מבוי סתום: בריטניה תקועה ללא מוצא במבוך הברקזיט

לאחר שהפסידה בהצבעה על הברקזיט אך שרדה את הצבעת האי-אמון, תרזה מיי נמצאת בידיים של הפרלמנט שיהיה חייב לקבל החלטה בקרוב

מנהיגות מדומה. תרזה מיי | Arno Mikkor

לאחר משא ומתן ארוך ומייגע, תרזה מיי הגישה לפרלמנט השבוע את העסקה שלה ליציאה מהאיחוד האירופי. כל הכהונה שלה הייתה מכוונת לרגע הזה, שסחט את כל האנרגיה ממנה וממשלתה. הפרלמנט מצידו נתן את גזר הדין כאשר פסל את ההצעה ברוב של 432 מול 202. במילים אחרות, הפרלמנט אמר למיי: נכשלת בגדול בדבר היחיד שהיית אמורה לבצע.

ההיסטוריונים כבר מחפשים אחר דוגמה מקבילה בה הצעה ממשלתית נדחתה ברוב כה מוחץ בפרלמנט. בעבר, הפסדים בהפרש כזה של קולות גרמו לראשי ממשלה להתפטר או הובילו להצעות אי-אמון שהכריחו אותם לעשות זאת.

גם במקרה של מיי הוגשה הצעת אי-אמון, אך למרות שהפרלמנט דחה לחלוטין את החקיקה העיקרית שלה, אולי החקיקה החשובה ביותר בבריטניה מזה עשורים, תרזה מיי ניצחה בהצבעת האי-אמון בקלות. אז מה לכל הרוחות מתרחש בווסמינסטר?

משברים תאומים

למעשה, יש כאן שני משברים שונים. הראשון הוא משבר האחריות בפרלמנט – העסקה של מיי אולי לא הייתה מה שתומכי הברקזיט האדוקים רצו, אבל אין להם את האומץ או את הקולות כדי להדיח את מיי ולחשוף את עצמם להצבעה בפרלמנט ולביקורת ציבורית.

טרפוד העסקה שגובשה במשא ומתן עם עשרות ראשי מדינות באירופה במרוץ נגד השעון, הופך את האפשרות ליציאה חד צדדית מהאיחוד בחודש מרץ למציאותית יותר. האפשרויות האחריות הן שהתסבוכת הנוכחית תוביל את הפרלמנט לבטל לחלוטין את הברקזיט, או שתוליד עוד משאל עם בנושא.

המשבר השני נמצא ביסודו  של הראשון. במערכת הפוליטית הבריטית הפרלמנט אמור להיות הריבון, אבל על הברקזיט הוחלט במשאל עם, הוא התקבל נגד הקונצנזוס בפרלמנט ובתקשורת ובשל כך זכה למעין מעמד ציבורי עליון.

רבים מחברי הפרלמנט משתי המפלגות, למרות שהתמודדו בבחירות בעצמם עם מצעים שהבטיחו לקדם את הברקזיט, למעשה מתנגדים לו נחרצות. הם מנסים להחדיר את התפיסה לפיה הברקזיט הוא בלתי אפשרי ורק יפגע בבריטניה, ומקווים שעם הזמן גם רוב הציבור יעבור לתמוך בהישארות באיחוד.

הזדמנות בלתי חוזרת

לטעמי האישי, הדחייה של העסקה שהביאה מיי, גם אם היא הייתה פגומה, היא מסוכנת מדי בשלב הזה. משאל עם נוסף רק יגרום לעוד מחלוקות פוליטיות וחברתיות, וכנראה יסתיים באותה תוצאה – רוב דחוק בעם לעזיבה ופרלמנט זועף שמסרב להוציא אותה לפועל. עוד כישלון בביצוע הברקזיט עלול לגרום נזק בלתי הפיך למפלגה השמרנית וללגיטימיות הדמוקרטית של הממשלה.

לזכותה של מיי יאמר כי היא לא משלה את עצמה שהיא עדיין יכולה להציל את העסקה הזאת. מיי הפקידה את גורלה בידי הפרלמנט, וכרגע היא מנסה לגלות איזה סוג של עסקה כן יכול להשיג רוב. ההנחה הרווחת כרגע, מחוזקת על פי דיווחים מגרמניה, היא שניתן לדחות בינתיים את היציאה החד-צדדית שנקבעה לחודש מרץ.

אבל גם עם דחייה כזו, הפרלמנט עלול לגלות שאין לו רוב פוליטי שמוכן לעמוד מאחורי כל עסקה אחרת של יציאה. צפון אירלנד לא רוצה שיתייחסו אליה באופן שונה, והיא תסכים להישארות של הממלכה באיחוד המכסים. תומכי הברקזיט האנגלים מנגד חוששים מצעד כזה שישאיר את בריטניה באיחוד המכסים אך ללא יכולת לקבוע את החוקים. מפלגת הלייבור מצדה נמצאת במצב פוליטי בו היא חייבת לדחות כל עסקה שמיי תביא, בניסיון לרצות את בוחריה.

הבעיה העיקרית בכל הסיפור הזה היא שככל שסאגת הברקזיט מתמשכת, בריטניה מפספסת הזדמנות בלתי חוזרת לעצב מחדש את החוקים והרגולציות ששולטים על הכלכלה שלה, אך נכון להיום פתרון לשני המשברים האלה אינו נראה לעין. הפרלמנט אמנם הביע אמון במנהיגות של מיי, אך יחד עם זאת הראה שאין לו טיפת אמון בה.

כרגע בריטניה נמצאת במצב של אמון מדומה וממשלה מדומה, אבל יש גבול עד כמה אפשר להמשיך בהעמדת הפנים הזו. בריטניה תהיה חייבת להגיע בקרוב להחלטה כלשהיא – בין אם לצאת מהאיחוד ובין אם להישאר. המשימה של הפרלמנט היא להחליט מתי ואיך עושים את זה.


הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. על צביעות הוכחשה משלמים ביוקר, כמו גם על פשעים היסטוריים כנגד העם היהודי. אין ארוחות חינם, ואין חטאים שלא פוגעים בחוטא בסופו של דבר.

  2. בריטניה של תרזה מיי נמצאת במשבר מנהיגותי שפוקד אל העולם המערבי ושגם אנו מצויים בתוכו. שני המנהיגים שהובילו את הברקזיט קמרון ושר החוץ שלו, ברחו כמוגי לב פוליטיים מהתמודדות עם התוצאות של משאל העם שהושג ברוב דחוק ותרזה הייתה "הגבר" שהיה מוכן לקחת אחריות במקומם.

    בעיית חוקת האיחוד האירופי שאל ההיבטים הכלכליים שלו התלוותה אידיאולוגיה שמאלנית, פוסט מודרנית ופסבדו-ליברלית המערערת את הסטטוס קוו הפוליטי ואת הדמוגרפיה של מדינות אירופה.

    אם מדינות מזרח אירופה מוכנות "למרוד" באידיאולוגיה הזו אך בו בעת ולהחזיק ביתרונותיה הכלכליים של הברית, בריטניה לא מוכנה לכך שמהגרים מכל רחבי העולם, כולל ממדינות אירופה עצמה בהן אוכלוסיות חלשות מהמזרח צוענים וכיוב', ייכנסו לשטחה ויחריפו את המשבר הדמוגרפי בקליטת האוכלוסיה הערבית-אסלמית העושה שמות באירופה.

    תרזה מיי ניסתה ליצור קונצנזוס במערכת הפוליטית הבריטית המפולגת ונכשלה כליל. לדעתי אין לה שום ברירה אלא "לאיים" על האיחוד ביציאה חד צדדית, שגם עבורו הנו סכנה כלכלית ופוליטית מאין כמוה. מעשה זה אולי, יאפשר לה להשיג תנאי יציאה נוחים יותר וקבלת אישור של העם הבריטי והפרלמנט.