סקירת ספרות: כרך שביעי מכתבי זאב ז'בוטינסקי

הספר החדש "ז'בוטינסקי – ארץ ישראל ב" ניתן לרכישה במכון ז'בוטינסקי במספר הטלפון 03-7525903 (חנה), בהנחה מיוחדת רק למנויי 'מידה'.
לחצו כאן כדי לרכוש עכשיו מנוי ל'מידה'

בימים אלה ראה אור במסגרת מכון ז'בוטינסקי ובשיתוף מרכז מורשת בגין, ספר מחקרים בעריכת פרופ' אריה נאור ובהשתתפות שורה ארוכה של חוקרים ואנשי רוח. הספר 'ארץ ישראל' ב' הוא חלק ממפעל הפקת מהדורה מדעית של כתבי זאב ז'בוטינסקי, והוא הכרך השביעי מתוך 25 המתוכננים לראות אור.

קובץ המאמרים מוקדש לציון תשעים שנה לפרעות שהתחוללו בכל רחבי הארץ בקיץ תרפ"ט (אוגוסט 1929). במהלך הפרעות הרצחניות נרצחו 133 יהודים, חרבו יישובים שחלקם נמחק ממפת הארץ (מגדל עדר, המושבה באר טוביה, חוות חולדה) וכמובן הישוב היהודי בחברון שהתחדש רק לאחר מלחמת ששת הימים.

טבח תרפ"ט ציין מפנה בתולדות המאבק הלאומי על ארץ ישראל, והמאורעות הקשים גרמו לתהליך שהביא להתפלגות כוח המגן העברי ולבסוף להקמת מחתרת אצ"ל ולהחמרת מדיניות קליטת היהודים של המנדט הבריטי. במהלך אירועי הרצח שהה ז'בוטינסקי, כמו רוב המנהיגים הציוניים, בדיוני הקונגרס הציוני בציריך, ולאחר שובו לארץ שלח עדות מאשימה לוועדת החקירה (ועדת שאו) שנשלחה כדי לחקור את הפרעות.

סכסוך מדיני

מקובל לראות את ראשית הפרעות באירועים שהתרחשו ביום הכיפורים, תשעה חודשים לפני הטבח, במאבק שהובילה תנועת בית"ר על זכות היהודים להתפלל ולתקוע בשופר בכותל המערבי. ז'בוטינסקי שהיה אדם בעל הכרה חילונית מובהקת רחש כבוד לדת ולמאמינים, אך התנגד לתפיסה הגורסת שהמאבק על ירושלים הוא בעל אופי דתי ומהווה התנגשות בין הערכים המקודשים של היהדות והאסלם.

הוא טען בתוקף שמדובר בסכסוך מדיני המולבש בכסות דתית ומשום כך יש לגלגל את פתרון העימות לפתחם של שלטונות המנדט הבריטי, אשר אמורים לממש את הצהרת בלפור שעל בסיסה הוענק להם המנדט בוועידת סן רמו בשנת 1922.

ז'בוטינסקי האמין כל ימיו בנחיצות קיומם של גדודים עבריים שיפעלו באופן גלוי ולא מחתרתי  לצד כוחות הביטחון הבריטים. טבח תרפ"ט הציף מחדש את סוגיית ההגנה העצמית של היהודים, ובעקבותיו קרא ז'בוטינסקי קרא להקים מחדש את הגדודים העבריים שפורקו לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בספר החדש מובאים מאמרים שכתב ז'בוטינסקי באותה תקופה סוערת, כולל פרטים על העדות ששלח לוועדת שאו ונוסח הנאום שנשא בבית העם בתל-אביב בערב 23 בדצמבר 1929, טרם צאתו לאירופה. בדיעבד התברר שהיה זה נאומו האחרון בארץ ישראל כיוון ששיבתו לארץ נאסרה על ידי שלטונות המנדט הבריטי, שככל הנראה חששו מהשפעתו העצומה על היישוב היהודי.

אני מאמין

אחד הפרקים האחרים בספר נושא את הכותרת 'אני מאמין', מעין מחוה לשירו הידוע של שאול טשרניחובסקי. המשורר היה ידידו של ז'בוטינסקי, ובפרק זה הוא עוסק בדיון ערכי ורעיוני בנוגע לזכותם של היהודים  על ארץ ישראל.

במאמר שרואה אור לראשונה בעברית וכותרתו "הטיעון הציוני: צדקת הדרישה היהודית", מבסס ז'בוטינסקי את הדרישה היהודית למולדת על יסוד הצדק החברתי והצורך החיוני של כל אדם בפיסת אדמה. לצד העקרונות האנושיים הללו, מתקיימת הזכות ההיסטורית והרגשית של היהודים כלפי ארץ ישראל ועל כן ראוי שבה תוגשם אותה זכות יסודית.

כליברל ודמוקרט קבע ז'בוטינסקי שאופייה הלאומי של ארץ אמור להיקבע על-ידי רוב תושביה  ומשום כך נחוצה עליה יהודית ללא מגבלה או סינון באופן שיבטיח את הרוב היהודי. ז'בוטינסקי קרא לתנועה הציונית לצאת למאבק מדיני, גם אם מזויין, כנגד שלטונות המנדט הבריטי עד אשר יתאפשרו התנאים הנחוצים לעלייה גדולה ולהתיישבות נרחבת.

השקפותיו המדיניות הנחרצות של ז'בוטינסקי התקיימו לצד גישתו הליברלית, שהסתייגה בחריפות מכל ביטוי של התנשאות לאומית או גזענות. במאמר "תשובתנו" הגיב ז'בוטינסקי למאמר שפרסם איתמר בן-אב"י בעיתון 'דואר היום', שז'בוטינסקי נמנה תקופת מה עם כותביו. במאמרו התייחס ז'בוטינסקי לסוגיית זכויות המיעוט במדינת הלאום היהודית שתקום ביום מן הימים, ודרש להבטיח "שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם, ללא שום יוצא מהכלל… גם לשפות וגם לאומות".

התייחסות זו לשוויון הזכויות לשפות היא בעלת משמעות לאור העובדה שז'בוטינסקי היה קנאי לתחיית השפה העברית וכך כמובן גם איתמר בן אב"י, בנו בכורו של מחייה השפה אליעזר בן יהודה.

כלכלה חופשית

כהמשך למאמרים בעלי האופי המדיני-פוליטי מופיע הפרק 'בניין הארץ' שעיקרו ניתוחים כלכליים המושתתים על תפיסתו של ז'בוטינסקי שדגלה בכלכלה חופשית, בהעדר ריכוזיות ובהסרת חסמים.

המאמרים המופיעים בפרק זה מתייחסים לתמורה הבורגנית שחוללה בארץ העלייה הרביעית (1926-1924), בניגוד לאופי הפועלי-חלוצי שאפיין את העלייה השלישית (1923-1919). ז'בוטינסקי תמך בהגברת התיעוש ובעידוד פעילות המסחר, רעיונות אותם ביטא גם בעיתון היומי שהוא עצמו נמנה עם כותביו הראשיים – עיתון 'הארץ'.

פרק אחר בספר מוקדש ליחסים המורכבים עם בריטניה, אותם הכיר ז'בוטינסקי מקרוב כאשר שירת כקצין בצבא הבריטי ולחם למען כיבוש בריטניה את הארץ מידי הטורקים. תחילה האמין שהבריטים יגשימו את הצהרת בלפור אך עד מהרה נחל אכזבה קשה.

במאמרים הכלולים בפרק זה ביטא  ז'בוטינסקי את "תורת הלחץ", הגורסת שיש להפעיל על ממשלת בריטניה לחץ משמעותי, הן מבפנים באמצעות עידוד דעת הקהל של אזרחי בריטניה והן מבחוץ באמצעות פעילות דיפלומטית נמרצת. תכלית הלחץ היא השפעה על בריטניה לממש את ההבטחות שפרסמה בטרם כבשה את הארץ וקיבלה לידיה את המנדט.

ז'בוטינסקי מציג גם את רעיון "הדומיניון השביעי": מדינה יהודית עצמאית במסגרת חבר העמים הבריטי שתפעל, מבחינה כלכלית ותרבותית בנפרד מן האומות הערביות במרחב הסהר הפורה.

את מאמריו ונאומיו של זאב ז'בוטינסקי יש לבחון על כמובן רקע התקופה בה נכתבו. עשרות השנים שחלפו מאפשרות לקורא בן זמננו לבחון את מידת התממשות התחזיות ואת תקפות הרעיונות, חלקם בעלי תוקף ועניין גם בזמננו.

***

הספר החדש "ז'בוטינסקי – ארץ ישראל ב" ניתן לרכישה במכון ז'בוטינסקי במספר הטלפון 03-7525903 (חנה), בהנחה מיוחדת רק למנויי 'מידה'.
לחצו כאן כדי לרכוש עכשיו מנוי ל'מידה'