בלי איזונים, בלי בלמים: כך השתבש מודל הפרדת הרשויות בישראל

המודל הישראלי הייחודי בו הרשות השופטת היא עליונה על כל השאר הוא עיוות של הדמוקרטיה ופוגע ביכולת לנהל משטר תקין

מתערבים בשדות לא להם. שופטי בג"ץ | פלאש90

כל תלמיד תיכון מכיר משיעורי האזרחות בבית הספר את מודל שלושת הרשויות של מונטסקייה. המודל התיאורטי אותו הגה הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18 מדבר על משטר תקין שמטרתו היא להבטיח את חירות האדם, וזאת על ידי הפרדת רשויות המדינה בשיטה של איזונים ובלמים: רשות מחוקקת האחראית על חקיקת חוקים, רשות מבצעת שאחראית על ביצוע החוקים, ורשות שופטת שאחראית על פירוש החוקים.

מונטסקייה | ויקיפדיה

במדינות כמו צרפת וארצות הברית מתקיימים מודלים הדומים לכך. בצרפת למשל, אסורה עקרונית על הנשיא אפילו הכניסה לאולם הפרלמנט, אך מנגד הוא נהנה מחסינות מוחלטת מהגשת כתבי אישום בזמן כהונתו ואלו יכולים להיפתח מחדש רק עם סיומה.

גם שרים בממשלת צרפת נהנים מחסינות חלקית ועד לא מזמן נשפטו על ידי בית משפט מיוחד שיושבים בו אנשי ציבור ולא שופטים מקצועיים. כל החוקים האלה נועדו כדי לחזק את הפרדת הרשויות ולתת לנבחרי הציבור הגנה מסוימת מול חודרנות יתרה של הרשות השופטת.

אלא שמסיבות של יחסי ציבור ותמיכה תקשורתית, מודל הפרדת הרשויות במדינת ישראל השתבש עד בלי היכר.

עיוות של השיטה

הרשות השופטת בישראל כוללת את בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות ואף את המשטרה שתחת פיקוחה. מדובר ברשות שבכיריה עוברים מענף לענף בתוכה אך שומרים בקנאות יתרה על גבולותיה וכוחה. רוב השופטים מגיעים מתוך שורותיה וממנים למעשה את עצמם.

איכשהו ולא בצדק, נתפסות בישראל הרשויות המחוקקת והמבצעת כלא הוגנות ולא ישרות. הרשות השופטת לעומת זאת היא ‘המבוגר האחראי’ הדואג לכך שהרשויות האחרות ינהגו כיאות ולא ימעלו בתפקידם. הצדקה חריגה זו גורמת לרשות השופטת להיות מעורבת באופן מוגזם בפעולות הרשויות האחרות.

התערבות זאת נעשית בעיקר באמצעות יועצים משפטיים, שהפכו למעשה לקובעי המדיניות ודרכי פעולה, וזאת בתירוץ כי הם היחידים היודעים אלו פעולות הן חוקיות. למיטב ידיעתי, ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה נציגיה מודיעים לשרים בממשלה איך ומדוע מותר להם לפעול. מכאן עולה גם הדרישה המקוממת כי היועצים המשפטיים בכל משרד ייבחרו למעשה על ידי הרשות השופטת עצמה, ויהיו כפופים רק לה.

בניין בית המשפט העליון וברקע הכנסת | ויקיפדיה

עיוות נוסף של שיטת האיזונים והבלמים בישראל הוא המצב בו הרשות השופטת למעשה מחליטה אילו חוקים יחוקקו. ענף אחד שלה – היועץ המשפטי – קובע מראש מה מותר לחברי הכנסת לחוקק, בנימוק המוזר שהענף האחר – בג”ץ – מתנגד לכך ועשוי לפסול חוק כזה או אחר לפי ראות עיניו.

המצב הלא נורמלי הזה נראה סביר למשפטן הישראלי הממוצע משום שהוא נולד לתוך השיטה המעוותת זאת, אולם כל מלומד זר הרואה זאת בעיניים אובייקטיביות, משתומם מיידית מחוזקה והיקפה של התערבות הרשות השופטת הישראלית בשדות לא לה.

מודל מזיק ופוגעני

המלומדים הצרפתיים ובראשם מונטסקייה חששו מהרשות השופטת לא פחות מאשר הרשויות האחרות, ואולי אף יותר. וולטר עצמו ישב מספר פעמים בכלא ופיתח חשדנות בריאה כלפי שופטים מכל סוג שהוא. מי שמכיר את המשפט הצרפתי יודע שעד היום מוגבלים השופטים בכוחם ולא לחינם.

לאחרונה נחשפו לעיני הציבור מספר פרשיות חמורות בהן היו מעורבים חברי הרשות השופטת. פרשת הצעת השוחד לכאורה לשופטת גרסטל עליה ידעה נישאת בית המשפט העליון אסתר חיות, החלפת המסרונים בין השופטת והתובע לתיאום הארכות מעצר, ופרשיות שונות שנקשרו בשמה של הפרקליטה רות דוד הן רק מספר דוגמאות. כל אלה מוכיחות את צדקת הספקנות הצרפתית והחשש הטבעי מרשות שופטת תוקפנית הנכנסת לתחומים לא לה.

המודל הישראלי של רשות שופטת עליונה הוא מזיק ופוגעני, והמציאות הוכיחה זאת. הגיעה השעה לחזור למודל המקורי של הפרדת הרשויות – מודל בו כל רשות עוסקת בענייניה ודואגת לכך שהרשויות האחרות יעסקו בעניינן. ויפה שעה אחת קודם.


ד”ר גיא פיטוסי הוא מומחה למשפט החוקתי הצרפתי ובעל רישיון עו”ד בישראל ובצרפת

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

48 תגובות למאמר

  1. המשפטיזציה היא היא הרשות המבצעת ומסובבת את כולם על האצבע, כולם יודעים את האמת ולא מסוגלים לעשות דבר.

    1. רק מהפכה והתקוממות עממית יציל את עתיד ילדינו!

  2. המנהיגות היום לא מסוגלת לעשות את השינוי המיוחל – אבל המפץ הגדול יגיע.

    1. בשביל שהמפץ הגדול יגיע פעם צריך להצביע עבור מפלגת זהות בראשות משה פייגלין כי אם ליצניהו ימשיך לא לעשות מה שהוא רוצה העם ימשיך להענק תחת תחת שלטונו.

    2. התפקיד של הניקים פייק ניוז ואניהי (שהם כאנרה אותו אדם) הוא לנפק פה באתר תגובות קצרות וקבועות של לוחמה פסיכולוגית להשנאת נתניהו. לשמאל יש הרבה כסף (300 מיליון דולר קיבל השמאל מאובמה לקראת הבחירות שבהן היה עליו לנצח את ביבי) כדי להעסיק גדודי טוקבקיסטים שיבקבקו לנו את הבקבוקים של שרה ויטחנו לנו את המוח עם הכינויים שקרניהו, נהנתניהו, תחמניהו וליצניהו.

  3. בית המשפט העליון קבע למעשה כי חוקים שמחוקקת הכנסת אינם חלים עליו,הוא ישות עליונה מעל בני אנוש רגילים. דוגמה פשוטה: בג”ץ קבע לאחרונה כי הממשלה איננה יכולה לעכב החזרת גופות מחבלים כי “אין לממשלה הסמכה מפורשת בחוק לסמכות כזאת”. חתן פרס ישראל למשפט,פרופסור דניאל פרידמן,קובע כי לבג”ץ אין הסמכה מפורשת בחוק לפסול חוקים שחוקקה הכנסת,חד וחלק. מה קורה בפועל כולם יודעים. לא סתם המשפטן האמריקני המפורסם פוזנר,הגדיר את אהרון (“האדם הנאור”,”הכל שפיט”,”מבחן הסבירות”,”מבחן המידתיות”,”הלכת אפרופים”) ברק כפיראט משפטי,שרואה בחוקים שמחוקקת הכנסת,בית נבחרי העם,לא מושב ליצים של פקידים ממונים עם השכלה משפטית,לפעמים של תואר ראשון בלבד,כטיוטה לעיבודו,הוא ומשובטיו ב”עליון”.

  4. עד שהקימו ממשלה שבה רוה”מ מינה אסיר משוחרר לשר הפנים לא שמענו את הזמירות על בעיות בשיטה. ועכשיו יש כל כך הרבה בעיות, המשטרה השמאלנית, התקשורת הרודפנית, מערכת המשפט המגבילה. מדהים איך כל הבעיות האילו נוצרו כל כך מהר ביחד.

    1. כולם שמעו על הבעיות עם הרשות השופטת שנים רבות לפני מינוי דרעי. אך אין ספק שדרעי מפריע לתיקון המצב. הרעיון הנואל שלו לתת מעמד לעשרות אלפי מסתננים ממחיש זאת.

  5. הביקורת על ברק והמהפכה שלו לא הוגנת כי היא לא לוקחת בחשבון את התנאים באותה תקופה ואת החולשה של הרשויות המבצעת והמחוקקת

    כזכור באותה תקופה שתי הרשויות האחרות היו משותקות עם תיקו בין ימין ושמאל ומיעוט חרדי שמשמש לשון מאזנים וסוחט את שני הצדדים. הצבעות אי אמון כל שבוע. תרגיל מסריח. אברשה חזור הביתה. רוטציה בין צדדים שלא מסכימים. היה צריך מבוגר אחראי שישים יד על ההגה וג׳אג׳ ברק נתן עבודה.

    הפיתרון האלטרנטיבי של ישיבה בצד הוביל בארצות אחרות כמו איטליה רוסיה וגרמניה לכאוס ואז לעליה של דיקטטורה טוטליטרית. במקומות אחרים הצבא מתערב. אז אנחנו קיבלנו דיקטטורה של זכויות אדם חונטה של עורכי דין חנונים עם עיגולדים שברק הוביל. לא נורא.

    והגיע הזמן שראש הממשלה ייבחר בבחירה ישירה או בבחירות כלליות או בבחירות איזוריות כמו בצרפת כמו בארהב ויימשול 5שנים ברציפות. הכנסת תבקר אותו ותחוקק. ואז כשהרשות המבצעת תעמוד על הרגלים והרשות המחוקקת תבקר אותה כמו שצריך בית המשפט יוכל לנוח להוריד את היד מההגה ולחזור למושב האחורי.

    1. “דיקטטורת זכויות אדם”.השמאל מנסה להצדיק את פשעיו בכל דרך. דיקטטורה היא דיקטטורה. נקודה. איש או קומץ של אנשים שלא נבחרו מייתרים את קול הבוחר. דמוקרטיה היא דמוקרטיה נשיאותית, איזורית או ישירה. בית המשפט צריך להסיר את ידיו מהחקיקה ומסוגיות ציבוריות שאין בהם נפגע אינדיבידואלי. קביעת המדיניות שייכת לנבחרי הציבור בלבד והעם הוא הריבון בין אם זה מוצא חן בעיני השופטים ובין אם לא.

    2. איזה טיעון היסטורי הזוי. אני לא מכיר שום היסטוריון שטוען שישראל בשנות ה-80 הייתה בסכנה כלשהי של הפיכה ודיקטטורה. להפך, דווקא התיקו בין הגושים הביא לקיומה של ממשלת אחדות ארוכה שהייתה אחת מהיציבות ביותר שידעה המדינה. בין 1984 ל-1992 הבחירות נערכו כל 4 שנים שלוש פעמים ברציפות, מעולם לא קרה דבר כזה קודם לכן.

    3. הרודנות המשפטית החלה עוד הרבה לפני ממשלת התחלופה בין שמיר לפרס והמשיכה להתפתח עוד הרבה אחרי ממשלה זו.

      חוץ מזה כפי נענו לך לא היתה שום סכנה. הכל בראש שלך ובהזיות שלך!

  6. כל אנשי הימין המתחזים לימנים
    הרוצים להפיל את נתניהו
    הם שליחי הקרן החדשה.
    שותי שמפניות.שליחי השבכ.
    מרץ.ובגץ.הרפורמים.והשמאל
    וגביר פדרמן כהנא
    אל תגידו שלא אמרתיף

    1. זה ברור – הפרובוקציות של משה פייגלין, יהודה גליק, ברוך מרזל, מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר דומות מדי לאלה של אבישי רביב ומקבלות כיסוי תקשורתי נרחב בתקשורת המבקשת להחליש את הימין האחראי והשקול ולהדיח אותו מן השלטון:

      https://www.mako.co.il/news-military/politics/Article-72820ea9f063d31004.htm

      http://www.kikar.co.il/243455.html

      http://doss-watch.blogspot.co.il/2009/10/blog-post_8588.html

    1. שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי וגם משרד היועץ המשפטי המשפט! בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם!

      יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה.. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית, כפי שנהוג במדינות מתוקנות. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה.

      כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.

  7. פושעים שנתנו ידם להשחתה של מערכת החוק והמשפט והרס הדמוקרטיה בישראל :-

    להזכירכם רות דוד ניהלה אירגון פשע מתוחכם ומשומן של תעשיית שוחד הטיית תיקים ותפירת תיקים במשך למעלה מעשור בתוך מערכת החוק והמשפט הישראלית מתחת לאפם של בכירי המערכת ושופטים שעצמו עיניים ,פעלה להדחתם של שוטרים בכירים ביותר,פרקליטים ושופטים במטרה להשתלט על מערכת החוק והמשפט בארץ כמו ארגון מאפיה . מונתה במסגרת השוחד שקיבלה לדירקטורית בחברת ב.יאיר שעסקה בהלבנת כספים לאירגון הפשע של אברג’יל ,קיבלה מתנות ושוחד במאות אלפי דולרים בהיותה פרקליטת מחוז ,רות דוד יחד עם רונאל פישר הנוכל והפסיכופט סחטו אזרחים ושילמו שוחד לבכירי השוטרים בשביל לסגור תיקי שחיתות לרבות תיקי שחיתות בעריית ראשון לציון , מפחד החשיפה בכירי הפרקליטות סגרו להם את התיק ומנעו חקירה ,שופטי העליון מגלגלים עיניים . ואת כל זה ידע מנדלבליט טייח ושיבש .

  8. צריך לציין שהשופטים מתעלמים מחוקים פרוצדורליים ש”לא נוחים” להם (ללא קשר מהתעלמות מחוקים שלא נוחים אדאולוגית).
    למשל, החוק מחייב במפורש עבור מספר מסויים של עברות חמורות (למשל רצח) לקיים את הדיונים המשפטיים ברצף (כדי שחשודים – בחזקת חפים מפשע – לא ישבו במעצר תקופה ארוכה), בפועל, השופטים כמעט ולא מקיימים חוק “לא נוח” זה, מקיימים דיונים עם הפסקות של שבועות, ובנתיים החשודים יושבים במעצר.
    כשמדובר ב”זכויות האדם” של הנזקקים לשרותי מערכת המשפט – אין הקפדה יתירה.

  9. בית המשפט אינו מבין בדמוקרטיה1
    בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית תעשה על פי מבחן “הציבור הנאור” לשיטתו כמובן! לא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה “הציבור הנאור” המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה. אין רוצים להבין שם שעל התערבותו התחיקתית להשען על הבנת רצון הכלל.זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית תאוריה הפוליטית הדמוקרטית או ערכים יהודים. כפי שאין לכלל המשפטנים ידע לא במדעי המדינה או בתאוריה דמוקרטית ולא ביהדות.

    החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים! את חוסר בסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור “למנוע עריצות הרוב” – זה יכול להיות נכון במקרים יוצאים מהכלל כאשר ישנן קבוצות נרדפות ולא הן הרודפות המצב איננו כזה בישראל ברוב המקרים וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים בית המשפט איננו מקור הישועה.

    עקרון הבלמים והאיזונים שבשמם פועל בית המשפט מיושם אצלו רק בכיון אחד. בית המשפט מתנגד לכל ביקורת פרלמנטרית עליו וטוען שהוא מפקח על עצמו. בית המשפט הינו הגוף המושחת ביותר במדינה העושה עולות נוראיות. בתפקידו כבית משפט הוא פועל כגוף טוטליטרי ברמה פאשיסטית. בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להפך!

    בית המשפט החליט שחוקי יסוד הינם חוקה ובמיוחד בחוק יסוד כבוד האדם וחוק חופש העיסוק.
    חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וגם חוק חופש העיסוק אינם מהווה חוקה, חזור א י- נ- ם מהווה חוקה. אלו שני חוקים בודדים שאינם ממפורטים דים והם חסרים.
    קיומה של חוקה איננו מחייב חזור א י נ נ ו מחייב התערבות בית המשפט העליון בפסילת חוקים.
    קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.
    בישראל אין חוקה לא מתקיים התנאי ההכרחי.
    לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.
    בית המשפט לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל
    בדמוקרטיה על השלטון להיות למען העם ואילו בית המשפט הינו תמיד לרעת עם ישראל ולמען מי שאינם עם ישראל גם אם הינם אויבים מרים כמו ערביי יהודה ושומרון וכן אם נעשות עולות נוראיות ליהודים תושבי השטחים.

  10. בית המשפט איננו מבין בדמוקרטיה2
    יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה! הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. באמצעות תפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט (הפושע). תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, “זוכים” לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט! חייבים גם לדאוג להפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. מי שבוחר בקריירה של תובע לעולם לעולם לא יוכל להיות שופט. הפרדה זו גם מצוינת למען ההתמצאות הכללית של השופטים לא כמרשיעים בלבד. (חוץ מהעובדה שיש לעבור לשיטת חבר המושבעים)

  11. המצב היום הוא תוצאת המחטפים שעשה השודד אהרון ברק. זאת היתה תגובת הפרא נגד שלטון הימין משנת 77. איך ייתכן שהבבונים ישלטו בנו ועלינו. הבה נתחכמה להם. וכך נולדו כל העיוותים והילדים הממזרים של מעכרת המישפח. עיוות אחר עיוות. יהחגיגה בעיצומה. לכל משרד ממשלתי הצמידו אקדח לרכה בדמות יועץ משפטי. קביים שמים לנכים. כך הפכו את הרשויות המחוקקת והמבצעת לנכות. מצב איום ונורא. מצב של הפיכה שלטונית ממש. רק שאף אחד לא מכריז שהמלך הוא עירום – כלומר במדינה שולטת דיקטטורה במסווה של מערכת צדק והגינות. ולא היא . אנשים יושבים בכלא על לא עוול בכפם בגלל מערכות מושחתות. זהו בדיוק הסיוט שכל אזרח צריך לפחד ממנו. האקדמיה כבר מזמן פשטה את הרגל. זו מפלגה שמייצרת רדיקליזם ואנארכיזם. המטרה אותתה מטרה. איך אמר בן אהרון עם היוודע תוצאות בחירות 77??? צריך להחליף את העם….. אז מה שעשו בפועל – זו החלפת העם. הבחירות הפכו להצגה אך השליטה באמת בידי הפושעים המתיימרים לשמור על חוק במדינה הזו.

  12. על בג"צ צריך לעלות עם D9 אחרת הוא ימשיך לחרוש את כולנו עד שניקבר עמוק באדמה. הגיב:

    בג”צ זה בכלל לא בית משפט. זו גניבת שלטון שפלה וחצופה ומסוכנת מאד. קיראו את דבריו המחרידים של פרופ’ דיסקין על בג”צ. כולנו פוחדים ממה שעושה בג”צ והציבור הרחב שונא את בג”צ ואת כל פסיקותיו ההזויות והמחרידות וההרסניות. זה בדיוק, אבל בדיוק התגשמות הנבואה: מהרסיך ומחריביך ממך ייצאו.

    כלומר עלינו לפעול נגדם כך: את המחריבים והמהרסים יש להוציא מאיתנו, מתוכנו ומקירבנו. זה D9

    הנה:

    פרופ’ דיסקין: החוק לא משחק במדינת ישראל. מה שמשחק זה מה שבא לבית המשפט העליון

    סגל: בוקר טוב לפרופסור אברהם דיסקין, המרכז האקדמי שערי משפט
    פרופ’ דיסקין:

    “חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.

    במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.

    אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.

    המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.

    לדעת אחדים נתניהו תחת רדיפה מאז שהוא נבחר על לא עוול בכפו. יכול להיות שהוא אדם שחטא, אינני יודע. אני לא רוצה לחרוץ דין בעניין הזה. אבל חוק אמסלם שעולה עכשיו גם אם הוא יתקבל אז בית המשפט יגיד שזה נוגד איזשהו עקרון-על, איזשהו חוק יסוד שלא כתוב בו דבר כזה, ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית. היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו. לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו”.

    אראל סג”ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?

    פרופ’ דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני”.

    https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#147

  13. מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה הגיב:

    כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה – בג”ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

    בג”צ הגרוע שבאוייבינו.

  14. בתי המשפט הפכו לאיום קיומי על מדינת ישראל. בג”ץ לא נותן לממשלה הנבחרת לנהל את המדינה. חובה למצוא פתרון חוקי ודמוקרטי שיפסיק את הדיקטטורה השיפוטית. העליון עולם תחתון. אין שופטים בישראל. רוע ואווילות. השמאל הפאשיסטי וסותם הפיות ממשיך לשלוט בישראל שלטון אכזרי ללא מיצרים באמצעות שתי זרועותיו הארוכות שהן התקשורת ובג”ץ! בג”ץ זה טוב לשונאי ישראל. כל מי שחרד לעתידה של המדינה חייב להצביע למי שיבטיח לרסן ולשנות את שיטת החבר מביא חבר של הבג”ץ. הבעיה של כולנו היא בג”ץ שלא נותן לממשלה הנבחרת לנהל את המדינה. שופטים הממומנים ע”י ועד העובדים שלהם בסגנון נמל אשדוד וחברת החשמל, לא ראויים לתפקידם ובוודאי שלא ראוי שינסו להיות מחוקקי על, אין להם הכשרה לכך, אין להם הסמכה לכך, אין להם שום יתרון על אחרים בכך, הם אנטי דמוקרטיים. בית משפט ישראלי אמור לתפקד כמגן על עם ישראל ולא לשמש כמסלול עוקף ממשלה וכנסת, שמנסה לכפות על הציבור את האידיאולוגיה של השמאל הקיצוני שחבר לגופים עוינים למדינה. בית משפט ישראלי אמור לדאוג לתושבי דרום תל אביב ולא לפולשים לא חוקיים מוסלמים ממדינות אויב. לא ייתכן שבית המשפט יתפקד כבועה אוטיסטית המנותקת מהמדינה בה הוא שוכן ובניגוד לאינטרסים של אזרחיה. בית משפט שבראש מעייניו נמצאים רווחתו של המרגל, הבוגד, המחבל, האויב והפולש מאפריקה הוא בית משפט שצריך לפזר ולהחליף. צריך להעיף מכאן לכל הרוחות את הפולשים הלא חוקיים מאפריקה ותומכיהם.

  15. פוליטיזציה של משפט

    פרופ’ מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
    http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

    להלן התמלול המלא:

    קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

    בראש העותרים לבג”צ חברי הכנסת של מר”צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

    בג”צ הפך למוסד פוליטי.

    זה חלק מתהליך.

    בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

    כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.

    זה ההסבר הראשון.

    ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.

    ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.

    ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו’. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.

    ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.

    מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.

    בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.

    הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?

    “זכות ליברלית” זה כמו אי מוגן בחומה.

    יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של “איים מבוצרים”.

    כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.

    לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.

    הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.

    אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

    הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

    יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

    פרופ’ מנחם מאוטנר מדבר על בג”צ של אחרי מהפך 77′

    http://www.youtube.com/watch?v=KsxDURXWIyk

    ****

    יורם שפטל בהרצאה מרתקת – הדיקטטורה של בג”צ 1/4

    http://www.youtube.com/watch?v=Chdt-MdUsVQ&feature=related

  16. ייתכן שיש צורך בהתקוממות של הרוב נגד שלטון האוליגרכיה המשפטית העריצה / ימיני הגיב:

    הגיע זמן עריצות / בן דרור ימיני
    הדמוקרטיה הישראלית היא בדיחה עצובה. אנחנו בעידן המיעוטוקרטיה. עריצות היא דבר רע אבל נדמה שהגיע הזמן לעריצות הרוב כדי לדכא את עריצות המיעוטים.

    היה נדמה לנו שזכינו בעצמאות, בדמוקרטיה, בחרות. אך לפני שיהיה מאוחר צריך להודות. לא חרות יש לנו כאן ולא דמוקרטיה, אלא שלטון זר ומוזר, עם מצג שווא של דמוקרטיה, במדינה שבה הרוב הולך ומאבד כל השפעה.

    בשיעור הראשון במשפט חוקתי לימדו אותנו שדמוקרטיה איננה שלטון הרוב, אלא שלטון זכויות היסוד והגנה על מיעוטים משום שעם כל הכבוד לרוב, הוא אינו רשאי לשלול, למשל, זכות הצבעה של הג’ינג’ים, רק משום שיש רוב שסולד מהג’ינג’ים ולכן, המיעוטים זקוקים לזכויות.

    עד כאן האגדה.

    היא היתה נכונה במקומות אחרים ובזמנים אחרים.

    בישראל הפכו את המשוואה.

    הרוב זקוק להגנה מפני המיעוטים וייתכן, זה חומר למחשבה, שיש צורך בהתקוממות של הרוב. על רקע מה שקורה אצלנו, עריצות הרוב היא אופציה לא רעה. משום שבין עריצות המיעוטים לעריצות הרוב, עדיפה האחרונה.

    לא מדובר במיעוט אחד. מדובר בסדרה של מיעוטים. מדי שבוע אנחנו זוכים לעוד תכתיב. לעוד סטירת לחי. לעוד עשרות או מאות מיליוני דולרים שצריך להעביר למיעוט המסכן. הרוב יכול לזעוק מכאן ועד להודעה חדשה. זה לא יעזור לו.

    המיעוט שולט.

    הבחירות הן אשליה. משום שאין כאן שלטון רוב. יש כאן כניעה של הרוב.

    נסביר את הדברים.

    כל מיעוט, בתחום שלו, עושה מה שהוא רוצה. זה נכון ל”מתקדמים”, חלקם מהשמאל הפוסט והאנטי-ציוני, ששולטים בנפח הולך וגדל מתחומי התקשורת והתרבות. הם מכתיבים לנו את האג’נדה שלהם. הם מחלקים פרסים לעצמם. הם משמיעים את עצמם ומראיינים את עצמם וכל ביקורת נתקלת בתגובה הקבועה, על “חופש הביטוי והיצירה”. בוודאי. בתנאי שזה שלהם ורק שלהם. את חופש הביטוי, נשמת אפה של הדמוקרטיה, הם הפכו לכוח הביטוי.

    אוליגרכיה שיפוטית

    זה נכון בתחום השיפוטי, כאשר קבוצת שופטים מצפצפת על הדמוקרטיה והופכת את “שלטון החוק” לשלטון השופטים.

    הנשיא לשעבר, אהרן ברק, טיפח עד לזרא את הפסיקה לפי “הציבור הנאור”. זו הסיבה שבג”ץ בראשותו הפך את נבחרי הציבור לפוליטיקאים קטנים, שחייבים להוציא מהם כמה שיותר סמכויות, תוך העברתן לשופטים.

    התהליך הזה קרוי אצלו “דמוקרטיה”.

    זו הסיבה שהרכב בראשותו קיבל החלטה עקרונית שפוסלת את חוק האזרחות ומאפשרת, הלכה למעשה, את זכות השיבה. הקונצנזוס הלאומי דורש דבר אחד. העריצות של המיעוט המשפטי רומסת את הרוב המוחלט.

    …הרוב נרמס. הגיע הזמן להגן עליו.

    …יש רק ציבור אחד שאין לו ייצוג רציני.

    הציבור הציוני השפוי, דתי, מסורתי וחילוני. הציבור שעובד ומפרנס ומחזיק את המדינה על הכתפיים.

    הרוב הזה לא קיים.

    הוא תמיד משלם את המחיר ואין מי שמגן על זכויותיו. הוא חסר אונים.

    הרמיסה הזאת חייבת להיפסק. לא ברור איך עושים את זה. אין מקום לעריצות, אך היא כבר כאן. עריצות המיעוטים. כך שאין מנוס מהחזרת המטוטלת למקומה הנגדי. יש צורך בתקופת ביניים של עריצות הרוב.

    …מותר לומר למנהיגות הנוכחית: נמאסתם. אם לא תתעשתו, אל תתפלאו אם הדמוקרטיה הישראלית הופכת לבדיחה עצובה.

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1047

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

  17. כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט / תחקיר יפעת ארליך הגיב:

    תוכנית המלגות הנדיבה של הקרן לישראל חדשה ממלאת את שורות הפרקליטות ובתי המשפט בשליחיה הנאמנים.
    בין בוגרי התוכנית:

    1.הממונה על הבג”צים בפרקליטות

    2.המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

    3.שלושה שופטים בישראל ופרקליט ארגון עדאללה

    בשקט בשקט ובמשך 25 שנה הקימה הקרן החדשה לישראל “משפחה” של עשרות משפטנים המחויבים לאג’נדה השמאלנית והפרו-פלסטינית של הקרן.

    הקרן מאתרת עורכי דין צעירים בעלי השקפת עולם מתאימה ושולחת אותם על חשבונה ללמוד לתואר שני בארה”ב תמורת התחייבות לעבוד אחר כך למען עמותות הבת של הקרן בישראל.

    רבים מהם מאיישים היום עמדות בפרקליטות, באקדמיה וגם על כס המשפט.

    לא פעם קורה שגם העו”ד המייצג עותרים נגד המדינה וגם הפרליט המתייצב מולו בשם המדינה, שניהם אחים ל”משפחת הקרן” ושניהם מיישרים קו עם רוח הקרן ולשופטים לא נותר אלא לפסוק אלא עפ”י האג’נדה החדשה לישראל.

    אגב, המושג “משפחת הקרן” לא הומצא כאן, אלא בפרסומים החדשים של הקרן שם הם מכונים בחיבה “משפחת הקרן”.

    ***

    כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט:

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html

  18. על איזה זכויות מגן בג"צ המסוכן בישראל? רמז: לא של יהודים!!! הגיב:

    זכויות ‘אדם’ בישראל זה זכויות הערבי, המחבל, העוין, המסתנן הסודני, המהגר האוקראיני, רק לא זכויות היהודי. היהודי חייב לחלק את כבשת הרש שלו לכל העולם, הוא חייב לאבטח ולמגן כל בית ספר וכל בית קפה, אין לו אישור כניסה לערי אבותיו ואפילו לא לאתרים שלפי הסכמי אוסלו היו אמורים להיות שלו, הוא לא רשאי להקים בארצו ומכספי הקרן הקיימת שלו יישובים לבני עמו בלבד, אבל אם ינסה לקנות כמה בתים ולהחזיר את הנוכחות היהודית לפקיעין הוא יועף משם בפוגרום בגיבוי המשטרה ושום גוף זכויות אדם לא יגן עליו, כי הוא לא ‘אדם’.

  19. ד''ר שגב: שולטת בנו אוליגרכיה משפטית המשחיתה את הדמוקרטיה ולא נבחרה מעולם לכך הגיב:

    תהליך זה החל בשנות ה-80 עם מינויו של אהרון ברק ששינה את התפיסה השיפוטית שנהגה עד אז ויצר בישראל משפטוקרטיה, בג”צוקרטיה, קיסרות שיפוטית בה ההחלטות המהותיות מתקבלות על ידי משפטנים בצורה עקיפה או ישירה וישראל שוברת שיאים באקטיביזם שיפוטי בעולם כולו.
    התפיסה השיפוטית המעוותת הזאת החלה בשל שתי הלכות שיפוטיות שהנהיג ברק:

    1.הכל שפיט.

    2.פתיחת שערי בג”צ בפני כולם. כל אחד יכול לעתור לבג”צ בכל סוגייה.

    מי אשם? נבחרי הציבור.

    על הכנסת לתקן את המצב המעוות הזה בו אנשים מעדיפים לעמוד ולשכנע 3 שופטים בצידקתם, במקום 120 חברי כנסת.

    לא ייתכן שנמשיך במצב שהתהווה, בו קבוצה אוליגרכית קטנה מתיימרת להיות הרועה הרוחני והמוסרי של העם ולכן כופה עלינו את הדרכתה לגבי מה נכון ומה לא נכון.

    כל המצב אינו תקין והביא להרס הדמוקרטיה.

    לראיון המלא עם ד”ר שוקי שגב עם ירון דקל

    החל מדקה 42:59

    http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=32&entity=710043&page=296

  20. לפגועים פיזית או נפשית אוסרת ההלכה לתת לנהל מוסדות ציבור ולהחליט החלטות הנוגעות לחיי הכלל הגיב:

    שלטון השמאל באמצעות בג”צ ומערכת המשפט מתקרב לסופו המוחלט.

    לנכים פיזית או נפשית אוסרת ההלכה לתת לנהל מוסדות ציבור ולהחליט החלטות הנוגעות לחיי הכלל, כיוון שנפשם הסובלת נחשבת לנכות נפשית המונעת מהם מבט בריא על חיי העם. אלה אנשים מעוותים.

    את העיוות שבראיית העולם של אהרון ברק רואה היום כל העם היהודי בארץ.

    השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבג”צ במסווה של נאורות כדברי פרופ’ מאוטנר. מדובר ברמאים שאיבדו שלטון וגנבו אותו מחדש ללא רשות או סמכות מאיש, באמצעות שני חוקים מחוררים ואמורפיים שעברו רק עם 32 אצבעות בכנסת אך שימשו את ברק ליצירת הפיכה שלטונית סמוייה. אהרון ברק הוא כנראה ולכאורה נכה בנפשו מהשואה. זה לא פלא. כל מי שיעבור את השואה יצא ממנה עם נפש מעוותת ומסקנות לא נורמליות שאינן מתאימות לחברה מתוקנת ובריאה. אף אחד לא יכול לעבור את השואה כילד ולא לצאת נכה נפשית מזה. אלה אנשים שאסורים בתפקוד ציבורי על פי ההלכה היהודית החכמה ולא בכדי.

  21. יועצים, רועצים ועריצים

    פרשה חשובה אחרת שפרידמן מקדיש לה מקום נרחב היא מעמדם של היועץ המשפטי והפרקליטות. הוויכוחים על היקף סמכויותיו של היועץ המשפטי החלו כבר בעת כהונת היועמ”ש הראשון. המחלוקת העצימה והביאה לכך שב-1962 מונתה ועדה בראשות שופט העליון שמעון אגרנט – שהתמנה 3 שנים מאוחר יותר לנשיא ביהמ”ש העליון – אשר התבקשה לקבוע כללים בתחום. הוועדה קבעה כי בכל הנוגע להחלטות על העמדה לדין, היועמ”ש עצמאי, אך בכל הנוגע לייעוץ משפטי לממשלה, זו איננה חייבת לקבל את דעתו.

    אלא שביהמ”ש של אהרון ברק סבר אחרת, ובסדרה של מהלכים הביא לביסוסן של שתי הלכות שאין להן בסיס בחוק: האחת היא שהממשלה חייבת לקבל את חוות-דעתו של היועמ”ש; השנייה היא שהיועמ”ש רשאי לסרב לייצג את הממשלה בביהמ”ש, אם זו פעלה בניגוד לחוות-דעתו. כותב על כך פרידמן: “עלה בידי זמיר וברק להנהיג דין שקשה למצוא לו אח ורע בעולם – דין שערער את השלטון, פגע קשה בשלטון החוק והמיר את שלטון המשפט בשלטון המשפטנים” (עמ’ 166).

    הדברים הגיעו לביטוי בוטה בפרשת הדחתם של דרעי ופנחסי. ראש הממשלה רבין התנגד בתוקף להדחה, אבל פרקליטת המדינה בייניש, שייצגה את הממשלה בבג”ץ, טענה טענות הפוכות ממה שרצה לטעון שולחה, ראש הממשלה. הנשיא ברק קבע שאין כאן בעיה: אמנם דעתו של ראש הממשלה הפוכה מזו שייצגה ביניש, אבל דעתה המשפטית היא זו המוסמכת גם בשמו. בכך הפך הבג”ץ את מי שאמור לשמש יועץ, לסמכות שבכוחה לדבר בשם ראש הממשלה, נוסף על כוחה לתת לממשלה הוראות.

    אבל עליון על היועץ, גם בתחום סמכותו להעמיד לדין, הוא הבג”ץ. בית-המשפט העליון התערב גם בסוגיות העמדה לדין, והורה ליועץ ולפרקליט הצבאי הראשי להעמיד לדין את מי שנסגר תיקם הפלילי. כך הפך בג”ץ גם לתובע הראשי. פרשה מפורסמת היא זו של הבנקאים שבעת כהונתם ויסתו מניות. היועץ המשפטי דאז החליט לא להעמידם לדין מחוסר עניין ציבורי, אבל בג”ץ הורה לו להעמידם לדין בכל זאת. בזמנו שאלתי את אחד משופטי בית-המשפט העליון מדוע כך הוכרע, שהרי מלבד ההון שירוויחו כמה עורכי דין לא יצא מן המשפט שום דבר חשוב, נעניתי שלצדק אין מחיר, מסכם פרידמן.

    בכך נקבע כי היועמ”ש הועלה למרום הפסגה, ורק הכיסא (בית-המשפט העליון) גבוה ממנו … השאלה, האם היועץ המשפטי לממשלה ימלא את התפקיד שנקבע לו בחוק, כלומר ייעץ לממשלה, או שמא במקום זאת ייהפך למפקדה אינה נוגעת לא לזכויות אדם ולא לסכסוך קונקרטי כלשהו. היא נוגעת לדרך בה המדינה מתנהלת ולשאלה מי מנהל אותה. אפשר כמובן לגרוס שאם ימשלו בה גופים שלא נבחרו בהליך דמוקרטי , ישופר מצבן של זכויות האדם. הניסיון האנושי, מכל מקום, מלמד שההיפך הוא הנכון (עמ’ 173).

    הסיכום הזה מבטא בבהירות שאין למעלה ממנה את תמצית הנושא העיקרי שבו עוסק הספר. וזהו, כאמור, לא נושא משפטי.

    לא שומרים על החוק. מכוננים אותו.

    למאמר המלא:

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#10

  22. איך וכיצד הגענו למצב שבו בג”ץ רומס את החוק המפורש, מאוד מפורש, והציבור מבהיר לו שעד כאן.

    זה נמאס. פשוט נמאס.

    כדי להבין את מחזה האבסורד שלפנינו צריך לקרוא את ספרו של פרופסור דניאל פרידמן, “הארנק והחרב”. איך, בתהליך ארוך, שנמשך על עשרות שנים, הפך בית המשפט העליון לגוף פוליטי, כוחני, אינטרסנטי, תוך שימוש בהצדקות בנוסח “שלטון החוק” ו”אמון הציבור”, שבסופו של יום רמסו את שלטון החוק ופגעו באמון הציבור.

    פרידמן סוקר שורה ארוכה של פסיקות, הן של בית המשפט בעידן הטרום-כוחני והן בעידן הנוכחי. בית המשפט הקודם לא ויתר על זכויות אדם. להפך. הוא ביסס אותן. אבל הוא לא נזקק לאקרובטיקה משפטית ולא להצהרות חסרות טעם על “מהפכה”, שהיתה פרי תיאבונו האדיר של אהרן ברק לכוח ועוד כוח.

    פרידמן מציג איך ידע ברק לתמרן בין פרשות שונות, עם פסיקות הפוכות, משום שזה התאים לאינטרסים של ברק ואיך, בתהליך ארוך, הצליח ברק ליצור הרכב שופטים ממושמע וצייתני, שיפעל לפי הנחיות האדמו”ר ואיך הפכו שופטי בית המשפט, בהנחייתו של ברק, לאנשי משטרת המוסר וגרוע מכך: הם היו בבחינת נאה דורשים אבל לא נאה מקיימים.

    הם יצרו, יש מאין, כללי התנהגות מחמירים לפוליטיקאים, אבל העניקו לעצמם פטור בדיוק מאותם כללים.

    הם יצאו בשצף קצף נגד מינויים פוליטיים והפכו אותם לשחיתות ציבורית, בדיוק באותם ימים שהשופטים, הם עצמם, העסיקו את הבנים שלהם כמתמחים בבית המשפט העליון ובצמרת הפרקליטות.

    הם פסלו החלטות שלטוניות מטעמים של “ניגוד אינטרסים”, אבל קבעו שעליהם הכללים הללו אינם חלים. אסור לחברה או לאדם בכיר להיות מיוצג על ידי עו”ד שמקורב לשר. אבל מותר לחברה או לאדם בכיר להיות מיוצג על ידי עו”ד שמקורב לשופט.

    הם הפכו את עצמם למלאכים, עד כדי כך שהם הצליחו לפטור את עצמם גם מכללי האתיקה. באמצעות הלכות ה”סבירות” וה”מידתיות” הם הפכו כל החלטה של השלטון להחלטה שאמורה להיבחן בכלי מדידה שנוצרו על ידי השופטים.

    שיקול הדעת השלטוני הלך והצטמצם. המעורבות הגיעה לאבסורדים שאינם קיימים בשום מדינה בעולם. בג”ץ התערב בכמויות הדלק שצריך לספק לרצועת עזה, בג”ץ דן אנשי ציבור בגלל התבטאויות שחרגו ממתחם התקינות הפוליטית של קבוצות לחץ (“רעד בכנף”), בג”ץ כפה על קצינים להגיע לביהמ”ש בזמן מלחמה כדי לפקח על הסיוע ההומניטרי לרצועה והרשימה ארוכה.

    פרופסורים נגד אקטיביזם

    כבר בסוף שנות השמונים ובוודאי בשנות התשעים, היה ברור שהאקטיביזם השיפוטי איננו שלטון החוק אלא שלטון אליטה קטנה.

    פרופסורים כמו אנדרי מרמור ופרופ’ מנחם מאוטנר הצביעו כל הכיוונים המסוכנים ועל כך שמדובר בנטיות פוליטיות ולא כל כך תמימות. בהמשך הצטרפו אחרים לביקורת וביניהם רות גביזון, פרידמן עצמו, יואב דותן ואחרים. כולם פרופסורים מכובדים.

    אבל ברק בז להם. הוא לחץ על הדוושה. האקטיביזם הפך לדורסני. המשנה לנשיא, השופט מנחם אלון ז”ל, מחה על הדורסנות הזאת בפסקי הדין עצמם. כך גם הנשיא לשעבר, משה לנדוי ז”ל, כשברק פגע בו אנושות בסוגיית “הלחץ הפיזי המתון” וגם הוא השמיע ביקורת בוטה. אלא שזו היסטוריה מושתקת.

    חלק מהפקולטות למשפטים הפכו לפקולטות ללימודי ברק. לש”ס היה עובדיה. למשפטנים ממחלקת הציבור הנאור היה ברק.

    פרידמן גואל את ההיסטוריה המשפטית משכבת הקוסמטיקה האדירה שהגנה עליה. חשיבותו של הספר מצויה דווקא בסקירה העניינית של הפרשות הרבות מספור.

    זהו ספר חובה לכל סטודנט למשפטים, משום שכמעט לכל פסק דין שהם לומדים יש רקע שלפעמים כלל מאבקי כוח אישיים ואינטרסים מנוגדים והתחשבנויות קטנוניות וזהו ספר חובה לכל מי שיש לו עניין בהיסטוריה המשפטית האמיתית של מדינת ישראל, זו שתמיד מסתתרת מאחורי מילות הקסם של “שלטון החוק”.

    שום דבר מהדברים שחושף פרידמן וזה כולל אינטרסים ויצרים ומאבקים – אינו פוסל את הפסיקות. צריך להבין אותן ואת הרקע. צריך לבקר אותן. אבל צריך גם לכבד אותן. ומי שרוצה לשנות, וצריך לשנות, יתכבד לעשות זאת על ידי שינויי חקיקה.

    מנגנון החושך

    אחת הפרשות החמורות ביותר שפרידמן סוקר עוסקת ברדיפתו של דרור חוטר ישי, לשעבר נשיא לשכת עורכי הדין, שהוגשו נגדו כתבי אישום מופרכים, בעיקר בגלל שהשמיע דברי ביקורת על השופטים.

    בסופו של דבר, הוא יצא זכאי אבל הדרך היתה ארוכה. לחוטר ישי היה כוח להיאבק נגד מנגנון הרדיפה. הוא ניצח. אבל מה גורלו של אדם קצת פחות חזק, שהפרקליטות החליטה שיש צורך לחסל אותו? הסיכוי שלו אפסי.

    זה מפחיד לחשוב שמנגנון אדיר ומאוד חשוך, עסק ברדיפה אחרי אדם שהעז להשמיע ביקורת, גם אם בסופו של יום היה זיכוי וזה מפחיד לחשוב שאותו מנגנון, רק לפני שבע שנים, הגיש כתב אישום מופרך נגד מי שהיה אז שר המשפטים, חיים רמון וזה מפחיד לחשוב שכתב אישום מופרך הוגש גם נגד שר משפטים קודם, יעקב נאמן וזה מפחיד לחשוב שתיק פתוח שלא היה בו כלום, נשלף מאיזה ארון כדי למנוע את כניסתו של רובי ריבלין ללשכת שר המשפטים. הרי גם הוא לא היה יקיר המערכת אז שלפו נגדו תיק.

    אי אפשר להבין את מערכת המשפט של ישראל ללא התייחסות לסדרת הפרשות הללו ויש עוד, משום שבמשך עשרות שנים “שלטון החוק” היה בפיהם של אנשי אותו מנגנון וחושך היה במעשיהם.

    …מערכות התביעה, המשפט והשיפוט משוועות לתיקון. לא כדי לפגוע בשלטון החוק. כדי להציל אותו.

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=4701

  23. את נבחרי הציבור שסרחו או פישלו אנחנו יכולים לפטר בקלפי. את האייתוללות בבג"צ אין שום דרך לפטר. הגיב:

    בג”ץ הוא שריד ארכאי לימי המנדט הבריטי, שבגלל תקלה היסטורית (חוסר תשומת לב וחוסר הפנמה של משמעות המעבר משלטון זר למדינה ריבונית ודמוקרטית), הצליח “להתפלח” למדינת ישראל לאחר הקמתה. הגיעה העת לבטל את סעיפים 15(ג) ו-15(ד) לחוק יסוד: השפיטה ולבטל את בג”ץ כליל. בית המשפט העליון יישאר כבית משפט לערעורים אזרחיים ופליליים בלבד.

    במקביל יש לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבמחטף משפטפטני מכוער של אייתוללות בג”ץ, הפך לפתע ל”חוקה” שמכוחה כביכול הם פוסלים חוקים של הכנסת (שלא לדבר על כל החוקים שמלכתחילה הכנסת נמנעה מלחוקק, מחשש ש”לא יעמדו במבחן בג”ץ”.

    בנוסף, חייבים להחזיר את הרועצים המשפטיים העלובים לגודלם הטבעי:… מדובר בפקידונים, שתפקידם לומר מה חוקי ומה לא חוקי ואם הממשלה רוצה לבצע משהו והחוק אינו מאפשר אותו – עליהם לומר איך יש לשנות את החוק כדי שהממשלה תוכל לבצע את מדיניותה. גם זה רק כשהם מתבקשים לספק ייעוץ. אף אחד לא שואל אותם מה “ראוי” ומה “לא ראוי”, מה “סביר” ומה “לא סביר” ודעתם בעניינים האלה אינה מעניינת אותנו ואינה חשובה יותר מדעתו של כל אזרח אחר בישראל. אף אחד לא הסמיך אותם לנהל את המדינה או לתת “הנחיות” לנבחרי הציבור ולדרגים הביצועיים. הם כולה, פקידונים.

    את נבחרי הציבור שסרחו או פישלו אנחנו יכולים לפטר בקלפי. את האייתוללות האלה אין שום דרך לפטר.

    הם ממנים את עצמם, הם לא נותנים חשבון לאף אחד, הם לא נושאים באחריות כלפי אף אחד ואם הם מפשלים אין לנו שום דרך לשלוח אותם לכל הרוחות והם מינו את עצמם לפוסקים העליונים והאחרונים בכל סוגיה פוליטית, ערכית, כלכלית, ביטחונית.

    1. השופט הראשון אשר שלח ידו לתוך הפוליטיקה היה שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הזדמנות הפז לבית המשפט העליון להתחיל להשליט את מרותו היתה בעת שגדעון האווזנר כיהן כהיועץ המשפטי לממשלה. כך היתה ההשתלשלות. *גדעון האוזנר (1962-1960), דרש עצמאות מוחלטת, בלחצו קמה ב- 1962 ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הועדה קבעה שהיועץ המשפטי הוא “חופשי ועצמאי” אם כי עליו להתייעץ עם שר המשפטים, במידה והשר חולק על דעתו יש לו זכות וטו וזכותו ליטול לעצמו את סמכויותיו של היועץ המשפטי. יחד עם זאת הועדה ניסתה לכונן את מעמדו החוקתי של היועץ המשפטי לממשלה כפקיד ציבור בעל שיקול דעת שיפוטי העומד בראש מערכת התביעה הכללית.. כאן לראשונה נקבעה הזהות שבין משרת התובע הכללי ליועץ המשפטי, כיון שלדעת הועדה או לדעתו של אגרנט, ריכוזיות זו הינה ראויה…בתור התובע הכללי עליו ליצג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.ולעמוד בראש התביעה הכללית. בתור היעוץ המשפטי לממשלה עליו לתת יעוץ משפטי לממשלה ולרשויות הממלכתיות האחרות. כמו כן יעוץ וסיוע לממשלה בהכנת חקיקה. לדעת בית המשפט ולדעתו בלבד, על היועץ המשפטי להיות בעמדת כח חזקה יותר מהממשלה, כדי שלאליטות השלטוניות לא תוכלנה להשתמש במערכת והתביעה וגם היעוץ… למטרות אינטרסנטיות.‏‏ הנחת היסוד המובלעת כאן היא שלמוסדות השלטוניים הנבחרים להם בלבד אינטרסים אנוכיים, משמע עניינם אינו קידום מדיניות לטובת המדינה. לשיטת בית המשפט משילותן של האליטות השלטוניות הנבחרות היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיים המערכת המשפטית לעולם נקיה מאלו, ורק בית המשפט מציל את הדמוקרטיה… ———–כך בהקצנה עיוות את מהותה של הדמוקרטיה, בית המשפט הוא הגוף אשר מעצם הגדרתו הינו לא דמוקרטי אשר כופה את דעתו הבלעדית. תוך כדי פסילת המערכת המדינית עשה את שהוא פוסל באחרים נטל את השררה. באשר לכפל התפקידים של היועץ, משרתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה דומה לזו של התובע הכללי במדינות בהן היא קיימת וטעות היא להשוות בינהן. התובע הכללי שם הוא אישיות פוליטית והוא חלק מהממשלה. אחריותו היא בקביעת מדיניות תביעה ולא בידיו ההחלטות חקירה והעמדה לדין של מקרים מוגדרים.

      אחריו השופט הרודן הגדול הוא כמובן אהרון ברק. ……אהרן ברק בעת שהיה סגן נשיא בית המשפט העליון קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסרובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי.. הממשלה טענה שכפל תפקידים זה מונע את יצוגה הנאות. אהרון ברק טען שהממשלה זכתה הייצוג מיטבי, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו. לשיטתו היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת דעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה. בכך קבע כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה… אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט. בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי והכי חשוב: היועץ הינו כפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד תוך ביטול שיקולים פוליטיים של השלטון. מעתה כוחו של היועץ המשפטי נעשה חסר גבולות. כנהוג עד אז אם עניין אי חוקיותו של מהלך זה או אחר אינו חד משמעי ולדעת הממשלה אין במעשיה דבר עברה היא יכלה לא לקבל המלצותיו ולהגן על עצמה בבית המשפט, שכן גם בין משפטנים קימים חלוקי דעות. משבית המשפט העליון קבע את מוחלטותה של חוות דעת היועץ, הוסרה גם מגבלת הצניעות של בעל משרה המודע לשיקולים אחרים. בפסיקתו השתלטנית של אהרון ברק וחזרתם של משפטנים על כל דבריו, החסרונות: או שהיועץ כמי שמקורב אצל הרשות ומייעץ לה יתקשה בחקירתה או בהעמדה לדין, או כפי שמתגלה במציאות, יועצים משפטיים מונעים להראות עצמאיים ובכך אינם מסייעים לממשלה להשיג מטרותיה במסגרת החוק ואינם מייצגים אותה כראוי בבית המשפט.
      כלומר כ””דמוקרט”” הוא קבע שהיועץ איננו יועץ אלא קובע ופוסק!!….

  24. שיטת הפעולה:

    הסבר קצר לדרך שבה הקבוצה של האייטולות פועלת. קודם כל, כל מי שמסכן אותם ואת המעמד שלהם או מישהו שלא מוצא חן בעיניהם או מישהו שהוא ימני לאומי וכדומה אוספים עליו חומר במחלקה מסויימת במשטרה.

    הפרקליטות שיש שם עורכי דין שלהם ממציאה הצדקות למה יש להגיש כתב אישום ואחר כך בבית המשפט יש אנשים שמבצעים את ההוראות שלהם.

    לא אכתוב הרבה. אני מקווה שהבנתם את השיטה. ממציאים כתבי אישום כמו שהיה במשטרים הכי אפלים והכל נעשה בשם הצדק…כאילו.

    1. רפרף
      שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי וגם משרד היועץ המשפטי המשפט! בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם!

      יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית, כפי שנהוג במדינות מתוקנות. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה. כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.

  25. ואשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה: הגיב:

    אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

    אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך כינון חוקה, שבכוחה אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקה.
    מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

    בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

    השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

    ממשלת “ימין” ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ”ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

    ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

    ולחשוב שמי שיושב בממשלה זו ממשלת ימין.

    למה ממשלת “ימין” ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ”ל, נגיד הבנק, פרקליט מדינה ו…כל דבר אחר?

  26. ראאד סלאח, מנהיג התנועה האיסלאמיסטית בישראל, הועמד לדין על הסתה גזענית.
    הדברים שלו כללו גם את משפט שלהלן: “אף פעם לא הרשינו לעצמנו ללוש את הלחם של ארוחת שבירת הצום בחודש רמדאן המבורך בדמם של ילדים”…

    מתברר שהמשפט החביב הזה עמד במרכזם של שני דיונים משפטיים. האחד בפני השופטת מרים לומפ בירושלים והשני בפני השופט אוקלטון באנגליה, במסגרת החלטת השלטונות לאסור את כניסתו של המסית והמדיח למדינה.

    נתחיל עם אנגליה. בדיקת הנאום כולו לא הותירה ספקות בנוגע לעובדה שנאום ההסתה של סלאח היה נגד יהודים. אבל ההגנה במשפטו של סלאח מצאה אחד שחשב אחרת.

    זה היה ד”ר אילן פפה. מדיח ומסית ידוע בזכות עצמו. פפה הגיש חוות דעת מומחה. השופטים דחו על הסף את הטענה שהכוונה של סלאח היתה לאינקוויזיציה הנוצרית שהשתמשה בדם של ילדים מוסלמים והכרעת הדין הבהירה שלגרסה של פפה אין מקור וגם לא ידיים או רגליים.

    ומה בישראל?

    הסנגור המלומד, אביגדור פלדמן, העלה טענה דומה: הכוונה לא היתה למה שעשו היהודים לילדי הנוצרים…

    טענה קצת מוזרה, משום שהנאום היה נגד ישראל והיהודים. אבל, הפלא ופלא, הטענה שנדחתה על הסף באנגליה התקבלה בישראל. מה קורה לנו?…

    יש כאן תמיהות על שיקול דעת שיפוטי.

    בית המשפט באנגליה לא קנה את “עדות המומחה” של פפה. בית המשפט בישראל קנה את הגרסה של פלדמן.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/431.html?hp=1&cat=479&loc=3

  27. כך השתלט השמאל על בג”צ ומערכת המשפט – פרק 2

    אהרון ברק שינה את שיטת המישטר בישראל ללא סמכות או רשות מהכנסת. שינוי שיטת המשטר הוסתרה באמצעות הגדרה מטעה שהפילה את כולם בפח. מה פירוש “מהפיכה חוקתית”? אין דבר כזה בדמוקרטיה! מה שבוצע זו הפיכה לא חוקית בדרכי מירמה. עד היום לא טיפלה הכנסת במעשה ההפיכה הלא חוקית, מפחד תפירת תיקים לנבחריה, כפי שמעידה כתבת גל”צ אילאיל שחר, שהם אמרו לה בעצמם.

    כאשר איבד השמאל את השלטון בישראל, חשב ברק להעביר את השליטה הפוליטית אל מערכת המשפט ובכך לעקר את שלטון המחנה הלאומי שזכה בבחירות הדמוקרטיות.

    לשם כך השתמש בשני חוקי יסוד (חוק כבוד האדם וחרותו וחוק חופש העיסוק) שהועברו בכנסת על ידי דן מרידור שהיה בקשרים עימו ואולי אף לבקשתו.

    חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק הם שני חוקים אמורפיים ומחוררים שאיפשרו לשופטים להכניס לתוך החורים כל פסק דין שהיה ברצונם תחת הכותרת: כבוד וחופש.

    מיד משהתקבלו חוקים אלה בכנסת הם שימשו קרדום לחפור בו את הקבר לדמוקרטיה הפרלמנטרית של מדינת ישראל היהודית.

    כדי לייצר מערך של אנשים שיפעלו לעיקור כוחה של הממשלה תמך אהרון ברק בהצעתו של הרמן שוורץ, יהודי אמריקני, להקים את תוכנית המשפטנים אותה מממנת גם הקרן החדשה NIF.

    התוכנית הכשירה משפטנים שהקימו את רשת אירגוני השמאל שפעילותם העיקרית היתה והינה עתירה בלתי פוסקת לבג”צ לצורך עיקור פעולות ומטרות הממשלה וביטול חקיקה לאומית של הכנסת.

    “הדמוקרטיה הפרלמנטרית” נכבשה והפכה על פי הגדרת הכובשים ל”דמוקרטיה חוקתית”.

    הדמוקרטיה החוקתית יוצרה באמצעות פסק דין בנק המזרחי של ברק הנשמע תמים לחלוטין ולא כך הוא.

    לישראל אין כלל חוקה, בדיוק כמו שלבריטניה אין ולכן היא לא יכולה להיות דמוקרטיה חוקתית.

    חברי הכנסת לא הבינו כלל את שהתרחש מתחת לאפם ומכל מקום היה מאוחר מדי, כיוון שבית המשפט פסק שמעתה כל חקיקה תיבדק על ידי בג”צ ותיפסל אם לא תעמוד באמות המידה של הנאורים אותם הוא מייצג בלעדית. מעתה החל תהליך שכל חוקי הכנסת וכל מעשי הממשלה אולצו לעבור בדיקות “מידתיות” שונות ומשונות.

    בכך הושלמה ההשתלטות הלא חוקית על מערכת המשפט והשמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג”צ ולמערכת המשפט באופן מושלם.

    מדינת ישראל הפכה מדמוקרטיה פרלמנטרית בה הפרלמנט קובע את מהלכי המדינה, לדמוקרטיה חוקתית, בה בג”צ ומערכת המשפט קובעים את מהלכי המדינה.

    מדובר בדיקטטורה, בה בג”צ ואנשי מערכת המשפט והיועצים המשפטיים הנטועים בכל מקום, הם הקובעים בכל נושא פוליטי בו אמורה לטפל הממשלה, ללא יכולת לפטר או להיפטר מהם כאשר העם אינו מרוצה מתפקודם ומעשיהם.

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=746835

    סימוכין:

    1.

    הכתבת המדינית של גלי צה”ל מספרת על תמיהתם של השרים על המינוי של עו”ד שי ניצן אך חוששים להצביע נגד, “זה עלול לסבך אותנו. אנחנו חוששים מחקירה בענייננו. יזכרו לנו וזה רק יסבך אותנו”, אומרים השרים בשיחות הסגורות.

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/243878

  28. ארי שביט: יצרת דמוקרטיה חוקתית שהכנסת כלל לא התכוונה אליה! הגיב:

    ארי שביט בראיון עם אהרון ברק:

    שביט: יצרת דמוקרטיה חוקתית שהכנסת כלל לא התכוונה אליה!

    ארי שביט לאהרון ברק: חשבת שאתה הופך באותו יום לאחד מהאבות-המייסדים של הדמוקרטיה הישראלית?

    “בעצם מה שאתה אומר הוא שבית המשפט העליון יצר ב-95′ את הדמוקרטיה החוקתית הישראלית על סמך החלטה של הכנסת, שהכנסת לא היתה מודעת לחלוטין למשמעותה”.

    http://www.mqg.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/tabid/351/Default.aspx

  29. פרופ’ דיסקין על חקיקת 2 חוקי היסוד על ידי הכנסת: “לדעתי חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור”.

  30. תוכנית המשפטנים של הקרן שמניבה את יבולי השמאלנים ששובצו כולם בשקט בשקט במערכת המשפט ב - 30 השנים האחרונות הגיב:

    תוכנית המשפטנים שמניבה את יבולי השמאלנים ששובצו כולם בשקט בשקט במערכת המשפט ב – 30 השנים האחרונות ובמקביל שובצו באירגוני השמאל של הקרן החדשה במימון זר לצורך עתירות לשותפיהם בבג”צ. (בתמיכת אהרון ברק והקרן החדשה).

    פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי

    הקרן החדשה לישראל מעניקה אחת לשנה פרס בתחום קידום זכויות האדם וצדק חברתי בישראל: “פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי” (מייסד קרן המלגות למשפטנים של הקרן החדשה לישראל). מטרת הפרס היא לעודד עשייה בכלים משפטיים לקידום זכויות האדם והצדק החברתי בישראל.

    http://nif.org.il/programs/herman

    http://www.law.tau.ac.il/Heb/_Uploads/dbsAttachedFiles/ziv-schwartz-heb.pdf

  31. פרופ’ פרידמן מאשים את בג”צ ומערכת המשפט בכך שיצרו מצב חוסר משילות בישראל על ידי הפרת איזון שלטונית יוצאת דופן שלא קיימת בשום מקום בעולם.

    הבעיה נוצרה כשהשתלטה הרשות השופטת באמצעות בית המשפט העליון ובסיועם של מוסד הייעוץ המשפטי והפרקליטות על תפקידי הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות המחוקקת (הכנסת), שיתקה אותן והחלה לבצע את תפקידיהן במקומן.

    פרופ’ פרידמן:

    בג”צ ניכס לעצמו את תפקיד שומר המוסר על ידי הגבלת יכולת התפקוד של אלה שנבחרו לשלוט.

    בג”צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה. בג”צ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת.

    בג”צ פסק שבחירת המועמדים תתבצע אך ורק על ידי ועדה (בראשות משפטנים) לאיתור מועמדים למינויים. ועדה זו חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.

    סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה.

    הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי סבירה בעיני יועציו המשפטיים.

    שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה, מסתכן בפנייה לבג”צ בטענה שהוא פועל באופן בלתי סביר. קרה אפילו שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד.

    בג”צ פוסל פעמים רבות וללא שום בסיס חוקי, מינויי מנכ”לים למשרדים ממשלתים או מינויים בכירים אחרים, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון.

    מעורבות זו של בית המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי המשפט, כיוון שמעורבות בית המשפט נעשית מטעמים שאינם קשורים לחוק כלשהו.

    “משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול”, כותב פרידמן בספרו הארנק והחרב בעמוד 482.

    שופט בית המשפט האמריקני לערעורים, ריצ’רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית המשפט של אהרן ברק שלרעיון “שכל החלטה של הממשלה הנחשבת לא סבירה בעיני בג”צ היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני”.

    פרופ’ פרידמן מוסיף וקובע שבהתנהגותו הזו “בית המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים” ומדגיש כי “אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת”.

    לספרו קורא פרידמן הארנק והחרב על מנת להבהיר שמערכת המשפט אינה יכולה לקנות את אמון הציבור בכסף או באמצעות חרב. מי שלא זוכה לאמון הציבור הודות לתפקודו – אבוד.

    אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לכך ש-36% בלבד נותנים בה אמון.

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=758953

    סימוכין:

    https://mida.org.il/?p=22357

    על פי סקר של אוניברסיטת חיפה רק 36% הביעו אמון ברשות השופטת בישראל / מ. גילת

    “רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013 לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים”.

    http://www.israelhayom.co.il/article/107807

    הפרקים הקודמים:

    כך השתלט השמאל על בג”צ ומערכת המשפט – פרק 1

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

    כך השתלט השמאל על בג”צ ומערכת המשפט – פרק 2

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=746835

    כך השתלט השמאל על בג”צ ומערכת המשפט – פרק 3

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=751931

    לעיון האשכול:

    פרופ’ דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג”צ!

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#23

  32. משרדי הממשלה מנוהלים על ידי משפטנים זוטרים (שבעיני עצמם הם תקרת החכמה) ולא מנהלי המשרדים הממשלתיים. המשפטנות זו דת חדשה שכוהני הדת שלה הם עורכי הדין שקובעים מה מותר ומה אסור. אין הרבה הבדל בינם לבין הרבנים המפרשים את חוקי הדת וקובעים מה מותר ומה אסור.