כל עובד ציבור שמתנגד באופן פומבי לעמדת הממשלה היה עומד בפני הליך משמעתי – בהנחיית היועמ"ש עצמו. אבל כאשר מדובר בפקידי משרד המשפטים אין דין ואין דיין
במדינת ישראל מתרחש בחודשים האחרונים ניסיון הפיכה שכמעט והצליח. ההפיכה הזו לא נעשית על ידי גנרלים המלווים בטנקים ומטוסים, אבל תוצאותיה זהות – לקיחת השלטון מידי נבחרי הציבור לידי דרג פקידות לא-נבחר.
הטריגר לניסיון ההפיכה היה "חוק היועמשי"ם" שהגיש ח"כ אמיר אוחנה יחד עם התנועה למשילות ודמוקרטיה, ובמקביל אליו הצעת חוק ממשלתית של השרה איילת שקד בנוסח מרוכך יותר. הרעיון העיקרי של הצעות החוק היה לשנות במעט את אופן בחירת היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, כך שלשר המכהן תהיה אמירה משמעותית לגבי זהות היועץ המשפטי שלו. כך היו יכולים השרים, שהם נבחרי הציבור, ליישם טוב יותר את המדיניות לשמה נבחרו.
מיד עם הגשת הצעות החוק החלה תסיסה בתוך מערכת המשפט. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט תקף את הרעיון, גם לאחר שהממשלה באמצעות ועדת השרים לחקיקה החליטה לאמץ את היוזמה. עצם המחשבה על אבדן השליטה המוחלטת שיש כיום ליועץ על משרדי הממשלה הביאה אותו אף להשתתף בהפגנה פומבית של ועד המשפטנים מול הכנסת. מנדלבליט טען לאחר מכן שרק עבר שם להגיד שלום.
כאשר נשאל היועץ כיצד הוא יכול כעובד ציבור להתנגד להצעת חוק ממשלתית, בניגוד גמור להנחייה האוסרת על עובדי ציבור להתבטא נגד עמדת הממשלה בכנסת, השיב: "צריך לזכור שיועץ משפטי לממשלה הוא פקיד, אבל לא סתם פקיד, אלא כזה שהממשלה מינתה כדי שיהיה אמון על שמירת החוק".
הסכר נפרץ
האבחנה הצבועה בין נורמות הציות לשלטון החוק שעשה מנדלבליט הובנה היטב במסדרונות משרד המשפטים, והסכר נפרץ. מאז חודש יוני החלו במשרד היועמ"ש להתנהל כאילו לא מדובר במשרד המשפטים של מדינת ישראל, אלא בארגון מגזר שלישי אופוזיציוני. המשנה ליועמ"ש דינה זילבר נשלחה לחזית המערכה בוועדת הכנסת והתנגדה לשורת הצעות חוק אותן אישרה הממשלה.
"שיח לעומתי פוצע שמסמן ומתייג. הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע": המשנה ליועמ"ש נגד חוק "נאמנות בתרבות" | בדיון בכנסת על חוק "נאמנות בתרבות" תקפה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר בחריפות את הממשלה, https://t.co/cWo5EXCTuv @DaphnaLiel pic.twitter.com/tAzY0lkspM
— החדשות – N12 (@N12News) November 6, 2018
המסר שיצא ממוסד היועץ המשפטי לממשלה נקלט לא רק בקרב בכירי משרדו. ביום ה-18 באוקטובר שלחו 22 יועצים משפטיים של משרדי הממשלה מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, שהודלף השבוע באופן עלום לתקשורת. במכתב הביעו היועצים את התנגדותם להצעת החוק הממשלתית ואף הפצירו במנדלבליט "לנקוט בכל הפעולות הנדרשות על מנת שההצעה לא תקודם".
קשה להמעיט בחומרת האירוע הזה – יועצים משפטיים של משרדי הממשלה, מי שתפקידם לייעץ לשרים ולאפשר להם לקדם את המדיניות עבורה בחרו בהם אזרחי ישראל, יוצאים פומבי נגד ניסיון חקיקה של הממשלה.
חשוב להדגיש לא מדובר על התנגדות למהלך מנהלי כלשהו, שייתכן ואינו חוקי. במקרה כזה ניתן אולי להצדיק התנגדות של היועץ המשפטי אם לדעתו קיימים קשיים משפטיים. כאן מדובר במהלך חקיקה שהוא ניסיון של המחוקק לקבוע את הנורמה החוקית והמסגרת שצריכה לחייב כל אזרח, ובטח את היועצים המשפטיים.
מה שחמור עוד יותר היא ההתעלמות המוחלטת של אותם "שומרי הסף" מהחוק עצמו. חוק שירות המדינה קובע כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את עובדי המדינה, והנחיית היועמ"ש לכלל עובדי המדינה הינה לא להתנגד בפומבי להצעות חוק ממשלתיות. יתר על כן, סעיף 87 לתקנון הממשלה קובע כי "שרים או נציגיהם המוזמנים להופיע בוועדה מוועדות הכנסת יביעו את עמדת הממשלה".
אין דין ואין דיין
כל עובד ציבור אחר שהיה מתייצב ומתנגד באופן פומבי לעמדת הממשלה היה מוצא את עצמו עומד בפני הליך משמעתי – בהנחיית היועמ"ש עצמו. אבל כאשר מדובר בפקידי משרד המשפטים ואנשי הייעוץ המשפטי אין דין ואין דיין. כל אחד עושה ככל העולה על רוחו תוך צפצוף גמור על החוק ועל כל נורמות העבודה הבסיסיות בשירות הציבורי.
עד כה הבליגה שרת המשפטים על התקפות חוזרות ונשנות מצד הייעוץ המשפטי בכלל, והמשנה ליועמ"ש זילבר בפרט. תוצאות ההבלגה הזו נראות כעת בהשתוללות של היועצים המשפטיים. הסבלנות והמערכתיות של שקד פקעו לאחר שזילבר הגדישה את הסאה, ונראה כי מדיניות ההבלגה הגיעה לסיומה.
האחריות להצלת הדמוקרטיה הישראלית מניסיון ההפיכה הפקידותי מוטל כולו על כתפי שרת המשפטים וחבריה לממשלה ולכנסת. אם היא תמצמץ ראשונה תהיה זו בכייה לדורות. המשפטנים הבהירו היטב את עמדתם, כעת הכדור בידיים של שקד.
עו"ד זאב לב הוא מנהל תחום המחקר וחופש המידע בתנועה למשילות ודמוקרטיה
ו-ה-בעיה היא שכל סערה שמעורר השמאל, כל סערה! בגלל איזושהי דרישה ימנית, הוא בסוף מנצח. לא בגלל שהוא צודק אלא בגלל שהימין חוטף מיד פיק ברכיים, מרים ידיים וממסמס כל מה שדרש.
לזה, בין השאר, אנחנו קוראים חוסר משילות, או חולשת המשילות.
היועמ"שים וכל כנופית שלטון החוק, גונבים זכויות בלתי מתקבלות על הדעת, אפילו מהמקפצה, והממשלה לאורך השנים……נכנעת או חסרת אונים. לא יאומן!
לשמאל זה לא היה קורה אם הימין היה גונב זכויות שלטוניות.
נכון מאוד
המעציב הוא שהם קלטו את החולשה הזאת, ולכן התאבון שלהם גדול מאוד להמשיך ולחסל את שלטון הימין.
לא נכון, ש"כל סערה שמעורר השמאל, כל סערה! בגלל איזושהי דרישה ימנית, הוא בסוף מנצח."
בבית היהודי יודעים היטב איך לעצור את הסחף. השר בנט אמר (בתשובה לשאלה שנשאל על ידי מכיניסטים מנחל עוז) שמפלגתו לא תשתף פעולה אם שוב ישלחו את זילבר לייצג את הממשלה הפוך מעמדותיה היא.
הרי זה אוקסימורון, לייצג מישהו בניגוד לעמדותיו.
בנוסף, מתברר לפי פירסום של ד"ר למשפט חוקתי, אביעד בקשי, שבכלל לא צריך את משרד המשפטים לייצג את הממשלה בפני הכנסת!!! אלא הם נדרשים לייצג " רק" בפני בית משפט.
וזה מה שיביא למהפכה אזרחית אלימה.
"הבית היהודי" הוא הגורם האחרון שיעזור לנו בעניין הזה. שלושת המובילים שלו: בנט, שקד ומועלם הם חלק מהחונטה, רק עושים קולות של דתיים לאומיים.
"כל עובד ציבור אחר שהיה מתייצב ומתנגד באופן פומבי לעמדת הממשלה היה מוצא את עצמו עומד בפני הליך משמעתי – בהנחיית היועמ”ש עצמו"
האם רבני ערים שיצאו במפורש ובכתב נגד שירות נשים, פינוי מאחזים, שקראו ללהט"בים סוטים, או יצאו נגד מכירת דירות לערבים, דבר שנוגד לא רק את מדיניות הממשלה, אלא בעיקר ערכי מוסר בסיסיים (שני האחרונים), וכנראה גם את החוק, מצאו עצמם בפני הליך משמעתי בהנחיית היועמ”ש עצמו? האם הכותב, שמאשים אחרים ב"אבחנה הצבועה" או התנועה למשילות ודמוקרטיה פעלו כדי להעניש רבנים אלה?
ואם התשובות לשאלות אלה שליליות, מה זה אומר על הכותב, יושרו, וסולם הערכים שלו?
יורם שכמוך! רבנים מחוייבים להלכה היהודית ולא לתרבות נאו הליניסטית.
לכן, גם אם השקפתם נוגדת מדיניות ממשלתית הם חייבים לקיים " לא תגורו מפני איש". זה לא דמוקרטי? אולי, אבל זה הפרדוקס במדינה יהודית עם ממשל דמוקרטי. נסתדר. בעזרת השם.
שתה מים ותנשום עמוק
תתפלא אבל מדיניות הממשלה היא לא דעתך האישית כיצד על אנשים להתבטא ולהתנהג. נכון שאתה בטוח שזה פשע נורא אם מישהו מעז לא לשמוע שירת נשים, או מרהיב עוז לחשוב, רחמנא ליצלן, שהנורמה של זוגיות בריאה היא גבר ואישה, או שחס וחלילה קורא לאנשים להציע את מרכולתם למי שלא מנסה לרצוח בהם.
יש חופש ביטוי במדינה הזו, ויש חופש קניין. מותר לאדם להתבטא, ומותר לאדם לעשות ברכושו הפרטי כרצונו. אפילו אם הוא עובד ציבור.
חבל שאתם שם בשמאל לא מבינים דברים כל כך בסיסיים.
רבנים שיצאו נגד שירות נשים, פינוי מאחזים ומכירת דירות לערבים או שקראו ללהט”בים סוטים – לא עשו דבר שנוגד את מדיניות הממשלה. לממשלה אין מדיניות ברורה בנושא שירות נשים בצה"ל ויש בה כאלה המצדדים בשירות כזה וכאלה שמתנגדים לו, לממשלה אין מדיניות ברורה בנושא מכירת דירות לערבים (בכל המקרים שמכירת דירות לערבים נכפתה על יהודים זה קרה בחסות בית המשפט מול קבלנים פרטיים) ולממשלה אין מדיניות לגבי הגדרת הומואים, לסביות ושאר חריגי מיניות, זה נושא נזיל. ולהגיד שעמדת רבנים נגד שירות נשים בצה"ל, פינוי מאחזים ומכירת דירות לערבים ובעד הגדרת הומואים ודומיהם כסוטים נוגדת "ערכי מוסר בסיסיים" זה דה-הומניזציה של רבנים. כל העניינים האלה הם עניינים שבמחלוקת ערכית והניסיון להגדיר את מי שעמדתם שונה משלך כ"חסרי מוסר" הוא לכשלעצמו לא מוסרי.
מהות מינוי ותפקיד הרבנים- זה להנגיש את דעת ההלכה, כלומר להביא לחופש מידע. יודגש- הם לא יוצרים הלכה, אלא רק מפרסמים את ההלכה שבידינו, לכן דווקא אם יסתירו- יהפכו לעברינים.
טענתך נכונה אילו מדובר ברייבנים רפורמים שמתפקידם להמציא הלכות- ואז חובה שימציאו בהתאם לעמדת הממשלה.
רבנים אורתודוכסיים רק מנגישים ומפרסמים את ההלכות שנמסרו לנו, לכן דווקא אם היו משנים- בכך היו מועלים בתפקידם.
יורם שלום,
אכן, כפי שענו כבר לפני, הרבנים שעליהם דיברת לא התבטאו כנגד עמדת ממשלה רשמית. ככל וכן, לא הייתי אומר מילה במקרה של פתיחה בהליך משמעתי כנגדם.
כמובן, תמיד ניתן לבקר את עמדת הממשלה (ולתמוך ברבנים, או ביועמ"שים), אבל יישום החוק חייב להיות אחיד והוגן.
זאב.
שמואל, עמי – אז אתם טוענים שתורת ישראל גזענית והומופובית, והרבנים רק מתרגמים אותה כפי שהיא? נדמה לי שגם שונאי הדת הגדולים ביותר לא יטענו זאת. ניתן לפרש את התורה לכאן או לכאן (ראה מצוות אהבת הגר), ומה שהרבנים הנ"ל נתנו היא דעתם האישית לגבי פירוש התורה, בדיוק כמו שזילבר נותנתכן את דעתה האישית על חוקי הממשלה.
אמיר ש – ההודעה שלך היא היפוך מושלם של המציאות. מי שטען שצריך לפטר אנשים בגלל הבעת דעתם הוא כותב המאמר. אני רק הבאתי דוגמאות להרבה עובדי ציבור אחרים שנהגו כמו זילבר, ובצורה הרבה יותר חזקה לדעתי. את הטענות שלך תפנה אליו, לא אלי.
אתה חושב.. – קודם כל, לא כולכם מאותגרי לוגיקה, רק חלקכם. כל הדברים הנ"ל נוגדים את מדיניות הממשלה, וחלקם ערכים בסיסיים של המדינה והמוסר:
שירות נשים – כרגע מדיניות הצבא שכפוף לממשלה היא שהן מתגייסות, ורבנים עובדי ציבור פנו כדי לשנות מדיניות זאת. מחר אכן יכולה הממשלה הזאת או אחרת להפוך זאת, אבל זה נכון גם לגבי חוקי הנאמנות שנגדם יצאה זילבר.
פינוי מאחזים – ברגע שהממשלה מחליטה, מרצונה או בעקבות פסיקת בג"ץ, לפנות מאחז, אז מאבק נגד זה הוא אכן מאבק נגד החלאת ממשלה. חוץ מזה, זה גם לא כל-כך חוקי לצפצף על החלטות בג"ץ.
ערבים, להט"בים- זאת לא מדיניות הממשלה הזאת שכל בני האדם שווים, אלא אחד העקרונות שעליהם הוקמה המדינה (ראה מגילת העצמאות), ואף ממשלה לא הצהירה על סטייה מהם. ראש הממשלה הנוכחי אמר בארה"ב: "התנ"ך אומר שכולנו נולדנו בצלם אלוהים. זו היתה ההשראה לתומס ג'פרסון, שקבע בהצהרת העצמאות שכל בני האדם נוצרו שווים. וגם נשים, דרך אגב"…"הערכים האלו הם חלק בלתי נפרד מהסיפור האמריקאי. והם חלק בלתי נפרד מהסיפור הישראלי. חירות, צדק, שלום ותקווה". ואחרי שחוק הלאום עבר נציגי הממשלה יצאו מגדרם כדי לטעון שהוא לא הופך ערבים לאזרחים סוג ב'.
ואם אתה לא רואה בעיה מוסרית בלקרוא לאנשים סוטים בדל נטייתם המגדרית, ועוד חושב זה לא מוסרי לטעון שיש, אז כנראה שתהום מפרידה בינינו. אגב, יש לך מכרים להט"בים? אם כן, גם להם אתה אומר שזה לגיטימי לקרוא להם סוטים, או שרק מול המקלדת אתה מרשה לעצמך?
מחזק את דבריך יורם
זאב לב – קודם כל, אני מעריך את זה שטרחת להגיב ולענות תשובה עניינית, ובכל זאת:
1) כמו שכתבתי ל"אתה חושב"… הם כן יצאו נגד מדיניות מפורשת של הממשלה – ולראיה, הצבא שראשו כפוף לשר הביטחון מגייס נשים לתפקידים קרביים.
2) אתה אולי חולק על מה שזילבר חושבת, אבל אני מקווה שתסכים שמדובר בדברים שהיו לגיטימיים מצד אזרח פרטי להגיד. גזענות, הומופוביה, וקריאה לצפצוף על גל החלטות בית-משפט, כלומר על החוק אינן לגיטימיות מצד אף אחד.
3) יישום החוק הוא כבר אחיד – זילבר לא מודחת מתפקידה וגם לא הרבנים. בעצם הוא לא, הבוס שלה כבר מנע ממנה בינתיים לייצג את הממשלה בדיוני ועדות בכנסת.
4) במקרה של הרבנים אתה לא היית אומר מלה, אבל במקרה שלה אתה פועל כדי לסלקה מתפקידה, למרות שמהסיבות שמניתי, וגם בגלל שכיחות מכתבי הרבנים הפניות שלהם הרבה יותר חמורות. כל זה יוצר אצלי רושם חזק שהפעילות שלכם למען משילות ודמוקרטיה מכוונת רק כלפי צד שמאל של המפה. אתה, כמובן, מוזמן להביא עובדות שיוכיחו אחרת.
יורם היקר:
כפי שאמר המגיב שמואל, ויותר בחריפות: תפקידם של רבנים הוא לרומם בהכרעותיהם את רוח העם וממשלתו ממצבו הנוכחי שבפועל, לעבר מצבו העתידי המצוי כרגע בפוטנציה בעומק רוח הציבור הישראלי, כולל כל רבדיו וגווניו. וזה – בדיוק הפוך מלהיות יסמנים של הממשלה. זוהי הגדרת מהות התפקיד.
רב שכופים אותו לחשוב משהו – או לא לומר מה שהוא חושב – עליו לקום ולהתפטר מיד.
רבנים אינם עובדי ציבור במובן הרגיל, אלא יונקים את סמכותם מכוח הרבנות הראשית. ולגביה – אם היא כפופה לממשלה, אוי לנו. זה כמו לומר על הנצחיות של עם ישראל שהיא כפופה לצרכי ההווה של עם ישראל. וזה משגה פטאלי.
ליורם, לתגובתך הראשית ולתגובתך מס' 7:
נראה לי שאתה לא מבחין הבחנה ברורה בין החלטות הממשלה למיניהן מחד לבין הממשלה הפועלת בכובע המחוקק. ויש הבדל מהותי.
הרושם הזה עולה מהדוגמאות שלך על הרבנים כעובדי ציבור אשר הביעו עמדות שלא עולות בקנה אחד עם דעות וערכים שאותם מנית ועם התנהלות או מדיניות נהוגה של גופים כמו ממשלה, צה"ל וכו'
הרבנים הם אכן עובדי ציבור, אך מכל הדוגמאות שהבאת לא עולה התנגדותם לחוק כלשהו מספר החוקים של מדינת ישראל.
אגב, עפ"י מגילת העצמאות ברור שחוקי הממשלה צריכים לשמור על האופי היהודי של ישראל כמדינת העם היהודי. נדמה לי שאין חולק שהרבנים מכוונים בדיוק לעניין הזה.
אתה חותר אל השגת השוויון "המוחלט" בין אזרחי המדינה היהודים לבין אזרחי ישראל הלא יהודים. עם כל הכבוד עניין השוויון "המוחלט" מלכתחילה "נפגע" כבר בחוק השבות בחוק הדגל בחוק ההימנון ובסמלי מדינת ישראל… (לא נראה לי שזה פוגע בכולם אלא במי שפועל כמיעוט אירידנטי המתנגד למדינה יהודית ריבונית, ראה לעניין הזה את נייר העמדה של הוועדה העליונה של ערביי ישראל מ-2006). השוויון המיוחל אם כן לעולם לא יהיה "מוחלט" גם לא על פי מגילת העצמאות.
אגב, במגילת העצמאות מופיעה כמה וכמה פעמים ההתייחסות למדינת ישראל כמדינה יהודית. מנגד המונח "דמוקרטיה" לא מופיע בה ולו פעם אחת.
ולעניין היועמ"שים:
אילו הם היו מתנגדים להחלטות הממשלה שלדעתם לא מתיישבות עם החוק הקיים הרי זה תפקידם אולם כשהם מתנגדים לעצם חקיקת החוק שאין חולק שכאן מדובר בפרורגטיבה של הממשלה עפ"י חוק יסוד: הממשלה, מדובר בכך שהיועמ"ש מחליט לחבוש את כובע מחוקק-העל ו/או של סמכות העל (של ממשלת-על) שהוא נוטל לעצמו באופן שרירותי כפקיד שלא נבחר ולא מונה לשם כך או ליתר הבהירות: בכך הוא מפר את העיקרון הדמוקרטי של הפרדת הרשויות.
תיזכורת, ב-1993 פליאה אלבק הודחה לאחר שהייתה במשך 24 שנים מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. היא הודחה על ידי שר המשפטים דוד ליבאי, על רקע ביקורת פנימית (שהודלפה) שהטיחה בחיים אורון, בה הטילה ספק בנאמנותו למדינה. היא הואשמה בכך שהיה אסור לה כעובדת מדינה להעביר ביקורת על נבחר ציבור על רקע פוליטי. בביקורת שלה היא ייצגה אז ללא ספק את דעת הציבור הרחב כפי שהיום טוענת להגנתה גב' זילבר.
יורם,שלום!
יש לך טעות בסיסית בהבנת מעמדם של הרבנים.
הם אמנם עובדי ציבור, אבל בהגדרה של "נבחרים", ולא של "פקידים ממונים".
בחירת הרבנים לתפקידם נעשית ע"י גוף בוחר, המייצג את הציבור הרלוונטי לבחירה (רב ראשי, רב עיר וכו'), בדיוק כפי שהנשיא והממשלה נבחרים ע"י גוף בוחר (הכנסת, במקרים אלו), ולא ע"י הציבור הרחב, ומעמדם הוא של נבחרי ציבור.
כך גם הרבנים. דעותיהם והשקפותיהם הם חלק מהבסיס לבחירתם. הם אינם נבחרים כדי לשרת את המנגנון (כפי שממונים היועמ"שים וכלל הפקידים הממונים), אלא כדי להוביל אותו ולהתוות את מדיניותו (כמו הח"כים והשרים).
אני מבין שאתה, כמובן, חלוק על דעות רבות שנשמעו מפי הרבנים, בדיוק כפי שאתה חלוק בוודאי על דעות של פוליטיקאים ונבחרים, אבל עדיין זוהי לא רק זכותם, אלא אף חובתם, ולשם כך נבחרו – להביע את דעתם בסוגיות שרלוונטיות מבחינתם (בדיוק כמו הנבחרים הפוליטיקאים).
היועמשים לא הגיבו בפומבי או בכנסת. הם שלחו מכתב ליועץ המשפטי לממשלה. גם אם המכתב מצא את דרכו לתקשורת וכנראה לא במקרה- זה עדיין לא התבטאות פומבית בכנסת בניגוד לעמדת הממשלה. זה שיח פנימי לגיטימי.
היועמש לממשלה דווקא כן רשאי להציג עמדה חלוקה בכנסת.
"שכחת" להזכיר את התבטאותה של הפקידה החצופה זילבר בוועדה בכנסת, בניגוד לתקנון שירות המדינה. כמו כן, אין זה תפקידם של פקידים להתנגד למהלך ממניעים פוליטיים.
תשובה:
1. כאמור, פליאה אלבק הודחה ע"י שר המשפטים לאחר 24 שנות שירות כמנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות בשל תכתובת פנימית. מכאן ברור ש"שיח פנימי" איננו לגיטימי כאשר פקיד, עובד מדינה מעביר ביקורת על נבחר ציבור על רקע פוליטי.
2. היועמ"ש לממשלה רשאי להציג עמדה חלוקה במקרה והממשלה בהתנהלותה פוגעת או מפרה חוק קיים. אך הוא כפקיד ממש לא רשאי להתערב בעניין של עצם החקיקה.
בכך הוא חובש על דעת עצמו כובע של ממשלת -על והוא הופך לריבון מעל הממשלה כשהזו פועלת כמחוקק ומעל הכנסת שהיא הרשות המחוקקת והיא מייצגת את הריבון במשטר דמוקרטי המקפיד על הפרדת הרשויות
אם הפעם הממשלה לא תעשה הכל על מנת להחזיר את היועמ"שים לגודלם הטבעי ולתפקידם– ללא חריגה מסמכותם, אז אפשר לסגור את המדינה. אין כאן דמוקרטיה כבר שנים, אלא שלטון של משפטנים שעברו כל גבול ושלא נבחרו כלל! די להשתוללותם
תפקיד היועץ המשפטי הוא פרקליט המייצג את השר והמשרד. זה מובנה של המשרה.
שר יבחר לו פרקליט יועץ משפטי מתאים שייצג אותו ואת ניהול מדיניותו.
מכאן מובן מאליו וברור לכל בר דעת שאין שר זקוק ולא יבחר יועץ מהאופוזיציה שיפעל בניגוד למדיניותו ושל הממשלה.
במידת הצורך יש לחוקק חוק לתיקון המצב בהתאם.
אלא שבממשלה הנוכחית יש שותף קואליציוני שהוא סוס טרויאני (משה כחלון) שמונע מהממשלה לתקן בחוקים את המחטפים של בית המשפט העליון.
התקווה היא שבבחירות הבאות נושא זה יעלה לדיון הציבורי שיוקיע את תסמין הסוס הטרויאני שמתחזה להיות בימין וגונב קולות שאילו ידעו שהוא מייצג את האופוזיציה בממשלה לא היה מקבל את קולותיהם.
צריך אומץ רב לצאת נגד הגברת דינה זילבר. כמובן שכל אלה "הדואגים לדמוקרטיה" יוצאים נגד שרת המשפטים.
הבעייה היא שיש בג"ץ- והוא יכשיל כל מהלך של שרת המשפטים.
מסכים עם דבריה, אבל היא לא האישה שצריכה לומר אותם. היה די בכך שתאמר שיהיה קשה להגן על החוק בפני בג"ץ.
כאשר מול כנופיות מערכת המשפט ניצבים זוחלים חסרי חוט שדרה זו התוצאה. התקוות שאתה תולה ב"שרת המשפטים" איילת שקד הן תקוות שווא. הקריסה הזו, צריך לזכור, מתרחשת במשמרת שלה. המכתב ששלחה ליועץ המשפטי בעניינה של זילבר הוא לא יותר מאחיזת עיניים.
כרגיל, עושה קולות של נמרה, עד שהיא מקבלת הוראה ממפעיליה בידיעות אחרונות לשבת בשקט, ואז היא שותקת ונותנת לחונטה לפעול כטוב בעיניה. מישהו יכול להצביע על חוק אחד לטובת עם ישראל שהברברנית הזאת מבית ידיעות אחרונות העבירה?
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-118475-00.html
פעם משרת היועץ המשפטי היתה משרת אמון. הבעיה העיקרית היא מי ששינה את זה והכניס את וועדות האיתור – ומי זה היה? בנימין נתניהו אחרי פרשת בראון חברון. לשר המשפטים יש כח מסוים אבל בסופו של דבר הוא מוגבל על ידי ראש הממשלה. בנימין נתניהו לא נתן לאף שר משפטים לשנות את המצב. נצטט את דברי נתניהו עצמו "את המפגש יזם ראש הממשלה, במטרה להביע הוקרה על פעילותה של ביניש. בפגישה, שבה השתתפו כל שופטי בית המשפט העליון, הודיע נתניהו לשופטים כי הוא יגנוז כל הצעת חוק שמטרתה להחליש את בית המשפט העליון. "אני חושב שעצמאות בית המשפט היא דבר מובנה והכרחי", הוא אמר. "בישראל בית המשפט היה, הינו ויישאר עצמאי. כל ניסיון להביא דברים שיפגעו בעצמאות בית המשפט נופל. גנזתי כל הצעה שנועדה לפגוע או לקצץ בכל צורה שהיא בעצמאותו של בית המשפט". גם עכשו בפרשת דנה זילבר – למה נתניהו שותק?!
היועמ״ש הוא לא פקיד, הוא ראש התביעה והוא אחראי על פרשנות החוק עבור חברי הממשלה וסגנו הוא יד ימינו בעניין. חברי הממשלה אמורים לציית לחוק כמו כל אחד אחר ומי שקובע מה חוקי ומה לא הם משפטים, מה לעשות.
קרא שוב- הפקידונת החצופה זילבר לא התנגדה למהלך בגלל שאינו חוקי.
משה, בדברים של זילבר לא הייתה שום עמדה משפטית. הייתה אמירה ערכית "הארץ משנה את פניה" וכן התנגדות ישירה לתפיסת העולם של הממשלה "אנו נדרשים לבחור בין שתי תפיסות מנוגדות".
יתר על כן, היועמ"ש ונציגיו רשאים (ואף חייבים) להביע את דעתם המשפטית, גם אם היא סותרת את עמדת הממשלה, כל עוד הדיון נעשה בתוך הממשלה. מרגע שהתקבלה ההחלטה הרי שבכנסת היועמ"ש צריך לייצג את עמדת הממשלה או להתפטר (אם הוא חושב שהממשלה מפרה את החוק).
זאב.
היוע"מש הוא פקיד. בכיר אבל פקיד. יש דרג של נבחרי ציבור. כל היתר הם פקידים בכירים פחוות או יותר. ראש התביעה אינו חריג וגם הוא פקיד וגם הוא חייב לציית לחוק ולתקשי"ר. כאשר נבחרי ציבור יוזמים או מחוקקים חוק אין כאן שאלה של ציות לחוק. הציבור בחר בהם כדי לחוקק חוקים. לעומת זאת , אין שום הסמכה בחוק לשופטים או יועמ"שים לפסול חוקים או להתנגד להם פומבית.
משה , כדאי שתבדוק מה אומר החוק לפני שאתה קורא למישהו לנהוג לפיו.
במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג"צ.
מאז לדברי פרופ' פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.
אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.
זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג"צ.
אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.
אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה.
ברק עשה זאת באמצעות "חקיקה" מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.
כך זה מתואר בויקיפדיה:
"בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג"צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד".
מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.
ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי "חקיקת" בג"צ – "לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד"…
השמאל בבג"צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.
בספרו "הארנק והחרב" מתאר פרופ' פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.
הנה כך מתאר פרופ' פרידמן את המהלך הזה:
"המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות"…
"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".
את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!
סימוכין:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
לעיון האשכול:
פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
מהות תפקיד הרבנים- להנגיש את דעת ההלכה, כלומר לפרסם ולהביא לחופש מידע. יודגש- הם לא יוצרים הלכה, אלא רק מפרסמים את ההלכה הידועה שבידינו, לכן דווקא אם יסתירו- יהפכו לעברינים.
אמנם טענתך נכונה אילו מדובר ברייבנים רפורמים שמתפקידם להמציא הלכות- ואז חובה שימציאו בהתאם לעמדת הממשלה.
טענתך נכונה אילו מדובר ברייבנים רפורמים שמתפקידם להמציא הלכות- ואז חובה שימציאו בהתאם לעמדת הממשלה.
רבנים אורתודוכסיים רק מנגישים ומפרסמים את ההלכות שנמסרו לנו, לכן דווקא אם היו נמנעים מלפרסם או משנים- היו מועלים בתפקידם.
אסור לסתום להם את הפה. אלא יש להראות להם את הדלת החוצה. באופן יהודי ודמוקרטי. לתת להם הודעה מראש על פיטורין כדין בעקבות בגידה ושבירת האמון הציבורי.
ונניח שהמשפטנים בגרמניה היו נעמדים מול השלטון כדי לשמור על המערכת בפני הדיקטטורה, היית מאשים אותם ? זה בדיוק מה שקורה פה!
יוסף, אתה מתבלבל.
אין טענה נגד התנגדות המשפטנים לשלטון. אגב, אין התנגדות כזו.
יש טענה נגד התנגדות של פקיד בשכר למדיניות הממשלה הנבחרת המעסיקה אותו. ירצה הפקיד, יתכבד לפרוש ממשרתו ולרוץ לבחירות.
העם הוא הריבון. הממשלה היא שלוחתו הנבחרת. היועמ"ש הוא הפועל לצידה בשכר. זאת ההייררכיה, ומי שמפר אותה, מפר אותה.
יוסף
אתה מבולבל לגמרי בגרמניה היתה למערכת המשפט סמכויות נרחבות כמו כאן – וזה המקום היחיד בעולם שהיה כך. מערכת המשפט שם לא רק שלא מנעה את הדיקטוטורה היא סללה את הדרך. היטלר שהיה בכלא קיבל תנאים נאורים כמו מרואן ברגותי לא כמו יגאל עמיר. שם הילטר כתב את מיין קאמפ ושם מרואן ברותי ייסד את BDS. מה שקורה כאן זה בדיוק מה שקרה בגרמניה מערכת המשפט מגלה נאורות וסובלנות כלפי טרוריסטים כמו היטלר ומרואן ברגותי וסוללת את דרכם להנהגה.
לאבי צרפתי – שימוש השמאל בבג"ץ ובמשרד היועץ להפרעה לממשלה
יועץ בכל תחום מתמנה כדי שייעץ ובשום אופן לא כדי שיכפה שאם לא כן אין הוא יועץ. עליו לדעת ליעץ כדי שהמיועץ יוכל בצורה הטובה ביותר לקדם את מטרותיו. היועץ אמור להיות איש אמונו של המיועץ, פרושו שעל המיועץ לבחור בו וזכותו גם לפטרו. כך מאז ומתמיד בכל העולם. במצב הקיים היועץ מייצג את דעת השופטים השמאלנים שדעותיהם ופסיקותיהם הם נגד אינטרס הציבור היהודי ונגד הציונות – למרות שנשבעו בעת מינויים לציונות. לעומתם המדינאים הם נבחרי העם וחוזרים להבחר לכל המאוחר כל ארבע שנים. לכן הם צריכים להוכיח את עצמם בפעולותיהם שהם מקדמים את רצון הציבור.
טוענים בשמאל שאסור שהיועץ יהיה "קונסילור" כלומר עורך דין מחפה על פושעים. ומה לגבי הפשעים שלהם?? של הפרקליטות ושל השופטים?? אין מעליהם יועצים משפטיים שיבחנו את חוקיות פעולותיהם. בפרקליטות וגם בבית המשפט ישנם פושעים. שופטים מזלזים בחוק. צריך שיהיה מעליהם יועץ משפטי. מי שדומה להיטלר הוא אהרון ברק ומשפטנים עובדי מדינה אשר מבטלים את הכנסת ואת הממשלה כפי שעשה היטלר. כמו היטלר ושאר הנאציונל סוציאליסטים כך גם השמאלנים בעזרת המשפטנים היועץ הפרקליטות ובית המשפט מבטלים את הדרג הנבחר ומחליטים במקומו. לזה הם קוראים דאגה לאינטרס הציבורי כלומר הם יודעים טוב יותר מהדרג הנבחר על פי תפישה אידאולוגית מהו האינטרס הציבורי. בפועל נגד המדינה היהודית ונגד הציונות.
תחילה התפקיד המוצהר של היועץ המשפטי היה לבדוק התאמה לחוקים לאחר מכן החליט היועץ שחוקים ופועולות צריכים "לעבור את מבחן בג"ץ" – כלומר להתאים להשקפותיהם ורצונותיהם של השופטים. בין לבין השופט אגרנט בועדה שהוקמה על ידי בן גוריון קבע זהות שבין משרת התובע הכללי ליועץ המשפטי, כי ריכוזיות זו הינה ראויה… ועל היועץ המשפטי להיות בעמדת כח חזקה יותר מהממשלה, כדי שלאליטות השלטוניות לא תוכלנה להשתמש במערכת התביעה וגם היעוץ… למטרות אינטרסנטיות. המטרה למנוע מהשלטון הנבחר מימוש אינטרסים אנוכיים וזו פגיעה בדמוקרטיה כי לשיטת אגרנט ענינו של השלטון הנבחר אינו קידום מדיניות לטובת המדינה. לעומת זאת המערכת המשפטית לעולם נקיה מאלו, ורק בית המשפט מציל את הדמוקרטיה… יחד עם זאת אגרנט השאיר פתח לשר המשפטים בזכות הוטו במידה והדעות והוא אף יכול ליטול את סמכויות היועץ.——————
לאחר מכן אהרון ברק קבע נדבך נוסף החליט שדעת היועץ מחייבת את הממשלה, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו עצמו. לשיטת אהרון ברק, היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת דעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה. בכך קבע כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה… אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט. היועץ הינו כפוף לפיקוח בית המשפט העליון בלבד. מעתה כוחו של היועץ המשפטי נעשה חסר גבולות. לממשלה אסור לפטר את היועץ המשפטי וגם אסור לה לבחור אותו אלא יבחר על ידי ועדה בשליטת השופטים.
כך גם בעזרת היועץ בית המשפט שולט בכל גם בתביעה. את דאגת בית המשפט לאינטרס הציבורי אנו רואים בכל מיני פסיקות מרעות עם פרטים ועם הציבור כגון הרס בתי מתנחלים התנגדות להרס בתי מחבלים התנגדות להרחקת מסתננים ועוד. אלא שהיועצים המשפטיים כבר התרגלו לעמדות כוח ואביחי מנדנבליט מתנגד בכל תוקף בטענה שפיצול התפקידים יפגע בעצמאות היועץ. היועץ אסור שיהיה בעל תפקיד מאין שיפוטי הוא אמור להיות רק יועץ לכן הטענה של פגיעה בעצמאותו אינה לעניין כלל.
יוסף דבריך מבולבלים ומבלבלים בשוגג או לא.
הטעות היסודית הינה – וזו לענ"ד הבעיה בכל העסק – ישראל איננה גרמניה. וזה הסוגיא העיקרית פה:
גרמניה היא עם ששורשיו עתיקים. אינני אנתרופולוג אך ידוע לכל כי מקורו בשבטים אכזריים לאין-חקר שהיו אימתה של אירופה בימים קדומים. ההתפתחות התרבותית וההשכלה הברלינית אמנם ריככה את הסגנון החיצוני של ההתנהגות שלהם אך לא עקרה את הטבע החייתי הלאומי שלהם. בשילוב עם 2000 שנות ארס של הסתה איומה של מערך דתי משומן אדיר-כוח של האפיפיור, קרדינליו, בישופיו וכמריו – רוותה אדמת אירופה את 2 היסודות הנצרכים כדי לאפשר את הזוועה שהתרחשה בין שנות ה'ת"ש-ה'תש"ה:
א. אכזריות גזעית. ב. שנאה דתית.
לעומת זאת בישראל הסיפור הוא הפוך:
מדובר בעם שלאורך כל ההיסטוריה שלו, מהעת העתיקה ועד היום, ייחודו בלט בעיקר במוסריותו העמוקה. [זאת ידעו גם גוים פשוטים מהשורה, בבואם באמצע הלילה לביתו של רופא יהודי במרחק קילומטרים של צעידה בשלג, כיון שידעו שהוא היחיד שיסכים לדבר כזה. (סיפור ידוע)]
וגם היום – אם נסנן את הוצאת הדיבה שבעלי אג'נדות בשליחות הקרן לישראל חדשה מוציאים עלינו ברחבי העולם – אזי ניזכר כי צה"ל הינו הצבא המוסרי ביותר בעולם, בכל קנה מידה; מה שמבטא את חוסנו המוסרי של עם ישראל שמתבטא בשעות הכי קשות (שבד"כ מתאפיינות בפריקת עול מוסרי טוטלית). כמובן, אם כן, שיש עניין גדול לשונאינו מבחוץ ומבפנים להבליט כל עוולה מוסרית קטנטונת, והדברים ידועים ואין צורך לפרטם.
אלא שמערכת המשפט לא חושבת כך כלל וכלל. אהרון ברק חוזר ומצהיר לאחרונה מעל כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן כי מדינת ישראל עלולה להידרדר לנאציזם, במוקדם או במאוחר. הוא, שחווה את השואה על בשרו, עובר עכשיו את תסמונת סטוקהולם במחשבותיו, ומזהה את עצמו מבחינה לאומית-רוחנית-שורשית עם הנאציזם! זוהי פשוט הוצאת דיבה קולקטיבית על עם ישראל שככל הנראה לא היתה כמוה מאז היינו לגוי (אולי רק ע"י הפרופסור המשפטן הדגול בלעם).
ממבט זה על הלאום הישראלי נגזרת לדעתי המלחמה המשפטנית נגד הכנסת והממשלה, גם בדברים שמצד עצמם הינם נכונים וראויים לשלטון רגיל ונפוצים בעולם – אבל החרדה מפני המדרון החלקלק לנאציזם (ביטוי של פרופ' ליבוביץ', אביו הרוחני של אהרון ברק: 'יודונאצי'!), מביאה את מערכת המשפט בישראל לעשות גם דברים שלא יאומנו, הכל ע"מ להחליש את הכוח הלאומי והחברתי של עם ישראל. התירוצים המשפטיים מזדמנים כפי הצורך אבל המגמה ברורה: לאזן, כלומר להילחם, בעליית הכוח הלאומי הישראלי.
אבל האמת היא שכוחה של מדינת ישראל יביא ברכה לעולם – בעמידה מול הרשע במקום שאף אחד לא העיז קודם. [ע"ע – ביבי והסכם הגרעין] מוסרו עתיק היומין של עם ישראל, שאינו נכנע כשגונבים לו את הברכות אלא לוקח אותם בצדק ובמשפט בחזרה, גם כשזה מכריחו לדרכים עקלקלות שאיננו מוכן להן בטבעו – ישפיע על כל העמים. כבר עכשיו עמים אדירים בתבל מצהירים על היותם מקבלים השראה ממדינת ישראל – במובן מדיני הכלכלי והמוסרי; ומתחברים אחד אחרי השני לעיר בירתו הנצחית ירושלים.
ובנוסף לכול, היא ממש ממש מכוערת!!
קשה להאמין שמנדלבליט הוא בעל אידאולוגיה שמאלנית אבל אין ספק שהוא יודע באיזה צד מרוחה החמאה.. כשאמצעי התקשורת נשלטים ע"י עורכים ובעלי מניות בעלי אג'נדה שמאלנית פראקסלנס אז גם משפטנים הנמצאים אידאולוגית במרכז-ימין יבינו שעליהם לשרת מטרות של השמאל. יש חובשי כיפה כמו ברוך קרא למשל, שהם ממש נושאי כלים של מערכת המשפט הישראלית- שמאלנית ואינם מתביישים בכך. ברוך קרא טוען שהכיפה שלראשו היא כיפה חברתית ולא הלכתית.. נו, ככה מכשירים את השרץ. אבל בשורה התחתונה אכן יש כאן ניסיון השתלטות או פוטש של מעמד פקידותי משפטי על מוסדות והנהגת המדינה ואת זה צריך לבלום. בין אם בטוב ויחזרו לפרופורציות שלהם ובין אם ברע. מאחר והפקידות המשפטית לא תוותר על זכויותיה הרי שצריך לקום מעמד משפטי פטריוטי מתוך העם שיגבה את הכנסת והממשלה הנבחרות וידע גם לתבוע עונשים כלפי פקידות סוררת.
נקודת המוצא שגוייה. כבר עשרות שנים נראה שהמערכת המשפטית התנתקה ממחוייבותה הבסיסית שהיא ייצוג עמדת הממשלה. תופעה זו באה לידי ביטוי באופן ההגנה עת עמדות הממשלה בפני הבגצ"ם המוגשים לרוב על ידי ארגוני השמאל, בעמדות הממשל האזרחי בכל הקשור לבעלות על אדמות ביהודה שומרון
ועוד
מכתבה של איילת שקד הינו ניסיון לתחילתה של מהפכת נגד.
למה קידמתי את החוק לסגירת "ישראל היום"? כדי לסתום את הפה לימין. למה אני נוסעת בשבת? כי אני חילונית שתפסה טרמפ על המפלגה הדתית-לאומית כדי להחליש את היהודים הדתיים ולחזק את יאיר לפיד. למה יש לי טוקבקיסטים שכותבים ש"אי אפשר לראות בינתיים איזה מהפכה שקד עשתה במערכת המשפט, זה תהליך שאת תוצאותיו נראה רק בעוד 300 שנה"? כי "המלך הוא עירום" אבל הוא כל הזמן אומר: "רק חכמים רואים את הבגדים המפוארים שלי".
למה קידמתי את החוק לסגירת "ישראל היום"? כדי לסתום את הפה לימין. למה אני נוסעת בשבת? כי אני חילונית שתפסה טרמפ על המפלגה הדתית-לאומית כדי להחליש את היהודים הדתיים ולחזק את יאיר לפיד. למה יש לי טוקבקיסטים שכותבים ש"מכתבה של איילת שקד הינו ניסיון לתחילתה של מהפכת נגד"? כדי לסתום את הפה לאלה שטוענים שלא עשיתי שום שינוי במערכת המשפט החונטאית. כמו בסיפור "בגדי המלך החדשים": רק חכמים יכולים להבין איזה ניסיון עצום למהפכת נגד הוא המכתב הזה שלי.
בדמוקרטיה מתוקנת כך עובדים פני הדברים :
לאזרחים מותר לעשות הכל – חוץ ממה שנאסר מפורשות ע"י החוק.
לממסד (כולל הממסד המשפטי) מותר לעשות רק מה שהחוק הסמיך אותו מפורשות לעשות.
הממסד המשפטי בארץ לקח לעצמו הרבה סמכויות שאיש לא התכוון לתת לו. וכך למשל :
– השופטים פוסלים חוקים למרות שהחוק לא הסמיך אותם לעשות זאת.
– היועץ המשפטי כופה את דעתו על הממשלה למרות שהחוק לא הסמיך אותו מפורשות לעשות זאת.
– היועץ המשפטי ונציגיו הפכו את עצמם לנציגים הבלעדיים של משרדי הממשלה , גם כאשר הם פועלים בניגוד למדיניות המשרד (גם כאשר המשרד לא עובר על שום חוק).
הממסד המשפטי הפך את עצמו לשליט המדינה. לקח לעצמו סמכויות מבלי שיקח על עצמו את האחריות המתחייבת מכך.
הנחמה היא בכך שמדובר בתנועת מטוטלת. ככל שהממסד המשפטי ימשוך את המטוטלת לכיוונו, המכה שהוא יקבל תהיה חזקה יותר. ושאיש לא ישלה את עצמו שזה לא יקרה. נכון, הממשלה והכנסת מתבטלים בפני הממסד המשפטי. אבל בעוד שהעובדה הזו לא היתה ידועה לרבים , או שלא שמו אליה לב, המצב כיום שונה לחלוטין. האמון בממסד המשפטי הולך ויורד. הקריאות לפעול נגד הממסד המשפטי מתרבות. יגיע רגע שחברי הכנסת והממשלה יבינו שאם הם לא ירסנו את הממסד המשפטי ויחזירו אותו לגודל האמיתי שלו , הם פשוט לא יהיו בכנסת. ותתפלאו איך העובדה הזו הופכת את חברי הכנסת לנמרצים וחרוצים.
הם כבר ניצחו, הצעת חוק היועמ״שים המרוככת של שקד מעידה על כך, איילת שקד מקבלת פיק בירכיים וכך גם ראש הממשלה , הם לא תומכים בהצעה של אוחנה ולאור זאת מה שהיה זה מה שיהיה, כך בנושא זה, כך בבית המשפט העליון. מצביעים לימין, מקבלים שמאל.
במשך ארבעים שנות קיומה של הקרן הזדונית הצליחה הקרן לממן לימודיהם של אלפי נערים ונערות שנמצאו מתאימים לקו הבולשביקי שמובילה הקרן, בני ישובי מצוקה וערי פיתוח הנושאים מחלב אמם את התסכול המתמשך מאז התעללות מפא"י… והם תיעלו זאת לבולשביזם ואנטי ציונות. לא זאת בלבד אלא שהקרן הצליחה לשתול את אלפי הבוגרים הללו כפקידי מדינה, פרקליטים, שופטים ועוד… אלה קובעים עבורנו היום את סדר היום ולא מניחים לשלטון למשול. הם סוס טרויאני בתוך מסדרונות השלטון ותפקידם לגרום לאנרכיה עד שמדינת הלאום היהודי תתפרק ותהפוך למדינת כל אזרחי. לך תדע מי כיום לאויבינו ומי איתנו, הם שתולים בכל מקום… לו יתנו לי לנהל מאבק נגדם אדע כיצד לטפל בהם בדרכים "חוקיות" על פי החוקים שחברי כנסת המקושרים אליהם יזמו… אבל אני נכה צה"ל 100% שהקרן גרמה לי להפסיד שישה עשר מיליון ש"ח מרכושי הפרטי ואין אדם במדינה המבין את העוולות שגורמת הקרן לאזרחיה הנאמנים של המדינה…https://www.facebook.com/notes/%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%A7%D7%A4%D7%94-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90/%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%9B%D7%94-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%91%D7%97%D7%A1%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%A6-%D7%95%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%9F/2149104371971083/
ערוך
מתוך ספרה של דינה זילבר: "המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני, ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר, לדרג הפקידותי הממונה."
למען האמת צריך היה לעשות הרבה מעבר לסילוקה של סוכנת אחת של החונטה. היועצים המשפטיים הפכו מזמן לדיקטטורים משפטיים שמכתיבים לדרג הניבחר מעליהם את שעליהם לעשות. צריך לשים לכל זה קץ, לא בסילוק סוררת אחת כי אם במיגור כל השיטה, לחוקק את חוק היועץ המשפטי לממשלה ולהגדיר בברור את תפקידו כיועץ. כמו כן לחוקק את חוק התובע הראשי של המדינה, שתהיה משרה נפרדת לגמרי אחרת אליה ייבחר התובע. משמעו פיצול משרת היועץ שכיום משמש גם כסנגור של הממשלה וגם כקטגור לכל אחד משריה וראשה. דבר שסותר את כל שיטת המשפט שלנו ובכלל.דוד איש שלום – המטה בליכוד למיגור הדיקטטורה המשפטוקרטית.
קשה לראות שמשהו יעשה כל עוד ליצניהו ראש ממשלה.
תגובה מעולה!
אגב – המשפט שציטטת הוא לא יאומן
הרפיסות הגלויה של נתניהו ושל שרי הממשלה, היא מאימת הדין על שק השרצים האמיתי והמדומה שעל גבם, הרפיסות שזוהתה בבירור ע"י חונטת היועמ"שים, מנוצלת היטב לקידום האג'נדה הפוליטית שלהם ואם הפרסונה כתבה על בספרה, משמע שהיא – סליחה על הביטוי,- משתינה על כולם מהמקפצה. הדבר החשוב ביותר אליו צריך לשאוף, הוא החלפתו/סילוקו של כל שופט בג"צ שזוהתה פעילותו כפעילות פוליטית לעומתית לממשלה ולא ע"פ החוק והצדק הצרוף. משנעשה כך, אימת הדין, בעיקר על תיקים תפורים המצוצים מן האצבע, כפי שנעשה לביבי, תוסר ותאפשר לממשלה לפעול ע"פ אינטרסים ציבוריים בלבד, כפי שרצה הבוחר כששלח אותם למשימתם.
I פאשיסט לא קטן
כותב המאמר הזה
פאשיסט גדול! גלה לנו מי משלם לך כדי שתשב ותכתוב תגובות פאשיסטיות שמאלניות מחוסרות כל הנמקה שמציגות אותך כאידיוט שימושי וכאידיוט מושלם בו זמנית!
השמאל הנתעב זה כל מי שכותב תגובות מהסוג שאתה כותב. אין נימוקים. יש רק אלימות שמאלנית מילולית וירודה.
השמאל אלה אנשים שטופי מוח וחסרי יכולת לחשוב בעצמם. אמאלה' השמאלנית ואבאלה השמאלן החתימו להם את הדיסקט עד מותם והם לא יכולים לראות את המציאות.
מתלהמים עלובים!
זו השיטה הידועה של השמאל: כשאין תשובות אז מקללים, משמיצים ותוקפים אישית את הדובר.
רק מוכיח יותר את עמדת כותב המאמר
אני מוצא בחלק מהתגובות המובאות כאן בלבול גדול בין מציאות נורמלית, בה אדם מייצג את עצמו בפני מי שלא יהיה, לבין פקיד ציבור, שממלא תפקיד מטעם הציבור ואמור לייצג מקצועית את הגורם שמינה אותו והטיל עליו לייצגו.
כעניין של עיקרון, פקידי ציבור אינם שליחים אידיאולוגיים. הם "קציני ביצוע" של מדיניות עליה מחליטים נבחרי הציבור. זה תפקידם, זו סמכותם ועל כך הם נבחנים. ברמה העקרונית אין הבדל אם מדובר בחשב, יועץ-משפטי, רופא, , מורה, מהנדס או כל בעל מקצוע אחר. הייצוג הוא מקצועי במסגרת מדיניות ממשלתית. את המדיניות קובע השר הממונה או מי מטעמו, וועדת שרים שהוסמכה ע"י הממשל או מליאת הממשלה.
לפקידים בכירים כוח אדמיניסטרטיבי רב. בהיותם פקידים ממונים, במסורת השירות הציבורי שלנו, הם אינם מתחלפים עם השרים, למעט בתפקידי אמון, צוברים קשרים וידע ומסוגלים לעיתים להשפיע על אופן תפעולן של מערכות הרבה יותר מהשרים עצמם.
מובן מאליו שחילופין של שר עשויים לשנות את מדיניות הממשלה או המשרד. שינוי איננו "סודי" ואיננו נסתר מן העין. פקיד שנחשף לשינוי מתוקף התחלפות השר (או המנכ"ל, שהוא משרת אמון של השר) ואיננו חש שהוא יכול להמשיך בתפקידו כנאמן של השר, חייב לפרוש או למצער להודיע על כך לשר ולממונה על שירות המדינה, אשר יחליטו על עתידו.
אי בהירויות רבות מדי וממושכות מדי בתחומים אלה שיבשו שיבוש חמור את השירות הציבורי שלנו. הנגיסה בסמכות השר שנבעה בעבר מעברת סמכות בידיעה והסכמה ממנו לפקידיו, הפכה מדרך ההרגל והתקדים לנכס קבוע של הפקידים, העושים בה לעיתים מזומנות כבתוך שלהם – זו מעילה באמון, וכך יש לנהוג בה.
בעבודת משרדי הממשלה מקובלת מאוד השיטה "המטריציונית". חלוקת הסמכויות של הפקידות המקצועית הבכירה בין הממונה המנהלי במשרד – השר, המנכ"ל או מי מטעמם, והממונה המקצועי – גורם במשרד או רשות ממשלתית אחרת שאחראית לתחום פעולה שחוצה את כלל המשרדים. כך, למשל חשב, מתואם עם משרד האוצר (גורם במשרד האחראי לפקח על השימוש בתקציבים שהוקצו למשרד). יועץ משפטי, מתואם עם משרד המשפטים – לשכת היועץ המשפטי לממשלה. קצין ביטחון, מתואם עם צה"ל ומשטרת ישראל ועיתים גם עם שירותי הביטחון. מנהל כוח אדם, מתואם עם נציבות שירות המדינה ועוד. מטרת שיטת עבודה זו היא למקסם התמחויות מקצועיות וידע מצטבר, לקיים גישה בסיסית אחידה בכל משרדי הממשלה ולייעץ בביצוע של מטלות שונות, כך שתשמר המדיניות הממשלתית הכוללת באותו נושא, ישופר וייפושט הקשר הבין-משרדי ותמנע השפעת-יתר אישית של הנציג המקצועי המשרדי על עבודת המשרד (תהליך האמור להזכיר את חוקי הכלים השלובים).
בהדרגה, ולא במקרה, השתבשו הכוונות הטובות, ומייעוץ סיוע והכוונה מקצועית של הנציגים המואמנים במשרדים השונים ע"י משרדים אחרים, הפך תפקידם למבקרים של השר הממונה ועובדיו ובעלי זכות ווטו על פעולותיהם. בתחומי המשפט והכספים הדברים בולטים במיוחד. זזו מקור המשבר הנוכחי.
מקור התופעה הוא התנהלות בית המשפט העליון. אם לבית המשפט "מותר" לפסול חוקים של הכנסת, ליועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, "מותר" לאסור על השרים לנהל את משרדיהם בתואנות משפטיות כאלה ואחרות. אם פסיקה של היועץ המשפטי לממשלה (שתפקידו כלפי הממשלה הוא ייעוץ (ובמקרה הוא גם ראש התביעה הכללית – ???), אך תפקידו בפועל הוא של פוסק), היא ווטו על הממשלה ושריה, האבסורד "דולף" גם לעבר היועצים המשרדיים.
במדינה הנמצאת במחלוקת אידיאולוגית, כאשר בג"צ הינו בפועל סמן שמאלי של הגישה האידיאולוגית לשאלות-יסוד כגון: מהם דמוקרטיה, מדינה יהודית, שיוויון זכויות, זכויות העם היהודי בארץ ישראל ועל ארץ ישראל, מיהו אויב וכיצד לנהוג באויבים מהוו הבדל הזכויות בין אזרחים למי שאינם אזרחים, מה דינם של מסיגי גבול בתואנות שווא ועוד, ועוד – הופך תפקודו מכשיר לאכיפת השקפות אלה על המדינה ולנטרול הזרוע המחוקקת שאמורה להיות הפוסקת היחידה בסוגיות חוקתיות וחוקיות אלה. גורמים שמקבלים את השראת מבית המשפט ואף חוסים בצלו, דוגמת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, פועלים באזורי ההשפעה שלהם במשרדים השוני, כסוכני השפעה שלו. נאמנותם של סוכנים אלה אינה נתונה יותר לשר הממונה ולשיקים משפטיים טהורים, אלא לזרם האידיאולוגי אליו הם שייכים. בפועל הם משלמים כאן ושם מס שפתיים לרציונל הדמוקרטי והשלטוני שהם חלק ממנו אולם להלכה הם גורם לעומתי בתוך השלטון הנבחר, המשבש את פעולתו ויעילותו.
מכאן נגזר הצורך החיוני והדחוף לשנות מציאות זו ולהחזירה לפסים הרציונליים המקוריים שחוללו אותה במקור. מבחינה זו צודקת איילת שקד בטענתה הבסיסית שפקידים ממשלתיים אינם "סוכני שינוי אידיאולוגי" ודעותיהם בנושאים אלה אינן מעניינות איש במסדרונות שירות המדינה, וגם בכך ששינוי המציאות ההרסנית הזו הוא באחריותה המיניסטריאלית, כשרת המשפטים.
פאשיסטים מרצון, כותבים וקוראים באתר הזה;
שאלמלא היית כזה היית מנמק את ההבלים שאתה משפריץ. פאשיסט שמאלני מצוי ומגעיל.
אם היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים חייבים על פי חוק לייצג עמדת השר והממשלה ואינם מצייתים לחוק , יואילו השרים שלא להעסיק אותם ולייצג אותם . יש מספיק סמכות וכוח לשרי הממשלה להחרים את אותם יועצים משפטיים " מטעם " ולהשיב פני היועץ המשפטי לממשלה ריקם . מנדלבליט איבד זה מזמן את חוש הכוון וחובה להחזיר אותו למסלולו התקין . אם אינו יכול לציית לחוק יואיל ללכת ולעשות לביתו . משרד המשפטים כולל היועץ הפכו לקן צרעות .
פרופ' פרידמן המשמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל לחקר המשפט מאשים את בג"צ ומערכת המשפט בכך שיצרו מצב חוסר משילות בישראל על ידי הפרת איזון שלטונית יוצאת דופן שלא קיימת בשום מקום בעולם.
הבעיה נוצרה כשהשתלטה הרשות השופטת באמצעות בית המשפט העליון ובסיועם של מוסד הייעוץ המשפטי והפרקליטות על תפקידי הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות המחוקקת (הכנסת), שיתקה אותן והחלה לבצע את תפקידיהן במקומן.
פרופ' פרידמן:
בג"צ ניכס לעצמו את תפקיד שומר המוסר על ידי הגבלת יכולת התפקוד של אלה שנבחרו לשלוט.
בג"צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה.
בג”צ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת.
בג"צ פסק שבחירת המועמדים תתבצע אך ורק על ידי ועדה (בראשות משפטנים) לאיתור מועמדים למינויים. ועדה זו חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.
סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה.
הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי סבירה בעיני יועציו המשפטיים.
שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה, מסתכן בפנייה לבג"צ בטענה שהוא פועל באופן בלתי סביר. קרה אפילו שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד.
בג”צ פוסל פעמים רבות וללא שום בסיס חוקי, מינויי מנכ”לים למשרדים ממשלתים או מינויים בכירים אחרים, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון.
מעורבות זו של בית המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי המשפט, כיוון שמעורבות בית המשפט נעשית מטעמים שאינם קשורים לחוק כלשהו.
"משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול", כותב פרידמן בספרו הארנק והחרב בעמוד 482.
שופט בית המשפט האמריקני לערעורים, ריצ'רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית המשפט של אהרן ברק שלרעיון "שכל החלטה של הממשלה הנחשבת לא סבירה בעיני בג"צ היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני".
פרופ' פרידמן מוסיף וקובע שבהתנהגותו הזו "בית המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים" ומדגיש כי "אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת".
לספרו קורא פרידמן הארנק והחרב על מנת להבהיר שמערכת המשפט אינה יכולה לקנות את אמון הציבור בכסף או באמצעות חרב. מי שלא זוכה לאמון הציבור הודות לתפקודו – אבוד.
אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לכך ש-36% בלבד נותנים בה אמון.
סימוכין:
1.https://mida.org.il/?p=22357
2.על פי סקר של אוניברסיטת חיפה רק 36% הביעו אמון ברשות השופטת בישראל / מ. גילת
"רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013 לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים".
http://www.israelhayom.co.il/article/107807
לעיון האשכולות:
פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
בג"צ והיועץ המשפטי – ממשלת העל השרשורית של ישראל 2
http://rotter.net/forum/gil/24319.shtml
פושעים שנתנו ידם להשחתה של מערכת החוק והמשפט והרס הדמוקרטיה בישראל :-
להזכירכם רות דוד ניהלה אירגון פשע מתוחכם ומשומן של תעשיית שוחד הטיית תיקים ותפירת תיקים במשך למעלה מעשור בתוך מערכת החוק והמשפט הישראלית מתחת לאפם של בכירי המערכת ושופטים שעצמו עיניים ,פעלה להדחתם של שוטרים בכירים ביותר,פרקליטים ושופטים במטרה להשתלט על מערכת החוק והמשפט בארץ כמו ארגון מאפיה . מונתה במסגרת השוחד שקיבלה לדירקטורית בחברת ב.יאיר שעסקה בהלבנת כספים לאירגון הפשע של אברג'יל ,קיבלה מתנות ושוחד במאות אלפי דולרים בהיותה פרקליטת מחוז ,רות דוד יחד עם רונאל פישר הנוכל סחטו אזרחים ושילמו שוחד לבכירי השוטרים בשביל לסגור תיקי שחיתות לרבות תיקי שחיתות בעריית ראשון לציון כפי שעולה מבג"צ 7280/17 , רות דוד הייתה המח והמתכננת מאחורי תוכנית הסחיטה והשוחד בפרשת אלון חסן , מפחד החשיפה בכירי הפרקליטות סגרו להם את התיק ומנעו חקירה ,שופטי העליון מגלגלים עיניים . ואת כל זה איילת שקד ידעו וינשטיין ניצן ומנדלבליט טייחו ושיבשו .
הדרך הנכונה לטפל בבעייה היא קודם כל להסיר את איום החקירה הפלילית ממשרתי הציבור וזה צריך להעשות ע"י חשיפת כל החומר הסמוי שיש היום בידי גופי החקירה על נבחרי ציבור, על בחירים אחרים, קצינים בצבא ובמשטרה ועל בני משפחותיהם מדרגה ראשונה. פשוט לחוקק חוק שכל חומר מודיעיני (להוציא נושאים בטחוניים) שלא מגיע לכתב אישום תוך שנה חייב להיחשף אחרת אסור יהיה להשתמש בו וכל הסתרה של חומר מודיעיני כזה תהווה עבירה פלילית עם עונש מינימום של שנתיים מאסר. בנוסף צריך לחשוף מקורות לחומרים כאלה אם הם מגיעים מגורמים זרים ע"מ לא לאפשר למדינות זרות לבחוש בפוליטיקה הישראלית. מצד אחד זה יחשוף את כל המושחתים האמיתיים ומצד שני יאפשר לאנשים הגונים להגן על עצמם מפני האשמות שוא הזויות. חוק כזה גם לא יאפשר לשמור חומר כזה על מנת להפעיל לחצים פוליטיים על נבחרי ומשרתי ציבור לפני החלטות מהותיות או קידום. צריך להפוך את ההפיכה השיפוטית לפלילית ולמנות מפכ"ל משטרה ישר ונאמן ובעיקר לא פחדן!
הרפיסות של שרי הממשלה הנמצאים כל הזמן בעמדות התגוננות אל מול היועצים, היא זאת המשחקת לידייהם. תפקיד היועץ הוא לקדם אוטומטית כל הצעת חוק של השר הממונה עליו ולדאוג לבסיס החוקי של הצעת חוק זו. אסור לו בתכלית האיסור לפעול בהתאם לדעתו האישית לגבי אותו חוק. היועמ"שים ובכללם מנדלבליט, פועלים לישום דעתם האישית לגבי החוקים המוצעים ודוחים הצעות חוק רק משום שאינם מתיישבים עם דעותייהם הפוליטיות. השרים חייבים למנות יועמ"שים שדעתם הפוליטית זהה לדעת השר כדי שיחפשו איך לעזור לקדם את הצעות החוק מבחינת הבסיס החוקי שלהם.