הכלכלן ד"ר ירון ברוק, יו"ר מועצת המנהלים של מכון איין ראנד בארצות הברית, בראיון מיוחד ל'מידה'
אם איין ראנד הייתה מגיעה היום לישראל, היא הייתה אומרת את מה שהיא כבר אמרה בשנות ה-70: ישראל היא אי של ציביליזציה בים של ברבריות. יש פה אי של חופש יחסי, אי של אנשים שמעריכים את האנושות והשכלה ומעריכים אינדיבידואליזם"
כך פותח ד"ר ירון ברוק, נשיא מכון איין ראנד בארה"ב ואחד הפעילים והכותבים הבולטים כיום בתנועה האובייקטיביסטית מבית מדרשה של הסופרת, את הראיון המיוחד עם 'מידה'. ברוק, שנולד וגדל בישראל, חי באמריקה כבר שנים רבות אך תמיד שומר בליבו פינה חמה לארץ, בדומה מאוד לתפיסתה של ראנד כפי שתוארה בספריה הידועים 'מרד הנפילים' ו'כמעיין המתגבר'.
"אני בטוח שאיין ראנד הייתה גם מבקרת את כל מה שיש לבקר, את החולשה שישראל מפגינה מול אויביה, את הסוציאליזם ואת הכלכלה המעורבת", הוא אומר ומוסיף: "כמובן שהמצב טוב יותר מבשנות ה-70. יש יותר חופש, יותר קפיטליזם. אז הייתה לה הרבה ביקורת אבל באופן כללי הערצה. בסופו של דבר זו מדינה קטנה שמייצרת המון ודברים מדהימים קורים בה בגלל שיש לה חופש יחסי. זה קורה בין השאר בגלל כל הרעיונות שראנד דיברה עליהם – יצרנות, יזמות, חופש, ואינטלקט – דברים שהיו מאוד חשובים לה ושקיימים פה".
ברוק מרבה לבקר בישראל ולשאת דברים באירועים כלכליים שונים, וגם הפעם היה אורחה בארץ של התנועה הליברלית החדשה בכנס שנערך באוניברסיטת בן-גוריון. אנחנו כישראלים טובים אוהבים להתלונן "על המצב" ולדרוש לשפר אותו, אך ברוק – כמי שמביט על ישראל באופן יחסי מנקודת מבט חיצונית – מציע כמה אבחנות מעניינות על הכלכלה והחברה בארץ ובהשוואה בינלאומית.
"מדברים כל הזמן על אומת הסטארט-אפ, אבל למה שלא כל המשק הישראלי יהיה אומת סטארט-אפ? למה אין לכל המשק את החופש הכלכלי שיש לענף ההיי טק? זו הטרגדיה, וזה נכון גם בארה"ב. אם אתה חושב על יזמות – אתה חושב על עמק הסיליקון שהוא אי קטן בתוך מדינת קליפורניה הגדולה, שהיא כנראה יותר סוציאליסטית אפילו מישראל, והיא נמצאת בתוך מדינה עוד יותר גדולה של כלכלה מעורבת – אמריקה", הוא מסביר.
https://www.facebook.com/AYNRANDISRAEL/videos/1945789232155602/?hc_ref=ARRTos9BbWOUJsuiAMKm4MiHaPUHJxg_Ny_1wbWTZs2donN_GDqcmTdrUd8dKPgSE9E&__xts__[0]=68.ARCSdWE4iYBxPefAU8CJDrmd1wvHVNw3Z5T2Z1JOe3c2IPZI6iI5s51fjLkxoE3iy8JJaWSV_uzl8JYcPTgewa9VYtZrLAvxirwxaPDVmMnVqJ03jVvl64IQ9Yt_wHBxZAsPIEP-LcexCdkif2hKZInueSxyTy-NwlgQjvVy8eLXxOD8pL4cfv7tecTJufbn55tA_OXL3mvKeK5hLQM4RWwi9Fe_x9nPVeuWLsDqDxmT_zfxXszeDRC24ruNuIV-j85-Yf–XLEZEn7KAW8-gE_u0jtTgLoKltKSOSB9GaAnR0GHddVvInFYtrOyOvo28fm516iC2VBOGenkNuICitdJDqR8hoURPApNpWC1FKA1drBFgjwxkTJCwCtiQ6rUXd-H7Hax-mkOySYnRTP3xacu1qlzrEIF5AZhYw6QEM2aQsDR3I0iy4Pp_tIuclHPRti6Fhpx0YyKCMpCIkc4efFGjwwiFiTVXchDnm641xcoOiZr-XvDq4Z_DWadqC0sqINIRHbNOCsH5A&__tn__=FC-R&jazoest=2651001201195079671097110010711372117864511095661177810354835311371785481531067810111965738497975311879499010358651001219711872108855290103735788799076854857667089711208581531201071215385834812152764581104101825181119
לדברי ברוק, זהו מצב שאינו מאפיין רק את ישראל או ארה"ב, אלא את המערב באופן כללי: "זה איום ונורא. אנחנו יודעים איך ליצור הון. אנחנו יודעים איך ליצור שוק דינאמי – לעזוב אותו בשקט ולתת לו לעבוד. אנחנו עושים את זה בענפים מסוימים, כמו ענף הטכנולוגיה, כדי שהם ייצרו את ההון ואז נוכל לגנוב אותו בשביל להחזיק את כל שאר העולם המערבי תחת מדיניות סוציאליסטית יחסית, שבה יש מעורבות גדולה של המדינה ובשווקים עצמם יש חופש מוגבל. זה מאוד עצוב כי זה אומר שאנחנו יודעים מה לעשות אבל לא מיישמים את זה".
טראמפ, אמונה ופרגמטיזם
ד"ר ברוק היה מרצה בכיר למימון באוניברסיטת סנטה קלרה בקליפורניה, כתב מאמרים רבים ופרסם מספר ספרים בנושאי כלכלה, אך נראה שלמרבית פרסומו זכה בשנים האחרונות כאשר הפך לסוג של כוכב רשת בסרטונים של הרצאות ובפודקאסט פופולרי שהוא מקליט מדי שבוע.
אך ברוק אינו חוסך בביקורת גם כלפי המדינה שהפכה לביתו השני. לדבריו, למרות שארה"ב נחשבת כסמל הקפיטליזם, היא מעולם לא יישמה עד הסוף את האידיאלים של איין ראנד. "היא הביעה ביקורת על ארה"ב כבר בשנות השלושים, וכתבה ב-1957 את "מרד הנפילים", בין היתר כביקורת על המדינה. כבר אז היא חשבה שארה"ב לא חופשיה מספיק. היום המצב הרבה יותר גרוע, במיוחד מבחינה חברתית, מבחינת התרבות, וגם מבחינה כלכלית. המנוף העצום שארה"ב מסוגלת להניף מבחינת ייצור ויצירת הון עובד לאט מאוד. התרבות הפוליטית ותרבות הדיבור – איך אנשים משוחחים ומתדיינים, במצב גרוע מאוד".
את האשמה תולה ברוק בין השאר בתופעת השבטיות והקולקטיביזם שהפכה נפוצה באמריקה. "לראשונה בהיסטוריה ממש רואים את זה, בהערצה לנשיא עם אופי גרוע וצורת ביטוי גסה, שכבן אדם הוא ההיפך מגיבור ראנדיאני. הוא אדם שלא יודע כלום בכלכלה, ולדעתי לא יודע שום דבר על החיים. פרגמטיסט מוחלט. בשנות השישים איין ראנד אמרה על נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי שהוא פרגמטיסט ולא מאמין בשום דבר, שהוא יעשה הכל ושעבורו המטרה מקדשת את האמצעים. אם ראנד הייתה מתארת ב"מרד הנפילים" פרגמטיסט כמו דונלד טראמפ היו אומרים לה שזה לא יכול להיות. שאין אנשים כאלה. טראמפ ישקר וירמה, יעשה כל דבר בשביל להגיע ליעד שלו, והוא אמר את זה בעצמו: "לא משנה מה עשיתי בדרך – העיקר שניצחתי". ראנד הייתה מזועזעת מארצות הברית של היום".
ד"ר ברוק מביא דוגמה אחת לכך מתחום הכלכלה, בנושא הרווח ההדדי ממסחר. "זה רעיון שהוסבר על ידי אדם סמית' ב'עושר האומות' לפני יותר ממאתיים שנה וזה רעיון שכל כלכלן, מימין ומשמאל, מסכים לגביו – סחר חופשי זה המצב האידיאלי. הגבלות ומכסי יבוא זה בעצם מס על צרכנות וזה לא רציונלי. אין הרבה נושאים שלגביהם יש קונצנזוס מוחלט בקרב כלכלנים – זה אחד מהם".
לדבריו, הנכונות של האמריקנים לקבל את ההנחה שרכישת מוצרים סיניים גרומת נזק לאמריקה היא בורות. "מדהים אותי שזה המצב של התרבות האמריקנית – גם הבורות וגם המנטליות השבטית. ופה אין שום הבדל בין דונלד טראמפ לברני סנדרס. הרעיון של "Made in America" או "קנו מוצרים אמריקנים", שיש גם פה בישראל – "קנו כחול לבן", הוא רעיון לאומני ולא כלכלי, וגם כרעיון לאומני הוא רעיון אידיוטי. הוא גם רעיון אנטי-אמריקני, כי אחת מזכויות היסוד בהצהרת העצמאות האמריקנית היא The pursuit of happiness".
השוק והחופש
אך אם איין ראנד הייתה מאוכזבת מכך שהרעיונות שלה עוד לא מבוססים מספיק בתרבות האמריקנית, ברוק טוען שהיא דווקא הייתה נלהבת מופתעת מכך שהם תופסים תאוצה דווקא בשאר העולם. "יותר ספרים שלה נמכרים מחוץ לאמריקה מאשר באמריקה, וזה לא בגלל שיש ירידה במכירות באמריקה, אלא בגלל עלייה מסיבית בעשור האחרון של מכירות בארצות כמו רוסיה, סין, ברזיל, מונגוליה, בולגריה, וגיאורגיה. רוסיה של פוטין, והמצב הכללי ברוסיה (ראנד נולדה בסנקט פטרסבורג ב-1905 ועזבה לארה"ב בשנות העשרים), לא היה מפתיע אותה, אבל זה שיש כל כך הרבה אנשים שאוהבים את הספרים שלה היה מאוד מפתיע אותה".
גם בישראל מתחזקת בשנים האחרונות אידיאולוגית החירות או עקרונות הליברליזם הקלאסי. קמו מספר ארגונים וגופים שמגדירים את עצמם כליברלים, ליברטריאנים, שמרנים ואובייקטיביסטים, אך רוב האנשים לא מבחינים בהבדלים בין הגישות השונות.
ד"ר ברוק מספר כי על מנת להבין את הייחודיות של איין ראנד, צריך קודם להגדיר את אידיאל החירות. "יש ארגונים לאומניים שמחשיבים את עצמם כחלק מזה, יש גם אלמנטים דתיים שמחשיבים את עצמם כך ולא ברור אם הם דתיים או לאומניים, כאידיאולוגיה, הם באמת עקביים עם אידיאל החירות. אני מחשיב את עצמי כאובייקטיביסט ובישראל קיים מכון איין ראנד בניהולו של בועז ארד. ברמה מסוימת, ולדעתי מאוד חשובה, האובייקטיביזם שונה מכל שאר הגופים האלה. אין לרעיונות הליברטריאנים שום סיכוי להצליח אם האובייקטיביזם לא יצליח. לא ננצח את המערכה לחירות בלי שהאובייקטיביזם יהיה דומיננטי – לאו דווקא ברמה האקטיביסטית, אבל כן אצל האינטלקטואלים. ההגות האובייקטיביסטית צריכה להיות דומיננטית בעולם האינטלקטואלית כדי שחירות תתבסס ותצליח. אני מדבר על חירות ממש – על המצב האידיאלי".
לדבריו, הסיבה לכך היא שהעולם מונע לא על ידי כלכלה או פוליטיקה, אלא על ידי פילוסופיה. "בסופו של דבר יש רק פילוסופיה אחת שהיא עקבית עם רעיון החירות, והיא הפילוסופיה של איין ראנד – האובייקטיביזם. אם אתה מחזיק בערכים מוסריים לא אובייטקטיביסטים אז הנטייה תמיד תהיה לכיוון של סוציאליזם ושל מעורבות ממשלתית ברמה זו או אחרת. אין דרך לבסס חירות ושוק חופשי אלא על ערכים של אינדיבידואליזם, ואין שום פילוסופיה של האינדיבידואל חוץ מהפילוסופיה של איין ראנד. כל הפילוסופיות האחרות שניסו, הובסו על ידי פילוסופיות גרמניות וצרפתיות במאה ה-19. איין ראנד היא הבסיס המוצק ביותר לרעיונות של אינדיבידואליזם, ולכן שם לרעיונות של שוק חופשי ושל פוליטיקה של חופש".
אם אני מבין אותך נכון, אתה אומר שהפילוסופיה האובייקטיביסטית היא פילוסופיה מנצחת כי היא לא פשרנית. היא לא עושה הנחות לרעיונות אחרים. היא לא פרגמטית.
" זו לא הסיבה שהיא תנצח – היא תנצח כי היא אמיתית. פילוסופיה שמכילה אלמנטים לא אמיתיים אינה אמיתית כמערך שלם. באובייקטיביזם יש את המסגרת לתקן את הטעויות כי היא בעד לוגיקה ורציונליות. כדי שהיא תנצח אסור לנו, האינטלקטואלים שאמורים לייצג את הפילוסופיה, להתפשר. כשמתפשרים על האמת – השקר מנצח".
ברוק מוסיף ואומר כי השוק החופשי לא יכול לעמוד בזכות עצמו ללא בסיס פילוסופי, ולכן המתקפה נגד השוק החופשי היא תמיד פילוסופית. "אין טיעונים כלכליים נגד השוק החופשי. כשיש חופש יש שגשוג כלכלי וכולם יודעים את זה, גם הסוציאליסטים. גם קרל מרקס הודה בזה ואמר שהקפיטליזם הוא זה שמייצר את ההון. המתקפה על הקפיטליזם היא תמיד על בסיס מוסרי ואפיסטמולוגי. אם אתה רוצה להגן על הקפיטליזם ועל החופש, אתה חייב הגנה מוסרית, ואין הגנה אחרת חוץ מאיין ראנד. אפשר לקרוא את הפרקסאולוגיה של מיזס או את הרעיונות החברתיים של האייק, אבל הם ממש לא רציניים. הם לא עומדים במבחן פילוסופי והם לא מסוגלים לעמוד בפני המתקפה משמאל ומימין נגד הרעיונות של השוק החופשי והאינדיבידואל החופשי – של חיים חופשיים ללא כפייה. זה הרבה יותר חשוב משוק חופשי. זה נכון שאם אתה נותן לאנשים בסיס של שמירה על זכויות פרט, חוזים ורכוש אז מתפתח שוק חופשי. אבל מה שחשוב לי זה החופש האישי".
אפלטון ותרבות המערב
רוב תומכי השוק החופשי מנמקים את עמדתם בזכך שמדובר בשיטה הכלכלית שמניבה את התוצאות הטובות ביותר – איכות ותוחלת חיים, בריאות ועוד. אך ראנד נימקה את התמיכה שלה בשוק החופשי לא מנימוקים תוצאתיים אלא מנימוקים מוסריים.
"זה תלוי מה נקודת המבט שלך. יש אנשים שקשה להם בשוק חופשי ויש אנשים שמצבם יהיה טוב יותר בסוציאליזם. אם האידיאל שלך הוא שוויון או להרים למעלה את מי שהכי עני בחברה, אז הקפיטליזם הוא לא השיטה הטובה ביותר. תמיד כשאני נותן הרצאה השאלה הראשונה היא "אבל מה עם העני הזה או העני ההוא", ואני אומר: "ומה עם המוצלח הזה, המוכשר ההוא?". אם נקודת ההתייחסות שלנו זה העני או המסכן, לא ננצח. הגישה הליברטריאנית והגישה השמרנית מקבלות שזו נקודת ההתייחסות, ולכן הן לא ינצחו כי אין להן בסיס מוסרי. וברגע שהן כן מנצחות, מיד הן מתחילות להדרדר. ראנד פיתחה מוסריות חדשה. מוסר כמו שהיא הבינה אותו וכפי שאריסטו הבין אותו, שזה לא המוסר של המסורת היהודית-נוצרית המערב".
ומה הנימוק הזה?
"הנימוק הוא שהחיים שלך שייכים לך – האינדיבידואל. והמחויבות המוסרית שלך היא לחיות את החיים הכי טובים שאתה יכול עבור עצמך. זה אגואיזם רציונלי – להשתמש בשכל בשביל לקדם את החיים שלך בצורה הכי משמעותית שאתה יכול. זה לא אומר להתייחס לאנשים אחרים בצורה שלילית. לאנשים אחרים יש ערך אדיר, אבל צריך להתייחס לאנשים אחרים כסוחר – ערך מול ערך. ללא הקרבה אישית וללא ביטול העצמי. ומה הדבר הכי בעל ערך לאדם כזה? היכולת לחשוב, היכולת ליזום, היכולת לחשוב רעיונות חדשים".
ברוק מסביר כי לשיטתו על מנת לחיות חיים טובים צריך חופש לחשוב וחופש ליישם את החשיבה. לדבריו, האויב הכי גדול נגד חשיבה ונגד החיים על פי השכל היא הכפייה. "זה סמכות שאוסרת עליך דברים מסוימים, ומחייבת אותך לחשוב ולהתנהג בצורה מסוימת. כפייה כזאת מגיעה רק מאנשים אחרים. איין ראנד הייתה בעד ממשלה שהתפקיד היחידי שלה זה למנוע כפייה בין אנשים ולשמור אותנו מאנשים שרוצים לכפות את דעתם עלינו. מה שאסור לממשלה לעשות זה לכפות. הזכות של האינדיבידואל לחיות על פי שכלו ולקדם את הערכים האישיים שלו היא זכות מוחלטת, והמבנה הפוליטי הלגיטימי היחידי הוא שוק חופשי ומדינה מצומצמת שמגנה על זכויות הפרט".
ברוק מרבה להשתמש במושגים 'אגואיזם רציונלי' ו'ביטול העצמי', אותם הגדירה ראנד בצורה שונה מהמובן העממי המקובל. עקב כך נוצר הרושם שאובייקטיביזם זו פילוסופיה שבמקרה הטוב היא פשוט לא הגיונית כי היא לא מתאימה לבני אדם שהם יצורים חברתיים, ובמקרה הגרוע נותנת תירוץ לאנשים לא להתחשב אחד בשני. אך לדברי ברוק, ראנד דווקא הקפידה להשתמש במושגים מאוד ברורים.
"היא השתמשה במושגים כפי שמשתמשים בהם בפילוסופיה. מי שהגדיר את המושג 'אלטרואיזם' היה אוגוסט קומט, פילוסוף צרפתי מהמאה ה-19, כ"לחיות למען אחרים". למקד את כל החיים שלך בהקרבה עצמית מוחלטת. כלומר – אם אני עוזר לך כדי להרגיש טוב עם עצמי, זה לא מוסרי. אסור לי לחשוב על עצמי, ביטול העצמי. האושר של אחרים חשוב מהאושר שלך. כך זה מובן פילוסופית, אבל מכיוון שאף אחד לא מאמין שאפשר לחיות ככה, אנשים מדללים את המושג. לכן חשוב להבהיר ולהגדיר את זה. מה בעצם קורה? אנשים לא מנהלים באמת חיים אלטרואיסטים אבל ממשיכים לחשוב שזה האידיאל. התוצאה היא רגשות אשמה אצל הרבה אנשים, במיוחד אנשים מצליחים. זה עוול שהם מעוללים לעצמם, כי הם אנשים יצרניים שצריכים להרגיש גאווה אבל מרגישים אשמה כי הפנימו פילוסופיה מושחתת".
לדברי ברוק, איין ראנד באה ומנקה החוצה את הרעיונות האלה. "היא אומרת להם "תהיו גאים בהצלחה שלכם. תהיו מאושרים שבניתם לעצמכם חיים, כל הכבוד". לגבי אגואיזם – זה רעיון אריסטוטלי. היוונים התעסקו עם השאלה איך לחיות חיים טובים, ולא היו להם תמיד את התשובות הכי טובות. איין ראנד אמרה שמוסר צריך להיות המדע ששואל את השאלה, מבחינה רוחנית, מה הערכים אליהם צריך האדם לשאוף בשביל לחיות חיים טובים ומוצלחים בשביל עצמו. הערכים שמבטיחים הישרדות הם אותם ערכים שמקדמים חיים מעולים. אפשר להשתמש בשפה פשוטה או במילים שפחות מפריעות לאנשים, אבל אין דרך קיצור – כולם צריכים להיות אגואיסטים ואלטרואיזם זה דבר רע".
ראנד אמרה שהפילוסופיה שלה היא כלי לחיים על כדור הארץ. שאובייקטיביזם זו פילוסופיה שמתאימה לבני אדם.
"כן, כי זו פילוסופיה שפותחה מתוך התבוננות על בני אדם ועל איך הם באמת מתפקדים, ולא איזו חיה אידיאלית מכוכב אחר. מתוך הסתכלות על המציאות הקיימת ועל מה עובד בשביל בני אדם ומה לא עובד. מה שמבדיל אותנו מבעלי חיים אחרים זה השכל ויכולת החשיבה הקונספטואלית. זו לא תיאוריה – זו תצפית על בני אדם. המטרה הייתה לפתח ערכים מוסריים מתוך המציאות, לא מלמעלה ולא בצורה של מצוות. לכל ערך יש מטרה, והמטרה נגזרת מהמציאות ומהעולם הזה, כאן ועכשיו, ולא מתוך מיסטיקה או תיאוריות על עולם פוטנציאלי שיכול להיות קיים".
ברוק מוסיף ואומר האדם כי הוא אולי יצור חברתי, ויש ערך אדיר מלהיות חלק מחברה, אבל זה לא מה שמאפיין אותנו. "גם קופים וזברות הם יצורים חברתיים. מה שמייחד אותנו זה החשיבה העצמית שלנו והיכולת לזהות איזו חברה טובה בשבילנו ואיזו חברה לא טובה, ושלפעמים עדיף לנו להיות לבד. היכולת לזהות שחברה יכולה גם לעשות נזק, כמו בסוציאליזם או קומוניזם, ושעדיף לברוח. לזהות שהמהות והבסיס המוסרי לחברה טובה זה שאנשים מתעסקים אחד עם השני על בסיס וולונטרי – על בסיס של יחסי "win-win" שבהם שני הצדדים מנצחים ואין מפסידים או מנצלים. אין הקרבה עצמית, וזה שוק חופשי. הרעיון הוא שאין שום דרך אחרת, מבחינה מוסרית, לאנשים להתעסק אחד עם השני חוץ מעל בסיס וולונטרי. נקודת הייחוס שלך היא אם טוב לאדם כאינדיבידואל".
יש לך דוגמה לפילוסופיה כזאת? פילוסופיה שפותחה במנותק מהמציאות האנושית ולכן יצרה הרבה נזק?
"רוב הפילוסופיות הן כאלה, אבל המשמעותית ביותר היא זו של אפלטון שאמר שאנחנו לא יכולים לדעת את המציאות והיחידים שיכולים להכיר את האמת הם הפילוסופים. מכיוון שהם היחידים שיודעים את האמת, הם אלה שצריכים להכתיב לנו הכל. כל דיקטטור בהיסטוריה האנושית השתמש בנימוק הזה. אם זו הכנסייה הקתולית או "המלך הפילוסוף", שהם היחידים שמתקשרים עם אלוהים, והפסיקה שלהם היא החוק. בדיוק אותו הדבר בקומוניזם. יש את הפרולטריון וצריך מישהו שיכול לתעל את "רצון הפרולטריון" הקולקטיבי. לכן צריך לנין או סטאלין שיוכל בצורה מיסטית לדעת מה טוב בשביל העם. אם לפעמים צריך להרוג עשרות מיליוני אנשים עבור הפרולטריון, זה דבר טוב. אותו דבר עם הנאצים – כדי לדעת מה טוב עבור הגזע הארי אתה צריך "מלך פילוסוף". כל הדברים האלה מבוססים על אפלטון, ואז מגיעים הפוסט-מודרניסטים ואומרים: "אם אתה לא יכול לדעת את האמת, אז אין אמת בכלל". אפלטון השחית את כל התרבות המערבית, והיסטורית כל פעם שאפלטון דומיננטי מבחינת ההשפעה שלו על פילוסופים אחרים ועל התרבות, יש דעיכה משמעותית. בכל פעם שאריסטו הוא הפילוסוף המוביל, עם הדגש על האינדיבידואל, על חשיבה, ועל זה שהמציאות קיימת ושאפשר לזהות ולהבין ולדעת אותה – רואים עלייה".
כסף זה לא הכל
במרבית השנים האחרונות, השיח הציבורי והפוליטי בישראל מתמקד בצמצום אי-השוויון הכלכלי, לפעמים כאמצעי למלחמה בעוני ולפעמים כמטרה בפני עצמה. אחד מספריו הידועים של ברוק נקרא 'שוויון זה לא הוגן', והוא מציע בו מסר שלטענתו רלוונטי גם לישראל של היום.
"קודם כל, שוויון זה לא הדבר שהכי עוזר למלחמה בעוני. מה שעוזר לאנשים עניים זה לתת להם כמה שיותר אפשרויות. אפשרויות למצוא עבודה, ליצור הון ולקדם את עצמם. הדרך הכי טובה ליצור עולם עם מקסימום אפשרויות זה חופש. חופש ושוויון לא הולכים ביחד, ואי-שוויון הוא תוצאה הכרחית של חופש. קח קבוצה של אנשים, ותן להם חופש. תחזור אחרי חמש שנים ותגלה שהם לא יהיו שווים: חלקם יהיו מורים וחלקם יהיו בהיי-טק, חלקם ירוויחו פחות כי זה פחות חשוב להם, חלקם יהיו ממציאים גדולים, חלק יהיו סתם בטלנים. הרוב יהיו איפשהו באמצע. יהיו אנשים שילכו לעשות משהו שחשוב להם וירוויחו פחות, ויהיו אנשים שמאוד אוהבים כסף ורוצים כסף".
לדברי ברוק, כסף זה לא מה שחשוב בחיים. "זה לא המדד שבו אתה מודד אנשים. המדד צריך להיות חופש. אם אתה רוצה שוויון אתה צריך לוותר על חופש, והדבר שהכי עוזר לעניים זה חופש. ראה מה קרה במאה ה-19 באירופה ובארה"ב, ובשלושים השנים האחרונות באסיה. מיליארד אנשים, מספר בלתי נתפס, יצאו מעוני. לפני שלושים שנה, 30% מאוכלוסיית העולם חיה בעוני מרוד. היום – 8%. איך הם יצאו מהעוני? בגלל תוכניות לשפר את אי-השוויון? לא – בגלל חופש. סין הפכה לקצת יותר חופשית, ועוד מדינות, ומה התוצאה? יותר אי-שוויון. אבל כולם הפכו ליותר עשירים, אז מה אכפת לנו? מה אכפת שיש אי-שוויון אם כולם יותר עשירים? אתה מסתכל על מדינות שיש בהן הרבה אי-שוויון, ואתה רואה שהעניים שם יחסית עשירים, ואתה מסתכל על מדינות שיש בהן שוויון, וכולם מאוד עניים בצורה יחסית שווה".
שני אלמנטים באובייטיביזם – חירות ואגואיזם. עם החירות אני מסכים, עם אגואיזם לא. בישראל כשאדם נופל ברחוב אנשים עוזרים לו לקום. בארה"ב אנשים מתעלמים כאילו כלום לא קרה. חמלה לזולת וערבות הדדית לא פוגעים בחירות בשום צורה שהיא כשלא מנסים להשתמש בממשלה לצורך כפיית הערכים הללו. היהודים שרדו 2000 שנה בקהילות קטנות ומגובשות. כל מי שהוא חלק מקהילה יודע כמה החיבוק מהקהילה יכול לעזור לצאת ממשברים וקשיים. כל יהודי בעולם ידע שאם הוא בצרה, יהודים אחרים יעזרו לו רק בגלל שהוא יהודי. לי ברור ללא צל של ספק שהערבות ההדדית היא אחד מהגורמים שבגללם העם היהודי עדיין כאן, וחברה בריאה היא חברה שיש בה חמלה לחלשים ועזרה לנזקקים – שוב, לא ע"י כפייה אלא באופן וולנטרי.
איין ראנד לא נגד חמלה ועזרה לזולת, היא נגד חמלה ועזרה לזולת שכופים עליך לעשות.
ולא "מתעלמים כאילו כלום לא קרה" אם אתה נופל בארצות הברית…
יש בהחלט פיסולפיה בלתי מנוצחת לכל השקפות שהוצגו במאמר: אי אידיאולוגיה!
דונלד טראמפ לא בעד מכסים
טענתו היא שלא יתכן מצב שסין תגביל את המסחר
והיבוא מארצות הברית אליה ,
וארצות הברית לא תעשה כלום בנידון
איזה חופש כלכלי בישראל? עם מערכת מס כמו שלנו בראשות ערן יעקב ורות דוד? עם חוקי הוצאה לפועל כמו שלנו (כגון חיובי צד ג' רק בגלל שפעם הוא מכר פלאפל לאיזה חייב)? עם בטלנים בשירות הציבורי כגון אנשי קבע רבים ועובדים רבים של מערכת המשפט שבמדינה מתוקנת היו עושים משהו יצרני? עם המונופול של מלט?
טראמפ דווקא מתאים להיות גיבור בספר של איין ראנד.. סוג של
באמת רעיונות נחמדים אבל אין הוכחה שהם יכולים להצליח בכל מקום
הרעיונות של איין ראנד נחמדים ויפים אבל אין שום הוכחה שהם יצליחו. אישית קראתי שלשה ספרים שלה והם יפים ומעניינים אבל לא נראה ניתנים לביצוע בכל מקום. צריך לזכור שאנחנו חיים בעולם עם אנשים שונים מאיתנו. אפילו אם ישכנעו אותנו לקבל את הדעות ולפעול באמצעותם הרי הסביבה, כלומר המדינות השכנות, לא יאפשרו את זה ולבסוף זה יעלם. אם ניקח את ישראל הרי זה באמת אי של שפיות שדורש הרבה הוצאות ביטחוניות כדי להתקיים. כל הפילוסופיה הזאת יוצאת מתוך הנחה שאנשי העולם הם מסוג מסוים ולכן אם יהיה להם חופש הם יתנהלו בצורה מסויימת. כל זה כמובן לא מקובל כי העולם מלא בכל מיני טיפוסים שאפילו איין ראנד לא דמיינה לעצמה. זה שיש את עמק הסיליקון בארה"ב זה תוצאה של הסביבה המגינה בארה"ב ולא בגלל חופש האישי. נראה לי שגם בברית המועצות למרות חוסר החופש האישי הגיעו לרמות גבוהות של טכנולוגיה. יש מקומות שמסיבות שונות לא מעניין להגיע לרמה הטכנולוגית הגבוהה ומספיק לעסוק בדייג.
עוד אוסיף שלדעתי אותם "פילוסופים" שממציאים לנו כל מיני שיטות לחיות בהן הם אנשים שאין להם את היכולת האינטלקטואלית או האחרת לתפקד בעולם המציאותי ולכן הם הולכים וממציאים עולם אחר, אוטופי בדרך כלל, בו קל להם להתמודד ולתפקד כי הם יודעים הכל על העולם שהם המציאו. עד כמה שידוע לי רוב כלואי בתי החולים הפסיכיאטריים סובלים מאותה בעיה. מה שקשה לי להבין מדוע הם כלואים ואילו אותם "פילוסופים" בעיני עצמם חופשיים. לי נראה שהנזקים שקרל מרקס גרם עם הרעיונות האידיוטיים שלו הם הרבה יותר גדולים מאשר הנזקים שכלואי בתי החולים הפסיכיאטריים מסוגלים לבצע. לתשומת לב המשטרה.
עוד אוסיף שלדעתי אותם “פילוסופים” שממציאים לנו כל מיני שיטות לחיות בהן הם אנשים שאין להם את היכולת האינטלקטואלית או האחרת לתפקד בעולם המציאותי ולכן הם הולכים וממציאים עולם אחר, אוטופי בדרך כלל, בו קל להם להתמודד ולתפקד כי הם יודעים הכל על העולם שהם המציאו. עד כמה שידוע לי רוב כלואי בתי החולים הפסיכיאטריים סובלים מאותה בעיה. מה שקשה לי להבין מדוע הם כלואים ואילו אותם “פילוסופים” בעיני עצמם חופשיים. לי נראה שהנזקים שקרל מרקס גרם עם הרעיונות האידיוטיים שלו הם הרבה יותר גדולים מאשר הנזקים שכלואי בתי החולים הפסיכיאטריים מסוגלים לבצע. לתשומת לב המשטרה.
אכן בישראל יש חופש והזדמנות רק לטכנולוגיה העלית. לגבי השאר אין! אדם רוצה לפתוח עסק הוא צריך לבנות אותו ובמיוחד לבנות מאגר לקוחות. אלא שכאן באה המדינה שאומרת לו שעליו כמעט מיידית לדווח למס ערך מוסף בזמן שהעסק עוד לא התחיל לפעול ואין רווחים. עליו מייד להגיש דוחות ואם לא יגיש יקנסוהו איומות. כך אי אפשר לפעול. ליצניהו טוען שלוקח זמן לבטל כל מיני רגולציות. מעניין, הוא כבר כמעט שלש עשרה שנה בשלטון אם לא נקח בחשבון שעוד כמה שנים היה שר אוצר. אז אולי בעוד מאות או בעוד אלף שנה כשכבר לא נהיה וספק אם מדינת ישראל תהיה כאן משהו יזוז.
תגובה קלאסית של לוחמה פסיכולוגית להשנאת נתניהו. לשמאל יש הרבה כסף (300 מיליון דולר קיבל השמאל מאובמה לקראת הבחירות שבהן היה עליו לנצח את ביבי) כדי להעסיק גדודי טוקבקיסטים שיבקבקו לנו את הבקבוקים של שרה ויטחנו לנו את המוח עם הכינויים שקרניהו, נהנתניהו, ליצניהו – בכל מאמר ובכל כתבה, גם כשהקשר לנתניהו שואף לאפס.
מאמר מחכים ביותר, ישר כוח,
כמה הערות, אכתוב אותם בתקווה שירון ייקרא אותם, הוא יודע עברית, אחרי הכול,
1. דונלד טראמפ הוא לא דמות של איין ראנד ? מה הוא עשה שמנוגד לפילוסופיה שלה ? הוא חתך את המיסים לחברות העשירות, ומנע מהמדינה לגנוב מהם – זה דבר שראנד הייתה קופצת משמחה לראות.
מדיניות "אמריקה תחילה" שלו , כולל הרצון להטיל מיסים על יבוא מסין, עד כמה שההטלת מיסים עצמה היא אולי טיפשית, היא בסך הכול אבן דרך בניסיון שלו למנוע מסין מה שהיא עושה מאז ומעולם – לגנוב את קניין המחשבה, הקניין שאיין ראנד מעריכה יותר מכול, והסינים גונבים וגונבים ממנו ללא בושה, בכמות של 300 מיליארד דולר לשנה!
נכון, דונלד לא קדוש, רחוק מזה, אז מה ? איין ראנד לא תזמין אותו לארוחת ערב, זה לא אומר שהיא לא יכולה להסכים איתו מרחוק..
2. למה שכסף לא יהיה הדבר הכי חשוב בחיים ? הרי כסף זה הדרך של האדם לבטא את הערך שצבר, והניסיון שלו להחליף את הערך שצבר בערך שצברו אחרים, איין ראנד כמובן תגיד שכסף יקבל את ערכו אך ורק מאנשים יצרנים, לכן הדפסת כסף סתם היא סיתמית.
אבל אם נסכים שכסף הוא הערך שבני אדם יצרניים מייצרים, אזי נאמר שכסף זה כן הדבר החשוב בחיים, כי בסופו של דבר המטרה היא להשיג את הכסף הזה, באמצעים חוקיים, כדי שיהיה לאיש שמח. (אפשר לומר שכסף זה הצעד האחד-לפני-אחרון הכי חשוב בחיים, אם אדייק יותר).
האמירה של ירון לפיה הדבר הכי חשוב זה "חופש" היא מוזרה, לערך "חופש" אין משמעות, אם הוא לא מייצר עבורי כסף, או ערך…
הרי אם נדמיין עולם בו רוסיה הסובייטית מצליחה כלכלית ואילו אמריקה הקפיטליסטית נכשלת, אזי ברור שצריך לעבור למודל הרוסי, כי הוא מייצר יותר ערך.
זה פשוט לא נכון, אני יכול להרויח יותר אם אני יעבוד יותר שעות או במקום עבודה יותר מלחיץ, בחרתי במודע לעבוד בעבודה רגועה שמשלמת פחות כי יותר חשוב לי זמן פנוי ורוגע נפשי. כסף חשוב אבל אחרי מילוי הצרכים הבסיסיים זו כבר שאלה של אורח חיים מועדף
עוד אוסיף שלדעתי אותם “פילוסופים” שממציאים לנו כל מיני שיטות לחיות בהן הם אנשים שאין להם את היכולת האינטלקטואלית או האחרת לתפקד בעולם המציאותי ולכן הם הולכים וממציאים עולם אחר, אוטופי בדרך כלל, בו קל להם להתמודד ולתפקד כי הם יודעים הכל על העולם שהם המציאו. עד כמה שידוע לי רוב כלואי בתי החולים הפסיכיאטריים סובלים מאותה בעיה. מה שקשה לי להבין מדוע הם כלואים ואילו אותם “פילוסופים” בעיני עצמם חופשיים. לי נראה שהנזקים שקרל מרקס גרם עם הרעיונות האידיוטיים שלו הם הרבה יותר גדולים מאשר הנזקים שכלואי בתי החולים הפסיכיאטריים מסוגלים לבצע. לתשומת לב המשטרה.
כמו שהתנועה הפמיניסטית היא אבן שואבת להרבה נשים שאינן אטרקטיביות בעיני גברים ושמוצאות בה משענת אידיאולוגית וחברתית לתסכול הרומנטי שלהן, כך תנועת איין ראנד שואבת אליה אגואיסטים למיניהם שמחפשים צידוק מוסרי לנטייה הזאת שלהם. האדון ברוק לא בנה שום יש מאין, לא ניהל חברה ולא יצר מקומות עבודה. כל חייו התפרנס מקופת הציבור (הוראה באקדמיה) ומהנפקת מלל באמצעי התקשורת. לא קשה לקשר בין אופי הפרנסה שלו לבין האידיאולוגיה שהוא מקדם.
זה המוסר היהודי כלכלי. לא יכולה לסבול שמאדירים אגואיזם כמשהו מוסרי. חברה לא יכולה להתקיים בהרמוניה אם כולם יהיו אגואיסטים. בקטע הבא התורה משבחת אדם ששמח בפרי עמלו ובא להודות לה'. הוא גם לא שוכח לתת מעשר ליתום ולאלמנה. כך הוא מבין שהעולם לא סובב סביבו, ושהוא יכול להתחלק עם בני עמו בברכה שניתנה לו. לא יכולנו להקים את המדינה פה, אם כולם היו אגואיסטים. אנו חיים בזכות בני עמינו שהקריבו עצמם על מזבח המולדת.
"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ–לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל–וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. {ס} יב כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת–שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר: וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ. יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְוֺתֶיךָ, וְלֹא שָׁכָחְתִּי. יד לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, לְמֵת; שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי–עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ–כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. {ס} טז הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה–וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. יז אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו–וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. יח וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו. יט וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. {פ}"
כל אחד ואחד שהקריב את עצמו למען המדינה, עשה כן לתועלתו, כי הוא ידע שיש סיכוי שהוא יחיה ויהנה מהפירות של חיים במדינה של עצמו.
ואם הוא לא יצליח, אז החלופה היא מוות, כי עדיף למות מאשר לחיות בדיכוי, זה פשוט חרא של חיים.
איין ראנד קלאסי.
רותם,
זאת התשובה הכי כפויית טובה שראיתי אי פעם. הכרת הטוב זה ערך. סולידריות זה ערך. אנשים הקריבו חייהם למען העם והמדינה – זה מסירות נפש לטובת אחרים, לא לטובת עצמם. זה בא מחינוך. חינוך של שירי אהבת המולדת.
לא אגואיסטים בנו פה את המדינה, כי אם אנשים שהאמינו בהגשמת החלום היהודי, להיות עם חופשי בארצנו ותרמו את כל כולם למען הכלל. אי אפשר להפוך את זה. זה מבזה את מי שאומר את זה.
בנה ארצנו, ארץ מולדת,
כי לנו, לנו ארץ זאת.
נבנה ארצנו, ארץ מולדת,
זה צו דמנו, זה צו הדורות.
נבנה ארצנו על אף כל מחריבינו
נבנה ארצנו בכח רצוננו.
קץ עבדות ממארת,
אש חרות בוערת,
הוד תקווה מזהרת
בנו יסעירו הדם,
צמאי חרות,
קוממיות,
נצעד בעוז לקראת שחרור העם.
רותם – אדם שמסכן את עצמו בצבא כי זה יעיל לו ברמה האישית, הוא אדם אדיוט.
ההשפעה של אדם ספיציפי היא אפסית, כך שברור שברמה האגואיסטית לא משתלם לסכן את חייך, גם לא כדי להלחם בדיכוי
אמריקה היא קפיטלסטית עם ערכים מסורתיים
הוא אינו מתייחס לעובדה זו בכתבה
על פי ד"ר ברוק הצלחה כלכלית הולכת אחד לאחד עם חופש כלכלי, בלי ששום גורם אחר ישפיע.
כך שאם ישראל מצליחה, במקום לנסות לנתח את הסיבות לכך, לד"ר ברוק יש פיתרון קל מזה – הדת שלו פותרת את עצמו מזה- אם מצליחים זה בגלל חופש. אם לא מצליחים זה בגלל שאין חופש.
התפיסה הכלכלית שלו היא לחלוטין אידיאולוגית דתית
סרטון רלוונטי של הפילוסוף מייקל יומר על אובייקטיביזם והנסיונות שלו להמיר אנשים לעקרונות השוק החופשי.
https://www.youtube.com/watch?v=iOF9jH_TnAw&t=178s
אגואיזם רציונאלי זאת תיאוריית מוסר קיצונית שיש לה מסקנות מטורפות.
למשל אין בה מקום לזכויות אדם.
שכן הסטנדרט המוחלט של אגואיזם רציונאלי זה עד כמה דבר מה עוזר לי אישית.
זה תועלתנות קיצונית(תועלת לי).
למשל אם אחרי ששקלתי הכל(כולל זמן מאמץ, תגובות וכולי) יצא שאם אהרוג אדם אחר זה יוסיף לי 10 אגורות לכיס ראוי שאעשה זאת אם אני אגואיסט רציונאלי.
ממש לא צריך להיות אגואיסט רציונאלי כדי לחשוב שסחר חופשי וזכויות קניין אלו דברים שצריך לשמר.