האביב הכורדי הקצר התחלף בחורף ארוך ומאיים

רק לפני חודשים ספורים נדמה כי הכורדים – שהמולדת ההיסטורית שלהם מתפרסת על שטחים במדינות המודרניות של איראן, עיראק, טורקיה וסוריה – הגיעו למצבם הטוב ביותר אי פעם.

בעקבות התהפוכות בעיראק ובסוריה הם נראו כמנצחים הגדולים של הקרבות נגד המדינה האסלאמית (דאעש), והבריתות שלהם עם מעצמות המערב אפשרו להם לחלום מחדש על החזון הישן של הקמת מדינה עצמאית – תיקון עוולה היסטורית שנגרמה בעקבות המקח והממכר הפוליטי של תום מלחמת העולם הראשונה.

אלא שחודשים אחדים לאחר מכן נדמה שהשמיים נפלו על הכורדים, והם סופגים מפלות בעיראק ובסוריה. הסיוע שהעניקה ארצות הברית לגרורות הכורדיות כדי שישמשו כשלוחותיה במאבק נגד דאעש לא היתרגם לתמיכה דיפלומטית ארוכת טווח להקמת מדינה, ונראה שהאמריקאים זנחו אותם. בימים האחרונים וושינגטון אף הותירה את הכורדים לחסדי כוח צבאי טורקי גדול שפולש לשטחיהם בצפון סוריה.

תבוסה בעיראק, תקווה בסוריה

בעיראק נהנו הכורדים מאוטונומיה שפעלה בחסות הממשלה בבגדד כבר שנים ארוכות, אלא שבחודש ספטמבר שעבר העניינים הידרדרו במהירות כשהממשל הכורדי המקומי הכריז על משאל עם שיעסוק בשאלה אם להכריז על עצמאות מוחלטת. אחרי היוודע התוצאות, שנטו ברובן המוחלט לכיוון החיובי, שלחה בגדד כוחות צבא בתמיכה של מיליציות שיעיות בהן שולטת איראן כדי לדכא את הבדלנות הכורדית.

התגובה החריפה והמהירה הביאה להשבת השליטה העיראקית באזורים הכורדיים, שאותם איבדה שלוש שנים קודם לכן כשלוחמי דאעש שעטו במהירות שיא על פני שטח המדינה. העיר כירכוכ נפלה בידי הצבא העיראקי, וכך גם מרבית שדות הנפט של הכורדים – מכה אנושה לשאיפות הקיימות העצמית שלהם. ללא נפט יתקשו גם בעתיד הכורדים להשיג מנוף כלכלי שיאפשר להם להיחלץ מהתלות בבגדד, אך כעת לא נראה שהממשלה בבגדד תוותר על הבארות השופעים בנוזל השחור.

בסוריה המצב היה שונה מעט: הכורדים מהווים כ-15 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, ומאז פתיחת מלחמת האזרחים הם נותרו ניטרליים. עמדה זו הקנתה להם את נדיבותו של הנשיא בשאר אל-אסד, אשר ניאות להעניק לכ-300 אלף איש מהם אזרחות, שנלקחה מהם בעקבות מפקד אוכלוסין מפוקפק בשנת 1962. נסיגת כוחות הממשל מאזורים בצפון ובמזרח המדינה בפני דאעש וארגוני אופוזיציה הותירה ריק שהכורדים מילאו, ובאזור צפון מערב הייתה זו בין השאר המיליציה הצבאית 'היחידה להגנת העם' (YPG), שלדברי רבים מקושרת במידה כזו או אחרת למחתרת הכורדית הטורקית (PKK).

הכורדים ביססו לעצמם שלטון עצמי באזורים אלה, מנעו מהמורדים ומכוחות הממשל להיכנס אליהם, ואף התגייסו למאבק לסילוק דאעש מסוריה בכלל, ומשטחים בקרבתם בפרט. הזרוע הפוליטית של YPG הכריזה בשנת 2013 על הקמת שלטון חצי-אוטונומי, וב-2016 נוסד "אזור פדרלי" שאיגד כמה אזורים כאלה והורכב מקנטון אפרין הסמוך לחאלב, קנטון ג'זירה שבמחוז חסקה, וקנטון פרת, שכולל חלקים ממחוזות חאלב וראקה. במקביל, כמה ערים גדולות בצפון המדינה שבהן שלט דאעש, כגון כובאני, מנג'יב וכמובן בירת הח'ליפות ראקה, נכבשו על ידי הכורדים. הם החזירו את שפתם לבתי הספר המקומיים, הקימו מערך ביטחוני משלהם ופעלו כממשל לכל דבר.

האוטונומיה המעשית שנטלו לעצמם הכורדים במחוזות אלה עוררה תרעומת טורקית – שכן אנקרה מאז ומתמיד התייחסה בעוינות לבני מיעוט זה, והתעמתה עם המחתרת הכורדית החמושה שביצעה פיגועי טרור רבים בשטחה. מנהיג המחתרת, עבדוללה אג'לאן, נעצר על ידי הטורקים ב-1999, ומאז נתון במעצר לאחר שנגזר דינו למאסר עולם. מתא כלאו קרא לבני עמו להניח את נשקם ולסגת לעיראק, וביקש להכריז על הפסקת אש עם טורקיה. אך את טורקיה המעשים הללו לא סיפקו, והיא מוסיפה לקרוא להכחדה מוחלטת של הארגון וגרורותיו.

הפלישה הטורקית

בתחילת 2018 ניתן התירוץ למבצע צבאי נרחב שבו פתחו הטורקים כדי לטהר את הכורדים בסוריה מאזור הגבול עם אנקרה: הקואליציה הבינלאומית שמובילה ארצות הברית הכריזה כי היא פועלת להקים כוח ביטחון גבולות בן 30 אלף בצפון סוריה, בסמוך לטורקיה ולעיראק, שרובו יכלול לוחמים כורדים.

הממשל של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, שהודיע בקול גדול כי YPG הוא ענף של המחתרת הכורדית, לא המתין זמן רב. ב-20 בינואר יצאה אנקרה למבצע 'ענף זית', שכלל מתקפות מהאוויר ופלישה קרקעית נגד המובלעת בה שולטת המיליציה באזור אפרין שבצפון סוריה. המטרה המוצהרת, כדברי הטורקים, הייתה "לחנוק" את הכוח לפני שיהפוך לעובדה קיימת.

הטורקים חדרו מאז למרחק של קילומטרים אחדים לתוך השטח הסורי, והפציצו עמדות כורדיות מהאוויר. לדברי אנקרה, לפחות 650 לוחמים כורדים "נוטרלו" מאז פתיחת המבצע, אף שמנגד טענו יריביהם כי טורקיה מנפחת את מספרי ההרוגים. לטענת 'המצפה הסורי לזכויות האדם', בפעולה הצבאית נהרגו כמה עשרות אזרחים כורדים.

מלבד חיסול כוח הגבולות, לטורקיה יש כמה יעדים ברורים אחרים במבצע הצבאי: הפלישה היא המשך של מבצע קודם, 'מגן הפרת', שנמשך רשמית מאוגוסט 2016 ועד מרץ 2017. מטרתו, מלבד מיגור דאעש מאזור הגבול עם סוריה, הייתה למנוע מהכורדים להקים גשר יבשתי לאורך מאה הקילומטרים של הגבול עם עיראק, ולקשר בין קנטון אפרין לג'זירה וכובאני שממערב לנהר הפרת.

הטורקים החליטו לצאת למבצע בעיקר בגלל החשש שהלהיטות הכורדית לממשל בצד אחד של הגבול תדביק את התושבים גם בצד השני שלו. יתרה מכך: הכוחות הצבאיים שארצות הברית חימשה באזור, אשר שיחקו תפקיד משמעותי בהבסת דאעש, עשויים להפנות את תשומת לבם כעת למטרות אחרות שחשובות לכורדים, ובעיקר למיעוט הגדול של בני עם זה אשר מתגורר בטורקיה. פרשנים הצביעו למשל על העובדה שמנהיג המחתרת אג'לאן ישב בצפון סוריה במשך כמעט עשרים שנה, והנחיל שם חלקים ממשנתו למנהיגים האזוריים.

הטורקים כמובן לא אומרים בקול דברים מעין אלו כשהם מסבירים את פעילותם הצבאית. ברוח אווירת הדיכוי במדינה הם משתיקים גם כל ביקורת פנימית נגד מהלכי הממשלה, ועוצרים מפגינים. במקום זאת, המטכ"ל הטורקי הודיע כי יעדיו של המבצע הם השבת הביטחון והיציבות לאורך גבולותיה של טורקיה, ולהגן על סוריה מפני פעילות טרור. בנוסף נטען כי המבצע נעשה במסגרת זכויותיה של אנקרה לפי החוק הבינלאומי והחלטות מועצת הביטחון ובמסגרת זכותה להגנה עצמית.

ראשי הממשל הטורקי אף מדגישים שאינם מעוניינים לפגוע בשלמות הטריטוריאלית של סוריה או לכבוש את שטחיה, והצבא ציין כי הוא פוגע רק במטרות טרור – ואף זאת ב"רגישות ובדאגה הגדולים ביותר", כדי לא לפגוע באזרחים. בשטח, כאמור, אפשר להתווכח גם הטענה הזאת.

גם הקלף של דאעש משחק בידי הטורקים: ראש הממשלה בינאלי ילדרים הסביר בשבוע שעבר כי המבצע ימנע מפעילי הטרור של הארגון הרצחני להגיע ליתר המזרח התיכון ולארצות אירופה, וכי בכך מספקת ארצו ביטחון גם ליבשת הישנה. שר החוץ שלו, מבלוט צ'בושולו, ציין עוד כי לוחמי YPG מדכאים את תושבי סוריה, מחמשים ילדים בנשק, ומונעים מאזרחים לשוב לבתיהם. "אלה הן הפרות זכויות אדם שהקהילה הבינלאומית שותקת בפניהן", טען.

בעיני הטורקים, המטרות הללו מצדיקות גם פלישה נרחבת יותר מזו שנראתה בימים האחרונים. "צעד אחר צעד ננקה לחלוטין את אזור הגבול", אמר ארדואן השבוע. כמה ימים קודם לכן איים שחייליו יישלחו עמוק יותר לתוך השטח הסורי, ויילחמו גם באזורים מזרחיים יותר – מה שעשוי ללכוד אותו בלב תסבוכת דיפלומטית.

הנשיא הטורקי אכן כבר סימן לעצמו את היעד הבא של המבצע, העיירה מנביג'. הבעיה: באזור זה מוצבים כאלפיים אנשי צבא אמריקאים, ונכון לעכשיו הם לא מתכוונים להתפנות. על כן האפשרות של קרבות שיתפרצו בין חיילי ארצות הברית וטורקיה, שתי מדינות החברות בברית נאט"ו, הופכת לפתע ממשית.

"ההבטחות שהושמעו לנו בעניין מנביג' לא התמלאו", הכריז ארדואן עם תחילת המבצע, "ולכן איש לא יוכל להתנגד אם נעשה את מה שדרוש", הוא אמר והצהיר כי הקמת כוח הגבולות עשויה לפגוע בקשרי שתי המדינות "באופן בלתי הפיך".

שר החוץ צ'בושוולו הוסיף לפרט את השטחים שבהם יפעל הצבא: "אפרין, מנביג', צפון עיראק או מזרח הפרת – כל מקום שבו נמצאים הטרוריסטים ומהווים משם איום הוא מטרתנו". אנקרה אף ביקשה מארצות הברית להפסיק באופן מיידי את כל הסיוע הצבאי שהיא מעניקה למיליציית ה-YPG, ואף דרשה לפרק מנשקו את הארגון ולאסוף את כל כלי הנשק שהעניקו לו.

מצדה, ארצות הברית הודיעה כי לא תסיג את חייליה במנביג' למרות האזהרות הטורקיות. מפקד פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, גנרל ג'וזף ווטל, אמר בריאיון ל'סי-אן-אן' כי אפשרות כזאת "היא לא משהו שאנחנו בודקים". הצבא האמריקאי גם הודיע כי לא יסייע לכורדים באפרין, שכן הוא אינו תופס אותם כבעלי הברית שלו – בניגוד לכורדים שמוצבים מזרחה יותר, אשר חומשו ואומנו להילחם בדאעש. גנרל אמריקאי אחר הצהיר עוד שאלו מבין הכורדים שיעזבו שטחי לחימה אחרים בסוריה ויצטרפו לאחיהם באפרין יאבדו את תמיכת צבא ארצות הברית.

אינטרסים בינלאומיים

מאז תחילת המערכה בצפון סוריה נאבקת וושינגטון למצוא איזון בין הסיוע לבעלי הברית הכורדים שלה, הצורך לא להיראות כמי שנסוגה בפני איום וריצוי חברתה הטורקית בברית נאט"ו. בין השאר ניסו בוושינגטון להסביר כי הם מבינים את זכות ההגנה של אנקרה, אך דחקו בה להגביל את המתקפה והביעו דאגה כמות ההרוגים בקרבות.

פרשנים הסבירו חלק מהחששות האמריקאיים: אם ממשל טראמפ מעוניין להשאיר את חייליו בצפון סוריה, הוא זקוק לכורדים. מצד שני, הצבא האמריקאי נעזר בבסיס חיל האוויר הטורקי באינג'רליק, וטורקיה היא חברה בברית נאט"ו שארצות הברית מחויבת לסייע לה במלחמתה – ועל כן ייתכן שלוושינגטון לא תהיה ברירה אלא לבחור באחד הצדדים בקרבות.

היחסים בין שתי המדינות התקררו באופן משמעותי במהלך שלטונו של ארדואן האסלאמיסט, המושל בטורקיה ביד רמה מאז שנת 2003. אחרי ניסיון ההפיכה הכושל ביולי 2016 הידרדרו עוד יותר הקשרים ביניהן בעקבות דרישתה של אנקרה להסגיר לידיה את איש הדת הגולה פתהוללה גוּלֵן המתגורר בארצות הברית – דרישה שבינתיים וושינגטון לא נענית לה.

בינתיים, הצעה שהגישו האמריקאים ליצור "אזור בטוח" בגודל שלושים קילומטרים נדחתה על ידי הטורקים, שהדגישו כי קודם כל ארצות הברית צריכה לשקם את האמון בין המדינות. כעת האמריקאים צפויים להמשיך בשיחות עם הטורקים, להגביר את המעקב אחרי כלי הנשק שסיפקו לכורדים, ולמנוע מהמצב להתפוצץ. במקביל ישמרו על יתר היעדים המדיניים שהציבו להם באזור – הרחקתם של גורמים קיצוניים כגון אל-קאעידה ודאעש משטחי סוריה, ובעיקר בלימת ההתפשטות האיראנית והרוסית במדינה.

טהרן ומוסקבה אכן מתואמות בשלב זה עם הטורקים, ומאפשרות להם לפעול כרצונם. שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב אף תלה את האשמה למצב בארצות הברית: וטען כי "פעולות חד-צדדיות" בסוריה הכעיסו את טורקיה, וגם איראן מעודכנת במהלכים הטורקיים.

הדילמה הכורדית

בטווח הארוך, מעריכים המומחים, תעדיף ארצות הברית את יחסיה עם אנקרה. ד"ר ג'ונתן ספייר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה מסביר ל'מידה' כי עד כה המצב עוד לא הגיע לפיצוץ, שכן הטורקים לא פלשו לעומק השטח שבו נמצאים חיילי ארצות הברית. "אם ארדואן יפלוש ממערב לנהר הפרת, הרי שהטורקים מסתכנים במלחמה גדולה עם האמריקאים. כרגע הוא התקדם רק כמה קילומטרים לעומק השטח, בסמוך לגבול. האיומים שלו על מנביג' עשויים להיות גם ניסיון לבדוק אם האמריקאים מבלפים, וייסוגו מפניו ברגע האמת. עד שהוא לא חוצה את הנהר הוא לא באמת מחסל לחלוטין את הכורדים".

מנגד מוסיף ספייר כי "האמריקאים יכולים ללחוץ על הטורקים במגוון דרכים, לו רק היו רוצים בכך. אך כרגע נראה ששיתוף הפעולה שלהם עם אנקרה חשוב יותר, והם כבר הצהירו שאין להם דבר עם הכורדים מלבד המלחמה בדאעש".

אגב, לא רק האמריקאים נמצאים במחשבותיו של ארדואן: גרמניה הודיעה כי היא מקפיאה החלטה על שדרוג טנקים מתוצרתה שמצויים בשימוש הצבא הטורקי בגלל המבצע בצפון סוריה. בנוסף, קונגרס השלום בסוריה, יוזמה רוסית שנפתחה השבוע, עמדה בצל ההחרמה של הכורדים בעקבות המלחמה. מנגד, הנשיא הטורקי אולי יכול להתנחם בעמדתו התומכת של מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג, שהצדיק בשבוע שעבר את המבצע הצבאי ואמר כי לחברת הברית יש זכות להגנה עצמית – אף שבדרך מידתית.

מהזווית הכורדית, ככל שעוברים הימים נתקלים הכוחות המקומיים בדילמה מוזרה: המתקפה הקטלנית של הצבא הטורקי מאלצת אותם לפנות לעזרת אותם גורמים שמהם הם מעוניינים לקבל דווקא יותר אוטונומיה – בדרך לאותה הקמת מדינה עצמאית שעליה הם חולמים.

בשבוע שעבר קרא הממשל האוטונומי באפרין לממשלה הסורית – שהכריזה כי המבצע הטורקי הוא "מתקפה אכזרית" – להגן על גבולותיה מפני הטורקים, ולמלא את מחויבויותיה לריבונותה של המדינה. הוא ביקש מכוחות הנ"מ הסוריים גם לשבש את פעילות חיל האוויר של אנקרה.

עם זאת, נציגי המיעוט הכורדי הודיעו במקביל שהם דוחים את התנאי שהציבה דמשק, ולפיו יוחזרו כוחות הצבא וסוכנות הממשל הפדרליות לאזורים שבהם הם שולטים. גם להם ברור שצעד כזה פירושו חיסול מוחלט של החלום הכורדי למדינה, אם הטורקים לא יסיימו אותו קודם לכן. תנאי דומה שהציבו הרוסים לכורדים נדחה אף הוא.

ד"ר ספייר מסביר כי דמשק נמצאת בעמדה מוזרה מעט, שכן היא מתנגדת לשני הכוחות – גם לטורקים וגם לכורדים. "הסורים הודיעו שיסכלו כל ניסיון פגיעה בריבונותה מהאוויר, אך הם לא השולטים האמיתיים במרחב האווירי אלא רוסיה, שבינתיים מאפשרת לטורקים לפעול. מנגד, כדי להגיע לאפרין הלוחמים הכורדים מוכרחים לעבור בשטחים שבשליטת הממשל, כך שנראה שיש איזשהו סוג של הסכמה בין הצדדים".

אז מה יעשו הלוחמים הכורדים כעת? האם זהו באמת קץ חלומם על אוטונומיה אזורית? "בעיראק כבר נגוז החלום על מדינה עצמאית אחרי אובדן כירכוכ ו-50 אחוזים מיכולת ייצור הנפט", טוען ד"ר ספייר ומוסיף כי בסוריה כרגע הטורקים לוחמים בכורדים רק במובלעת קטנה שבמערב נהר הפרת, בעוד שכדי להכחיד באמת את הכורדים הם צריכים לצלוח אותו – ושם מוצבים האמריקאים.

"נראה שהמלחמה מרחיקה את הרעיון של אוטונומיה כורדית בסוריה, אחרי שכך גם קרה בעיראק. אבל כרגע הכורדים לא מחוסלים לחלוטין, והם תמיד יכולים לחלום על עתיד טוב יותר", הוא מסיים בתחזית ורודה מעט.

אולי בינתיים יוכלו הכורדים להתנחם בחדשות טובות מסוימות שמגיעות מעיראק. חודשים ספורים לאחר מחיצת שאיפותיהם לעצמאות הואיל בית הנבחרים בבגדד להקל קצת את הלחץ על האזור הכורדי בעקבות משאל העם, ולהסיר מגבלה אחת שהוטלה עליו: העיצומים נגד הבנקים המקומיים.