מדינות ההסכמה, מנצחות אך מותשות, הודיעו שאין ברצונן לצאת עוד למלחמות גדולות. אחרי מספר שנים הן נאלצו לעשות זאת שוב, ובמחיר דמים כבד אף יותר
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה היום לפני מאה שנים, בתאריך ה-11 לנובמבר 1918 בשעה 11 בבוקר, אחרי ארבע וחצי שנים וקרוב ל-20 מיליון הרוגים.
בראשית 1918 היה נראה שמעצמות המרכז – אוסטרו-הונגריה, גרמניה, בולגריה והאימפריה העות'מאנית – ינצחו. רוסיה הצארית נכנעה בדצמבר 1917. עשרות אלפים חיילים גרמנים ואוסטרים היו פנויים עתה להתפרס מחדש בחזית המערבית, ולחסל את הצבאות המותשים של בריטניה וצרפת.
ארצות הברית שהצטרפה למלחמה מאוחר, לא הכריזה מלחמה על גרמניה ואוסטרו-הונגריה עד אפריל 1917. חצי שנה לאחר מכן, אמריקה עדיין לא החלה לפרוס כוחות רגלים במספר רב.
ואז, לפתע, הכל השתנה. בקיץ 1918, המוני חיילים אמריקנים החלו להגיע לצרפת במספרים דמיוניים של עד 10,000 ביום; שיירות אנגלו-אמריקניות החלו להשמיד את הצוללות הגרמניות; סדרה של טעויות טקטיות חמורות בפיקוד העליון הגרמני גרמו לעיכוב במתקפה הגרמנית באביב 1918 – הסיכוי האחרון לפני שמספרי הכוחות הגוברים של מדינות ההסכמה ידרסו את קווי הגרמנים.
השלום שהכזיב
עם כל זאת, מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהפסקת אש, בעוד חיילים גרמנים מצויים עמוק באדמות צרפת ובלגיה. הפיכות ואי-שקט החלו לבעבע בערים הגרמניות מבית.
שלוש בעלות הברית המרכזיות שניצחו התקוטטו סביב תנאי השלום. הנשיא האידאליסטי של אמריקה, וודרו וילסון, התנגד לפלישה לתוך גרמניה ואוסטריה במטרה לכבוש את שתיהן ולאכוף את כניעתן.
בעת שהחלה רשמית ועידת השלום של ורסאי בינואר 1919, מיליוני חיילים כבר חזרו לביתם. פוליטיקאים גרמנים וחיילים משוחררים החלו כבר לחפש אשמים בכניעה, את הבוגדים "תוקעי-הסכינים", והחלו להפיץ את השקר לפיו צבאותיהם הפסידו רק מפני שהאספקה אזלה, על סף ניצחון בשטחו של האויב.
המנצחים מקרב בעלות הברית היו שרויים באי סדר. וילסון היה לאליל עם בואו לשיחות השלום בצרפת בדצמבר 1918, ועזב אותן שישה חודשים לאחר מכן כמתחסד צדקני ושנוא.
אמנת ורסאי הוכיחה עצמה ככישלון, לעיתים קשוחה מדי ולעיתים רכה מדי. תנאיה היו מקלים בהרבה ופחות מענישים מאלו שהכתיבו בעלות הברית לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. שנים לפני כן, גרמניה עצמה דרשה ויתורים גדולים יותר מצרפת המובסת בשנת 1871, כמו גם מרוסיה ב-1918.
מדינות ההסכמה הציגו את עצמן באופן ערטילאי ככאלו שאינן סולחות לגרמניה המובסת, אך לא היו קשוחות דיו במעשה.
טעות לעולם חוזרת
התוצאה האירונית של כל זה הייתה שמדינות ההסכמה, המנצחות אך מותשות, הודיעו שאין ברצונן לצאת למלחמה עוד לעולם. באותו הזמן, מושפלים ומובסים, הגרמנים נראו משתוקקים מתמיד להילחם שוב בקרוב כדי להפוך את ההכרעה של 1918.
התוצאה הייתה מלחמה מדממת בהרבה שהגיעה רק שני עשורים לאחר מכן, הקיפה את הכדור כולו וחיסלה כשישים מיליון איש. וכך לבסוף, "המלחמה שתסיים את כל המלחמות" מותגה מחדש בשם "מלחמת העולם הראשונה".
אז מה נוכל ללמוד מהפסקת האש הכושלת של 1918? ראשית כל יש לדעת כי שמירה על השלום יכולה להתברר כקשה יותר מניצחון במלחמה. כדי שאויב יכיר בכניעה, יש לאלצו להבין מדוע הוא הפסיד ולשאת בתוצאות התוקפנות. רק אז אפשר להעניק לו חסד ולהושיט עזרה לבנייתו מחדש.
המסקנה השנייה היא שהמפסידים אינם יכולים פשוט לבחור מתי להפסיק את הלחימה בתוך שטחי האויב. באם מדינות ההסכמה היו ממשיכות במתקפה בסתיו 1918 ופולשות לגרמניה, יתכן והשלום שהגיע לאחר מכן היה דומה יותר לכניעה ללא תנאים, כמו ההסכמים שסיימו את מלחמת העולם השנייה והובילו לעשורים של שקט באירופה.
המסקנה השלישית והחשובה מכולן היא שהרתעה מונעת מלחמה. גרמניה פלשה לבלגיה בשנת 1914 מפני שהייתה משוכנעת שבריטניה לא תשלח מספיק חיילים כדי לעזור לבעלת בריתה ההמומה, צרפת. גרמניה הניחה גם שאמריקה הבדלנית לא תתערב.
למרבה הצער, בעלות הברית של 1939 חזרו על השגיאות של 1914, והתוצאה הייתה מלחמת העולם השנייה.
שליטה גרמנית
גרמניה שולטת כעת באירופה, בדיוק כמו שעשתה בשנים 1871, 1914 ו-1939. השלום האירופאי נשמר רק כאשר גרמניה מתעלת את עוצמתה הכבירה וכישרונה לעבר עליונות כלכלית ולא צבאית. אפילו היום, בנושאים דוגמת הגירה לא-חוקית, הלוואות אבודות, ברקזיט ועודפי סחר, גרמניה נוטה להטריד את בעלות בריתה.
מנגד, יהא זה מעשה לא נבון להמעיט בערכה של אמריקה שוחרת השלום. ארצות הברית מחזיקה ביכולות מופלאות לשנע, לחמש ולפרוס צבאות. לאחר הפשיטה הקצרה של אמריקה שנמשכה 19 חודשים והסתיימה עם סוף המלחמה בנובמבר 1918, היא שלחה סך של שני מיליון חיילים לאירופה.
אם הפסקת האש של נובמבר 1918 והשלום שהגיע לאחר מכן היו באמת עובדים, יתכן והיינו עדיין מתייחסים ל"מלחמה הגדולה" היחידה שסיימה את מלחמות-העולם. אך מכיוון שהשלום כשל, אנו משתמשים עתה בספרות רומיות כדי למנות את מלחמות העולם. מעטים מאמינים אם כן שכאשר היריות פוסקות, גם המלחמה מסתיימת.
פרופ’ ויקטור דיוויס הנסון הוא סופר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘, מאנגלית: גידי גולן
מסקנה שנייה חסרת ערך, אומנם הצבאות האירופיים היו מותשים, והאימפריה העותמנית בשלבי התמוטטות, למול הכוחותת האמריקאים, , פרישת בני הברית הרוסיים.
יתכ שגרמניה היתה קורסת צבאית למול הכוחות האמריקאים הרעננים, אך כנראה שהמלחמה היתה נמשכת לפחות שנה נוספת, ובשנה נוספת זו יתכן שהקונגרס האמריקאי היה מכריז על מדיניות בדלנית – כפי שקרה בהמשך
בקיצור, מדינות המערב הספתקו בשינוי המשטר בגרמניה, למשטר דמוקרטי ליברלי. אילו רפובליקת וימאר היתה שורדת את הלחץ של מהפכנים קומוניסים ונאצים, יתכן שהשלום באירופה היה נמשך עד היום.
לדעתי, מה שהביא את המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה היה המשבר הכלכלי העולמי של שנות השלושים, בתוספת הרפיסות של שילטון וימאר. אילו שני גורמים לא קשורים כלל להסכם וורסאי.
שלום דן.
כתבת כאן מספר דברים לא מדויקים שברצוני לתקן.
פסקאות 1 ו 2:
ב- 10 לנובמבר 1918 גרמניה כבר עמדה לבדה (בולגריה נטשה את המערכה ב 30 לספטמבר, העותומנים ב-30 לאוקטובר ואוסטרו-הונגריה ב-3 לנובמבר) כנגד לא פחות מ 18 (!) מדינות הכוללות את האמפריה הבריטית (כלומר גם אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, קנדה…), צרפת, בלגיה, רומניה, יפן, איטליה וארה"ב בשיא כוחה.
גרמניה אבדה כבר למעלה מ 7 (!) מליון חיילים (2 מליון הרוגים; 1.2 מליון שבויים; 4.2 מליון פצועים), לא רע עבור צבא של 13 מליון מגויסים ומדינה של 65 מליון איש.
גרמניה ספגה מפלה אחרי מפלה בחודשים ספטמבר ואוקטובר, הדלק נגמר, חיילים ערקו בהמוניהם, הצי פתח במרי כולל (לאחר מרד המלחים בקיל) ומועצות קומוניסטיות תפסו את השלטון בלא פחות מ-12 ערים (כולל וילהלמהאפן ומינכן (!)).
בפועל אם גרמניה לא היתה חותמת על הפסקת אש בנות הברית היו מגיעים לברלין תוך פחות מחודש (יתכן אף שהרבה פחות) ובמחיר של, כנראה, 10,000 הרוגים. הגרמנים פשוט היו בהתמוטטות מוחלטת וכולם הכירו בתבוסה (אגדת ה"סכין בגב" היא המצאה מאוחרת יותר).
פסקה 3:
לדעתי מסתתרות פה (בין השורות) מספר תפיסות לא מדויקות.
1. עבור בריטניה, צרפת ובלגיה לא היה חשיבות לסוג המשטר בגרמניה בשום שלב. הם בעיקר דאגו שגרמניה לא תהווה איום עליהם. איטליה ורומניה, לעומתן, היו מעוניינות רק במקסום הישגים טריטוריאלים. ארה"ב תחת וילסון, לעומת זאת, כן היתה מעוניינת בדמוקרטיזציה ובמתן הגדרה עצמית ללאומים באירופה, אחת הסיבות (לפי תכתובות פנימיות) שבריטניה וצרפת רצו לגמור את המלחמה sooner than later זה בגלל שהם לא רצו שהאמריקאים יהיו דומיננטיים יותר בשיחות השלום.
2. רפובליקת ווימאר לא היתה כל כך דמוקרטית וליברלית. היא התקיימה מכח צווי חירום גם בתחילתה 1920-1923 וגם בסופה 1929-1933. הם הפרו את הסכמי וורסאי ככל שיכלו והדמוקרטיה היתה, בכלליות, רופפת מאוד.
3. לא ניתן לדעת איך היו מתפתחים הדברים ללא היטלר ("יתכן שהשלום באירופה היה נמשך עד היום" וגו'), אבל זכור נא שעליית הפשיזם באירופה והתרופפות הסדר העולמי התרחשו גם בלעדיו (דוגמאות: פולין-ליטא, הורטי, מוסוליני, פרנקו, מטקסס, יפן-מנצ'וריה-סין, איטליה בקורפו, אלבניה ואתיופיה).
פסקה 4:
שני הגורמים הראשונים במעלה, לעניות דעתי, לעליית מפלגה כה קיצונית לשלטון היו ההיפר-אינפלציה (1921-1923) שפגעו מאוד מאוד (מאוד מאוד מאוד) באמון של הציבור במערכת, ומשבר הדפלציה של שנות השלושים (ה"משבר הגדול") והאבטלה שבאה עמו. לגורמים אחרים (כגון השפלת וורסאי) חשיבות משנית.
כך שאני מסכים עמך בגדול בנקודה זו, אבל פרופ' דיוויס לא מתייחס להסכם וורסאי (הסכם שלום הנחתם ביוני 1919) בשלושת המסקנות שלו מכשלון הסכם קומפיין (הפסקת האש של 11.11.1918).
היום ה 11/11/2018 מאה שנה ליום תום מלחמת העולם הראשונה העולם עומד בפני ראש מדינה ענקית בשטח עם כלכלה רעועה הלוא הוא פוטין, ההיטלר של דורנו, המחזיק בארסנל עצום של פצצות אטום ומימן מתנהג כבריון פולש ומשתלט על חצי האי קרים מחולל מלחמה באוקראינה ומאיים על הארצות הבלטיות והצי של המערב בים הצפוני. מפתח יכולות תקיפה צבאיות בעוד שלאף מדינה אין כוונות מלחמה כלפיה.
פוטין יחולל את מלחמת העולם השלישית והעולם החופשי צריך להיערך מול הסכנה ששמה פוטין.
שמונה שנות נשיאותו והתנהלותו של נשיא ארה״ב בראכ חוסיין אובמה, קומוניסט בגנים ממשפחתו היו הגורמים לעליתו והתבססותו של ההיטלר של המאה ה 21.
אין לי אלא להסכים עם כל מילה שכתבת.
איזה שטויות כתבת.
ציטוט מדברי אלברט איינשטיין:
"אינני יודע באיזה נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אך ברביעית כבר יילחמו במקלות ואבנים."
גם במלחמת העולם ה-3 יילחמו בנשק שיאפשר את פריצות מלחמת העולם ה-4 וה-5 וכן הלאה.
רוצה לסיים את המלחמות בעולם? תיפטר מתעשיית הנשק. לחלוטין.
ללא מלחמות, לא יהיה מי שירכוש נשק, ולכן תאגידי הנשק (ותאגידים אזרחיים שמייצרים מוצרים אזרחיים לחלוטין שניתן להשתמש בהם בצבא, כמו למשל ביגוד), וכן נותני השרותים לתאגידים הללו, תמיד יתנגדו למה שימנע מהם להרויח.
תבדקו מה היה המחזור של תעשיית הנשק ב 2017 וב 2018, ותבין למה מלחמות יהיו גם בעוד 50 שנים.
אגב, אם יש לך קופת גמל או קרן פנסיה, תדע לך שאתה מרויח לא מעט מתעשיית הנשק, באמצעות ההשקעות של הנ"ל במניות כמו אלביט מערכות, בואינג, וכו'.
לכן שימוש בנשק גרעיני יפגום ברוחי יצרני הנשק, והם ידאגו שלא יהיה שימוש כזה. גם התקשורת כיום מתנגדת לחלוטין למניעת מלחמות, משום שאז אף אחד כמעט לא יצרוך אותה.
לזה שחושב שאיינשטיין טעה, קח עוד ציטוט מאת וגטיוס: "הרוצה בשלום, יכון למלחמה".
בשונה מפליטות כדור, מלחמות קורות בגלל האופי האנושי ולא בגלל זמינותם של כלי נשק.
במצב שבו אין כלי נשק בעולם, יש יתרון עצום למדינה הראשונה שתייצר את כלי הנשק הראשון ותחזיק בו- ולכן כל מדינה רוצה להיות הראשונה שתייצר את כלי הנשק הבא שיעניק לה יתרון.
המצב הזה הכרחי כדי לשמור על מאזני אימה, כי אם נחזור למצב שבו אין כלי נשק בעולם, תמיד יקום מישהו ("כל דאלים גבר") שיחזיק ראשון בכלי נשק.
עדיף כמובן שיצרניות הנשק יהיו פרטיות, כדי שהן באמת תייצרנה נשק ולא תחלקנה ג'ובים.
עם זאת ברור שחייבים להגביל כל יצרן נשק באשר הוא ובוודאי לאסור עליו למכור נשקים למדינות אחרות.
גורם נוסף שעושה המון כסף מהעניין הם סוחרים של כלי נשק יד שניה שמשיגים נשקים משומשים במדינות מפותחות ומוכרים אותם לגורמים פרטיים באפריקה ודרום אמריקה -והם חלק בלתי מבוטל מהבעיה ואמורים להיות מפוקחים ברגולציה מכבידה פי כמה מאשר יצרני הנשק.
לא מבין עד היום מדוע גרמניה נכנעה ב 1918..כאשר כל צבאותיה היו על אדמת צרפת. ואף צבא של מדינות ההסכמה לא היה על אדמת גרמניה..