צוות מיוחד עוקב אחר גולשים שביקרו שופטים ברשת ואוסף עליהם מידע מבלי לדווח לרשויות. ארגון 'לביא': "הנוהל אינו חוקי ויש לבטלו". חלק א' בתחקיר
מערכת בתי המשפט בישראל מנהלת מעקבים אחר אזרחים ברשת ואוספת עליהם מידע רגיש מבלי לדווח על כך לרשויות. צעד זה נעשה לכאורה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, שנועד להבטיח הגנה מפני דליפת חומרים אישיים ורגישים והפצתם ברבים, והעונש על הפרתו הוא עד חמש שנות מאסר.
בהנהלת בתי המשפט מתרצים את משטרת האינטרנט הפרטית שהקימו בכך שהם 'מגנים' על שופטים מפני "פרסומים פוגעניים" ברשתות החברתיות, אך סירבו להשיב האם היועץ המשפטי לממשלה אישר את הנוהל המדובר. המעקבים מתבצעים ככל הנראה על ידי חברה חיצונית פרטית המנטרת תכנים עבור הנהלת בתי המשפט ברשת, אך ברשות השופטת סירבו לומר האם עובדי אותה חברה חשופים למידע הרגיש שנאסף על האזרחים.
למרבה האירוניה, במערכת בתי המשפט טוענים כי המעקבים אחר האזרחים נעשים "בשמו של הציבור", וכי הם פועלים רק נגד "מקרים מאוד מאוד קיצוניים" ו"לא עוסקים בניטור" מידע. כפי שיפורט בהמשך התחקיר, אמירות אלו סותרות את המציאות ואת הנהלים הכתובים שניסחה מערכת בתי המשפט בעצמה.
בנוסף לפעילות המטרידה הזו, בבתי המשפט גם מתנהלים בחוסר שקיפות: לידי 'מידה' הגיע תיעוד של התכתבות ווטסאפ קבוצתית בה נידונו דרכים להסרת פרסומים ביקורתיים נגד שופטים – אך הקבוצה נסגרה במהרה מחשש כי תוכן ההודעות ייחשף לציבור.
זאת ועוד, היועץ המשפטי של מערך בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר – מי שמחזיק בכוח לפעול להסרת פרסומים מהרשת ולנקוט בהליכים משפטיים כנגד מבקרי שופטים – היה בעצמו חשוד עד ממש לאחרונה בהדלפת חומרים סודיים לבלוגרים המואשמים בהכפשת שופטים ברשת. כלומר, יועמ"ש בתי המשפט החזיק בסמכות לאכוף את החוק בעבירות שהוא עצמו היה חשוד בסיוע לביצוען. ביום ראשון שעבר, ימים ספורים בלבד לאחר פניית 'מידה' וכ-20 חודשים מאז נחקר, הואיל לפתע פרקליט המדינה שי ניצן להודיע על סגירת התיק נגד לייזר, בנימוק של חוסר בראיות.
ארגון 'לביא' הגיש לאחרונה תלונה למשרד המשפטים בדרישה לפתוח בחקירה נגד מערכת בתי המשפט בגין ניהול מאגר מידע שלא כדין, ולהטיל עליה סנקציות הקבועות בחוק. ב'תנועה למשילות ודמוקרטיה' מוסיפים כי "אסור שעקרון חופש הביטוי ייחטף בידי פקידים שינהלו על דעת עצמם רשימה של אזרחים שמוצאים חן או לא מוצאים חן בעיניהם".
בהנהלת בתי המשפט מסרו כי "עדכון נוסף (לנוהל) נמצא בתהליכי עבודה בימים אלו". התגובות המלאות יובאו בסוף הכתבה.
שופטים מיוחסים
"נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת" שנכנס לתוקפו לפני כשלוש שנים, יוצא מנקודת הנחה כי קיימת "תופעה הולכת וגוברת של פרסומים המופצים באינטרנט וברשתות חברתיות, הכוללים ביטויים שיש בהם השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודם של השופטים". לפי מערכת בתי המשפט, "ההגנה על חופש הביטוי אינה בלתי מסויגת" בכל הנוגע לביקורת נגד שופטים ועובדי מערכת המשפט.
במסגרת הנוהל הקימה הנהלת בתי המשפט צוות אכיפה בראשות עו"ד ליאת יוסים, מנהלת מחלקת סיוע משפטי בין מדינות. הכוח שניתן ליוסים הוא עצום: הנוהל מעניק לה את החירות להכריע סובייקטיבית האם פרסום מסוים "חורג מגדרי ביקורת לגיטימית, מרוסנת ועניינית" ושיש בו כדי "לפגוע ביכולתו של השופט או העובד מלמלא את תפקידו".
פנינו להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל לידינו קריטריונים אובייקטיביים על פיהם קובעת יוסים אם פרסום מסוים ייחשב "לגיטימי" – אך לא זכינו למענה.
המידע 'המכפיש' מוצג בפני השופטים, אפילו אם מפרסם הביקורת עומד לדין אצל אותו שופט. בכך הנהלת בתי המשפט פוגעת לכאורה בזכות להליך הוגן, שכן חשיפת המידע עלולה לגרום לשופט לפסוק בעניינו של המבקר באופן מוטה. בנוסף ההחלטה אם לנקוט בהליכים משפטיים תלויה בין היתר "בהתבסס על עמדת השופט". כלומר: לשופטים המתלוננים נתונה הפריבילגיה להשתתף בהחלטה אם לפעול נגד מי שביקר אותם.
על פי הנוהל, אם הממונה יוסים סבורה כי אזרח מסוים פרסם פוסט "לא לגיטימי" כנגד שופט ייפתח לאותו אזרח תיק מיוחד, "בו יישמר עותק אלקטרוני של הפרסום". מלבד הפרסום 'הבעייתי' יכלול ה'תיק' גם הפרטים הבאים: שם מלא, מקום מגורים וכתובת הדואר האלקטרוני שלו; כתובות הדומיין ודפי האינטרנט מהם נעשו הפרסומים 'הבעייתיים', ותאריכי הכניסה של הגולשים לאותם דפים; והליכים משפטיים של מפרסם הביקורת, כולל מספר וסוג ההליך. בנוסף, במסגרת השיקולים האם לנקוט בהליכים נגד מפרסם הביקורת ייבחנו גם "עבירות נוספות רלוונטיות שנעברו" על ידו. במערכת בתי המשפט סירבו להסביר כיצד נקבע אילו מהעבירות "רלוונטיות" לסוגיה.
ניגודי עניינים
נוהל בתי המשפט מעניק ליועץ המשפטי של בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, את הכוח להכריע אם לנקוט בהליכים משפטיים נגד מפרסם פוסט ביקורתי כלפי שופטים. לייזר החזיק בסמכות זו על אף שכאמור היה בעצמו חשוד עד לאחרונה בשורה של עבירות הנוגעות לסיוע למכפישי שופטים ברשת.
"מתבקשת חקירה באזהרה של עורך הדין ברק לייזר", נכתב בבקשת המשטרה, שחשדה בלייזר כי העביר "כתב אישום האסור בפרסום ובו פרטי נפגעות מין" ללורי שם טוב, מי שהוגש נגדה כתב אישום תקדימי בגין 'שיימינג' נגד שופטים. לייזר היה חשוד בארבעה סעיפים: הוצאת מסמך ממשמורת; מרמה והפרת אמונים; פרסום שם אדם שנפגע בעבירות מין; ואיסור פרסום דיון בדלתיים סגורות.
לייזר נחקר במרץ 2017, ובמסגרת החקירה נערך חיפוש במחשביו בבית ובמשרד: "קיים חשד סביר הקושר בין מושא החיפוש (לייזר) לבין החשודים האחרים", כתב שופט בית משפט השלום בתל אביב עלאא מסראווה באישור הבקשה.
זמן קצר לאחר החקירה שב לייזר לעבודתו. כלומר, במשך למעלה משנה וחצי לייזר היה מצוי בניגוד עניינים כפול, מתוקף תפקידו כיועמ"ש בתי המשפט: מצד אחד המשיך להחזיק בסמכות לפעול נגד מפרסמי תכנים ביקורתיים על שופטים; ומצד שני היה חשוד בניצול מעמדו על מנת להדליף חומרים למי שחשודים בפרסום תכנים מכפישים שכאלו. ניגוד עניינים נוסף לכאורה טמון בכך שלייזר היה אמון על 'הגנה' על שופטים, שייתכן והיו נדרשים בעתיד להכריע בעניינו אם היה מוגש נגדו כתב אישום.
פרקליט המדינה שי ניצן החליט היום לסגור את תיק החקירה נגד יועמ"ש בתי המשפט עו"ד ברק לייזר.
לייזר נחשד ונחקר לפני שנה כי העביר חומרים חסויים לפעילים שהכפישו שופטים. ההחלטה היא בנימוק העדר ראיות.
הפרטים המלאים בתגובה:
— נטעאל בנדל Netael Bandel (@netaelbandel) November 4, 2018
במסגרת הכנת התחקיר פנינו למערכת בתי המשפט ולפרקליטות המדינה לבקשת תגובה על ניגוד העניינים בו היה מצוי לכאורה לייזר, כמו גם לברר את סטטוס החקירה נגדו. לפני כשבועיים נמסר לנו מהפרקליטות כי התיק נגד לייזר "נמצא בבחינה בפרקליטות וטרם התקבלה בו החלטה". לאחר מכן הגיבו גם במערכת בתי המשפט וטענו כי ההחלטה על שובו של לייזר לעבודה, למרות העננה הפלילית שריחפה מעליו ועל אף ניגוד העניינים לכאורה בו היה מצוי, נעשתה "על דעת הגורמים הרלוונטיים".
ביום ראשון שעבר, ימים ספורים לאחר פנייתנו, פורסם בעיתון 'מקור ראשון' כי פרקליט המדינה שי ניצן החליט לסגור את התיק נגד לייזר מחוסר ראיות מספיקות.
סתירות למכביר
בחודש יוני האחרון, בזמן שעוד היה חשוד בשלל עבירות הנוגעות להדלפת חומרים מכפישים על שופטים, ייצג לייזר את מערכת בתי המשפט במסגרת דיון שנערך בוועדת חוקה של הכנסת.
באותו דיון הציג עצמו לייזר באופן מדהים כ'מגן הציבור' – אותו ציבור ממש אחריו הוא מנהל מעקבים ללא ידיעתו. "אנחנו לא פועלים בשמם של השופטים בלבד, אנחנו פועלים בשמו של הציבור, כי כשהציבור נחשף לפרסומים מהסוג הזה…נפגם האמון של הציבור במערכת בתי המשפט ברמות הכי גבוהות שלו", אמר לייזר לח"כים והוסיף: "חשוב לומר שבעניין הזה אנחנו רואים עצמנו כשלוחיו של הציבור".
דבריו של לייזר באותו דיון סתרו לכאורה חלקים נרחבים מהנוהל שניסחה הנהלת בתי המשפט ושמחייבת את לייזר עצמו. לייזר טען למשל כי במערכת בתי המשפט "לא עוסקים בניטור" של ביקורת נגד שופטים ברשתות החברתיות – אך בנוהל הרשמי דווקא מוקדש סעיף שלם ל"ניטור וריכוז המידע". יועמ"ש בתי המשפט הוסיף כי הם "לא מנהלים איזה שהוא מעקב ברשת" – אך במציאות הנוהל שב ומדגיש כי "יתנהל מעקב אחר כל תיק" של מי ש'חשוד' בפרסום ביקורת "לא לגיטימית" על שופטים.
במערכת בתי המשפט טוענים כי איתור המידע 'הפוגעני' נעשה באמצעות "חיפוש 'חופשי'" ברשת האינטרנט, בעוד לייזר הוסיף כי הם "לא עושים שימוש בכלים טכנולוגיים". הנוהל עצמו דווקא מפרט כיצד איסוף המידע ייעשה באמצעות "פעולות רציפות לאיתור וחילוץ תוכן באמצעות שימוש בכלים אוטומטיים" דוגמת 'גוגל התראות'. כמו כן דורש הנוהל "שימוש בכלי ניטור ולכידת מידע, בהתאם לאפיון צרכים ממוקד שייערך על ידי הנהלת בתי המשפט". במילים אחרות: בניגוד לגרסת בתי המשפט, נוהל המעקבים דווקא עוסק בהיבטים טכנולוגיים שנקבעו והוגדרו מראש.
במהלך דבריו בכנסת, היועמ"ש לייזר גם הכחיש בתוקף כי מערכת בתי המשפט זוכה ליחס מועדף על ידי גוגל, טוויטר וחברות נוספות המספקות פלטפורמות תוכן: "אין לנו שום קשרים ויחס מועדף אנחנו לא מקבלים", טען.
תכתובת מייל שהגיעה לידי 'מידה' מטילה ספק בגרסה זו, ומלמדת כי במערכת בתי המשפט דווקא ביקשו יחס מועדף על מנת להסיר פוסטים נגד שופטים: "נשמח לקיים פגישה היכרות ולהעלות בה את הבעיות בפרסומים המכפישים אודות שופטים מכהנים", כתבה נציגת מערכת בתי המשפט לנציגת גוגל בנובמבר 2015, מועד כניסת הנוהל לתוקף. פנינו להנהלת בתי המשפט על מנת לברר אם פגישה שכזו אכן התקיימה ואם אכן נעשו הסכמות עם גוגל, אך הם סירבו להגיב בנושא.
בנוסף טען לייזר כי במערכת בתי המשפט פעלו בשנה האחרונה בשלושים ושמונה מקרים בלבד, אך לאחרונה נחשף ב'וואלה' כי החל מ-2017 ביקשו בתי המשפט להסיר לא פחות מ-150 פוסטים נגד שופטים.
מתחמקים מהחוק
סתירה אחרת בדבריו של היועמ"ש קשורה למעורבות גורמים נוספים, מחוץ למערכת בתי המשפט, בפעילות נגד מבקרי שופטים: "אנחנו מקדשים את העצמאות שלנו, העצמאות המוסדית שלנו, אנחנו רוצים לטפל בשופטים בעצמנו", אמר לייזר לח"כים לפני כחצי שנה, והוסיף כי "אנחנו בתוך דל"ת אמותינו, לפי השיקול ותפיסת העולם שלנו ושיקולי המדיניות". מעבר לכך שהוא סותר את הנוהל הכתוב ומפורר את עקרון הפרדת הרשויות, דבריו של לייזר חמורים כשלעצמם ומשמעותם היא חקיקה פנימית של הרשות השופטת את הציבור.
בפועל, מערכת בתי המשפט דווקא עירבה גורמים בכירים שאינם קשורים למערכת על מנת לפעול נגד מפרסמי פוסטים ביקורתיים על שופטים. לידי 'מידה' הגיע תיעוד של התכתבות בקבוצת ווטסאפ שנחנכה ב-1 בנובמבר 2016 תחת הכותרת "השופט רובינשטיין", ובה נידונו דרכי פעולה להסרת פרסום פוגעני שהופץ באותה עת כלפי רובינשטיין.
בקבוצה נכללו החברים הבאים: סמנכ"ל תכנון ואסטרטגיה במערך בתי המשפט מיכאל שפירא; עו"ד ליאת יוסים, הממונה על ניטור וטיפול בפרסום תוכן 'פוגעני' במערכת בתי המשפט; ומנהל יחידת הסייבר במשרד המשפטים, ד"ר חיים ויסמונסקי. "פניתי גם לגוגל וחזרו אליי שזה בטיפול", כתב ויסמונסקי לחברי הקבוצה, והוסיף: "שי (ניצן) התקשר אליי מזועזע מהפרסום ואמר שמתכוון לקרוא אליו את ראש אח"מ (אגף חקירות ומודיעין במשטרה) לדחוף את הפרשה כולה".
מכך עולה כי בניסיון להסיר את הפרסומים מעורבים לפחות שלושה אנשים שאינם קשורים למערכת בתי המשפט: מנהל יחידת הסייבר ויסמונסקי, פרקליט המדינה ניצן וניצב מני יצחקי, ששימש באותה עת ראש אח"מ במשטרה. גם המשך השיחה מלמד כי ויסמונסקי שותף על ידי יוסים במאמץ להסיר את הפוסט:
ליאת יוסים: "תודה רבה חיים. יפה מאד. גם אצלנו בטיפול כנ"ל מול וורדפרס שענו שקיבלו, וזה די מעודד. במקביל עדכנתי גורמים ביחידה החוקרת. המשך לעדכן בכל דבר אני זמינה כל הזמן. ליאת".
חיים ויסמונסקי: "אילונה כתבה לנו שהפרסום מוכר לה משבוע שעבר. חבל שמגיע לשי ורז (ואני) רק כעת" [הכוונה לרז נזרי, המשנה ליועמ"ש]
יום לאחר מכן, ב-2 בנובמבר 2016, כתבה יוסים בקבוצה את הדברים הבאים: "חיים היי. אנו סוגרים הקבוצה, גם ובעיקר בשל סוגיות אבטחת מידע וחופש מידע – קיבלנו פניות לקבלת תכתובות כאלה בנושאים אחרים. בוא נמשיך לדבר במייל ובטלפון. על דעת ברק" (הכוונה ליועמ"ש בתי המשפט ברק לייזר).
ויסמונסקי השיב: "הזוי קצת אבל מה שתרצו" – והקבוצה נסגרה. יש לציין כי לפי חוק חופש המידע אין חובה למסור תכתובות פנימיות בין עובדי ציבור ולכן החשש של יוסים מפני פרסום החומרים בבקשת חופש מידע היה שלא לצורך, אך נראה כי אפילו עובדי בתי המשפט מבינים כי התנהלותם סובלת מבעיית לגיטימציה, בלשון המעטה.
אצבע קלה על הדק הצנזורה
בהופעתו בכנסת ביוני האחרון שב וחזר היועמ"ש לייזר על המנטרה לפיה מערכת בתי המשפט פועלת להסיר פרסומים נגד שופטים "רק במקרים המאוד מאוד קיצוניים", וכי תכלית הנוהל היא לוודא שהדרישה להסרת הפרסומים "מתמקדת רק בדברים החמורים שאין חולק לגביהם שהם חורגים מגבולות חופש הביטוי ויש בהם משום הסתה לאלימות כלפי השופטים".
גם במקרה הזה העובדות מלמדות אחרת. כבר לפני כשנתיים התרענו ב'מידה' על כך שהנוהל של מערכת בתי המשפט להסרת תכנים מגביל את חופש הביטוי במרחב הווירטואלי ונועד להשתיק ביקורת לגיטימית נגד שופטים, ולאחרונה זכה הנושא לתשומת לב ציבורית מחודשת בעקבות הודעה מאיימת נוספת שנשלחה מהנהלת בתי המשפט ליואב אליאסי, הידוע בכינויו 'הצל'.
https://www.facebook.com/TheShadow69/photos/a.10152453447630255/10156169617955255/?type=3&theater
הפוסט של 'הצל', שמחה על אי-שלילת אזרחותו של מחבל ערבי-ישראלי, היה נקי מניבולי פה או קריאות להסתה לאלימות, אך זה לא מנע ממערכת בתי המשפט לדרוש ממנו להסיר את הדברים תוך איום בנקיטת הליכים משפטיים. ההודעה נשלחה מחשבון פייסבוק שנשא את הכותרת "Hanhalat Batei" – כלומר לא רק שחשבון הפייסבוק לא כלל כיתוב בעברית, כפי שמתחייב מגוף רשמי במדינת ישראל, אלא גם לא צורף אליו לוגו רשמי של מערכת בתי המשפט. כך בקלות ניתן היה לחשוב כי מדובר בחשבון מזויף, ולא כזה שנוצר על ידי מוסד מכובד כמו הרשות השופטת במדינת ישראל.
מסתבר כי המקרה של 'הצל' אינו חריג. מסמכים שהגיעו לידי 'מידה' מלמדים כי במערכת בתי המשפט פועלים להגביל את חופש הביטוי ולהשתיק ביקורת לגיטימית נגד שופטים גם בקרב אנשים בעלי פרופיל ציבורי נמוך מזה של 'הצל'. כך למשל במקרה של שופט בית משפט השלום בחיפה אייל דורון, הדן בתיקים טעונים בהם מבקשות עובדות סוציאליות להפקיע מידי הורים את הזכות להחזיק בילדיהם, ולהעביר את הילדים לידי רשויות הרווחה.
דורון תוּאר על ידי חלק מההורים כמי שנוטה לשמש חותמת גומי לבקשותיהן של העובדות הסוציאליות: "מחלקים אצלו צווים כיד המלך… מחלק צווי הטרדה, טיפש במיוחד", נכתב כנגד דורון – כשהכוונה לצווים שמוציאות העובדות הסוציאליות.
אמירות אלו אולי אינן נעימות לאוזנו של השופט דורון, וייתכן שגם אינן נכונות כלל ועיקר, אך בוודאי אינן מהוות הסתה כלשהי לאלימות. זה לא מנע מהשופט דורון לבקש כי הביקורת תצונזר: "ראוי ונכון להתלונן ולכלול את ההכפשה הקשה", טען השופט.
בעקבות כך פנתה עו"ד ליאת יוסים למשטרת ישראל וכתבה כי "הדברים הללו, כך אני מתרשמת" גורמים להעלבה, לתחושה קשה, לפגיעה, לביזוי הן של השופט אישית והן של בית המשפט ומערכת בתי המשפט". יצוין כי האמירות כנגד השופט דורון פורסמו באוקטובר 2015 – אך הדיווח של יוסים למשטרה נעשה רק כעבור כשנה וחצי, במרץ 2017.
"עבירה חמורה"
איסוף המידע על ידי מערכת בתי המשפט נעשה כאמור ללא ידיעת האזרחים, ומאגר המידע אינו נרשם בפנקס מאגרי המידע של משרד המשפטים. מדובר בהפרה לכאורה של החוק להגנת הפרטיות הקובע כי גוף ציבורי המחזיק במאגר מידע שאינו פורסם ברבים "חייב ברישום בפנקס ועל בעל המאגר לרשמו", וזאת על מנת להבטיח הגנה על פרטיותם של האזרחים מפני דליפת החומרים והפצתם ברבים.
בחוות דעת שפורסמה ב'כלכליסט' על ידי עו״ד אילן טננבאום ועו״ד אבי ווקנין, בעלי משרד עורכי דין המתמחה במשפט מנהלי, נכתב כי "עבירות על חוק הגנת הפרטיות נחשבות למן העבירות החמורות בספר החוקים, והמחוקק ובתי המשפט עושים כל שביכולתם להילחם בתופעה ולהחמיר עם העבריינים".
ההפרה לכאורה של החוק חמורה אף יותר אם לוקחים בחשבון שהמידע שנאסף על האזרחים מכיל מידע רגיש. לפי לשון החוק, מידע מסוים יוגדר כ"רגיש" אם הוא מכיל נתונים על "דעותיו ואמונתו" של אדם, לכן העובדה שהמאגר המוקם במערכת בתי המשפט כולל התבטאויות אישיות של אזרחים ביחס לבתי המשפט, הופך את המידע הכלול בו ל"מידע רגיש", כפי שנקבע בחוק. לפיכך מדובר במידע שהחוק מחייב לרשמו ולהגן עליו, אך הדבר לא נעשה על ידי מערכת בתי המשפט.
בהנהלת בתי המשפט הפרו ככל הנראה סעיף נוסף בחוק הגנת הפרטיות, האוסר על שימוש במידע שבמאגר מידע שלא למטרה לשמה הוקם המאגר. מדובר במאגרי מידע הכוללים הליכים משפטיים ועבירות שעברו אזרחים – מידע הזמין עבור מערכת בתי המשפט, מתוקף היותה חלק מהרשות השופטת. אם עובדי בתי המשפט ניצלו את גישתם למידע המדובר ושלפו אותו לצורך הכנת 'תיק' על אזרחים שהעזו לבקר שופטים – מדובר על פניו בהפרת החוק.
פנינו להנהלת בתי המשפט על מנת לברר כיצד הם משיגים את המידע על ההליכים המשפטיים של האזרחים, כמו גם פרטיהם האישיים דוגמת כתובות דואר אלקטורני, מקום מגורים וגיל, אך הם מסרו כי אין להם מה להוסיף.
בית המשפט נגד החוק
בהנהלת בתי המשפט מצאו נימוק מקורי מדוע אינם מחויבים לרשום את המידע שאוספים על אזרחים: לשיטתם אין מדובר כלל במאגר מידע אלא בסך הכל ב"תרשומת" – שאינה מחויבת ברישום. אולם בדיקה משפטית שערכנו העלתה כי המעקב המתואר בנוהל דווקא עונה להגדרת "מאגר מידע", כפי שמופיע בחוק הגנת הפרטיות.
פנינו להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל לידינו עותק מחוות הדעת המשפטית הקובעת כי הנתונים שנאספים על אזרחים לא מהווים מאגר מידע – אך לא נענינו.
הגוף שאמון על אכיפת החוק בנושא מאגרי מידע הוא הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים, בראשה עומד עו"ד אלון בכר. ברשות להגנת הפרטיות מתגאים בך שהם משמשים כ"שומר הסף על האינטרסים של האזרח, שאין בכוחו להתמודד מול גופים גדולים וחזקים, המשתמשים במידע האישי שלו לצרכיהם השונים, לרבות כאלו שאינם בידיעתו ובהסכמתו".
ארגון 'לביא' פנה לרשות להגנת הפרטיות על מנת שתמצה את הדין עם מערכת בתי המשפט על ההפרה לכאורה של החוק. הבדיקה מתנהלת בימים אלו ומסקנות צפויות בקרוב.
בחלק הבא של התחקיר: מערכת בתי המשפט מצדיקה את המעקבים על סמך 'מחקר' מוטה מטעם גוף פוליטי שהיה קשור למפלגת העבודה.
תגובות
מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה:
"נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת גובש בעקבות התמודדות של הנהלת בתי המשפט עם תופעה הולכת וגוברת של פרסומים המופצים באינטרנט וברשתות חברתיות, הכוללים ביטויים שיש בהם השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודם של השופטים והעובדים בקשר למילוי תפקידם. כאמור בנוהל, מדובר בפרסומים אשר עלולים לפגוע באמון הציבור במערכת בתי המשפט.
מטרתו של הנוהל להסדיר ולפרט את נהלי העבודה הפנימיים הנוגעים לטיפול המערכתי בפרסום פוגעני כאמור על אודות שופטים ועובדים במערכת בתי המשפט. הנוהל קובע את סמכויות הגורם הממונה ומפרט את הפעולות לניטור וריכוז מידע רלוונטי, את מדיניות בחינת הפרסומים והשיקולים אשר בשים לב להם יבחן כל מקרה. כמו כן מורה הנוהל מיהם הגורמים במערכת פנימה שיש לעדכנם. בנוסף בנוהל ישנו סעיף העוסק בדרך הפעולה להסרת פרסומים וכן סעיף מנחה לאופן נקיטה בהליכים משפטיים. כאמור בסעיף 2 (בגוף הנוהל), הנוהל מתעדכן מעת לעת. עדכון נוסף נמצא בתהליכי עבודה בימים אלו".
לגבי היועץ המשפטי ברק לייזר:
"ההחלטה על שובו לעבודה סדירה נעשתה על דעת הגורמים הרלוונטיים".
לגבי התלונה שהוגשה נגד הנהלת בתי המשפט במשרד המשפטים:
"לא ידוע לנו על התלונה שהוגשה לרשות להגנת הפרטיות ומכל מקום ככל שתתבקש התייחסותנו על-ידי הגורמים המוסמכים היא תועבר לעיונם".
מהרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים נמסר: "התלונה נתקבלה ונבדקת, וצעדי הרשות יינקטו בהתאם".
מארגון 'לביא' הפועל למען מינהל תקין בישראל נמסר: "נוהל איסוף פרטיהם האישיים והרגישים של אזרחים שהעזו לבקר את הנהלת בתי המשפט – מנוגד לחוק ויש לבטלו לחלוטין בהקדם. לצערנו הנהלת בתי המשפט נוקטת בשיטות פסולות שאינן מקובלות במדינות דמוקרטיות כדי לשתק את הביקורת הציבורית כנגד מערכת המשפט. עקב הפעילות הציבורית טוענת כעת הנהלת בתי המשפט כי בכוונתה לשנות את הנוהל הקיים, אנו מודיעים שככל שהנוהל החדש יכלול מעקב ורישום פרטיהם של אזרחים ישראלים, אנו נפעל בכל כוחנו כדי לבטל גם אותו".
מ'התנועה למשילות ודמוקרטיה' נמסר: "לצערנו אנו פוגשים שוב התנהלות בעייתית דווקא מצד מערכת בתי המשפט. אסור שעקרון חופש הביטוי יילקח בידי פקידים על דעת עצמם והם ינהלו רשימה של אזרחים שמוצאים חן או לא מוצאים חן בעיניהם. רק לאחרונה התעלמו בצורה גסה שופטי בג"ץ מחוק מפורש, בין היתר בגלל הטענה כי יש לשמור על חופש הביטוי. בכוונתנו לפעול ברמה המשפטית כדי להסדיר את הנושא ולהביא למחיקת כל מאגר ורישום שיש בו פגיעה לא חוקית מצד פקידים שלא הוסמכו לכך".
בקיצור….השופטים בארץ הם מאפיה אנטי דמוקרטית בולשביקית מסוכנת להמשך קיום המדינה.
כל מילה אמת!
מה מניע את השופטת מירב אליהו מבית משפט למשפחה לסייע לנתבע ולב"כ לכזב כאשר הם התקשו היא כיזבה במקומם…. לעבור על חוקים להלן חלק קטן מהסיפור: במהלך דיון בתיק שערכו כ10 מיליון דולר בביהמ"ש למשפחה התברר כי בוצעה העלמת מס בדרך של אי דיווח על עסקאות בהעברת מניות באגוד מקרקעין (יש פירצה )השופטת מירב אליהו מנעה הגשת תלונה וסייעה בהחלטות סותרות לנתבע להעלים מס להלבין הון ולשבש חקירה!!! ולמנוע הגשת תלונה לרשויות, השאלה מדוע כך נהגה השופטת מירב אליהו והאם אין מקום שהמשטרה תפעיל את האמצעים הטכנולוגים לדעת מה התרחש סביב השופטת המתגוררת באחוזה מפוארת בפתח תקווה שבעבר נזרק לאחוזה רימון רסס …?
בעקבות גילוים במהלך דיון בתיק שנדון בפני השופטת מירב אליהו בהם הסתבר כשיטה לא דווח על העברת מניות באיגוד מקרקעין, בשיטת העלמה זו מעורבים מספר עורכי דין. ומספר חברות, ברגע שהתגלה ביקש התובע להתיר חיסיון לצורך הגשת תלונות לרשויות החוק ,אולם השופטת מירב אליהו אסרה בצו (חומר חסוי) להעביר לרשויות החקירה את החומר ולהתלונן. והמשיכה לסייע? בפסק הדין תקפה את התובע שלא התלונן " ולא בכדי…"… מה גרם לשופטת לשכוח שנתנה צו נגד הגשת התלונות ופסקה לטובת מעלים המס… הנתבע בחקירה נגדית הודה שלא דיווח על העסקות למס שבח לטענתו בהתאם לחו"ד בעל פה מעורכי דין עלומים וסרב לומר את שמם ומה הבסיס ההגיוני לחו"ד אולם מירב אליהו לא אפשרה את חקירתו וטענה שזה לסיכומים וגוננה על הנתבע תוך סילוף העובדות ולא אישרה לשאול מה הבסיס החוקי לאבסורד דבריו על אי דיווח למס שבח ועל העברת מיליונים לחו"ל בתחבולה…… הנתבע בעדותו אמר שקיבל חוו"ד גם מפרופ' xxxx שנפטר . בבדיקה העולה מכתבי בית הדין הסתבר שלא היה מעולם פרופ' xxx בטרם נתנה את פסק דינה לא היה מחלוקת בין הצדדים שלא היה פרופ' בשם שהמציא הנתבע בחקירתו מה שלא מנע מהשופטת לכתוב את שמו של הפרופ' הלא קיים ולקבל את חוו"ד העלומה שלא הוגשה ותוכנה לא ידוע … ולקבוע בניגוד לכל דין שהנתבע פעל בהתאם ליעוץ משפטי של פרופ' xxx שנפטר שכזכור הייתה הסכמה שלא היה בעולם פרופ' xxx ובכך סייע השופטת מירב אליהו להעלים מס להלבין הון ולשבש חקירה, ובדרך העובדות הכוזבות בפסק דינה רמזה לתובע שעדיף לשתוק…! חמור יותר קביעות כוזבות של השופטת מירב אליהו נועדו גם למנוע תלונה של התובע…
עורך דין עבריין המייצג את הגיש תצהיר שקר לתיק, מירב אליהו לא עשתה דבר והחליקה תצהיר שקר שהעו"ד מודה שהוא שיקרי !
האמון בבתי המשפט נושק לאפס
וואו.
אם כתבתם משהו לא יפה על איזה שופט, ובמקרה אתם צד באיזה משפט, השופט יקבל מייל, הוא יראה מה כתבתם עליו, וידע להתייחס אליכם בהתאם. כדי שבפעם הבאה תדעו לא לפגוע באמון הציבור.
ואם כתבתם משהו לא יפה על המשטרה בפעם הבאה שבמקרה תתקלו בשוטר הוא יידע לטפל בכם נכון.
כמו שיטת הנקודות בסין.
לחיי חופש הביטוי (כל עוד זה לא נוגע במערכת ובאמון הציבור)
צריך להוסיף לזה את פרשת "הטרור הרשתי". מדובר בסתימת פיות של ממש.
למה הכוונה ב,,טרור הרשתי,,?
כתוב במקורות לפני 2000 שנה "מקום המשפט מקום הרשע "
הבעיה שהמערכת יוצאת מתוך הנחה שהשופטים , לא ממש בני אדם . כאילו הם מכוכב אחר .
ברור שהם יכולים לטעות , והשאלה אם זה מכוון או לא !?
מכאן, ברור שאסור למנוע ביקורת , אחרי התוצעה של עיוות דין תהיה הרבה יותר חמורה .
אילו רשות אחרת, הממשלה נניח, היתה עושה דבר כזה, היתה כל הארץ רועשת, היועמ"שים למיניהם היו יוצאים מעורם כדי להביע (בצדק) זעזוע ולהביא לדין את הפושעים, דינה זילבר היתה נואמת בהתרגשות על קץ הדמוקרטיה, ורביב דרוקד היה כותב שהתקרבנו בצעדי ענק לגרמניה הנאצית. אבל לשופטים מותר, כי הם מורמים מעם, נאורים, דמוקרטים, הם שומרי הסף המקודשים, אז להם מותר להיות גם סטליניסטים, למה מה קרה?
באותה נשימה בג"ץ מחייב את המדינה לממן מחזות הסתה נגד צה"ל בנימוק של "חופש הביטוי". מזעזע. לא פחות.
אכן איסוף מידע על דיעותיהם הפוליטיות של אזרחים בחשאי, על ידי המערכת שיכולה גם להכניס אותם לכלא, הוא בדיוק מה שנעשה במשטרים אפלים כדוגמת גרמניה הנאצית, אבל גם בברית המועצות, ברומניה של צ׳אושסקו, בגרמניה המזרחית, בקובה, כך שחלילה לא יתלוננו השופטים שאני משווה את מעשיהם לנאצים. ממש לא. אני משווה אותם לכל המשטרים האפלים שאי פעם קמו.
כנופיית שלטון החוק הקימה 'משמרות המהפכה'
(מערכת- אל תפרסמו כי אני יכנס לרשימה השחורה)
שערורייה לאומית שרק במדינות רודניות יש דברים כאלו_ אוי ואבוי לנו
תחקיר חשוב.
מניח שעל אדם גולד יש להם מחלקת חיסול מיוחדת 🙂
ש א ט ז י ו ו ר ט ו א ל י
היבט שלא נזכר כלל – תשומות משאבי אנוש ושינוי מבנה אירגוני. בארגונים גדולים ומתוקצבים לצורך ביצוע משימות יש מבנה אירגוני מוגדר היטב עם תקני כ"א ומולם סעיפים בתקציב המדינה למשכורות ותקורות. אי אפשר להוסיף תקנים בלי אישור של הגוף המממן למרות שלעתים יש אוטונומיה מסויימת לאירגון. הפעילות שמתוארת ברשימה כולל תפקידים חדשים צורכת מספר שנות אדם, שמשמעותן תוספת תקנים (באישור האוצר ?). לחלופין היא על חשבוןן מטלות קיימות שראוי היה לדעת מה הן – מיותרות או שמתקיימת פגיעה באיכויות האירגון ללא דיון ציבורי בנושא.
אוקיי מעכשיו משתמשים ב Tor
הכתבה בפני עצמה מרתיעה אנשים מלהתבטא. עכשיו אדע לא לבקר שופטים הרי יום אחד אגיע לבית משפט וההוא בשחור יזכור ויגיב בהתאם.
עוד הוכחה מדוע חובה ודחוף לפטר את כנופיית שליטון "ה(צ)חוק"
ולהחליף באנשים ישרים והגונים.
לא סתם הפנסיות של "שומרי ה(כ)סף" ממש מנופחות באופן חסר פרופורציה כאילו היו בצבא בקרבי וסיכנו את חייהם כמו הקצינים ששירתו הרבה שנים למען ביטחון ישראל
לדוגמא פורסם שהפנסיה של אהרון ברק ואישתו זה 100,000 אלף ש"ח לחודש,האם זה נראה לכם היגיוני??
מה הפלא שיש לאהרון(הכל שפיט) ברק 18 דירות יוקרה??
מעניין אם הפנסיה בת מאה אלף השקלים היא רק שלו או גם של רעייתו החסודה, אלישבע?
פושעים שנתנו ידם להשחתה של מערכת החוק והמשפט והרס הדמוקרטיה בישראל :-
להזכירכם רות דוד ניהלה אירגון פשע מתוחכם ומשומן של תעשיית שוחד הטיית תיקים ותפירת תיקים במשך למעלה מעשור בתוך מערכת החוק והמשפט הישראלית מתחת לאפם של בכירי המערכת ושופטים שעצמו עיניים ,פעלה להדחתם של שוטרים בכירים ביותר,פרקליטים ושופטים במטרה להשתלט על מערכת החוק והמשפט בארץ כמו ארגון מאפיה . מונתה במסגרת השוחד שקיבלה לדירקטורית בחברת ב.יאיר שעסקה בהלבנת כספים לאירגון הפשע של אברג'יל ,קיבלה מתנות ושוחד במאות אלפי דולרים בהיותה פרקליטת מחוז ,רות דוד יחד עם רונאל פישר הנוכל סחטו אזרחים ושילמו שוחד לבכירי השוטרים בשביל לסגור תיקי שחיתות לרבות תיקי שחיתות בעריית ראשון לציון כפי שעולה מבג"צ 7280/17 , רות דוד הייתה המח והמתכננת מאחורי תוכנית הסחיטה והשוחד בפרשת אלון חסן , מפחד החשיפה בכירי הפרקליטות סגרו להם את התיק ומנעו חקירה ,שופטי העליון מגלגלים עיניים . ואת כל זה איילת שקד ידעו וינשטיין ניצן ומנדלבליט טייחו ושיבשו .
מי יודע כמה שופטים מעורבים בשחיתויות האלו? אף אחד. אבל סגירת התיק נגד הארכי-פושעת מרמזת שהיו לא מעט שופטים מעורבים. לכאורה.
בריה"מ, דגם 1937, "שמש העמים" בשלטון, ניקולאי ייז'וב – שר הפנים, "אוייבי העם" מוצאים להורג ללא חקירה ומשפט. להיסטוריה יש נטיה לחזור על עצמה….
בוודאי. לעת עתה זו רק לורי שם טוב, שעצורה ללא משפט, בלי תקשורת, בלי כלום, כבר שנה וחצי, במטרה לשבור את רוחה ואת נפשה, רק כי העזה לומר את האמת על שופטים שעושים יד אחת עם תעשיית מכירת ילדים לפנימיות ומטרות רווח (כל ילד ש״נמכר״ שווה מיליון עד מיליון וחצי ש״ח בממוצע, עד שהוא מגיע לגיל 18).
איפה התקשורת? איפה האנשים? היא עצורה כמו בגרועות שבדיקטטורות. ועל מה? על כך שפרסמה את דיעותיה ויחד איתן חומר שמפליל שופטים. והרי שופטים הם בני אלים. להפליל אותם? זה חטא כנגד אלוהים בכבודו ובעצמו.
מאוד מאוד מאוד מפחיד
דינה זילבר איננה הבעיה. היא רק הסימפטום של מחלה שהתפתחה הרבה לפני שהיא נקלעה ללב הסערה – וגם סילוקה מן המערכת לא יביא להיעלמות המחלה האוכלת באיתנות של מערכות השלטון הנבחר מזה הרבה שנים.
ואני אומר את הדברים בצער, שכן עקבתי אחר ההתפתחות של המחלה הממארת כמעט למן פריצתה – ומי שהיה אחראי להתרחבותה המפלצתית עד למה שהיא כיום הוא רק אדם אחד; קוראים לו אהרן ברק. וכדי להבריא מן המחלה יש לנהוג בה כמו בכל מחלה. לא בסימפטומים; אלא במחלה עצמה.
והכל החל עוד בשלהי כהונתו של יצחק שמיר. חוק ממש טריוויאלי – וכך התייחסו אליו בכנסת – התקבל כמעט באישון ליל.
לא הרבה חברי כנסת נכחו באולם המליאה. קראתי את הדברים שנאמרו ערב ההצבעה – ולא נראה היה שמישהו מייחס לחוק יותר מדי חשיבות. ההרגשה הכללית היתה שמדובר בעוד חוק שנועד לרצות את אלה שמבקשים להשאיר חותם כלשהו בספר החוקים. וככל שאני זוכר, לא נשמעו ברחובות הערים מצהלות של שמחה או קולות תרועה של שופרות לרגל "המהפכה החוקתית" שבאה, כביכול, לעולם.
וכך נולד החוק, שכותרתו מתייחסת לכבוד האדם וחירותו, שברק הפך אותו לחוקתה של ישראל. הוא מנוסח במילים מאוד שבלוניות, חסרות משמעות חגיגית, ולכן אף אחד מחברי הכנסת לא ממש ניסה לרדת לעומקן. לבד מאדם אחד שלא נכח במליאת הכנסת; השופט ברק.
אינני יודע מי אחראי לניסוח הסופי – אבל לא מן הנמנע שידו של ברק היתה גם בזה. ידידותו עם שר המשפטים באותה תקופה, דן מרידור, היתה יכולה לסייע לו בכך. היא גם סייעה לו בשנים הבאות למלא את בית המשפט העליון בשופטים בני דמותו שהשקפת עולמם תואמת את זו שלו – ואיש לא עמד באותה העת על הערמומיות שבהתנהלותו.
היה רק שופט אחד, מישאל חשין ז"ל, שזעק מרה כנגד האמירה של ברק שהנה קמה לישראל חוקה; לטענתו, הוא לא הבחין בכל תכונה המזכירה, ולו במאומה, את החגיגיות המתבקשת ממהלך כה דרמטי. הכנסת לא התכנסה לישיבה מיוחדת לרגל האירוע.
אבל כל זה לא הועיל למתנגדים למה שברק החל לעולל לשיטת המשפט הישראלית: ראשית, הוא קבע שהמגבלה המונעת מכל דיכפין מלבוא בשערי בית המשפט בטלה ומבוטלת. "זכות עמידה" שמורה לכל אחד קבע ברק; במיוחד אם יש בעתירתו אלמנטים החותרים תחת מרותו של השלטון הנבחר. אחר כך הוא חידד ביטויים שהיו ייחודיים רק לו, כגון "סבירות" ו"מידתיות" וקבע שזאת תהיה הפריזמה שבאמצעותה ייבחנו פעולות כל שאר זרועות הממשל.
ומבלי לעצור לרגע כדי להאזין לביקורת שגדלה והלכה גם באקדמיה, לנוכח האקטיביזם השיפוטי שנגזר מאופיו של מי שהריץ אותו, ברק שעט קדימה כשהוא דורס את כל מי שניצב בדרכו תוך עיצוב הרכבה של הערכאה העליונה באופן שלא יימצאו לו מתנגדים.
בד בבד זלגה "המהפכה החוקתית" גם לזרועות אחרות של מערכת המשפט.
היועצים המשפטיים, גם במשרד הראשי וגם במשרדי הממשל השונים, כמו גם בכירי הפרקליטות, החלו להרגיש שהם, למעשה, שלוחיו של בית המשפט העליון ושנאמנותם היא בראש ובראשונה לאלה שיושבים על הכיסא הרם – ולא לדרג הנבחר.
מכאן גם חוצפתם הגוברת והולכת. אדוני כל הארץ הם הפכו להיות ומשאין עליהם מוראו של יום הבוחר, גסותם פרצה גבולות.
ואת גידולי הפרא האלה כבר קשה יהיה לסלק מערוגות השלטון ללא טיפול שורש.
https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/18338
תגוביות:
1.מאהרון ברק אינני מצפה לכלוּם! מנבחרי הציבור אני כן מצפה, לשם כך הם נבחרו. האחריות כולה היא עליהם, הם אלה שלא בלמו את התופעה עוד בתחילתה.
2.כלל ידוע, הפושעים הכבדים אפילו לא נחקרים.
3.זאת לא הייתה מהפיכה שיפוטית, אלא מהפיכה שלטונית.
4.כל מילה יצוקה בסלע ויש תוספות כואבות יותר. ברק הוא בונה חופשי. הוא האדם היחיד שמשרדו מצוי בתוך בנין בית המשפט העליון שכידוע בנוי על יסודות האילומינטי (ויקיפדיה: "בעידן המודרני מתייחס השם פעמים רבות לארגונים קונספירטיביים שהתגלגלו מן האגודה הבווארית. ארגונים אלה מתפקדים בתור "הכוח שמאחורי הכתר", שולטים בעולם באמצעות ממשלות ותאגידים, ושואפים לכונן סדר עולמי חדש".) – עבודה זרה לבועז! וכשנעבור לפרקטיקה נראה שהצליח לו. אין קיום לאף ניבחר ציבור שיכול לשנות מהיסוד את ההרס שהוא עשה ולכן נמשיך לראות את הרס המדינה מבפנים לצערי ומה שלא הזכרת זה שהתמנון הזה פשה בכל אושיות השילטון תוך קבלת גיבוי מלא מבג"צ. בצבא ובכל זרועות הביטחון, באוניברסיטאות, בתיאטראות, בתשקורת, במערכות הבריאות, בחינוך. הכל נישלט בידי ממשלת הצללים של ברק, מתוך מקדש העבודה הזרה בבית המשפט העליון!
5.ברור לכולם, ובוודאי לשרה שקד שדינה זילבר היא רק סימפטום. שקד נלחמת בעיוות שהביא עלינו ברק בכל המישורים – גם באמצעות חקיקה (פסקת התגברות, חוק היועמ"שים), גם באמצעות מינוי שופטים שמרנים, גם בדרישות ממחלקת הבג"צים וכדו' שייצגו את עמדת הממשלה, וגם כאן – באמצעות התגובה החריפה לזילבר. התגובה אינה רק ספציפית אליה, אלא היא מעבירה מסר לכל מוסד היועמ"ש שנגמרה הפוליטיזציה – ושיועץ צריך להביע עמדה משפטית ולא פוליטית. (כשהיעד הוא שהעמדה תהיה מבוססת על בדיקה – האם קיימת פרשנות משפטית שתאפשר לשר לבצע את מדיניותו, אבל זה כבר שלב נוסף…).
6.וכל נבחר ציבור שמתחיל להוות עבורם איום הם דואגים לסרס אותו ע"י פתיחת תיקים אמיתיים או וירטואליים, עד שיוצא לו החשק להתעסק איתם.
ראו: אריק שרון, שר המשפטים לשעבר פרידמן, ביבי ועוד ועוד…
7.מה שמוגדר במקורותינו כאבי אבות הטומאה.
8.הכנסת תבטל את החוק ובכך תשים קץ לפארודיה השיפוטית. וכדי למלא את החסר תחוקק חוקים חליפיים שאכן ימלאו את יעודם ויגבילו את השררה המיותרת שכבש השלטון השיפוטי בהפיכה שביצע. יש להכריז על מר אהרון ברק כמהפכן ומטשטש הדמוקרטיה הישראלית.
9.צודק במאה אחוז ואף יותר. אהרן ברק, ניצול השואה, פיתח הרס המדינה היהודית עם תוצאות תמיכה בטרור נגד יהודים במדינתם. הוא יכול לרקוד יחד עם ג'ורג' סורוס… מדוע בכלל הולכים לבחירות? הרי כל תוצאה מתבטלת בהחלטה של אותם שופטים והפרקליטות והיועצים המשפטיים האנטי יהודים
והמצחיק שהם קוראים להתנהגותם דמוקרטיה, ואם לא מסכימים איתם אז זו אנטי דמוקרטיה…לאיזו דרגה של טמבליות הם מביאים אותנו?
שקד לא נלחמת בהם, שקד נלחמת בנו, כי היא חלק מהם:
אין שום משמעות לתביעה של שקד מזילבר רגע לפני בחירות, חוץ מגריפת מנדטים מציבור דתי לאומי תמים. איילת הדמגוגית ידעה בדיוק מי זו דינה זילבר ושאר מושחתי השמאל הפרוגרסיבי כבר ביום הראשון לתפקידה והיא לא עשתה דבר 3 וחצי שנים. לעומת זאת, היא סירסה את חוק היועמ"שים שהיה שם סוף לשלטון הפקידים, לא טיפלה במחלקת הבג"צים, לא עשתה שום דבר חוץ מכותרות בתקשורת שמפרגנת לה על חיזוק השמאל.
הטקטיקה של התקשורת להציג את איילת שקד כמי שנאבקת בשופטי בית המשפט העליון נועדה להעביר בשקט את החוקה של אהרון ברק, ולהעצים את דיקטטורת השלטון של שופטי בג"צ, בחסותה של שקד. כדאי לקרוא את הצעת חוק יסוד החקיקה של שקד כדי להבין שהחוק נכתב ברוח אהרון ברק, על מנת להעביר חוקה בישראל שתעצים את כוחו של בג"צ, תסמיך אותו ותיתן בידו את כל הכוח לבטל חוקים, תצמצם את סמכויותיהם של שרים וראש הממשלה, ותמזער את כוחו הדמוקרטי של הציבור.
הנה למשל סעיף 25 בהצעת החוק של שקד: תיקון חוק יסוד הממשלה שנועד לבטל את סעיפים 37(ב), 41 ו-44. ואלה הם הסעיפים ששקד רוצה לבטל:
א. סעיף 37 ב': "חוק יכול שיסמיך את ראש הממשלה או שר להתקין תקנות בעניין שנקבע בהסמכה" (משמעות הביטול: צימצום סמכותם של ראש הממשלה והשרים);
ב. סעיף 41: אי תחולה של תקנות לשעת חירום: "על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים (משמעות הביטול: חוק יסוד הממשלה מאבד את שריונו, ומעמדו כחוק יסוד, וניתן יהיה לשנות אותו כשם שמשנים חוק רגיל);
ג. סעיף 44: יציבות החוק (א): "אין לשנות חוק זה אלא ברוב חברי הכנסת; הרוב הדרוש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השניה, ובקריאה השלישית, לעניין סעיף זה, 'שינוי' – בין מפורש ובין משתמע" (משמעות הביטול: ביטול השריון שניתן לחוק יסוד הממשלה, כחוק יסוד).
למה היא קידמה את החוק לסגירת "ישראל היום"? כדי לסתום את הפה לימין. למה יש לה דיביזיות של טוקבקיסטים שכותבים ש"אי אפשר לראות בינתיים איזה מהפכה שקד עשתה במערכת המשפט, זה תהליך שאת תוצאותיו נראה רק בעוד 300 שנה"? כי "המלך הוא עירום" אבל הוא כל הזמן אומר: "רק חכמים רואים את הבגדים המפוארים שלי".
היום אין יום שלא פועלים כנגד ההפיכה השיפוטית מעשה ידיו של שודד הים המשפטי והדיקטטור כהגדרת פרופ' פוזנר את מעשיו הנוראיים של אהרון ברק, והדבר הזה מאיים להרוס את החומה שבנה הדיקטטור המשפטי הזה עם כל משובטיו במערכות המדינה החטופה והמתחסלת כל יום עוד באמצעות פסיקותיהם של עורכי הדין הללו שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת דילים אפלים – ובאמצעות ועדת שתיים אפלה עוד יותר, המזכירה את הקגב – למלוך ולשלוט ולבטל את המדינה היהודית לטובת מדינת כל אזרחיה.
הם מתקשים להשלים עם העובדה שהיום כל הציבור הרחב מתקומם נגד מעשיהם ונגד גניבת השלטון האסורה הזו והלא חוקית הזו.
כל יום כתבה ומאמר ואמירה ופעולה נגד ההפיכה השיפוטית.
ומה הפתרון שלהם למצב החמור?
עריכת רשימה שחורה של שמות המתקוממים.
פשוט מחליא ומבחיל עוד יותר ממה שהיה עד עכשיו. ממש מזעזע ומפחיד כמו שאמר פרופ' דיסקין על כל מערכת המשפט ובג"צ:
פרופ' דיסקין: החוק לא משחק במדינת ישראל. מה שמשחק זה מה שבא לבית המשפט העליון
אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.
המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.
****************************
כשנהיה בגלות בעוד עשרות שנים, עקב המאבקים הפנימיים בינינו ועקב מערכת אכיפת החוק, לא נזכור את "הכל שפיט", "מידתיות", "חוק ההתגברות", "חוק כבוד האדם וחירותו", "נוהל שכן", "את בג"צ והחלטותיו ההזויות לכאורה", "הסכמת בג"צ לאיחוד משפחות פלסטיניות רק בישראל", "אי גירוש המסתננים מישראל", "חוק הלאום", "חוק שוויון בנטל", "מזרח תיכון חדש", "הסכמי אוסלו", "ההתנתקות", "עמונה", "הבאתו של ערפאת לישראל והנשק שנתנו לו שני "מנהיגים", "אינתיפאדות", "טרור הבלונים", "החלטה לחייב את המדינה בטיפול בפצועים ערביים מעזה", החלטה הזויה להשאיר סטודנטית ללמוד באונ' העברית כאשר היא נגד המדינה, ועוד חוקים ומעשים.
רק נזכור: ש –"העם הנבחר" שחושב שהוא החכם בעמים, יודע לירות לעצמו ברגליים.
כולנו זוכרים את "חכמי חלם" והסיפורים עליהם. אפשר להקביל אותם לכאורה לשופטי ביהמ"ש העליון שהלכו כמו עדר לכאורה, בדרך "המהפכה השיפוטית", ללא יכולת לעצור ולהגיד "רגע מה קורה פה"?
מצד שני מאוד נוח כשמקבלים פנסיה של 95.000 ש"ח ויש הרגשה שאתה סגן של היושב במרומים, ואתה יכול להחליט על מדינה שלמה ושאין עליך שום אחריות, ואתה יכול אפילו לתת החלטות לפי האינטואיציה שלך (תשאלו את כבוד השופט מזוז).
ההיסטוריה לא תסלח להם, אבל למי איכפת ההיסטוריה!!!
הם לכאורה חיים את הרגע.
נראה לי מהצד, שהערבים דווקא צוחקים על "העם הנבחר" וגם על שופטיו – ששומרים לכאורה על זכויות האדם לפלסטינים ולערבים, ושוכחים את זכויות האדם של היהודים, הרי בסופו של דבר המלך הוא עירום.
אשמח שהמורשת של אותו אדם שפגע לכאורה בצורה בלתי הפיכה במדינת ישראל ובאזרחיה עם "המהפכה השיפוטית שלו" תתרסק לרסיסים. בנוסף אשמח שהוא עוד יספיק לראות את ריסוק מורשתו זו.
תגובית פה:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/90197/
פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".
https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101
לדבריו הליכוד מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.
אין זה ראוי שכך יהיה.
זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.
אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.
הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.
על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!
אי אפשר להשאיר את המצב בו בג"צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.
לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.
לדבריו חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה, בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.
צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.
יש לכנסת כלים לכך.
כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.
על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.
כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.
ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.
לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.
צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.
כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.
צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.
את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.
בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.
זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.
בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.
בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית – מדינית.
החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.
באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.
שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.
יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.
גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.
מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.
פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.
רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.
אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.
הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.
על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.
לעיון:
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
סוריה זה כאן
…ביום בו השלטון יעבור מנציגי הציבור הנבחרים, לידי הקומיסר הפוליטי שנקרא בג"צ, הנשלט בידי מר"צ ושמאלה, לא נוכל לחיות בארץ הזאת. כי לרשות שלטון המשפטנים, ניצבים רבבות שוטרים וחיילים ובתי סוהר שיכולים לעצור כל אדם שלא יעשה דברו.
זו כוונת השמאל הקיצוני המונה אחוז מזערי מתושבי הארץ הזאת, ״לכווץ את החרדים והדתיים״. להשליט בכוח הזרוע שלטון בג"צי ומשפטני פרקליטות. הם פועלים ביחד עם התשקורת העויינת ומטילים אימה על ראשי ממשלה ושרים וחכי"ם הצועדים בסך בדרך לבית הסוהר.
לכן אנו עדים למצב בו ראש הממשלה והכנסת נכנעים לפקידי הפרקליטות, המתחייבים לבג"צ להרוס בתים ללא משפט…
בג"צ כבר קבע בהוראת הרפורמים מגישי העתירות הסדרתיות, כי חוק טל אינו חוקתי ופוגע בשוויון וחייב את הכנסת לחוקק חוק גיוס לכל. זה מה שיקרה ח״ו, אם לא ימצא נוסח אחר שירצה את רצון מלכי הבג"צ והתקשורת. אם הממשלה והכנסת לא יוכלו לחוקק חוק הסותר את עמדת בג"צ, זה יהיה נצחונם של אלה הרוצים שיהודי חרדי לא יוכל לחיות בארץ ישראל. זאת מטרתם ואין בלתה.
…הבג״צ אינו שופט אחד או תריסר שופטים. שלטון הדיקטטורה המשפטית, כוללת מערכת שלטונית דיקטטורית ומרושעת, שחיה מכספי מיסינו ועריצותה אינה נופלת משלטון צבאי במדינה טוטאליטארית. הכל יודעים זאת. הח"כים והשרים, הקצינים בצבא ובמשטרה ופקידי המשרדים מדברים על כך, שהמישטר המשפטי מטיל עליהם אימה סובייטית בכל תחומי החיים…ואין מי שיעמוד מולם בפרץ.
כל מנגנוני השלטון בנויים לדיקטטורה שיפוטית הכובלת את האזרח והמדינה לגחמותיה של משפטנית אחת או משפטן בודד, שתוקעים את כל המערכת בשירות הציבורי.
…שלא נחיה באשליות: האיבה ליהדות בדיקטטורה השיפוטית, אורבת בכל פינה, בכל סעיף ובכל תקנה ובכל תקציב…גזירת הדירות הלא נבנות ואינן ברות השגה, אף היא נגרמת בכוונת מכוון לדכא את הזוגות הצעירים ולמנוע את ברכת הילדים.
הרשעים שיש להם כסף לקלוט מאות אלפי גויים כעולים חדשים ולהעניק להם דירות ושירותי בריאות ומשכורות, קולטים כבר רבבות מסתננים מאפריקה. לכל יש להם כסף. רק כשזה נוגע למשפחות ברוכות ילדים, הם מקצצים באכזריות ועוד ידם נטויה…ההיסטוריה תרשום לדראון עולם את המישטר הדיקטטורי…
הציבור החרדי בפרט והציבור הדתי בכלל, נמצאים במצב מלחמה שאיננו רוצים בה אך היא נכפית עלינו על ידי המישטר הדיקטטורי. הצלחנו לשרוד במישטרים רבים בכוח האחדות ולא נצליח לנצח במלחמת התרבות, בלי להתאחד.
שלטון המשפט והבג"צים רוצה לעקור את כל ישובי יהודה ושומרון ולמנוע בניית שכונות חרדיות בתוך הקו הירוק. הוא שולל זכויות משכנתא ודיור מחרדים…המלחמה נטושה בכל החזיתות…ניאלץ להתאחד כדי לנצח במלחמה. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.
http://www.bhol.co.il/ColumnArticle.aspx?id=41593
שלטון האליטות; ראיון עם פרופסור אברהם דיסקין
פרופסור אברהם דיסקין הוא ממדעני המדינה החשובים והמשפיעים ביותר בישראל, ובאמתחתו מאות פרסומים מדעיים, ספרים ומאמרים במגוון רחב של נושאים. דיסקין, שידוע בהתנגדותו הנחרצת למהפכה השיפוטית של אהרן ברק, פרסם גם ספר לימוד באזרחות לתלמידי ישראל שנקלע לפרשייה סוערת במשרד החינוך.
פגשתי אותו לשיחה ב'פורום קהלת' על ביקורת שיפוטית, אליטות שמאליות ומצב מדעי המדינה באוניברסיטאות.
ביקורת שיפוטית
האם יש תקדים בעולם, במדינה מערבית כלשהי, לאקטיביזם השיפוטי של בג"צ?
לדעתי אין תקדים לעומק ולהיקף כזה. ישראל היא מקרה יוצא דופן…
שכיחות פסילת החוקים בישראל…אין תקדים לדבר הזה.
בית המשפט הישראלי הפך את עצמו לרשות מחוקקת על, ולרשות מבצעת על.
הסמכויות שנטל לעצמו מול הרשות המבצעת גם הן חסרות תקדים בקנה מידה עולמי…
רבות מהפסילות, למשל, נובעות מפרשנות די מפוקפקת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שחורגת מלשון המחוקק. מאחר שנכחתי בחלק מדיוני וועדת חוקה, חוק ומשפט בעת שהתקבלו החוקים, ומאחר שהיה לי קשר לא מבוטל עם חלק מחברי הכנסת, ברור לי שהפרשנות הנרחבת של בית המשפט מנוגדת בעליל לכוונת המחוקק.
קח למשל את נושא השוויון, שהוכנס על-ידי בג"צ בפרשנות לוליינית לתוך החוק.
כמי שהיה עד להליך החקיקה הן ב-1992 והן בעת התיקון ב-1994, אני יכול להעיד שהנושא של שוויון עלה שם במפורש בדיונים – אך המחוקקים החליטו לבסוף לא להכניס אותו לחוק וזאת, לא בשל התנגדות לעיקרון השוויון אלא בשל החשש מפרשנות בלתי סבירה של בית המשפט.
בכל זאת, באים השופטים ואומרים: אמנם זה לא מצוי בלשון החוק, אמנם החוק אינו משוריין ברוב של 61, אמנם החוק לא עבר ברוב של 61, אבל עדיין, לפי פסקת ההגבלה ולפי הבנתנו את מושג כבוד האדם, זה כולל גם שוויון ושוויון אומר לנו שאתה צריך או לא צריך להציב מיגון בשדרות (אחד מפסקי הדין של בג"צ) וכד'.
פסקי דין כאלה לא רק שהם ניתנים ללא סמכות משפטית המעוגנת בחוק במפורש, אלא שהם מתנערים מאחריות המתגלגלת תמיד על הרשות המבצעת.
אפשר לצרף לסל הבעיות גם את השינוי בזכות העמידה…
נכון.
ישנו גם העניין של זכות העמידה בפני בג"צ; הזכות להגיש בג"צ ניתנה בעבר רק למי שנפגע ישירות ובאופן אישי; היום לעומת זאת יש את העניין של "העותר הציבורי" – ארגונים שונים שעותרים על דעת עצמם – אפילו אם אין בכלל נפגעים. הם רק חושבים שהמדיניות לא ראויה, ואז הם עותרים. זה לא דבר שמקובל בשום מקום בעולם וגם לא היה מקובל אצלנו. לא העותר הציבורי ולא היחס של בג"צ לחוקי היסוד כאל חוקה.
זה לא שהם שינו את ההלכה, הם הפכו אותה ב-180 מעלות: עד שנות ה-80 אין עותרים ציבוריים בכלל, עכשיו בדרך-כלל העותרים הם ציבוריים; עד שנות השמונים הם אמרו שאין עדיפות לחוקי היסוד, עכשיו הם הכריזו על עליונותם. לפעמים אפילו על עליונותם של חוקים שאינם חוקי יסוד כמו במקרה של חוק יסודות התקציב.
זה כמובן מה שנותן לבית המשפט עוצמה מרחיקת לכת ומאפשר התערבות בנושאים שאינם מעניינה של הרשות השופטת.
יש כאן גם נטילת סמכות ללא אחריות, כי אם הם כן מחליטים להתערב במיגון, או בבנייה של בית סוהר, או בשימוש במבנה – זו סמכות ללא אחריות בצידה.
הרי הם לא עומדים לפסק דינו של הבוחר. אם יש תוצאות עגומות, הם לא צריכים לשאת בהן. הכלל הראוי הוא שאין סמכות ללא אחריות. מה שמתקיים עתה עומד לדעתי בניגוד לחוק, בניגוד למסורת המשפטית הישראלית, ואין לכך אח ורע בעולם.
קשה להאשים את בג"צ על הסמכויות שהוא נטל לעצמו, שכן הכנסת היתה יכולה לשים גבולות לרשות השופטת בצורה מאוד ברורה.
אהרון ברק אומר בצדק שניתן לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בכל רוב בכנסת. עם זאת, למרות שאין ספק שקשה ציבורית לבטל חוק כזה, אין בכך צורך – ניתן פשוט להגביל בחקיקה את סמכויות בג"צ…
האישיות של אהרון ברק היא שהניעה את המהפכה החוקתית
מה ההבדל המוסדי בינינו לבין שאר העולם? מדוע רק כאן נקלענו למצב זה?
לפי דעתי קרו בארץ שני דברים; ראשית, זה עניין של אנשים ואישיות – וברק היה דמות מספיק חזקה…, שהצליחה לנצל את המעמד ואת אופן המינוי של השופטים – מעין שיבוט עצמי שבו הם בוחרים את עצמם – כדי להגיע להישגים הללו של מערכת המשפט. קשה למצוא מקרים שבהם שלושת השופטים בוועדה התנגדו למועמד מסוים והוא בכל זאת מונה או להיפך. זכורים גם הדברים של ברק בעניין הכשלת המינוי של פרופ' גביזון "כי היא באה עם אג'נדה".
שנית, ישנו כאמור העניין של חולשת המערכת הפוליטית, שבכוחה אמנם להפוך את המהלך מבחינה פורמלית – אך אין שם מישהו מספיק אמיץ וסמכותי שידחוף לכך.
איך לדעתך צריך להיראות מהלך ההגבלה של בג"צ?
אין צורך דווקא בקבלת חוקה. אפשר לשנות את חוק יסוד השפיטה כך שבית המשפט העליון לא יוכל לפסול חוקים, אלא רק להסב את תשומת ליבה של הרשות המחוקקת לחוקים בעייתיים…
העיקרון הזה יסיים באופן מוחלט את המצב שנקלענו אליו…
לסיכום העניין, בדמוקרטיה מי שקובע את ההיררכיה ומי שקובע את החוקים, זה לא ההיגיון שלי ולא ההיגיון שלך, ולא ההיגיון של שופט כזה או אחר.
מי שקובע את ההיררכיה זה רק הגוף הנבחר, המחוקק הנבחר.
אם המחוקק פוגע לדעת שופט באושיות הדמוקרטיה, זכותו של השופט למחות על ידי התפטרות ולכך תהיה השפעה מכרעת, מכובדת יותר ופחות שנויה במחלוקת…
האם השמאל שולט?
נראה שיש בישראל דיספרופורציה בשליטה במוקדי הכוח: לשמאל יש "ייצוג יתר" באקדמיה, בתקשורת, במערכת המשפט…
אני חושב שהאתגר המרכזי הוא באמת האתגר של הרשות השופטת…המצב הנוכחי אינו סביר ויש לקבוע מחדש – במדויק ככל האפשר – את כללי המשחק הראויים.
https://mida.org.il/2014/03/27/%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%97%D7%A1%D7%A8-%D7%AA%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F/
https://mida.org.il/2018/04/08/%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%9A-%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%91%D7%A9-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%9C-%D7%94%D7%A4/#comment-78103
תגוביות:
כויות ‘אדם’ בישראל זה זכויות הערבי, המחבל, העוין, המסתנן הסודני, המהגר האוקראיני, רק לא זכויות היהודי. היהודי חייב לחלק את כבשת הרש שלו לכל העולם, הוא חייב לאבטח ולמגן כל בית ספר וכל בית קפה, אין לו אישור כניסה לערי אבותיו ואפילו לא לאתרים שלפי הסכמי אוסלו היו אמורים להיות שלו, הוא לא רשאי להקים בארצו ומכספי הקרן הקיימת שלו יישובים לבני עמו בלבד, אבל אם ינסה לקנות כמה בתים ולהחזיר את הנוכחות היהודית לפקיעין הוא יועף משם בפוגרום בגיבוי המשטרה ושום גוף זכויות אדם לא יגן עליו, כי הוא לא ‘אדם’.
מאז המהפכה החוקתית של ברק, התמחה בית המשפט העליון באיתור השופטים המתאימים לרוחו ולשיבוצם בתקן המתאים להם
התקופה האחרונה מתאפיינת בקריסת האמון הציבורי במערכת המשפט. הטענה המרכזית היא כנגד האחידות המחשבתית של מרבית השופטים. טענה זו, יחד עם האקטיביזם השיפוטי מבית היוצר של אהרון ברק, הם הגורם המרכזי לפשיטת הרגל של בית המשפט בעיני הציבור.
מסיבה זו יש המנסים לצייר את מינויו של מני מזוז, לשופט בית המשפט העליון כהוכחה לפלורליזם של מערכת המשפט הישראלית.
אתרי החדשות הכריזו "מתוניסיה לרחביה" ובישרו על השופט "הספרדי" החדש. מזוז, שנולד בג'רבה וגדל בבית דתי-ספרדי בעיירת פיתוח. הנער שהתחנך בישיבה תיכונית למחוננים. זה האיש שמגיע לעליון על מנת למזער, ולו במעט, את ההגמוניה ה"אשכנזית-חילונית-שמאלנית" השלטת בו.
צר לי לבשר לכם. אין חדש תחת השמש.
ההגמוניה השלטת לא תשתנה, וזאת מסיבה פשוטה. עם כל הכבוד ל"ספרדיותו" של מני מזוז, מדובר בעוד מאותו דבר. עוד שופט עם קו מחשבה זהה. בית המשפט העליון איננו גזען. לא צבע העור קובע את התאמתך לכס השיפוט, כי אם האג'נדה המשפטית אותה אתה נושא. מזוז מתאים להם כמו כפפה ליד.
מזוז סיים את לימודיו בהצטיינות באוניברסיטה העברית ומיד לאחר מכן פתח בקריירה בשירות הציבורי עד הגיעו למשרת היועץ המשפטי לממשלה. מבט חטוף בהיסטוריה של היועצים המשפטיים לממשלה מראה כי בחירתו לא אמורה להפתיע איש. 8 מתוך 13 היועצים המשפטיים כיהנו בבית המשפט העליון. מזוז צועד בדרכם של קודמיו בתפקיד כשמגר, ברק, זמיר ולאחרונה אף רובינשטיין. מסתבר שזו הדרך הבטוחה לכהונה בעליון.
אז מה היא גישתו של מזוז?
בראיון לקראת פרישתו אמר כך: "יועץ משפטי צריך להיות בעל אג'נדה… ועליו לפעול להגשמתה".
מזוז הצהיר בעצם בפירוש שהוא אקטיביסט.
ואכן, בעת כהונתו, הוא פעל בצורה זו. כמרבית קודמיו בתפקיד, הוא לא ישב וחיכה שישאלו למוצא פיו אלא פעל וקידם את מטרותיו, תוך הטלת וטו לעיתים על פעולות הממשלה. הוא מנע הגשת הצעות חוק, אשר בעניו נראו כבלתי דמוקרטיות. מזוז והאוחזים בגישתו, מנצלים את תפקידם, אשר נבחרו אליו בדרך לא דמוקרטית, על מנת לשנות סדרי עולם. האבסורד הוא שאותם אקטיביסטים מתלוננים ללא הרף על "גל חקיקה אנטי דמוקרטי ששוטף את המדינה. מי פה באמת אנטי דמוקרט? נבחרי הציבור או אותם המנצלים תפקידם לטובת קידום דעתם הפרטית?
מבחינה היסטורית ניתן להשוות את מינויו של מזוז למינוי השופט אדמונד לוי ז"ל. שניהם מונו על תקן "הספרדי". במפתיע, או שלא, שניהם נתמכו על ידי הגוורדיה האקטיביסטית ותומכיה. לוי, בשבתו כשופט, לא היסס לפסול חוקים או הוראות של המדינה. כך ביטל את החוק המונע איחוד משפחות מחבלים. הסיבה להבחרם היא ששניהם מייצגים את גישתו של השופט ברק וממשיכת דרכו בייניש, אשר דרדרו את בית המשפט לעברי פי פחת.
אין כל קשר בין בחירתם של מזוז ולוי לתפקיד הרם לבין מוצאם הספרדי או זיקתם לדת. מאז המהפכה החוקתית של ברק, התמחה בית המשפט באיתור השופטים המתאימים לרוחו ולשיבוצם בתקן המתאים להם. כך קרה עם לוי על תקן "ספרדי", רובינשטיין על תקן "דתי" ועוד. כולם גדלו וחונכו על שיטתו של ברק ומיישמים אותה.
מני מזוז יכול להיות משפטן מצוין, אדם ערכי, דמות למופת. אבל הוא לא "ספרדי". מזוז הוא עוד תוצר אחיד מבית החרושת של הפרקליטות. הוא לא מייצג כהוא זה את החברה הספרדית. אמנם נבואה ניתנה לשוטים, אך בכל זאת ארשה לעצמי להמר כי מה שהיה הוא שיהיה. מינויו של מזוז לא נושא בשורה לציבור הספרדי בפרט ולחברה הישראלית בכלל. הגישה הכל כך שנואה, מתנשאת ויהירה של ברק תימשך לשלוט בכיפה, גם באמצעות השופט "הספרדי".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/645/295.html
תגוביות:
1.מזוז מזכיר לי סרט בריטי שראיתי פעם בשם "מיסטר ג'ונסון" שמתאר אנשים כמוהו ומה הם מייצגים. לא צריך עורכי דין במערכת המשפט. לא רק שהיא סניף של שלום עכשיו, לא רק שהיא מקום של שחיתות שתפקידו האמיתי הוא לשמר הגמוניה פיאודלית של מיעוט אשכנזי-קומוניסטי משעבד, אלא שהמערכת היא בפועל הרשות המחוקקת-מבצעת-שופטת האמיתית ללא קשר לחוק וללא קשר לבחירות.
זה השליט האמיתי. כמו מועצת המולות באיראן.
מלבד המהפכה החוקתית הראשית של ביקורת שיפוטית אקטיביסטית, אתה מתאר בספר מהפכה נוספת ביחס ליועץ המשפטי לממשלה.
אני חושב שזה היה הדבר הדרמטי ביותר שאירע במערכת המשפט הישראלית. שמו את היועץ המשפטי מעל לממשלה.
פקיד נמצא מעל הדרג הנבחר.
אין דבר כזה בשום מקום בעולם.
בית המשפט פשוט קבע שחוות דעתו של היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה, אפילו כאשר הוא שוגה – ולא חסרות לנו דוגמאות שיועצים משפטיים שוגים. אז מה הממשלה צריכה לעשות כשהיא מקבלת חוות דעת שגויה?! בייחוד שיש שאלה גם מהו המצב המשפטי… הרי כל דבר יכול לעמוד לבחינה של סבירות ומידתיות…
השאלה היא מי מחליט מה צריך לעשות. הממשלה או המשפטנים?…
היום כבר בלתי אפשרי לפטר את היועץ.
ממציאים הלכות חדשות יש מאין
מאיפה כל זה הגיע? הרי ועדת אגרנט קבעה במפורש שאין חובה על הממשלה להקשיב ליועץ המשפטי שלה?
הם פשוט המציאו את זה. זמיר וברק החליטו לקבוע הלכה שהיא הפוכה ממסקנות ועדת אגרנט. הוועדה אמרה שדעת היועץ אינה מחייבת, והם קבעו שכן. יותר מזה, ברק אמר בפסק הדין שוועדת אגרנט "כבר קבעה שדעתו של היועץ מחייבת", למרות שזה לא נכון בעליל. הפוך לגמרי. הם פשוט המציאו הלכה חדשה ומשוללת יסוד, והדבר נקבע בבג"ץ מכוח סמכותו לקבוע הלכות מחייבות.
אם לכנסת יש אומץ, היא צריכה לשנות את החוק ולהגיד במפורש שמעתה חוזרים לכללים הישנים. הרי אין בעיה לבטל את ההלכה של ברק ולהחזיר בחקיקה את המצב לקדמותו; זה לא קשה. רק צריך לחוקק חוק והכל מסתדר. אבל קיים בקרב פוליטיקאים פחד מבית המשפט ומהיועץ המשפטי לממשלה. מה גם שהתנהלה תעמולה חזקה נגד מהלך כזה, כביכול בשם שלטון החוק. אף-על-פי שזה לא שלטון החוק, אלא שלטון המשפטנים.
https://mida.org.il/2014/05/23/%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%97%d7%9c%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%9e%d7%93%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2/
את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל ולא הם יבחרו עצמם בעצמם ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו יובהר האם הם יהודים ציוניים אוהבי עמם או שונאי ישראל פוסט ציוניים ושונאי ההמנון שהדגל מפריע להם!
נמאס ממעורבותו של השמאל בבג"צ בכל נושא שלא קשור אליו כלל. זה אינו בית משפט והכרעותיו הן בדיחה, שכן הן הכרעות פוליטיות של מי שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ כדברי פרופ' מאוטנר, או במילים אחרות השתלט השתלטות לא חוקית על מערכת המשפט שלנו.
יש לבטל את חוק כבוד האדם וחרותו, שביטל בעצם את מגילת העצמאות בה נקראת ישראל רק מדינה יהודית והוסיף לה את ההגדרה "דמוקרטית" שבשמה מתערב בג"צ בכל נושא ועניין ודוחף את אפו לכל חור לא לו!
החוק הזה חוקק על ידי השמאלנים ובראשם דן מרידור. החוק סלל את הדרך לביטולה של המדינה היהודית ולהפיכתה למדינת כל אזרחיה ולמדינה ערבית בעצם.
פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!
"בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.
בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית – מדינית.
החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.
באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.
שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.
יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.
גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.
מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.
פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.
רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.
אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.
הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.
על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב".
**
פרופ' מאוטנר: בג"צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט / תחקיר יפעת ארליך
תוכנית המלגות הנדיבה של הקרן לישראל חדשה ממלאת את שורות הפרקליטות ובתי המשפט בשליחיה הנאמנים.
בין בוגרי התוכנית:
1.הממונה על הבג"צים בפרקליטות
2.המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
3.שלושה שופטים בישראל ופרקליט ארגון עדאללה
בשקט בשקט ובמשך 25 שנה הקימה הקרן החדשה לישראל "משפחה" של עשרות משפטנים המחויבים לאג'נדה השמאלנית והפרו-פלסטינית של הקרן.
הקרן מאתרת עורכי דין צעירים בעלי השקפת עולם מתאימה ושולחת אותם על חשבונה ללמוד לתואר שני בארה"ב תמורת התחייבות לעבוד אחר כך למען עמותות הבת של הקרן בישראל.
רבים מהם מאיישים היום עמדות בפרקליטות, באקדמיה וגם על כס המשפט.
לא פעם קורה שגם העו"ד המייצג עותרים נגד המדינה וגם הפרליט המתייצב מולו בשם המדינה, שניהם אחים ל"משפחת הקרן" ושניהם מיישרים קו עם רוח הקרן ולשופטים לא נותר אלא לפסוק אלא עפ"י האג'נדה החדשה לישראל.
אגב, המושג "משפחת הקרן" לא הומצא כאן, אלא בפרסומים החדשים של הקרן שם הם מכונים בחיבה "משפחת הקרן".
***
כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html
**
תהליך זה החל בשנות ה-80 עם מינויו של אהרון ברק ששינה את התפיסה השיפוטית שנהגה עד אז ויצר בישראל משפטוקרטיה, בג"צוקרטיה, קיסרות שיפוטית בה ההחלטות המהותיות מתקבלות על ידי משפטנים בצורה עקיפה או ישירה וישראל שוברת שיאים באקטיביזם שיפוטי בעולם כולו.
התפיסה השיפוטית המעוותת הזאת החלה בשל שתי הלכות שיפוטיות שהנהיג ברק:
1.הכל שפיט.
2.פתיחת שערי בג"צ בפני כולם. כל אחד יכול לעתור לבג"צ בכל סוגייה.
מי אשם? נבחרי הציבור.
על הכנסת לתקן את המצב המעוות הזה בו אנשים מעדיפים לעמוד ולשכנע 3 שופטים בצידקתם, במקום 120 חברי כנסת.
לא ייתכן שנמשיך במצב שהתהווה, בו קבוצה אוליגרכית קטנה מתיימרת להיות הרועה הרוחני והמוסרי של העם ולכן כופה עלינו את הדרכתה לגבי מה נכון ומה לא נכון.
כל המצב אינו תקין והביא להרס הדמוקרטיה.
לראיון המלא עם ד"ר שוקי שגב עם ירון דקל
החל מדקה 42:59
http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=32&entity=710043&page=296
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4431710,00.html
תגובית:
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה – בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
מה שמתואר ברשימה זה אירגון בהתהוות שעוקב אחרי אזרחי ישראל, כולל מסד נתונים שכולל דיעות ואמונות עם תהליכי העברת מידע מוסדרים בתוך האירגון. זה נראה כמו שב"כ ב' (על משקל קופה ב') אבל ללא תהליכי פיקוח ובקרה פנימיים וחיצוניים. אני מזהה תהליכים וקצת חוששת לעורי !
שרשור האדם אחד המינים הנפוצים והמזיקים ביותר הוא שרשור האדם. מין של תולעת טפילית הנימנית עם העלוקות ועם תולעי הריסים. זו תולעת ארוכה מאד, מעל מטר אחד, המתמקמת במעי האדם בעזרת ראשה שגדלו כגודל ראש סיכה, ובו ארבעה כפתורי היצמדות וזר של קרסים, שבעזרתם נצמד השרשור לדופן המעי של האדם. פרקי גופו של השרשור, שמספרם יותר מאלף, אינם מכילים מעיים או איברי עיכול, שכן השרשור הטפיל סופג מן המעיים של האדם את המזון המעוכל בכל שטח גופו. גם איברי נשימה ומערכת דם אין לו, שכן בתוך מעי האדם אין אויר, והשרשור אינו נושם, אלא מפיק את האנרגיה שהוא זקוק לה באמצעות תהליכים ביוכימיים מסובכים .
מתקיימות 2 מדינות ישראל.
אחת שרואים, ובתוכה מתקיימת אחת שלא רואים.
יש אחת שנבחרת על ידי הציבור, ואחת שמתקיימת כטפיל סמוי, והיא הממשלה האמיתית ששולטת בפועל במדינה.
מתקיימות במציאות שתי מדינות ישראל. ישנה אחת שאנו בוחרים בממשלתה, וישנה עוד אחת שאת ממשלתה אנו לא בוחרים, והיא הקימה לה מוסדות מקבילים וסמויים, המתפקדים בצורה מקבילה למוסדות המדינה הגלוייה.
המדינה הסמוייה הטפילית שוכנת כמו שרשור ענק, חבוייה מעיני הציבור בתוך מעיה של המדינה הפונדקאית – היא המדינה האמיתית.
למדינה הטפילית יש כל הנדרש לניהול המדינה האמיתית בפועל, על פי צרכיה ודרכה.
היא מאפשרת למדינה האמיתית לתפקד כאילו היא המדינה היחידה, אך פועלת בעצם כמדינה היחידה הקיימת בפועל.
איך פועלת המדינה הטפילית הסמוייה?
כפי שלמדנו לדעת, ממשלת העל של מדינת ישראל הוא הבג"צ על שופטיו הנוכחיים, המחליטים מה תעשה ומה לא תעשה ממשלת ישראל.
ממשלת העל הבג"צית פועלת באמצעות שלוחתה הישירה בתוך קרבי הממשלה – היועץ המשפטי לממשלה, שהוראותיו מחייבות את הממשלה הנבחרת בישראל, ולשירותה של הממשלה הטפילית עומדים כל המוסדות המשפטיים הקיימים במדינה האמיתית, כאשר בתוך הפרקליטות ובכל המסדרונות הנחוצים לשם שליטה בפועל, מוברגים אנשי שלומה של ממשלת השרשור.
על מנת להוציא לפועל את מדיניותה של ממשלת השרשור, הוקמו אירגונים לא ממשלתיים רבים מספור, המתפקדים כמוציאים לפועל, והם מבצעים את החלטות ממשלת השרשור, והוקם המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון על הסטת המדינה האמיתית ממסלולה.
בראש מוסדות ממשלת השרשור עומדת הקרן לישראל החדשה, שנועדה לממן ולתמוך באירגוני הממשלה הטפילית.
הקרן לישראל החדשה הקימה אירגון ביצוע משלה הנקרא "שתי"ל", המנחה ומארגן את כל הזרועות של מוסדות הממשלה הטפילית הסמוייה.
ראשית כל במימון מאסיבי המתקבל כאיסוף תרומות עצום ממדים מגורמים עולמיים עויינים ובעלי אינטרס.
שנית, משמש אירגון שתי"ל זרוע ביצועית המנצחת על כל הפעילויות הנדרשות לממשלת העל הסמוייה, ולמדינה הטפילית שהיא מנהלת.
אירגון שתי"ל הוא הכתובת לכל האירגונים הלא ממשלתיים, בכל נושא שנעלה על דעתנו.
הוא הקים את כל הרשת הענקית של אירגונים, המטפלים בעינייני דת, חינוך, הגירה לא חוקית, בדואים, אירגוני נשים פמיניסטיים שהשראה קומוניסטית עומדת מאחוריהם, ועוד…
אלה האירגונים העובדים בשקט, בביטחה ובאין מפריע, על שינוי פני המדינה וחיסולה כמדינה יהודית.
אם יימשך המצב המתנהל כרגע, נקום בוקר אחד ונגלה שהמדינה נגנבה מאיתנו על ידי המדינה הטפילית.
המדינה הטפילית, שוכנת בתוך המעיים של המדינה האמיתית, ומוצצת את לשדה וכוחה מבפנים, מבלי שהמדינה האמיתית שבמעיה נמצא השרשור, יכולה לפגוע בשרשור החבוי במעיה.
כיוון שהמדינה הטפילית פועלת במרץ על מנת להקים מדינה פלשתינית נוספת על זו שהוקמה ב-1922 בירדן, הפעם – בשטח בין הים והירדן, וכיוון שהמדינה האמיתית אינה מעוניינת בהקמת מדינה כזו, בשל ניסיונה המר בעשרים השנים האחרונות, החליטה המדינה השרשורית לפעול על דעת עצמה למרות שאינה מייצגת איש במדינה האמיתית.
על מנת להתגבר על אי המוכנות והרצון של המדינה האמיתית לבצע מהלך בלתי הפיך והרסני זה, החליטה המדינה הטפילית לפעול בעורמה, ולהקים מדינה זו על אפה וחמתה של המדינה המתנגדת, תוך שימוש באמצעים לא מקובלים.
דהיינו, הפעלת כוחות חיצוניים חזקים ואלימים על המדינה האמיתית, תוך הדרכתם המדוייקת כיצד לפעול מבחוץ, ובו זמנית מפעילה המדינה הטפילית כוחות פנימיים שונים, המדריכים את הערבים בבניית מדינה, כלכלה, מוסדות לאומיים, צבא מאומן ומיומן, ומשטרה.
המוח מאחורי הקמת המדינה הערבית ביהודה ושומרון בניגוד לרצון המדינה האמיתית, הוא של המנהיגים היהודים של המדינה הטפילית.
למדינה טפילית זו צבאות משלה, כמו אירגוני שלום עכשיו, קו לעובד, האנרכיסטים ודומיהם המבצעים את פקודותיה ונלחמים על הוצאה לפועל של מטרותיה, וכמובן כמו מכון השלום של פרס, אהוד ברק, ואנשים רבים המאיישים נקודות שליטה במדינה הפונדקאית.
המדינה הסמוייה הטפילית, כופה אם כך דה פקטו את מדיניותה המדינה האמיתית, מדיניות השואפת להקמת מדינה ערבית שתשב על על הרי שומרון ויהודה, בלב השטח, ותתצפת עלינו.
הכל מתבצע באמצעות הפעלת העולם כמכשיר לחץ וכפיה סדיסטיים על המדיניות של המדינה האמיתית.
לשם כך הקימה המדינה הטפילית מנגנוני חו"ל – כמו ג'יסטריט למשל, הקורא יום ולילה להקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש, והמעביר ביקורת הרסנית על מדינת ישראל היהודית, וקורא לכל העולם לעשות כך, וגם לפעול כך באמצעות חרמות שונים ומשונים.
ג'יסטריט קורא לכוחות חיצוניים לפעול בשיטות שונות ובדרכים מגוונות ו"חדשניות" כביכול, על מנת לכפות על המדינה האמיתית את החלטתם הנחושה של מנהיגי המדינה הטפילית, שהוציאו כבר לדרך את הקמת המדינה הערבית בקירבה של מדינת ישראל.
הנה איך מתנהלות 2 מדינות ישראל, שהן דבר והיפוכו.
שתי אוייבות בנפש.
קיומה ורווחתה של מדינת השרשור, תהרוג את מדינת ישראל הפונדקאית.
כמו שרשור החי בתוך גוף חי, זולל את המזון של הגוף החי, ומצמית אותו לאט, מפריש בתוכו רעלים וצואה, הורס את הגוף החי המארח, אך נסתר מן העין, כך מסתתרת ומתקיימת בעוז לא נתפש בתוך מדינת ישראל הרשמית כביכול, מדינת ישראל שניה, עיקרית,מחליטה, מלאה, מתפקדת, וטפילית והרסנית לחלוטין לפונדקאי שלה.
מדינת ישראל חייבת לחסל את השרשור אם היא רוצה להמשיך לחיות.
או הוא או היא.
נ.ב.
הציצו בקישוריות ושימו ליבכם לעובדה שאין נושא שאינו מטופל בצורה יסודית על ידי אירגון שתי"ל .(הקרן לישראל החדשה).
היכנסו וראו את החוברת החדשה של אירגון שתי"ל / הקרן לישראל החדשה, ופעילויותיה.
מדובר במתחרה לממשלת ישראל למשרדיה ולמוסדותיה – בפועל, מדינה בתוך מדינה.
לא יאומן שהמדינה האמיתית מאפשרת זאת!
ממש מדינה עם אג'נדה משלה בתוך מדינת ישראל.
http://rotter.net/forum/gil/24319.shtml
פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: "אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית" ו"החוק בשבילו הוא רק טיוטה" …
פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום המשפט והכלכלה, שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה כמרצה, לצד תפקידו כשופט.
בביקורתו כותב עוד פוזנר: "לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.
מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.
שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד".
עוד כותב פוזנר: "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.
גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.
מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.
בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.
בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ"ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה".
המשפטן האמריקאי טוען כי ברק "פשוט הגדיר מחדש את הדמוקרטיה"
ומוסיף: "ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;
ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;
והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;
ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ"ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;
ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;
ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל…
רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.
זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
לא רק את הדמוקרטיה הגדיר ברק מחדש.
גם את המונח המשפטי פרשנות.
הוא מרשה לעצמו, אומר פוזנר, ללכת לפרשנות מרחיקת לכת, הרבה מעבר לזו שאליה התכון המחוקק, בטענה ש"תפקיד המחוקק הוא לגשר על הפער בין הדין לחברה ותפקיד השופט בפרשנותו הוא לוודא שהחוק אכן מגשר בין הדין לבין החברה".
מוסיף פוזנר: "זה מוזר מאד. האם הוא רק מתווך בין הדין לבין החברה? נראה שברק מתכוון לכך, שכל חוק צריך לקבל פרשנות התואמת את רוח הערכים של מערכת המשפט.
במילים אחרות: מדובר במערכת אידיאית של השופט, שהרי במערכת המשפט אין מציאות של מיקשה אחת ומערכת ערכים משותפת ורוח אחידה".
העובדה שברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל במרוצת שנות כהונתו באה לידי ביטוי על פי פוזנר גם בטענתו ששופט צריך לתת דעתו ל'תכלית האובייקטיבית… לממש את הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה'.
אמירה זו נותנת פתח רחב ביותר לשיקול הדעת של השופט, באופן שהוא אנטי תיזה למונח אובייקטיבי…
ביהמ"ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל, כשהוא משתמש בחוקים עצמם כדפי טיוטא ראשונית שאותם הוא חופשי לשכתב כרצונו".
בלשון פחות נקיה מהתבטאויותיו של פוזנר, נאמר במאמר שלו שברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.
יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם.
פוזנר טוען גם שספרו של ברק רצוף שגיאות, כמו למשל עיוות שמו של פרופ' פוזנר, שאותו הוא מכנה בספרו פרופ' רוברט פוזנר.
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062
פרופסור פוזנר, שופט פדראלי בכיר ומחשובי המשפטנים בארה"ב, תוקף בחריפות את דרכו המשפטית של ברק. שלטון השופט.
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-21769-00.html
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=22&topic_id=2345203&forum_id=18119
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי
הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים פירסם ביקורת על ספרו של ברק ואמר כי הוא "שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי"
רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062
…
מאז הסיפור הזה, כבוד השופט גרוניס, אני לא קונה את האגדות על מערכת שיודעת לבקר את עצמה. אם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4642
בקרה עצמית? בית המשפט מאחז עיניים1
בית המשפט מאחז עיניים
אחיזת עיניים הינה מעשה רמאות המבוסס על הטעיה חזותית. קוסם, להטוטן גורם לקהלו להביט על דבר אחד, בעוד הוא עושה דבר אחר שהקהל אינו שם לב אליו. כך בהשאלה ניתן ליצור התרשמות מסוימת בעוד שהנעשה שלא במסגרת חזות זו הינו שונה. בית המשפט יוצר רושם כאילו יש בקרה על הליכים משפטיים בעזרת שגרות היוצרות חזות זו. אלא שאין להן השפעה כי אינן מלוות במנגנוני בקרה אמיתיים אלא באמצעי חבלה בכל מה שעשוי לגלות את המציאות האמיתית. פיקוח ובקרה על השופטים קיים רק כביכול.
פומביות הדיון – ככלל שמם של נאשמים בפשעים ועברות חמורים, האשמה המיוחסת ופסק וגזר הדין מתפרסמים. ברוב המשפטים מותר לציבור הרחב להיות נוכח בדיונים. במציאות הציבור אינו עוקב אחר הדיונים. גם לו רצה היה זה קשה מאוד, כי אלו אינם מתקימים באופן רצוף, אלא מפוזרים על פני תקופה ארוכה. בדרך כלל הנוכחים הם מי שמזומנים או מלוים במשפטים אחרים. כיון ששופטים הם הקובעים את מועד הדיונים ובתוכם את סדר תורי המתדינים, הם יכולים לסדר גם דיונים עם פחות נוכחים. מה שקורה בדיונים מתועד כפי ששופטים רוצים וזה אומר גם שכתוב הנעשה ללא קשר למציאות. זה כולל מצד השופט מצג שוא של התנהגות הוגנת ותגובות מתאימות לנעשה בעוד התעוד משמיט ומסלף את שהתרחש. הציבור גם אינו יכול להשות בין הנאמר לכתוב וגם אילו יכל, הוא חסר סמכות, אינו יכול להוכיח כיון שאסורות הקלטות ואין בפני מי להתלונן שיבדוק אי התאמות.
הפרוטוקול של הדיונים – לכאורה הפרוטוקול אמור לשקף נאמנה את הנעשה בדיונים. בפועל הפרוטוקולים משקפים רק את מה ששופטים רוצים שיהיה כתוב, כדי שיצדיק את החלטותיהם. על כן הם מתיחסים בכובד ראש אל הפרוטוקול, כי רק כך יהוה אסמתכתא. הסילופים בפרוטוקול מגיעים לדרגת מיומנות גבוהה ביותר. למען השגת התוצאה הרצויה ישנן שיטות שונות החל מהפשוטות ביותר השמטה של מה שלא רצוי והוספה של מה שרצו, תיקון הנאמר והפרעת והפסקת העדות במקום שמתאים לשופט דבר המקל ליצור רושם כאילו העד אמר את מה שהשופט רצה , עריכה מחודשת כמו יצירת רושם בכתוב כאילו העדות ניתנה ברצף ונסתימה, וגם שינוי סדר הנאמר לקבלת משמעויות חדשות ורצויות יותר. הם כמובן לעולם אינם רושמים את הערותיהם ואת התפרצויותיהם באמצע העדות. אם מתאים להם, הם רושמים רק את תגובת העד כדי ליצור את הרושם הרצוי מעדותו. כך כשלא מוברר מהכתוב שדברי העד היו במענה, יכולים הם להראות מחוץ להקשר, מבולבלים. זהו גם אמצעי ליצרת רושם מוטעה, למשל אם כיון שהושמטה התערבות השופט והעד כביכול מחוץ להקשר הכחיש מעשה כלשהו, יראה הדבר כביטוי לתחושת אשמה. אין שום גורם שיש לו יחדיו סמכות ורצון לאמת את מידת מהמנות הפרוטוקול למתרחש.
פסילת שופט – במקרה הטוב שופט לאור נסיבות אוביקטיביות מחליט לפסול את עצמו. בעל דין זכאי לבקש משופט לפסול את עצמו בשל אותן סיבות ולעיתים שופט נענה. אלא שבית המשפט העליון לא תמיד מגבה אותו, תכופות אף מתנגד בשל עיכוב הליכי משפט. הסיבה השכיחה לרצון לפסול שופט היא היותו נושא פנים. גם אז בעל הדין חייב לבקש זאת מלא אחר מהשופט עצמו שבידו גם ההחלטה. היה וכצפוי הוא מסרב, ניתן לערער על כך בבית המשפט העליון בתשלום והחלטתו נקבעת על פי הפרוטוקול שאותו שופט עצמו כתב. משמע קיים הליך של פסילת שופט, אך הכל נעשה כדי שלא יתממש. בית המשפט הלעליון אף מטיל קנסות של עשרות אלפי שקלים על המערער שבהתאם לאופן שבודק גם קובע שהערעור אינו מוצדק. המסקנה אין דרך להשיג פסילתו של שופט לא ראוי.
בקרה עצמית? בית המשפט מאחז עיניים2
ערעור – עיקר הבקרה העצמית של בית המשפט הוא מוסד הערעורים. אלא שגם כאן בעוד רשמית קיים ערעור, נעשה הכל כדי להוריד מעוקצו ואף למנוע את קיומו.במשפט אזרחי שופטים לוחצים ללא לאות לפשרה כביכול כדי "להשכין שלום". הצד הצודק יוצא מקופח עוד יותר, ואיך יהיה שלום? תכופות מלבד ריב זה הצדדים אינם מכירים. במשפט פלילי שופטים מניחים לתובעים ללחוץ להודאה, בלי או עם עסקאת טיעון כביכול כדי "להקל" בעונש גם כאשר הנאשם כלל לא חטא. בשני המקרים באם בעלי הדין הסכימו הם אינם יכולים לערער. בנוסף להוצאות יצוג, אגרת משפט שלא כולם יכולים או מוכנים לעמוד בהם שופטים עוד עלולים לפסוק הוצאות משפט כבדות. ניתן זמן מועט להגשת ערעור פלילי תוך חודש וחצי כתב הערעור חייב להיות בבית המשפט. את עקר העקרים קביעת עובדות, ערכאת הערעור כלל אינה בודקת אלא מיחסת לערכאה הקודמת תקינות. כך רשמית קיים ערעור אלא שברוב המקרים אין לזה כל השפעה.
משפט חוזר – למראית עין קיים כאמצעי בקרה גם משפט חוזר. אלא שמאז קום המדינה וכינונה של המערכת המשפטית בארץ, היו משפטים חוזרים בודדים בלבד. כמעט בלתי אפשרי לנהל משפט חוזר היות וחומר החקירה מפוזר בין גורמים שונים וחלקו הגדול אובד או מושמד. מוצגים בהוראת בית המשפט מושמדים. בניגוד לפעילותם של שופטים בקידום חקיקה המקלה על הרשעות, שופטים מעולם לא פעלו לקידום חובת שימור החומרים, למרות הצהרות בית המשפט על שמירה על זכויות האזרחים. מה שבית המשפט כן מקדמים הינו תילי תילים של הגבלות על משפט חוזר. לדוגמא צריך להביא ראיות חדשות כי כידוע לא יתכן שבית המשפט הגיע למסקנות שגויות מהחומר שהיה לו שלא או שכן מרצון. הראיות צריכות להיות חדשות לא רק לבית המשפט אלא גם לנידון. אם ידע עליהן ולא הציגם, לא יזכה במשפט חוזר, גם אם זו היתה הבחירה של מיצגו ולא שלו וגם כשבית המשפט הוא זה אשר מגביל את כמות הראיות והטענות שהוא מוכן שיוצגו. גם לא מספיקה הוכחת חפות אלא צריך להוכיח טעותו של השופט! שופטים ממשיכים להמציא מני הגבלות בפני קיום משפט חוזר, אם כי רשמית הליך זה של "בקרה עצמית" קיים.
בקרה עצמית? בית המשפט מאחז עיניים3
נציבות תלונות הציבור על שופטים – עוד אמצעי של "בקרה עצמית". מוסד שלא שופטים חשבו אי פעם ליזום. נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק התנגד לו בתוקף והגיב כנעלב עמוקות מעצם הרעיון. הוא טען שבית המשפט מבקר את עצמו. בשלב מאוחר יותר הסכים לקיום נציבות כזו אך רק אם תהיה בחסותו ובפקוחו ולא בידי הכנסת כדברו "כדי לא לפגוע בהפרדת הרשויות". אולי אמירתו של היא מחוסר הבנה?… בשל עקרון הפרדת הרשויות, הפיקוח חייב להיות מטעם רשות אחרת ולא מאותה רשות עצמה. התוצאה היא שהנציב נבחר על ידי הועדה לבחירת שופטים שבית המשפט ונשיאו שולטים בה. הנציבות נמאת במרות הנהלת בית המשפט הנמצא במרות בית המשפט העלין. בית המשפט העליון הוא גם קובע אילו סוגי תלונות לבדוק ובאיזו דרך. כך נקבע שתלונה יש לברר רק מול השופט הנלון, ומה שקובע הוא תשובתו שלו. מובן שכך ניתן להתלונן רק על מה שניתן להוכיח בכתובים כמו המשכות ההליכים או צוים שהשופט רשם. כך לא ניתן לברר על התנהלותו מידת הגינותו וכדומה. כלומר השופט יודע שבעל הדין שאת ענינו הוא מברר התלונן נגדו. הוא זה אשר פוסק גם בענין המשפט וגם לגביו עצמו. בעל הדין כל אותה העת ממשיך להשפט אצל אותו שופט. כך גם אין שום הגנה על בעל הדין התלוי בשופט. זה גם מתקשר ל"אמצעי בקרה" אחר שהוזכר – פסילת שופט. נשיא בית המשפט העליון עשה הפרדה בין תלונה על שופט אצל הנציב לבין בקשת פסילת שופט אצל השופט עצמו או ערעור על סרבו רק אצל נשיא בית המשפט העליון. דבר זה הוא בנגוד לכל הגיון. אם הכונה היא באמת ובתמים לאפשר ברור בלא שהמתלונן יפגע מכך יש לקשור את שני ההליכים יחדיו.
סטטיסטיקה –כאשר בקרה חיצונית כמו תוצאות סטטיסטיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גם לגבי השפיטה מאירות עיניים וגורמות לחשש לליקויים חמורים, גם כאן מנסה בית המשפט לאחז את עיני הציבור. לפי הסטטיסטיקה של הלשכה המרכזית שעור הזיכויים ירד עד כדי זיכוי אחד לאלף. לכך יש לבית המשפט פתרונות לסובבה בטענה שהסטטיסטיקאים בלשכה אינם משפטנים ולכן אינם בקיאים בתחום. הם לאומת זאת "יודעים יותר", מבחינתם הוחלט לא לכלול את המודים מרצונם או בדרך כלל באיומים, כיון שהודו, לשיטת בית המשפט אין להחשיב את הרשעתם כהרשעה. בדומה החליטו לחשב את שעור ההרשעות לא לפי נאשמים, אלא לפי סעיפי אישום. כיון שנאשמים אינם מורשעים בכולם, יחשב שעור ההרשעות עלפי הסעיפים בהם הורשעו. זה כמובן בלי להתיחס לעובדה שהתביעה מלכתחילה רושמת עודפי סעיפים כדי שתוכל מתוכם להוריד לצורך מיקוח לקבלת הודאה. כל בר דעת יחשב לפי סכויו של אדם נאשם לצאת זכאי. כאן לא תעזור כל אחיזת עיניים גם לא מיני חלוקות והסברים "סטטיסטיים" מוטים לפי התוצאה הרצויה. כפי ששופטים מתכחשים לאמת והם מכונים על פי תוצאות רצויות לטובת החזק ובמשפט פלילי לצד של מוסדות האכיפה. כך גם "הבקרה" בתוך בית המשפט לפי אותו הלך רוחות, המניח תקינות עבודתם של מוסדות האכיפה, הבקרה כולה נקבעת על פי מה שבית המשפט המבוקר קבע הווה אומר בקרה איתית אינה קימת. כל ההסדרים לא נקבעו כדי לממש את זכותו של הציבור למשפט הוגן, אלא כדי להגן על שופטים ולחזק את שלטונם המוחלט.
סיעת קדימה, באמצעות חבר הכנסת רוני בר-און, עתרה לבג"ץ נגד הגשת תקציב דו-שנתי. הנשיאה דורית ביניש העבירה את הדיון בעתירה להרכב של תשעה שופטים. עם כל הכבוד, הנשיאה טעתה. היה עליה לדחות את העתירה על הסף.
כשח"כ עותר לבג"ץ יש להבחין בין שני מצבים. אם הוא טוען שנפגעה זכות אישית שלו (למשל, על ידי יו"ר הכנסת, או היועץ המשפטי לממשלה) יש לאפשר לו להגיש עתירה כמו לכל אחד אחר ואולם, כשח"כ מבקש להביא להכרעת בג"ץ עניין פוליטי, על בג"ץ לדחות את העתירה.
עניינים פוליטיים צריכים להידון בכנסת, באמצעי התקשורת ובאקדמיה, לא בבג"ץ. ח"כ בר-און היה צריך להעמיד את טענתו נגד התקציב הדו-שנתי לדיון ציבורי, לא משפטי.
על פי בדיקתי, בשנים 1979-2005 הגישו 250 ח"כים עתירות לבג"ץ. את המספר הגדול ביותר הגישו יוסי שריד, רן כהן, אברהם פורז, מוחמד ברכה, אמנון רובינשטיין, חיים אורון, אופיר פז-פינס, זהבה גלאון. "אלוף העותרים", שריד, תיאר את הדברים בגילוי לב במאמר ב"הארץ" באוגוסט 2004, ששמו מעיד על תוכנו: "הכל השלכנו על בג"ץ".
גם ח"כים ממפלגות הימין הגישו עתירות, אך מספרן קטן בהרבה. זאת ועוד, על פי בדיקתי, בעוד עתירות של ח"כים מהשמאל העלו כמעט תמיד טענות פוליטיות, העתירות של ח"כים מהימין העלו בדרך כלל טענה של פגיעה אישית בחבר הכנסת.
כל אחת מהעתירות, כמו זו של ח"כ בר-און, היתה מלווה בדיווח תקשורתי נרחב. אכן, במאמר שפירסמו בארצות הברית כתבו יואב דותן ומנחם הופנונג, כי סיבה חשובה להגשת העתירות היתה רצונם של הח"כים לזכות לפרסום.
ההסבר שהצעתי היה, שח"כים של השמאל, שכשלו באופן מתמשך בפוליטיקה של הבחירות, העתיקו את הפעילות הפוליטית שלהם לבג"ץ, שבו מצאו שותף נאמן להשקפותיהם.
גם בג"ץ זכה לפרסום.
הואיל ומרבית העותרים היו ח"כים מהשמאל והואיל והעתירות לוו בדיווח תקשורתי נוצר בציבור הרושם, שקיים זיהוי ברור בין בית המשפט העליון לבין קבוצה מוגדרת של חברי כנסת – מן השמאל. סוד ידוע הוא, כי בחוגים דתיים וימניים מכונה בג"ץ "סניף מר"צ אשר בירושלים".
על בג"ץ להבין את הנזק החמור שגורמות לו עתירות מסוג זה.
עליו להכניס שינוי בדוקטרינת זכות העמידה שלו, באופן שתישלל זכות העמידה של ח"כים המבקשים להביא לדיונו עניינים פוליטיים.
תושג בכך מטרה משולשת. ראשית, יימנע הזיהוי שבין בג"ץ לקבוצה מוגדרת של חברי כנסת. שנית, הדיון הפוליטי, הציבורי והאקדמי יתעשרו. שלישית, נלמד את עצמנו לחשוב, שאפשר ללבן שאלות פוליטיות ולהתדיין עליהן, ולא רק להכפיפן לתחרות משפטית המסתיימת בהכרעה ברורה שיש בה מנצח ומפסיד.
גם בארה"ב ניסו פוליטיקאים להגיש עתירות ואולם זכות העמידה נשללה מהם, והם נשלחו לנהל את מאבקיהם בזירה הפוליטית והתקשורתית. טוב היה, לו היה בג"ץ מאמץ את עמדתו זו של המשפט האמריקאי, כשם שהוא נוהג לעשות בשורה ארוכה של נושאים אחרים.
ספרו האחרון של פרופ' מאוטנר הוא "משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת".
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1226874
זאת תמיד היתה מדינת שבכ אשכנזית שקרנית ובוגדנית שמשקשקת מהציבור, זמנה הולך ואוזל
למה התאבד השופט בן עטר?
ממתי מתאבדים עם שקית על הראש?
השופט בן עטר נתן פסק דין לאחרונה כנגד מערכת המשפט וזה הסיפור:
השופטת אלישבע ברק, אישתו של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרון ברק, לא נתנה פסק דין במשך מספר שנים. בעקבות זאת הוגשה תביעה נגד הנהלת בתי המשפט (לא ניתן לתבוע שופטים אישית יש להם חסינות ולכן תובעים את המעסיק של השופטים, כביכול) ובן עטר פסק לזכות התובע פיצויים.
פרטים אלו לא פורסמו בהרחבה בתקשורת. יש אומרים שבעקבות זאת הלחיצו עושי דברם של משפחת ברק, את השופט בן עטר.
אלשיבע ברק לא נתנה פסק דין במשך שנים – לא פונים אליה ואומרים לה שהיא לא מתאימה או שהיא מעכבת תיקים אצלה.
רק לידיעה, רק בשנות הארבעים לחייה, אלישבע ברק עושה הסבה, לומדת משפטים והופ מתמנה לשופטת בבית הדין האזורי לעבודה ותוך זמן קצר מקודמת לבית הדין הארצי לעבודה.בעלה בכל אותה תקופה משמש כשופט וכנשיא בבית המשפט העליון. סידור עבודה, מה שנקרא. פרוטקציה, נפוטיזם, העדפת קרובים או איך שתקראו לזה. והתשקורת – שותקת, מחרישה ומסתירה את האמת מהציבור
ישל הם כח מפלצתי, אבל הם לא יודעים נגד מי להפעיל אותו. עם המאגר הזה יוכלו לדפוק בבוא היום כל מי שכתב נגדם משהו
בזמנים הללו מדברים על הרצון להקים ועדת חקירה ממלכתית בעניין הצוללות.
טוב קראתי את הכתבה ואין לי אלא להצהיר שתדהמה אחזה בי. בעניין זה חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית בלי שופט בראשה רק אנשי ציבור ומשפטנים לחקור הפשע הזה שהנהלת בתי המשפט התירו לבצע פשע של חדירה לפרטיות ופגיעה קשה בחופש הביטוי.
קורא לשרת המשפטים וסומך עליה שיוגשו כתבי אישום פלילים נגד כל המוערבים בלי יוצא מן הכלל.
לסיום הערכה מלאה ומגיע פרס לחושף פרשה קשה זו. לא סומך ואין לי אימון בכלל בהנהלת בתי המשפט והמערכת המשפטית
השופטת רבקה מקייס –היא כוכבת באינטרנט –גם אני ""זכיתי""לטיפולה —בקשתי ממנה לפסול את עצמה –סרבה
–פניתי לנציב תלונות הצבור –לוועדה נציגות פסילת שופטים –פניתי גם לנשיאת בית המשפט העליון –דחו אותי –בתרוצים מנהלים –לא ערערת בזמן –ועוד —המקרה שלי פשוט –הרחקות ומעצרי שוא –החלטות מרושעות של הגברת –מתוך כוונה לרמוס ולרושש אותי —
אני רב חובל –בן 72 —עובר אצלה במטחנה –חשבה שתוכל לרמוס אותי –טעתה –אבל היא עדיין מקווה —
ברור שהדרישה שלי הגלויה אליה ואל שאר השחקנים במערכת –די הביכה אותה –אין לי ספק בכלל שתנסה להשיב לי כגמולי –העניין הוא שנתקלה באגוז קשה –צייד פיראטים ימי –איש שייטת אחת –אם שרדתי בעבר –אני סמוך ובטוח שאשרוד גם אותה –וכדאי לגברת שתעשה שעורי בית –אף פעם לא מאוחר
היא קשורה לעולם התחתון. סיכוי קלוש שצדק מעניין אותה
״כוח מוחלט משחית באופן מוחלט״, וזה מה שקרה לדיקטטורה שהקים אהרון ברק, שאת פרי הביאושים שלה אנחנו אוכלים בגועל ובתדהמה על בסיס יומי.
היחידים שמבזים, משפילים ופוגעים בכבודם של השופטים הם השופטים עצמם, בהתנהגותם הדורסנית,שרומסת את הדמוקרטיה, פורצת כל גדר ומבזה כללי מוסר אנושיים בסיסיים, כגון כבוד לחופש הביטוי, כבוד לדמוקרטיה, כבוד להפרדת הרשויות, ובעיקר ענווה, שנעדרת מהם כליל.
הגיע הזמן לעצור ולסייג את השתוללות הגודזילה שנקראת אצלנו בטעות ״מערכת המשפט״.
כל מילה שלך היא במקום המדוייק שלה! אבל!!!
ראשית ה"שופטת" מרוז היא מחבלת ולא מבינה דבר.
שנית מערכת בתי המשפט , בג"צ ושאר החלאות הללו הם עבריינים. הם עושים על בסיס קבוע מעשים בלתי חוקיים ושפיטת היא בלתי חוקית. כתבה מצויינת.
לטפל בהם כמו האוייב הערבי. דהיינו טרנספר.
ניאו נאצים.
לשחרר את לורי שם טוב עיתונאית ופעילה חברתית לאלתר!
פושעים שנתנו ידם להשחתה של מערכת החוק והמשפט והרס הדמוקרטיה בישראל :-
להזכירכם רות דוד ניהלה אירגון פשע מתוחכם ומשומן של תעשיית שוחד הטיית תיקים ותפירת תיקים במשך למעלה מעשור בתוך מערכת החוק והמשפט הישראלית מתחת לאפם של בכירי המערכת ושופטים שעצמו עיניים ,פעלה להדחתם של שוטרים בכירים ביותר,פרקליטים ושופטים במטרה להשתלט על מערכת החוק והמשפט בארץ כמו ארגון מאפיה . מונתה במסגרת השוחד שקיבלה לדירקטורית בחברת ב.יאיר שעסקה בהלבנת כספים לאירגון הפשע של אברג'יל ,קיבלה מתנות ושוחד במאות אלפי דולרים בהיותה פרקליטת מחוז ,רות דוד יחד עם רונאל פישר הנוכל סחטו אזרחים ושילמו שוחד לבכירי השוטרים בשביל לסגור תיקי שחיתות לרבות תיקי שחיתות בעריית ראשון לציון כפי שעולה מבג"צ 7280/17 , רות דוד הייתה המח והמתכננת מאחורי תוכנית הסחיטה והשוחד בפרשת אלון חסן , מפחד החשיפה בכירי הפרקליטות סגרו להם את התיק ומנעו חקירה ,שופטי העליון מגלגלים עיניים . ואת כל זה איילת שקד ידעו וינשטיין ניצן ומנדלבליט טייחו ושיבשו .
כל כך חשוב פיקוח על המערכת המשפטית על ידי נציגי העם. נציגי העם צריכים להיות גם המען לפניות ציבור באם נעשה עוול על ידי מוסדות השלטון.
המיקום העליון של בית המשפט העליון
אהרון ברק אך גם מעט קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. הרי ידוע שבית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת. ———————-
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום.
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים.
"מדובר בפרסומים אשר עלולים לפגוע באמון הציבור במערכת בתי המשפט."
אתם הבנתם את זה? הפרסומים, הם שפוגעים באמון הציבור במערכת בתי המשפט. לא השופטים הבינוניים והגרועים, לא הנפוטיזם, לא הפלישה של שופטים לתחומים לא-להם, לא הפגיעה באזרחים עקב כך. הפרסומים על כך, הם הבעיה.
בית המשפט בראשות חיות מלאת החיות כבר מזמן פנה גוגל בדרישה שיסתיר פירסומים לא מחמיאים. נסו! הקלידו בבקשה את הכותרת'הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט' טור זה פורסם בהרבה מקומות כתגובה כמו תגובה למאמר פה על מרין לה פן וגם בתוך בלוג. אלא שטור זה הוסתר ולא מופיע הפנייה אליו.
מערכת המשפט והפרקליטות הן המערכות הכי מושחתות בארץ. נקודה.
אני מזמין את בזילה למצוא אותי.
יישר כוח למידה וארגון לביא על התחקירים המרתקים, והצעה בצידה:
"עקוב אחרי הכסף" הגיע הזמן לבדוק איך המערכות הללו מתנהלות עם הכסף הציבורי. איך מנהלות את התקציבים, איזה צופרים מחלקות לאנשיהם, שגם ככה השכר שם מרקיע שחקים.
ההיסטוריה מלמדת שגם את אל קפון בסוף הפילו על כסף.
אני פונה למערכת העיתון ולכלל הציבורבבקשה לתרגם את הכתבה לאנגלית,כדי שנפיץ בכל העולם שאירן זה פה.
תחקיר מבריק!
שאפו.
לא נותר לי אלא להצטער שהדברים לא פורסמו בכלי תקשורת מרכזי\ים (עם כל הכבוד העצום ל'מידה').
כתבה חשובה. זה מה שקורה בכל משטר סוציאליסטי. יש יותר ויותר סתימת פיות, יותר הגבלות על הפרט.
כתבתי מאמר ובו הבעתי ביקורת על רשמת
אני בסכנה ? יתנקמו בי ? אני ברשימה השחורה ?
מאמר על רשמת שאישרה לסגן ראש לשכת עורכי הדין
ליאור שפירא תביעה בשם מבלי להציג ייפוי כוח
https://jerusalemisrael.home.blog/2019/10/03/%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%90-%d7%9c%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%92%d7%a0%d7%91-%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%97%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%97%d7%aa/
מי צריך לפחד משופטים מושחתים ל-99
מי צריך לפחד משופטים ש 99% מהשופטים מושחתים רמאים גנבים ואנסים. ועשו כאלו עסקים לא כשרים הם ובני משפחתם. השופטים עצמם צריכים לפחד ולא לישון בלילה. הנה זה התחיל אך שנכנס כבוד השר אוחנה למשרד המשפטים . השופטים בעצמם משקשקים ביצים. מה שעשיתם בזמנו לשר המשפטים הקודם פרידמן עכשיו עושה לכם אוחנה. תתחילו לפחד משפחת הפשע.
נו אז מה גם ככה אין דמוקרטיה במדינה מה הם יכולים למצוא עלי אניני מפחד מאף אחד כל עוד אניני פוגע בביטחון המדינה כנראה שהשופטים מפחדים שיגלו עליהם דברים איומים מזה הם מפחדים. בעין האינטרנט הכל שקוף והכל נגיש. מציע לכל השופטים ראשית תהיו בני אדם ואתם לא כאלו .לפי מה שהולך במדינה 95% ממכם השופטים אתם עבריינים ופושעים בכל הרמות .ממעשה אונס ביזה גנבה ללא פחד ומורא. מעשה מרמה בכמויות שאף אזרח לא מרשה לעצמו. עדיף שתכונו את המצלמות עלכם שופטי ישראל שאין לכם כל ערך מאזרחי המדינה. ותתחילו להתנהג בהתאם. לרוב אתם עוברים כל גבול.
בית המשפט ברשות שופטים והנשיאה מנהלים מעקב אישי וצמוד אחרי אזרחים תמימים שאמרו מילה פה ומילה שם .
מבעית סוג של הק.ג.ב הסובייט העליון.
האם יש בכל שהוצג פה משהו שונה ממעשה של כל אדם שנגדו מופעל שיימינג והוא מתעד את השיימינג.
השוני היחידי שיש מי שעושה זאת בעבור השופטים.
"אם כתבתם משהו לא יפה על איזה שופט, ובמקרה אתם צד באיזה משפט,"
אז זהו, מי שנמצא בהליך משפטי בפני שופט אמור לומר כל מה שיש לו באולם המשפט,
ולא לנהל מסע השמצות נגד השופט בתקשורת.
האם יש בכל שהוצג פה משהו שונה ממעשה של כל אדם שנגדו מופעל שיימינג והוא מתעד את השיימינג.
השוני היחידי שיש מי שעושה זאת בעבור השופטים.
"אם כתבתם משהו לא יפה על איזה שופט, ובמקרה אתם צד באיזה משפט,"
אז זהו, מי שנמצא בהליך משפטי בפני שופט אמור לומר כל מה שיש לו באולם המשפט,
ולא לנהל מסע השמצות נגד השופט בתקשורת.
יש לזכור כי שופט אינו מביע דעה מחוץ לאולם המשפט וכל שיש לו לומר יתבטא רק במסגרת פסקי דין.
מישהו צריך להגן עליו.
היושרה והשם הטוב והטיפול ההוגן הם המגן של השופטים שמזמן שכחו זאת.
איך החלאות הללו ישנים בלילה כשהם אוסרים על הצלת חיים באמצעות מערכת מוסדרת ואמינה של השב"כ שהתחייב כי כל שיעשה הוא רק איכון ולא מעקב ולא חדירה לתכנים בטלפונים…???
איך הם מעזים לטעון כעת כי "בדמוקרטיה הרוב קובע" כאשר אך לא מזמן הטיחו והתריסו ברוב הדמוקרטי בכנסת כי יש גבול לרצון הרוב הדמוקרטי?!?!?!
מי יגן על השופטים?
מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שעוצמת עין
ואף מעודדת השתלחות בכל גופי השיטור והמשפט, אשר בגדול עסוקים יום ולילה בשמירת זכויות האזרח.
מי שעיניו בראשו, ולא נותן לשטיפת המח וההסתה שהחלוקה הגדול ממומנת ומובלת על ידי ממשלת ישראל, צריך לקום ולהתנער מתהליך מסוכן זה.
ממשלת ישראל והעומד בראשה 12 שנה מנהלים בשם
החבילות מלחמה בכל מי שאינו שעדיין מביע דעה עצמאית, במקום לחוקק חוקים אשר בית המשפט יכבד.
אחוז השופטים מקבלי השוחד הוא מהגבוהים בעולם
מערכת רקובה שמצפצפת על זכויות האדם הבסיסיות ביותר כמו הזכות לפרטיות ולחופש הביטוי. אנו מתקרבים בצעדי ענק לדיקטטורה טוטאליטרית בראשות בתי המשפט. אסון וחורבן של הדמוקרטיה במדינת היהודים. המסקנה היחידה היא שמערכת זו מסואבת באופן בלתי הפיך. צריך לשלוח את הפושעים לבית הסוהר. זה לא מספיק לגרום ללהם לפרוש כמו המגה פושעת רות דוד שמחזיקה את כולם בביצים…..
היגיע הזמן לחקור את רשימת הנכסים והכסף שמחזיקים השופטים. מהר מאוד יתברר שהרבה כסף שחור מתגלגל אצלם או כסף מולבן או שוחד או כסף מלוכלך……..רק כך אפשר להסביר איך יש לאהרון ברק ומשפחתו 18 בתים מלבד כספים שמוסתרים בחשבונות בנקים…… מהיכן כל כך הרבה כסף?????????????
ממש עצוב, זה מזכיר לי מדינות דיקטוטורה מי ישמור עלינו מפני השומרים מפני מערכת שמזמן לא שומרת על זכויותינו.כל הכבוד על התחקיר ממש מפחיד.
כך שופטים פועלים…50 גוונים לשחיתות במשפט!
שתפו! מחר זה יכול לקרות לכל אחד!!! פרשה חמורה בה מעורבים עו"ד מפוקפקים בה החוק הופך למרמס ושופטות משתפות פעולה!
שמעו סיפור על השופטת איריס ארבל אסל הבת של מנהל בתי המשפט לשעבר זו שהנציבות קבעה שקיימה קשר פסול עם סטודנט !כתבה עליה דוח חריף ביותר וביקורת חריפה ביותר על התנהגותה בנוגע לחילופי הדוא"ל נאמר בהחלטה, כי זו התנהגות שאינה הולמת מעמדו של שופט ועלולה לפגוע באמון הציבור במערכת השיפוט. "התכתבויות אלה גובלות בהתבטלות דימויו של השופט כשופט עצמאי ובלתי תלוי… מערכת יחסים כזו יוצרת גם בעיניו של הסטודנט דימוי של שופט תלותי ולא נחרץ, שהופכת אותו, את הסטודנט, למושיע כביכול ולגואל.
"…האמור בהתכתבויות אינו מוסיף כבוד לשופט. להפך, הוא ממעיט מערכו ופוגע בדימויה של המערכת". שופט אינו יכול להשיל מעליו את הילתו וכבודו, משום שאלו הם נכסים כמו דגלה וסמלה של המדינה, אומרת הנציבות. לשופט אסור להפוך סטודנט או מתמחה ל"נפש תאומה" שלו, "המזמין אותו למעשה להתפלש בנבכי נפשו והגיגיו. אין מניעה שייווצרו יחסים חבריים בין שופט למתמחה, אבל צריך להקפיד על מכובדות הקשרים, לבל ייפרמו תפרי גלימת השופט ויצנחו ביחד עם כבודו. לצערנו, נראה שכך קרה במקרה זה". ההתכתבויות הללו, נאמר עוד, "עלולות לגרום נזק תדמיתי בל ישוער למערכת המשפט".
הנציבות מציינת, כי אסל באה בטרוניה על כך שהסטודנט העביר התכתבויות אישיות, ומשיבה: "על זה נאמר: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. היכן היו הזהירות ושיקול הדעת המצופה משופט, המחויב לשמור על מעמדו שלו ועל מעמדה של מערכת השיפוט שהוא חבר בה? השופט/ת כשל/ה בכך, פגע/ה בכבודו/ה האישי, במעמדו/ה כשופט/ת ובכבוד המערכת כולה".
ח"כ פוגעים בציבור שלא מחוקקים חוק לפיזור בתי המשפט! הנה דוגמא של החלטה חולנית של שופטת שהתעסקה עם סטודנט ונקבעו ממצאים קשים ביותר לרבות העמדתה לדין! מדובר בשופטת איריס ארבל אסל הבת של מנהל בתי המשפט לשעבר וחברה של שופטת הכזבים מירב אליהו שכותבת פייק פסקי דין!
וכעת למקרה מדהים העובדות: בן 93.5 ניצול שואה נפטר ואז הוגשה צוואה שכביכול נעשתה בהיותו בגיל 92 מדובר בחסר ישע רתוק למיטתו .ערך הצוואה למעלה מ 8 מיליון ₪ עושה הצוואה עו"ד ונוטריון שהנו גריאטרי בן 84 בניגוד לחוק הנוטריונים לא הביא תעודה רפואית של פסיכוגריאטריה שחסר הישע הבין את משמעות הצוואה כמו שמחייב חוק הנוטריונים, בנוסף שני סעיפים מתוך שלושה בצוואה שקריים על פניהם שניתן לראות בראיות חיצוניות המלמדים שהצוואה ככל שנחתמה ע"י המצווה ניתנה תחת השפעת אסורה, כל המסמכים שהיו בבית המנוח נעלמו ע"י מגישי הצוואה הוגשה בקשה בחודש יוני 2019 לקבלת צו לקבלת מסמכים מהבנקים ובתי חולים לפתע הוגשה בקשה לחייב את הבן להפקיד ערובה בטרם יתחיל המשפט! איריס ארבל אסל קיבלה את בקשת מזייפי הצוואה וחיבה ב50 אלף שקל ערובה בטרם תינתן החלטה לגבי המצאת המסמכים וחיבה בהוצאות את הבן של 7000 ₪ ! ההתניה מסמכים כנגד 50000 ₪…השופטת אירס ארבל אסל שכזכור הנציבות המליצה להעמידה לדין בעקבות הקשר הפסול עם הסטודנט..החלטה הנוגדת את השכל הישר בדיוק כמו הקשר הפסול של השופטת עם הסטודנט בנסיבות הסיוע למזייפי הצוואה ע"י השופטת הוגשה תלונה מפורטת למשטרה האם השופטת איריס ארבל אסל מסייעת לגנוב ירושה? נראה שזה אותו הגיון חולני כמו העיסוק עם הסטודנט… האם בתיק זה מעורבת חברה טובה של איריס ארבל אסל השופטת מירב אליהו שכתבה פייק פסק דין! וההחלטה חלק מתואם? השופטת איריס ארבל אסל הבת של מנהל בתי המשפט לשעבר זו שהנציבות קבעה שקיימה קשר פסול עם סטודנט !כתבה עליה דוח חריף ביותר וביקורת חריפה ביותר על התנהגותה בנוגע לחילופי הדוא"ל נאמר בהחלטה, כי זו התנהגות שאינה הולמת מעמדו של שופט ועלולה לפגוע באמון הציבור במערכת השיפוט. "התכתבויות אלה גובלות בהתבטלות דימויו של השופט כשופט עצמאי ובלתי תלוי… מערכת יחסים כזו יוצרת גם בעיניו של הסטודנט דימוי של שופט תלותי ולא נחרץ, שהופכת אותו, את הסטודנט, למושיע כביכול ולגואל.
"…האמור בהתכתבויות אינו מוסיף כבוד לשופט. להפך, הוא ממעיט מערכו ופוגע בדימויה של המערכת". שופט אינו יכול להשיל מעליו את הילתו וכבודו, משום שאלו הם נכסים כמו דגלה וסמלה של המדינה, אומרת הנציבות. לשופט אסור להפוך סטודנט או מתמחה ל"נפש תאומה" שלו, "המזמין אותו למעשה להתפלש בנבכי נפשו והגיגיו. אין מניעה שייווצרו יחסים חבריים בין שופט למתמחה, אבל צריך להקפיד על מכובדות הקשרים, לבל ייפרמו תפרי גלימת השופט ויצנחו ביחד עם כבודו. לצערנו, נראה שכך קרה במקרה זה". ההתכתבויות הללו, נאמר עוד, "עלולות לגרום נזק תדמיתי בל ישוער למערכת המשפט".
הנציבות מציינת, כי אסל באה בטרוניה על כך שהסטודנט העביר התכתבויות אישיות, ומשיבה: "על זה נאמר: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. היכן היו הזהירות ושיקול הדעת המצופה משופט, המחויב לשמור על מעמדו שלו ועל מעמדה של מערכת השיפוט שהוא חבר בה? השופט/ת כשל/ה בכך, פגע/ה בכבודו/ה האישי, במעמדו/ה כשופט/ת ובכבוד המערכת כולה".
https://www.news1.co.il/Archive/001-D-362203-00.html?fbclid=IwAR2a7Gid_pK2SWg0Tuc69tBCRuB32a_U6oyBl_A1M0syDZPGSJRN7F9HBOs
פה מותר לענות או שעוקבים גם כאן???
ככה זה בארגון פשע.
אין חוק
אין דין ואין דיין.
המדינה כולה הפכה לארגון כזה וזה החל בבתי המשפט…
גלימה שחורה היא לא רישיון להשתה של פאשיזם ..ולא רישיון להתעלם מראיות והוכחות.