פרשת וישלח: מוצא ומשמעות הכסף

לאחר המפגש עם עשיו, על כל הרגשות שהוא מעורר, נפרד יעקב לשלום מאחיו ומגיע לעיר סוכות, שם הוא בונה למקנהו סוכות. בפסוק הבא מגיע יעקב "שלם עיר שכם", נוטה שם אוהל וקונה את חלקת השדה מבני חמור אבי שכם "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית לג,יט). מהי קשיטה? זוהי תעלומה של ממש.

כיוון פרשני עתיק הוא שמדובר בכבשים. כך תרגמו תרגום השבעים ותרגום אונקלוס ("חוּרְפָן"). פירוש קדום אחר הוא שמדובר במרגליות וכך תרגמו התרגומים הארצישראליים. פירוש אחר הוא שמדובר במעות, כלומר יחידות כסף.

התלמוד הבבלי (ראש השנה כו,א) מביא את דברי רבי עקיבא: "כשהלכתי לאפריקי (גרסאות אחרות: לערביא, לכרכי הים) שמעתי שהיו קורין למעה קשיטה", וכן פירש רש"י. באופן מעניין, בראשית רבה מביא את שני הפירושים האחרים – כבשים ומרגליות – כלעז מערביא; אך גם הפירוש השלישי מופיע במדרש זה. בערבית קיימת המילה קִשְׂט שפירושה "חלק", וגם "תשלום חלקי" ו"מידה". האם יש קשר לקשיטה המקראית? האם לזה כיוון רבי עקיבא? מי יודע.

מהו כסף?

היום אנחנו רגילים לכסף כמספרים הרשומים בחשבון הבנק שלנו, ומתגלמים באופן פיזי כשטרות ומטבעות. זהו שלב מאוחר יחסית בהתפתחות הכסף, והוא מכונה "כסף פיאט", כשהמשמעות של "פיאט" בלטינית היא "כך יהי". זהו כסף שהמדינה מחליטה שיהיה כסף, ועל כן הוא כסף.

למעשה, השטרות והמטבעות של היום הם מעין "כסף רפאים", זיכרון לשני סוגים של כסף שהיו רווחים בעבר: שטרות התחייבות, וכסף סחורה (commodity currency). עד היום, על שטרות הלירה סטרלינג מופיע הכיתוב "I promise to pay the bearer on demand the sum of…". כלומר, זהו שטר התחייבות מצד הבנק של אנגליה, המבטיח לשלם "כסף אמיתי" עבור מי שיביא לו את השטר. במקור זו הייתה התחייבות אמיתית למטבעות זהב אמיתיים, אם כי עם הזמן נותק הקשר והמשמעות של הכיתוב הפכה טאוטולוגית.

בכל אופן, אנו רואים שיש שטרות – כלומר התחייבות לכסף – ויש "כסף אמיתי". במקרה של הבנק של אנגליה, היה מדובר על מטבעות זהב. זהו כסף הסחורה: כסף המבוסס על מוצר שיש לו ביקוש גם בלי קשר לכך שהוא משמש כאמצעי חליפין.

ערך הסחורות

כסף הסחורה עולה מתוך צורך לקיים כלכלה מורכבת, המבוססת על חלוקת עבודה ועל החלטות מבוזרות של אנשים רבים. אם כל אחד מקיים משק המנסה להסתפק מעצמו, מובן שאין צורך בכסף וכולם יהיו עניים באופן שווה.

אם מספר אנשים קטן חיים בכפר קטן ומבודד, עדיין אין צורך בכסף, גם אם יש ביניהם חלוקת עבודה. הסכמים על תשלום בסחר חליפין יכולים להספיק: אני נותן לך פרה ואתה נותן לי בתמורה חמישה שקי חיטה; אני לא צריך את כל החיטה אבל אני יודע שאוכל לשלם בחלק ממנה לשכן אחר, שיבנה עבורי ארון וכן הלאה.

אבל כאשר הכלכלה צומחת ומתרחבת, בעיית החישוב הכלכלי מתעצמת, ועולה הצורך בסחורה שאישית איני צריך אבל אני יודע שאחרים יוכלו לקבל בקלות. ככל שהסחורה היא יותר "עוברת לסוחר", קל יותר להשתמש בה כאמצעי חליפין. וכך נוצרו סוגים שונים של סחורות שתפקדו גם כאמצעי חליפין: שקי חיטה, קונכיות, בהמות, וכן תכשיטים ומתכות יקרות.

זוהי נקודה חשובה: כאשר סחורה מקבלת מעמד של אמצעי חליפין, הערך שלה עולה משום שכעת יש לה ביקוש לא רק לשימוש שלה כסחורה, אלא גם לשימוש שלה ככסף. כאשר סחורה מסוימת מתגלה כמוצלחת יותר לשימוש כאמצעי חליפין, ננטשים בהדרגה האמצעים המוצלחים פחות, ושוב הערך שלה עולה.

כבשים או כסף?

מה הופך סחורה למוצלחת כאמצעי חליפין? יש לא מעט דרישות. כדאי שהיא לא תירקב, אחרת לא אוכל לאגור אותה לאורך זמן; כדאי שהיא לא תתפוס מקום רב מדי ביחס לערך שלה, כדי שיהיה לי איפה לאחסן אותה, ושאוכל להעביר אותה בקלות במקרה של עסקאות גדולות; כדאי שאפשר יהיה לחלק אותה לחלקים כדי לבצע עסקאות מורכבות; וכמובן, כדאי שאחרים יכירו בה ככסף – זהו תנאי שבשוק הצומח מלמטה קורה באופן טבעי בהינתן הקריטריונים הקודמים.

ראינו שפירוש קדום אחד ל"קשיטה" הוא כבשים. כבשים אינן עונות על כל הדרישות דלעיל, ואנחנו יודעים ששקלי כסף היו קיימים כבר באותו זמן – אברהם קנה את מערכת המכפלה בארבע מאות מהם. ועדיין, יעקב משלם, לפי פירוש זה, בכבשים.

ייתכן שבאותו זמן הכבשים היו כסף מתחרה לשקלי הכסף. יש יתרון לכבשים על פני הכסף: אמנם צריך לטפל בהן ולהאכיל אותן, אבל הן מפיקות חלב וצמר ועוד כבשים, בעוד שכסף סתם שוכב בבנק. אפשרות אחרת היא שמדובר בבארטר: בני חמור היו צריכים כבשים, יעקב היה צריך חלקת שדה, וכל אחד נתן לשני מה שהיה חסר לו. אנחנו זוכרים שיעקב עצמו קיבל את שכרו בצאנו של לבן. ושמא הדבר אומר שליעקב לא היה בכלל כסף וזהב אלא רק צאן, ולכן נאלץ לשלם בכבשים?

הפרשנות האחרת היא שמדובר באבנים טובות. יש לאבנים טובות הרבה מאוד מהתכונות שיש לכסף ולזהב, אבל הן לא שרדו את מבחן הזמן. מדוע? בין השאר כי קשה למצוא להן ערך אחיד. הרבה תלוי בסוג המדויק של האבן ובסיתות שלה. חלוקה של אבן טובה לשני חלקים לא תיתן לנו בהכרח ערך שווה לאבן השלמה. לפי הפירוש הזה, אין פלא ש"קשיטה" נעלמה מהר מהשוק ואיננו מוצאים אותה עוד במקרא (חוץ ממופע אחד בספר איוב, מן הסתם ספרותי).

לפי הפירוש השלישי, מדובר במעות, אך לא נאמר מעות של מה – כסף? זהב? אולי של מתכת אחרת? הדבר היחיד שרלוונטי הוא שהערך המרכזי של המעות היה ערכן כאמצעי חליפין. למעשה, המעות יכלו להיקרא על שם "קשיטה" במשמעות של כבשה ועדיין להיות עשויות מכסף, כלומר לשמר את הערך ההיסטורי של עלות כבשה אחת ממוצעת, בדיוק כמו שהכסף האנגלי משמר את זיכרון הערך ההיסטורי של עלות מטבע זהב במשקל מסוים.

ערך הכסף

אז האם היו אלה מטבעות? על הפסוק הקודם, "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", פירש האמורא הבבלי רב: "מטבע תיקן להם" (בבלי שבת לג,ב). נראה שהדברים אינם מנותקים מן הפסוק על הקשיטה, וייתכן שרב הבין שהקשיטה היא המטבע שתיקן יעקב.

מהו מטבע? מדובר בהתפתחות של כסף המתכת: ככל שכסף הפך לסחורה מבוקשת משום שהוא משמש גם כאמצעי חליפין, נפוצו שיטות שונות לערב אותו במתכות אחרות ובכך "לזייף" את הכסף. כאן עלה הצורך באמצעי שיוודא שהכסף אכן טהור ובמשקל הרצוי, ועל הצורך הזה ענו מִטבָּעות, מפעל מסחרי – עם הזמן שלטוני – המטביע תו תקן על כל חתיכה של כסף, כאשר המטבעה מכריזה שהיא אחראית על כך שאכן מדובר בכסף טהור במשקל המסוים.

עם הזמן, למרבה הצער, השלטון הבין שהוא יכול לרמות בעצמו עם המטבעות, ופיחות של ערך המטבעות הלך והפך למנהג רגיל של מושלים שונים כשיטה עקומה לגביית מסים שהובילה לאינפלציה, מאז ועד היום.

ככל הידוע לנו, מִטבעות קמו רק במהלך האלף הראשון לפני הספירה ולכן לא היו בתקופת יעקב אבינו, אז שקלי הכסף היו חתיכות כסף ששקלו אותן מול משקולות. אבל מבחינת חז"ל, יש כאן איתות על החשיבות שבתיקון מטבע עבור החיים הכלכליים, והכרה בערכו הגדול של כסף, בפרט כאשר הוא נקי יותר מחשש רמאות. ומי לנו כיעקב, שנכווה פעמים רבות מרמאות כלפיו, שירצה לתקן אמצעי חליפין שיבטח את הציבור מבעיות שכאלה?

הקשיטה שיעקב שילם בה מופיעה אצלו ונעלמת. יתכן שהיא מלמדת על המחסור שיעקב היה בו, כשנאלץ לשלם בכבשים ולא בכסף; ושמא היא מלמדת, כדברי חז"ל, על החשיבות שראה יעקב בכסף, בפרט כזה המצמצם אפשרויות של רמאות, ועל מטבע שתיקן ונותר רק כזיכרון, עם חלקת השדה שקנה ליד שכם ובה נקבר בנו יוסף.

לחצו כאן לכל הטורים של הלל גרשוני