המפתח להבנת טראמפ: ספר חדש במבצע השקה

לרגל הוצאת ספרו החדש של קובי ברדה, "המפתח להבנת טראמפ" – מחיר השקה מיוחד של 59 ש"ח בלבד עד ה-10.2

לראשונה בעברית – ספר הפותח אשנב לתוך המחשבות של האיש החשוב בעולם, בניסיון להבין את פשר מהלכיו.

לרכישת הספר במחיר השקה של 59 ש"ח, ולמבצעים נוספים כולל אירוע השקה מיוחד והרצאות – לחצו כאן

***

בסקר האחרון של מכון המחקר PEW הסוקר את האהדה שחשים אזרחי העולם כלפי ארה"ב בכלל והנשיא האמריקאי בפרט, עלו כמה ממצאים מעניינים בכל הקשור ליחסי עם ישראל והנשיא טראמפ.

כפי שניתן להסיק מהגרף, לאחר החתימה על הסכם הגרעין עם איראן וההתנהלות של הנשיא אובמה במזה"ת, הפופולריות של ארה"ב והנשיא ירדה אל מתחת לרף ה-50%. מאז כניסתו של הנשיא טראמפ, הגרף מטפס מעלה ומתייצב על 69% תמיכה בנשיא נכון לזמן כתיבת הסקר.

שאלה נוספת בסקר הזה, מראה על תחושת הביטחון שמרגישים הישראלים בממשל הנוכחי. בשאלה עד כמה לוקח הממשל הנוכחי את האינטרסים של המדינה שלי, הציגו תושבי ישראל את העלייה הגדולה ביותר באמון (+17) ביחס לממשל של אובמה, בסקר הקודם שנערך בשנת 2013.

לכאורה, ישאל את עצמו הקורא הסביר, מה רואים אזרחי ישראל באופן שהוא כל כך שונה משאר אזרחי העולם? הרי המגמה העולמית מאוד ברורה בהקשר הזה, והמספרים שמציגים אזרחי ישראל בתמיכה עומדים בסתירה מוחלטת למדינות העולם בכלל והמערב בפרט.

התשובה לכך היא תחושת הכנות, גילוי האהבה, ההצהרות אך בעיקר המעשים של הנשיא טראמפ. כדי להבין את שורשי סיפור האהבה, נחזור במכונת הזמן למרץ 2016, אז מתייצב המועמד הרפובליקני דונאלד טראמפ לנאום מול כ-18,000 תומכי איפא"ק ופורס את משנתו מול באי הוועידה.

הנאום החל בכך שהמועמד טראמפ הודיע כי הוא לא בא לספר להם מה הוא מבטיח לעשות, כי זה מה שפוליטיקאים עושים, אלא הוא בא לספר מה הוא מתכוון לעשות ויעשה כשייבחר לנשיא עם מי שהוא כינה: "השותפה האסטרטגית שלנו, במסגרת חברות שבלתי ניתנת לשבירה, ואחינו התרבותיים והדמוקרטיה היחידה במזה"ת, מדינת ישראל".

בואו נראה מה היו ההתחייבויות שהוא נתן, והאם הוא הצליח לעמוד בהן עד כה.

"כשאהיה נשיא", אמר טראמפ בוועידה, "הימים שבהם מתייחסים לישראל כאזרחים סוג ב' יסתיימו ביום הראשון. אפגש עם ראש הממשלה נתניהו מיידית. אני מכיר אותו שנים ונוכל לעבוד יחד בצמידות. נעביר את השגרירות האמריקאית לבירה הנצחית של ישראל".

בדיקת עובדות: הנשיא טראמפ נפגש עם נתניהו באחד המפגשים הראשונים אותם ערך כנשיא ארה"ב ב-16 בפברואר 2017. השגרירות האמריקאית עברה לירושלים בטקס חנוכה ב-14 במאי 2018.

"בחברה הפלסטינית, הגיבורים הם אלו שרוצחים יהודים. אסור לתת לזה להימשך. אי אפשר להשיג שלום אם מתייחסים למחבלים כקדושים. כאשר אתה חי בחברה בה כוכבי קולנוע או ספורטאים הם כוכבים, ילדים ירצו להיות כמותם. כשאתה חי בחברה בה הכוכבים הם לוחמי אש, ילדים ירצו להיות כמותם. בחברה הפלסטינית, ההערצה היא לשהידים. כאשר ספרי החינוך שלהם מטיפים לשנאה, לא נוכל לייצר חינוך".

בדיקת עובדות: הנשיא טראמפ חתם במהלך חודש מרץ 2018 על חוק “טיילור פורס“, המורה על הפסקת העברה של תשלומים מארה”ב לרשות הפלסטינית כל עוד הם ישמשו לתשלום משכורות למחבלים ולמשפחותיהם. החוק, אשר נקרא על שם טיילור פורס – קצין לשעבר בצבא ארה”ב שנרצח בפיגוע הדקירה בטיילת יפו בשנת 2016 – קובע כי כל תשלום שתעביר הרשות הפלסטינית למחבלים יקוזז מהסיוע האמריקאי.

משמעות החוק מבחינת הרשות הפלסטינית היא שנכון להיום, יקוזז כל סכום אותו משלמת הרשות ליחידים שביצעו פעולות טרור או משפחותיהם, מהסיוע השנתי האזרחי בן ה-260 מיליון דולר שמעבירה לה ארה”ב. על פי מכון מבט לתקשורת פלסטינית, סכום הכסף שהקצתה הרשות הפלסטינית למחבלים הכלואים בישראל עמד בשנה האחרונה על 158 מיליון דולר, עליה של 13% מ-2017.

לכך יש לצרף 197 מיליון דולר נוספים המועברים מדי שנה למשפחות של מחבלים מתים, ובסך הכל מדובר בהוצאה שנתית של 355 מיליון דולר עבור מימון ישיר לטרור, המהווים שבעה אחוזים מהתקציב הכללי של הרשות.

"אובמה טועה בזה שהוא מפעיל לחץ על הידידות שלו ומעניק הטבות לפלסטינים, כאשר זה חוזר פעם אחרי פעם, לחברות ששונאות את אמריקה. הנשיא אובמה חושב שאם יופעל לחץ על ישראל, זה יקדם את הפתרון והוא טועה בהבנה שלו את הסכסוך. אם ארה"ב תעמוד לצד ישראל, זה יגדיל את הסיכוי להגיע לשלום".

בדיקת עובדות: הלחץ על הפלסטינים עצום. הוא כלל את ההודעה על סגירת הנציגות הפלסטינית בגלל הסרבנות של ההנהגה לקדם את ההליכים לקראת עסקת השלום, שעד כתיבת שורות אלו טרם הוצגה אך תנותח בהמשך הפרק הזה. בתאריך ה-10 בספטמבר 2018, הודיע היועץ לביטחון לאומי בולטון בשם הנשיא כי: "ממשל טראמפ לא ישאיר את הנציגות פתוחה, כל עוד הפלסטינים מתנגדים לפתוח בשיחות ישירות ומשמעותיות עם ישראל". ב-10 באוקטובר, נסגרה רשמית נציגות אש"ף בוושינגטון.

"המטרה מס' אחת שלי תהיה לפרק את העסקה הנוראית שנחתמה עם איראן".

בדיקת עובדות: ב-8 במאי 2018, הודיע הנשיא האמריקאי ש-"המשטר האיראני הוא המממן העיקרי של טרור במזרח התיכון ותומך במיליציות טרור כמו חיזבאללה, הטליבאן ואל קעידה", והוסיף "אף פעולה של המשטר לא הייתה מסוכנת כמו הרדיפה אחר נשק גרעיני. הסכם הגרעין אמור היה להגן על ארה"ב ובנות בריתה מפני השגה של נשק גרעיני על ידי איראן. בפועל, ההסכם אפשר להם להעשיר אורניום ולהגיע לנשק שכזה עם הזמן. הוא הסיר את הסנקציות בתמורה למגבלות קלות על תוכנית גרעין וללא שום הגבלות על התנהגות אחרת כמו פעילותה של איראן בתימן וברחבי העולם".

"האו"ם אינו חבר של דמוקרטיות, לא של חירות ואפילו לא של ארה"ב, שם נמצא משכן הקבע שלו. אני, בניגוד לאובמה (די קרא את פעולותיו העתידיות של אובמה מאוחר יותר בהקשר זה, ק.ב), אשתמש תמיד בזכות הווטו בהחלטות נגד ישראל".

בדיקת עובדות: לא רק שארה"ב מטילה וטו – מעבר לכך, מתקופת טראמפ לא עברה החלטה אחת נגד ישראל במועצת הביטחון. ארה"ב הודיעה ב-20 ביוני 2018, באמצעות השגרירה נייקי היילי, על ההחלטה לסגת ממועצת זכויות האדם כי "במשך זמן רב מועצת זכויות האדם הגנה על מדינות שמפרות זכויות אדם באופן שיטתי". לדבריה, הארגון הוא "צבוע, ושם את נושא זכויות האדם ללעג והוא כמו ביב שופכין".

היא מנתה את ההחלטות נגד ישראל ואמרה כי מספר ההחלטות גבוה מזה שהתקבלו נגד איראן, סוריה וצפון קוריאה ביחד. היא הוסיפה כי ארה"ב פורשת מפני שלמועצה ישנה נטייה כרונית לפעול נגד ישראל. "ההתמקדות הבלתי-פרופורציונלית והעוינות הבלתי נגמרת של המועצה כלפי ישראל מהווים הוכחה חותכת לכך שהיא פועלת ממניע פוליטי ולא מתוך הגנה על זכויות אדם".

תקשורת עויינת

הנה כי כן, גיליון ההבטחות של הנאום שלו כמועמד מראה את דפוס הפעולה שלו כמי שאמינותו היא הנכס החשוב ביותר שלו. כל ההבטחות עליהן דיבר מומשו עוד בטרם הגיע לחצי הדרך של הקדנציה הראשונה שלו כנשיא. הנאום שעורר מחיאות כפיים מצד אחד והרמות גבה וצחוק עצבני לפרקים מצד שני, התחלף בגיליון ציונים מושלם, המתאים לקהל שאליו הוא מכוון.

כשם שהקהל אליו הוא מכוון בשאר הנושאים הנידונים בפרק נסחף אחריו ונשבה בקסמיו, כך גם החברה הישראלית, שמרגישה כי "הדונאלד" הוא "אחלה גבר" ואחד שגם "מבטיח ומקיים" .דף המעריצים בעברית שנקרא "טראמפ כחול–לבן", מונה כבר למעלה מ-61,000 מעריצים.

יחד עם זאת, מדוע קשה לעיתים לשפוט את האדם כמי שעומד מאחורי המילה שלו ומקיים את ההבטחות שלו לקהל אליו הוא מדבר, וההסתכלות עליו היא בחצי עין, או בתחושה המחייבת משפט התגוננות מקדים?

תשובה אחת תהיה, כי אולי בעיני הבריות הוא אדם יהיר ושחצן. אדם שמדבר על עצמו בגוף שלישי ומרבה להתפאר ביכולות שלו, גורם לאנשים להירתע באופן טבעי ולפתח תחושה של אנטגוניזם. ההסבר היותר עמוק יהיה הפילטרים בהם אנו נוטים להסתכל על האיש, אותם מייצרים אמצעי התקשורת בישראל.

ואין נושא מרתק יותר, מהתבוננות בדרך בה מסקרת התקשורת הישראלית את הליווי של הנשיא לתהליך השלום. יתכן והנושא נעשה בגלל שנים בהן היו רגילים הכתבים המדיניים לשיטת המקל (היותר ארוך) והגזר (היותר קטן), יתכן שזה בגלל שזה דומה לדרך בה הם חושבים שצריך לקדם את תהליך השלום ויתכן שזה בגלל שהם פשוט לא אוהבים את הנשיא טראמפ. אין דוגמה טובה יותר מאשר להתבונן בתאריך ה-16 בפברואר 2017, ולראות את הדרך בה מתוארת הידיעה בבלוג "קצרצרים" אודות הפגישה, לעומת איך שתיארה אותה התקשורת הישראלית, בטור הנקרא: "חזון מזה"ת חדש של הנשיא…טראמפ".

לא במקרה נבחרה הכותרת הזאת שכל כך מזוהה עם הנשיא המנוח שמעון פרס. מה שבחר היום להעביר לנו הנשיא טראמפ הוא חזון פורץ דרך, לאופן שבו הוא מאמין שניתן יהיה להשיג שלום במזה"ת. והתקשורת הממסדית? היא פספסה בענק מול שער ריק לחלוטין. כותרות של "טראמפ לנתניהו: "אני רוצה לראות את ישראל עוצרת את ההתנחלויות" (וואלה) או "טראמפ: "רוצה לראות הפוגה בבנייה בהתנחלויות, בכל מו"מ הצדדים יצטרכו להתפשר" (נענע 10), מראות את חוסר היכולת הבסיסית של קריאת מי הוא טראמפ ומה הוא מתכנן לעשות בבית הלבן.

אז איך מחבר הספר THE ART OF THE DEAL"" (שמכר מיליוני עותקים בעשרות שפות) מתכנן לסגור את העסק הכי גדול בהיסטוריה? בואו ננתח יחד את הצדדים והאופן שבו זה יעשה. הפתרון המוצע יהיה פתרון אזורי, שישען על ציר המדינות הסוניות החשובות במרחב ונגד איראן. הציר יכלול את ירדן-מצרים-סעודיה-מפרציות כפטרון פלסטיני ביחד עם ישראל ובחסות אמריקאית.

דקה 16:24 בשאלות עיתונאים, נתניהו:

"אנחנו חייבים לחפש דרכים חדשות, רעיונות חדשים, איך להבטיח ולהניע את תהליך השלום קדימה. אני מאמין, שההזדמנות הגדולה (לשלום, ק.ב) מגיעה מהגישה האזורית ומהמעורבות של חברינו השותפים הערביים העכשוויים שלנו, בשלום גדול יותר ושלום עם הפלסטינים".

וטראמפ עונה:

"ואנחנו דיברנו על זה, זה משהו שונה, שלא דוסקס בעבר, וזו עסקה גדולה, ועסקה הרבה יותר חשובה במובנה. זה יכלול הרבה, הרבה מדינות ויכסה שטח גדול מאוד".

דקה 18:20 בנאום:

"אני חושב שהקונספט החדש שדיברנו אודותיו זה זמן מה, זה משהו שמאפשר להם להראות יותר גמישות מאשר בעבר, בגלל שהוא מאפשר משטח גדול יותר (קנבאס במקור) לשחק בו".

הנה לפניכם הכרזה סופר דרמטית, שבמסגרתה נרמז ברמז עבה כפיל, כי מתקיימים דיונים אינטנסיביים לפתרון על פי הגישה האזורית, והיא חולפת לה ככה מתחת לרדאר מבלי לנסות להבין את המשמעות שלה. אז מהו הפתרון שיחייב את הישראלים להתפשר?

לראשונה מאז הקמתה של מדינת ישראל, היא איננה עוד הבעיה הגדולה ביותר של העולם הערבי. המלחמה בין השיעים לסונים, המתנהלת באופן סימולטני בכמה זירות, הפכה את ישראל מבעיה, לסוג של פתרון. הציר הסוני של המדינות האמורות, מחפש ומוצא בישראל בת ברית. היחסים בין זרועות המודיעין טובים מאי פעם (אם כי מתחת לפני שטח) ותיאום בין המדינות בכל הדרגים נמצא ברנסנס משמעותי.

גם המאבקים של המשטרים בהקצנה הפונדמנטליסטית הפנימית, מערערים את יציבות המשטרים הללו בכל החזיתות ומחייבים אותם מחד להיעזר בשירותי המודיעין הישראלים, ומאידך לשמר את היחסים על אש נמוכה במיוחד ורחוק מעין הקהל הביתי שעדיין עוין (מאוד) את ישראל.

מהו "הפתרון האזורי" המוצע?

מכיוון שניתן להסתמך אך ורק על תקשורת גלויה וחוש בריא, ננסה לשרטט את האפשרויות שייתכן ויעמדו בנפרד, ישולבו או יהיו דומים לפתרונות בהם דנים הצדדים.

פתרון האדמות בסיני: א-סיסי כבר התבטא בעבר בנוגע לאפשרות לתת כמה עשרות אלפי ק"מ משטח סיני ובכך לפתור את הבעיה שיש לו מכיוון ההשתלטות של הסניפים המקומיים של דאעש. בהקשר כזה, תמסור ישראל משהו משלה (למשל זכויות כלכליות על מים, רווי גז או פתרון אחר), ועל פי תוכנית  השר ישראל כ"ץ, תקים עבור הישות הפלסטינית בעזה נמל על אי בסמוך לחוף, כאשר השליטה הביטחונית תישאר בידי ישראל.

פתרון השליטה בירושלים: טראמפ דיבר על הנכונות של ישראל לבצע הקרבה, כזו שתצטייר בעיני העולם כהקרבה משמעותית, ובמיוחד כשמדובר בשלטון ימין. פתרון שכזה יכול לכלול מעבר של שטחים לווקף הירדני ששולט על המקומות הקדושים, מעורבות סעודית כסמכות רוחנית עליונה, וישראל כמובן תהיה בשליטה על המקומות הקדושים.

קונפדרציה ירדנית: הכפפה של המדינה הפלסטינית בצורה זו או אחרת תחת ירדן ובשליטה של ישראל בגבולות ובמעברים, אותה מקדם סרי נוסייבה וחבר הפרלמנט הירדני, מוחמד אל-דואימה.

בכל תרחיש כזה, המצוין כאן או שיוצג בהמשך, יהיה ההסכם כרוך בעסקאות סיבוביות של שינוי בעלויות על הקרקע, מכמה מקומות ובפלטפורמה אזורית ולא במסגרת מו"מ ישיר בין ישראל לרשות הפלסטינית, לצד מנגנוני פיצוי למדינות בהן יש פליטים ושרשורי דורות של פליטים, תוך הוצאת אזרחות (במדינות בהן לא קיבלו) וביטול מעמד הפליטות כפי שמוגדר כיום על ידי אונר"א.

בהקשר זה, מצבם של הפלסטינים יורע, כיוון שההסכם ייעשה מעל ראשם, עם פטרונים מהעולם הערבי, שיקבעו את המתווה ולבסוף יאלצו את הפלסטינים לחתום עליו.

טראמפ מתחיל בהליך "כיווץ" לרשות הפלסטינית, כדי שניתן יהיה להחזירה לגודלה הטבעי. זו הסיבה מדוע לא עונים לטלפונים בבית הלבן וזו גם הסיבה מדוע נדחתה היוזמה של מזכ"ל האו"ם למינוי סאלם פייד לשליח האו"ם ללוב.

כיצד, אם כן, התקשורת נכשלת בלהבין את כוונותיו של הנשיא טראמפ? זהו סוד העניין. להקשיב לנשיא טראמפ, לעקוב אחר ההיגיון שלו, להבין מדוע הוא פועל כך ואז לראות בצורה ברורה, כמו ביום עם אופק ללא ענן, את הדרך אותה הוא מתווה.

אבל כפי שניתן לראות, זוהי לא הדוגמה היחידה בה אנו מתבוננים דרך משקפיים הדורשים ניקוי זגוגיות. ביום של ההכרזה המטלטלת של הנשיא טראמפ על ההכרה שלו בירושלים (את ההרחבה ההכרחית על מדוע היא נעשתה תקראו בפרק על יחסיו עם האוונגליסטים), נכתב הטור הנושא את השם: "טרמפולוגיה – מדעי הטראמפ בראי ההכרזה על ירושלים הבירה", שם ניתנו דוגמאות נוספות אודות העיוורון התקשורתי.

רבים בתקשורת, בציבור הישראלי וסתם "אנשים מן היישוב", הופתעו מההצהרה של טראמפ על ירושלים כבירת ישראל. ההלם והתדהמה כל כך עצומים, שיש מי שמנסים "לדייק" את ההצהרה ולתת לה מניעים נסתרים.

השיא בהקשר זה, היה הפרשן המוערך אמנון אברמוביץ' שטען כי "השאלה הייתה לאיזה ירושלים הוא מדבר. הוא הגדיר את ירושלים המערבית". הוא נתלה בזה שטראמפ הזכיר את הכנסת, את בית המשפט העליון, את בית ראש הממשלה ובית הנשיא – ולכן הוא מתכוון "כמובן" רק למערב ירושלים, בשעה שטראמפ הזכיר בנאומו מפורשות את העיר העתיקה וגם משרדים ממשלתיים (דוגמת משרד המשפטים) הנמצאים במזרחה של העיר.

הפרשנות (שלא לומר העיוורון) של הפרשנים, זרקו אותי בחזרה לביקור של נתניהו בבית הלבן בחודש פברואר 2018.

נדמה כאילו אותם אלה שאמורים לפרשן עבורנו, הקוראים/מאזינים/צופים, מחטיאים ביכולת הניתוח של טראמפ, פעם אחר פעם. התסכול מחוסר היכולת הבסיסית להבין אותו, מביא את כלי התקשורת להצמיד לו שמות גנאי או תכונות אופי, שמקלים עליהם להסביר (לעצמם, אולי) מדוע הם כושלים בניתוח המסר.

חיפוש מהיר בגוגל ילמד אתכם כיצד מוצפות בקלות תיאוריות מבוססות לגבי "מחלת הנפש" של הנשיא טראמפ, העובדה כי הוא "נשיא טיפש" או סתם לא יציב. האמת היא פשוטה הרבה יותר.

המסר הנכון

יתכן שזה מגיע בעקבות כל כך הרבה אכזבות מפוליטיקאים שאומרים דבר אחד כדי להיבחר ואז עושים דבר אחר. יתכן והפרשנים מנסים לכפות את המסר שלהם על המאזין ויתכן שזו סתם פרשנות גרועה, אבל חוסר היכולת לקרוא את מסריו הפשוטים והברורים של טראמפ (שגם מנוסחים באנגלית פשוטה וקולחת שכל אדם יוכל להבין גם ללא תרגום), בולטת במיוחד.

טראמפ הוא בעצם שילוב של חשיבה רעננה ומקורית שאותה הביא מעולם העסקים, לצד עשייה מורכבת של חשיבה אסטרטגית עם רידוד המסר לפרוטות כדי שיובן במלואו למאזין.

השיא של המהלך היה בהכרזה הדרמטית על ירושלים כבירת ישראל, כאשר אבו מאזן מקבל כתף קרה (המקסימום שהשיג כלפי חוץ) מחבריו למדינות הציר הסוני. התהליך של שבירת מוסכמות, חשיבה מחוץ לקופסה ובניה מחודשת של אסטרטגיה, באה לידי ביטוי בנאומו של טראמפ בהכרזה, המקפלת בעצם את הרצון שלו להבקעה.

טראמפ אמר בנאומו כי: "ההכרזה שלי היום מסמנת התחלה חדשה בטיפול בסוגיה הישראלית פלסטינית" וגם "אין צורך לחזור על אותה הנוסחה כמו בעבר ולקוות לתוצאה טובה יותר". המשפט הזה הוא בעצם הדרך החדשה, אם תרצו.

טראמפ מושיב את הפלסטינים על "כיסא נמוך" כאומר להם: סגרתי כבר עם אבא ואמא (מפרציות ומצרים) את ההסכם, לא תחתמו ותמשיכו להפריע? נמשיך להמטיר עליכם בליסטראות שלא רק ישאירו אתכם מדשדשים במקום, אלא גם ייקחו אתכם לאחור. ואין דרך טובה יותר לסכם את הטור, מאשר לסכם בדבריו של טראמפ: God bless Israel, God bless Palestinians, God bless the U.S.A

תשומת הלב כי ישנן ישויות מדינתיות (ישראל וארה"ב) ויש עם (פלסטינים). הוא יכול היה לומר: "אלוהים יברך את הרשות הפלסטינית", אבל בבחירת המשמעות של הברכה לפלסטינים הוא משיג מטרה כפולה: הוא גם מפריד את העם ממנהיגיו וגם מוריד אותם מחצי מדינה (רשות) חזרה לעם. וזה, גבירותי ורבותי, שולח מסר לאוזניים הנכונות.

ישנם מרכיבים רבים הקשורים בעברו של טראמפ, שמסבירים את האופן שבו הוא רואה את מדינת ישראל ואת האנשים אותם הוא בחר למנות לתפקיד, שמעידים כי הקשר שלו לישראל הוא אמיתי ואינו נשען על אדנים זמניים של מצב רוח.

הקלף האנטישמי

אחד הקלפים עליו נשענים אויביו של טראמפ, או כאלה המנסים לייצר לו הילה דמונית, הם אותם אלה הטוענים כי טראמפ הוא אנטישמי ששונא יהודים. למעשה, כבר בתקופת הפריימריז של המועמד טראמפ, התייחס מנכ"ל הליגה נגד השמצה, ג'ונתן גרינבלט, לטענותיו של טראמפ נגד מי שכינה "הכוחות הפיננסיים הבינלאומיים" – כינוי בו משתמשים אנטישמים נגד יהודים, כאמירה אנטישמית.

ואכן, רבים מהתוקפים אותו בקלף האנטישמי הם יהודים וישראלים, כמי שיכולים להרשות לעצמם לתקוף אותו על בסיס שכזה. כך למשל מייקל וולף, מחבר הספר "אש וזעם" על טראמפ, רומז שהוא אנטישמי. לטענתו של וולף: "אני חושב שהוא שם לב מי יהודי ומי לא, בצורה שעושה קצת צמרמורת".

עוד אחת מהטענות המושמעות כנגד הנשיא טראמפ היא שהוא משתמש ב-"משרוקית כלבים" כדי לתקוף את היהודים. הכוונה היא שהנשיא עושה שימוש במילות קוד המוכרות לאותם אנטישמיים, וככה הוא (שהדבר האחרון שאפשר לומר עליו זה שהוא פוליטקלי קורקט או ביישן) מפעיל את אותם אנטישמיים. הפניות כאלו יוחסו בקשר להתבטאויות שלו כנגד האחים קוך שתורמים כסף למפלגה הרפובליקנית, או במקרה של תקיפותיו נגד סורוס. בשני המקרים הללו, מדובר במיליארדרים הפועלים נגדו בשיטות שונות כדי למנוע את בחירתו מחדש, ובהקשר זה, הם חלק מתוך מאבק פוליטי.

אך האם באמת וברצינות ניתן לטעון כי הנשיא טראמפ הוא אנטישמי? האם ניתן לטעון כי כל מעשיו כלפי ישראל, המחוות להן התחייב ואותן מילא עד כה, הן משהו זמני? הטענה היא שלא, וכדאי אף להוסיף סימן קריאה! האם יכול להיות שמי שמברך את ישראל לפני יום הולדתה ה-70 בברכה של: "עם ישראל, אין לנו חברים יותר טובים מכם!", עושה זאת כדי לייצר לעצמו אליבי?

כדי להבין זאת, ננסה לפרוט את מערכת היחסים שלו עם העם היהודי, הקשר שלו לעם ישראל והחשיבות אותה הוא מייחס למדינת ישראל במזה"ת. נעשה זאת באמצעות בדיקה של האופן בו הוא מינה אנשים והאופן בו הוא פועל הלכה למעשה מדי יום.

ראשית, בואו ונצא לסיור בלשכתו במגדלי טראמפ, סיור אותו ערך לוושינגטון פוסט בתקופת הקמפיין. הסרטון מתחיל בזה שטראמפ מציג בגאווה אותות שהוא קיבל מחבריו היהודים: אות "עץ החיים" ואות "שלום". ואגב נדל"ן, הם ממוקמים במקום הבולט ביותר בקיר של משרדו.

הנשיא טראמפ, שגדל בעיר ניו יורק, בחר לאורך השנים להעסיק עובדים יהודים בסביבתו הקרובה והאינטימית ובצמתים החשובים לו ביותר. כדוגמה ראשונה, נביא את עו"ד מייקל כהן, אותו יועץ שכנגדו הוגש כתב אישום בענייני עסקיו המשפחתיים (לא נמצא שום קשר לקנוניה עם רוסיה. בדו"ח שהגישה פיוזין ,GPS הוא כביכול נפגש עם סוכן KGB בפראג, רק בעיה אחת הייתה – האיש מעולם לא ביקר בפראג). זה מראה על רמת האמון הגבוהה שהוא נתן בו.

יהודים בצמרת

מי שניהל את עסקיו המשפטיים של אימפריית טראמפ ומונה לשגריר ארה"ב בישראל הוא דיוויד פרידמן. ביום בו הוא מונה, הוציא הנשיא טראמפ את ההודעה הבאה לעיתונות: "פרידמן הוא חבר ותיק שלי ויועץ שאני סומך עליו. קשריו החזקים בישראל יהוו את הבסיס של שליחותו הדיפלומטית ויהיו נכס אדיר למדינה שלנו בעת שאנו שואפים לחזק את היחסים עם בני בריתנו ולחתור לשלום במזרח התיכון".

הוא לא סתם התייחס לעובדת היותו חבר אישי שלו. פרידמן הוא עורך דין מוכר ומפורסם ברחבי ארה"ב. הוא שותף באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בניו יורק, "קסוביץ', בנסון, טורס ופרידמן", והוא מתמחה בענייני נדל"ן ופשיטות רגל. טראמפ נזקק לשירותיו במאבקי הנדל"ן שלו, בין היתר בעניין שלושת בתי הקזינו בעיר ההימורים אטלנטיק-סיטי. ההיכרות העסקית הפכה לידידות קרובה בעת שפרידמן ישב שבעה על אביו לפני 11 שנים.

המינוי של פרידמן היהודי מחובר גם לקשר הציוני של השגריר דובר העברית ומי שפעל כדבורה עמלנית להעברת מעון השגרירות מתל אביב לירושלים. עוד לפני מינויו לתפקיד, הקפיד דיויד פרידמן לשמור על קשרים עם מדינת ישראל ונחשב לתומך נלהב שלה. למעשה, הוא תורם ידוע למוסדות ולגופים ישראליים, בעיקר ביהודה ושומרון, משמש נשיא ארגון הידידים האמריקאי של היישוב בית-אל, תורם קבוע לכפר השיקומי 'עלה נגב' בראשות האלוף (במיל') דורון אלמוג, חבר הוועד המנהל של "איחוד הצלה" ותורם לו, שותף ב-"יקב מונטיפיורי" ליד בית שמש ועוד.

אם המינוי של עו"ד פרידמן היה לשגריר ארה"ב בישראל, מה היה הגיוני יותר עבור הנשיא, מלבחור לתפקיד מנהל צוות המו"מ באזור המזה"ת את עו"ד ג'ייסון גרינבלט? עו"ד גרינבלט שימש כסגן נשיא ויועץ משפטי ראשי של ארגון טראמפ, ובמהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב 2016 שימש כיועצו בנושא ישראל. לאחר בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב, מונה גרינבלט ליועץ למשא ומתן בינלאומי ולשליח הממשל האמריקאי למזרח התיכון.

ללא ספק, מדובר בעוגה גדולה ומשובחת, אך את הדובדבן של צוות המו"מ והקשר לישראל, השארתי לסוף.

ג'ארד קושנר, הבעלים העיקרי של חברת הנדל"ן "קושנר נכסים" ושל העיתון "ניו יורק אובזרוור", נשוי לאיוונקה טראמפ, בתו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ, ומשמש גם כיועצו הבכיר. בבחירות לנשיאות ארה"ב 2016, הוא היה אחד מיועציו הבולטים והתמקד בקמפיין המדיה הדיגיטלית שלו. לקושנר ואיוונקה יש 3 ילדים יהודים, לאחר שאיוונקה עברה תהליך גיור (וקיבלה את השם היהודי יעל) בשנת 2009, מה שהופך את הנשיא טראמפ לסב גאה לשלושה ילדים יהודים במשפחתו. איוונקה טראמפ משמשת כיועצת מיוחדת של הנשיא.

אבל לא רק בהקשר של צוות אישי ומינויים של שגרירים עסקינן. הנשיא טראמפ בחר למנות לתפקיד שר האוצר את סטיבן מנוצ'ין. באפריל 2016 מונה מנוצ'ין על ידי דונאלד טראמפ למנהל הכספים בקמפיין הבחירות לנשיאות. לאחר הבחירות, החליט טראמפ למנותו למזכיר מחלקת האוצר.

לא רק יהודים ציוניים משרתים בממשלו של טראמפ. אחד מגדולי הידידים של ישראל, ג'ון בולטון, נוצרי לות'רני, מונה לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ ב-9 באפריל 2018. בולטון הוא נץ ביטחוני המאמין בחשיבותה של ישראל למערך האינטרסים האמריקאים וחשיבותה כעוגן של האינטרסים במזה"ת.

במאמר דעה שפרסם בסמוך לכניסתו לתפקיד בעיתון הוושינגטון פוסט, ניסה בולטון להסביר את השינוי האסטרטגי שרואה ארה"ב במערכת היחסים שלה עם ישראל.

״החלטת הנשיא להעביר את השגרירות ולהכיר בירושלים כבירת ישראל, מדגימה את הדגש של המדיניות שלו, לחזק את הקשרים עם השותפות של ארה״ב. בעוד יש מי שחושבים שישראל היא גורם המערער את מאזן הכוחות במזרח התיכון, ומאמינים שיש לרסן את כוחה של ישראל, הנשיא הנוכחי רואה תועלת מרובה מן היחסים עם ישראל, כמו גם הזדמנות למנף את ההשקעות לשיתוף פעולה רחב יותר״. זה לא הסתכם רק בהודעה על האופן בו רואה הממשל של טראמפ את היחסים עם ישראל, אלא הוא נותן גם הסבר מקיף מדוע זאת העמדה של הממשל ביחס למיקומה האסטרטגי של ישראל במרחב: "זהו נתיב חדש להתמודדות עם האגרסיביות והעוינות של אויבינו תוך חיזוק הקשרים עם השותפות ובנות הברית של ארה״ב".

לבסוף, הוא מסביר מדוע הברית עם ישראל חיונית לארה"ב :״ישראל היא כוח כלכלי דינמי. בעוד האוכלוסייה שלה היא רק עשירית ממספר האוכלוסין של איראן, התל״ג הישראלי שווה לתל״ג האיראני וזרם ההשקעות הזרות לתוך המדינה גדול בישראל פי ארבעה בהשוואה לאיראן. קשרים חזקים יותר שלנו עם ישראל, יגבירו את השגשוג האמריקאי״.

בולטון מנסה לשרטט מחדש את הבריתות במרחב, ובמסגרת שליחותו של הנשיא, דרש מהגרמנים להפסיק את התלות שלהם בגז הרוסי. רוסיה וגרמניה החלו להקים את צינור הגז "נורד-סטרים 2", שיעביר גז רוסי לגרמניה, ומשם לשאר מדינות אירופה שירצו בכך. הצינור המתוכנן באורך של 1,200 ק"מ, אמור לעבור מתחת לים הבלטי, בעלות של כ-11 מיליארד דולר.

הנשיא טראמפ מתנגד נחרצות להקמת הצינור הזה, וטוען שלא יהיה מוכן לממן את ההגנה על אירופה מפני רוסיה, בשעה שגרמניה מעשירה את רוסיה עם צינור הגז. עוד מדינות באירופה מתנגדות לצינור, בעיקר במזרח אירופה, מחשש לתלות אירופית גדולה מדי ברוסים ומלפיתה רוסית אסטרטגית. בולטון אמר: "האיחוד האירופי צריך לקנות גז טבעי מישראל או מארה"ב". בגישה גאו-אסטרטגית זו, פועל הממשל להשיג מטרה כפולה: גם לחסום את רוסיה וגם לחזק את ישראל לכדי מעצמה כלכלית לעשרות השנים הבאות, תוך תלות אירופית בה, במקום להיפך.

צוות לוחם

אבל אולי יותר מכל, כדאי לצפות בסרטון המתאר את המהלך אותו עושה ארה"ב כנגד ה-ICC, בית הדין הבינלאומי בהאג. הכינוי ההולם ביותר למהלך יהיה "הארמגדון" שתואר מוקדם יותר, כיוון שהיה אמור להעמיד לדין קצינים וחיילים ישראלים, על פי פרק 7 באמנה, בצעד אותו תכננו קרי ואובמה להעביר בשבוע האחרון לכהונתם.

התוכנית של ממשלת ארה"ב למקרה של חקירה בינ"ל כנגד פשעי מלחמה (כביכול) שבצעו חיילים אמריקאים באפגניסטן, כוללת טרגוט של שופטים ואנשי מקצוע אחרים בבית הדין הפלילי בהאג ובכלל זה:

1. איסור כניסתם של השופטים לארה"ב.
2. הטלת סנקציות על כספים הנמצאים בקשר עם מערכת הכספים של ארה"ב.
3. העמדה לדין על פי החוק האמריקאי.

בולטון הוסיף כי האמריקאים יעמדו לצד ישראל, כל זמן שהחקירה שהגישו הפלסטינים תימשך.

אבל הצוות שלוחם למען ביטחון ישראל לא מסתכם רק באנשים שתוארו מעלה. בהקשר הזה, אנחנו חייבים להסתכל על כל האנשים שנמצאים מסביב לנשיא והם באופן מובהק עונים להגדרה "חובבי ציון". נדמה כי מי שנחשבת לגדולת התומכות של ישראל, היא שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי. השגרירה היילי, נולדה בעיירה במברג שבקרוליינה הדרומית בשם נימראטה ניקי ראנדווה. מילדותה היא נקראת בשם ניקי, שפירושו "ילדה קטנה".

הוריה, אג'יט וראג', הם הודים-סיקים שהיגרו לארה"ב מפנג'אב. בנובמבר 2010, התמודדה בבחירות לתפקיד מושלת קרוליינה הדרומית וזכתה ברוב של 51% מקולות המצביעים. היא החלה לכהן בתפקיד ב-12 בינואר 2011 והייתה לאישה הראשונה בתפקיד ולצעירה ביותר מבין המושלים המכהנים בארה"ב. בתקופת שלטונה, הייתה קרוליינה הדרומית הראשונה שהעבירה חוק האוסר על גופים ציבוריים להתקשר עם גופים עסקיים, מבלי שהחוזה יכלול איסור על אותם גופים עסקיים להחרים ישויות שלמדינה יש סחר חופשי עימם .חוק זה נועד לסכל את פעילות ה-BDS.

בפגישה עם בנימין נתניהו ב-7 ביוני 2017, היא צוטטה כאומרת: "כל מה שעשיתי הוא לומר את האמת, ואני די נפעמת מהתגובות. זה היה פשוט מנהג באו"ם, זה משהו שהם כל כך רגילים לעשות, ואם יש משהו שיש לי אפס סובלנות אליו זאת בריונות, והאו"ם התנהג בכזאת בריונות כלפי ישראל פשוט כי הוא יכול."

היילי הודיעה על פרישתה בסוף שנת 2018, אבל הנאום שנשאה בכנס איפא"ק שהתקיים בחודש מרץ 2018, גרף כמות מחיאות כפיים ועמידה על הרגליים לכבודה, שאף האפילו על התרועות אותם קיבלו סגן הנשיא פנס ורוה"מ נתניהו בנאומו, כפי שניתן להתרשם בסרטון מטה.

עם כניסתו של מייק פומפאו לתפקיד מזכיר המדינה, שגם הוא אחד מגדולי אוהביה של ישראל עוד מימיו בקונגרס ובשאר תפקידיו מאז, ראוי להזכיר את העובדה הפשוטה, שמעולם בהיסטוריה של ארה"ב לא היה צוות מדיניות חוץ כל כך טוב לישראל כמו זה הנוכחי.

מזכיר המדינה – מייק פומפאו, יועץ לביטחון לאומי – ג'ון בולטון, שגרירה באו"ם – ניקי היילי, שגריר בישראל – דיויד פרידמן וסגן הנשיא – מייק פנס. כל אחד מהם רואה את הקשר עם ישראל דרך הפריזמה של שיתוף פעולה, ערכים/אינטרסים משותפים, ו/או קשר דתי. בעיני כל אחד מהם, הנושא הפלסטיני הוא שולי, ואולי רק מסיח את הדעת מהאתגרים האמיתיים באזור.

היכולת ליצור צוות כזה מתאפשרת רק על ידי נשיא לא שגרתי. שתי דוגמאות בעניין זה: היילי, אישה עם כישרונות רבים אבל ללא שום ניסיון במדיניות חוץ. נשיא רגיל היה מאוד מהסס לשים אדם כזה בתפקיד שגריר באו"ם. טראמפ, לעומת זאת, הוא לא נשיא רגיל, ואם הוא מאמין ביכולת של מישהו, לא משנה לו מהו הניסיון שלו. דוגמה שניה – דיויד פרידמן. רוב הנשיאים היו לוקחים מישהו מהמיינסטרים שמקובל על כולם לתפקיד שגריר. אבל, טראמפ רואה אותו ואומר: זה חבר שלי, אדם כישרוני, הוא אוהב את ישראל, אני סומך עליו – למה לא? ושוב, גם במקרה זה, לא משנה לו מה כל הממסד הפוליטי יגיד.

אצבע בעין

תחת הממשל הנוכחי, ישראל אינה רק מקום שהנשיא או הסגן שלו מבקרים בו בשנת כהונתם האחרונה, לפני הבחירות או בשביל שיחות על הסכם שלום. היא ארץ שחפצים ובאים אליה כי זו ישראל, והיא בעלת ברית של ארה"ב. בהקשר זה, ניתן לסכם כי האפשרות שמדובר באדם אנטישמי, שונא יהודים, או מפעיל כוחות ניאו-נאציים אינה נשענת על אדנים של מציאות, אלא אולי על מחשבות של אנשים הנגועים באינטרסים בלתי מבוססים שאין להם אחיזה במציאות.

ואם נשארו כאלה שעדיין מחפשים את הסיבה לקרוא לטראמפ אנטישמי, אני מזמין אתכם לצפות בסרטון שנעשה על ידי הנשיא לקראת יום השואה:

בקרב רבים מהיהודים, טראמפ הוא נשיא לא פופולרי ועמדותיו ומעשיו עומדים בהיפוך גמור לעמדותיהם הליברליות. רובם מייחסים חשיבות רבה לזכויות מיעוטים ותומכים בכינונה של מדינה פלסטינית לצידה של ישראל. השקפות אלה רווחות במיוחד בקרב הדור היהודי החילוני הצעיר, המכונה דור המילניום. הסתייגותם של רוב יהודי ארה"ב מהנשיא ומדרכו, מחדדת את ההבדלים בין יהדות ארה"ב ליהודים במדינת ישראל. נוכח מגמות הקיטוב הפנים-אמריקאיות, גובר גם האתגר הניצב בפני ישראל לשמור על האהדה חוצת המפלגות כלפיה, ועל הקשר עם יהדות ארה"ב.

כאמור, רובה של יהדות ארה"ב (כ-70 אחוז) מזוהה הן היסטורית והן עכשווית עם המחנה הליברלי-דמוקרטי ועם ערכים של זכויות אדם, שוויון והתנגדות לגילויים של גזענות ואפליה. בהקשר זה, רוב יהודי זה ניצב עתה בצד שנחל מפלה בארה"ב. הדילמה שנוצרת עבור חלק מן המנהיגות היהודית בארה"ב הינה כפולה: האחת – כיצד להיאבק בטראמפ ורעיונותיו ועדיין לשמור על מעמד של מיעוט נאמן. השנייה – כיצד להיאבק בטראמפ ורעיונותיו, מבלי לפגוע באינטרסים של מדינת ישראל הרואה בו ידיד יקר.

התופעה באה לידי ביטוי במיוחד בהקשר של מעבר השגרירות של ארה"ב לירושלים, שהחלה כחוק דו -מפלגתי בשנת 1995, אך עקב העמקת השסעים בין המפלגות, הפכה לנושא המזוהה עם המפלגה הרפובליקנית ובעידוד נמרץ של יהודי ישראל.

סקר שנעשה בפברואר 2018 על ידי מכון גאלופ, מציף את ההבדלים ביחס לישראל בהתפלגות מפלגתית. על פי סקר זה, בעוד שבמדינת ישראל תומכים 87% מחברי המפלגה הרפובליקנית (לעומת 80% בשנת 2014), במפלגה הדמוקרטית תומכים רק 49% מהמצביעים (לעומת 58% ב-2014). הפער בין המפלגות בכל הקשור לאהדה לישראל גדל ומתרחב, כאשר התמיכה בישראל מצידה הדמוקרטי של המפה מתכווצת.

התמונה עגומה עוד יותר כאשר בוחנים את העמדות הישראליות אל מול העולם היהודי, בכל הקשור לממשל טראמפ ויחסו לישראל. סקר שפורסם בחודש יוני מטעם הוועד היהודי-אמריקני (AJC), עסק בין היתר בשביעות הרצון מהיחסים בין המדינות בימי טראמפ.

הסקר מצביע על פערים  גדולים בין יהודי ישראל לבין הקהילה היהודית בארה"ב. כך, למשל, בעוד שבקהילה היהודית בישראל 77% מהנשאלים הביעו שביעות רצון מניהול יחסי שתי המדינות בימי טראמפ, 34% בלבד מקהילת יהודי ארה"ב חלקו איתם תחושה זו, בעוד 57% מהקהילה הרגישו ההפך. בנוסף לכך, 85% מיהודי ישראל תמכו בהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים, להבדיל מ-46% בלבד מהנשאלים בקהילת יהודי אמריקה שהביעו תמיכה במהלך. שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם הציגו דעות חלוקות גם לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני: 59% מיהודי ארה"ב הביעו תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, ולעומתם תמכו בעמדה 44% מהישראלים בלבד.

אבל לא רק זאת: על פי נייר העמדה שפרסמה תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה, טוען הקונסול הכללי לשעבר בניו יורק, אלון פנקס:

"כיום, בהתאם למגמה שעליה מצביעים סקרים רבים, ישראל אינה אחת מחמש הסוגיות המשפיעות ביותר על דפוסי ההצבעה של יהודי ארה"ב ועל השיקולים שמנחים אותם בבחירות בארה"ב. פעילויות הקשורות לישראל ותומכות בה, ארגונים, פרויקטים ועצרות הלכו והתרבו, אולם יהודים אמריקאים נוטים להצביע על בסיס שיקולים אחרים. הנושאים שבהם עוסקים יהודי ארה"ב הם אמריקאים למהדרין ומעורבותם הפעילה בפוליטיקה האמריקאית והשתתפותם בחיים הפוליטיים אינה נובעת בדרך כלל מסיבות הקשורות בישראל"

רבים מהקהילה היהודית האמריקאית טוענים כי עצם התמיכה של ישראלים בטראמפ מהווה התנהגות של "אצבע בעין" ליהדות ארה"ב. רובם מוצאים את עצמם מצדיקים את המהלכים שעשה הנשיא טראמפ בכל הקשור לישראל, כולל מעבר השגרירות וביטול ההסכם עם איראן, אך מייד לאחר מכן מסננים הערה בסגנון "YES BUT HE IS A JERK".

הנה אם כן, הדרך בה מעדיפים יהודי ארה"ב להתמודד עם תחושת החיבה של הישראלים לנשיא טראמפ, עוברת בהדחקת חשיבות הנושא הישראלי כגורם בעל השפעה על דפוסי ההצבעה שלהם. יחד עם זאת, לשפוט את נושא משולש היחסים ישראל-יהדות ארה"ב-ממשל טראמפ במנותק מההיסטוריה ומהווה, תהיה החטאה למטרה.

הפרופ' גיל טרוי, מתייחס לנושא במאמרו "הקול היהודי: כוח פוליטי וזהות בבחירות לנשיאות ארה"ב", שראה אור במסגרת חוברת מאמרים שפרסמה תוכנית רודרמן. במחקרו, קובע טרוי כי ההסבר ההיסטורי לכך הוא שהיהדות בעצמה היא ליברלית. מושגים יהודיים קלאסיים כמו צדקה, צדק וצדק-חברתי, מוצאים כר נרחב באידיאולוגיה הליברלית. מעבר לכך, יהודים אמריקאים רבים רואים בליברליות שלהם חלק מהותי ממורשתם היהודית, כמו סיפור הגירה מרשים, פמוטות של כסף או מתכון הקניידלך של סבתא.

מהצד השני, החברה בישראל חווה בשנים האחרונות מגמות המלמדות על התחזקות הימין והלאומיות הדתית בישראל. מגמה זו צומחת בין היתר על רקע שינויים דמוגרפיים בישראל, משבר השמאל הישראלי, סימן השאלה הגובר על הלגיטימיות של האליטות הנוהגות, קריסת תהליך אוסלו, התחזקות ההכרה בקרב ציבור רחב בישראל ש-"אין פרטנר פלסטיני" לתהליך השלום, משבר החילוניות הישראלית והסערה האלימה במזה"ת הנתפסת על ידי רבים כמאששת את תפיסות הימין.

שורה של החלטות שהתקבלו בשנים האחרונות, הכוללות את ההחלטה של ראש ממשלת ישראל לסגת מההבנות של "מתווה הכותל", רב קונסרבטיבי נחקר משום שערך חופות, ואפילו קריסת הסכם הפליטים אותו כינו ארגונים יהודיים בארה"ב: "שגיאה מוסרית" בשעה שהם מסבים בתי כנסת לבתי מקלט למהגרים כחלק מהמאבק בתוכנית ההגירה של טראמפ, מחדדים את ההבדלים בין הקהילה היהודית הזזה ימינה של ישראל, לזו הליברלית של יהדות ארה"ב.

לסיכום, הנשיא טראמפ, הנתפס על ידי העם בישראל כנשיא ידידותי המחויב לביטחון ישראל, מתנגש עם הקונספציה של יהודים ליברלים.

בגלל ההתנגשות בין היהדות לליברליות שתוארה מעלה, נראה כעת כי בשאלת הגדרת הזהות של יהדות ארה"ב, הפתרון אותו מעדיפים היהודים בארה"ב לדיסוננס שיוצר עבורם הנשיא בהתנגשות בין הליברליות וערכים גלובליים מחד, ליחס האוהד של הנשיא לישראל מאידך, הוא להתיישר לכיוון הליברלי והדמוקרטי על חשבון החשיבות של מדינת ישראל בסט הערכים הפנימיים שלהם.

***

לרגל הוצאת ספרו החדש של קובי ברדה, "המפתח להבנת טראמפ" – מחיר השקה מיוחד של 59 ש"ח בלבד עד ה-10.2

לראשונה בעברית – ספר הפותח אשנב לתוך המחשבות של האיש החשוב בעולם, בניסיון להבין את פשר מהלכיו.

לרכישת הספר במחיר השקה של 59 ש"ח, ולמבצעים נוספים כולל אירוע השקה מיוחד והרצאות – לחצו כאן