ישראל הייתה אולי מעדיפה שהכוח האמריקני יישאר בסוריה, אבל הוצאתו איננה טרגדיה ואפשר גם להפיק ממנה תועלת
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החליט באופן מפתיע להוציא ממזרח סוריה את הכוח האמריקני הנמצא שם משנת 2014 כדי להילחם בדאעש. על פי מה שדווח באמצעי התקשורת, החלטת טראמפ נפלה במהלך שיחת טלפון עם נשיא טורקיה, ארדואן, שבה ביקש הנשיא הטורקי לוודא שחיילי ארה"ב אינם נכנסים לקו האש של חיילי טורקיה כאשר אלו יתקפו את החבל הכורדי בסוריה.
טראמפ הרגיע אותו ואמר שהחיילים הללו נמצאים בסוריה כדי להילחם בדאעש, לא בטורקיה, וארדואן ענה שצבא טורקיה יכול לטפל בדאעש בעצמו. טראמפ קפץ על המציאה והחליט להוציא את הכוח האמריקני ולהשאיר את סוריה לטיפולה המסור של טורקיה.
הדבר מחזיר אותנו שנתיים אחורנית, לתקופת מסע הבחירות לנשיאות ארה"ב. טראמפ, המכיר היטב את הציבור האמריקני, יודע שתשעים ותשעה אחוזים מאזרחי ארה"ב כלל אינם יודעים איפה סוריה נמצאת, ולמה בכלל יש בה חיילים אמריקנים.
הם אינם רוצים שחיילי ארה"ב ייהרגו וייפצעו במלחמות שאינן נוגעות באופן ישיר לביטחון ארה"ב, ולכן טראמפ – המכיר היטב את הלכי הרוח ברחוב האמריקני – הבטיח לבוחריו שהוא יחזיר את החיילים מסוריה. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, טראמפ משתדל מאוד למלא את הבטחותיו לבוחריו. קוראים לזה "אמינות", מושג יסוד בניהול עסקים, שפוליטיקאים סטנדרטיים נוטים לפעמים להתעלם ממנו.
אלא שעם הזמן שעבר מאז 2014, דאעש הובס כמעט לחלוטין והכוח האמריקני בסוריה קיבל על עצמו שלושה תפקידים נוספים: 1. שמירה על האזור שבין נהר הפרת והגבול הסורי-עיראקי מפני מזימות ההשתלטות של איראן וסלילת האוטוסטראדה האירנית מטהרן עד לים התיכון, שמירה אשר שירתה אינטרס ישראלי וסעודי; 2. שמירה על שדה נפט סורי מפני השתלטות רוסית; 3. סיוע למובלעת האוטונומית הכורדית בספון מזרח סוריה, בייעוץ, באספקת נשק ומידע מודיעיני, והגנה על הכורדים מפני צבא טורקיה.
לכן משמעות הוצאת הכוח האמריקני היא שאיראן תוכל להשתלט על חלקים נרחבים בסוריה, רוסיה תוכל להשתלט על שדה הנפט שבמזרח המדינה, מעבר לפרת, והכורדים יהיו נתונים לחסדי טורקיה.
הכורדים בלחץ
מאז שטראמפ הכריז על "יציאת סוריה" נכנסו רבים בישראל ללחץ, כי מי יעצור עכשיו את האיראנים? אבל הלחץ הגדול יותר קיים במובלעת הכורדית, שכן צבא טורקיה – בניגוד לצה"ל – איננו מגביל את מבצעיו ופעולותיו למה שהייעוץ המשפטי (אם יש לו בכלל דבר כזה) מתיר לו לעשות, ומפקדיו עדיין לא שמעו על "זכויות האדם" כשמדובר בכורדים. הכורדים רואים בנסיגה האמריקנית בגידה, סכין בגב, לא פחות, בעיקר אחרי שהם שפכו את דם אלפים מלוחמיהם במלחמה נגד דאעש בשנים 2016-2014, ועכשיו אף אחד לא זוכר להם את תרומתם.
לכורדים הייתי מציע מעל בימה מכובדת זו עצה: שבו עם אסד, וכדאי שגם כמה רוסים וטורקים יהיו נוכחים בפגישה, והגיעו איתו להסכם הטוב ביותר שתוכלו לקבל, שיכלול הכרה בזכויות הקולקטיביות שלכם לאוטונומיה תרבותית, הכרה בלשונכם כלשון חוקית באזור שלכם והכרה בזכותכם לייצוג במוסדות המדינה הסורית.
עמדו על קבלת אזרחות סורית (אחרי שזו נלקחה מכם בשנת 1962) שתקנה לכל אחד ואחת מכם זכויות אזרח במדינה הסורית. נכון שזה לא מה שקיוויתם כי זו לא מדינה עצמאית, אבל זכרו שגם אחיכם בעיראק ויתרו למעשה על חלומם להקים מדינה נפרדת שתחיה כמובלעת בין מדינות עויינות, ללא מוצא ימי או אווירי אל העולם שבחוץ.
גם אתם לא רוצים מדינה שתהיה תלויה בחסדי הטורקים, הסורים והעיראקים בשביל לייבא תרופות, למשל, מהעולם החיצוני. האם החיים תחת חסדי הסורים הם אידאלים? לא ולא, ואתם למדתם את זה על בשרכם, אבל האלטרנטיבה עלולה להיות קשה יותר. הפוליטיקה היא אמנות האפשר, ולכו על מה שאפשר להשיג עכשיו. אם בעתיד יהיה לכם מוצא לים, תחשבו מסלול מחדש.
בלי פאניקה
לאחי הישראלים הייתי אומר את הדברים הבאים: אנחנו – ישראל והעם היהודי – כבר עברנו בעבר מצבים קשים יותר ובעייתיים יותר מאשר הנסיגה האמריקנית מסוריה, ושרדנו. צאו מהפניקה הציבורית והתקשורתית כי היא לא מסייעת לשיקול הדעת ולתהליך החשיבה המחויב בימים אלה.
למרות הבחירות המתקרבות, אני בטוח שהאחראים על ביטחון ישראל, מראש הממשלה ומטה, יושבים עם עמיתיהם האמריקנים כדי לתכנן את הדרך שבה ישראל תפעל כדי להגן על האינטרסים שלה ושל ארה"ב בסוריה, ובעיקר האופן שבו ישראל תתמודד עם העידוד שאיראן שואבת מנסיגת ארה"ב מסוריה.
לבי אומר לי שהממסד הביטחוני האמריקני יהיה קשוב יותר לבקשת ישראל לרכוש כלי נשק וסוגי תחמושת שארה"ב לא ששה לספק לישראל בעבר או שהגבילה את מספר היחידות שישראל רכשה. בנוסף, ארה"ב תהיה פתוחה יותר לספק לישראל מידע מודיעיני על ההתבססות האיראנית בסוריה, ולכן תיתן לישראל אור ירוק גדול יותר מבעבר לטפל באופן החלטי במטרות איראניות, וחשוב לא פחות: תיתן לישראל גב מדיני, בעיקר במועצת הביטחון של האו"ם, כשפעולות ישראל נגד ההתבססות האיראנית בסוריה יעלו לדיון בגופים בינלאומיים.
אם כל ההנחות הללו יתקיימו, אזי ישראל יכולה להסתדר לא רע בכלל עם "יציאת סוריה" של האמריקנים. חשוב שהישראלים יזכרו תמיד שיש בארה"ב יותר מידי אנשים – במסדרונות הפוליטיים, התקשורתיים והאקדמיים – שאפשר לתארם כ"שונאי ישראל", ואלו אינם מפסידים שום הזדמנות לתקוף את ישראל, עם סיבה ובעיקר בלעדיה.
ארונות של חללים אמריקנים שיגיעו – חס וחלילה – מסוריה לארה"ב, יאפשרו להם לטעון שחיילי ארה"ב מועלים קרבן על מזבח ההגנה על ישראל. גם אם טענה זו מנותקת לחלוטין מהמציאות, היא מזיקה מאוד לישראל, וחופש הביטוי הנהוג בארה"ב איננו מאפשר למנוע את השמעתה. לישראל יש אינטרס ברור למנוע מצב שנותן לגיטימציה לטענה זו, והוצאת החיילים האמריקנים מסוריה משרתת את האינטרס הישראלי הזה.
עלינו לקחת בחשבון עניין נוסף: הימצאות חיילים אמריקנים ורוסים בסוריה עלולה להביא להתנגשות בין מעצמתית בקרבה מסוכנת מאוד לישראל. בפברואר 2018, לפני כעשרה חדשים, נהרגו כמאה חמושים רוסיים, חברים במיליציה כלשהי, בקרב עם הכוח האמריקני העומד היום בפני פינוי, כאשר ניסו להשתלט על מתקן נפט סורי. פוטין בלע אז את הגלולה המרה ולא הגיב, כי לא רצה לסבך את המצב עם טראמפ וההרוגים לא היו חיילים סדירים בצבא רוסיה. האם אין אפשרות שבעתיד יקרה דבר דומה עם חיילים?
בשורה התחתונה, ישראל הייתה אולי מעדיפה שהכוח האמריקני יישאר בסוריה, אבל הוצאתו איננה טרגדיה וישראל יכולה אף להפיק תועלת מנסיגה זו. חזקה על מקבלי ההחלטות בישראל שיידעו להעלות מול האמריקנים את הדרישות הנכונות ולקבל את ההחלטות המתאימות למצב החדש שנוצר בסביבה הלא יציבה שלנו. עברנו כבר מצבים חמורים יותר ויכולנו להם, ולכן אין סיבה אמתית לאווירת הנכאים שכמה פרשנים מנסים ליצור סביב החלטתו של טראמפ.
עלינו לזכור שטראמפ הוא עדיין נשיא ארה"ב, לא נשיא ישראל, והאינטרס האמריקני הוא זה העומד מול עיניו ומכוון את צעדיו.
כמו שאומר גיא בכור לתת לשיעים ולסונים להרוג זה את זה ללא כל התערבות מצד המערב
מעניין יהיה לראות את ההתנגשות, שסביר מאוד שתקרה, בין רוסיה לטורקיה בייחוד עכשיו משהנוכחות האמריקנית עומדת להתפוגג. לשתי אומות אלה יש הסטוריה משותפת ועקובה מדם. הוסיפו את איראן לקלחת והרי לפניכם אנדרלמוסיה שלמה של שנאה הדדית יוקדת. כל עוד נרים קיר ברזל אימתני מולם, ולא נתערב, הרי שאויבינו ואויבי האנושות כולה יעשו בשבילנו שירות לא רע בכלל.
מפחיד מאוד לחשוב על זה, אבל יש מקום לאופטימיות זהירה.
הכורדים כלל לא מסוכסכים עם משטר אסד.
יש שתי מובלעות תומכות אסד בלב המחוז הכורדי (בחסאכה ובקמישלי).
כבר שבע שנים מאז האביב הערבי הן מתנהלות בדו קיום בשלום עם הכורדים מייצאות ומייבאות דרכו.
מנגד יש מובלעת כורדית מצפון לחלב שמקבלת אספקה ממשטר אסד.
השכונה הכורדית בחלב – לקחה לעצמה אוטונומיה כשאנשי אסד נסוגו- וכשכוחות אסד חזרו היא קיבלה את שלטון אסד חזרה בלי קרב.
ואנקדוטה נוספת – שאלו את פוטין למה הוא משקיע ומקריב למען אסד, ופוטין ענה "כי הבטחתי לו". רוסיה עומדת במילתה ואותי זה מרשים.
ככל הנראה לא תהיה התנגשות בין רוסיה איראן ותורכיה אלא מאזן אימה.
למדינות האלה היסטוריה של 1,000 שנה של הימנעות מליזום מלחמות כנגד אויבים חזקים – ולעומת זאת כן לתקוף את החלשים מבין שכניהם- (ואנחנו נתפסים כחלשים).
(במלחמת העולם השנייה רוסיה לא יזמה אלא הגיבה וגם במלחמת איראן עיראק – איראן לא יזמה אלא רק הגיבה).
נמשיך לתקן את העיוותים ההסטוריים שמפיץ המגיב שעבדו עליו (אשר הגדיל גם לעשות, ובתגובה קודמת אף כתב כי מדינה כורדית עצמאית "קום תקום". ולמי ניתנה הנבואה…?):
1. "למדינות האלה היסטוריה של 1,000 שנה של הימנעות מליזום מלחמות כנגד אויבים חזקים" – כל מי שמחזיק בהשכלה הסטורית מינימלית מסוגל לציין כמות די מרשימה של קונפליקטים רוסו-טורקיים, החל מסוף המאה ה-16 וה-17 (סביב אמנת בחצ'יראי, עבור בהסכם קרלוביץ, אמנת קונסטנטינופול ועוד) ועד תחילת המאה ה-20 (מלחה"ע הראשונה מן הסתם). קונפליקטים אלו נעו בין פשיטות מקומיות או איום על בני ברית קטנים, ועד מלחמות פתוחות וישירות בין שתי מעצמות גדולות אלה, וכמובן שגם עד כדי מלחמות אזוריות ומלחמת העולם הראשונה. אמירה בסגנון של המגיב הנ"ל עושה צחוק מההסטוריה, אבל מי צריך עובדות כשאפשר פשוט לפלוט קביעות?
2. "מלחמת העולם השנייה רוסיה לא יזמה אלא הגיבה" – מעניין. רוסיה לא יזמה? חתימה על הסכמי שיתוף הפעולה עם היטלר -> סיפוח מזרח פולין -> פלישה למדינות הבלטיות -> פלישה לפינלד ועוד ועוד ועוד ועוד. מעניין מה יאמרו גם מדינות חבר העמים לשעבר אל מול אמירה חצופה כמו זו שהועלתה כאן. לפחות לגבי איראן צדק, עיראק אכן פלשה אליה.
3. לאור הנקודות החשובות מאוד הללו, אני לא רואה ערך רב באמירות הראשונות בתגובה זו לגבי הכורדים. הגם שזה נכון לומר שהכורדים בסוריה (או "סוריה" כפי שאחדים כבר מציינים), על פי רוב, נאמנים למשטר אסד, הרי שמכלול האינטרסים שם סבוך כל כך עד שאין בכך ערך רב. בוודאי שאין ערך רב בהערכות לגבי עתיד הכורדים או עתיד יחסיהם עם משטר אסד או שאר הכוחות באזור. הדברים כה נזילים ודינאמיים שקשה מאוד להעריך. סבך היחסים באזורנו מתבסס על ההתנגשות שבין אינטרסים המשתלבים לזמן קצוב לבין הקונפליקט בין קבוצות דתיות, עדתיות ואתניות. ניתוח שטחי אינו עושה צדק למציאות כזו. מתן הערכות בלתי מבוססות בסגנון "ככל הנראה לא תהיה התנגשות בין רוסיה איראן ותורכיה אלא מאזן אימה" – כלל לא ברור מה מקומן כאן.
4. לגבי האנקדוטה של פוטין ו-"רוסיה עומדת במילתה ואותי זה מרשים." לא נותר כמעט מה לומר מלבד לגחך. גם אם היה המגיב מביא מקור לאמירה (מה שהוא מקפיד לא לעשות, אף פעם), הרי שמתן אמון, או אף התרשמות (???) מאמירה של פוטין, כמוה (כמעט) כאמון או התרשמות מאמירה של ארדואן.
רדוד.
לאוריאל – הבהמה הגסה.
1. רוסיה איראן ותורכיה באלף האחרון לא כבשו אחת את השנייה אלא קיימו לרוב מאזני אימה ולפעמים מערכות מוגבלות כנגד בני החסות זו של זו בשוליים של האימפריות באזורים מעורבים אתנית כמו הבלקן קרים והקווקז בהם לכל צד היה תמיכה מאוכלוסיה מקומית (ואפילו מלחמת העולם הראשונה ומלחמת קרים היו בחזיתות התורכית והרוסית מערכות מוגבלות שלא הובילו להכרעה ולפלישה אל לב האימפריות אלא לשביתות נשק (רוסיה יצאה ממלחמת העולם הראשונה ב1917).
בסוריה שהיא דוגמא קלאסית לאזור ספר שכזה היתה מערכה מוגבלת שהוכרעה בשנתיים האחרונות לטובת הרוסים והאיראנים – לא נראה שרוסיה ואיראן ינצלו את המומנטום כדי לפלוש לתורכיה עצמה בעיקר בגלל שהיא חברה בנאט"ו אבל גם כי לא תהיה להם בתורכיה תמיכה מקומית (אין נוצרים בתורכיה שיתמכו ברוסים היוונים גורשו והארמנים הושמדו ואין גם שיעים בתורכיה). יותר סביר שהן יתאוששו שנה שנתיים ואז יתקפו את המדינה החלשה הבאה שתיקרה על דרכם.
2. את מלחמת העולם השנייה הבאתי כדוגמא למקרה בו רוסיה באופן יוצא דופן התמודדה כנגד אויב שהיה ברור לה שהוא חזק ממנה – וציינתי שגם במקרה הזה היא לא בחרה להילחם אלא המלחמה ניכפתה עליה וכשהיתה לה הזדמנות היא העדיפה לחבור לגרמניה וכהרגלה לתקוף מדינות קטנות וחלשות (פולין ליטא…).
3. אני מבין שאתה מסכים איתי ומקווה שבזכות זה שהבהרתי לך את סעיפים 2 ו3 תמצא ערך בדבריי.
4. תגחך לך אם זה עושה אותך מאושר – רק תדע שגיחוך לא במקום עושה רושם על הסביבה שאתה תימהוני ויכול להיות שזה אחת הסיבות לתסכול שנותן לך את הלהט להשפיל.
ממשיך כבודו, ואף טורח לקלל הפעם, מה שמצביע בעיקר על חולשת טיעוניו. אז נמשיך גם אנו בששון, למען שלא ימשיך להטעות ולשקר בפרהסיה הבור המצוי הנ"ל.
1. שימו לב לשינוי במושגים – פתאום מדובר ב"לא כבשו אחת את השניה". זאת בניגוד ל"הימנעות מליזום מלחמות כנגד אויבים חזקים". אז קודם כל יש לנו כאן שינוי מוחלט של מה שנאמר קודם. זו לא הבהרה, אלא אמירה שונה לחלוטין, שהיתה יכולה להיות ראויה להתייחסות, אבל אז כנראה שהמגיב עם האינטלקט החלש היה משנה עוד פעם. נו מילא. בכל אופן, אני לא זוכר מתי מישהו כבש לאחרונה את רוסיה או את טורקיה, אז בודאי שאמירה כזו היא אפילו עוד יותר נטולת משמעות. וכמובן שאין שום התייחסות לקרבות *הישירים* בין טורקיה לרוסיה בין המאות ה-16-17 ל-20 ולדוגמאות שהבאתי. למה? שוב, משום שהמגיב הזה אינו יכול ו/או אינו רוצה להתמודד עם עובדות הסטוריות, הזמינות לכל אחד בחיפוש קליל, כי הן לא מתאימות לאג'נדה שלו. חלש ביותר.
2. מעניין שרוסיה "התמודדה כנגד אויב שהיה ברור לה שהוא חזק ממנה" אבל ניצחה אותו בסוף. אז היה ברור לה? לא היה ברור לה? שוב התרגילים בקריאת מחשבות, והפעם בצורה אנכרוניסטית לאחור, גורמת למגיב להיראות כבדיחה. ולפרש את מהלך המלחמה כאילו מלחמה "נכפתה על רוסיה" זה שוב, שטחי ועלוב ומבוסס על כלום ומתעלם לחלוטין מההקשר של המהלכים שקדמו לתחילת המלחמה בפועל. אני אמשיך להביא דוגמאות, מקורות, תאירכים ומקומות, והמגיב הזה ימשיך להתעלם מהם.
3. אין מה להסכים משום שהאמירות של המגיב כל כך חלקיות, שטחיות ומבולבלות, עד ששביבי אמת שמופיעים בהן פה ושם אינם יכולים להוות כר לשום טיעון רציני. הכורדים תומכים באסד? אולי, חלקית, כרגע. מה יהיה הלאה? מסובך מאוד לומר, אבל סופיסטים תמיד ידעו לעוות את המציאות באמצעות מילים יפות. דוגמא להערכה סבירה? בבקשה – הכורדים ידועים הסטורית כבעלי יכולת כמעט פלאית לבצע כל טעות אפשרית ברמה הלאומית. מכך, אפשר להניח, למשל, שיכרתו ברית דווקא עם מתנגדי אסד. האם זו הנחה שלי? לא, ואני אפילו לא חושב כך, אבל זו דוגמא להערכה אפשרית לגבי המהלכים הבאים שמבוססת על המהלכים הקודמים. אפשר להניח הנחות גם בכיוון ההפוך, אבל שוב – באופן מושכל, אובייקטיבי, תוך התבססות על מציאות וראיות, ולא על רחשי לב וקביעות ריקניות.
4. אמשיך לגחך כמובן, אבל זה רק החלק השולי בעניין. אמשיך לגחך אבל גם להאיר באופן מדויק וחזק את מגוון הטעויות, השקרים, הסילופים, ההתעלמות מעובדות הסטוריות, האג'נדה הפוליטית ושאר התרגילים שמביא מגיב זה באמתחתו לאתר זה. ימשיך המגיב להטיח עלבונות, ואני אמשיך להציג אותו במערומיו. אני אפילו לא צריך לנסות להשפיל – הוא עושה זאת היטב לעצמו – בבורותו. הלהט שלי נובע מהרצון לחשוף מתחזים ושרלטנים, כל מיני טיפוסים פוסט-מודרניסטיים חסרי עמוד שדרה שחושבים שאין מציאות או אין משמעות, אידאולוגים ריקניים. ימשיך המגיב לפלוט קשקושים, ואני אמשיך לחשוף אותו עם אמת הסטוריות מתועדת. סגנוני אינו מוצא חן? יתכן, אבל חשוב מזה – לא לשקר. יכול המגיב להמשיך ולזרוק את עצמו כי המציאות אינה מסכימה להתאים לתפיסותיו, אבל זה לא ישנה כי למציאות לא אכפת מהרגשות שלנו.
אין כאן דיון אינטלקטואלי בין שני אנשים שלא מסכימים, זה עוד היה דבר חיובי. יש כאן מישהו שמתעלם, בכוונה, מההסטוריה. את זה לא אקבל.
נראה לי שניתן פה מעט מדי קרדיט לטראמפ.
הוא זוכר מה קרה כשאובמה נסג באופן חד צדדי והשאיר ואקום.
הוא גם יודע שבעיית דעת הקהל מבית אינה חדשה ובכל זאת חיכה להבנות עם טורקיה.
נראה לי ברור שהתוכנית שלו היא נסיגה הדרגתית תוך העברת השליטה לטורקיה(העדיפה על איראן ורוסיה).
כך הוא אמנם יפסיד את הכורדים אבל ירוויח בלימה של איראן ורוסיה ושל הלחץ מבית כי ״פוליטיקה היא אמנות האפשרי״(אוטו פון ביסמארק(.
מה שאני לא מבין זה איך תגובות שלכאורה מנוסחות בצורה רהוטה לבסוף פוגעות במגיב זה או אחר בא לכם לריב צאו החוצה