בלתי נחקר: מדוע לא נבדקים הקשרים בין יאיר לפיד לנוני מוזס?

בלתי נסלח בעיניי שראש ממשלה ומוציא לאור של עיתון גדול במדינת ישראל מנהלים סחר-מכר על חופש הביטוי בישראל". יאיר לפיד, כאן11, ינואר 2017

***

נפגשתי במהלך כהונתי באופן שוטף עם העורכים והמו"לים של כלי התקשורת הגדולים בישראל כולל נוני מוזס…כפי שעושים כל הפוליטיקאים הבכירים בישראל". יאיר לפיד, ערוץ 10, נובמבר 2018

שני ציטוטים מפי ח"כ יאיר לפיד, בהפרש של כמעט שנתיים ביניהם. הציטוט הראשון ניתן לאחר חשיפת הקלטות השיחות בין ראש הממשלה נתניהו למו"ל 'ידיעות' נוני מוזס, בפרשה שתוכר בהמשך בשם 'תיק 2000'. הציטוט השני ניתן בסוף השבוע האחרון, לאחר שאילה חסון חשפה בערוץ 10 כי יו"ר יש עתיד נהג לערוך פגישות תכופות וחשאיות עם מוזס בזמן כהונתו כשר אוצר.

הפגישות החשאיות של לפיד עם מוזס – במהלך כהונתו כשר האוצר • לידיעה המלאה מתוך "שישי" עם @AyalaHasson >> https://t.co/1Jl3Xf239N pic.twitter.com/Ck3LyW5Vl1

— חדשות 13 (@newsisrael13) November 16, 2018

אז איך ניתן להסביר את הפער התהומי בין שתי התגובות של לפיד למקרה דומה בו פוליטיקאי בכיר נפגש עם גורם בכיר בתחום התקשורת? בואו נחזור קצת לאחור.

בעת שנחשפה לראשונה פרשת 'תיק 2000', לפיד נהנה מרוח גבית בסקרים, פיזר הצהרות (כולל באותו ראיון בכאן) על הממשלה העתידית שיקים, ובאופן כללי ניסה לרכב על הגל התקשורתי של חקירות נתניהו. כפי שהתברר בהמשך, לפיד עצמו העיד במשטרה בחקירות שהתנהלה נגד נתניהו ב'פרשת המתנות' ובפרשת הצוללות.

החשיפה האחרונה מגיעה גם היא בתקופה פוליטית מתוחה, כנראה ערב בחירות, ועשויה לגרום ללפיד מבוכה גדולה. כפי שדיווחה אילה חסון, אותן פגישות בין לפיד למוזס התנהלו בסודיות בביתו של איש עסקים, והן גם נעלמו איכשהו מלוחות הזמנים שחשף לפיד בפומבי. אז מה התרחש באותן שיחות שהיה כל כך חשוב ללפיד להסתיר, ומדוע פגישות אלה מוגדרות לפתע על ידו כשגרתיות (למרות שניסה להסתיר אותן) לעומת המפגשים "הבלתי נסלחים" בין מוזס לנתניהו?

מיליוני שקלים ל'ידיעות'

כדי להבין את הסיפור במלואו חשוב לזכור גם את ההקשר הפוליטי של הדברים. באותה תקופה בה נפגש לפיד בחשאי עם מוזס, הוגש לכנסת 'חוק ישראל היום' שנועד להגביל את ההפצה בחינם של העיתון המתחרה ל'ידיעות', חוק שבו תמכה סיעת 'יש עתיד' בשיא הכוח. יו"ר המפלגה לפיד היה כידוע בכיר בעיתונו של מוזס במשך שנים ארוכות ונחשב כאחד האנשים המקורבים אליו.

מדובר אם כן בחוק ממשי שהיה אמור להניב רווחים גדולים לבעלי האינטרסים שעמדו לכאורה מאחוריו, וגם עבר בכנסת בקריאה טרומית. מנגד, השיחות שנחשפו בין נתניהו למוזס הכילו בעיקר הצעות תיאורטיות בנוגע לשוק התקשורת בישראל, ובכל מקרה שום דבר שמתקרב להיקף ולעוצמה של 'חוק ישראל היום', שמעולם לא נפתחה שום חקירה לגביו.

אך הקשר בין העיתון של מוזס לבין המפלגה של לפיד לא הסתיים בכך. בינואר 2017 חשף ליאור חורב כי בכירים ב’ידיעות אחרונות’ היו מעורבים בתיאום בין מפלגת ‘יש עתיד’ למחנה הציוני במהלך הבחירות ב-2015. על פי חורב, גורמים במחנ"צ הציוני קיבלו הנחיה מ’ידיעות אחרונות’ שלא לתקוף את לפיד ומפלגתו במסגרת הקמפיין, אחרת לא יקבלו סיקור אוהד בעיתון. טענות אלה לא הוכחשו ומרמזות שוב על ההגנה לה זכה לפיד מ’ידיעות’.

בנוסף לכך, בחודש אוגוסט 2013 חשף אתר ‘וואלה' כי שני שרים ממפלגת ‘יש עתיד’ – מאיר כהן ושי פירון – יזמו הסכמי פרסום במאות אלפי שקלים ב’ידיעות אחרונות'. באוקטובר 2014 פרסם אתר ‘העין השביעית’ כי משרד המדע בראשות יעקב פרי מ’יש עתיד’ השקיע סכומי עתק עבור פרסום באתר ynet מקבוצת ‘ידיעות אחרונות’. לפי הדיווח, עלות שיתוף הפעולה הזה עמדה על סך של 1.3 מיליון שקל. באף אחד מהמקרים הללו לא נפתחה חקירה במשטרה או בדיקה בפרקליטות, על אף הראיות לניגוד עניינים חמור לכאורה.

האם זה מקרי ששלושה שרים מ’יש עתיד’ ביצעו התקשרויות כספיות יקרות מכספי מדינה עם ‘ידיעות אחרונות’, וכל זאת בזמן שחלק מחברי הסיעה עומלים ומקדמים את חוק ‘ישראל היום’?. כעת כאשר אנו מצרפים לתמונה את פגישות לפיד-מוזס שנערכו באותה העת ממש, אולי התשובה מעט ברורה יותר.

שלטון החוק הוא המלצה בלבד

אז האם בעקבות החשיפות האחרונות על לפיד נזכה לראות פסטיבל תקשורתי, כולל כותרות על שחיתות ופאנלים חמורי סבר בערוצי הטלוויזיה? כנראה שלא בקרוב. אמנם בקצב בו נחשפים פרטים על מעללי לפיד מאז נכנס לפוליטיקה, לא יהיה זה פלא אם מה שנודע לנו עד כה הוא רק קצה הקרחון, אבל בשביל לחשוף את עומק השחיתות האמיתית צריך לחקור. וזה דבר שמשטרת ישראל – שלבכירים בה יש בעצמם קשרים סבוכים עם לפיד – לא נראית ששה לעשות.

יתכן שאם הייתה עושה כך בעבר בעקבות הדיווחים הקודמים על קשרי 'ידיעות' – 'יש עתיד', דבר הפגישות החשאיות היה נחשף כבר אז ולא מתפרסם רק כיום ומתווסף לשורת המחדלים של המשטרה בעניין.

החשיפה האחרונה על יחסי מוזס-לפיד מדגימה שוב את ההתנהלות הפוליטית, התקשורתית והמשפטית ההזויה בישראל בשנים האחרונות. מדינה בה פוליטיקאים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, כולל לקדם שלל אינטרסים אישיים וזרים ולעבור לכאורה על החוק, אך עדיין לא יגיעו למשטרה כנחקרים אלא דווקא כעדים נגד פוליטיקאי אחר. מדינה בה תקשורת צבועה תרד לחייו של אדם אחד בזעקות על "שחיתות", ומנגד תתגייס להגן בשמחה על אחר שביצע בדיוק את אותו מעשה או חמור ממנו.

בסופו של דבר, נראה כי בישראל כבר מזמן הפסיק להתקיים עקרון השוויון בפני החוק. במקום זאת, מתנהל כאן עולם הפוך בו יש שווים ושווים פחות, דיסטופיה אורווליאנית בה אשמתך או חפותך נקבעת רק על פי עמדתך הפוליטית ושלטון החוק הוא רק המלצה.