמים אפילו רק עשרות.
חיפשתי את הטבלה גם באתר פה וגם באינטרנט בכלל ואין כלום..עזרה מישהו?
ואני חושב:
שלושת השופטים ישבו וחשבו. הרי ברור שהיא מבלפת. אבל איזה נזק יכול להגרם למדינת ישראל אם הגברת תבוא ללמוד משפט "צדק מעברי" העוסק במשטרים חשוכים שביצעו עוולות, כמו גרמניה הנאצית ודרום־אפריקה? היא הרי לומדת את זה כדי להשתמש בזה כנגדנו באיזה שלב. נוכל כל כך יפה להצביע ולומר קיבלנו אותך ביושר כחוק ומעלת באמון שלנו. בגללך אף אחד לא יקבל יותר אשורי כניסה. את תהיה הדוגמה והתקדים. נעשה לימונדה מהלימון. עדיף כך מאשר תסעי לשם ותעשי סיפור מהנושא.
מילא BDS, אבל איזה מכוערת!
דווקא מזכירה עם המשקפיים את מיא חליפה הצדקת!
עילת הסבירות נחוצה כדי למנוע שמוש באמתלות שוא לפגיעה בזכויות יסוד (בעניננו- זכות הצבור לדעת דעות שונות). שים לב שבפסה"ד נאמר " חורגת באופן ברור ממתחם הסבירות ", כלומר לא מדובר במצב שבו נבחר צבור סביר כלשהו היה יכול להחליט כפי שהוחלט ע"י הממשלה. רק במקרה קיצוני כזה מחליף השופט את נבחר הצבור. על אף מבחן הסבירות, נבחר הצבור לא צריך לנחש מה יראה נכון לשופט, כפי שחששת, אלא מה יראה לשופט כהחלטה אפשרית של נבחר צבור סביר כלשהו.
העובדה שהשופטים הוסיפו נמוקי שטות אינה גורעת ממשקלם של הנמוקים הנכונים, ודי באחרונים כדי לבסס את פסה"ד.
בית המשפט פסק לפי מה שהוצג לו ע"י הפרקליטות שיצגה (בעיניו לפחות) את המשיבה-הממשלה. הפרקליטות אמרה לשופטים שאין מטרת החק להעניש פעילי חרם (כהשקפת השר ארדן) אלא רק למנוע מהם להזיק בזמן ישיבתם בארץ.
בית המשפט גם נוכח בתקנות שהותקנו לפי החק, בהן נכתב שרק פעילות רבה רצופה וממושכת של הפעיל תמנע את כניסתו, לכן בית המשפט התחשב בתקופת הפעילות הקצרה והמעטה של אל-קאסם שלאחריה שנה וחצי הפסקה, בגילה הצעיר. לאור זאת פסקו השופטים "אי סבירות" כלומר ששום נבחר צבור סביר לא היה יכול לקבל החלטה כפי שהתקבלה (ומן הסתם טענת המשיבה-הממשלה להתגוננות מפני אל-קאסם היא אמתלה של נבחר הצבור שתאפשר לו להשתמש בחק כענש, שמוש שהוא בנגוד למטרת החק ).
הסבירות צריכה להימדד רק בפרמטר אחד. אם עונש שקבע בית המשפט סביר ביחס לעבירה. לדעתי 3 שנים כלא על זריקת נעל על שופט זה לא סביר ביחס לשחרור רוצח בגלל אי-שפיות (בד"כ זמנית, כי רוצחים עושים הצגות)
מעניין. מסביר הרבה דברים.
חברה נמדדת ביכולתה להכיל דעות שונות כולל הפגנה למען דעות הזויות כמו מדינת כל אזרחיה ושיבת הפליטים הפלסטינים.
לארה עוכבה שבועיים במעצר שרשמית זה לא היה עונש אבל מעשית זה היה עונש ראוי על פעילותה בעבר.
ועכשיו היא מוזמנת לשלם שכר לימוד וללמוד – ואם היא תפר את תנאי הויזה היא תשב שבועיים נוספים במעצר ותגורש ולא תשלים את לימודי התואר.
בתקווה שבאה לקלל ותצא מברכת.
להכיל דעות שונות של *אזרחים* – לא של *זרים*. בריטניה מנעה את הכניסה של פייגלין אליה על סמך דעותיו, גם של יו"ר התנועה האיסלאמית בישראל (שהעדיף להעצר שם ולהאבק באמצעות המערכת המשפטית הבריטית על מניעת כניסתו, ובסוף הפסיד וגורש).
להזכירך, החוק נגד הסתה מאפשר להעניש ולסתום פיות של אזרחים על סמך דעותיהם בלבד, אם ישנו חשש שיעוררו מדנים ואלימות באוכלוסיה, והוא הופעל על בעבר על פעילי ימין ועל פעילי שמאל.
ישראל בעבר לא אפשרה לפוליטיקאים מאוסטריה ששויכו (לדעתה) לתנועות נאו-נאציות להכנס לישראל, על סמך פרשנות מפוקפקת של דעותיהם. החוק נגד החרם מתיחס למעשים ולא לדעות.
מורה נבוכים לדמוקרטיה חוקה ובית המשפט
חוק יסוד כבוד האדם וחרותו איננו מהווה חוקה, חזור א י נ- נ ו מהווה חוקה. זהו חוק בודד שאיננו מפורט דיו והוא חסר.———–
קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.———-
בישראל אין חוקה לא מתקיים התנאי ההכרחי.——–
קיומה של חוקה איננו מתיר חזור א י נ נ ו מתיר התערבות בית המשפט העליון בפסילת חוקים. לכך צריך הסכמה מפורשת————
לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.———
בית המשפט לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל חוקים.———-
אכן יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה!———
הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט!
שופטים אינם נושאים בכל אחריות. הם לא צריכים לפתור שום בעיה! הם מקבלים משכורות עתק. גם תנאי פנסיה מופלגים. והם יכולים להרשות לעצמם כל אשר ירצו. אם יצטרכו להתאשפז ילכו לבית חולים בחוץ לארץ. אז מה זה מעניין אותם? יש להם מושג כמה הקופא הציבורית ריקה? הם רק עושקים את העם ועוד דורשים שנממן את כל העולם!
דמוקרטיה פירושה המילולי שלטון העם האמצעי לדמוקרטיה ריבון המורכב מנציגים נבחרים ואלו מחוקקים מטעמו לטעמו והעיקר למענו. בדמוקרטיה – שלטון העם מתקיים שלטון החוק המחייב את כולם, בשלטון החוק הכונה היא שעל האזרחים וכך גם על השלטון להכיר בעליונות החוק לקימו ורק לפיו לפעול. במצב של שלטון החוק מערכת החוקים מחייבת את כפיפות כולם אליה, את האזרחים וכמותם גם את הרשויות. לאזרחים מותר הכל להוציא מה שאיננו חוקי לרשויות והממלאים תפקיד בהן, ככאלה מותר להם רק מה שכתוב בחוק. עליונות החוק היא המעניקה לאנשים ביטחון חירות ושאר שירותים. במדינה דמוקרטית חייב להתקיים שויון בפני החוק..
זהו המצב התקין. אלא שבישראל רשויות החוק החליטו שדמוקרטיה פרושה לא שלטון העם אלא רק "שלטון החוק" ובשל הכוח הרב הניתן להן אף הרחיקו לכת והחליטו שהן עצמן החוק! רשויות החוק רואות את עצמן כחוק בהתגלמותו ומזהות את שלטונן עם "שלטון החוק". לכן על פי תפישה הרודנית של רשויות אכיפת החוק ועמן חסידיהן השוטים – חלק לא מבוטל בעם, רשויות החוק הן עצמן החוק ולכן הן "ה" דמוקרטיה" על כן דמוקרטיה הינה שלטון ללא מיצרים שלהן. מכאן שכל פיקוח עליהן ודרישה מהן לנהוג על פי החוק, הינו פגיעה בשלטונן המוחלט ומכאן פגיעה ב"שלטון החוק" על כן גם פגיעה בדמוקרטיה. רשויות החוק וחסידיהן השוטים מזהירים שאסור "להפריע", אסור לפקח כיון שזו פגיעה אנושה ב"דמוקרטיה".
איפה זה כתוב שבדמוקרטיה בית המשפט צריך לפקח?? בדמוקרטיה נבחרי העם הפרלמנט התחתון ורצוי שיהיה גם עליון צריכים לפקח. אם זה כך התקבל בליכוד, כי חתום עו”ד דורון נחמיה הוא ממייסדי “נתיב בליכוד” אזי אסור להצביע יותר לליכוד!!
לא רק עילת ה"סבירות",גם אחותה התאומה "מידתיות",כלים שהדיקטטורה המשפטית של בג"ץ המציאה,בנוסף להמצאת ה"חוקה",דהיינו חוקי היסוד,שבאמצעותם הם מנכסים לעצמם סמכות,ללא שום הסמכה מפורשת בחוק לבטל חקיקה של הכנסת. לאחרונה,הפירטים המשפטיים של בג"ץ קבעו באופן מעשי כי יש להם "סמכות" לדון ולקבוע את תוכן "החוקה" שהמציאו.
נראה שקבוצה של פקידים ממונים,לא נבחרי העם,החליטה שהיא מעל נבחרי העם ו"שיקול הדעת שלה" מעל לחוקי המדינה. אפשר להגדיר זאת במילה אחת: פוטש.
וזה האדון הנדל שהטעה (או סתם השתכר מהכוח שהבג"ץ גזל מהציבור) הטעה את הגב' שקד ואת הח"כים, הימנים יש לומר, שהיו חברים אז בועדת מינוי השופטים, שהוא יהיה שופט שמרן.
בג״ץ מעצם טבעו הוא מוסד מרושע, הוא הכתובת ממנו מבקשים רשעים סעד אחרי שבית משפט של ערכאות נמוכות פסק לפי השכל הישר והחוק, ואז בא בג״ץ ופוסק על פי מוסר סדום ועמורה שלו.
בלה, בלה, בלה, בלה.
רואים את העצים ולא את היער. הכתבה טובה, מעוררת כעס, התמרמרות אך את שאלה הקריטית, אינה שואלת: איך יכול להיות ששופטים מלומדים, הגיוניים, נקיים מכל רבב מחליטים בנושא שאינו שחור ולבן תמיד, אבל תמיד בניגוד לטובת ישראל, או לפחות באופן תמוה לרוב הציבור?
לא שואלים את השאלה, מדוע אלופים בצה"ל מדברים על ה"ייאוש" בעזה שהוא לדעתם הגורם ללוחמה נגדנו? מדוע פקידים בכירים נלחמים בעורמה נגד ניצול משאבי טבע שיכולים להביא מיליארדים למדינה ולחזק אותה?
זה מרתיח אבל מה עומד מאחורי זה? האתר הבאמת מעולה "מידה" מקונן ומתקומם אבל את שאלת התם אינו שואל: למה?
הנה ההסבר שלי. אפשר לקרוא לי קונספירטור, מטורלל, משוגע, זכותכם. בשביל זה יש מרשתת, בשביל זה יש תגובות.
ובכן, בארץ יש "מדינת עומק" אלא שבניגוד ל"מדינת עומק" בארה"ב, בארץ זה באמת גייס חמישי. אלה אנשים שבמודע או בתת מודע מאמינים שישראל היא מדינה לא צודקת, והם מייחלים למפלתה. לכן, כאשר יש בידיהם כוח, הם בוחרים באפשרות הגרועה יותר לישראל, לעם היהודי, לציווילזציה המערבית.
לארה אל-קאסם ללא ספק מבלפת, בהכנסתה לישראל ללא ספק תעשה דמוראליזאציה אצל אנשים שפויים, לכן אנשי הגייס החמישי עושים הכל כדי להכניסה ובכך להוכיח שהתנגדות חסרת תוחלת.
אז איך אפשר לזהות את אנשי הגייס החמישי? אנשים שנראים לכאורה רגילים, משרתים בצבא, לא מפגינים בבילעין. לא חברי מר"צ
אבל יש דרך לזהות אותם.
חפשו את הקרן! לא לא לא, לא את הקרן לישראל חדשה אלא קרן ווקסנר. זוהי קרן שכתבו עליה במידה https://mida.org.il/2018/06/12/%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%A7%D7%9C-%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8-%D7%AA%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%A9%D7%A7/
בוגרי תכנית הקרן (אולי יותר נכון לכנותם "בוגדי" התכנית) מקיימים מערכת סגורה של קשרים, א-לה "בונים חפשיים", מקדמים זה את זה, מגוננים זה על זה ומבינים ללא צורך במילים את המטרה: החלשת מדינת ישראל.
אז בואו נראה מי מבוגדי ווקסנר קשור להחלטת לארה אל-קאסם? אה, רק שניים משלושת השופטים בהרכב הבג"ץ: פוגלמן וברון! ללא ספק נבחרו בקפידה ע"י בוגר עלום אחר שקובע הרכבים של שופטים כך שיהיה רוב "נכון" במיקרים חשובים.
בוגר אחר (ככל הנראה) הוא האיש עם השם מתייוון "דייויד גילה (לא נאה לו "דוד", הוא "דייויד") – שהיה ראש רשות ההגבלים העסקיים בזמן גילויי הגאז. בתחילה הוא אמר שהוא תומך בהסדר אבל אז, ממש ביישורת הסיום חיבל בהסדר והפך את עורו.
זאת אומרת, כשיש בוגר תכנית ווקסנר בעמדת כוח וסמכות, חייבים לצפות להתנהגות ועמדות שלכאורה מנוגדות להגיון, כי הן נראות מנוגדות לטובת מדינת היהודים.
וכדי באמת להקפיא את דמכם (אלא אם אתם רוצים במצדה שניה, כמובן), שניים מהמועמדים הסופיים לרמתכ"לות הם בוגרי ווקסנר (ושלישי חושב שישראל היא מדינה נאצית).
אופס, מאוחר מדי! יש לנו רמטכ"ל ווקסנרי ראשון! שיהיה במזל טוב (לעוכרי ישראל).
ביבי, האם אתה עיוור וחרש? או אתה איתם?
זאת, לצערנו, מורשת רבין האמתית : השנאה.
השנאת רוב היהודים בישראל + ממשלתם (אם ימנית) + אחיהם-תומכיהם שבחו"ל (עד שבארה"ב הפסיקו לתמוך) באשמת היותם חלק מ"אויבי השלום משני הצדדים [במקביל לחמאס]".
אין חופש ללא הזכות לחלל קודש.
הזכות לבזות את מה שהאחרים מחשיבים לקדוש.
דה קארט.
בבקשה למחוק תגובה זאת שלי. היא שגויה, הן במיקומה והן בתכנה.
כפי שאומר פרופ מאוטנר ורבים כמותו: השמאל שאיבד כוחו בכנסת העביר את פעילותו הפוליטית לבית המשפט העליון. לא בית משפט ולא נעליים. גועל נפש וקבס לנוכח המתרחש בישראל. פרקליטות מושחתת משטרה מזעזעת ובית משפט עליון כממשלת על מושחתת המבטלת את המדינה היהודית כל יום עוד. כולם שם משובטי אהרון ברק הדיקטטור ושודד הים המשפטי כהגדרת פרופ פוזנר. יש לבטל את חוק כבוד האדם הערבי והמסתנן וחרותו של המחבל ומיד, לבטל את הועדה הערמומית לבחירת שופטים בראשות שלושה מהם – ועדת דילים מסריחים, ואת ועדת השתיים בסגנון הקגב המבחיל והמסוכן ואת השופטים תבחרנה כמו בכל העולם המערבי אך ורק ממשלות ישראל ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו נברר מי שונא ישראל ואנטי ציוני ויהודי ונשלח אותו לשפוט בבריסל או בעזה. חייבים לערוך מהפיכה יסודית במערכת החוק והמשפט המשטרה הפרקליטות ובגצ ומיד. על העם לצאת להפגנת ענק נגד המצב הרקוב והמזיק לנו – לעם היהודי ולמדינתו. לא נשאר עוד הרבה זמן לפני שבגצ יחסל את המדינה היהודית לטובת מדינת כל אזרחיה הערבים. מספיק!
ליצניהו אינו מוכן שיגעו במשהו.