ביקורת ספר: הקולונל הבריטי שהתאהב בציונות ובארץ ישראל

ג'ון הנרי פטרסון הניח את היסודות לצה"ל כאשר הוביל את גדודי הלוחמים היהודיים במלחמת העולם הראשונה, ומילא תפקיד חשוב בתחייה הציונית. מבצע מיוחד למנוי 'מידה'

הביוגרפיה החדשה "ג'ון הנרי פטרסון, הגדודים העבריים והציונות" מאת משה יגר ניתנת לרכישה במכון ז'בוטינסקי במספר הטלפון 03-7525903 (חנה), בהנחה מיוחדת רק למנויי 'מידה'.
לחצו כאן כדי לרכוש עכשיו מנוי ל'מידה'


לאחר שבע מאות שנים של שלטון מוסלמי, במהלכן שקעה הארץ בניוון תרבותי וטכנולוגי, הגיעו לירושלים בדצמבר 1917 לוחמי צבא הוד מלכותו והניפו את הדגל הבריטי בעיר הנצח. תחילה נדמה היה שהבריטים מביאים עמם בשורה של קידמה ושלום. בשלושים השנים הבאות הוחל בארץ שלטון שהיה מודרני מקודמו, פותחו תשתיות חיוניות והונחו יסודות למסגרות כלכליות, חברתיות, משפטיות וארגוניות המתקיימות עד ימינו.

עם זאת, אחראים הבריטים לאסונות כבדים שהשפעתם ניכרת עד ימינו. בין אם היה הדבר בכוונת מכוון ובין אם בשל ניהול לקוי, החלה החרב להסתחרר מעל שמי הארץ. בין הערבים והיהודים התלקחו אירועי דמים שלא שככו משך מאה שנים, וגם ההבטחות החגיגיות שהוענקו לישוב היהודי במסגרת הצהרת בלפור הוכחשו במהרה.

הבריטים הצרו את צעדי היהודים ובעורלת לבם נעלו את שערי הארץ בפני מעפילים מבקשי מקלט. רבים מפקידי המנדט הבריטי ובכלל זה אנשי הבולשת, האדמיניסטרציה והמשטרה היו נגועים באנטישמיות, חלקם באופן מוצהר ובוטה.

מבין אלפי החיילים הבריטים ששהו בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי זכורים לטוב שלושה קצינים בכירים. האחד, צ'רלס אורד וינגייט שזכה לכינוי 'הידיד' ותרם באופן מכריע להתפתחות כוח המגן העברי. השני, איש המודיעין ריצ'רד מיינרצהאגן שהביע באופן עקבי אהדה למפעל הציוני וסייע לו בגלוי ובחשאי והשלישי הוא מפקד גדוד נהגי הפרדות ג'ון הנרי פטרסון.

צייד האריות

לאחרונה ראה אור בהוצאת מכון ז'בוטינסקי ספרו של ד"ר משה יגר, "ג'ון הנרי פטרסון – הגדודים העבריים והציונות". בלשון בהירה וקולחת מתאר יגר, בעבר איש שירות החוץ של מדינת ישראל, את דמותו של ג'ון פטרסון בהסתמך על מגוון מקורות אשר משלימים ולעיתים סותרים זה את זה.

המידע על שנותיו הראשונות של ג'ון פטרסון לוט בערפל, מקורות משפחתו וימי נעוריו אפופי תעלומות ונדמה שפטרסון עצמו השתדל לשמור על עמימות. ככל הנראה נולד בשנת 1867 בכפר פורג'ני בצפון אירלנד. בהגיעו לגיל 19 התגייס לצבא הבריטי וציין שמקצועו "אורוון" (סייס). הוא נשלח לאפריקה ונטל חלק במלחמת הבורים השנייה (1902-1889) בין הצבא הבריטי ובין התושבים האירופאיים שהתיישבו באפריקה וחתרו לעצמאות.

המלחמה הייתה אכזרית ועקובה מדם ובמהלכה הקימו הבריטים, לראשונה בהיסטוריה, מחנות ריכוז בהם נכלאו אזרחים בתנאים זוועתיים. הבריטים תקפו חוות חקלאיות של בורים והעלו אותן באש, והבורים מצדם ניהלו מלחמת גרילה וגרמו לבריטים פגיעות קשות. פטרסון תיאר מלחמה זו ברומן עלילתי שכתב ובו הפגין אהדה לאויביו הבורים.

פטרסון שרכש השכלה כמהנדס הופקד על הנחת מסילת ברזל במזרח אפריקה. הוא תכנן ופיקח על בניית גשר גדול ושרטט את תוואי המסילה שעבר בשטחים פראיים ולא מוכרים, בתנאי מזג אויר קשים ובאימה מתמדת מפני חיות טרף.

שני אריות ענקיים נהגו להגיח בלילות אל מחנה העובדים, לתפוס בשיניהם את ערפו של פועל אומלל, לסחוב אותו אל מחוץ למחנה ולטרוף את בשרו. לאחר שפועלים רבים מצאו את מותם כטרף לאריות פרץ מרד במחנה, ופטרסון החליט לצוד את האריות ויהי מה.

פטרסון ואחד האריות שלכד, 1889 | Field Museum

לילות ארוכים ארב לאריות ובאומץ לב בלתי נתפס ובנחישות הצליח לבסוף להרוג את שני האריות, שהיו כה גדולים עד כי נדרשו שמונה אנשים לסחוב את גוויותיהם. פטרסון זכה להוקרה והערכה מצד הפועלים האפריקניים והלבנים, ולימים מכר את עור האריות בסכום מפולפל למוזיאון לטבע.

כעת הוטל על פטרסון לערוך מיפוי נרחב ביבשת אפריקה לצורך סימון שטחי שמורות טבע. גם משימה זו ביצע בדייקנות וביסודיות תוך שהוא על הכתב את זיכרונותיו.

ספרו "אוכלי האדם של צאבו" היה לרב מכר והיווה השראה לכמה סרטי קולנוע.  הוא התיידד עם נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט והשנים יצאו יחדו למסעות ציד משותפים. לאחר שנים ארוכות וגדושות הרפתקאות הגיע פטרסון למצרים. בקיץ 1914 היה כבר בן 47, גיל מתקדם יחסית עבור לוחמים. הוא לא שיער שדווקא כעת הוא ניצב בפני הפרק המשמעותי בחייו.

המכבים בני זמננו

באותה שנה, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ יוסף טרומפלדור שהיה נתין וקצין רוסי לעזוב את ארץ ישראל שנשלטה בידי הטורקים, אויביהם של הרוסים.

לאחר שהגיע למחנה הפליטים במצרים פגש טרומפלדור את זאב ז'בוטינסקי שהיה בן גילו. ז'בוטינסקי נוע כבר אז כבר נודע כעיתונאי מבריק, נואם ציוני סוחף ומנהיג שהוביל פעולות אמיצות של הגנה עצמית במהלך הפוגרומים הקשים בראשית המאה העשרים

לאחר שבחן לעומק את המציאות הפוליטית הגה ז'בוטינסקי רעיון ליצירת כוח צבאי יהודי שייטול חלק פעיל במלחמה ועם סיומה, יעניק תוקף לדרישות המדיניות של הציונות.

ז'בוטינסקי במדי הגדוד העברי | מכון ז'בוטינסקי

רעיונותיו והערכותיו של ז'בוטינסקי פגשו כתף קרה מצד רוב מנהיגי התנועה הציונית. רבים מהם גרסו שבעת כזו של התגוששות ממלכות מוטב לשמור על ניטרליות, וחלקם אף הציעו להביע תמיכה דווקא בטורקים ובבני בריתם הגרמנים.

ז'בוטינסקי, שנאלץ להתמודד חודשים ארוכים מול התנגדות הציונים ואדישות הבריטים, מצא אצל טרומפלדור אוזן קשבת והבעת נכונות ליטול חלק ביצירת הכוח היהודי הצבאי הראשון מאז ימי המכבים.

מפקדת הצבא הבריטי במצרים הסכימה בסופו של דבר, בלחץ צרכי המלחמה, להקים גדוד תובלה שיתבסס על יהודים וישמש לצרכי שינוע של ציוד, מזון ותחמושת לחזיתות הלחימה. ז'בוטינסקי דרש בתוקף לאפשר לגדוד העברי להשתתף בלחימה של ממש ולא להסתפק בהקמת יחידה תומכת לחימה.

טרומפלדור לעומתו טען שלכל תפקיד צבאי יש חשיבות ועצם קיומו של גדוד עברי בצבא הבריטי הוא הישג רב חשיבות. ז'בוטינסקי עזב את מצרים כדי להמשיך ולקדם את רעיונותיו, וטרומפלדור מונה כמפקד בגדוד אליו גויסו מאות יהודים. הבריטים תרו אחר קצין שיהיה ראוי ונכון לפקד על הגדוד ובדיוק באותה עת הזדמן למצרים ג'ון פטרסון שהיה אדם דתי ושוחר תנ"ך וראה לעצמו זכות לפקד על צבא של בני עם ישראל.

שרביט המפקד

טרומפלדור בגליפולי | מכון ז'בוטינסקי

תוך זמן קצר התגייסו לגדוד העברי מאות לוחמים, חלקם מטעמים רעיוניים אך רבים הצטרפו מתוך רצון לתרום לפרנסת בני משפחותיהם. פטרסון וטרומפלדור התייחסו בחשדנות איש אל רעהו.

פטרסון הסתייג מסגנון הפיקוד האבהי של טרומפלדור ומהתלהבותו להשתלב בפעילויות קרביות. הוא גרס שעל נהגי הפרדות מוטלת משימת תובלה ותו לא, והצלחת המשימה מותנית במשמעת פלדה שאותה יש להשיג בכל אמצעי, כולל הלקאות פומביות. טרומפלדור שכבר היה מאורס לאסתר רוזוב כתב לארוסתו מכתבים ארוכים בהם הביע את הסתייגותו מפטרסון.

משימות התובלה היו קשות מאוד והתנהלו בתנאים קיצוניים. הגדוד פעל בחצי האי גליפולי והחיילים היהודים גילו אחריות ואומץ, רבים נפצעו ונהרגו. עם הזמן, השתנה יחסו של פטרסון כלפיהם מקצה לקצה. הוא תבע בתוקף משלטונות הצבא את השוואת תנאיהם של החיילים והקצינים היהודים לתנאי שאר הלוחמים בצבא הבריטי ובכלל זה תמיכה במשפחות השכולות. הוא הרבה לשבח את חייליו היהודים בפני הפיקוד הצבאי ואף הפליג בשבחם בפני ידידו תיאודור רוזוולט.

דבריו של פטרסון השפיעו עמוקות על מקבלי ההחלטות הבריטים שהביעו מעתה תמיכה ואמון בכינון כוח לוחם יהודי. זאב ז'בוטינסקי ששהה בלונדון נוכח בגודל השפעתו של פטרסון, וציין שטרומפלדור צדק כאשר הסכים להקמת גדוד נהגי פרדות שיכשיר את הדרך ליצירת הצבא היהודי.

קלעי המלך

גדוד נהגי הפרדות השלים את משימתו ופוזר. ז'בוטינסקי שהוסיף לפעול להקמת גדוד לוחם זכה לתמיכתו הנמרצת של פטרסון, ובין השניים נרקמו יחסי ידידות אמיצה. פטרסון הפך לציוני מושבע ותומך נלהב בז'בוטינסקי ובהגותו. בזכות המאמצים הכבירים קם גדוד 38 שזכה לכינוי 'גדוד קלעי המלך'. הגדוד השתתף במשימות לחימה ונטל חלק בקרבות לכיבוש ארץ ישראל שהתחוללו בבקעת הירדן ובהרי אפרים.

בתום מלחמת העולם התבסס השלטון הבריטי בארץ, תחילה כממשל צבאי ומשנת 1922 כשלטון מנדטורי.  פטרסון השתלב בפעילות קרן היסוד לצדו של ז'בוטינסקי, גייס כספים  והיה מעורה מאוד בנעשה בארץ ישראל.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה תבע זאב ז'בוטינסקי להטיל חרם כלל עולמי על גרמניה. בדעה מנוגדת אחז המנהיג הציוני ד"ר חיים ארלוזורוב שפעל לקידום הסדר כלכלי עם ראשי המפלגה הנאצית. בליל ה-16 ביוני 1933 נרצח ד"ר ארלוזורוב בתל-אביב, והאצבע המאשימה הופנתה כלפי אוהדי ז'בוטינסקי. ארץ ישראל נשטפה בגל עכור של שנאת אחים. פטרסון נכנס בעובי הקורה, חקר לעומק את מכלול העדויות וקבע באופן נחרץ שארלוזורוב לא נרצח על רקע פוליטי.

בשנים הבאות פעל פטרסון לצדו של ז'בוטינסקי במאמץ לעידוד יהודים לעלות לארץ ישראל, באופן לגלי או בלתי לגלי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נרתם לסייע בקידום התכנית להקמת צבא יהודי שייאבק לצד בנות הברית נגד הנאצים. באוגוסט 1940 נפטר זאב ז'בוטינסקי ופטרסון נשא עליו הספד מרגש.

בשנת 1946 נולד בן בכור למקורבו של ז'בוטינסקי, פרופ' בן-ציון נתניהו. האב הנרגש החליט לקרוא לבנו יונתן, לכבודו של ג'ון פטרסון. סא"ל יונתן (יוני) נתניהו נהרג ביולי 1976 במבצע לשחרור החטופים הישראליים מאנטבה. פטרסון נפטר בשנת 1947 ולא זכה לראות את כינון מדינת ישראל.

טרם פטירתו הביע פטרסון משאלה להיקבר בארץ ישראל. בשנת 2011 החלה להתנהל פעילות דיפלומטית ומשפטית להעלאת אפרו של פטרסון. המבצע הושלם ביום 4 בדצמבר  2014, אז נטמנו פטרסון ורעייתו במושב אביחיל בטקס בו השתתפו רבים ממנהיגי המדינה. את המבצע הוביל מכון ז'בוטינסקי ומנהלו דאז יוסי אחימאיר, וכחלק ממפעל ההנצחה יזם המכון את המחקר שערך ד"ר משה יגר ואת הפקת הספר שראה אור כעת.


הביוגרפיה החדשה "ג'ון הנרי פטרסון, הגדודים העבריים והציונות" מאת משה יגר ניתנת לרכישה במכון ז'בוטינסקי במספר הטלפון 03-7525903 (חנה), בהנחה מיוחדת רק למנויי 'מידה'.

לחצו כאן כדי לרכוש עכשיו מנוי ל'מידה'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. מעניין מאוד, כיוון שלפני מספר שנים קראתי ספר נחמד ולדעתי חשוב מאוד(באנגלית) שנכתב ע"י Yanky Fachler המתאר בדיוק את פטרסון והמתואר בכתבה.
    שם הספר: Six Officers, 2 Lions' and 750 Mules

  2. יפה.

    מעניין לחשוב על היסטוריה חלופית, בה הציונות מכה שורש מעט יותר מהר בקרב הציבור היהודי במזרח אירופה,
    מגייסת בריגדה (נניח) של לוחמים יהודים להילחם בשירות הוד מלכותו כבר במלחמת העולם *הראשונה*,
    בריגדה שמדכאת את מאורעות תר"פ, תרפ"א באיבם,
    בריטמניה ממשיכה לתמוך בציונות. הספרים הלבנים לא נכתבים מעולם,
    וכבר בשנות ה-20' עולים מאות אלפי יהודים לארץ ומקימים בה יישוב משגשג, שקולט אח"כ מיליוני פליטים יהודים שנמלטים מהנאצים.
    ב- 47', עם סיום המנדט נמצאים בארץ מיליוני יהודים, כולל 5 "בריגדות יהודיות" בוגרות מלחמת העולם.
    מלחמת העצמאות מוכרעת תוך חודש.
    ארה"ב תומכת בגלוי בישראל מהקמתה- היא הרי הכוח החזק במזה"ת.
    ישראל הופכת ל-"סטארט-אפ ניישן" כבר בשנות ה-70'.
    חלום.