העלאת שכר המינימום היא ניסיון לכפות על מעסיקים להעריך עבודה באופן גבוה יותר מערכה האמיתי. העלות, כמו תמיד, נופלת עלינו הצרכנים
הדיון הבלתי נגמר אודות שכר המינימום, שעולה שוב על סדר היום של השמאל בארה"ב, הינו מקרה קלאסי של בלבול בין המפה לבין השטח עצמו.
כאשר אנו עובדים, איננו מחליפים את העמל שלנו בכסף. אנו מחליפים אותו בעבור סחורות. אלו יכולות להיות פיזיות כגון הונדה סיוויק, חופן אבוקדו או שירותים כגון טיסות וביטוחי בריאות. אם נרוויח מספיק כדי להשיג את הצריכה המבוקשת לנו, אז נוכל לשים בצד רווחים לתוך חסכונות או השקעות, אשר בתורם יעזרו לנו לממש לבסוף צריכה של סחורות ושירותים נוספים. כסף אם כן, הוא רק אמצעי.
בראיה נכונה, כסף הינו אמצעי לביצוע רישומים. אנו קוראים לו לעיתים "אמצעי לחליפין", אך זו בעצם דרך נוספת לומר את אותו הדבר. מערכת רישום זו חשובה מכיוון שהיא מורידה את עלות העסקאות, כלומר, מורידה את העלות לדברים אותנו אנו מבקשים לעשות.
לדוגמה, ברגע זה מכונית רולס-רויס מדגם DAWN, מוערכת כמו עשר מכוניות הונדה סיוויק מסוג R. דגם זה של הונדה מתומחר בערך כמו 17,500 יחידות של אבוקדו. בתיאוריה, נוכל להגיע לסוכנות רולס-רויס הקרובה לביתנו עם נגרר ארוך עמוס בעשר מכוניות הונדה סיוויק ולהחליפן ברולס-רויס מהדגם המדובר. נוכל לעשות את אותו הדבר בדיוק רק עם 175,000 יחידות אבוקדו.
אך בפועל אנו לא מעריכים עלות של מוצרים במכוניות תוצרת יפן או פירות סאב-טרופיים. יש סיבה לכך: למרות שהערך של רולס-רויס אחת דומה לעשר הונדה סיוויק או 175,000 אבוקדו, למוכר בסוכנות אין למעשה שימוש לכמות כזו גדולה של מכוניות הונדה או אבוקדו .
תנאים מוסכמים
כסף, כפי שכבר בטח נאמר לכם בנקודה זו או אחרת במהלך הלימודים בבית הספר, הומצא בכדי לטפל בעלות הגבוהה של עסקאות סחר חליפין, כולל אלו של עבודה. לכאורה אין שום סיבה בה טבח במסעדה לא יכול לחתום על חוזה בו הוא מחליף עבודה של שנה בעבור מכונית הונדה חדישה, אך ישנם הרבה דברים אחרים שהוא רוצה גם כן. לא יהיה זה מעשי עבורו לחתום על חוזים שונים עם הספקים של כל אותם הדברים – בטח כאשר הוא הולך לרצות דברים אותם הוא עדיין לא גילה שקיימים.
אך ישנה בעיה: אנשים באמת מעריכים מכוניות רולס-רויס יותר מאשר הם מעריכים מכוניות הונדה. הם נותנים סדר עדיפויות כפי שהם רואים לנכון, כל אחד לפי צרכיו, טעמיו וענייניו. אתם יכולים לומר למישהו שהוא "צריך" להעריך מכונית רולס-רויס כ-20 פעם יותר ממה שהוא מעריך את מכונית ההונדה, או רק חמש פעמים יותר, אך הוא לא יעשה זאת. "הצריך" פשוט לא קיים שם בעולם האמיתי.
הקונגרס יכול לחוקק חוק המחייב שמחירה של הונדה סיוויק יהיה זהה לזה של רולס-רויס, אך האם אז תחליפו מרצונכם את הרולס-רויס שלכם בעבור הונדה סיוויק? הקונגרס יכול להעביר חוק לפיו זוג כפכפי-ים יוערכו במחיר זהה לאלו של נעלי מעצבים בעבודת יד, או ששקית חטיף תעלה כמו אומצה עסיסית או שסקייטבורד יעלה כמו מטוס סילון פרטי. האם אז תסכימו להחליף מוצר אחד בעבור השני? כמובן שלא.
ישנה היררכיה של ערכים המוצמדים לכל שירות וסחורה בשוק, וכל אחד יכול לבחור בעצמו איזה ערך הוא מצמיד ולאיזה מוצר. אותו אדם אינו יכול לבחור עבור מישהו אחר, אך המערכת הזו של עסקה וולונטרית מאפשרת לאנשים לנהל בינם משא ומתן על תנאים מוסכמים. בשוק חופשי, עסקה בתנאים שאינם מוסכמים על שני הצדדים פשוט לא תתקיים.
ניתוח מוח בפיצוציה
ההתאמה בין הרצונות וההעדפות השונים בין מיליארדי קונים ומוכרים הינה בעיקר בעיה של מידע, ושווקים משתמשים בשיטת הרישום של כסף כדי לפתור בעיה זו. זהו סדר חברתי אורגני שהתפתח במשך אלפי שנים. אף אחד לא תיכנן אותו; אף אחד לא חוקק חוק בכדי להביא אותו למצבו כיום; הוא פשוט קיים.
אנשים מעריכים עמל באותה הדרך בה הם מעריכים סחורות ושירותים. משכורות הן מה שאנו קוראים לו עלות העבודה. אנו יכולים לשלם לעובדים באבוקדו או מכוניות, אך יהיה זה פשוט יותר לשלם להם בעזרת כסף.
אך השימוש בכסף אינו משנה את הדרך בה אנו מעריכים עבודה או למעשה את כל המוצרים בעולם. אין שום דבר פסול או נחות במשרה של מסעדת מזון מהיר או כפועל באתר בנייה. כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל זה לא אומר שאנו מעריכים אותה באופן דומה.
אנו לא מעריכים יותר את כישוריו של מנתח מוח מכישוריו של מוכר בקיוסק בגלל שהוא אדם טוב יותר, או אפילו מכיוון שהוא השקיע יותר זמן ומאמץ בהשגת ההכשרה והניסיון אשר הפכו אותו למנתח מוח. אנו מעריכים את עבודתו של מנתח המוח מכיוון שכאשר אתה צריך מנתח מוח, אתה לא יכול פשוט לבחור אדם אקראי מהרחוב, להעביר לו הדרכה בת כמה שעות, ולצפות שהוא יוכל לבצע את העבודה. עם מוכר בקיוסק אתה יכול לעשות זאת. אני יודע, כי הייתי אחד כזה ואני זוכר את ההדרכה.
רולס רויס בעבור מסטיק
באותו אופן, העלאת שכר המינימום היא דרך לנסות ולכפות על מעסיקים, שהם הצרכנים של העבודה, להעריך אותה באופן גבוה יותר ממה שהם מעריכים עבודות הדורשות מיומנות נמוכה.
אך יש כאן בעיה: הם לא עושים זאת. כמו שאין שום חוק שיגרום לאדם להחליף מרצון את הרולס-רויס שלו בעבור מסטיק, כך גם אין שום חוק שיגרום למעסיק להעריך את הבחור שאחראי על הטיגון במסעדה, בדרך בה הוא מעריך עורך בעיתון או בחור המפנה פסולת באתר בנייה. העדפות כלכליות הינן כורח המציאות, ולא ניתן לחוקק אותה הצידה.
מה שאתה כן יכול לעשות הוא להפריע לסחר החליפין. אתה יכול לדחוק החוצה משוק העבודה את כל האנשים אשר עבודתם אינה משתווה באמת ל-15 דולר לשעה, או לחייב מעסיקים לנסות ולהעמיס את עלויות העבודה הנוספות על עובדים אחרים, ספקים או צרכנים. אתה יכול לעודד אוטומציה ותחליפים אחרים של הון לעבודה. אתה יכול ליצור כל מיני סוגים של כאוס.
מה שאתה לא יכול לעשות, הוא לגרום לאנשים להעריך באמת עבודה במיומנות נמוכה כפי שהם מעריכים עבודה הדורשת מיומנות גבוהה יותר. ישנם דברים שהם מחוץ להישג ידה של החקיקה.
תרגיל מלוכלך
חוקי שכר מינימום קיימים במשך שנים רבות בכל העולם, ובכל זאת שיעורו שונה בכל מקום. אפילו בתוך ארצות הברית יש הבדלים בין מדינה למדינה. זה קורה מכיוון שאף אחד לא יכול באמת לקבוע את שכר המינימום לרמה "הנכונה", פשוט מכיוון שאין דבר כזה. על אף כל ההתערבויות שלנו בשוק העבודה, תנאי המחיה של עובדים חסרי מיומנות לא השתפרו בשל כך יחסית לאלו של עמיתיהם המיומנים יותר.
אז איך בכל זאת השתפרו התנאים? דרך תכנית נרחבת של השקעה, חדשנות ושיפור הממשיכה כל יום, בכל עסק בעולם, למרות ניסיונותיהם הנשנים של הפוליטיקאים לעשות זאת דרך חקיקה.
זו הסיבה מדוע אנשים בעלי שכר נמוך כיום – כולל כאלו המרוויחים שכר מינימום – נהנים מתנאי מחיה אשר במקרים רבים טובים יותר מאלו של אנשים בעלי הכנסה גבוהה בדור הקודם. יש לנו מכוניות טובות יותר, בגדים טובים יותר, מזון טוב יותר, מגורים טובים יותר עם מוצרים טובים יותר בתוכם. מלבד כמה תחומים הנשלטים כמעט בלעדית על ידי הממשלה – חינוך הינו אחד הראשונים שבהם – כמעט כל דבר שאנשים צריכים או חושקים בו הופך לטוב יותר וזול יותר שנה אחרי שנה. זה לא קורה כתוצאה מקסם, גם לא מפוליטיקה.
אם אתם מרגישים נדבנים, אז בבקשה, היו נדיבים – אבל עם הכסף שלכם. אם אנו רוצים שלעובדים בעלי מיומנויות נמוכות יהיו חיים טובים יותר מבחינה חומרית – כלומר, אם אנו חושבים שרמות הצריכה הנוכחיות שלהם אינן מספיקות – אז אנו יכולים לשלוח להם המחאות או שוברים לדברים אותם אנו חושבים שראוי שירצו.
אולי אפילו נשלח להם את הדברים עצמם, כפי שאנו היינו רגילים לעשות בעבר עם תכניות לנזקקים. אם אנו באמת מנסים לעזור לעובדים בעלי משכורות נמוכות, אז כל מה שעלינו לעשות הוא לעזור להם. אין בושה בכך. אך כפיית שכר מינימום על מעסיקים בכדי להוריד את עלויות מערכת הרווחה בספרי הממשלה הוא מעשה פחדני ומלוכלך. הוא גם לא עוזר בטווח הארוך – לפחות לא בדרך לה קיווינו.
משוגע על אי בודד
דמיינו שלא היה דבר כזה הנקרא כסף. ייתכן ואתם על אי בו כסף פשוט אינו קיים. אם רציתם לשפר את חייהם של עובדים דלי אמצעים, מה הייתם עושים במקרה זה? לבטח תשלחו להם מזון וביגוד ותעזרו לבנות בעבורם בתים. לא הייתם דואגים אודות שוויו של קוקוס אחד, והאם הוא שווה מנגו אחד או שלושה.
למעשה, אם הייתם מנסים לפתור את בעיית הרעב בקרב עובדים אלו על ידי התערבות בעסקאות סחר חליפין בין סירות קאנו לחכות דיג, אנשים היו חושבים אתכם למשוגעים. אם הייתם מתעקשים שמעתה קוקוס אחד הינו "ארבעת רבעי קוקוס" ובכך מלאי המזון גדל, כנראה שהיו מרחיקים אתכם מחפצים חדים. אך כסף הינו כל כך שימושי שהגענו למצב בו אנו מחליפים בין הסחורות והשירותים לבין מערכת הרישום עצמה.
בעולם האמיתי, פיסות ירוקות של נייר כותנה אינן שימושיות במיוחד. אינך יכול לאכול או ללבוש את השטרות, או להפליג ליפן על פני מטבעות של דולר. העולם האמיתי עשוי מסחורות, שירותים ועבודות, והערך אותו אנשים מוצאים בדברים אלו הינו אמיתי גם כן.
לאנשים יש סדרי עדיפויות משלהם, ואינך יכול לשנות את העולם האמיתי על ידי התעסקות עם מערכת הרישום. אי אפשר לשנות את ערכה האמיתי של עבודה מסוימת על ידי שינוי שכר המינימום, מאותה סיבה שאי אפשר לקרב את פריז ללונדון על ידי קיפול המפה.
המאמר התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: גידי גולן
מאמר נכון ויפה.
ישנה נקודה חשובה שחסרה פה:
כשמעלים את שכר המינימום מאלצים את המעסיקים להגדיל את ההוצאות וזה צריך לבוא מאיפהשהו. לכן זה יגרור עליית מחירים שבעקבותיה תבוא ירידה בכח הקנייה של המטבע המקומי ומכאן שההעלאה בשכר המינמום לא באמת איפשרה לאזרח הקטן שמתחת לקו העוני לכסות את הוצאותיו שהרי היא גם הגדילה אותן.
העלאת שכר מינימום, כלל לא *מאלצת* את המעסיקים לבחור דווקא *בהעלאת מחירים*,
כדי לכסות על הגידול בהוצאות.
היא כן מאלצת אותם, לחשוב איך להתמודד עם העלאת השכר.
הפתרון יכול לבוא ממספר רב של מקורות, לדוגמא:
הקטנת הרווח שהולך לכיסו של הבעלים, התייעלות בתהליכי הייצור (ללא פיטורי עובדים), הגדלת הייצור, הגדלת המכירות, ועוד הרבה סעיפים.
ההאשמה האוטומטית של העלאת שכר המינימום, בכל עליות המחירים, היא דמגוגית.
כמובן גם, שעלייה בשכר המינימום בשיעור מסויים, לא צריכה לגרור אחריה עליית מחירים באותו שיעור, שכן המחיר מורכב מעוד פרמטרים שלא בהכרח התייקרו, ולפעמים אפילו מוזלים.
מסכים עם הרעיון הכתיבה על הפנים
הערה קטנה באמת-אי אפשר לרשום פייסבוק במקור של התמונה. צריך לכתוב מאיזה עמוד פייסבוק התמונה נלקחה.
הטיעון נכון אבל ההנמקה שגויה.
הבעיה איננה בכך ששכר המינימום נקוב בכסף. גם אם לא היה כסף ניתן היה לקבוע מחיר מינימום ביחידות של אבוקדו או אורז, זה אולי היה מסובך יותר, אבל כל כלכלת החליפין היא מסובכת יותר. למזלנו יש לנו כסף ולכן המחירים נקובים בכסף, שכר עבודה נקוב בכסף, ארנונה הקרובה בכסף, קנסות חניה בכסף, וגם שכר המינימום נקוב בכסף. עד כאן נורמלי והגיוני.
אין גם שום בעיה אינהרנטית בקביעת מחיר מינימום. כל עוד הקביעה ניתנת לאכיפה היא אכן תשנה את המחיר מכיוון שהיא משנה את עקומת ההיצע (היצע העובדים בשכר נמוך מהמינימום החוקי שואף לאפס) ועל ידי כך גורמת לעלייה אמיתית במחיר של אותו מוצר או שירות.
הבעיה היא אחרת, וכותב המאמר בכלל לא מזכיר אותה. הבעיה האמיתית היא שהתערבות במחירי השוק היא מיותרת ומזיקה. במקרה של שכר מינימום נגרמת הקצאת משאבים לא יעילה, גידול באבטלה, ועליה מיותרת במחירי מוצרים ושירותים. מחקרים הראו שחוקי שכר מינימום פוגעים באוכלוסיות החלשות יותר משהם מועילים להן. אם המחוקקים לא היו מונעים משיקולים שטחיים ופופוליסטיים, כנראה שלא היינו נתקלים בחוקים כאלו.
מי יודע.
באי בודד בחברה שבטית אין דלתות וגדרות כולם רואים את כולם יש שיוויון כלכלי שבא בצורה טבעית.. הצייד המוצלח יחלק שלל עם אחרים הוא לא רוצה שתהיה טינה נגדו.
אין כסף ואין בנק מרכזי ואין בורסה גם אין מגזר ציבורי ענק שהשירותים שלו הם חצי או שני שליש מהתמג, אין 80% מס, אין קביעות, אין ממשלה שהיא הלקוח הכי גדול והספק הכי גדול.. אין פריימריס וחברי מרכז ויועצי תקשורת, לוביסטים ופרלמנט.. האדם או הקבוצה יכולים לבחור אם הוא דג או קוטף קוקוס…
אצלנו הממשלה מעורבבת בכלכלה בכל כך הרבה דרכים שאולי נדרש גם להתערב בשכר מינימום. כמו תרופה שנותנים בשביל להתמודד עם תופעות לוואישל תרופה אחרת.
נגיד שאצלנו הממשלה מוציאה מכרז על שירותי שמירה, או שירותי סלילת כביש בשיטה שההצעה הכי זולה זוכה – זכותה כלקוח להגדיר שכר מינימלי לעובד.
אתה מוזמן מחר לנסוע לאפריקה.
שוקראן יא אחמד אחריך. הכותב מבסס את הדעה שלו על מצב לא רלוונטי. הוא לכאורה מבסס את ההסבר על השוואה לאי הבודד שאין שם כסף החברה שבטית והכלכלה פרימיטיבית ומושתתת על דגים וקוקוס ואין מעורבות ממשלתית.
ואני אומר שההשוואה מראש לא ולידית כי מנגנונים חברתיים שעובדים ברמת השבט לא עובדים ברמת המדינה עם ממשלה גדולה טביעת רגל ענקית ומיסים גבוהים שהגיעה למסקנה (אולי נכונה אולי שגויה אולי מועילה אולי מזיקה) שנדרשים אמצעים נוספים כמו שכר מינימום בשביל שאי השיוויון לא יתפוצץ בפנים של כולנו.
המאמר תמים!
הנחת היסוד של הכותב היא שרמת שכר המינימום מכתיבה בצורה ישירה את ערך המדד. למיטב ידיעתי, בארץ לפחות, ההשפעה היא קטנה יחסית. העלאת שכר המינימום אינו גורם לאותה עלייה בשכר הממוצע, ולכן השפעתה על המדד מרוככת.
ישנה נטייה ברורה של מעסיקים להגדיל את רווחיהם על ידי הורדת שכר העובדים הכי נמוך שאפשר מבלי לפגוע ביצרנות החברה. מעסיקים יציעו שכר נמוך הרבה לפני שישקיעו בייעול שיטות העבודה. פעמים רבות, כשהמעסיק נאלץ לשלם משכורות גבוהות, הוא משקיע בייעול שיטות העבודה וכך מצליח להתחרות בשוק.
המשכורות הכי נמוכות משולמות לעובדים שאין להם את הגב הכלכלי להתמקח על משכורתם, ולכן אותם אפשר ממש לנצל, במיוחד כשנוצר מונופול טבעי על גובהם של המשכורות הכי נמוכות במשק. לכן, המשכורות הנמוכות במשק נקבעות בעיקר על ידי חוסר האונים של העובדים הזוטרים, ופחות על ידי הביקוש של הלקוחות למוצר.
זה בדיוק המקום בו ראוי שהמחוקק יתערב. המחוקק מגדיר אילוץ לשוק, לפיו ערך עבודתו של אדם לא ירד מסכום מינימאלי שמאפשר מחייה בסיסית. והיה אם מעסיק אינו מסוגל לשלם שכר מינימאלי זה, הרי שהמודל העסקי שלו פגום. זה בדיוק כמו בעל משאית שלא מסוגל לשלם את עלות תחזוקת המשאית.
ובניגוד לכל מה שכתבתי, המקום שבו תכתיבים על גובה השכר כן גורמים נזק, הוא כשמנסים להכתיב שכר ממוצע. ראה הסכמי עבודה שנחתמים מול ארגוני עובדים.
תנאי העבודה שנחתמים בהסכמים אלו, רלוונטיים לאחוז גדול הרבה יותר של העובדים במשק, ועלותם היחסית למשק גדולה הרבה יותר.
הסכמים אלו נוטים לפגוע ישירות בעובדים עצמם, שכן המשכורות המינימליות המוגדרות בהסכמים, הופכות למשכורות מקסימליות. וכתוצאה, אין לעובד מוטיבציה להשקיע יותר. אין דרך לתגמל עובדים מועילים יותר, אין דרך לברור עובדים טובים. תפוקת העבודה יורדת, התייעלות נעשית בלתי אפשרית וגם הרבה פחות כדאית, עלות העובדים עולה בצורה מלאכותית, המשכורת הממוצעת עולה בצורה מלאכותית, ובעקבותיה מדד המחירים לצרכן.
מסכים באופן חלקי. הטענה שלך היא נכונה אבל למה שהמעסיק לא יתייעל ויצליח יותר להתחרות עם עסקים אחרים. מצד שני יש צדק בדברך כי יהיה יותר זול להעסיק עובד מאשר להשקיע בהתייעלות. ולכן צריך להגיע לאיזשהו מוסכמה לפי האבטלה, ולפי כמות התעסוקה של עובדי שכר מינימום. שכר מינימום עליה חדה פוגעת בקשישים הרי הם עבדו כל השנים לפי X כסף ועכשיו שמעלים את המשכורות באופן מלאכותי אז כל מוצר עלות העבודה עולה. היות וצריך לממן ביותר כסף שכר מינימום אז צריך להגדיל כמותי את הכסף, שזה אומר הוזלת הכסף ועליית מחירים בפרט בקניות סחורות מחוץ לאותו מדינה.
המאמר נכון בתאוריה אך לא עומד במבחן המציאות.
חוקי עבודה צמחו על רקע המהפכה התעשייתית- פתאום לונדון היתה מלאה ילדים בני 9 שעובדים 16 שעות ביממה בתנאים תת אנושיים.
"אם אתם מרגישים נדבנים, אז בבקשה, היו נדיבים – אבל עם הכסף שלכם"
לא ניתן להסתמך על נדיבות/נדבנות/טוב לב, כי המציאות היא שככל שהאדם עשיר יותר, כך הוא שומר את הכסף שלו חזק יותר, ורוצה לצבור עוד ועוד.
אין ספק שכחברה, יש לנו אינטרס לדאוג לחלשים אפילו באופן מינימלי, כי כל אחד יכול להיות חלש יום אחד, זה מעין ביטוח.
אם הברירה היא בין העלאת שכר המינימום לבין "מדינת רווחה" שגובה מיסים ומחלקת מחדש את מה שנשאר לאחר שהפקידים נטלו חלקם-
ברור שעדיף להעלות את שכר המינימום. בצורה זו, כל הכסף שרצינו שיגיע לעובד, אכן מגיע אליו.
נו באמת, עכשיו פשוט הילדים האלה עובדים בסין במקום באנגליה. רחוק מהעין רחוק מהלב.
שטויות. לגמרי. העלאת שכר המינימום אמנם העלתה מחירים. אך.לא בפרפורציות של העלאת השכר. מלבד זאת בארץ המחירים הם לחלוטין לא מתומחרים לפי הוצאות. כך שההשפעה שולית לגמרי.
יש אלפי מעסיקים במשק/המגזר הפרטי שמחוייבים לשכר מינימום אבל בפועל לא משלמים גם את זה . רבים מהם כופים על עובדים חופשות ללא תשלום ואחרים כלל לא משלמים על חופשה בתשלום . אז איפה השר האחראי !?
נכון שכסף התפתח כך, אבל כבר מזמן (בערך 250 שנים) כסף הוא מוצר יחודי ולא תחליף לצרכים.. חבל להכניס מאמר כזה לבמה מכובדת
המאמר מתעלם מהנקודה העיקרית. שכר מינימום הוא בעיקרו אמצעי כפייה על בעלי עסקים לשתף את העובדים ברווחי החברה. כל הטיעון שכסף הוא רק אמצעי חליפין וכו' הוא נכון אבל לא רלוונטי. קשה לי גם הטענה מעסיקים יעלו מחירים וכך ייפתרו את הבעיה, ומי שיסבול זה הציבור בכללותו גם אינה מקובלת.
1.לא תמיד ניתן לגלגל עלויות על אחרים, למשל הצרכנים. צרכנים עשויים להחליט שמנה פלאפל לצורך העניין לא שווה 25 שקלים. כך או שעסקים פחות איכותיים יסגרו (כך יפוטרו דווקא העובדים החלשי), או שבעלי אמצעים יאלצו להסתפק בשולי רווח נמוכים יותר (אפשר שבעלי מלונות יסתפקו באחוז רווח של 35% במקום 37% לא משהו שייאלץ אותם לסגור את המלון כמובן, אך גם לא מספיק, אם השוק רגיש למחיר להעלות מחירים). ייתכן ובעלי עסקים יאאלצו באי אפשרות להעלות מחירים להתייעל במקומות אחרים, הלחץ הזה עשוי להניב תוצאות מועילות ואין להתעלם ממנו.
2.טענה נוספת במאמר היא באשר לשאלה כיצד להעריך עבודה מבחינה כספית. הכותב אומר שגובה שכר המינימום נקבע באופן שונה במדינות שונות, מה שמעיד בין היתר על כך שמדובר במשהו מלאכותי, וכי אי אפשר לקבוע שכר מינימאלי מלכתחילה? יש פה איזה התעלמות רצינית מעובדה שאנשים רבים אינם יזמים באופיים. בין אם היה שכר מינימום או לא הם לא היו פותחים עסקים, וניתן לומר שאלו רוב האנשים (די להסתכל על ההיסטוריה טרם שכר מינימום). צריך, לדעתי לתת את הדעת מדוע אנשים שאמנם חסרה להם יוזמה, ואמנם הם לא לוקחים סיכון גדול כבעלי עסקים (לרוב), יזכו לשכר שלרוב לא משקף את גודל המאמץ והתרומה שלהם לרווחיות החברה. הדבר מוביל לנקודה השלישית.
3.שכר של עובד, מינימום או לא, נקבע על פי כוח המיקוח שלו בנוסף לפוטנציאל החליפות שלו. בעולם ללא הגנה על עובדים כוח המיקוח יהיה לעולם לטובת המעסיקים (שוב מזכיר שישנם אנשים שלעולם לא יקלו סיכונים גדולים, אם בשל אופי או בשל מצב משפחתי כלכלי וכו). האם אין טעם טוב שיהיה שכר מינימום שיעמיד מלכחתילה עובדים בנקודת מיקוח מעט טובה יותר?
הנקודה עליה אני מבקש לעמוד היא ששכר מינימום הוא לא בהכרח שגוי או לא מוצדק. בהחלט יש טעם להתווכח על גובה שכר מינימום, כללי שיהיה באמת נמוך ואולי לגבי סקטורים מסוימים שכר מינימום לסקטור, וכאמור תמיד יש מקום להתווכח על גובה השכר.
מעסיק יכול לייעל את העסק בדרכים רבות.
מעבר למקום שהשכירות זולה יותר.או מכירת המבנה ורכישת מבנה זול יותר.התקנת מערכת סולרית על הגג או החכרת הגג לחברות אנרגיה.
צמצום עובדים.הכנסת מיכון שיצמצם עובדים.מעבר לפריפריה וקבלת הנחה במס וארנונה.הרחבת שיווק היצור לשווקים מעבר לים.אדם עובד כדי להרויח כסף ובכסף לצרוך שירותים ומוצרים.אבל עדיין אף אחד לא יסכים לעבוד ומאן דהוא יקח את הכסף ויקנה לו כל מה שירצה.כלומר אדם עובד כדי להרויח כסף ולהחזיק בו ולהשתמש בו בעצמו.ולא יסכים שהכסף יועבר ישירות מהעסק למשכנתא והסופר וכדומה.
מאמר מסתמך על הרעיון הנכון של תחרות חפשית מביאה לשגשוג כלכלי, אבל שוגה במסקנותיו על שכר מזערי. הצע ובקוש קובע את המחיר בתחרות חפשית, אבל אין תחרות בין עובד בודד לבעלי הון ולכן יש התאגדות של העובדים היוצרת תחרות עובדת. עובדים בתחתית סולם השכר חלשים, אין כחם משקף את תרומתם הכלכלית. לכן יש מקום לחוק שכר מזערי כהגנה של המדינה.
הרבה מהמגיבים מפספסים את הנקודה של כותב המאמר והיא שהשכר על עבודה הוא כמו כל מוצר אחר וכמו שאל לה לממשלה לקבוע את מחירו של מחשב אל לה לקבוע בכמה כסף מותר לעובד להציע את עבודתו למעסיק (וכן אל לה לקבוע את מחר הלחם…)
הרבה מהמגיבים גם שוכחים שהנהנים הגדולים ביותר משכר המינימום הם התאגידים הגדולים שיכולים להרשות לעצמם לשלם שכר גבוה יותר מי שלא יכול להרשות לעצמו לשלם יותר הוא המעסיק הקטן שנאלץ לסגור את העסק… בפועל שכר המינימום הוא עוד דרך של התאגידים ליצור מונופול בחסות הממשלה ולהעיף מהשוק את העסקים הקטנים שמנסים להתחרות בהם
שכר הוא אכן כמו כל מוצר אחר.
המדינה מתערבת במחיריהם של מוצרים רבים (מחיר מקסימלי ללחם וחלב, בלו דלק, חינוך חינם, סבסוד מעונות, מכס על מוצרי מזון, מכרזי מחיר למשתכן בדיור, ועוד מליוני דוגמאות) משיקולים שונים, לפעמים מוצדקים ולפעמים לא.
העובדה שמדובר במחיר אינה שוללת לכשעצמה את האפשרות או את ההצדקה להתערבות.
יש סיבות רבות למה ממשלות לא צריכות להתערב בשוק, אבל המאמר לא מפרט אף אחת מהן.
שטיות ,כשאת תתחיל להרוויח 5000 שח דבר איתי. אני חושב שאתה כותב גרוע אני חושב שהמסקנות שלך טיפשיות לכן חבל על הכסף שמשלמים לך. העשירים לא חייבים להיות עשירים בטירוף
המאמר לוקה בפשטנות יתר. האמנם השכר שלנו זהה אך ורק לאופן בו מעריכים אותנו או את המיומנות שלנו?
נהג אוטובוס בשבדיה מרוויח פי 50 ממקבילו בהודו. האם נהגי האוטובוס בשבדיה פי 50 יותר מיומנים או יותר פרודוקטיביים מעמיתיהם ההודים?
בקביעת השכר שותפים גורמים רבים, ביניהם היכולת של המעבידים לגרום לעובדיהם לעבוד במחיר זול יותר ובכך להגדיל את רווחיהם או מצד שני יכולת המיקוח של העובד. לעיתים בעל המפעל זקוק לעובד מסוים פחות ממה שהעובד זקוק למפעל המסוים ועל כן הוא יכול לנצל את המצב על מנת לעשוק את העובד. שכר מינימום הוא אמירה של החברה( לא של המחוקק) כי יש צורך בהגינות מינימלית גם ביחסי עובד מעביד. המעביד החזק הבא לעשוק את העובד הדל עשוי, לעיתים, להתקל בחברה המגינה על אותו עובד חלש.